למות בלעדיו

סטטיסטיקה שנתקלתי בה לאחרונה טוענת ש %80 מהגברים שמתים מהתקף לב בזמן משגל עושים זאת בזרועות אישה שאינה האישה החוקית.
עד כמה שאינפורמציה זאת נראית לי הגיונית ואפילו בנאלית, אני לא יכולה שלא לתהות, האם כל הסיכונים (מבחינת הגברים) נלקחו בחשבון? והאם נתון אינפורמטיבי זה נכון גם לגבי הנשים? כי אצלי ישנם לפחות שניים או שלושה מצבים שבחיים לא יתפסו אותי מתה בהם, מדובר בדברים הרבה יותר קטנים ממאהב צעיר והם כולם עלולים לגרום לי להתקף לב- אך אני אסרב למות בהם.

עלה תאנה

נתחיל בבנאלי- בוקר אחד לפני הלימודים, בעודי מתפשטת למקלחת, חשתי שסוף העולם מגיע, משהו נורא הולך לקרות! תחושת אבדון אפפה אותי, ראיתי רק שחור בעיניים ובכל זאת סירבתי לאבד את ההכרה עד שלא התלבשתי מחדש באפלה. כזו אני. שום איש עזרה ראשונה או שכן לא יתפוס אותי בחולשתי לובשת עלה תאנה. לאו דווקא כי המראה לא חינני, אלא כדי שאני לא אמצא אחר כך תמונות שלי בעיתון או באינטרנט. אחרי שנים של השקעה במראה החיצוני שלי, דווקא תמונה שלי ערומה עם קיא מסביבי היא זאת שתכנס לאיזה עמוד אחורי בעיתון?

ביער ביער

בצבא הייתה לי נטייה לעקם את הרגל, כנראה שהשתחרר לי איזה גיד בקרסול ואחת לחודשיים שלושה הייתי מקפצת על הרגל האחרת בדרכי למיון. תופעה זאת יצרה אצלי את אובססית גילוח הרגל. אם עד הצבא הייתי מורטת בשלווה אחת לחודש, מתוך אמונה נאיבית ובעיקר עצלנית שאצל בלונדיניות השיער בקושי נראה, הרי שהפעם הראשונה בה נאלצתי לנסוע למיון בליווי חבר קרוב שינתה את הרגלי המריטה שלי לעד. כל הדרך למיון הייתי עסוקה בניסיון נואש למצוא פתרון או מטלה שתשלח אותו רחוק ככל האפשר מרגלי המיוערת. בדמיוני, הקוצים החמודים והלא רבים במיוחד הפכו לקקטוס שעיר ושחור, אני הפכתי מבחורה נאה לשימפנזה וידידי עלול היה לחטוף הלם קרב, או לפחות תדהמה ברמה כזאת שטשטש לו את הזהות המינית. חשבתי ברצינות לברוח, אבל לא היה לי שום סיכוי לפתח מהירות על רגל אחת ולהעלם. אחר כך ניסיתי לעבוד על הרגשות הפטריוטיים שלו בטענה שלא יתכן שנעזוב שנינו את הצבא לבד, הוא יעלב, אבל התרוץ האינפנטילי הזה לא עזר.
לבסוף, לא היתה לי ברירה אלה להפשיל את הג'ינס ליד הרופא והידיד, דבר שסיים מבחינתי את האפשרות למערכת יחסים עם שניהם ופתח את עידן סבסוד סכיני הגילוח שלי. שנים של טיפול ותרפיה לנפש מצד אחד וחיזוק שרירי הרגל מהצד השני הדביקו את האגו שלי חזרה בסלוטייפ והחזירו אותי לזרועותיה הנאמנות של השעווה, אך כל סכנה ניכרת לעין, לגופי או לחיי, מיד גורמת לליבי לדפוק בחוזקה ולידי להשלח לאזור הקרסול לבדיקה, זה בסדר, אין קוצים, אפשר למות עכשיו.

מרשמלואים ורודים

כמו כל בעלת שיער חלק, תמיד חלמתי על יפעת תלתלים שתכסה את ראשי. שום ניסיון לשחד את הספרית לא עזר, שיערי נשאר חלק. עד שביקרתי בניו יורק לפני כעשור וגיליתי בסופר חבילת רולים במחיר מצחיק. זה היה יום או יומיים לפני החזרה שלי ארצה, מזוודתי היתה מלאה בבגדים חדשים, בטני באוכל ורק שערותי היו מוזנחות.
כדי לתקן עוולה זאת במהירות פניתי, עוד באותו הערב, למשימת התלתלים. חפפתי היטב, התיישבתי מול המראה בקומה השלושים ושלוש של המלון והתחלתי להגשים את חלומי הישן בעבודת נמלים מאומצת. קצוות שיער אחרי קצוות שיער הכנסתי לרולים, גלגלתי ותפסתי בחוזקה עד שראשי היה מלא מרשמלואים ורודים, ליבי התרונן וידי היו דביקות מהמוס.
שעתיים ורבע זה לקח לי, הזרועות שלי כבר היו עייפות ורק בעיני נשאר החיוך, חיוך התקווה. בעודי מסיימת את הגילגול האחרון, שלב אחד לפני הייבוש והתלתלים, החלה להשמע אזעקת אש מחרישת אוזניים ברחבי המלון, שדרשה פינוי מיידי של כל החדרים לכיוון הלובי, שימוש במעליות – אסור! הסכנה הפתיעה אך לא בילבלה אותי, ידעתי ששתי בעיות רציניות עומדות לפני:
1. לא להזניח אף בגד חדש שנקנה. ולכן התחלתי בזריזות ללבוש את כולם אחד על השני.
2. לא להתפס עם ערימת הרולים המגוחכת בשיערי. ולכן תוך כדי לבישת הבגדים התחלתי לנסות להוריד את הרולים, בהתחלה בעדינות, אבל תהליך זה לקח יותר מידי זמן, לכן עברתי לשיטת המריטה ההיסטרית. חולצה – רול, עוד חולצה – רול וקצוות שיער. עבדתי כל כך ביסודיות, כל כך בדבקות, על המראה המתולתל, שהיה קשה לשיערי להפרד מהוורודים. לי, לעומת זאת, היה קשה להפרד ממסתורי החדר עם הדברים המטופשים האלה בראשי. ולכן עם קרחות מדממות, לבושה בעשר שכבות של בגדים, התחלתי במרוצה למטה, רק כדי להגיע ללובי עם קריאת ההרגעה.

הדילמה

דוגמאות אלו מעלות דילמה מעניינת שקשורה בחיי, ובחיי נשים נוספות: בעוד שלא הייתה לי שום בעיה להראות מטופשת, לבושה בעשר שכבות של בגדים, ממש סירבתי להציל את חיי עם הרולים. לא היה שום כוח – חיצוני או פנימי – שהיה גורם לי לנטוש את בגדי החדשים או לצאת מהחדר כמטורללת (אך בסופו של דבר מתולתלת). והשאלה היא למה? האם הרצון להראות כסמל מין קטן מסוגל לשבש לנו תהליכי הגנה רציניים במוח, או שאי עמידה בחוקי הטיפוח הנוקשים מראה משהו על הדרך בה ננהל את חיינו? מדוע קשה לנו יותר להתוודות בפני גברים על סודות הטיפוח מאשר על פשעים נגד האנושות? האם זה משהו שנמצא איתנו עוד מתקופת המערות (אולי הנשים בחרו במערה נפרדת בזמן המחזור מתוך רצון לשמור על סודיות, ולא הוגלו לשם בניגוד לרצונן? "יש פריחה מופלאה במערה ליד ואוכל בבור, נתראה עוד שבוע") או משהו שטופח על ידי התקשורת בת זמנינו שמוכרת לנו נשים רזות, לבושות היטב, בעלות תסרוקות מעודכנות וחלקות למשעי? ואולי בכלל זאת לא המדיה כי אם הפסיכוזה?

מיכל פוקס

ילידת 1971, מזל קשת, סטודנטית לתקשורת באוניברסיטת חיפה ומעצבת גראפית מובטלת. גרה בתל-אביב, חולמת על ניו-יורק והגוף, תשוש, נוסע שלוש פעמים בשבוע לחיפה. מאמינה בגמדים ובמכשפות, סוגדת לאמונות תפלות וחיה ליד מגן דוד אדום (ליתר ביטחון). בנוסף גם פולניה (רק רבע) וחוקרת שירותים מדופלמת.

תגובות

  1. קוקיה

    אני באופן אישי מעבירה את המשכורת כשהיא רק מגיעה לחנות בגדים מסויימת מאוד, המוכרות בסופר פארם כבר מכירות את הדוד של בת אחותי. אתן גם יודעות שזה רע אבל לא מצליחות להפסיק. מי בכלל החליט ששעיר זה בלתי נסבל?
    שוב נתקלנו התקרה והפעם בגלל ההתעסקות הבלתי פוסקת בעצמנו.

    • עילית

      עזבו לרגע את השאלה איך ימצאו אותי מתה. אני לא מוכנה אפילו להתעלף בציבור, גם לא אם אהיה לבושה טיפ-טופ מאופרת ככוכבת אופרת סבון ונקיית-תחתונים למשעי. זכורה לי היטב פעם אחת בה עקב מינון מופרז של אלכוהול בלילה הקודם, העדר מוחלט של ארוחת בוקר ועמנת יתר של עשן אוטובוסים בריאות, חשתי שאני כמעט מתעלפת (עיגולים שחורים מכסים את שדה הראיה וכל זה), באמצע התחנה המרכזית.. המחשבה העיקרית שעברה לי בראש היתה – "איזה פדיחה זו תהיה להתעלף!". רק מחשבה זו והאימה הנוראית מפני הבושה שתגרם לי בציבור שאני לא מכירה, נתנו לי אומץ לאזור את שארית כוחותי ולהגיע עד הספסל הקרוב.

  2. חרמנסקי

    בנות יקרות, מתי תתפסו שבמצב אינטימי הראש הכחול שלנו לא עסוק ברגליים שלכן – אלא בחזה, בתחת, וכמובן באיבר המין?

  3. דובי של בובי

    אחלה מאמר של החיים!!!!
    כמו שיצפאן היה אומר-בדיוק על זה רציתי לדבר איתך!!!!!

    הקטע עם השעירות ברגלים-סופני! בן זוגי תמיד אומר למראה יערות הגשם שאני מטפחת באהבה בחורף-ומה יקרה אם חס וחלילה יהיה פיגוע ויקחו אותך לבית חולים??

    אני לא מוכנה גם למות בבגדים שאני מסתובבת איתם כשאני מתעוררת מהשינה ועם הליפה והמבט המזוגג בעינים.

    אני לא מוכנה למות כשעדיין לא מרטתי גבות.

    ואני לא!!!! מוכנה שיראו בעיתון כשני אמות את תמונת המחזור מכיתה י"ב!!!!

  4. מריה שרייבר

    פסיכוזה. ככה, זה בילט אין אצלינו ואין לי מושג למה או ממה. פשוט ככה.

  5. לה-טריג

    עירית לינור כמדומני, כבר לפני שנים אמרה את זה, משהו שהאמא הפולניה שלה לימדה אותה, שאשה תמיד צריכה לדאוג ללבוש תחתונים נקיים ובמצב טוב למקרה של מוות לא ידוע מראש.

    • שלגיה

      היו כמה פעמים שנכנסתי למכונית, אול נטורל מתחת לבגדים העליונים (זה חוסך עבודה 🙂 )
      ואז הפולניה הקטנה בפנים השמיעה קולה: "אוי, מה יהיה אם *עכשיו* תהיה לי תאונה?!"

      ולפעמים בסוף הסיוט של השעווה, אני מסתכלת על הרגליים החלקות ומבקשת: נו, אולי זה פשוט לא יצמח יותר? האם זה יותר מדי לבקש?

      הגעתי למסקנה שהדבר הכי טוב ב"אין חבר" הוא חוסר ההשתעבדות למריטות האלה.

    • רויטל

      נו באמת, בנות מה קורה איתכן ?? ? מה זה שערות ברגלים אל מול אופי מפותח וכובש
      לא שאני חס וחלילה !!! מזלזלת ולו ברגע להשפעתן ההרסנית של השערותות על אותם בני המין החלש … לא יודעת השיעבוד הזה מוציא אותי מדעתי … וחוץ מזה שאף פעם אין לזה סוף … לפני מספר שבועות … הגדלתי תשוקתיה והלכתי למורטת אחת שלא וויתרה לי על שום חלקה (זה איכס' זה לא משהו-משהו אמרה במבטא רוסי כבד ואם יש בעלי אני עושה משהו-משהו) ומרטה הכל או ליתר דיוק כמעט הכל והשאירה ברוב נדיבותה קבוצת יצוגית למעלה אוורירת מחודשת ומאותגרת פיתויים הפתעתי את אהובי ששמח עד מאוד אני מודה … הבעיה היא שהיום כמעט 6 שבועות אחרי … מה שהלך צמח אז אתמול הוא שאל בעדינות … עם חיוך של ילד שהבטיחו לו צעצוע מה עם סבטלנה… משתוממת המומה אני שואלת מי?? ? ההיא מהבעלי ?? חיוך עקום וכואב התפרס על שפתיי … מה עשיתי לעצמי ?? שהוא יעשה את זה שימרוט, למה רק אני ? אני רוצה לראות אותו עומד בתלישה אל מול ידיה המיומנות של סבטלנה
      אז מה עם האופי למה הוא לא מספיק ?? ? למה לא להניח למרדף הזה ?? מה עם קצת אישיות למה אני נופלת לזה בניגוד לכל מחשבה הגיונית ?? ?

  6. אריאלה רביב

    אני דווקא מסודרת, אבל שערות ברגליים, אוי וייזמיר.
    מצד שני, באמת לא שמתי לב שאי פעם זה הפריע למישהו מלבדי. אולי נכריז על התנועה להפסקת המריטה?

    • מילא הרגליים – אבל שואת הנשים הלא היא – הביקיני ליין.להסיר שערות מאחד האזורים הרגישים ביותר – שעווה – כואב מדי – וכואב זו מילה קטנה מאד, מוציא את הורידים,(פלוס הנקודות האדומות והרגישויות הנילוות),-פעם האחרונה צרחתי כמו תרנגולת כפרות – שלא לדבר על גילוח שמגדל לעצמו קוצי זקן + הנקודות שהזכרתי קודם, התפשטות הגדילה למקומות לא ברורים.אני מעדיפה בעיקרון לגדל.לעשות תספורת מדי פעם. ולא כי זה יפה בעיני – מגודל.
      כי הכואב כ"כ מפחיד.ואז כ"שיש מצב" ו/או אורח, לרוץ אל האין ברירה. כן, לגלח או המשחה המסריחה.אבל רק אם חייבים.
      כבר יצא לי לשאול בחור אחד או שניים, מה דעתם על "לעשות" שעווה בבקיני ליין שלהם. או אולי בבייצים.
      דקה צמרמורת שלהם נותנת לי את הסיפוק שבהמחשת נושא גידול השיער. ומה עושים בים? (בוקסר שורטס)
      התייעצתי גם עם מלא חברות. אלה שלא כואב להן, וכל אחת והשיטה שלה.
      ועדיין – זה לא אסתטי (נורמטיבית כנראה) גם בעיני. אז מה עושים?? ??
      אני מראשוני המצטרפות,לתנועת לעצירת ההורדה. בשאיפה לגיוס מצטרפים. או הבנה.או פתרון.

      • אריאלה רביב

        נראה אותך מדברת אחרי שתיפטרי מהשער בבית השחי עם שעווה, והנראה אותך מדברת כאן הוא כפשוטו לגמרי – אני בפעם הראשונה לא הצלחתי לדבר עשר דקות מרוב כאב.

        ואיך הגרמניות האלה, הולכות בשיא השאנטי עם שער בבית שחי, במפשעה, ברגליים, ואני לא רוצה לשמוע אף אחד אומר "אבל הן בלונדיניות", גם הלא בלונדיניות זורקות זין. איך מבעס.

        תנועה לעצירת מישהו אמר?

        • אנסטסיה

          הכל חצוב בסלע,ומי שלא בת ,הבנים והשאר,לא ממש יבין זאת לעולם.
          ולעניננו-רוב בנות ארצנו הקטנטונת הן מתולתלות ,שם ופה -את יודעת.ו ל כ ן -תנסי פעם להחליק ולהסליק את כל השערות בגופך ותראי מה זה חיים מרים כלענה……..כל משב רוח וכל טיפת גשםרוקזרע וכולי מהווים איום ממשי לחמישים השקלים הבאים בארנקך(כולל טיפ).
          נא לא לשכוח אותנו ,כי גם עכשיו זה ממש באופנה – התלתלים .כן

          • אריאלה

            כשא. חברתי היקרה התחתנה, החלטתי שפעם בחיים אני רוצה שער חלק. ככה וככה הלכתי לספרית, והיא, במשך משהו שהרגיש כמו שלוש שעות, משכה לי את השער לכל הכיוונים ונשפה לי אוויר חם ישר לתוך העיניים. אחרי זה היה לי באמת שער חלק. דווקא היה יפה.

            בערך שעה אחרי החופה, כשכבר הספקתי לדגום את כל המבחנות החמודות האלה, הלכתי לשירותים לוודא שלא נמרח לי הליפסטיק. הליפסטיק היה סבבה, גם התלתלים היו סבבה.

            מה הלקח? לא לעשות פאן לפני חתונה שמתקיימת בגן אירועים באמצע אוגוסט.

      • אני גם חובבת את המראה הנקי, אף גבר לא יראה אותי בלבוש תאנה כששערה אחת על גופי,
        וכן אני מורטת, מורטת את הכל, גם שם, אז את בוכה לי על בקיני ליין? תקני לך מכונה, יכאב יכאב, תתרגלי, בפעמים הבאות תוכלי להוריד יותר, ויותר ויותר עד שלא יכאב ולא יהיה שער…
        בית השחי הוא אכן נקודה כאובה, עד שיהיה כסף לליזר מגלחים, אבל אחרי הצבא, לא טיול ולא נעליים, אני הולכת להשקיע ובגדול, בגוף שלי…
        וכל מי שחושב שניתוח פלסטי הוא תרמית, אז אולי הוא צודק, אבל אני מרגישה עם התרמית הזאת נהדר, האף שלי מעולם לא נראה יותר טוב, והשנה שעברה מאז הניתוח מוכיחה את זה, ים של מחמאות… ואם הילדה שלי תיוולד חלילה עם אף כמו שהיה לי, אני אהיה הראשונה שאקח אותה למנתח אם היא תרצה, שווה כל גרוש.. גם אם זה מספר 5 ספרתי…
        כי להסתובב עם הרגשה רעה, זה כמו להסתובב מתה, לא צריך לחזיר את החיים עבור זה…
        בקיצור, כל דבר שגורם לך להרגיש טוב DO IT וזכרי, אין כמו לייזר על כל פנים, ואם לא לייזר אז לפחות מכונה, לכאב מתרגלים… וזה גם חוסך כסף.

        • את הגישה של בהתחלה יכאב יכאב ובפעמים הבאות יותר או פחות לא מצליחה להתפס לי במוח
          אני לא חובבת כאב ו/או עינויים בלשון המעטה. מאותה סיבה לא אשלם עבור פירסינג וקעקועים.
          אני אוהבת נעים (כן, גם בגב).ושעווה זה כואב. יותר מכואב. 10 דקות? הרבה יותר אצלי.
          אותו קו מחשבה לפיה נשים לאורך שנים לא חיפשו או לא מצאו איך לענג את עצמן, במסורת היכאב יכאב, תסתכלי לתקרה ותחשבי על אנגליה. לא מקובל עלי להכאיב לעצמי ברמת העקרון בשביל מישהו או בשביל נורמות. או להסכים לכך שבשביל יופי צריך לסבול.
          ומי אמר שלייזר עוזר? חוץ מזה שזה ככ יקר, גם אחרי כך וכך וכך פעמים לא נפטרה חברתי ממפגע ה"שיער המיותר". גם המושג "שיער מיותר" מתחבר לנושא היחס(או חוסר היחס) של נשים לעצמן.
          כמו בספר "מונולוגים מהואגינה" (אתן חייבות להציץ) בו מסופר על חוסר היכולת שלנו לקרוא לדבר בשמו (שם למטה וכדומה). יש גם אתר מעניין: http://www.vday.org
          אז נכון שגם אני עדיין מסתבכת עם עצמי ועם הנורמות – שעיר זה מכוער – אבל בראש –
          זה לא נתפס.ממש. מה דעתכן, בנות?
          בנים/בחורים/גברים -הייתי שמחה לשמוע את דעתכם הכנה.

          • אורלנדה

            שלאחר שעברתי עינויים בגיל ההתבגרות שלי תודות למחט החשמלית, כיוון שזכיתי להתהדר בשיער על הפנים בגיל 13 וממש סבלתי מזה, לא מוכנה לכאוב אפילו לרגע עוד בגלל שיער מיותר, באיזשהו מקום בגוף.
            היום אני מורידה שיער בדרך לא כואבת, לעיתים קרובות או רחוקות, איך שבא לי ובהתאם לעונות השנה.
            ודעתי היא שכל העניין הזה מיותר לגמרי, ושהייתי רוצה לחיות בעולם בו שיער גוף של אשה לא נחשב למטרד שיש לסלקו, אלא תופעה טבעית. ולא, אני לא מקיימת את מה שאני מאמינה בו, כי אין לי אומץ גם לא לגלח וגם ללכת ברחוב חשופה. ולא, אני לא מקיימת את מה שאני מאמינה בו, כי אין לי אומץ גם לא לגלח וגם ללכת ברחוב חשופה.
            עד היום יש לי מין מחשבה כזו, שבגלל שאני שעירה מן האשה הממוצעת, אני לא ממש אשה – התפיסה הנוראה הזו חלחלה עמוק, ואני ממש נלחמת בה – בשביל להיות חלקה לגמרי אצטרך להשקיע כל כך הרבה כסף שאין לי, ואני ממש ממש לא רוצה לעשות את זה.
            אז אני חורקת שיניים ונפטרת מהשיער, אבל לא משקיעה בזה כסף וזמן מיותרים, ממש עושה את המינימום.
            וכמו שאמרתי איפשהו, יכול להיות אחרת, במקומות אחרים זה שונה. זה לא ששם נשים לא מגלחות, אבל יש כאלה שלא, וזה בסדר גמור. יש לי הרגשה שבארץ יש מין סטנדרט כזה שצריכים לעמוד בו, ואם לא, אז…ובארצות אחרות, נאורות יותר, יש יותר אפשרויות, יותר חופש.
            זהו 🙂

            • אורלנדה

              משפט אחד שם הופיע לו פעמיים – בלי כוונה 🙂

            • היי אורלנדה

              כמומחה לשיער בנשים אני יכול לומר לך שבגרמניה נשים כמעט לא מורידות שיער. בכלל באירופה נשים ממעטות להוריד בהשוואה לארה"ב, אבל מה לעשות ישראל מחקה בהכל את
              ארה"ב בעיקר בדברים המזוייפים.

              את עבורי, אשה לגמרי. המשפט הזה אפילו מיותר. זה כל כך ברור.
              מי קבע שאשה עם שיער על הגוף היא לא נשית?
              נכון שגברים באופן טבעי שעירים יותר מנשים, אבל ההבדל לא כל כך גדול ולא אצל כולם וכולן.
              מי שעשה את ההבדל הגדול זה השובניסטים למינהם.
              הנשים פשוט הולכות שולל אחר הסטיגמה.

              אני אישית משתוקק להכיר ולצאת עם בחורה שלא מורידה שיער

          • הלוואי עלי נורמה שבנים יתחילו למרוט, גם יבינו את התהליך שאנחנו עוברות ויפסיקו לקטר על האיחורים שלי… וגם לא אצטרך לסבול יותר משערות שנדבקות לי לכל מיני מקומות…
            לפני שהיתי חלקה לגמרי, חשבתי שזה השערות שלי שנתלשות ונדבקות לי לוגינה (עבורך, כדי שלא תגידי שאני לא מסוגלת לומר…) עכשיו כשאין שם אפילו חצי שערה ברור כשמש של מי השערות שצריך לאסוף…
            חוץ מזה, מי צריך חזה דובוני, בשביל זה אני יכולה לקנות לי פו הדב, את הגבר שלי אני מעדיפה חסר שער, מסודר ונקי למשעי…
            נורמה או לא נורמה, זה מכוער, כן זה מיותר! אני לא מרגישה נשית עם עודפים קופיפים, ובטח לא אוהבת להשען על זרוע מסוקסת אך מלאת שער… no way חוזיי…
            לגבי הכאב, אם לא תנסי לא תדעי, הגעתי למצב שכבר יש לי קרחות, אחרי שנים של שימוש מפואר במכונה, השער פשוט לא צומח יותר… וכואב, גם זה כבר לא ממש, מרגיש כמו נמלים שזוחלות עלייך ועם זה אפשר להסתדר אפילו בקלות.
            לייזר עוזר, איך אני יודעת? יש לי מספיק חברים הומואים שיצאו מ"אמריקן לייזר" מאושרים וטובי לב, אומנם זה עלה הון תועפות ו15 טיפולים מפרכים, אבל עברו שנתיים, וטפו טפו טפו,השער נשאר מיותר, אך לא חזר למחוזותיהם…
            לבי אמירה מפורשת, ברגע שגרים יתחילו לקרוא לזין שלהם פין, אני אקרא בכל גדול לוגינה שלי פות… פה זה בהחלט עניין של נורמה, נורמה של דיבור!
            וזה נתפס בייבי זה נתפס – במכונה!

          • דעה אישית,

            אני אוהב חלק, גם על עצמי. ריבוי שערות מזכיר לי את מוצאינו
            והגיע הזמן שנתרחק ממנו.

            אני אוהב "להחליק" את זוגתי (אך היא מעדיפה שעווה)
            ולמרות מחאותיה הנמרצות, אני מקטין את מצבת השערות שבגופי
            (כן גם בקו הביקיני שלי ויותר מזה)

            החסרון הוא ביציאה למילואים שזה לא מתקבל בדיוק בסבר פנים יפות.
            (לפחות לא צריך למות/להתעלף בשביל זה)

            יוד

      • היי ניקי

        אני הראשון שבעד.

        אני חושב שכמו שהטבע ברא אותנו כך רצוי שנהיה.

        כל ניסיון לעשות שינוי גדול, פשוט כואב וזה לא מקרי.

        אני אישית משתוקק להכיר בחורה שלא מורידה שיער

        אגב אני מכיר אתר ופורום לנשים שלא מורידות שיער ולגברים שמעריצים אותן.

        אני אחד מהם

        אריה

      • אלמוני

        לא יכולה להפסיק לצחוק!

    • תנועה לעצירת מה?
      הדבר היחיד שזה יעצור זה חיי האהבה שלך…
      וזה לפחות עם רוב הגברים (מה שבטוח שעם רובם בארץ….).
      באופן זה ממש דוחה אותי.
      ואם תשאלי למה, זה כנראה בגלל הנורמות. ואלו הנורמות שיש, ואני לא רואה סיבה למה כל פעם למישהו לא נוח עם איזושהי נורמה ישר צריך לשנות אותה…
      אז זה לא כל כך נוח לכן… לא לכל הגברים זה נוח להתגלח. אבל זה מה יש, לא?

      • אריאלה

        שאתה טועה. רוב אלה שהייתי אתם ממש לא הוטרדו מהעניין.

        טוב נו, צריך לדעת עם מי להסתובב.

        • אני וחברים שלי חושבים שזה פשוט דוחה. לפחות ברמה של לשאול מישהו ולקבל תשובה.

          יכל להיות שהגזמתי קצת בתגובה הקודמת אבל בכל זאת…
          יש הרבה דברים שמבליגים עליהם בתאכלס במערכת יחסים. יש הרבה דברים שמעדיפים להחליק ולא להגיד שזה מפריע. אבל זה לא אומר שבאיזשהו מקום זה מפריע.
          למי יותר ולמי פחות. אולי יש כאלו שאפילו מעדיפים את ככה (?? ). העניין שהרוב יראו את זה כנקודה שלילית.
          חד וחלק.

          באופן אישי אם מישהי תעדיף שאני אקפיד יותר על גילוח, אז סבבה, אין שום בעיה. כשזה ידוע מראש שהרוב באמת מעדיפים שבנות יגלחו, אז מה כל כך קשה בלעשות את זה??

      • אורלנדה

        הייתי במיטה עם גברים מהממים (ישראלים כולם, ואוסטרלי אחד), סקסיים ומעניינים, הייתי מגולחת, חצי מגולחת, או חודש לא מגולחת ונאדה. כלום.
        אפילו שאלתי – לא שמים לב שאני עם קוצים/יער/חלקה? – שום דבר. לא מעניין אותם – כוס מגולח או לא, ביקיני, רגליים.
        מה, אם התגלחתי לפני שבוע ויש לי קצת קוצים, אז לגלח שוב רק כי אני נכנסת למיטה עם מישהו חדש? למה מה קרה? גם החבר הקבוע שלי לשעבר לא יחס לזה שום חשיבות.
        הכרתי גם נשים בחוץ לארץ, אמריקאיות, סקנדינביות, קנדיות – עם כאלה מערכות יחסים הלוואי עלי, שהיו מסתובבות עם כל החבילה, בלי בכלל לחשוב פעמיים.
        וכן ברוך, גברים אכן לא חייבים להתגלח…יש כמה סקסונים מגודלי זיפים, וזה לא בדיוק מפריע להם או לסביבתם, הלא כן…

        • הפיתרון המוצלח ביותר הוא לדבוק בבן זוג אחד, כי אחרי תקופה לא ארוכה לנו כבר לא איכפת מעודפי השיער. והמסקנה: זה הכל בראש שלנו.
          לי אין אומץ להיכנס עם בחור למיטה בפעם ראשונה כשאינני מגולחת ומטופחת, למרות שאני יודעת ש 90% מהם (לפחות) ממש לא שמים לב לקוצים. בד"כ הידיים שלהם בכלל לא מגיעות נמוך יותר מקו הישבן.
          דווקא בנושא השיער הכוס הכרתי כאלה שממש לא אהבו, אבל שם החלטתי שזה הקו האדום. לא רוצים, לא צריך! זה חלק מעיסקת החבילה. ממש לא בא לי להתגרד אח"כ שבוע.

          • כל הנושא של גילוח השיער "שם" יצא מזמן מכל פרופורציה. בנים מצפים לקבל אותך חלקה כמו תינוקת בכל מקום…..כאילו אם יש לך שיער בכוס את ממש לא בענין. הכי מוגזם זה לראות נערות ממש צעירות שחיכו להופעת השערות בערוה בכיליון עיניים, לומדות לגלח ממש הכל כדי לחזור ולהיות כמו ילדות. מה הקטע?

        • הסיפור הזה מרגש מעוד

    • צילי וגילי

      סתאאם..
      לא צריך תנועה להפסקת המריטה/גילוח/הסרה כימית.. מה שצריך זה להגר לגרמניה, או ארץ אירופאית אחרת, שמה אף אחד לא עושה עניין מרגליים שעירות לתפארת מדינת ישראל.

    • אני הפסקתי למרוט.
      בעצם מעולם לא מרטתי. יש לציין שגילחתי. וגם אם זה הפסקתי.
      לגדל שערות בביתשחי זה סוג של אינטימיות חדשה עם עצמי.
      גברים באמת לא מסתכלים על רגליים שעירות. נשים כן.
      ורוב הגברים מגלים ששיער בבית השחי מרגש אותם מינית (מזכיר שיער של כוס?)

  7. דווקא כל הדברים הטובים קורים לי תמיד כשאני לא מסודרת,
    אולי קהל המטרה שלי הוא כזה המעריך כנות פלסטית.
    אולי אני סתם תמימה.

    ובנושא מקביל שמעניין אותי די הרבה זמן -דילמת התרמית הגנטית –
    ניתוחים פלסטיים הם הקצה הרדיקלי של מריטת השערות,
    האם על בחורה שעברה ניתוחים פלסטיים והפכה מקופת מערות שעירה לכוסית חיננית,
    מוטלת החובה האתית לדווח לבחיר ליבה, שאיתו קיימת הסתברות להמשכיות גנטית,
    על הניתוחים הנ"ל? או שמא, להשאיר אותו פעור פה לנוכח העולל הקופיף שיוולד לו?
    האם העניינים האלו שנועדו להפוך אותנו למושכות יותר (דיאטה, איפור, צביעת שיער, בגדי חמודות וניתוחים פלסטיים) אינם למעשה עומדים בקריטריונים של תרמיות גנטיות?
    ואני תוהה איפה עובר הגבול…

    • מה פתאום תרמית? הכחשה – ככה קוראים לזה. מה את באמת חושבת שהתינוק שלך לא יהיה מדהים ומושלם?
      ותמיד אפשר להאשים בצרה את הצד של הבעל. אם תרמית, אז עד הסוף.

      • אז מה שעובד, זה מה שאתן אומרות?
        הכל חוקי ומותר
        האמת, יש בזה הגיון
        ואם את לא בוחרת להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותך, זו בעיה שלך.
        בעיה שלי זאת-אומרת.

    • שוקו

      אכן את צודקת!
      האובבסיה להסרת שערות ברגליים, היא יותר אובססיה נשית לאסטטיקה, את הגברים זה לא ממש מענין. לדוגמא: בחור שהיה דלוק עלי בצבא, וקלט שלפני כל פגישה שלי איתו אני עסוקה בלהוריד שערות ברגליים במקום לבלות זמן איכותי איתו. הודיע לי שהשערות ברגליים, פתאום, לא מפריעות לו. בכלל אם תשאלו גברים מה הם מעדיפים להזדיין יותר עם בחורה שעירה או שהבחורה תוריד שערות ברגליים ולהזדיין פחות. הם יבחרו באפשרות עם הזיונים.
      חברות הזמן שלכם יקר, אתן רוצות לעשות על מישהו רושם. תורידו שערות לפני כל הליכה עם החבר'ה לים. אז הנורמות משחקות תפקיד חזק.

  8. יש דבר אחד שהוא יותר נורא מלמות עם שערות, וזה להישאר בחיים. תארי לעצמך ששברת את הרגל. אירוע טראומתי, אבל לפחות הגעת לבית חולים אחרי גילוח ועם תחתונים נקיות. אבל… חודש עובר, הגיע הזמן לנסר את הגבס, ומולך עומד סטאז'ר בונבון עם מסור ביד. על הרגל רצוי שלא תסתכלי, וגם לא על עיני הסטאז'ר.
    יש לי ידידה (אחת!) שלא מורטת ולא עושה פחחות וצבע. לבן זוגה זה ממש לא מפריע, אבל אני מוצאת את עצמי מתבאסת בשבילו. למה? לאלוהי הפולניות פתרונים.
    זוכרת את התוכניות ברדיו שבהם שאלו "מה היית לוקח איתך לאי בודד". אם היו שואלים אותי זה בטח היה נשמע כך: שעווה, פינצטה, צבע לשיער, איפור בסיסי ומראה. אי בודד, אבל מה אם מישהו יקפוץ לביקור פתע?

    • איילה-בר

      ברור אחותי,
      שכחת גם איזה מוס לשיער ומגבונים לחים.
      הכי מצחיקים אותי הסרטים האלה על זוג שנתקע באי בודד. הרי ברור שאם אני אתקע עם גבר כלשהו באי בודד, אני שולחת אותו מיד לקצה השני של האי, ושם מצידי שימות משיעמום, או שהילידים יבשלו אותו. הוא יכול לעמוד על גבעה רחוקה ולדבר איתי במורס, אבל שישכח מלראות אותי מקרוב. אני הרי נהיית טיפוס עצבני ומיזנטרופ רק מלא לחפוף את השיער יותר מיומיים, אז אי בודד? בררר….

  9. רות המואביה

    איזה בידור איתכן בנות….

    תדעו לכן שאני מנאמנות השעווה, וחוץ מבית השחי,אף חלק שעיר/קוצני בגופי לא חש במגע האימתני של סכין הגילוח(וכל הפרסומות של ג'ילט עם הרגליים החלקות-בולשיט..)
    קשה להאמין שיגיע השלב בו תוותרו על ההסרה, כמה שלא תשמעו לעצמכן נחושות ובטוחות שאתן תביאו את השינוי.
    בינתיים,אני נאלצת לדחות את הפגישות עם הדייטים כיוון שקוצים כבר בולטים מכדי שאוכל להציג את רגליי לציבור,אך אינם מספיק צפופים על מנת להמרט בשעווה!
    מה עושים??

    • אז את רואה, בדיוק בשביל זה הומצא סכין הגילוח.
      שעווה היא המצאה נפלאה לנשים נשואות שמורטות כדי ללכת לים או ללבוש שמלה. אבל אם פגשת בחור מדליק ואת בדיוק בשבוע של צמיחה, אכלת אותה… אז נכון, סכין מוציא קוצים כבר למחרת, אבל לגלח אפשר כל יום.
      חברותי הנאמנות לשעווה משעשעות אותי בכל פעם, כי כל תוכנית אצלם תלויה ב"אני אחרי שעווה או בתקופת צמיחה". וזה נורא כמו לא ללכת לים כי אתמול עשית פאן (ופאן הוא המצאה נוראה ולא מומלצת, בלי קשר).
      קו הביקיני הוא המקום היחיד שכדאי להתמיד בו עם שעווה. כי גילוח של האיזור הנ"ל גורם לפיצעונים מבאסים.

      • סתם אישה

        אני חייבת להגיד כי גם כשהייתי נשואה (מספר שנים) וגם היום כשאני במערכת יחסים קבועה אני מקפידה למרוט/לגלח/לתלוש. אני אישית פשוט מרגישה יותר טוב בלי הקוצים האלו. לא יודעת, אולי פשוט "אילפו" אותי כמו שצריך. ודרך אגב, השעווה בביקיני כבר לא מכאיבה לי יותר (בדרך כלל)

  10. דובי של בובי

    הרגת אותי עם הקטע של הסטג'ר והליפה ברגל.
    והשפם? הו השפמפן, אותו מוסטשו חביב שאם מתעלמים ממנו אז מתחילים להראות כמו נער בר מצווה??
    למישהי יש שיטה איך נפטרים מזה חוץ מפינצטה ושיטות סופניות למיניהן כמו אפילציה וליזר?
    משהו פשוט, שעושים בבית מהר פעם בכמה זמן?
    אגב-לאחותי נקרע העור מעל השפה מהשעווה, לא מומלץ.

    • שפמפם קטן נחמד…
      אחת האפשרויות היא מריטה בחוט. אין לי מושג איך זה עובד, אבל יש נשים (בעיקר מזרחיות, אם אני לא טועה) וגם קוסמטיקאיות שמתמחות בזה. כפי שהבנתי גם די קל ללמוד לעשות את זה לבד.
      באשר לשעווה, אז נידמה לי שזו שעווה חמה, והיא עובדת בעדינות יותר. זו שעווה שמחממים על הגז, שמים ישירות על השפמפם (ללא שימוש בבד) ומושכים את השעווה עצמה. היתרון הוא שאפשר לעבוד ככה בחלקים קטנים. החיסרון: זה חם. להיזהר מכוויות.

      ותודי שמעניין איך מכתבה שמנסה לשחרר אותנו מתלות כפייתית למריטות, נהינו מדור יעוץ.

      • בעיקר נשים מזרחיות…..?
        איכס עליך!!!!

        • אוי, שולה, שולה, מרוב פוליטקלי קורקט כבר אי אפשר אפילו להחמיא.
          הכוונה – כפי שבוודאי שמת לב – לא הייתה לפגוע במי מהמגזרים האתניים בארצנו הקטנטונת, רק לציין שלמיטב ידיעתי השיטה הובאה מארצות המזרח.
          ואם הייתי כותבת ששיטת "הצמות הסיניות ברגל" הומצאה ע"י מזרח אירופיות? גם אז היית קופצת?
          חוץ מזה כמי שהיא ממשפחה מעורבת (חצי רוסיה וחצי מרוקאית) אני ממש מרגישה בסדר עם המונח "מזרחית" כמו גם עם המונח "אשכנזיה".

  11. השתגעתן
    מי אמר לכן שגברים אוהבים אותו מגולח או מסופר?
    אולי הגיע הזמן להחליף את הגברים

  12. סכין גילוח. מאז ומעולם. לא תתפסו אותי מתקרבת למכשיר יסורים אחר, וגם ככה נראה לי שמגיע לנו אות העוז. אבל – זה מהיר (=השיער צומח מהר) והעולם לא כ"כ צפוי, וכך מצאתי את עצמי אתמול עם מישהו ב"מצב" שהיה מה-זה לא מתוכנן (ומה-זה כיף). כשהוא שלח את היד לראשונה לקרסול שלי, כמעט קפאתי (ואני עוד מהלא שעירות יחסית). רפלקס הוא רפלקס. לא היה צריך הרבה שכנוע כדי להעביר אותו למקומות אחרים, אבל זה היה קרוב (לא אני לא מתכננת להסביר איך יצאתי מזה בסוף).

    אני לא רואה דרך להצליח לארגן את התנועה לשחרור וחוץ מזה, יש כל-כך הרבה תנועות שחרור קודמות לזו הספציפית, שהיא ממש צריכה לעמוד בתור (שנתחיל עם השחרור מתדמית קייט מוס?). מה שכן – השנים לפעמים (אל תצעקו, אמרתי "לפעמים") מרגיעות קצת את ההיסטריה העצמית (כשאמרתי לא לצעוק, התכוונתי לזה, כן, כן, גם את שם בסוף).

  13. זה ממש מזכיר לי
    שהגעתי לחדר לידה עם צירים בלתי מתוכננים (3 שבועות מוקדם מדי)
    והודעתי לרופא חגיגית
    שזה ממש נחמד שהוא כבר חצי בחוץ (הילד)
    אבל אני לא יולדת
    כי לא הספקתי לגלח………….

    הוא פשוט מאוד כיסה
    ועשה מה שעשה
    וקוצים ודרדרים
    לא עצרו את המסע

    מסקנה:

    מה שאמור להשתבש
    תמיד עושה את זה
    ובמיומנות
    אז חייכו בנות (גם אם כואב)
    זה תמיד ניראה טוב יותר
    מפרצוף מפודח 🙂

  14. המגלחת

    הרי לא משנה כמה פעמים תמרטו עם שעווה, או כמה פעמים תשתמשו במכשיר – זה הרי גם ככה גדל חזרה… לי אישית – בתור אחת שבחיים לא נטשה את הסכין לטובת משהו אחר – נראה מפחיד ומיותר מדי לסבול מורידים,נקודות אדומות,וכ-א-ב…
    וחוץ מזה – עכשיו חורף. כבר הכנתי את חבר שלי נפשית שזה מחמם. 🙂

  15. אריאלה

    פה אני מאסכולת עירית לינור ובגדול – הדבר *האחרון* שיטריד אותי על אי בודד או במקום שיש בו רק בנות הוא שערות ברגליים. אבל בעניין הזה, אני מאלה שרק נותנים להן קצה אצבע להיות חוראניות, מנצלות אותה בשמחה וכל הזדמנות להקלה בסטנדרטים מנוצלת בעליצות.

  16. הגברים מתייחסים לנשים בתור אובייקט מיני וזה ממש "מגעיל" כך אני שומע.
    והנשים מתייחסות לגברים כאל "אובייקט חתונתי". האם זה יותר טוב?

    • הרבה יותר טוב, אבל מה זה קשור למריטת שיער?

      • בוטן שלום,
        את צודקת זה ממש לא קשור…
        אני רוצה להוסיף כאן משהו שכתבתי בפורום אחר בתגובה ליפייפיה הנוחרת,בבקשה לא נגענו:

        אני מאמין שבחברה שאנו חיים בה, חברת השפע כביכול, חברת העולם החופשי כביכול, יש שקר מאוד גדול.

        אביתר בנאי כותב בשיר "אמביציה" ואני מקווה שאני מצטט נכון ואם לא סליחה אביתר:
        צריך להפסיק לשקר בטלוויזיה על אהבה.
        לקחת אחריות על הילדים.
        (מהדיסק "שיר טיול" בין היחידים שכ-ן קניתי).

        הפרסומות ששולטות בחיינו והפרסומאיםאות שעומדים מאחוריהם מטפטפים לנו יום יום שעה שעה איך צריך להראות ,לראות,לחשוב לחשוק לרצות…
        יש מרכזי אופנה שמחליטים מהו יופי.
        קיים מצב בארץ הזאת וגם באחרות בו ילדות בכיתה ג' מקיאות את מה שהן אוכלות ומרזות עד שהן נעלמות.רק כדי שיתאימו לאידיאל היופי המוצג כל רגע בטלוויזיה, בשלטי חוצות ובחדר ההרצאות באוניברסיטה או במכללה בה אני ואתםן לומדים.
        זה נורא.
        ילדה בכיתה ג' שצריכה להקיא כדי להראות טוב זה נורא.הדאגה הזו ,של איך אנחנו נראים,שמלווה רבים בחיינו הבוגרים הגיעה גם לילדים.זה הגיע גם לילדים.
        זה נורא להבין עד כמה אנו כן משועבדים לתפיסות של קומץ אנשיםנשים.

        גם אני משועבד.בדרכי שלי.

        אני מסכים לחלוטין שגברים רוצים אהבה ומחפשים את הבחורה שתעשה להם בום בום בלב.

        אני רוצה לומר משהו בקשר לאובייקיזציה.
        לנשים נוח לכעוס על גברים שמחפשים בנשים כלי לפורקן מיני ורואים בנשים אובייקטים מיניים.
        הצד השני של המטבע(וגם פחד גדול מאוד של הגברים) הוא הנשים הרואים בגברים אובייקט חתונתי.אביר כזה על יתוש לבן שיבוא ויציל אותן וישא אותן מעל העננים הקודרים של חייהן.
        מהצד הזה נוטים להתעלם כי מין זה רע ומלוכלך ומגעיל ואינטרסנטי. וקל יותר לשנוא גברים מהסיבה הזו.יש כאן הרבה תפיסות ופחדים.

        גיא

        • גיא, בחיי שניסיתי, ואולי אני קצת סתומה (ככה זה כשצריך להשקיע כל כך הרבה שעות ביום בגילוח ומריטה), אבל ממש לא הבנתי.
          אני בטוחה שאתה מנסה להגיד כמה דברים חשובים ומאירי עיינים, אבל, משום מה הם מתערבבים אלה באלה, ובשורה התחתונה לא ממש ברורה כוונת המשורר.
          ולמרות זאת אני עדיין עומדת על כך שאין קשר בין דברייך ובין הכתבה הנוכחית. ודווקא בנושא טיפוח הגוף ותלישת שיער יש עדויות שקודמות בהרבה לעידן הפרסומות והטלוויזיה (עיין ערך רומי – לדוגמה).
          אז כן, אתה צודק שפירסומות ונערות זוהר שממלאות את המסך מעוותות ומקבעות תדמית יופי מיותרת, שעלולה להשפיע על מוחות צעירים שרואים יותר מידי טלוויזיה. ומצד שני, יש דברים שתרבות השפע מעניקה ומאפשרת לנו, ושאני (וגם אתה, מן הסתם) לא מוכנה לוותר עליהם. התשובה, כמו בכל דבר אחר, היא – מינון נכון. ולא ללכת להקצנות.
          ובאשר לסעיף הנשים, האבירים וסוסים לבנים, והסקס, נראה לי ממש מיותר אפילו להגיב על זה דווקא באתר שכל משפט שני מתחיל בו עם סקס ונגמר בזיון.

          • בוטן,

            חשבתי שהבנתי את המאמר וכך הגבתי .קראתי אותו שוב ועכשיו אני כבר לא בטוח שאני מבין אותו.אבל, בכל זאת אנסה שוב :

            גיבורת המאמר נמצאת במצב בו נשמעת אזעקת אש במלון והיא נדרשת לעזוב את הקומה בה היא נמצאת ולרדת 33(!) קומות לקרקע במדרגות.הרבה.
            במקום למהר ולהציל את עצמה חשוב לה יותר, לדבריה, להציל את הופעתה החיצונית(בגדים+תספורת).
            בסיכום היא כותבת על המאבק שמתחולל בין התשוקה להיות סמל מין לבין השמירה על חייה.
            ברור שמדובר במצב קיצוני אז אל תתפסי אותי בקטנות.
            מה שניסיתי להוסיף זה שהגיבורה בעצם משועבדת לרצונותיה הגשמיים(הרצון להראות טוב ולהיות נחשקת) בגלל שאנו חיים בחברה ששמה על דגלה,כמו שאומרים, את היופי והחיצוניות לפני כל דבר אחר.
            אמרתי שגם אני משועבד כי גם אני בצורה מסויימת רוצה להראות טוב ולהיות נחשק.גם אני רוצה ליצור תדמית חיצונית מסויימת ולפעמים אפילו נראה לי שגם בתוך עצמי אני מכור ומשועבד שאפילו מה שאני לומד ומה שאני עושה בחיי עושה אותי אדם גשמי יותר .
            אין דבר רע בלהיות גשמי ומודע לחיצוניות שלך.זה מסוכן כשזה בא במקום דברים אחרים.

            • גיא, אתה רואה, צריך לדעת להסביר…
              הבנת חלקית.
              הצורך של הגיבורה הוא לא להציל את הופעתה החיצונית, אלא לא "להתפס" מתה במצב ג'יפי.
              וכמובן שהסיפור הוא הקצנה לצורך דיון. והדיון הוא באובססיה הנשית שלא להתפס בילתי מושלמות. וכן, אנחנו משועבדות, אבל לא כל כך לרצון להיות נחשקות, כמו לפחד מהפדיחה.
              ואכן זו פסיכוזה נשית, אבל היא ממש לא בהכרח קשורה לרצון למצוא חתן.

              • בוטן היקרה,

                אני מנסה לתת הסבר לתחושות שלי בקריאת המאמר.את אומרת שהפחד של הגיבורה הוא מהפדיחה מזה שהיא עלולה להתפס בלתי מושלמת.
                אני חושב שאני יודע את אחת הסיבות לרצון של הגיבורה לא להיתפס לא-מוכנה.אני חושב שזה נובע מתפיסות חברתיות מסויימות שניסיתי לתאר אותם בתגובה הקודמת וזו שלפניה.
                את אומרת שהרצון הוא לא למות ג'יפה אני נותן את אחת מהסיבות לזה.אני אומר שאנחנו משועבדים לחיצוניות שלנו וכו'…
                אני מודה לך על העניין שגילית במה שכתבתי ואני מקווה שאולי (?)* תראי שיש יותר הסכמה בינינו מאשר חוסר-הסכמה…

                גיא

                • גיא,
                  אחרי שקראתי את תגובתך לי וגם לאגמית, אני עדיין חושבת שאתה מערבב בין הנושאים.

                  אין מה לעשות, גיא, יש דברים שבחורים לא יבינו על נשים (וגם ההיפך כמובן). וזה לא בגלל שאנחנו טובות או מוצלחות יותר, אלא מפני שיש חוויות שרק מי שעבר/ה אותן יכול/ה להבין. ובמקרה הנ"ל מדובר ביותר מחוויה, כאן ישנו חינוך, ערכים וציפיות שמופנים בנו (הנשים) מיום לידתנו.

                  משועבדים לחיצוניותנו? לא בטוחה שזה נכון. בטוח שכולנו רוצים להיראות טוב (אין מה לעשות, זה חלק מהאגו שלנו), אבל משועבדים? אם כבר, אז לנשים, החיים המודרנים איפשרו להשתחרר מהשיעבוד הטוטאלי לחיצוניות. דווקא בתקופות מוקדמות יותר של ההיסטוריה המטלה היחידה של הנשים הייתה טיפוח חיצוניותן, וערכן נמדד בעיקר עפ"י מראן (וכמובן שגם ערכן הכלכלי נחשב). העידן המודרני איפשר לנו להראות שיש לנו עוד כמה כישורים שלא תלויים בהכרח ביופינו או ביכולתנו "לתפוס חתן". הם אפילו איפשרו לנו לא לשים את הצורך בחתונה בראש סדר העדיפויות.

                  נו, גיא, באמת… התחלנו מכתבה כה משעשעת ותראה לאיזה כובד ראש הובלת אותי.
                  שיהיה רק טוב, ושהכלה המיוחלת בא תבוא.

                  • צריך להיות "מופנמים", כמובן.

                  • אגמית

                    הוצאת לי את המילים מהמקלדת !

                  • בוטן ,

                    אני מודה לך על הזמן ותשומת הלב שאת משקיעה בתגובותייך.
                    את כותבת ש: "…מדובר ביותר מחוויה ,כאן ישנו חינוך,ערכים וציפיות שמופנים בנו (הנשים) מרגע לידתנו".
                    אנו אומרים דברים דומים מאוד.אנחנו ממש מסכימים אבל כנראה אינני מסביר היטב את הרגשתי ולכן כל הבילבול.
                    בתגובתי השנייה בה כתבתי על השקרים שיש בפרסומות , על המסרים המוטעים והמטעים שמשדרים לנו בכל קרן רחוב ניסיתי להסביר את הקשר הישיר בין המסרים הללו לבין רמת הציפיות שיש מאיתנו. גיבורת המאמר לא תיתפס בלי התספורת המהממת שלה גם בשריפה המאיימת לכלות את חייה.למה?
                    בגלל אותם מסריים שקריים בהם מוצג לפנינו "אידיאל היופי הרצוי" כביכול.נשים רזות, מגולחות למשעי ואפילו טיפשות(!) שרק קליפתן החיצונית ברת החלוף היא כל עולמן.(לקוח מ:ערוץ FTV כל יום כל דקה -אפילו עכשיו. ערוץ 2 מעברונים , שלטי חוצות דרך פ"ת, פרסומות לפני סרט הקולנוע ).
                    רק התחלתי.

                    אז כן, תבואי ותאמרי רגע רגע ,יש הרבה סדרות טלוויזיה שמציגות את הנשים בצורה אחרת ואת הגברים בצורה שונה.אבל עדיין, היכן נראה פרסומת או סדרת טלוויזיה בהם האמת העירומה תוצג לפנינו ?

                    והאמת העירומה הזו לא רק מדברת על יופי חיצוני אלא גם על קשר בין 2 אנשים.
                    ‏{ופה אני ממש סוטה מהנושא אבל לדעתי זה קשור}

                    לדוגמא, לא פעם תראי אישה או גבר אוהבים המדברים על זה שהיא שלי ואני שלה וכדו'…האם זו אהבה? האם זה שאת שלי ואני שלך זו משמעותה של אהבה?
                    האם בקשר כל מטרתך היא לעשות אותי מאושר ומה שצריך להיות חשוב לי הוא לעשות אותך מאושרת? שטויות.
                    אני שלי ואת שלך.אנו אוהבים אחד את השני קודם כל בשביל עצמנו.וזו האהבה האמיתית(לדעתי).אנו בוחרים להיות אחד עם השני קודם כל בשביל עצמנו.
                    טוב כדאי שאפסיק.לפני שיצעקו עליי שהקשר בין מה שאני כותב לבין המאמר הוא מקרי בהחלט ושכנראה הבנתי חלקית את המאמר (במקרה הטוב).
                    אני מרגיש שכל מה שכתבתי פה קשור למאמר מבחינת המסרים הלא נכונים שאנו מקבלים מהחברה , השיעבוד הנוראי לחיצוניותנו ולילדה שבכיתה ג' החליטה להקיא את תכולתה הפנימית רק בשביל להראות מושכת.ועוד לא התחלתי לדבר על הצורך שלנו להוליד ילדים.על זה כבר יעיפו אותי מהפורום …

                    גיא

                    • הי גיא,

                      אתה ממש בחור כבד, לא?

                      אז שוב אני "משקיעה" בתשובה… כי למרות חוסר הרלוונטיות למאמר, אני מרגישה שהעניין בדמך.

                      לעניין פרסומות וסדרות כאלה ואחרות, קצת קשה לי להגיב, פשוט מכיוון שאני סוג של "צופה אקראית". אין לי הרבה זמן להשקיע בצפייה בטלוויזיה, ומהמעט שאני רואה קשה לי להקיש על איכותה או הרעיונות שהיא מפנימה בנו. נכון שאנחנו מוצפים גם בשלטי חוצות ובפירסום שאי אפשר להתעלם ממנו (בעיקר כשגרים במרכז ת"א), אבל אני חוזרת ואומרת, שזה המחיר שמשלם מי שרוצה להיות חלק מתרבות השפע, על יתרונותיה וחסרונותיה.
                      אני מסכימה שבני ובנות נוער שמקבלים את עיקר חינוכם מהטלוויזיה, עלולים לצמוח על נורמות שיקריות וגם שיטחיות. אבל (ומתוך קירבה לנושא) אני נפגשת עם בני נוער רבים השונים מהתמונה שאתה מציג. אלה בני נוער שלומדים ועוסקים באומנויות שונות, ומשקיעים חלק ניכר מיומם לפעילות מעניינת יותר מצפייה פסיבית במסך. אז נכון שגם הם רואים טלוויזיה, אבל הם גם יודעים להבדיל בין בידור לתפיסת עולם. ועוד יותר נכון, שכניראה מדובר במיעוט של בני נוער, אבל זהו מיעוט שמעיד על כך שזה אפשרי.
                      או בקיצור,ואם להיות שוב רציניים עד אימה, תפיסת עולמם של ילדים מעוצבת ע"י הורייהם וההשקעה שמושקעת בהם. יש מי שבוחר לחנך את ילדיו ע"י ערוץ הילדים (ובלי לפגוע בערוץ כשלעצמו), ויש מי שבוחר אחרת.

                      מניסיוני האישי אני יכולה להעיד שאף פעם לא נתקלתי בניסיון גברי או חברתי להפוך אותי לטיפשה או שיטחית. נהפוך הוא, מאז שירותי הצבאי והלאה (ותרשה לי להתעלם מתקופת בי"ס, כי אני ממש לא זוכרת כל כך רחוק), תמיד הוערכתי והתקדמתי בזכות יכולת החשיבה (או.קי, גם מראה נמדד, כניראה – אבל גם אנחנו מודדות אתכם). ואם היו מצבים בהם נבהלתי מקידום כל שהוא, אין לי אלא להלין על עצמי.

                      אהבה… אני של… אושר ועושר… באמת קטונתי, גיא. כל אחד והאהבה שלו. באופן אישי אני מעדיפה אדם שלם, שלא מחפש בי את ה"חצי האבוד" שלו, אבל כאחת שלא תמיד מצליחה בזה, אני ממש לא ביקורתית לאהבה של אחרים. ואושר זה חשוב! הכי חשוב!!! ובכלל, איך הגענו לענייני אהבה?

                      ונגלוש לעניין ההולדה … אז כאחת שעשתה גם את זה (כן, יש לי ילדה והיא מדהימה), מה ואיך זה קשור?? ? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?

                      ביי, גיא

                    • בוטן,
                      (נא לא להבהל מהכותרת)
                      אני שמח שאת מגיבה כי תגובותייך חשובות לי ועוזרות לי להתמקד(וסתם כי זה כייף שמתייחסים אליך).

                      את אומרת שבני הנוער איתם את נפגשת יודעים להבדיל בין בידור לתפיסת עולם.
                      תרשי לי לא להסכים.לא, זה לא מדוייק.אני מסכים שבני הנוער איתם את נפגשת יודעים להבדיל.אני לא מסכים שכולנו יודעים לעשות את זה באופן מודע.איך אפשר בלי דוגמא?

                      שנים שאני קונה דיאט קולה.במכונה לא סתם.כשאני רואה את האדום לבן של קוקה קולה משהו בי זז.אני לא יכול ממש להגדיר את זה אבל אני חש שהצמא לשתות דוקא דיאט קולה והעובדה שאני זומם בעיקר את המשקה הזה מעידה על משהו.
                      תאמרי שזה כנראה "חשק" לשתות את המשקה כמו שלכל אדם יש חשק לשתות לאכול או לקנות בגדים שיפים בעיניו.כאן אני חייב לשאול, האם אנו קובעים למה יש לנו חשק או שהותננו לחשוק במוצר כזה או אחר?

                      שנייה לפני שאת משחיזה בי את תגובתך ,הרשי לי להציג מעשה שהיה: לא מזמן דיברו על פרסום לתת-מודע. מדובר בהשתלת משפטים כמו "אני צמא" או "כולנו מסטיק בזוקה" או :קרמבו קרמבו אני רוצה לעוף" (המצאתי את הסלוגנים הללו אבל זאת בערך התמונה) למשך זמן קצרצר בו אנו לא מסוגלים לראות אותם אך מוחנו קולט אותם.
                      עשו ניסוי בבית קולנוע והקרינו את המשפט "אני צמא".מה קרה? בהפסקה היתה התנפלות על המזנון בדרישה לשתייה.

                      אני לא יודע את כל הפרטים הקטנים אבל התמונה ברורה(אל תתפסי אותי בקטנות):
                      אפשר לשלוט בנו במידה מסויימת בלי שנדע.עדיין לא מאמינה?
                      אומרים שאם ילד בגיל מסויים (קטן מאוד) יראה פרסומת של מוצר מסויים הוא יהיה לקוח נאמן של המוצר במשך חייו.
                      מה שאני מנסה להעביר זה שאין לנו שליטה על מה שאנחנו עושים.אנו חברה צרכנית.אנו קונים ע"מ להרגיש יותר טוב.למה?

                      כי בפרסומת על האוטו החדש מופיעה בחורה יפייפיה שתיהיה שלך אם תקנה את האוטו.או בפרסומת של השוקולד החדש והמגניב יהיה בחור שיבצע בך אקט מיני מסויים(לא יפה לומר) אם
                      תרכשי את המוצר.ועוד לא דיברתי על הפרסומת של הבורגראנץ' (?) שיש בחורה שם שרוצה רק שלושה…

                      בוטן (תרשי לי לקרוא לך בשמך הפרטי),אין לנו שליטה על ה"חשק" הזה.אנו מותנים לקנות מרגע שנולדנו.זה עושה לנו טוב.
                      מה את לובשת? למה דוקא את זה? מה את מכינה בבוקר לילדה המקסימה שלך? למה דוקא את זה? מה את אוהבת בבחור? למה דוקא כזה?
                      מה את רוצה להיות כשתגדלי? למה דוקא את זה?מה התדמית שאת מקרינה לסביבה ?ולמה דוקא את זה?

                      * * *

                      אני אדם קטן עם הרבה שאלות.
                      בוטן,חבריי יצחקו כשתשאלי אם אני אדם כבד אבל כאן כנראה אני מוציא את הכבדות שלי בעוד בחיי היום-יום אני רואים אותי כמצחיקן לא קטן.
                      אני לא חושב שאכתוב כאן מה אני חושב על הולדה כי לא נשאר מקום.אם תרצי אז בפעם הבאה,אם תיהיה.

                      בגלל שיש צורך לסיים בהפי -אנד(למה יש לנו את הצורך הזה?) אסיים בבדיחה:

                      אדם הולך לרופא.
                      הרופא בודק את האדם ,מביט בו במבט חמור-סבר ואומר לו:
                      "אדוני,לא רק שיש לך סרטן יש לך גם אלצהיימר".
                      מתבונן בו האדם רגע ממושך ואומר:
                      "נו טוב, לפחות אין לי סרטן"

                    • הי גיא,

                      זה הולך ומשתפר. אפילו הצלחת להצחיק אותי הפעם, אז אולי בכל זאת אתה לא נורא כבד (אולי, רק אולי). ובכל זאת כבד… לפי ראיית המציאות שלך סופר 1984 הוא אופטימיסט מושבע.
                      מה לא השתלת לנו במוח – פרסום סמוי, שליטת האח הגדול במחשבותינו מיום הולדתנו –
                      בכלל לא הגזמנו, גיא…
                      אולי פשוט תפסיק לשתות קולה. ידוע שזה משקה ממכר, ואתה דוגמה מובהקת להתמכרות סמויה. אני, לעומת זאת מכורה בלתי סמויה לחלוטין לסיגריות (נכון שאתה לא מעשן? זה יכול להיות רעיון להמשך השיחה…).

                      ונעבור לפינתנו "הכה את המומחה":
                      1. הבת שלי לובשת ג'ינס וטי-שרט, ולא איכפת לה אם הוא נקנה בשוק הכרמל.
                      2. בד"כ היא לא אוכלת ארוחת בוקר, כי היא לא רעבה (בחיי, ניסיתי, אבל לא בא לה). לבי"ס היא הולכת עם סנדביץ' עם גבינה לבנה או צהובה (היא צמחונית) ולפעמים שוקולד למריחה.
                      3. לצערי העמוק אני מתאהבת בלא ממש נכונים, ובא נעזוב את התשובה לזה, זה עצוב מידי.
                      4. כשאגדל אני מקווה לצאת לפנסיה מוקדם ככל האפשר, או למצוא תומך נלהב ועשיר – מה שיבוא קודם.
                      5. והתדמית – תל אביבית אופנתית, כמובן – מיני עד ה… , גרביוני רשת, מגפיי עור שחורים עד מעל הברך, 10 סמ' עקב. (אתה ירושלמי, במקרה?). וכך אני פוסעת בכל בוקר בשד' רוטשילד בדרכי למשרד הפרסום (שאמשיך?).

                      ולא אלא נותר אלא לסיים בברכת חיים ארוכים – או לפחות סניליים ומאושרים…
                      וד"א, לנוכח מגוון הנושאים שהצלחנו להריץ כאן (ורק לחשוב שהתחלנו ממריטת שיער), אפשר להמשיך בדיון בכל כתבה שמתפרסמת באתר. למשל, למה לא ב"סקס והעיר הגדולה"?

                      ביי, בוטן (שם פרטי)

                    • בוטן,
                      שמחתי שאת חושבת שאני הולך ומשתפר!
                      את כותבת שאני דוגמא מובהקת להתמכרות סמויה ואני חושב שכולנו מכורים סמויים למשהו,וז היתה הנקודה שניסיתי להעביר.

                      לא אני לא מעשן.ניסיתי כשהייתי בכיתה י"א (לפני שנים רבות) זה היה רומן קצר-רוח שנמשך שנה.הפסקתי בגלל שזה הפריע לאחד התחביבים שלי -ריצה(יש פה משחק מילים משעשע בשורה מעל).כן ריצה.יש גם אנשים כאלה.

                      מאוד שמחתי לקרוא שענית לכל שאלה *רטורית* בתגובה הקודמת שלי אבל המידע שסיפקת על ילדתך היה מגניב.מילדותי אני זוכר את הפיתה-עם-שוקולד שאימי היתה מטיבה להכין לי.אני גם זוכר כמה ילדים פולנים,חבריי לכיתה, שאהבו את השילוב המזעזע של פיתה עם ממרח השחר וקוטג'.אם השילוב הזה נשמע לך מוכר אז את כנראה פולניה גם.אני מקווה שאת לא מרגילה את בבת-עינייך לשוקולד עם קוטג' או למאכלים המכילים בתוכם את קסם השילוב הפולני.

                      אה בוטן! בקשר לתדמית שלך, לא ממש הבנתי אם זו תדמיתך האמיתית או הספרותית.נראה לי שהיתה שם איזו אמירה שהייתי אמור להבין אבל לא הבנתי ולכן כדאי שאשתוק ולא אנפץ את דימוי הכבד-המתחבט-הכועס-החכם והאחלה שהיטבתי לאמץ לעצמי(2 האחרונים הם תוספת קטנה ע"מ לשעשע אותך).
                      אולי לא הבנתי בגלל שאינני ירושלמי אלא גושדני!(לא מעדן דני מוצק אלא מגוש-דן).
                      זהו, סיימתי .לא בטוח שאגיב בקרוב לכתבות אחרות בגלל שגזרתי על עצמי שתיקה בימים הקרובים…
                      חוצמזה, להגיב לכתבות אחרות בהן איש-ה לא מכיר-ה אותי ושוב להסביר את עצמי לאחר שהצלחתי לעצבן חצי מהפורום הוא תענוג מפוקפק שאינני מאחל לשונאי(גם לזכות במיליון שקל אני לא מאחל לשונאי אבל זה כבר נושא לדיון אחר).

                      נותר לי לסיים בברכת הדרך ולכתוב לך שנהניתי ממך רבות ולמדתי קצת גם על עצמי.את ואגמית בחורות אחלה-גבר ואהבתי לענות לכן ויותר אהבתי לקרוא את תגובותיכן .אני מבין שסוגרים את הפורום הזה(של למות בלעדיו) או שהוא סתם נרמס על מנת לתת הזדמנות לפורומים אחרים,יפים יותר וצעירים יותר ממנו לעלות לאויר וזה כואב.ממש כואב.

                      גיא

                    • גיא, אתה יוצא לסדנת ויפאסנה? דווקא כשהתחלנו להנות…
                      למעשה כבר נפרדתי בפעם קודמת, אבל איך אני יכולה לא להגיב כשאתה מעלה סוגיות כה מעניינות ובנושא כה מרתק כמו שוקולד שחר?
                      בטח שאני מכירה את הגרסה הפולנית של שוקולד וקוטג'. איכס. (ומכך אתה יכול להסיק שאני לא פולניה. למעשה יש בי גם אחוז מצומצם של פולניות, אבל בתערובת הכללית הוא נדחק לפינה ע"י טאטרים רוסים ומרוקאים חמומי מוח). אצלנו בבי"ס להגיע עם פיתה שבתוכה שחר+קוטג' זו הייתה עילה מספקת להחרמה עד סוף השנה.
                      ובאשר למחמל ליבי, שהיא נצר לשושלת עירקית גאה (מצד אביה) ,היא לא תכניס לחדרה מישהו שמעיז לערבב שוקולד בקוטג' (חינוך, גיא, הכל עניין של חינוך!).
                      מצד שני, גם היא מושפעת מעולם הפרסום האכזרי, ומעדיפה שוקולד מוטלה, על פני השחר הוותיק.(ולמען האמת הפרסומית, הוא באמת טעים יותר).

                      וגיא, אני דווקא הכי אוהבת את אילו שמעצבנים את הפורום. אם לא יעצבנו אותנו, על מה נגיב? אין כמו פרובוקציה מרנינה כדי ליצור עניין.

                      אז זהו, נגיד להתראות אחרון, ואם תתגעגע תוכל למצוא אותנו בדיונים הבאים.

                      ביי,
                      בוטן (שם תדמיתי/פרסומי/ספרותי)

                    • אגמית

                      בחורות אחלה-גבר ?? ?

                    • גיא
                      אמנם באיחור של חצי שנה לפחות.. אבל יש מישהי שמסכימה איתך!!
                      כל הערכים האלה קשורים. כל מה שאמרת פה בעיני הוא נכון!!
                      אני מנסה להראות את זה לאנשים. לא כולם רואים..
                      בתקווה לעתיד טוב יותר

              • לא יכולתי להסביר את עצמי טוב יותר!

        • אגמית

          עד לחלק האחרון של דבריך לא היתה לי בעיה עם הדברים שכתבת, אבל מה הקשר בין ההכללות של הסוף למאמר "השעיר" ?
          וגם אם היה קשר, אולי די כבר עם הקביעות הכוללניות האלה שכל מה שמעניין אותנו בחיים זה להעמיד אתכם מתחת לחופה ? חלק נכבד מאיתנו, הבנות, רוצה שיהיה לו פשוט טוב ומעניין בחיים וכן, אנחנו רוצות גם לאהוב ולהיות נאהבות, אבל חתונה זה "תיק" כבד גם עבורנו ואני רוצה להאמין שרובנו לא רצות "להלביש" אותו על הראשון שנקרה בדרכנו.
          כאילו שבחורים לא רוצים "להסתדר" בחיים (עוד ביטוי מעצבן אבל בשבילך אני נוקבת בו), הווה אומר: עבודה מסודרת, בית עם גינה ואשה מפנקת (רצוי שתדע לבשל…), וילדים חמודים ולא מעצבנים מדי.
          ומי בכלל מצפה ממכם שתגאלו אותנו מענניי קדרותינו ? מזמן למדנו לסמוך על עצמנו ולא רק במה שקשור לאמצעי-מניעה…
          בתור אחד שמטיף כאן נגד נורמות ותפיסות חברתיות מעוותות, אתה דיי נאחז בהן עם ההכללות המקוממות האלו, ששייכות לצורת חשיבה שמרנית וצרה במיוחד.
          לגבי הקטע של "מין זה רע ומגעיל…" אני אפילו לא רוצה להתייחס ורק באה לומר לך : "צא מזה"
          ומהר !

          • אגמית,

            קראתי את התגובה שלך בעיון רב.אני מצטער אם הרגזתי אותך ו/או פגעתי בך באיזושהיא צורה.
            יש בי חלק ,שאני לא גאה בו במיוחד, שהוא צר מימדים ושמרני.
            החלק הזה מונע במובן מסויים ע"י הפחדים שלי.

            ניסיתי לומר שיש 2 צדדים לכל מטבע וכמו שיש נשים שמתעצבנות מגברים הרואים בהם אובייקט מיני , יש גברים שמתעצבנים מנשים הרואים בהם אובייקט חתונתי.לא אמרתי שכ-ל הנשים הן כאלה ולא התיימרתי לומר מה הנשים רוצות מגברים.מה שכן אמרתי הוא ששנינו(הגבר והאישה) מונעים ע"י תפיסות חברתיות מסויימות שמשעבדות אותנו.

            אני מצטער אם נראה מדבריי כאילו כל הנשים רוצות רק אביר לבן וכו'…
            לא התכוונתי לומר שמין זה דבר רע ומגעיל ואני מודה שזה עלול להראות כך בקריאה ראשונה.התכוונתי שזו התפיסה הרווחת,עדיין, בחברה שלנו.ושוב, אני לא אומר שהתפיסה הזו רווחת אצלך בבית או אצל חברותייך חלילה.

            הגזמתי והקצנתי את תחושותיי ולא חשבתי שיקחו אותי ליטרלי.אני מצטער אם לקחת אותי ליטרלי.
            אני מקווה שאולי הבהרתי קצת את דבריי ואולי תרמתי משהו.בכל מקרה אם יש לך תחושות נוספות לגביי מה שאמרתי אשמח לשמוע אותן

            גיא

            • אגמית

              גיא,

              מה זה בכלל אובייקט חתונתי ?
              נשים, לפחות מרביתן, מחפשות קודם אהבה, אינטימיות, תחושה שיש על מי לסמוך וכשהן מרגישות שהן מצאו מישהו כזה עמו היו רוצות לחלוק את חייהן, אז כן, הן גם היו שמחות להתחתן איתו ולהקים משפחה.
              אני גם מכירה לא מעט גברים שהתחתנו מתוך בחירה ולא משום שמישהי לכדה אותם וגררה אותם לחופה באיומי-אקדח.
              אני לא חושבת שאנשים שמתחתנים היום יוצאים בהצהרות כגון "זה לכל החיים", כי אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד, אבל עובדה שעדיין מתחתנים, כי קיים הצורך הזה – נכון, זה קשור הרבה לחינוך שקיבלנו (גם בנים וגם בנות), אבל גם לרצון לקבל מעין "חותמת רשמית" לאיחוד בין בני זוג שאוהבים זה את זו.
              מה שאני מנסה לומר, זה שאני חושבת שהרצון להיות ביחד ולא להישאר לבד ולהשאיר חותם בעולם בדמות צאצאים ענוגים הוא לא נחלתן הבלעדית של הנשים.
              לגבי עצמי, אני יכולה לומר לך באופן אישי, שאני לא רואה באף אחד עמו אני יוצאת אובייקט לחתונה, אלא אובייקט לאהבה ואין לי בעיה גם להיות עם מישהו בלי טבעת, אבל זו אני וכל אחת ורצונותיה ומי שרוצה להתחתן לא צריכה להתנצל על כך.

              הערכתי את העובדה שהודית "באשמת" היותך צר-אופקים ושמרני בחלק מסויים אצלך, אבל הבעיה מתחילה בזה שאתה נותן לחלק להכליל את כל הנשים באותן הכללות עליהן כתבת, גם אם אתה מודע לעובדה שלא כולן כאלה ואתה לא היחיד שעושה את זה וחבל.
              אני מאחלת לך שתמצא את הדרך להשתחרר קצת מאותן דעות שלא ממש מועילות לך ואני בהחלט חושבת שזה אפשרי – אם אני הצלחתי להשתחרר מתחושת "כל הגברים מנייאקים" גם אתה יכול להשתחרר מתחושת "כל אחת רוצה לגרור אותי היישר מהפגישה הראשונה לחופה".
              מה אני אגיד לך, זה פשוט חבל שאנחנו נותנים לפחדים שלנו, גברים ונשים כאחד, לקבוע לנו בפעמים רבות את מהלכנו ואת רצונותינו, אבל זה כבר דיון לפעם אחרת, אם תהיה.

              • אגמית

                שכחתי לציין, שכבר היו מקרים בהם יצאתי עם בחורים שקודם כל טרחו לברר מהי דעתי בנוגע לחתונה וילדים והופתעו לגלות שזה לא מטרת חיי והסיבה לקיומי כאשה עלי-אדמות. אחד מהם
                אף נזקק להרגעה מפורשת מצידי, שאין לי דבר וחצי דבר נגד הבאת ילדים לעולם או חתונה.
                וזה קרה עוד פעמים – חלקן בעקיפין וחלקן במיישרין – בהן ממש מצאתי עצמי מתנצלת על כך שאני לא רואה בחתונה וילדים גזירה משמיים.
                מה שאני רוצה לומר – גברים רבים נרתעים מנשים, שכביכול מייצגות את האנטיתיזה המושלמת למה שהם כל-כך מפחדים ממנו ובזאת הם נופלים קרבן לאותה תפיסה חברתית נפוצה שממנה הם כה יראים, דהיינו : "היא אמורה לראות בי חתן פוטנציאלי – היתכן שלא ? "
                אז ממה, בעצם, אתם מפחדים באמת ?

                • הכלה בפוטנציה

                  במהלך ההיסטוריה, מהחבר הראשון ועד כמעט היום.
                  אין בחור שלא בודק איתי מהפגישה השניה אם אני מחוייבת, אם אני יוצאת רק איתו.
                  סיפורים על מעבר דירה נשמעים עוד בדייט הראשון – עוד אפילו לפני שהתנשקנו. (ואיך אני יכולה להחליט על נישואים לפני שאני יודעת איך הבחור בשק)
                  כך שהפיקציה הזאת: בנות רוצות חתונה בנים רוצים לפזר את הזרע.
                  היא פיקציה.
                  יש כאלה ויש כאלה
                  וכל זה לא קשור לעובדה, שלמרות שיש דברים מגוחכים שאני לובשת ויש ימים שאני נראית בהם ממש רע
                  עדיין יש מצבי ג'יפה שאף אחד לא יתפוס אותי בהם.
                  כמו יורקת ברחוב, מפליצה, ואחד מבאס בטירוף- עם פטרוזיליה בשיניים.

                  • אגמית היקרה,

                    חשבתי הרבה מה עוד להוסיף על תגובותיי הדלות, ואני לא ממש יודע איך להרים את הככפה שזרקת לי.
                    דיברת על תחושותייך לגביי המושג "אובייקט חתונתי" ואינני יכול שלא להסכים איתך שנשים מחפשות אהבה ואינטימיות ותחושה שיש על מי לסמוך.
                    לדעתי,חתונה זה מנהג מזוייף ולא טבעי שהונחת עלינו ברגע מסויים בהיסטוריה.היום יש בעיות רבות לאנשים שהתחתנו כי החברה איננה מסוגלת להתמודד עם הסתירה שיש בחיי הנישואין.רגע! לפני שאת לא מסכימה איתי,מה שיקרה בודאי, אנא חישבי: למה אנשים מתחתנים? מה הרצון העז הזה לקבל חותמת רשמית?

                    הרצון שלנו לאהוב ולהיות נאהבים(בדרך שאת מציגה) נובע מחרדה ולא מצורך.הרצון לקבל חותמת רשמית נובע, בין היתר, מהחרדה שבחוסר הגבולות שבקשר.החרדה שמא אחד הצדדים יברח פתאם וישאיר אותי לבד.אנחנו מפחדים להיות לבד.למה?
                    למה אדם לא יכול להיות לבד עם עצמו? הרשי לי להזכיר לך שיצאנו מבטן הורינו לבד וגם נמות לבד.מה הרצון העז הזה להצמד למישהו נוסף בחיינו? מי החליט שכך חיינו "צריכים להראות" ?

                    הבחורים שנזקקו להרגעה מפורשת מצידך היו כולם אחוזי חרדה מהאפשרות שילכדו.יש גם מקרים הפוכים שגבר אומר לבת זוגתו שהוא לא מתכוון להתחתן לפני גיל כזה או אחר…(שמעתי גם על מקרה כזה)למה?

                    אני חושב שהגברים שאמרו לך את זה הפסידו אותך במובן מסויים.הפסדנו אותך מאחר שמיד הכנסנו אותך למגננה שבה היית צריכה להתנצל על כך שחתונה אינה בראש מעייניך וזה נשמע לי מאוד מעייף.

                    את מסיימת בשאלה : ממה אתם מפחדים באמת?
                    אני לא חושב שאני יכול לענות לך כי אני לא יודע ממש ממה גברים מפחדים.
                    אני יכול לדבר רק על עצמי ולומר שאני מפחד מקשר שבלוני שבו האהבה נגמרה עוד לפני שהתחילה וההרגל התיישב על כיסא האהבה ונרדם בנחירות.האין זה נורא?
                    האנשים האלה שעושים צבא ואז נוסעים לחו"ל לטייל ואז חוזרים לאוניברסיטה ואז מתחתנים ואז מולידים ילדים ואז קונים וילה ויש להם אוטו וטיסה לסקי פעם בחצי שנה .והילד הזה הוא אני.

                    גיא

                    • אגמית

                      גיא,

                      קראתי בעיון רב את תגובתך ושוב אני חשה צורך עז להגיב…

                      קודם כל, אני בהחלט מסכימה איתך שבאיזה שהוא מקום, "פג תוקפה" של ברית הנישואין, אך זה לא סותר, לדעתי, את מה שכתבתי קודם לכן בתגובתי הקודמת.
                      אני גם לא חושבת שיש רע בלהיות לבד – יש אנשים שמתאים להם להיות לבד לכל חייהם ואני מכירה באופן אישי אנשים כאלה. שכל אחד יעשה מה שטוב לו.
                      עם זאת, איני סבורה, שהצורך לאהוב ולהיות נאהב נובע מחרדת-בדידות גרידא.
                      אני רואה בזה צורך טבעי שנמצא בנו משחר קיומנו, שהרי לא באנו לעולם והושלכנו אליו ללא מגע אנושי. מרגע היוולדנו זכינו להיות נאהבים – נגעו בנו, ליטפו אותנו, נישקו אותנו, הרגילו אותנו למגע וחום אנושיים וזה משהו שהוטמע בנו, לכן מרבית בני-האדם כן זקוקים לחום, מגע,
                      וכן, גם לאהבה ומרביתם גם רוצים לתת ולהעניק אותו הדבר לאחרים.
                      זהו צורך טבעי שקיים בתוכנו וקשה לנו איתו פעמים רבות, כי הפחד הזה, עליו אתה כותב, משתק אותנו, ואתה ממש חרד בגללו, זו לפחות התחושה שאני קיבלתי.
                      לגבי אותם בחורים ששאלו אותי אודות דעתי על חתונה וילדים…-שוב, אתה שם את כל הביצים בסל אחד. רבים מהם היו משוכנעים שמשהו איתי לא בסדר שאני לא מיהרתי והצהרתי הצהרות שזו משאת נפשי בחיים והם לא חיפשו פתח-מילוט ממלכודת-הפיתויים שלי, או משהו דומה…
                      גם גברים רוצים להתחתן, בסופו של דבר, (נכון, יש גם כאלה שלא, לא אמרתי אחרת) ולא משנה מי אשם בזה – ההורים, החינוך, וכו…הצורך "להתמסד" אינו רק נחלת הנשים. נקודה!!!
                      אני בהחלט מסכימה איתך שלא חסרים מקרים שאנשים מתחתנים מהסיבות הכי לא נכונות בעולם ואני מקווה שאם איי פעם אעשה את הצעד הזה, לא אצטרף לחבורה אומללה זו.
                      אסור להתחתן כי "ככה צריך" ו"ככה מקובל", ממש לא, אבל גם אם זה משהו שאבד עליו הכלח, עדיין יש אנשים שמוצאים בזה הרבה טעם ויופי ויש כאלה ששורדים למרות הכל.
                      תארת את הפחד הגדול שלך מפני אהבה שבלונית – אני שותפה לאותו פחד, אני מאוד מבינה לליבך ורבים פוחדים כמונו, אבל בגלל זה לא ננסה כן למצוא משהו אמיתי שלא קורה כל יום?
                      פחד זה משהו הרסני ומשתק ואני לא רוצה להיכנע לפחד הזה.
                      אני רוצה לחוות אהבה אמיתית וטהורה ולו לזמן קצר, כי אני חושבת שיש בזה המון קסם וזה מרגש בעיני ומוסיף המון, גם אם זה מלווה בכאב של אובדן, כי אני מעדיפה לחוות ולאבד מאשר לא לחוש דבר כלל.
                      ואין לי בעייה להיות לבד עם עצמי – אני נמצאת עם עצמי ועצמי בלבד מזה חודשים לא מעטים, כי אני לא מוכנה יותר להתפשר "בביחד" שהוא לא אמיתי ויוצא גם מהנפש ולא רק מהיצרים ולמרות שזה קשה, אני שלמה עם זה.
                      ואני בטוחה שתסכים איתי, שאהבה אמיתית היא משהו שנשאר הרבה לאחר הפרפרים בבטן, הריגושים הקטנים והניצוצות באויר והיא הופכת לשבלונה אם מזניחים אותה ולא מטפחים אותה.
                      זה כבר תלוי בנו אם אנחנו נותנים לה לקמול או מזינים אותה ודואגים שתמשיך לפרוח, לא?
                      ואם מהתחלה לא היה מה לטפח, סימן שזה לא ממש היה קיים או שהרמנו ידיים מהר מדי, כמו שקורה פעמים רבות.

                      גיא, יצאה לי תגובה מאוד ארוכה ולא ייאמן שהכל התחיל מ"המאמר השעיר"…
                      אני מרגישה, שלמרות כל מה שכתבת, גם אתה דיי נזקק (אולי כנגד רצונך) לאהוב ולהיות נאהב, ולכן החשש הכה גדול שלך מליפול למלכודת החתונה ולשבלונת האהבה, כפי שתארת זאת.
                      אני מאוד מקווה שלא תיכנע לפחד הזה שמקנן בתוכך אחרת אתה עלול להפסיד המון, לדעתי לפחות.
                      עזוב את החיים של האנשים הסובבים אותך כפי שהם מצטיירים בעיניך והתמקד בחייך שלך.
                      דאג לעשותם מעניינים ומפרים ולא שבלוניים, כי זה דיי תלוי בך וזכור – מה שנראה לך אולי משעמם "ורעה חולה" אצל אחרים – אולי טוב ומספק אותם והם מאושרים בחלקם, כי מה שטוב לאחד, לא בהכרח טוב לאחר.

                      עד כאן המגילה.

                      אגמית

                    • אגמית,

                      מאוד נגעה לליבי התמונה הזו של הרך הנולד שנגעו בו, ליטפו אותו נישקו אותו ודיברו אליו.(תוספת קטנה שלי)אני מאוד אהבתי את התגובה שלך ואני מרגיש שאת עוזרת לי לראות עוד חלקים בפאזל.שמחתי לקרוא שיש דברים שאנו מסכימים עליהם.
                      הצורך להתמסד אינו רק נחלת הנשים.הוא נחלת הרבה אנשים.אני רק מציג שאלה:זה שכולם רוצים להתמסד או להיות ביחד, האם זה נובע מפחד או מאהבה?

                      אני מסכים גם למה שכתבת על ההתמודדות עם הפחד מאהבה שהופכת להרגל.
                      אני חושב שגם אני לא נכנע לפחד הזה ואני מסתכל על מה שאמרת כעל כלל לחיים: אני מעדיף לחיות מאשר לפחד מלחיות.

                      את כותבת שאת לא מוכנה להתפשר בביחד שהוא לא אמיתי ושאת מעדיפה ביחד אמיתי ולא רק מהיצרים.את מוסיפה שאת שלמה עם ההחלטה הזו.
                      משהו פה לא מתיישב לי.ביחד שנובע מיצר הוא לא אמיתי?
                      האם את חושבת שיצרים הם משהו לא מספיק חשוב או שמא שהם *הכרחיים* לקשר טוב אך לא *מספיקים* לקשר טוב?

                      אני חושב שיצרים זה נהדר ולא פחות אמיתי מאהבת-נפש.אני מעריך מאוד בך את העובדה שאת יודעת מה שאת רוצה.אני יכול להבין שאת מעדיפה קשר שלא מבוסס רק על יצרים אבל זו לא הקרבה גדולה להמתין לקשר שלם(whole)?
                      אני חושב שהפעם את זו ששמה את כל הביצים בסל אחד.

                      העצות שכתבת בסוף התגובה נגעו בי.נראה לי שאנסה ליישם אותן או לפחות לחשוב עליהן.חשבתי על העניין של לעזוב את החיים האנשים הסובבים אותי ולהתמקד בשלי ואני לא יכול להסכים יותר(נשמע טוב יותר באנגלית).

                      בכל מקרה,אשמח אם תכתבי מה *את* מרגישה בנוגע לדו-שיח שמתנהל למעלה ביני לבין בוטן.
                      (במקרה הכי גרוע תרוויחי בדיחה)

                      גיא

                    • אגמית

                      גיא היקר,

                      אני מבינה שפתחנו כאן פורום קטן משלנו – זה דווקא נחמד, מה שנקרא לזרום עם התגובות…
                      אז ככה –
                      אני חושבת שבכל התגובות שלי אליך עד כה הבהרתי לא פעם שאני כותבת את דעתי ודעתי בלבד. לא יצאתי בהצהרות לגבי דברים אם X זה "טוב" ו- Y זה "רע" ולא נקטתי בכל הכללה מכל סוג שהוא, אז נא לא להפוך את דבריי לכך.
                      לא מיצינו כבר את נושא החתונה ? אני חושבת , ממש בקצרה, שאנשים מתחתנים מכל מיני סיבות – אהבה, בטחון, כסף, נורמות כגון "ככה צריך" וכו'…הגיע הזמן שתצא מההכללות האלה של "כולם" – כל אחד וסיבותיו, כל אחת וסיבותיה.
                      אני לא רואה טעם בלחזור על תגובתי האחרונה הגורסת כי כולנו זקוקים לאהבה בצורה זו או אחרת. כבר כתבתי כי לא חסרים אנשים שמתחתנים מהסיבות הלא-נכונות (חרדה, כפי שציינת), אבל אין פה שחור או לבן – לא חסרות סיבות להתחתן כמו לגבי עשיית דברים בכל תחום בחיים.
                      האמת – מה איכפת לי מה אחרים עושים ? אני אעשה מה שטוב לי וכפי שכבר כתבתי לך בעבר,
                      חתונה זה לא הכרח עבורי. יותר חשוב לי לחוות אהבה אמיתית ואני לא צריכה שום כתובה בשביל זה.
                      בקשר לקשר שמבוסס בעיקר על היצר והבשר ופחות על אהבת-הנפש – כן, הגעתי לשלב בחיי שיצרים בלבד לא מספקים אותי וגם התייחסתי לזה בתגובה שכתבתי למאמר של אריאלה רביב "מצב משפחתי-לא בנוי", אז אתה מוזמן לקרוא אותה.
                      בדרך כלל, בקשרים מהסוג הזה צריך להלך מאוד בזהירות בין הטיפות – להיזהר לא להיקשר, לא לבוא בדרישות, ולא להזכיר את המילה מחוייבות או, שומו שמיים, אהבה…
                      מצטערת, אבל בניגוד לך, קשה לי לראות בסוג כזה של קשר משהו אמיתי, כשהכל מבוסס רק על סקס ומגע פיזי, וזה מזמן כבר לא מחמיא לי שאני "טובה" רק בשביל קשר מהסוג הזה, אבל לא למשהו קצת יותר עמוק ורגשי מזה, אז בקטע הזה, אני בהחלט מרשה לעצמי לשים את הבייצים הפרטיות שלי בסל אחד.
                      להגיד לך שזה לא קשה? שזו הקרבה? בודאי! אבל בניגוד לפעמים הקודמות בהן הייתי פועלת בלי לחשוב קדימה ואחר-כך "אוכלת" את עצמי בשל כך, היום יש לי יותר שליטה עצמית והבנה ברורה מה סוג כזה של קשר מעולל לי ולפי בחירת המילים, אתה מבין שטוב לא יוצא לי מזה.
                      מה לעשות, אני מאלה שנקשרות תוך כדי המגע הפיזי והאינטימיות שנוצרת, וכשזה בא בניגוד מוחלט לפרטנר שאיתי, שמנוי וגמור עימו לא להתחייב לכלום מלבד לעצמו, אין לי מה לחפש בקשר כזה. לי חשוב דיאלוג נפשי ולא רק פיזי ואני לא חושבת שאני מבקשת יותר מדי, לכן אני מראש נמנעת מלהתחבר עם בחורים שמעוניינים רק בחלק הפיזי של "השיחה"ומי שמביע עניין רק בזה ולא בי כאדם , קודם כל, ללא רצון כנה ואמיתי להכיר אותי על כל המשתמע מכך, "נזרק" מחיי.

                      לגבי הדיון שלך ושל בוטן –
                      יש אצלך אפור בין השחור ללבן שלך?
                      ברור שפרסומות משפיעות ! ברור שמדובר בסוג מסויים של שטיפת מוח הניתנת לנו, בין אם זה במודע או לא במודע, אבל אני רוצה להאמין שיש לנו גם קצת מודעות עצמית ואנחנו לא רצים לקנות כל מה ש"מוכרים" לנו. עם זאת, אין ספק שקיים עימות בין המודעות שלנו למה שמראים לנו, למשל – ברור שלא כל הנשים הן בלונדיניות רזות שיכולות לאכול שוקולד אותו הן מפרסמות בלי לעלות גרם שומן, או שכל הגברים ששותים מיי-עדן הם שריריים וחטובים, אבל עדיין זה משפיע עלינו וגורם לנו להשוות את עצמינו אליהם ולחוש במידה מסויימת נחותים מהם.
                      זו עובדה ידועה שבתקופת הנאצים, הנוער ההיטלראי היה סופג את "תורת היטלר" לא מעט בזמן השינה, כאשר היו משמיעים בכריזה ברחבי-הפנימייה את נאומי-היטלר ושאר ירקות…
                      בתור אחת שגם למדה על התחום הזה, אני מאוד מודעת לכח שלו, אבל חושבת שיש אנשים, שעדיין יכולים להחזיק מעמד מול אותו "ענק" שמבקש להשתלט על חיינו ולהכתיב לנו את רצונותינו.
                      עדיין קיימים אנשים שנאמנים לעצמם ולא רצים לקנות כל מוצר שקורץ להם מהטלויזיה, מקרינים לסביבה את "האני" האמיתי שלהם ולא משהו שנרכש דרך תדמית מלאכותית שיצרו לעצמם.

                      ביי, בינתיים

                      אגמית

                    • גיא,
                      תנסה לעשות הפרדה בין צורך בזוגיות וצורך להתחתן. עכשיו, אחרי שהפרדנו, אפשר להמשיך.
                      מרבית בני האדם הם אנשים חברתיים, והצורך בזוגיות נובע מהצורך הבסיסי שלנו בחברה חמה, אוהבת ומגוננת.
                      אמירות כמו "נולדנו לבד ונמות לבד" הן הצהרות שאין בהן כל מסר חברתי. נולדנו לבד, אבל 9 חודשים צמחנו בחממה רכה, וכשיצאנו משם מיד (אם היה לנו מזל) גוננה עלינו יד אוהבת ומחבקת. נכון, כנראה נמות לבד, אבל על ערש דווי רוב בני האדם מעדיפים להיות מוקפים במשפחה או חברים קרובים.
                      אז כניראה שלא בהכרח מדובר בפחד מבדידות, כמו ברצון להיות חלק מקבוצה.
                      ובאשר לצורך בחתונה, אני מסכימה שהתנאים משתנים, וסביר גם להניח שאנחנו חיים בתקופה שיחולו בה שינויים במסגרות זוגיות. כבר עכשיו אפשר לראות יותר ויותר זוגות שבוחרים לא להתחתן, או לחיות בזוגיות שונה ממה שמקובל.
                      מרבית הזוגות שאני מכירה שהחליטו להתחתן, או לעשות חוזה שותפות, עשו זאת כשהחליטו להביא ילדים לעולם. הסיבה לא הייתה פחד מנטישה, אלא להבטיח את עתידם של הילדים גם במקרה שהוריים יחליטו להיפרד.
                      ולדעתי, דווקא חוזה כזה מאפשר לאנשים לא להתקע אחרי זה בזוגיות שנגמרה, ובתוך שיממון ושיעמום.

                • אגמית, את צודקת בריבוע.
                  כאחת שכבר הייתה נשואה ונגמלה (…), נראה לי שמרבית הגברים (וכמובן שלא נעשה הכללות) זקוקים לקשר קבוע. זה שאח"כ הם נבהלים או מתחילים לקטר על היותם כבולים, זה כבר באמת סיפור אחר.

                  ועכשיו, תתארי לך שהם היו צריכים למרוט שיער…

                  • אגמית

                    עזבי מריטת שיער…
                    ומה לגבי התמודדות עם המחזור החודשי, שהם כה אוהבים לרדת עלינו בגללו?

                • אגמית, הגבתי אבל בטעות ל"כלה בפוטנציה"…

  17. ממרומי האולימפוס

    טוב שיש אתר אשר נותן לגיטימציה לנשים נוירוטיות להרגיש "בסדר"

  18. מוכר לחלוטין
    יש לי חבר אפלטוני, באמת אפלטוני, אבל אני לא
    יכולה שהוא יראה אותי לא מושכת… אין לי שום
    תכניות עליו, אבל הוא לא יראה אותי ברגליים לא
    מגולחות כל עוד אני חיה! שלא לדבר על ללכת
    לחדר כושר ביחד (שהוא יראה אותי מזיעה כמו
    חזיר?!), ללכת לבריכה אחרי האוכל (עם הכרס
    הקטנה שצומחת…), או אפילו לאכול לידו עוגה –
    עם כל הפירורים וחוסר האסטטיות בעניין…

    • את בטוחה?

    • השאיפה להיראות תמיד במיטבך כל הזמן, כאילו את לא מזיעה לפעמים, לא מטופחת או אפילו, רחמנא לצלן, אוכלת עוגה, מקטינה אותך, שמה אותך במקום של חוסר העזה או פריצת גבולות.
      כדאי לך לקרוא את Succulent Wild Woman, של סארק, על החופש שאפשר לקחת להיות בדיוק מה שמתחשק לך מתי שמתחשק לך, במקום לחיות לפי מוסכמות צרות ומגבילות.

  19. אני חייבת לומר ש זה פשוט מביש!!!!!

  20. הירושלמית המתולתלת

    אכן כך?? !!! כל כך הרבה עבודה בשביל תלתלים? מי היה מאמין!

  21. cookielida

    …כי אם אלו הן הבעיות שלך,גברת,כדאי שתתחילי לעשות חיים!
    אני לא מכיר גבר אחד שלא ינסה להתחיל עם סינדי קרופורד,גם אם הוא יראה אותה קמה בבוקר,עם שערות מפה עד להודעה חדשה וקשרים בשיער…

    • ראית פעם את סנדי בבוקר? תתפלא כמה רע זה יכול להיות

      • cookielida

        …בחוף פרישמן,והיא הייתה בלי איפור ובלי בטיח…אבל איזה ביקיני,ראבאק!!

        • וכמה שעות שהיא השקיעה בקו הביקיני…

          • cookielida

            …כי גם היא אם היא לא הייתה משקיעה מי יודע מהבקו הביקיני שלה,היא בכל זאת יפה,ושום דבר לא ישנה את זה…ואגב,אין לי שום דבר עליה – אני אישית,האמת מעדיף בחורות בעלות מראה פחות "כוסי" ושלא תופסות מעצמן כאילו הן אלילות או משהו

  22. סובלת

    בתור בחורה יפה אך שעירה, רציתי להביא את הזווית הכואבת של הסיפור: כל החיים שלי אני מתביישת בגופי ולא מוכנה לחשוף אותו לפני אף אחד. השיער שלי צומח במקומות הרבה פחות קובנציונליים מהרגליים, ואני יודעת על עוד המון בנות שזו גם מנת חלקן. וכן, אני עושה כבר שנתיים טיפול בלייזר. משלמת הון תועפות, וזה לא עוזר!!!
    מה עושים? איך אפשר להקל על הסבל? מישהו מוכן לתת עיצה?!

  23. למיכל הבננה המקסימה ,

    I HEAR U SISTER
    זו באמת האמת הכואבת ,וקצרה היריעה וגדולה הפאדיחה מלהתחיל לדבר על שפם , גבות , ביקיני , שחי וכו' וכו' וכו' ……
    אממה – אני חייבת לתמוך בגירסאות המופלאות של האחיות ( וגם כמה אחים חורגים) שציינו בתגובות לכתבה שאכן זה כנראה לא מפריע לאקט – כן בננות זה כנראה מפריע רק לנו ( כמובן שאני מדברת רק על הקוצים ולא על שערות כ"כ ארוכות שכבר לפיצולים שלהם יש פיצולים ) ואי לכך הבשורה הוא ש כ ן כנראה שנצטרך להמשיך בסיוט האבנורמלי של מריטה / גילוח / אפילציה ושאר ירקות .
    יש עצה שמתאימה במיוחד ללילות חורף קרירים – אחיות – ב ח י נ נ י ו ת עטו על עצמכם גרביים מהסוג הארוך במיוחד ומישכו אותם מעלה מעלה ( יען כדי להסתיר את הסבך ) וכשהעילוי ישאל אותך למה את עם גרביים – תעני לו בפינוק " מ מ י כ"כ קרררר לי " ואז :
    א. אין לו מה להגיד לך – אם קר אז קר .
    ב.זה הרי לא באמת מפריע לו כי כל שאר היעדים האסטרטגיים כבר כבושים .
    ג. תעוררי אצלו את היצר הזכרי – כן כן ל ה ג ן עלייך כי את כ ל כ ך שברירית ועדינה.
    ד. פשוט יתחיל לחמם אותך בכל מיני שיטות ואני לא מתכוונת לבקבוקים חמים .

    ישבתי וחשבתי שעות רבות כיצד אפשר להלביש פתרון חינני זה גם על מקומות שעירים אחרים אך לצערי אין לי פתרון לפחות לא פתרון שעומד בעקרונות אמנת טובת האנושות באופן כללי או משהו כזה ( צעיף שאפשר להלביש על פלומת שפם או משהו דבילי כזה ).
    ובקיצור כנראה שנצטרך להמשיך בפסיכוזה המזוכיסטית ומי שקורא לי המין החלש אני דופקת לו מכות .

  24. מה עושים? לא עושים!

    ומקשיבים לגברים ולחלק מהבנות שחזרו ואמרו, שלנו זה לא משנה. להיפך, שיער שלא מוציאים לו את הנשמה נשאר איכשהו נעים למגע. לעומת זאת קוצים…

    בכל אופן הדגש שאתן שמות על המראה החיצוני מעביר אתכן בכזו דרך מייסרת שזה לא יאומן. מה, קופות שעירות לא מתחתנות? אולי אפילו יותר טוב, כי זה עם גברים שהבנאדם חשוב להם יותר מהמראה שלו…

    • זה שזו הפסיכוזה שלנו כבר הבנו וגם פסיכולוגים דגולים לא יוכלו לנו.
      ובאשר ל"קופות שעירות" – אין דבר כזה!!! (לפחות אתם אף פעם לא תדעו שיש כזה…)
      אבא שלי, למשל, עד היום בטוח שאמא שלי נולדה חלקה ונשארה עם עור של תינוק… ככה זה אצל פולניות. שיער מיותר לא מוציאים מביתה של הקוסמטיקאית. ואם היא תעיז לחצות את כללי הדיסקרטיות, דמה בראשה!

  25. שש-בש

    מיכלי, למה למות?
    תמשיכי לכתוב דברים מקסימים ואל תדאגי מהמוות.
    מהו המוות, אם לא אובדן המודעות.
    ושאין מודעות אז אין, ולא שיער ולא תחתונים ישנו לך.
    אז המשיכי בגאון!!

  26. You go girl! you said it at last
    many times i thought about those subjects and decided i woulsn't die with my legs but most important bikini line unshavedand that the doctors will think i am disgusting. but then i thought i am such an ass for thinking about this nonsense. but i still do. we just try to be beutiful all the time and boy, it bugs me.

  27. טריניטי

    חי חידקי!! אחלה מאמר!!!!
    אגב בנות, אתן מה זה משעשעות, רק מלקרוא את התגובות נקרעתי קשות !!!
    אני באופן אישי לא סובלת משעירות יתר, דווקא דיי ממוצע, ומכירה מישהי שמורטת בבית השחי
    עם מכונת העינויים!!! היש נורא מזה??
    שמעתי גם שזה לא בריא, כי יש שם בלוטות שונות ומשונות ואפשר לפגוע בהן, הייתכן??
    לגבי גילוח הכוס, never again
    גילחתי פעמיים בחיי
    בשתיהן זה לא היה שווה את זה
    והתגרדתי שבועיים
    ומאז: יש גבול כמה ניתן להקריב למען גבר, לא משנה כמה הוא שווה (והוא לא היה)

    • אריאלה רביב

      אני עושה שחי במכונות עינויים הזו.

      מתרגלים.

      על מי אני עובדת בכלל?

      • יש לך אומץ בייבי, יש לך אומץ…
        ואיך את מעדיפה להוריד את השערות של מ"המקום האסור"?
        כי אם תגידי לי שגם במכונה, אכנה אותך כאישה האמיצה ביותר ששמעתי בנושא זה,
        כייון שאני היחידה שאני מכירה שמורטת, במכונה, גם שם… אבל שחי?
        אומץ יש לך! והרבה…

        • אריאלה רביב

          ביקיני ליין במכונה, כל השאר, איך שאלוהים ברא.

          • אם כך אנחנו תיקו
            אני סובלת את ה"עינוי" עד השערה האחרונה,
            ואת מורטת שחי…
            עוד לא וונדר-וומן
            אבל בננה בהחלט (-: !

        • אל תדהדרי בתואר האמיצה היחידה
          אני מורטת הכללללל במכונה הנוראה
          האמת בשלוש הפעמים הראשונות היה קשה
          עכשו זה בקלות ולא מפריע בכלל
          שגרה !1
          והתוצאות – אחלה!!!! אין גירודים אין קוצים ואם גודל אז רק שיער רך ונעים
          תנסו ותראו וגם השתפים שלכן יהנו

      • טריניטי

        את לאאאאא רצינית….
        למרות שסף הכאב שלי גבוה (בינינו, אי אפשר לדעת עד שמגיעים לחדר לידה…)
        – זה?
        לא!

        אגב בננות יקרות, סופשבוע מגיע, יום הגז הבינלאומי…
        טיפחתי קוצים ודרדרים ואני מוכנה לעינוי
        אחלו לי בהצלחה!
        סופשבוע מתוק לכולן

  28. מיכל,

    סחתיין

  29. נהדר לראות את זה כתוב!
    בצבא, כששכבתי בחדר מחכה לפינוי למיון, נזכרתי לפתע ביער… ברך לא מתפקדת ווליום לא עצרו אותי מלדדות בעזרת כיסאות וקירות אל המקלחת ולגלח את רגלי.
    וכששכבתי כמה שעות אחר כך במיון, כשערמת רופאים דנים לי בברך, הייתי רגועה (טוב, היו מעורבים גם לא מעט חומרים כימיים בעניין ובמחזור הדם שלי).
    אז מסתבר שדעתי צלולה וסדר העדיפויות שלי תקין. כמה מרגיע.

  30. cookielida

    …כשהחבר נוחת בהפתעה מהמילואים,חצי שעה לפני המקלחת וטיפולי היופי..האקסית לא ידעה איפה לקבור את עצמה כששיחקתי עם הקוצים החמודים האלה..הקטע אתכן בנות,שלנו,הגברים זה כביכול אמור להפריע,אבל תאמיני לי,זה הדבר האחרון שמפריע לי בבחורה
    🙂

  31. היפיפייה הנוחרת

    מדרג הצרכים של מאסלו שם את הביטחון כצורך השני בפרמידה (אחרי צרכים פיזיולוגים- מזון, שינה וכו') בעוד את האסטטיקה מתנוססת אי שם במעלה המשולש. אחרי שתגשים את שאר הצרכים תוכל לעסוק במותרות הזו הקרויה יופי.

    צ'מעו, חד וחלק זוהי תאוריה גברית. ההוכחה הניצחת שהתאוריות הפסיכולוגיות מוטות מגדרית.

    מתי בפעם האחרונה אוכל ושינה היו בראש מעייניך? רק מתי שנערמות שקיות הזבל מתחת לעיניים שלנו אנחנו מתחילות לדאוג לשינת היופי שלנו.
    לי, כמובן, אין את הבעיה הזו. ככה זה כשישנים עד לביאת הנסיך על החמור הלבן.

    מה את מעדיפה: לאכול ארוחת צהריים או לקנות בגד חדש המחטב את גזרתך הנאה או זוג נעליים שמשתלבים כל כך טוב עם השמלה שיושבת לך בארון, שרק מחכה לזוג הנעליים הנכונות איתם היא תצא במסע הופעות מסחרר?

    שאלה רטורית…

    נו וודאי ש- ב', הרי אני גם אראה יותר טוב בבגד החדש ללא הארוחה המיותרת הזו.

    מכירת הכרטיסים החלה

    • מאסלו לא דיבר על חברה שביעה ועל תרבות צריכה
      דברי שוב כשבאמת לא יהיה לך או לילדים שלך מה לאכול
      טפו טפו טפו לא עלינו

      ואם הכוונה שלך היא סתם ללהג
      אז למה, למה להכניס את מאסלו?
      זה לא מעניק לליהוג שום תוקף אקדמי
      סתם הרגיז אותי לרגע
      זכותי

      • היפיפייה הנוחרת

        מאסלו לא שווה את זה.

        הקטע שכתבתי סטריאוטיפי לחלוטין והאמת אני הייתי קוטלת אותו יותר אם לא אני הייתי כותבת את זה.

        אבל המדרג של מאסלו הוא נוראי מתוקף היותו דטרמיניסטי. מי אמר שאכן אם אין לחם אין תורה? ללא קיום הצרכים הבסיסיים לא תהיה ספרות או אומנות?!
        הוא מקבע עמדה פטרנליסטית על קבוצות מסטטוס-אקונומי נמוך ובכך משעתק חוסר שיוויון משווע.

        אז זכותך להתעצבן, וטוב שאת מתעצבנת
        אבל על מה? על זה שנזפתי במאסלו?

        פליז

        • מאדאם ג'י

          עדיין לא הבנת אותי
          כן,
          אם אין לחם אין תורה
          אמרת את זה בעצמך
          ובינך ובין אין לחם אני מניחה כי קיימת כברת דרך
          לכן,
          הדוגמא הפרטית שלך לא סותרת את מאסלו
          אני חושבת שמאסלו הוא כל-כך בסיסי עד כי לא ניתן לייחס לו את תיאוריית הקונספירציה.
          אם הוא לא היה, היינו חושבים על זה לבד.
          זה פשוט טרוויאלי.
          לא קשור לפטרנליסטי כן או לא, אין כאן קונספירציה.
          בדרגות מסוימות את תוותרי על שינה ואוכל עבור יופי או עבור כל אחד מהצרכים היותר "נעלים" ותתעלמי בנונשלנטיות מהמינוס הטופח בבנק (גם על זה, כמובן, נכתבו תיאוריות). זה נכון, אגב, גם עבור המין השני, זה פשוט נכון ברמה האנושית.
          כשאת שביעה וכאשר אין שום איום אמיתי לקיום שלך.
          הדוגמאות שלך הן בשוליים (לא במובן המזלזל אלא במובן הכלכלי),

          מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי,

          ( אין כל קשר משפחתי או קירבה מכל סוג שהוא ביני ובין מאסלו, תיאוריית הצרכים לא מרגשת אותי אפילו)

          • היפיפייה הנוחרת

            קונספירציה אפשר למצוא בכל תאוריה פסיכולוגית ובהחלט בתאוריה של מאסלו.

            התאוריה שבנה טוענת שאדם שלא סיפק את הצרכים הפיזיולוגים וחש ביטחון הוא אדם שלא יכול להגיע למימוש הצרכים הפסיכולוגים והוא חי את חייו כבהמה- ללא חיי רוח.

            נזירים מתנזרים ממין אך מגיעים לדרגות הגבוהות יותר במדרג של מאסלו.
            אומנים שתחת רעב בוחרים לעסוק באומנותם במקום בחיפוש אחר מזון.
            גם בשואה ניתן לראות שאנשים עסקו בצרכים הפסיכולוגים ולא רק בצרכי הקיום. ביד ושם ניתן לראות ציורים שציירו בתקופות רעב וחוסר ביטחון, וציורים הם ביטוי מוחשי ל"צרכים הגבוהים" במדרג של מאסלו.
            בנות שמרעיבות עצמן בשביל מימוש צרכים פסיכולוגים – הרגשת שייכות, אהבה, קבלה עצמית ומימוש עצמי. אלה בנות ששמו להן את הצרכים הפסיכולוגים כקודמים לצרכים הפיזיים.
            אנשים שמקריבים עצמם בשביל אידיאולוגיה (הקמיקזה ואפילו המתאבדים שאצלנו ימח שמם טפו-כוס-אמק-ערס).
            אמהות שמצילות את בני משפחתם מבית נשרף.

            אלה הם דוגמאות שפוסלות את האבסולוטיות בה נקט מאסלו וודאי ניתן למצוא דוגמאות נוספות איזוטריות יותר או פחות.

            אם אין לחם אין תורה זה נרטיב אחד. נרטיב אחר זה עליונות הרוח על החומר וכן נרטיב ההקרבה.

            התאוריה של מאסלו לא כוללת תופעות חוזרות ונשנות ומגדירה את ההתנהגות האנושית בצורה אוניברסלית מידי.

            למאסלו שלי יש סולם…
            והסולם מדרג אנשים לעליונים ונחותים מבחינה אנושית.

  32. אגמית

    אחלה כתבה…

    קראתי את כל התגובות ונהנתי מאוד…
    אני זוכרת מקרים בהם הייתי בסיטואציה אינטימית עם מישהו ופתאום הייתי מתפדחת לגלות שפה ושם נותרו להן שערות על רגליי, אותן פספס סכין הגילוח שלי, או שמא בכלל רגליי היו נחשפות להן ללא הכנה מוקדמת (ושאר מקומות בגוף…). את הבחור זה אף פעם לא ממש עניין וזה לא מנע ממנו מלרצות אותי .(פעם אף הייתי עם בחור שבפירוש אמר לי שהוא מת על בחורות שעירות, הייתן מאמינות, בנות? הוא אמר שהוא אוהב לחוש את מגע השיער על הגוף…)
    בכל מקרה, אין מה לעשות – אנחנו מומחות בלעשות לעצמנו את החיים קשים בכל מה שקשור למראה, משקל, בגדים, שיער וכל שאר דברי טיפוח למיניהם…
    אנחנו תמיד מרגישות שמנות מדי, מכוערות מדי ושעירות מדי ומעדיפות לעשות הכל בחושך.
    זאת מחלת נפש חשוכת מרפא ולא יעזור אם הגבר שאיתנו יגיד לנו שטוב לו עם המקור על כל המשתמע מכך.
    אנחנו לא יכולות בלי העיסוק האובססיבי שלנו בעצמנו, כל הזמן בודקות מה לא בסדר במקום לשמוח על מה שכן בסדר…
    לי אין מישהו מזה חודשים רבים וזה לא גורם לי לפרוק עול טיפוחי – אני עדיין עסוקה בגילוח, מריטה ובבחינה מדוקדקת של כל איבר ושומנים בגופי ואין כמעט הנחות על כלום (זולת, אולי, על קו הביקיני, אבל גם זה עד גבול מסויים…).
    הכל מתחיל בנו ונגמר בנו, בנות ואוי לשערה שתכריז עלינו מרד…

  33. מיכלוש מהממת אחת,
    מהקליקה האישית אני יכולה להבטיח לך שכמה שלא תזניחי, כמה שלא תתלתלי, כמה שלא תיערי. את תמיד, אבל תמיד!!!! תישארי בלונדינית מהממת. הכל בראש בובה, והראש שלך כפרה, אוי איזה ראש (חוצמזה שאין הרבה בפנים- מן פלוס של הבלונד).
    אני? אני לא הייתי מתה אם:
    א. לבד
    ב. בדיוק אחרי שזרקו אותי (לא מגיע לו)
    ג. מחנק- כשאני בהתקפה בולמית
    חוצמזה- גם אני בלונדינית אז שיערות?מה זה?

  34. קארין A) O.K)

    אודם. בהחלט לא הייתי רוצה למות בלי אודם (לא בכיס).

    • ממי, את יפה גם בלי. גם מיכל ושירלי אומרות- נו שויין ממש כל הקלילקה, לא היית מאמינה, תודי!

  35. מקסים אמיתי

    שלום לאורלנדה, אריאלה רביב, מיקי, בוטן,Nickie
    (הסדר אקראי) ושאר הגולשות/ים

    כבן (בטוח לא הגבר הממוצע) שכבר התנסה במערכות
    יחסים של 3 ו 6 שנים וגם (בין לבין) בקצרות יותר
    בגיל המגרד את ה29 לשתף מעט בנושאים.

    מאז ומתמיד יש לי לפחות חברה טובה או יותר שאני
    החברה הכי טובה שלה וכן, גם על הנושאים האלו תמיד
    שוחחנו, יש לי הפרדה מלאה בין ידידות – חברות טובות
    לבין חברות דהינו בנות זוג.

    גם הנושאים הנ"ל עלו כמובן עם בנות הזוג.

    לגבי גילוח בבית השחי:
    בחיי נתקלתי בנשים ספורות בלבד שלא מגלחות.
    לדעתי: במיטה זה מעולם לא עלה
    בים- אלו שלא(כעקרון)/שכחו/לא הספיקו לגלח,
    התנצלו על כך כאשר שמו לב שמביטים בפלומה בהשתאות
    כן, גם אלו שמתוך עקרון לא מגלחות/גילחו.
    בחיי היום יום, בד"כ כשהסרתי/הלבשתי את החזייה
    הן העלו את הנושא תוך הצטדקות
    "מחר/בשבת אני תמיד/תכננתי לגלח"
    ואני תמיד השבתי ולא מתוך צביעות/נימוס/ציניות
    שהיא יכולה לעשות בגופה כרצונה ואני לא רומז אפילו
    שהיא צריכה לגלח, אבל אם היא מרגישה שזה מה שהיא
    רוצה לעשות – סבבה.

    לגבי גילוח שפם – טוב למזלי (ולמזלן) האקסיות
    לא הצמיחו שפמים, כי כאחד שתמיד אומר מה שעובר
    לו בראש היתי לבטח מתלוצץ בנושא, לדוגמא לידידה
    לשעבר שלי – מהתקופה שגרתיעם האקסית בי-ם, יש
    צמיחה מרשימה גם שם, ואמרתי לה שזה גורם שיכול להרחיק
    בני זוג פוטנציאלים, כמובן , חדי עין. אבל
    כיוון שאנו ממילא בתקופה שרוצים שלמות ומושלמות
    ואם נדייק, להשקיע כמה שפחות ולקבל כמה שיותר
    חבל שבשל גילוח לעיתים רחוקות מדי
    (שוב, היא מגלחת אבל לפי לו"ז של כוכב צדק או משהו כזה)
    לדעת חברות ובנות משפחה שלה, ואמרתי שגם אני בדעת הרוב.

    לגבי גילוח ידיים, דוגרי זה דוחה,
    מה לעשות הרוב המכריע של הבנות ששוחחנו בנושא
    טענו שגברים עם הרבה שערות בידיים מעוררים
    בהן מחשבות על שעווה, מריטה ו/או סוכר
    🙂
    כנ"ל לגבי דעת הבנים על בנות שעירות באזור הזה
    רק שכאן אין התפלגות, אלא עקומת ביקוש קשיחה לחלוטין –
    ללא שערות על הידיים.

    גילוח בטן – שוב, גם הבנים וגם הבנות תמימי דעות
    כי לבת צריכה להיותבטן חלקה, שטוחה ויפה.
    והקשתי, ומה אם היא מלאה או רחמנא ליצלן שעירה ?
    כ-ו-ל-ן וכ-ו-ל-ן טענו – לעשות הכל כדי
    להעלים את המפגע.
    כנראה שאני בדעת מיעוט כי לא מזמן אקסית שלי
    שבורכה בצמיחה נדיבה ברוב חלקי הגוף, ואף
    בבטן הראתה לי כי היא רזתה משמעותית, לדעתה,
    מהפעם הקודמת שהראתה לי את הבטן (כ3 שנים) וראיתי
    סימנים של פריחה והיא ראתה את מבטי ואמרה כי זה
    מניקיון השערות, אוקי השבתי, אם את רוצה להתעלל
    בעצמך יש דרכים אחרות לעשות זאת…והרמז מובן.

    יוו, לא תכננתי לכתוב כ"כ הרבה, אז כמעט סימנו:

    רגליים, אישית כמו שחלק העלו סברה מפתיעה
    יש כאלו שזה פחות אכפת להם/ן ויש שיותר (ראו סיכום) אך
    לפעמים זה יכול לעקוץ, טכניקת הגרביים יעילה בחורף,
    ובקייץ ?
    טוב בקייץ ממילא 99.99999% מגלחות בין אם הן רוצות,שמחות
    ודמעות של רינה זבות מעינייהן בזמן הניכוש וביןאם לאו,
    תמיד (לפחות בחופים בהם שרצתי) המבטים שננעצים ברגלי
    הלא מגלחות הם של תימהון/זלזול/וכדומה משני המינים.
    אז הנושא סגור בין אם מסכימים ובין אם לא, יש הסכם חשאי
    בין בני כל המין האנושי שבנות מגלחות רגליים (לפחות) בפומבי
    שנחתם עם יציאתנו לאויר העולם וכולנו כעדר עיזים שועטים
    למלאו.

    סוף טוב הכל טוב,
    "המשולש האלוהי", "פלומת נעורים"
    "משולש שחור גזור היטב"
    ועוד אלו ואלו כינויים, תתפלאו לגלות כי
    אלו שלא מקפידות "לעצבו" ז"א כשהשערות הופכות
    לג'ונגל הן גם בחורות שמשקיעות הרבה פחות בטיפוחן החיצוני
    מהממוצע.
    לא אגלוש רחוק מדי בעברי, בת זוגתי בשש שנים גילחה
    בפעם הראשונה לאחר שנמאס לה מכך שהשערות נתלשות תוך קיום
    יחסי מין (בד"כ בארוכים אבל לא תמיד) וחודרות בין
    הקונדום לבין הנרתיק. השיפשופים גורמים כידוע לכאבים,
    צריבות ועוד בעיות אלו ואחרות שלא כאן
    "המקום לדון בכך, וגזירת וישור "שמיכת התומה
    לא פתרו הבעיה, תוך צפיה בסרט טבע בגוון
    כלי הרכב שברשותי, עלתה הצעתי והפלא ופלא , בפעם הבאה
    שהשתובבנו, לא היתה כל בעיה של שיפשופים.
    יתר על כן, היא הרבה יותר נהנתה ממין אורלי.
    הבעיות לעשות זאת היו:
    א) לבצע – בין לאמור אני עושה לבין ממש לעשות
    ב) ההרגשה שאת פתאום חשופה כל כך
    ג) הגירוד בשבוע-10 יום הראשונים
    יתר על כן, מאז היא הרשתה להחזיק אותי הרבה
    יותר קצר בכל הנוגע לגילוח הפנים (בכלל זה הזקן) שלי
    "אם אני מגלחת שם אז אתה יכול גם…"
    למוד נסיון מהקשר הזה ומנסיונות עד שהכרתי את
    האקסית האחרונה שלי, שפתחה במלחמת עולם (למרות כל הצעותי
    "לא יכנסו יותר שערות ויפסקו השיפשופים"
    "לא תרצי- זה יגדל שוב"
    "את תרגישי הרבה יותר סקסית"
    וכו) עד שיום אחד הפתיעה אותי (הרי קוראים יקרים,
    רוב הבנות לא אוהבות שאנו נגלה לה מה צריך לעשות, הן
    הרי רוצות להמשיך לנסות ולטעות עד שהמסקנה תוסק על ידן)
    ואכן, מאז שהגיעה לשלב ג (אותו עברה ללא כל בעיה) לא הפסיקה
    לגלח גם אחרי שנפרדנו (מקורות יודעי ידבר) ואף
    התרגלה כ"כ לגלח ללא תשומת לב לביצוע שיום אחד
    פשוט פצעה עצמה, ואז זעמתי על כך שאינה שמה מספיק
    תשומת לב לכך.

    אוסיף גם שללא יוצאת מהכלל גם ידידות שלי ששותפו/שיתפו
    בבעיות אלו ואחרות שנגרמו משערות באזור המשולש הנשי וגילחו,
    שבו לספר שזה היה גאוני. טוב, זה לא גאוני, זה רק שכל ישר.

    ולא, זה שאני חושב שהגיוני לגלח לא מגיע מנטיה לפידופיליה או
    משהו בסגנון אלא הגינה אישית והגיון.

    נסכם:
    שפם/בטן/ידים – קשה להאמין שלא יתגלח
    רגליים/בית שחי – תלוי בעונה
    אזור הערווה – ההגיון מחייב.

    אולם זה יותר תלוי בבן/בת הזוג ומעל הכל זה תלוי
    בהרגשה האישית שלנו !

    לגבי אותן חוכמולוגיות שטענו "נגלח את הבנים שירגישו" זה
    ילדותי (היכן הפסיכולוגית כשצריך אותה !?!) ולא יוביל לדבר
    מלבד עימות והכאבה.

    מה בן הזוג אשם שאת שעירה ?? איזה אידיוטי זה ?
    מה הוא *חייב* להרגיש *של* כאב שאת חווה ?

    מה את מרגישה כל כאב שהוא חווה ?

    ואם בן/בת הזוג לוחצים בנושא, יש מספר ברירות:
    לדבר על זה בצורה מסודרת
    לותר לבן/בת זוג
    NEXT לעמוד על שלך ולהגיד לו/לה
    להתפשר, רגליים – לא , בית שחי כן (למשל) זה
    עובד אצל זוג ידידים שלי דרך אגב.

    בכל אופן, יש דברים הרבה יותר משמעותיים בחיים בכלל
    ובמערכת יחסים בפרט מלבד טיפוח עצמי אין סופי
    (יש כמה ידידות ואקסיות שלמראה השורה הזו יתעצבנו עלי
    – אני שתמיד לוקח לו שעות להתיפיף לפני יציאות)
    בעבר היה לי קשר של כ 3 שבועות עם בחורה מקסימה,
    גם חיצונית וגם פנימית, אך היא ראתה בכל שבוע
    יותר את הספר שלה מאשר אותי וחתכתי.

    כמו לכל דבר צריכים להיות ריאלים.
    at the end of the day
    אנו יושנים ובחושך לא כ"כ רואים את כל אותן שעות
    של איפור וכו', תאמינו קצת יותר ביופי הטבעי שלכן/ם !

    ואלו שאיתרא מזלן/ם ואינם בעלי בטן שטוחה ו/או
    חורש ים תיכוני מכסה אזור זה או אחר –
    זה מה יש ועם זה ננצח – לבטח יש להן/ם בונוסים שאחרים
    רק יכולים לשאוף להשיגם.

    זה גדול מהחיים לגלח זה את זו
    או זו את זו (תלוי בקשר) ולהיפך !
    צריך הרבה סבלנות, סובלנות ואמון הדדי.

    מקסים אמיתי
    Over and out.

    • אורלנדה

      נחמד. משעשע. מכליל מדי, אולי.
      לא מגלחת את שיער הערווה, מתוך עקרון – נראה לי מתיילד ומיותר.
      נראה לי שטות מוחלטת לטעון שזה "הגיוני", כי אם כך, אותו הגיון צריך לפעול על שיער ערוות הגבר ואשכיו, ואני לא רואה את זה קורה ממש…
      ובשיחה עם המאהב הכי הכי שלי, לפני 3 ימים, הוא אכן הודה שהוא אוהב אצלי הכל, וביקש רשות ללטף את רגלי, שלא ראתה סכין גילוח זה שבועות…
      זהו. יש גם גברים שלא דורשים ממך להראות כמו ילדה בת 8.

      • אריאלה

        אני לא יודעת אם זה נכון או לא, פעם גניקולוג אמר לי שעדיף לא לגלח את הכוס כי זה משאיר את האזור יותר חשוף לדלקות ושאר בעיות, לא יודעת אם הוא צדק או לא, אבל אני, כשרופא אומר לי לא לגלח, אני לא מגלחת.

    • אריאלה

      תואר המקסים האמיתי ומה זה חוברת ההוראות הזאת שהפלת עלינו.

      ידיים ככה, חזה ככה, בטן ככה וכוס ככה, אופסי לי, שכחת את הגב, יש בנות שיש להן שערות בגב, כמה נורא, מה עושים עם זה?

    • מאדאם ג\'י

      מה זה פה?

      המסקנות שהגעת אליהן מעוררות תמיהה באופן כללי וביזאריות במובן היותר פרטני.
      בתור זכר שלא חלה עליו חובת הגילוח/מריטה אני לא מוצאת שום לגיטימציה לעשרת הדיברות שגזרת ללא סימוכין וללא מדגם מייצג ובר תוקף. ההכללות שלך יישארו בגדר דיעה בלבד.

      ואני אומרת:
      לא לכוס החלק
      ני לידיים המגולחות
      שטח שנכבש אכן לא יוחזר, לפיכך:
      אם גזירות התרבות שנגזרו עלי הן רגליים ובית שחי חלקים, עם אופציה למשולש מסודר באזור הערבה – אז בסדר, מקבלת עלי את ההשתעבדות, כי למי יש כוח ללכת נגד הזרם ועוד בזוטות.
      כל השאר אופציונלי ו/או ע"פ הצרכים המיוחדים של המורטת.
      להרחיב את האזור האפור והקוצני?
      להגדיל את נטל השיעבוד?

      לא ולא. לא בבית ספרי. וימות העולם.

    • טריניטי

      לכל הגולשים/גולשות
      שקראו/קוראים
      את התגובה/מגילה/ספר הוראות/חוברת הפעלה/בולשיט של מסטר צ'ארמינג….
      האם גם לכן/ם נראה קצת מוזר/תמוה שהבחור/איש/כותב בן 29 ועדיין לא ממש יודע להתנסח…
      (אולי כדאי לעבוד גם על כמה שגיאות כתיב)
      ומה בדיוק מנסה לומר לנו הכותב?
      איך וכיצד להוריד שערות מיותרות מגופנו?? ?
      כיצד בנים מעדיפים אותנו, בנושא זה?? ??
      תודה על הניסיון, חמוד, אבל אנחנו לא צריכות אותך בשביל זה.
      כל אחת מאיתנו, אני מקווה, יודעת איך היא מעדיפה את עצמה, וכמה שעירה היא מוכנה להיות, אנחנו לא צריכות ספר הוראות, ולא, גם לא נבקש ממך להחזיק לנו את היד כשאנו מתענות בייסורי השעווה.
      בכל אופן, בתגובה למספר נקודות שהעלית:
      – לא חושבת שמישהי אי פעם חשבה ברצינות לגלח לבן זוגה את הביצים
      – אם השערות מפריעות ונתלשות, תמיד אפשר לעשות איזה גז נחמד, לא צריך לסבול ולהתגרד לצורך העיניין, ובטח שלא להיפצע…… how dumb can u get?

      מצטערת
      אבל קצת מעצבן לקבל הוראות ממישהו שלא מבין shit בנושא.

  36. אני בחורה שאוהבת חלק, בשביל עצמי גם (ויכול להיות שכמעט בטוח שגם הושפעתי מהסביבה).
    ולא סתם חלק, אלא חלק של שעוה. כזה שגם מרגיש חלק.
    והנה קרה המקרה ובערך לפני שנה החלקתי לי באלגנטיות עם הקטנוע ומצאתי את עצמי במיון עם מכה מחשידה שהצריכה בדיקה, וגם פצע ענק בברך. אבל מה – היו לי שערות ברגליים.
    אני החלטתי לשים פס, וחשפתי רגל שעירה בפני הרופא הצעיר והחמוד.
    אחרי כל הבלאגן, חברה שהיתה איתי במיון אמרה לי שהרופא לא הפסיק לפלרטט איתי ולהסתכל עלי במבט המסויים הזה (וזה מסביר למה הוא קרא לי שאני אראה את הרנטגן והסביר לי באופן אישי מה רואים שם).
    לא נראה היה שרגל שעירה שינתה משהו.
    זה הכל הגישה.

  37. חנון לבנבן

    אז ככה. פעם היה מקובל שבחורה עם פלומת שיער מעל השפה העליונה זה סימן ברור לכך שהיא מאוד חמה, וזה היה אחד הדברים הסקסיים ביותר. מדובר על פלומה, כן? כי אחרי גילוח ומריטה עיקשים הפלומה כבר לא פלומה וזה באמת מטריד ומפחיד.
    נעבור הלאה. כמעט בכל מקום, אם מתערבים בגסות השיער צומח יותר קשה ומרגיז. הפלומה הרכה לא תמיד מפריעה, ביחוד לא לגבר, אבל אני יודע שזה ענין אבוד.

    ואיך אני יודע?
    לפני שנה וחצי גיליתי במקום העבודה שלי מישהי מקסימה, טופפת כמו על ענן, חיוך כובש ועם שיער ברור בפיאות. וזה כנראה מה שמשך אותי אצלה, והכרנו, והיה אגדי.
    הבחורה היתה שעירה בכל הגוף. גב, בטן, רגלים, פיאות. הייתי מוקסם, לא ידעתי את נפשי מרוב אהבה, ולא הפריע לי בכלל היער הקסום מלרדת ולטעום את כל מה שהכינה לי שם.
    אבל.
    הבחורה לא היתה מוכנה לקבל שיש לה חבר שדווקא אוהב אותה שעירה.
    לא מוכנה לגדל עבורי את השיער בבית השחי
    לא עזרו התמונות של ג'וליה רוברטס מנופפת למעריצים בשפעת שיער מתפרצת – הבחורה התעקשה לגלח.
    למזלי לא הגיעה לגב, כך שיכולתי להתענג על הגב הנעים שלה ועל פיאות הלחיים.

    לא מצחיק. אתן לא יודעות כמה השיער והמלחמה בו הוא, בסופו של דבר, סטיגמה תוצרת נשית, ולאו דווקא תכתיב גברי.
    הסיבות התרבותיות וכו', זה נושא למאמר אחר, אבל כן – יש בזה גם ענין פדופילי. ותיקון טעות נפוצה – לא, אין קשר בין השארת השיער בבית השחי או במקומות אחרים, ובין ריח כן או לא. הריח נוצר מפעולת בקטריות על המרכיב השומני בזיעה, שדווקא (!) מתגבר בגילוח או מריטה. רק חיטוי (אפילו במשחת חלאבילין) מונע כליל את הריח.
    אני לא יודע אם מה שכתבתי יעזור, אבל אם עזרתי למישהי להסס קצת לפני שהיא מתענה, טוב.
    אולי נדיר למצוא גברים שלא רק שהם לא נרתעים משיער, השיער מושך אותם. אבל אולי צריך רק לעצור רגע, לשאול, ולחשוב – ויתברר לכן שהמשיכה לשיער היא עמוקה וטמירה יותר מאשר גחמה אופנתית כזו או אחרת.
    וכן, אנחנו עדיין אירופה, לא? בשורת השיר החופשי כבר שולטת כמה שנים כאן.

    • נחמד נורא לשמוע
      פשוט בכלל לא חשבתי על האפשרות שיש בחורים כמוך. אני לא שעירה כלל, אבל בגזרת הסרת השיער המיותר עדיין חסרת אונים והחלטות.
      I GUESS I LIKE IT SMOOTH… בבחורים בכל אופן.
      ואצלי גם.(נורמות הא?) אבל לא, לא מסוגלת להתמודד עם הכאב.אצלי זה לא משהו שמתקהה עם הזמן.

      זה לא משהו שנתפס לי – שצריך שיכאב לי בגלל משהו. להיות קורבן בגלל משהו בכלל.

      • חנון לבנבן

        אז זהו שיש גם בחורים כמוני, אבל הם מיעוט מדוכא. משום מה הכניסו לנו שחלק זה יפה, ומי שלא מרגיש כך – הוא סוטה.
        אבל בענין הכאב – כנראה שעלית על משהו.
        יש משהו בתחושת ההקרבה, בבחינת תראו מה אני משקיעה כדי להיראות טוב.
        במאות הקודמות נשים היו סוטרות אחת לשניה כדי להפגין לחיים אדומות
        אחר כך היו מועכות את עצמן במחוכים
        היום מורטות ומתעללות בעצמן.
        יש בזה משהו בהנאה מזוכיסטית, התמכרות לכאב כי הוא מגיע ממקור "נכון" – הרצון להיראות יפה,
        ואולי – איזה משהו קדום, של קרבן שמעלים בפולחן של כת החתן.
        מישהי מוכנה לפתח?

  38. עו"ד חרמן מרמת-גן

    שנון, מרגש ומצחיק!!!

    די לשמרנות בנות עמנו הפתאטיות !!!!!!! (מסר פוליטי).

  39. עברתי פה לרגע

    כל כך נכון.
    אני גיליתי עם הזמן שאין מה לעשות חייבים לגלח זו השיטה המהירה ביותר וכך יום יום אני משתעבדת לגילוח אובססיבי של שערות רגלי.
    אפילו בימים קפואים אלו כשהחימום בביתי חסר המזומנים דל ביותר, שלא לדבר על כך שאין חימום באמבטיה, אני טורחת כל ערב לגלח את רגלי שחס וחלילה אף שערה לא תתחכך בחברי או שאני לא אמות במשך הלילה וימצאו אותי עם שערות על רגלי הענוגות.
    אני לא אשכח את הפעם ההיא שנסעתי על האופנוע שלי ועשיתי תאונה ואז הגעתי לביה"ח וכל מחשבותי סובבות סביב השערות (לא משנה שכרגע הלך לי האופנוע לגמרי, נקעתי את הרגל וקיבלתי מכה חזקה בעמוד השידרה)
    אין הסבר הגיוני לעיניין. פשוט צריך לקבל את הגזרה.

  40. אני ממש לא מבינה ל מה אתן מדברות בכלל…

    אל תבינו לא נכון- הסרה. מריט, חתונה וכדומה הם לא נושאים רחוקים או בלתי מוכרים לי, אבל תעשו כמוני… צאו מזה!!!

    אני מגדלת שיער איפה וכמה שאני רוצה, כולל ראש-גבות-רגליים-שחי-מפשעה, וזה לא עצר אותי
    מולם מללכת עם גופיה או מכנסים מינימליים…
    וזה לא מגעיל- זה טבעי ויפה ונוח, ואני לא חושבת שמישהו מהבנים שראו אותי נדחו..

    ויש לי זיונים, וזה לא מפריע להם, ואם זה כן מפריע להם- שילכו!!
    והכל סבבה ובכיף… וככה זה צריך להיות!

    אז תפסקנה לדבר על התנועה להפסקת הורדת שיער- פשוט תפסיקו.
    ואני רוצה לראות בן אחד שיהיה איתכן במצב השעיר ויהיה יותר חלק מכן…

    • אני באופן אישי לא מגלחת רק בגלל עצלנות והזנחה אישית. ודוקא אתמול, היה אורח בלתי צפוי (אם כי רצוי) והוא לא עשה קולות כאילו שמפריע לו הבית שחי הלא כל כך חלק שלי.
      ולעניין הבנים: הידעתם שבארה"ב הם מתחילים לגלח?! לא מזמן ערכתי דיון מעמיק עם גבר מ ד ה י ם (גם אופי וגם יופי) והבנאדם מגלח בכל גופו. ידיים בדקתיי והרגשתי את הקוצים, לשאר האברים לא היתה לי זכות גישה, וחבל.. אבל אותו בחור היה מקליפורניה, שמתקדמת בחלק הזה אפילו יחסית לשאר ארה"ב. ושאר האמריקאים שהיו באותה סיטואציה, כולל אחותו, די הזדעזעו מכל העניין.
      ולסיכום: שערות ברגליים ובבית שחי זה פיכסה, אבל מטעמי עצלות אני מורידה רק כאשר יש סיכוי שמישהו יראה את האיזור. ביקיני – פינצטה בכמה שערות שמחוץ לקו, כל השאר – כמו שהטבע התכוון.
      ולראות גבר מגלח היה קצת הלם בהתחלה, אבל אחרי שמתרגלים, זה יפה..

  41. בנות יקרות, לא תתפסו אותי מתה או סובלת בשביל אף שערה אחת, לא בביקיני ולא באוזניים.
    לטובת הרגליים יש לי סכין ובביקיני – יש לי בוקסר שורטס…. ניסיתי קרמים, גילוח, שעווה (כתמים כחולים שבוע ואחר כך שערות מחדש וככה זה נשאר כמעט שנה עד שהבנתי שאין מה לעשות) – והרשו לי לחדש לכן – לא קרה שום אסון….. לא מזמן שאלתי את בעלי (שיחייה) מה דעתו בעניין וקיבלתי את התשובה הפופולרית בקרב גברי "בננות" –
    תגידי לי – השתגעת?! בשביל כמה שערות לסבול ככה?!
    מסקנה – הבעיה היא לא השערות ולא הגברים, אחיותיי לצרה, הבעיה היא אנחנו….

  42. החברה הניו יורקית

    מיכלי היקרה,
    אני חייבת לומר למנסיוני המיני ה"מצומצם", הגברים לא התעניינו בשערותי הארוכות ברגליים אלא במקומות אחרים, נכון, זה מפתיע ומאכזב, אבל זו האמת.
    הבנות המוטרדות יכולות לעשות תרגילי הסחה לגבר המתעניין ע"י מחמאות על בטנו המתוחה (נושא קריטי לבנים).

  43. איזה קטע!!
    אחלה מאמר.. איזה יופי אני באמת מתרגשת ,הייתי בטוחה אני היחידה:)

  44. האקסית המיתולוגית

    בנות אני בהלם!
    אני נכנסת למיטה עם שערות בבית שחי ו רגליים ואם זה מפריע לו שיבוא לגלח לי!
    אם בא לי להפתיע אני עושה רגליים שיחשוב שהשקעתי בשבילו……..

  45. Not an angel

    עצוב להודות אבל המציאות שבה אנחנו חיות עצובה אף יותר!

    גם בעידן ה"מודרני" שלנו חלק ניכר מזמנה של כל אישה מוקדש לטיפוח, איפור, מריחות ומריטות. אני חייבת להודות שבלית ברירה גם אני עושה את זה.

    מה שהכי פאתטי הוא בשביל מי אנחנו עושות את זה? בשביל גברים!
    (ואל תנסו להכחיש, אף אחת לא עושה שעווה ברגליים להאנתה הפרטית).

    מתי ראיתן גבר (סטרייט) שמעדיף להישרף ולא לחשוף את רגליו השעירות?
    אך אותו גבר ,שצורות חיים בלתי ידועות למדע מסתתרות בשערותיו ברחבי הגוף, ינתק קשרים אם אישה שהעזה לגדל זיפים בני יומיים ברגל.

    אמנם אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו להזניח עצמנו כמו כל גבר ממוצע ולהיראות כמו החיים שלנו, אבל בואו ניכנס לפרופורציות.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *