מועדון הבורסה

אנה היא עולה די ותיקה מרוסיה. בעבר היא עבדה כפקידה בחברה לסחר ביהלומים בבורסת היהלומים ברמת גן, עכשיו היא עובדת כחשפנית ממש ליד, ב"מועדון הבורסה", היא גם עובדת קצת בזנות, כי אין לה ברירה, צריך להתפרנס ממשהו.

אנה היא המספרת והגיבורה הראשית של הספר. בוריס בעלה עזב אותה לפני עשר שנים וברח לאמריקה, בדיוק כמו שאבא של אנה ברח לאימא שלה (הידועה בכינוי "הפרה הזקנה"), כשהוא משאיר מאחור גם את נטלי, בתו. אנה צריכה לפרנס את עצמה ואת הילדה, שבינתיים גדלה והפכה לנערה בת 16, ששוכבת במיטה, מעשנת, מפוצצת חצ'קונים ומרחמת על עצמה כל הזמן.
לפני שהיא התחילה לעבוד במועדון הבורסה היא הייתה הפקידה של מוטי ויעקב, שותפים בחברת היהלומים. מוטי ויעקב שונאים אחד את השני, ומנסים לרמות אחד את השני כל הזמן, כדי להרוויח, ככה קצת מהצד על חשבון השותף. למוטי היה רומן עם אנה. גם ליעקב היה משהו עם אנה. שניהם זורקים אותה. מוטי זורק אותה כי היא עולה לו על העצבים בהתמסרות ובאהבה שלה: "עוד מעט ככה, גם זה יפסק, תמצא קורבן אחר, לא חסרים גברים שרוצים לזיין אחת כזאת, תמיד רוצה, תמיד מרוצה אחר כך…", ויעקב זורק אותה ואחר כך מפטר אותה כי הוא מחליט להיות שוב מסור לאישתו ולמשפחה (אחרי שהוא מתחיל לקחת תרופה שהופכת אותו לאימפוטנט).
אחרי שהיא מפוטרת היא פוגשת את שוקי, בעל מועדון החשפנות שמציע לה עבודה. היא מקבלת את ההצעה. בהתחלה היא מנסה להכניס קצת תוכן אמנותי לסטריפטיז שלה, כי היא הרי קיבלה חינוך מצוין ולמדה בלט, אבל שוקי דורש שהיא "תראה קצת בשר ורוד".

לכאורה אנה היא סטריאוטיפ של "זונה רוסיה", אבל היא לא. ידעיה יצרה דמות שלמה, מרתקת, כזאת שמאוד קל להזדהות אתה, אבל שגם מאוד מסקרן להציץ לה. אנה לא מרגישה יותר מדי צורך להתנצל בגלל העבודה שלה. גם כשילדים בבית ספר מציקים לבת שלה, אחרי שראו את אנה מופיעה, היא מתייחסת לזה בסטואיות, כי אין ברירה אחרת. בדיוק כמו שהיא קיבלה את הצעקות והמכות של הפרה הזקנה. כי זה מה יש ועם זה ננצח. היא לא פוגעת באנשים אחרים, היא לא הופכת מרירה, היא לא מנסה לנקום בגברים שזרקו אותה. כי באופן בסיסי, אנה היא בן אדם טוב. אנה חולמת להתפרנס מכתיבת סיפורים ובינתיים יוצרת סיפורים על הבמה במועדון החשפנות. לעומתה מוטי ויעקב מתגלים כשני גברים מרירים, נצלניים, כמו כל הגברים בספר. בעוד שאנה מנסה למצוא גאולה באהבה מוטי מנסה למצוא גאולה בסקס ויעקב מנסה להיגאל על ידי התחסדות וצדקנות שמעוררות המון אנטגוניזם בקורא.

האמת? הספר הוא גם ספר מתח. יש רצח. אנחנו נדע גם מי הרוצח. אבל ידעיה רוקמת את העלילה בצורה כל כך מתוחכמת ועדינה, עד שקשה להבין איפה המתח בדיוק מתחיל, ואם זה מתח בכלל. כל הספר בנוי רמזים רמזים, אנה מגלה לנו למה בעלה עזב אותה, מה היא עשתה עם הגברים בחייה, ומספרת על עצמה, אבל היא עושה את זה בקצב שמתאים לה. כמו סטריפטיזאית טובה היא חושפת את עצמה לאט, דואגת שהקהל יישאר מרותק למה שיש לה להציע.

אריאלה רביב

בת 30, סיימה ממש עכשיו לחפש את עצמה; הממצאים מפוזרים בכל רחבי האתר. כשתהיה גדולה היא רוצה להתפרנס מכתיבה, חולמת שתהיה לה מספיק משמעת עצמית כדי לכתוב ספר.

תגובות

  1. לוכד עריקים במיל'

    לפי המאמר של אריאלה זה עוד ספר המקבע את הסטראוטיפ של רוסיה=זונה.
    לא יעזור לאף אחד. כמו שהיהודים ברוסיה על אף השנאה והאיבה הצליחו להגיע לעמדות מפתח כך גם יקרה (וגם קורה) כאן.
    כאשר אני רואה את המוטיבציה והשאפתנות של העולים הלומדים איתי באוניברסיטה ומנגד את האפטיה של חלק מסוים מ"האצולה האשכנזית" , אני יודע שבעוד דור להרבה ממחזיקי עמדות המפתח במשק, שפת האם תהיה רוסית.

    • אינדי_גו

      קראת רק את הפסקא הראשונה.
      הבה נעזור לך להשלים את השכלתך: "..לכאורה אנה היא סטראוטיפ של "זונה רוסיה", אבל היא לא".
      זה שבמציאות מי שמאכלסות את בתי הבושת במדינה הן ייבוא מארצות מזרח אירופה, זו מציאות עצובה. בין זה לבין זיהוי אוטומטי של העולות מרוסיה עם זנות, עברו הרבה מים בירדן. (אוקיי, לא הרבה, כפי שמוכיחה הכינרת, והסיבה הפרוזאית היא שהיום מייבאים נשים לא יהודיות לארץ בתור זונות). סחר הבשר בעיצומו ובמלוא כיעורו, וספר שמתייחס אל זונות כאל בני אדם, שמציג אותן כיותר מגוש בשר עובר לסוחר, (רוסיות או לא, אני מבינה שהן זוכות להגנתך האבירית כי הן שייכות לתפוצה שלך, למרות שהן "לא נסיכות" בעליל) בקיצור, כל תיאור כזה עושה בדיוק את ההיפך ממה שמקפיץ אותך כל כך.
      אתה קופץ באוטומט, מה?

      • לוכד עריקים במיל'

        בזה כל הענין. זה כבר לא עניין של סטראוטיפ. זה כבר עמוק יותר. המסר המשודר הוא: "הנה, אפילו המורה החמודה עם המיבטא הרוסי היא זונה, אפילו שהיא לא נראית כמוה".

  2. עולה ותיקה

    היחס המשווע לעולים החדשים ניכר בשני אירועים מרכזיים שהתרחשו בחצי שנה אחרונה. האחרון הוא כמובן היחס להתרסקות המטוס, והשני הוא אסון הדולפינריום. כיוון שכתבו לא מעט על היחס המפלה בהתרסקות המטוס אני אפרט ברשותכם את אופן התנהלות הממשלה באסון הדולפינריום.
    באסון הדולפינריום למדנו כי דמם של העולים מחבר העמים מותר על פני דמם של הישראלים הצברים. מי שזוכר טוב הממשלה החליטה שלא להגיב לאחר הפיגוע המזעזע. שאלתי את עצמי רבות מדוע אחרי הפיגועים בנתניה החליטו בממשלה להגיב ואילו הפעם החליטו על מדיניות איפוק. התשובה היחידה שהעליתי על דעתי היתה העובדה המצערת שמדובר בעולים חדשים. עולים שלא לגמרי הצליחו עדיין להתאקלם במדינה ומה שבטוח זה שבניגוד לנתנייתים לא נראה המון משולהב (מהעולים לפחות) יוצא החוצה ותופס ערבים ומחטיף להם מכות. השמאלנים שבינכם בוודאי חושבים שאולי טוב שכך אבל זה לא האישיו. האישיו הוא שהיה וישנו יחס *אחר* לעולים החדשים.

    • סנופקין

      עולה ותיקה יקרה,

      טענתך לגבי התגובה לאחר ארוע הדולפינריום אינה מתאימה למקרה הכללי שאת מנסה לתאר.
      אי התגובה, במקרה הזה, נבעה בעיקר משיקולים *טקטיים*, ומאזן רווח והפסד *הסברתי*.
      קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי, להבין שהמלחמה המתנהלת בינינו לבין הפלסטינים איננה מלחמה צבאית כלל ועיקר, אלא מלחמה תקשורתית, שמטרותיה אינן צבאיות אלא פוליטיות ומדיניות. ברור לכולם שכל הפיגועים והרציחות אינם מאיימים על קיומה של ישראל. סך כל הנפגעים הישראלים בשנת הלחימה האחרונה, אינו מגיע לחמישית מממוצע הנפגעים מדי שנה בתאונות דרכים.
      ובזירה כזו, פיגועים ותגובות לא תמיד עומדים בשיקול הפשטני של עין תחת עין.
      העובדה שאחרי נתניה ודומותיה ירדו מטוסי אף 16 עם פצצות של טונה על חושות חימר באמצע מחנות פליטים, איננה מרמזת על שווי שוק גבוה יותר של נפגעים, אלא על טמטום של אספסוף גאה שהצליח סוף סוף לחלחל לשדרת מקבלי ההחלטות, וגרם לנו נזק תדמיתי ברור.
      אני לא בא לטעון שאין כלל אפליה ואין התייחסות שונה ברמה הרגשית, אלא רק שהדוגמה שנתת איננה מתאימה.
      ספאסיבה.

  3. אורחת

    בלי לחטוא בהכללות, לדעתי היחס לעולים לא נובע רק מדעות קדומות בחברתנו, אלא גם מההתנהגות של חלק לא קטן מהעולים מרוסיה – רבים מהם אינם מנסים להשתלב בתרבות הישראלית, אינם שולטים בעברית גם לאחר שנים רבות בארץ, שולחים את ילדיהם למסגרות לימוד דוברות רוסית וכך ממשיכים את הניכור והבקע בין תרבות העולים והחברה הישראלית. בעבר, העולים (שעלו יותר ממניעים אידאולוגיים ולא כדי לברוח ממקום אחר) מיהרו ללמוד עברית כמה שיותר מהר, הזדהו עם מדינת ישראל ומנהגיה, אמצו לעצמם שמות עבריים וזהות ישראלית. אם העולים עצמם תופסים את עצמם כ"רוסים" ולא כישראלים, מדוע שנאשים את עצמנו על שאנו עושים זאת גם כן?

    • אריאלה רביב

      מאוד קשה לדעת מה קדם למה, האם הם התנכרו כי הפנינו להם עורף, או שמא להפך.
      לדעתי, ההבדל בין העליה הרוסית לעליות הקודמות הוא שהם הגיעו מתרבות שנתפסה על ידם כתרבות עליונה לתרבות בארץ. בגלל שמספר העולים היה כה גדול הם גם לא היו צריכים להיטמע, אלא להפך, המון דברים התאימו את עצמם אליהם.

    • לוכד עריקים במיל'

      העולים מרוסיה הם קבוצה המהווה חלק מהתרבות הישראלית. גם אם שפתם היא רוסית ואף תרבותם. התרבות המזרחית אף היא חלק מהתרבות הישראלית. מה ההבדל ביניהם?

      • סנופקין

        *מה ההבדל בינהם*?

        התרבות המזרחית מושרשת כאן כבר למעלה מחמישים שנה, ונטמעה בכל הרבדים של החברה.
        נכון שהתרבות הרוסית היתה בבסיס היצירה של העליות הראשונות, אבל המספרים היו קטנים, והם ניסו מאוד, בכל הכוח, ליצור כאן משהו *חדש*, עם שפה חדשה וסמלים חדשים, תוך שמירת זיקה למקורות התרבותיים שלהם.
        הגישה הכללית היתה של התחברות, התמזגות, יצירת מעטפת סולידארית שהבסיס שלה הוא *איחוד* כל האנשים סביב רעיון.
        נכון שכור ההיתוך הזה התגלה בהמשך, כמו צ'רנוביל בשעתו, כאסון אקולוגי חברתי, אבל הכוונה לפחות היתה גם היתה.
        העליה הרוסית, לפי מה שאני רואה, מתאפיינת מאוד באגוצנטריות תרבותית בוטה במיוחד, תוך התנשאות ברורה בהרבה מקרים כלפי החברה המארחת אותה כאן.
        לי אישית, כידיד וחבר של לא אחד ולא שניים מבני עליה זו, יוצא לעיתים לשמוע אותם מדברים על דוברי רוסית אחרים שאינם מרוסיה הלבנה, אלא מארצות אחרות מחבר העמים, וכיצד הם נעלבים כאשר מתבלבלים ביניהם.
        אז בבקשה, הדיון הזה באמת מורכב, אבל באופן כללי אין ספק שהעליה הרוסית המאוחרת, של עשר השנים האחרונות, בהחלט דאגה לסגור את עצמה בגיטו תרבותי מכל כיוון שתבחר:
        תיאטרון, ספרות, עיתונות, ערוצי טלויזיה, מסעדות, פאבים, דיסקוטקים, גני ילדים, בתי ספר –
        אין שום תקדים בחברה הישראלית לדבר כזה.
        אז נכון שזה בעיקר נובע מהעובדה שהעליה הזו איכותית מאוד מבחינה אינטלקטואלית ואקדמית, ויש לה את היכולת והמוטיבציה לעשות את זה; יכול להיות שאם העליות המזרחיות היו בעלות מוטיביצה דומה, הן גם היו מגיבות ככה. אבל השורה התחתונה היא שהן לא.

        • לוכד עריקים במיל'

          הייתי מצפה מהחברה הישראלית להתיחס בצורה שווה לכל אזרח.

          • סנופקין

            הייתי מצפה ליחס כזה.
            גם לערבים, לדרוזים, לצרקסים, לנשים, להומואים ולסביות, לכל מי שהוא לא האמצע של האמצע של המיינסטרים האליטיסטי.
            אבל אנחנו חרא של חברה, מפולגת, מסוכסכת, בלי טיפת סולידאריות, עם הנהגה צינית וגסה, עם תרבות שלטון וניהול של עולם רביעי פחות או יותר, ובמגמת נסיגה מתמדת.

          • אריאלה רביב

            מצפה מהחברה להתנהג בצורה שווה לכל אזרח, כאשר יש אזרחים שמסתגרים כי הם חושבים שהם נעלים. נכון, לא כל הרוסים כאלה, אבל שמעתי יותר מרוסי אחד שעלה ארצה בגיל מאוד צעיר. והקפיד לשמור על המבטא כדי שחו"ח לא יחשבו שהוא ישראלי.

            • לוכד עריקים במיל'

              זה באמת מוזר. אני אישית לא נתקלתי בדבר כזה.אני עליתי לכאן בגיל7. אמנם שמרתי על יכולות הקריאה והכתיבה, אבל מבטא? יש לי מבטא עירקי:)

        • ישראלית, ילידת רוסיה

          שחברה ישראלית לא בדיוק מעוניינת (והיום עוד פחות מפעם) לקבל מישהו "שונה". זה התחיל ב"לעברת" שם בכוח , בתקשורת צועקת "כל הרוסים- פושעים ואלקואוליסטיים, וכל הרוסיות זונות"
          ונגמר בילדים שלא רוצים לדבר רוסית…..
          מה קדם למה , אתם שואלים? זה בערך כמו לשאול מה היה קודם הביצה או התרנגולת…..
          זה התחיל כמשהו פעוט וגדל למימדים עצומים.
          וכמו שאנחנו אכלנו שם שאנחנו יהודים, ילדינו יוכלו כאן שהם רוסית.
          מציאות עצובה ביותר

        • סנופקין יקר,
          כבר הגבתי על מאמר זה בתגובה לאורחת ואין לי כח לחזור על אותם הדברים, אז רק שתי נקודות…
          א'. רוסיה הלבנה זוהי בEלOרוסיה. יש עולים שבאו מאוקראינה, יש כאלה שבאו מרוסיה ויש-מבלורוסיה, כל אלה מדינות שונות שהיו בעבר מאוחדות בחבר העמים. למה אנחנו לא שמחים, בלשון המעטה, "להיבלבל" עם יוצאי קווקז (ככה קוראים לאלה שהם "לא מרוסיה הלבנה", יא חתיכת פוליטיקלי קורקטיסט), זה כבר סיפור אחר. תשאל את החברים שלך, אולי הם יסבירו לך למה. טוב, אחת הסיבות היא שבעדה זו האישה היא עדיין "עזר כנגדו", והכוונה היא לא למעמד הנקנה ע"י נישואין, אלה על השתייכות מינית. מסיבה עגומה זו פוזלים בחורים שחומים מאוד לעברן של נערות לבנות מאוד, מאין "גם משלנו וגם לא", וזאת תוך כדי הבטחת עושר ואושר לפני, וביזוי הבחורה עקב היותה "נותנת" אחרי…סיפור ששמעתי מגוף ראשון: בחור בן 20 המאורס לבחורה בת 14(!), במילים אחרות היא חברה שלו עם עתיד להפוך לאישתו. כמובן שאת המיועדת החרא שומר לחתונה, ובינתיים מתהולל בזרועות אותן"הנותנות" , וכל זה גלוי וידוע, למשפחות, לחוג החברים הקרוב והרחב, וכמובן גם לאותה בחורה…מה גם שהסיפור הובא בפניי כדוגמה לרומנטיות השוררת בקרב יוצאי אותה העדה.
          נכון, יש אנשים ויש אנשים, ואותם הפרטים שאומנם נולדו בקוקז אך חיים את חייהם אחרת, אינם אחראים על הכלל, שמשום מה, נתקע במאה ה18- . אבל עם יד על הלב, גם צפון תל-אביבי גאה על אי היותו תושב דימונה, למשל, וזה לא שבדימונה לא גרים אנשים נחמדים…אולי אותו צפון תל-אביבי הוא נוד נפוח, אז גם אנחנו , טוב…מותר לנו, ושזאת תהייה מגרעתינו היחידה, כמו שאומרים ברוסית (והכוונה היא שיש עוד ה ר ב ה).
          ועד משהו…זה לא שעדות המזרח לא ניסו לשמור על תרבותם, פשוט לא הייתה להם אותה כמות (וסליחה שאני מדברת על אנשים במושגים של כמות, אבל זאת באמת כ מ ו ת) של ציירים, משוררים, סופרים, בימאים, שחקנים, עיתונאים וגם מדענים רופאים ועורכי דין, שיכלו ליצור (ולא רק לשמר)תרבות זו. בעיניי תרבות זוהי אומנות, ספרות, מוסיקה (קלאסית אם אפשר, ובשום פנים ואופן לא עממית). אם אתה לא מסכים איתי, תקרא לי רוסיה מסריחה, רק על תלך להצגות של גשר, וגם לא לקונצרטים-שומעים שם יותר מדיי רוסית בזמן האחרון. וד"א-גשר אומנם הוקם ע"י רוסים, אך שחקנים "ישראלים" רבים רואים כבוד גדול לעבוד שם, ונדמה לי שגם מתקבלים בברכה (בתנאי שהם עומדים בדרישות, אבל לאיזה תאטרון אין דרישות)…
          אז אתה יודע, אם לשאר העליות היה אוצר תרבותי כמו לשלנו, הם היו מגיבים גם מגיבים…העשרה תרבותית עדיין לא הרגה אף אחד (ומדובר כאן דווקא בהעשרה ולא בהשתלטות). ואם היה להן, אז באמת חבל שלא הגיבו…חלשים לא שורדים , אתה יודע, מי שאין לא מספיק אמונה בכך שעולמו ועולמם של רבים אחרים בני מוצאו, עימם נכפתה עליו שותפות גורל, שווה משהו, מגיע לו להיעלם. אז לא נראה לי שהשורה התחתונה היא חוסר הרצון…אולי חוסר היכולת…

          • סנופקין

            1. אי שם בעולם קיימת מדינה בשם בלורוסיה, שהיא אי של תרבות ועליונות רוחנית ומוסרית, מוקף בשבטים ברבריים וחברות ירודות של דמויי אדם, ונלחם על בדלנותו הערכית והאנושית.

            2. אותם ענקים רוחניים, פילוסופים הוגי דיעות ומדענים ידועי שם, החליטו בטובם כי רב לחנון את מדינתנו הלבנטינית, חריון זבובים קטן שנדבק לאחוריה של יבשת אסיה, ולבוא דווקא לכאן, להשפיע עלינו את מטענם התרבותי, הערכי, המוסרי, הפילוסופי וההומניסטי.

            3. לרוע המזל, מסיבה כלשהי, הם דוברים שפה הנשמעת לילידים הסובבים אותם דומה מאוד לשפה בה משתמשים גם דמויי אדם אחרים, שעלו יחד איתם, ובשל כך קורה שהאינדיאנים המקומיים טועים פה ושם לחשוב שאותם אלים לבנים הם בעצם סתם הולכי על שתיים דוברי רוסית, ובכך פוגעים בציפור נפשם הרכה של הבריות הרוחניות והעדינות.

            4. עדיין לא בשלה השעה, ועוד אין לנו איך להעריך, את שוויה העצום, חסר התקדים, של האיכות האינטלקטואלית המונומנטלית, הנשגבת, המייוצגת על ידי בני הגזע הזה.
            (שה, שה, סבא, זה בסדר, אל תתהפך בקבר. היא לא ראתה את התמונה שהוקדשה לך על ידי אינשטיין, בידידות רבה, אחרי ההרצאה שנשאת על תורת היחסות באוניברסיטת ברלין; היא אפילו לא יודעת שהוא היה בא לנגן בכינור שלו אצלכם בבית, כשסבתא, זמרת האופרה, מלווה בפסנתר ושרה. תבין, כשאתם עליתם בתחילת המאה הקודמת, הם היו עסוקים בדברים אחרים).

            5. אין לנו אלא לברך בשתיקה, בהכנעה ובדמעות, את ההזדמנויות המעטות שנקרות על ידנו, להצטרף פה ושם אל מפעלותיהם האדירים בתחום התרבות, גם אם איננו מסוגלים להבין ולו מילה אחת מדבריהם. די לנו שנסתופף בקרבתם, כדי שאולי ידבק בנו איזה אבק של זוהר ולו גם לרגע.

            6. רק החזקים שורדים, זה נכון. תשאלי כל וירוס מצוי.

            את יודעת, כל זה בעצם מסביר הרבה דברים, הרבה מאוד, חוץ מדבר אחד:

            על מה הפליאה הגדולה, על מה העלבון הכל כך אותנטי, כשהחברה שממנה מנסים האנשים האלה להבדל בכל כוחם, אכן נבדלת מהם בסופו של דבר?

            אתמהה.

            • אין כאן שום עלבון!
              רק למה , לעזאזל ,השתמשת בתגובה שלי בשביל להפיץ את הדעות הנלוזות שלך…בבלורוסיה לא המציאו את הגלגל , מודה, וגם לא דברים אחרים החיוניים לאנושות. רק רציתי שתע שרוסיה הלבנה זו לא רוסיה של לבנים, וקווקז זאת לא רוסיה של שחורים. סתם ידע כללי , טוב.?! מסכימה, זה לא הדבר החיוני ביותר לזכור אותו, אז אל תזכור.
              הדבר היחידי שנדבק לתחת האריסטוקרטי שלי זה אתה. אני עוד אצטרך להתקלח בשביל להיפטר ממך.
              תקרא עוד פעם את התגובה שלי-לא אמרתי שאנחנו הנעלים ביותר. רק אמרתי שבעליית שנות ה90- אחוז האקדמאים גבוה מאוד. זאת עובדה סטאטיסטית! גם הבימה הוקמה ע"י עדות מאוד מסויימות, למה אף אחד לא צעק שאשכנזים מנסים להיבדל מהמזרחים?! וגם בין מרצי הטכניון יש רוב אשכנזי (רוב, לא כולם, תרגע), למה אף אחד לא צועק שיש כאן גטו?!
              חוזק לא תמיד מתבטא בכח המעמד או ההשכלה. זה שהמזרחים ויתרו בזמנו על המסורת ועברתו את השמות, לא רק האשכנזים אשמים כאן. ד"א אף אחד לא שאל למה אין עתונות באמהרית (לא איזה עלון עלוב של משרד ההסברה, אלה עתון של ממש), למה ה ם לא הקימו תאטרון, או מרפאות פרטיות? אני שאלתי, ולא את עצמי אלה את בני העדה האתיופית (לא נג'סטי לאף אחד, פשוט יש לי חברים, בפועל אני לא בן אדם גזעני, סתם נורא דוגרית). נחשו מה אמרו לי? אמרו לי שאין מספיק עיתונאים אתיופיים, וגם אין טעם בכך, כי רוב העולים המבוגרים לא יודעים קרוא וכתוב, והצעירים כבר קוראים עברית. שאלתי למה הם לא שומרים על שפה. נאמר לי שקשה מאוד לשמור על רמה נאותה של שפה כשכמעט ואין ספרים באמהרית. ועוד נאמר לי שלו יכלו, היו שומרים בשמחה על תרבותם, לצד התרבות הישראלית…

            • סנופקין אתה פשוט גדול
              איני נוטה להתערב בפורומים אבל תשובתך לSEA פשוט מעולה…

    • It hurts me to hear that still some prefer to practice their prejudices and blame the "other" side on it. Can anybody answer me this basic question: why a person who moves his place of living to another country should forget his nationality, his homeland and the traditions of his home? Why? Israelis, like me, who moved out of Israel don't forget all their traditions and customs and become strictly Canadian, American, French, etc. No, they keep their identity and are proud of it. Why then the Russian immigrants need to apologise on every step they make for being Russian?!! Aren't we all people?? aren't we all Jews, for god's sake, if you need a broader group comparison??
      I think this is outrageous, simply unacceptable in an intelligent society.
      And one more comment, about the language. My grandma is in her mid 70's, and in all her 10 years of life in Israel tried very hard to learn Hebrew. Yet, at her age, it is difficult. so what is the use of pointing fingers? By blaming the Russian-background citizens of Israel that they promote prejudice against themselves (ridiculous!) we, as Israelis, only try to say: we are superior to them. And this is savage, and completely unjustified. Some, I agree, can be overly "patriotic" about their ex-homeland, but we can't judge the masses by the behavior of few individuals. (which works both ways, no?)

    • אורחת יקרה!
      ההשוואה בין מניעים "אידיאולוגיים" של עולי שנות השבעים לאינטרסנטיות, כביכול, של עולי שנות התשעים נובעת ממיתוס אחד גדול! מיתוס שהומצא, לצערי ע"י עותם עולי שנות השבעים!!! למה-אין לי תשובה אחת, אבל לא אנחנו (כן, גם אני "רוסיה") הקורבן היחיד לתופעה. "הותיקים" תמיד התנכרו לגל חדש של עלייה, אולי בתיקווה שזה מה שיהפוך אותם לישראלים של ממש.
      למה את קוראת השתלבות? לא נראה לי שהעולים מתנגדים להכיר תרבות של מדינה שהפכה למולדתם החדשה (או אולי "ביתם החדש", משום מה, לא מתה על המילה מולדת), יותר נכון-הם מתנגדים לניסיון עיקש לאלצם ל ו ו ת ר על תרבותם ולאמץ תרבות זרה. אי אפשר להכריח אדם לוותר על דברים עליהם בנויה אישיותו!
      …הגעתי לארץ בגיל צעיר. כמו רוב בני גילי, למדתי מהר מאוד את השפה, וזאת אודות אותה השאפתנות שמישהו כבר הזכיר כאן…היום אני דוברת שתי שפות במידה שווה, אני ח ו ש ב ת בשתי השפות, כותבת למגירה (בינתיים, עוד הכל לפניי) בעברית (וחבל שרק בעברית). אני ישראלית. כי ככה כתוב בתעודת הזהות שלי, כי כל החברים שלי כאן, כי עדיין לא מצאתי מדינה אחרת שתקבל אותי, יחד עם מנהגי הנלוז לשים רגליים על הספסל (דבר שאוטומטית מרחיק אותי מן העדה הרוסית 🙂 ). כן, לפעמים המצאיות הישראלית כבר עולה לי לגרון (החינוך הרוסי לא מאפשר לי לומר מאיפה היא גם יוצאת…), אבל לא נראה לי שבזה אני שונה משאר חבר'ה בני גילי. את יודעת, מקטרים מקטרים, נוסעים לחו"ל לשנה-שנתיים ואחר-כך חוזרים, כמו שאומרת חברתי הטובה, "כמו גדולים".
      להזדהות עם מדינת ישראל ומינהגיה? אילו מנהגים? כוונתך ליום כיפור או ליום עצמאות?! אז מה שאני לא צמה ביום כיפור, אני ממש לא היחידה שלא עושה זאת, ולא נראה לי ששאר סרבני יום הכיפורים באו מארץ זרה. ואם אני לא מתגייסת מסיבות אידיאולוגיות, זה גם גורע מישראליותי?! לא נראה לי שאותם חבר'ה שמסכנים את חייהם כדי שהממשלה תוכל להמשיך את הכיבוש, תורמים יותר ממני למדינה הזאת (יש הבדל בין עשייה לתרומה, את יודעת, לעשות,אין פירושו תמיד לתרום).
      לידיעתך אורחת פורחת (אוף, עיצבנת אותי), זהות אי אפשר לאמץ. אפשר לזייף, לחבוש מסיכה כאילו, אבל להחליף לשם החלפה אי אפשר. זהות זה משהו שנוצר תוך כדי חיכוך סביבתי (איתכם הסליחה על השימוש במושגים לא "מדעיים" כאלה, לא בא לי לגלוש לת' פסיכו' בשעה מאוחרת זו של הלילה). נקודה.
      ועוד משהו…תגידי, אם אני אחליף את השם, זה ימחוק לי את המבטא?! ואפרופו מבטא, כמעט נפטרתי ממנו, רק שכל מיני טיפוסים מסריחים התחילו לפתח איתי שיחות שבמרכזן עמד נושא הסירחון שמדיפה העדה הרוסית, כמו גם (ואיך לא) בחירת בנות העדה הנ"ל בעיסוק העתיק ביותר בעולם , והוא לא עיתונות. אז חזרתי מהר מאוד למבטא המקובל,למען ישמעו במי מדובר, מה גם שהמבטא הכ"ל הוא העדות היחידה לעובדת היותי עולה, פרט לכך אני מצויידת באוצר מילים גדול במיוחד, כולל הטיות למיניהן של האות ז', דבר העוזר לי מאוד להמשיך לעבר יעודי הנכסף-לימודים אוניברסיטאיים , בלי להיענות בדרך להצעות עבודה מפתות במיוחד, ולא שחסר חס וחלילה (ככה זה כשיש לך מבטא רוסי-העבודה מחפשת אותך בעצמה. ראו והקנאו! איזו עבודה, זו כבר שאלה אחרת.)
      …ועדיין אני רואה את עצמי כרוסיה. רוסיה כמו שחברתי מרוקאית, או עירקית או רומניה…אז מה, זה עושה אותי פחות ישראלית?!

      • Like "её светлось" the Russian Duchess who wrote down below, you and (I think?) I say the very same thing: the right thing. And I can't understand what hygiene habits have to do with it?? It this the "issue", really? No, it isn't. It's no more than petty prejudice. The fact is that the more I read of the responses on this page, I realize how hopelessly hard it will be to change one's mind, to explain something out of the black rectangular box they think in. Too bad.

        • לא הבנתי אם את בעדי או נגדי, האנגלית שלי במצב קטסטרופאלי, אבל כתבתי המשך לתגובה של לאו…לא בא לי להיות הכיבשה השחורה הגזענית והמתנשאת של האתר…יש תור לפניי למקום הקדוש הזה, ואני לא מרפקנית במיוחד 🙂

  4. פעיל תנזים מהר גריזים

    ססססססססססאמק.
    זה מה שיש לי להגיד.
    ססססססססססססססססססססססאמק.

    הקהילה הרוסית , יש לה את המפלגות שלה , יש לה את השפה שלה , יש לה את המנהגים , המוסיקה, הטלויזיה , הכל. ופתאום , הם מתפוצצים בדיסקוטק (של רוסים) או שמתרסק מטוס עם כמה כאלה (מטוס רוסי , של חברת תעופה רוסית , שעושה את דרכו , איך לא , לרוסיה) ופתאום עולה צעקה שנקבל אותם כצברים.
    ויהיהו שיאמרו –
    זה כל העניין בדמוקרטיה , לתת למיעוטים אתניים את הזכות לחיות את חייהם לפי ראותי עיניהם , ולשמר את המורשת והמנהגים שלהם.
    אבל תכל'ס , בדלנות זו בדלנות , אני לא בכיתי על הדולפינריום , לא בכיתי על המטוס , ואני גם לא בוכה ביום השנה למותו של סטאלין.
    רוצים להיות צברים- תהיו.
    רוצים לחיות כמו רוסים-
    תמותו כמו רוסים.

    פעיל תנזים
    מיוזע , חמום מח , ומלא תירוצים.

    • לא נעים לי, אבל מתגובה לתגובה אתה מפחיד אותי יותר.
      כל תגובה שנקשרת אליך היא תגובת אנטי למשהו אחר. אני ממש לא מבין איך אתה מסתדר בעולם, עם כל השונאים שרכשת לך במהלך השנים (והתגובות בבננות…)
      לא חבל לשנוא את כולם כל כך?
      אני לא בכיתי ביום של הפיגוע בדולפינריום, כמו גם ביום של הנפילה של המטוס הזה. מצד שני לא בכיתי פחות או יותר באף פיגוע (ולכל הימניים שביניכם – גם לא בפעולות ישראליות כנגד הפלשתינאים – מוצדקות או לא…), וחבל לי על אותם אנשים שנהרגו באותם מקרים בדיוק באותה המידה. אני ממש לא מבין למה זה צריך להיות אחרת…
      מה, לרוסים כואב פחות על אנשים? מה סטאלין מייצג את הרוסים? הרבה דברים יותר שטותיים מזה לא שמעתי….

    • I just read this…..

      and pardon my french: son of a bitch.

      and then they ask why this country is so divided. Because of people like you!!! because of new-age nazi's opinions that they ARE the mighty force, and the rest are a hated minority.
      Minority?? almost 50% is a minority?? then you are a minority as well. and tomorrow someone will call your wife, or sister, or dauther a whore just because she's the wrond nationality, wrong color, wrong whatever. and she stincks, too.

    • אתה רואה, זה לא שיש לנו רק תאטראות ובתי ספר לילדים מחוננים (מופת הוא בי"ס עם מתכונת לימודים לילדים מחוננים), יש לנו גם ריח משלנו. חה-חה-חה…
      תקוותי היחידה היא שהחיים ישימו את כל אחד במקומו, ואנשים כמוך לא יעבדו איתי באותה העבודה, לא יגורו באותו בניין ולא יבלו באותם המקומות (אחד כמוך בטח לא הולך לתאטרון, אז אנחנו כבר לא מבלים , בעצם).מישהו כאן תהה על מקור השאפתנות ש"אנחנו" (בד"כ אני דווקא בן-אדם מאוד אינדיבידואלי) מגלים…אז זהו המקור-לא להיתקל באנשים כמוך. זה לא חוש הומור, אחי, זו אפסיות, תבכה אותה ותשאיר לנו את הדולפי ואת המטוס…

      • פעיל תנזים מהר גריזים

        אני מסתובב גם בתאטרון
        אני מסתובב בכל מקום
        ופעם אחת הבנאדם הלא נכון ירים את האף הלא נכון שלו לגובה הלא נכון
        בדיוק בשניה הלא נכונה
        ואז נראה מה הפירוש המילולי של מדינת היהודים

        פעיל תנזים
        לא מאמין שמתייחסים להתלהמות המטופשת שלו ברצינות תהומית כזו

        • פעיל יקר,

          אחרי שהגבתי, קראתי את התגובות הראשונות שלך, ודווקא עלה במוחי הראיון שאתה מבקר פה ושם בתאטרון, ואולי אפילו בעולמות הקונצרטים (אני ד"א לא-שונאת מוסיקה קלאסית מילדות, פשוט שמעתי יותר מדיי).
          אני לא מרימה את האף, אבל אתה כנראה תצטרך לסתום את שלך עקב ריבוי יוצאי רוסיה במקומות ריבוי הנ"ל. אולי אני סתם משוחדת, אבל לדעתי בגשר עושים דברים מאוד לא רעים, ולא שת'גשר יותר טוב מהבימה נגיד, פשוט הבימה מזכירה את ת' חיפה, ת' חיפה מזכיר את ת' באר שבע, כי כולם הם תוצר של אותה תרבות, בסופו של דבר, וזה בדיוק מה שעושה את גשר חריג בנוף, ועל כך יותר מעניין, לפחות בשבילי. נקווה שכל זה שווה את סתימת האף. (:
          ד"א להקמת ת' גשר יש סיבה הרבה יותר בנאלית-הגיעו לארץ כך וכך יוצרים דוברי רוסית. תאורטית הם יכולים ללמוד עברית (מה שהם עשו בסופו של דבר ד"א כי רוב הצגות גשר מורצות בעברית, והקהל נאלץ להשתמש במתרגמנים (ככה קוראים למכשירים האלה, לעזאזל)) אבל מי לעזאזל יקבל לעבודה שחקן עם מבטא רוסי כבד, מה גם שאפילו שחקנים ישראלים מתקשים למצוא עבודה, על כמה וכמה שחקנים מהגרים , בעלי מבטא , מנטליות זרה וכו'…אפרופו מנטליות, ע"מ לעשות תאטרון איכותי נדרש רקע מנטאלי זהה ליוצרים, ולא רק תאטרון, גם מוסיקה, גם אומנות, גם ספרות. נסה להבין לעומק יצירה מבלי להכיר את הרקע התרבותי של יוצרה… במילים אחרות, לולא הוקם תאטרון גשר,אותם שחקנים, במאים,מוסיקאים וכו' היו מוצאים את עצמם ברחוב (או בעבודות ניקיון)…מצד שני בא לארץ קהל שהכיר את אותם היוצרים עוד מרוסיה, קהל שהרקע התרבותי שלו היה שונה, דבר שהפריע לו להשתלב בחיי תרבות המקומיים, והכי חשוב-איזה תאטרון חוץ מגשר מציע תרגום סמולאטיבי (נדמה לי שלא זאת המילה, אבל משהו דומה-סימולטאני אולי?). בקיצר, סיפור פשוט של ביקוש מוליד היצע. ד"א כמו שבברית המועצות יהודי נדרש לרמה יותר גבוהה יחסית לגוי ע"מ להגיע לאותה המשרה, כך גם בארץ, היות ומהגר נשאר מהגר גם אם קוראים לו ברכות "עולה" , וצריך כישרון וכח רצון אדירים ע"מ להקים תאטרון (או משהו אחר, מה זה משנה)חרף בעיות השפה, העדר הקשרים, וכו'…במילים אחרות, כשאני (ואתה תעשה מה שבא לך) בוחרת לי רופא, אבחר בזה עם שם רוסי, וזאת עקב הנחה (שגויה אולי) שאם אותו רופא הגיע למשרה זהה לעמיתיו "הישראלים" סביר להניח שהוא יתגלה כיותר מוכשר… .
          …אז רבותיי, אם מישהו כאן חושב שערכנו אסיפה סודית בה הצהרנו על נחיתות התרבות המקומית וקבענו לנו " יעדים לכיבוש והגשמה", אז אנחנו לא, תרדו מזה…באו רופאים והקימו מרפאות, באו אומנים והקימו תאטרון, אירגוני אומנים וכו', באו מורים והקימו בית-ספר…הכל פשוט וקל, רבותיי…ד"א הדלתות פתוחות, אותו ת' גשר כבר מ ז מ ן לא תאטרון רוסי! עובדים בו שחקנים "ישראלים" (אם מרכאות, כי גם רוסים הם ישראלים, בדיוק כמו מרוקאים ורומנים), ויש לו גם קהל דובר עברית…
          אף אחד פה לא מרים ת'אף! רק שמה, הבדיחה הקודמת שלך הייתה מאוד מתאימה לדביל אנאלפבית, אז בכלל התפלאתי שהצלחת להדפיס אותה! אני מבינה שכנראה משלמים לך באתר על ליצור פרובוקציות, כי ביום שאתה, פעיל יקר, תתחיל לכבד את יריבך הוירטואליים, המחשב שלי ילמד להדפיס מילים מודגשות…ועדיין…
          בכלל, אתה יודע, במציאות אני נראית ונשמעת מאוד ישראלית, כך שויכוחים כאלה כבר מזמן לא מנת יומי, אז אני דיי נהנית מהחידוש…
          אתה יודע מה, בעצם תמיד שאני שומעת "דיונים מורכבים"שכאלה, לא עוזבת אותי התחושה שבעצם יש כאן המון צביעות. רוסים נבדלים בגלל השפה, בגלל המנטאליות השונה, וכל זה טבעי כל-כך, ולא נראה לי שכאן קבור הכלב…הבעיה היא בכך שאותם "הרוסים" מסרבים לקבל מנטאליות מזרחית, הם מתנכרים לעדות המזרח, בואו נקרא לילד בשמו…ולפני שתתנפל עליי ותאשים אותי בגזענות, נסה להיזכר באותם בני באליטה האשכנזית, כמו שאתה קורא להם בעצמך, וגם לאו דווקא אליטה (תלוי למה אתה קורא אליטה-לא נראה לי שכל האשכנזים שייכים לפלג זה של אוכלוסיה). אותם "האלטיסטים" בטח חברים נורא-נורא טובים של בני עמם השחומחם, ולאו דווקא מאלה שהם פוגשים באוניברסיטה?.. כמה חבר'ה ממעמד בינוני בינוני גבוה שנוהגים לבקר בתאטרון ויודעים להבדיל בין מאנה למונה (או שלא, אולי אני סתם אופטימית), מ א ר ח י ם ב ב י ת ם חבר'ה בני גילם שעובדים במספרות, מוכרים פלאפל ושווארמה, ושאר עיסקים שכאלה…אם תמצא, תודיע לי, אני אבוא לראותם במו עיניי. כל העניין הזה מאוד לא פוליטיקלי קורקט, אבל אחרונה עזרנו אומץ והתחלנו לדבר על זה…משום מה, אותם ספרים וכאלה הם , ברובם, ממוצא מזרחי…ועזוב את כל התיפייפות הנפש בצד. היום מדברים על פער בין אשכנזים למזרחים גם בשיעורי סוציולוגיה בתיכון (בדיוק סיימתי שנה שעברה, תגיד לי מל טוב). "זכיתי" ללמוד באחד מבתי ספר הנמצאים באזורי יוקרה 0וגם עולים לא מעט כסף). אני זוכרת הבדלים ברורים, מבחינה חברתית בעיקר, בין אותם תושבי איזורי יוקרה (נקרא לזה כך) שברובם היו אשכנזים, מן הסתם, לחבר'ה שגרו קצת רחוק, בוא נומר כך…כמו כן, אני זוכרת שכמה מאותם בני טובים התביישו מאוד בחצי/רבע מזרחי שלהם, ובדיחות המחקות את חיתוך הדיבור המרוקאי כיכבו במקום ראשון. לעומת זאת, לא זכורה לי שום התארגנות "רוסית", הם איכשהו נבלעו בכל ערב רב הזה (בצד האשכנזי כמובן).
          נראה לי , שבלי משים לב הערנו כאן בעייה עתיקת יומין, לא מדובר כאן רק בבעית עולים-ותיקים, זה יותר מלחמת תרבויות/מעמדות שהייתה כאן גם לפנינו. אז אנא, אל תפילו הכל עלינו, יש לנו גם ככה מספיק בעיות…
          נ.ב. הייתי מצפה לויכוח הרבה יותר "דוגרי". בחיים לא הכל פוליטיקאלי קורקט, ולא נראה לי שכל המשתתפים כאלה יפי נפש גם ביום-יום. אני מעדיפה לקרוא התבטאויות נוסח פעיל תנזים, שאולי לוקות בחוש הומור נבזי, אבל לפחות לא מנסות לטייח דברים, מאשר קריאות יפות נפש לאחדות העם…רוצים אחדות העם? תעזבו את כל המילים הגבוהות שאתם משתמשים בהם כאן, ולכו תזמינו איזה פועל בניין תושב דימונה הביתה. זה נורא נוח להתפלסף כשאתה גר בתל-אביב (פתח-תקווה או. קיי.) ועובד בתקשורת. וד"א לרוסים באמת יש ריח מ א ו ד מיוחד…מודה. עכשיו תורך (:

          • ל- sea,
            אופן ההתבטאות שלך הוא אולי ההמחשה הטובה ביותר לבעיה. זה לא מה שאת אומרת, זה איך שאת אומרת את זה. הדברים מדיפים ניחוח דק, אך מובהק, של התנשאות, של "הם" ו"אנחנו", של "תרבותיים" ו"הפרימיטיבים-הילידים". המזרחיים, אחוז האקדמאים בקרב הרוסים, היומרה של "תרבות זה אנחנו", ועוד ועוד.
            למה לעזאזל אנשים מרגישים שהם צריכים להוריד מישהו למטה כדי לזכות באיזו תחושת ערך?
            וכיוון שאף אחד לא אוהב להיות למטה, ההתנשאות התרבותית מיד מייצרת תגובות-נגד בסגנון "ברית המוצצות", שבתורן מגבירות עוד את ההתנשאות וההתבדלות, וחוזר חלילה…
            יש סתירה פנימית בין 2 הדגלים: דגל העליונות התרבותית ודגל ההתבדלות הלאומית-עדתית.
            אני חושב שתרבות היא קוסמופוליטית ועל-לאומית. סופרים, ציירים, מוסיקאים ומדענים ישראליים לא מעטים זכו למוניטין עולמי – למרות שאינם רוסים. ההייטק הישראלי ודאי מתקדם מהרוסי, ובקרב אותו אחוז גבוה של אקדמאים בו את מתפארת, רבים התקשו להקלט כי ידיעותיהם והכשרתם בפועל, לא בתעודה, היו רחוקים מהמינימום הנדרש בארץ.
            את צודקת, אני מתקשה להזמין לשיחות סלון את הספר או מוכר הפלאפל , וזה אכן בגלל פערי תרבות, כי נדרשת שפה משותפת, נושאים משותפים, ענין משותף. אך אם אלה קיימים, לא איכפת לי אם הוא מזרחי, אשכנזי, רוסי, או איש הטאליבן. אני קורא בהנאה סופרים רוסיים (לצערי לא בשפת המקור), צרפתים, דרום אמריקאים וישראלים. אני מצפה ממשכיל רוסי שיעשה אותו דבר. יהיה לי קל יותר לשבת איתו מאשר עם מוכר הפלאפל. והרי גם אצלכם יש שפע מופלא של אוכלוסיה פחות תרבותית, של אלכוהוליסטים וחוליגנים וסתם דגנרטים. אז מה ההגיון לקדש את הרוסי באשר הוא רוסי, ולהתבדל תרבותית-עדתית? זה הגיון שאני מבין אצל ש"סניקים – לא אצלכם. בתחושת ההתנשאות וההתבדלות הפונדמנטליסטית שחלק מכם מטפחים במסירות, אתם וגם אנחנו מפסידים לא מעט. תרבות שאינה פתוחה לקבל ולתת – מתנוונת. ודרך אגב, היתה לי חברה רוסיה והריח שלכן בסדר גמור.

            • לאור הויכח שהתפתח כאן, ערכתי סקר מאולתר-באיזו התנשאות ואיזו התבדלות מדובר לעזאזל?!
              מאה אחוז הנשאלים (אם כבר סקר, אז שיהיה עד הסוף לעזאזל) לעולם לא נתקלו בהתנשאות מצד הרוסים. למה אתה קורא התנשאות? בעיניי, התנשאות זוהי הפגנת עליונות כלפי הזולת ע"ס מוצא, מעמד חברתי, כישרון וכו'…לעולם לא נתקלתי ב"רוסי" הרואה את עצמו עליון על הזולת בזכות היותו בן העדה הרוסית! אם מישהו ממבקרי האתר נתקל בכך אי פעם-ענה עידכנו אותי (ולא, אותם הזקנים מתגובה של רוזנת רוסית אינם דוגמה לכך-קצת חסד אנשים).

              אין כונתי לאמת או להפריך מיתוסים או דעות קדומות…יותר מעניין אותי לנתח מצבים, להבין מהו המקור של סיטואציה מסויימת, וגם להביא זווית ראיה קצת שונה לויכח-כמה ממבקרי האתר הם בני העלייה הרוסית. ועוד דבר-יחד עם חובות אזרח מדינת ישראל , גם אם הוא חדש ביותר מקבל גם זכויות. אחת מהן-הזכות לשויון בפני החוק (במקרה שלנו "משפט מאולתר של מבקרי בננות). אנא מכם, שיפטו את "הרוסים" באותה חומרה בה אתם שופטים את עמיתיכם, חבריכם,ושכניכם הצברים! התנשאות כלפי "הילידים" (לא המילה שלי ד"א) מצד אקדמאי רוסי אינה חמורה יותר מהתנשאות מצד עמיתו הישראלי! המוצא הרוסי לא גורע ולא מוסיף כאן!!! והי תופעה חברתית, וכן , אולי צריך לשפוט כל אדם ואדם באשר הוא-אבל א נ ו ש י י ם אנחנו…למישהו כאן יש כרטיס לגן עדן?..

              ציינתי את העובדה שאחוז האקדמאים בין יוצאי ברית המועצות הוא גבוה מאוד לא בכדי להדגיש את "איכותיותם", אלה ע"מ להסביר את המצב שנוצר (פרטים יותר למטה)…

              ועכשיו הדובדבן שבקצפת…נאמר לי שתרבות היא קוסמופוליטית! כן, צ'כוב, בולגקוב ואפילו סולוביוב (ד"א כומר רוסי-התפלאתי לגלות שמישהו בכלל מכיר אותו במדינה הזאת) שייכים לעולם כולו, כמו גם קאמי, הסה ואחרים…אבל…שכנתי, ממוצא אתיופי אם כבר מדברים, מתפלאת על איך אני מסוגלת להיות כזאת תולעת ספרים. כשהצעתי לה להצטרף למועדון, היא ענתה "לא, זה לא ב ת ר ב ו ת שלנו, איני רגילה לכך". לאו, בוא תמשיך את קו המחשבה, תגיד שאם היא לא גדלה על בולגקוב, גרין והמנגואי (ד"א ממש לא מתה עליו), וגם לא על ספרים אחרים, א י ן ל ה ת ר ב ו ת…אני שומעת שקט…למה?…כי תרבות היא לא ספרות, מוסיקה, קולנוע ומה שלא יהיה. תרבות זוהי מערכת ערכים, אמונות, נורמות, סמלים שמרכיבים אורח חיים מסויים. וע"כ קיימת תרבות מרוקאית, אתיופית (או אמהרית?), רומנית, רוסיתואפילו סקימואית…אני בספק אם בני התרבות האסקימואית (אסקימואים, במילים אחרות), מאלה שממשיכים באורח החיים המסורתי, קראו אי פעם את דוסטייבסקי ועדיין-יש להם תרבות…
              "רוסים" ("מרוסיה הלבנה, כדברי סנופקין) הם בני התרבות הארופאית…תרבות ארופאית היא תרבות אתנוצנטרית, רואה את עצמה כנעלה יותר מתרבויות אחרות ז"א…( לכן נקראת האמפריה הבריטית "הבריטניה ה ג ד ו ל ה ", ואסיה נקראת מזרח (מזרח למה?-לארופה כמובן!) ) ע"כ רוסים (ועכשיו בלי מרכאות, בכוונה, כי כוונתי היא לא רק ליהודים יוצאי רוסיה) מרגישים עליונות תרבותית ע"פ בני תרבויות אחרות. כמו גם בריטים, צרפתים ורים אחרים…
              אותו הסיפור שהבאתי, על בחורה (בחורה?-ילדה) בת 14 שמאורסת לגבר בן 20 שבינתיים "עושה חיים" (ומה יהיה אם גם היא עוד שנה-שנתיים תתחיל "לעשות חיים"? לצערי הרב לא גדלתי בגן עדן, כמו רבים ממבקריי, אני יודעת מ ה יהיה…) הוא לא עוד דוגמה לחזיר שוביניסטי שבחר לו כלה צעירה ושומר אותה עד החתונה, זו ת ר ב ו ת רבותיי!!! נורא מעניין לקרוא על דברים כאלה או לראות אותם בסרטים. כן, זה ממש "קטע" לשמוע חורה הלבושה בג'ינס וחולצת בטן מספרת על הסבתא התימניה שלה ש"התחתנה" (חיתנו אותה ז"א) בגיל 10 . גם בעיירות בפולין היו מקרים כאלה, ו"האישה הקטנה של הרב" זה דימוי אשכנזי לחלוטין. אבל, לאו, אם יד על הלב, אם הבת שלך יום אחד תזכה בחתן שכזה (לא, הדגש הוא לא על בחירת בן זוג בגיל צעיר, אלה על העובדה שגבר מבוגר יחסית בוחר לו לאישה קטינה ב ת ו ל ה -אלא למה הוא בחר אותה, המאנייק-ומכין אותה נפשית תהייה יום אחד "שייכת לו"), תדבר על "יחסיות תרבותית", או שפשוט תסדר "לחתן" שלוש ארוחות חמות ומיטה בכלא מחוזי (אופס, הוא לא בעל אותה, איזה כלא!!!)…מסורת "נחמדה" שכזו היא גם לא היחידה. כיאה לאורח חיים, באים יחד איתה מסורות "מעניינות" (את העובדים הסוציאלים-להם לעולם לא תהייה אבטלה במדינה הזאת) אחרות…למשל אם אורח ממין נקבה, אורחת דהיינו, תבקש, חלילה לה, כוס תה לשתות, המארח,דהיינו הגבר, עלול להיעלב נורא, ותהייה בטוח, הוא גם יעשה זאת, ואפילו לגרש את האורחת חזרה לביתה. הכנסת האורחים המפורסמת לא חלה על נשים, כנראה…אני כבר לא מדברת על "כן או לא" לפני החתונה, זה כבר עניין פרטי, רק שמה, גברים הם לעולם "כן" ונשים הן לעולם "לא", ואבוי לאישה שתחלל את כבוד המשפחה (שיט, תמיד חשבתי שהמילה "כבוד" חייבת לבוא בצירוף "עצמי")…כמובן שבירור ה"מצב" יתרחש כבר לא בין האוהבים אלה בין בני משפחותיהם…אני לא יכולה לקבל תרבות כזו כשווה לי, אם היא לא רואה אותי מספיק "שווה" עקב היותי אישה…
              לא, אני לא קוראת יותר מדיי עיתונים-מכירה את ה ס י פ ו ר י ם ממקור ראשון!!! כמובן שכל זה קיצוני למדיי, וכמובן שיש יוצאי קווקז רבים שרחוקים מהשיט הזה רחוק מהם כמו שהירח רחוק מכדור הארץ(יש ביטוי כה בעברית?), אבל אלה אנשים שחיים אורח חיים מודרני! תרבות קווקזית נטו-ככה היא! כש"רוסים" נעלבים עקב "בילבולם" עם קווקזים, ז ו ה י ה ת מ ו נ ה שעומדת מנגד עיניהם, לא צבע עור או מוצא "לא יוקרתי" במיוחד…משום מה, כשמתברר (אין לי כמעט מבטא, וכשאלוהים ברא אותי, נגמרו לו מי חמצן, כך שבלונדינית עם עיניי תכלת זאת גם לא אני) שאני "רוסיה" (לעזאזל, אני כבר עשר שנים בארץ-לא ממש זוכרת איך רוסיה נראית), ישר שואלים אותי אם אני "רוסיה-רוסיה" או "רוסיה מקווקז" (כנראה בגלל אותו מזל ביש-לא נועדתי להיות בלונדינית, ואומרים שהן נהנות יותר)…וואי, איזו הקלה ראיתי על "המתעניינים"…סיכמנו לשפוט בשויון?..וד"א כששאלתי אחת מאותן הבנות (בנות, טפו, נ ש י ם שעוברות הישר מחזקת הוריהן לחזקת בעליהן) למה היא לא נלחמת על כבודה "האמיתי" (לפי המידות "האתנוצנטריות" שלי, כמובן), נאמר לי שוב "זו תרבות שלנו, ככה מקובל אצלינו"…ואצל שבטים קאניבליים מקובל לאכול בשר אדם, גם זה סוג של תרבות, טפו…
              אפשר עצה קטנה, לאו?.."תפסיק לקרוא ספרים, תתחיל לשמוע על מה כולם מדברים"(אם לשנות טיפה שיר אחד)…זכית וחבריך הם כולם אינטלקטואלים וקוסמופוליטים, ופחד כמה שהם תרבותיים (ד"א רק בתרבות האירופאית "המתנשאת" נהוג לחשוב שדברים החשובים לתרבות הזו (ספרות, אומנות וקולנוע אינם עומדים במרכזן של תרבויות אחרות!) הם הם התרבות…לא הם לא, לא לפי המושגים שלי, וכשסיא מדברת על פערים תרבותיים היא משתמשת גם במושגים של סיא))

              ובחזרה לתגובה שלך…נאלצתי לאמץ "הם" ו"אנחנו" ע"מ לאזן את כל המשתמע מתגובתו של מר סנופקין (לעולם לא אגיב לתגובות שלו יותר-יש אצלו דעה

              מוצקה למדיי על כל דבר ודבר, והוא ממשיך להפיץ אותה תוך כדי שימוש באנשים אחרים שמדברים על דברים אחרים לגמר'ה (איך שהוא גיבש דעה ע"ס שני חבר'ה לא זהירים מדיי בלשונם, ועוד ליד מר סנופקין, ישר זכי"נו" לתווית "מתנשאים", ולא יעזור "לנו"). תודה רבה לך, מר סנופקין-מלח הארץ והאציל שבאדם-על "האירוח" שלכ"ם", למעשה אני כבר מ ז מ ן מרגישה בת בית, ולמזלי תרחתי אפילו, בניגוד לשאר "המתנשאים" שלא רוצים (?? -אולי פשוט לא יכולים?! לא כולם מוכשרים כמוך בשפות, מר סנופקין) ללמוד עברית. אני יכולה לענות למר סנופקין ולכל אלה שמסכימים איתו משום מה, בשביל כל "המתבדלים" שחסרים אופציה זו. אם ירבו "מארחים" כמוך, מר סנופקין, לאן נגיע?..

              …"הכשרתם של אקדמאים רבים הייתה מתחת לנדרש בארץ"?? !!! הורי אקדמאים, והם נקלטו היטב. וגם דודים ובני דודים וחברים וידידי משפחה…מאילו מקורות אתה ניזון, לעזאזל, או שאתה עדיין חושב שרוסיה מלאה דובים מרקדים ומוז'יקים עם וודקה ביד?! אקדמאים רבים התקשו להיקלט בארץ בגלל אי ידיעת השפה (למה הם לא לומדים עברית-עברית קשה שפה, אתה יודע, במיוחד כשאתה כבר לא סטודנט). רבים אחרים לא נקלטו בגלל הגיל שבו כבר מאוחר להתחיל "קריירה שנייה". ויש גם כאלה שתחום התמחותם פשוט לא קיים בארץ (ישראל לא בונה מטוסים אזרחיים, וגם מחפשת נפט-תייאשנו, דיי). אני כבר לא מדברת על אקדמאים רבים שבאו מן הצד ההומניטארי…משום מה, לא נתקלתי באקדמאים שהשכלתם לא תאמה אפילו אל ה מ י נ י מ ו ם הנדרש בארץ…תגיד, זה מה שאתה חושב כשאתה רואה אקדמאי "רוסי" מנפנף במטאטא בשירותים ציבוריים? כשאני מביאה עובדות, זה בא בצירוף מקורות…גלה לי, לאו, מאיפה יש לך מידע מעניין שכזה?!!!
              ד"א כשמהנדס הופך בארץ להנדסאי, אין זה קורא בגלל הכשרתו הלא מתאימה, אלה בגלל קושי אובייקטיבי להתחיל קריירה שנייה בארץ זרה, ועוד ארץ קטנה שכזאת שכלכלתה לא מסוגלת לכלות כמות כזו של אקדמאים…

              למה ציון העובדה שעליה זו בורכה באחוז גבוה מאוד של אקדמאים? זה נאמר בהקשר אחר לגמר'ה! מה שחשוב זה לא איך זה נאמר אלה באיזה הקשר!!!
              בעליית שנות התשעים יש אחוז גדול מאוד של אנשים משכילים.אנשים אלה הם צרכנים גדולים "תרבות", אם להשתמש במושגים שלך, אך בגלל שעברית לעולם לא תהפוך לשפת אימם, הם "נדונים" עד מותם להתבשל במיץ של עצמם, מה שנקרא…כל גל עלייה הוא דור הדבר, גורל של כולם זהה , לצערי. ציינתי את "האקדמאיות" של העלייה הרוסית ע"מ להמחיש את מקור הביקוש ואת אפשרות קיום ההיצע!…שוב עברתי על התגובות שלי למר סנופקין…נדמה לי שאתה, לאו, "קורא" את מה שאתה מצפה לקרוא…איש דעתני אתה לאו, דעתני עד בלי דיי (ובאמת, אני מצפה בכליון עיניים לדעת איזו "מקור בחיר" גילה לך את העובדה שאקדמאים "רוסים" רבים לא עונים על סף הדרישות…)

              …"לקדש את הרוסי באשר הוא רוסי"-אולי מדובר בנוסטלגיה, חשבת לאו?! גם "פולנים" מקדשים פולני, גם "מרוקאים" מרוקאי…בדיוק מאותה סיבה…

              …ובעניין ההתבדלות…בניו-יורק יש רובע ישראלי בו גרים יורדים שכבר לא יחזרו לארץ לעולם, ולמעשה באו לאמריקה מלכתחילה ע"מ להפוך ל א מ ר י ק א י ם…עוד פעם…בניו-יורק יש
              ר ו ב ע ישראלי…למה ישראלים מתבדלים? הם חושבים שהם נעלעם יותר ?!! הם פתאום התחרטו על הירידה, אך אין להם ביצים לחזור לארץ, וע"כ הם החליטו לשמור,עד כמה שניתן, את תרבותם "האליטיסטית"??! הם באו ממדינה מערבית למדינה מערבית, מה מפריע ל ה ם "להיקלט"? …מסתבר שמפריע "משהו"-משהו לא מוגדר, דק כמעט בלתי מורגש, משהו שנקרא
              מ נ ט א ל י ו ת! מהגרים שהגיעו למדינה כלשהי בגיל מבוגר יחסית, במיוחד אם מספרם רב, נוטים ליצור "גיטאות"…מה בין התבדלות להתנשאות? מה, כל מי שאינו מזמין אותך לביתו, מתנשא בעיניך?! אויה, נמה אנשים אתה מטריח בנוכחותך!!!
              ד"א מה, גם האתיופים מתנשאים? כי מדבדלים הם ועוד איך!!! גם הם טוענים שהביאו לארץ תרבות שונה, גם הם מדברים ב"הם ואנחנו"…למעשה, "ישראלי" שיקלע לחבורת "אתיופים" ירגיש מ א ו ד לא בנוח, ולא זה לא יהיה בגלל שהוא י ר ג י ש (ולא , לא מדובר כאן על חבר'ה בגילאי תיכון)…לא מזמן ניסיתי להצטרף לחברה שלי לבילוי במועדון היפ הופ "אמיתי". היא הסבירה לי שבמקום "קדוש" זה לא שמחים לראות…לבנים. זאת לא התנשאות?! זוכר-שופטים את כולם לפי אותו קנה מידה.
              גם עדות המזרח (עוד פעם אני הולכת לחטוף…) מתבדלים עדתית-תרבותית…וכמהמסעדות רומניות יש בארץ. ולא, המסעדות האלה לא נבדלות ממסעדות אחרות בכך שהן מגישות אוכל רומני, אלה בעיקר ל מ י הן מגישות…ואתה, בתור "ישראלי" גאה מוזמן לבקר במסעדה רומנית, כמו שאתה מוזמן לבקר במסעדה רוסית…

              ועכשיו אני בטוח הולכת לחטוף…
              …עדיין יש בארץ ישראל מקומות מיוחדים במיוחד, שמורות טבע אנושיות של ממש…חיים בהן "ילידים"-לא, לא מרוקאים, לא תימנים ולא עירקים…לא בגלל מוצא עדתי אני קוראת להם ילידים…הם פרימיטיביים בצורה בלתי רגילה בגלל שעדיין מאמינים שבמקום כבוד עצמי יש כבוד משפחה (ז"א קובעים לאחותם מה ללבוש, איך ללבוש ולאן לצאת-ד"ש לכל הפמיניסטיות), מתגנדרים בשרשראות השוקלות טונה, ולא, לא בגלל אופנה חולפת , חס וחלילה, אלה בגלל אותו אינסטינקט בסיסי המורה להם להוכיח תמידית לסביבה "למי למי יש יותר כבוד"…לא, זה לא סטריאוטיפ, מי שלא מאמין שטיפוסים שכאלה עדיין קיימים במדינה הזאת, מוזמן לעשות אצלי סוף שבוע (לא אגלה איפה)…מיותר לציין שטיפוסים שכאלה "נתברכו" בחשיבה סטריאוטיפית במיוחד-כ ל רוסיה שעוברת ברחוב היא זונה במקצועה (וד"ש לאריאלה )…ואיכשהו הם…נו, אתם ידעים…עכשיו בואו תהרגו אותי, אני מתארת את המציאות שבה אני חיה…אסמח מאוד לקרוא בדיון זה תגובה של אופוזיט שלי, שינסה לנתח בצורה מנוכרת ואובייקטיבית ככל שניתן
              מ ה ק ו ר ה פ ה??.!!! שיט…
              עכשיו הפואנטה…כמובן אני, סיא, יודעת שעל כל "מרוקאי" שכזה יש עוד כמה וכמה מנומסים, נחמדים, מתורבתים ואוהבי אדם, אבל אני, סיא, דוברת עברית, צעירה, לא נראית רוסיה, מעורבת מאוד בנעשה בחברה הישראלית, בקיצר-יש לי את ההזדמנות להכיר ולראות את הישראל האמיתית…לאותם אקדמאים (ולא אקדמאים, לא כולנו "רוסים חכמים", אתה יודע) שהגיעו לארץ בגיל מבוגר יחסית, בגיל בו כבר קשה למדיי ללמוד שפה חדשה ולמצוא עבודה מתאימה, להם אין כמעט שום סיכוי לראות את אותה ישראל היפה. הם , בגלל מצוקה כלכלית, משתקעים באותן שמורות טבע, ו ז א ת הישראל שהם רואים, א ל ה הישראלים שהם מכירים…הם רואים את מה שקרוב לבית, זוכרים את מה שצורם יתר, ועושים הכללה על הציבור הישראלי כולו. אותם מוסיקאים ומדענים הישראלים שזכו למוניטין בינלאומי לא גרים בשכינות טובה שכזאת…אומנם כותבים עליהם בעיתונים, אפילו בעיתונים "רוסיים", תתפלא, אך מה שקרוב לבית לעולם ממשי יותר…סתם עניין של פסיכולוגיה, אתה יודע…אפילו אתה, איש אינטלגנטי (כך נראה לי-אינטרנט יכולה להטעות) וחבר של בחורה "רוסיה" בעלת ריח ניחוח, רואה את כל יוצאי ברית המועצות כגוש אחד…טבעי כ"כ שאותו עולה חדש שלא לומד באוניברסיטה, אלה גר בתיז-אל-נאבי, רואה את הערס השכונתי כנציג הישארליות הטהורה בכל הזמנים…כן, אמרתי שרוסים שונאים מזרחיים…לגבי עולים חדשים-חדשים רבים "מרוקאי" הוא סוג של זאב שכזה, שלא רק שחושב שצ'כוב הוא "הרוסי המסריח הזה מלמטה" (מקומה מתחת-עכשיו עוד מישהו יבין את מה שהוא רוצה), הוא גם יכול לבוא בכל רגע ורגע לעשות "א-א-ם". חוץ מזה , האשכנזים והמזרחים באמת שונים במנטאליות (במיוחד עולים ותיקים או דור ראשון). אשכנזים יותר קרובים לעולי רוסיה מבחינה מנטאלית, ז"א המזרחים רחוקים יותר…בסיטואציות מסויימות (רבות למדיי) שוני הופך לשנאה (למה?-ככה, פסיכולוגיה רבותיי)…
              "רוסי" אקדמאי שלא מצא בארץ עבודה במקצועו ולא הגיע לרמת חיים מסויימת, לא בא במגע עם אקדמאים "ישראלים", גם אם אינם בעלי מוניטין עולמי…מוכרי פלאפל (מה אני רוצה ממוכרי פלאפל לעזאזל, אני דווקא מאוד אוהבת פלאפל, זו סתם סוג של סטיגמה , כמו "רוסיה זונה" ו"מרוקאי סכין") אינם קוראים צ'כוב (אלה אם כן הם מוכרי פלאפל מיוחדים במיוחד), הם אינם נוהגים לבלות יותר מדיי בתאטרון…הם יכולים להיות אנשים חמים ונחמדים למדיי, אך זרים מאוד, לאו דווקא מבחינה עדתית, גם מבחינה סוציאלית…ואותו "רוסי" רואה מולו "ישראלי"-רואה ומכליל…כן, לא כל הרוסים הם אקדמאים, אני מדברת על דברים שאני-סיא- מכירה, ואני באה מרקע אקדמאי…מ ק ר י ם שאני-אישית-לא מכירה לא מעניינים אותי, לא רוצה ללכת "רכיל בעמי"…

              תל-אביבים יקרים–ברוכים הבאים "לישראל השנייה!..

              נ.ב. לאו, אני באמת מצפה לדוגמאות מהשטח (לא נוסח "שני חברים שלי…ולכן כ ו ל כ ם ככה, ולא אכפת לי למה, אל תתווכחו אם מארחים") ל ה ת נ ש א ו ת…אני-לא נתקלתי בה (גם לא כשאני מסתכלת במראה, דיי עם זה , דיי 🙂 )

              נ.ב.2- יחס מפלה סטיגמתי כלפי עדות המזרח קיים לא רק בין "רוסים"…למעשה אני מכירה יותר יוצאי עדות אשכנז א ח ר ו ת (חלקם ותיקים, חלקם כבר נולדו בארץ)שלא, לא חושבים ש"מרוקאים" הם פרימיטיבים…הם רק מאוד מתפלאים כשאחד כזה מתחתן עם קרוב/ת משפחתם, גר איתם באותו בניין ואפילו עובד באותה עבודה ממש…שיו…יצא לי כ"כ הרבה פעמים לשמוע משפטים נוסח "אחותי התחתנה עם מרוקאי, אבל הוא בכלל לא נראה ככה, הוא
              ב ס ד ר ג מ ו ר"…ניחוח של התנשאות לא דק בכלל…זו חרא של מציאות, אבל למה מה שאפשר להחליק למכר "ישראלי" נשמע גרוע כ"כ מפיו של עולה חדש…זוכר, שסיכמנו על שוויוניות…אני לא ממחישה שום בעיה, אני רק מתארת מציאות אותה רואות עיניי…לא, א נ י לא מבדילה בין "רוסי" ל"רומני" או ל"מרוקאי" (לא מהסוג "השכונתי"), אבל מציאות היא מציאות היא מציאות…וכל יפי הנפש-שיתחפפו. לא אנשים כאלה פותרים בעיות חברתיות…

              • כמה כעס, sea, כמה כעס שיש בך על העולם, על המזרחיים והלא-מזרחיים, על ה"תרבותיים" והפחות תרבותיים, על הגברים המנצלים והנשים שמאפשרות לנצל אותן, ועל כל מה שזז. תקראי מה שכתבת במבט של צופה מהצד, כמו בתיאטרון, ותראי כמה כעס. יתכן שהחיים נתנו לך סיבות טובות לכעוס (אולי בגלל שאת לא בלונדינית, להן יותר קל), אבל כעס כזה גדול יכול לעוות את תפיסת המציאות.
                שאלת מאיפה לקחתי את הקביעה שעולים אקדמאים רבים היו בסטנדרט מקצועי נמוך. אגלה לך: בשנים החמות של העליה הגדולה הייתי מנהל משאבי אנוש בחברה גדולה. היה לי הרבה רצון לסייע בקליטת העולים, ונתתי צ'אנס הוגן לכל מי שפנה. עולים, כמו גם ישראלים, נבחנו על ידע מקצועי, על ידי, בסיוע מהנדס ותיק, בעל מקצוע בתחום התפקיד שחיפשנו. הבחינה היתה על ידע מקצועי, במחשבים, או מכונות, ובד"כ נעזרתי במהנדס דובר רוסית, כך ששיקולי שפה וקשיי קליטה לא השפיעו. היו עולים שנקלטו והצליחו, אך לגבי רבים אחרים המהנדס היה אומר לי משהו בסגנון: מצטער, יש לו התעודה הנכונה אבל הידע של תלמיד תיכון. עצוב אך אמיתי.
                הנצול של נשים, הסטיגמה נגד הרוסיות, הילדה בת ה-14 שהובטחה לגבר שמבוגר מאביה, כל התופעות שאת והרוזנת הרוסיה מתארות, הן לדעתי לא משהו שמכוון נגד רוסים אלא נגד חלשים. זה חלק ממערכת היחסים בין טורף ונטרף, בין חזק וחלש. החזק מנסה לנצל, לשעבד, לדפוק את החלש, יהיה זה אישה, או ילד, או זר, או נכבש,או עני. חלק מהאופי האנושי המחורבן. רוסיה, מהגרת, עם קשיים כלכליים, היא פשוט טרף קל. לו ישראליות היו נאלצות להגר לרוסיה, אני חושב שהיו נוצרות תופעות דומות של סטריאוטיפים, והטרדה וניצול. התרופה היחידה לזה היא לא לצפות שישתנה טבע האדם,ולא להסתגר, אלא להתחזק, לצאת מפוזת הקורבן הקל.
                אני מסכים עם מה שאמרת לגבי עולים משכילים ותרבותיים שבגלל מצב כלכלי וקשיי קליטה נלכדו בסביבה חברתית-תרבותית נמוכה, ואז נוטים לתפוס את כל החברה הישראלית בדמות הסביבה שלהם, ונוטים להתבדלות. יתכן שמה שאנחנו רואים כהתנשאות בעצם אינו אלא התגוננות: אני אתנהג בצורה שתגרום לך לתפוס מרחק, כך שלא תוכל לפגוע בי. יכול להיות שתפיסות מוטעות וקשיי תקשורת כאלה נובעים מכך שלנו, הותיקים, קשה לתפוס את הטראומה, והחרדות והקשיים של מהגרים, של מי שעקר, או נעקר מסביבתו הטבעית. החברה הרוסיה שלי, בעלת הניחוח, אמרה לי פעם בעינין זה: השבע אינו יכול להבין את הרעב.
                נכון שגם ישראלים מתקבצים בניו-יורק, ושכל קהילה אתנית נוטה לבנות את הגיטו שלה, אבל אני שונא גיטאות. גיטו הוא כלא, גם אם אין לו חומות ומגדלי שמירה. אני מעדיף את הרעיון של כור היתוך – תהליך שהתרחש גם בארה"ב וגם בישראל. אנשים מכל מיני עמים וצבעים מוותרים על חלק מהמורשת, המנטליות והמנהגים השבטיים, ויחד עם זאת תורמים חלק מתרבותם ומורשתם ליצירת תרבות חדשה – תרבות שיש בה מנגינות רוסיות וגם מזרחיות, במילים עבריות. בארה"ב,החברה המערבית החילונית, המתקדמת מכילה אירים ואיטלקים, ואנגלוסקסים, וכושים והיספנים ויהודים, שמתחתנים ועובדים ולומדים ומבלים במעורב, עד שנוצרת חברה ותרבות אחת. אז יש גיטו כושי בהארלם וגיטו יהודי בברוקלין, אבל בגיטאות נשארים בד"כ הקנאים או החלשים, מי שלא רצו או נכשלו בכניסה לחלום האמריקאי.
                אני מאמין שתהליך דומה יקרה גם לעולים, וכשהבת שלך תביא חתן מרוקאי (כן, יכול לקרות) זה כבר יראה טבעי ולא חשוב. לכן חבל על כל האנרגיה והמאמצים המושקעים ביצירת הגיטו הרוסי. עדיף להשקיע בהשתלבות. אני מכיר לא מעט חבר'ה עולים שנקלטו, למדו והם חלק מהחברה לכל דבר. אני מכיר נשים עולות שנקלטו והתקדמו בעבודה, או יזמו עסק עצמאי, וגם אם נשאר המבטא, איש לא יעז לפגוע בכבודן או להציע הצעות מבזות. בסופו של דבר אתה נתפס בדיוק באופן בו אתה תופס ומעמיד את עצמך. כשאינך תופס את עצמך כקורבן, גם אחרים לא יעזו.

                • אלמוני

                  …שהבת שלי תביא חתן מרוקאי? אני בעצמי עלולה להביא חתן מרוקאית, ולהפוך לאמא שבת "מעורב ירושלמי". טוב, אומרים שילדים "מעורבים" יוצאים יפים, גם אם לא בלונדינים :)…יש לך איזה מרוקאי להכיר לי ? 🙂 🙂 🙂
                  …מאיפה נובע הכעס? מאלף ואחת סיבות מוצדקות ולא, ובעיקר מגילי הצעיר, יחסית לשאר הבננות. אני בדיוק על הגבול בין נעורים לבגרות, תקופה בה מתגלה שחלומות רבים אותם מכר לנו העולם "המבוגר" אינם ניתנים להגשמה. קוראים לזה התפכחות…אך יחד עם זאת, הכניסה לחיים האמיתיים מביאה איתה הזדמנויות חדשות אם לא לשנות את סדרי העולם, אז לפחות את חייך שלך, וזה כבר לא מעט.
                  …גילי הצעיר הוא אולי המקור לקיצוניות יתר שבאה יחד עם המון רגישות, ראיה "לא מטייחת" וחוסר הרצון והמוכנות להתעטף בציניות, או סתם להסתגל למציאות נבזית במיוחד, כהצעת הרוזנת…
                  גם אני רוצה לחיות בעולם טוב יותר. עולם שבו לאנשים תהייה שפה משותפת להידברות (שפה-כמטאפורה לתרבות), שפה שלא בהכרח תביא להסכמה, אך לפחות להבנה "על מה כולם מדברים". עולם בו יפסיקו האנשים לבלבל בין "מסורת בית אבא" לברבריות וגזילת זכויות אדם…
                  עולם שיהיה מורכב מתרבויות רבות , ולא רק מתרבותו של "החזק ביותר".
                  …עולם בו אנשים, לפני שיצהירו "אשם" ישאלו "למה"…
                  …למישהו יש כרטיס כניסה לגן עדן?! 🙂

                  עדיין ממשיכה לחלום

                  sea

                  • תגובה, באיחור קל.
                    הכרטיסים לגן העדן אזלו. מה שנשאר הוא לשפר במשהו את חיינו הדלים במקום ובזמן הזה ולנסות לחזור הביתה בשלום.
                    תשמרי על הזעם והנאיביות והרעב למשהו אחר, כי ציניים ואדישים ומנוכרים יש כבר מספיק.
                    אין לי חתן מרוקאי בשבילך. עם החריפות והכשרון המילולי שלך נראה שלא תתקשי למצוא אותו
                    (אפשר גם רוסי, גם הם בסדר), רק אל תפחידי אותו על ההתחלה.
                    ומשהו על השם SEA, ועל מציאות החיים שלנו פה – מישהו שלח לי בדיחת-אימייל: עראפת הסכים לפשרה איתנו: שטחים A ו-B יהיו לפלסטינים, ולנו הוא משאיר את שטח SEA.

                    ליאו

  5. סנופקין

    בואי נראה אם קלטתי את התקציר:

    1. כל הגברים פחדנים וחסרי אחריות

    *בוריס* המניאק, עוזב את אנה ובורח לארצות הברית. יש כאן מקרה קיצוני במיוחד של נטישה. הבן זונה לא סתם נפרד, מתגרש, מסיים קשר. הוא בורח, והכי רחוק שאפשר, ומתנער באופייניות גברית מחובותיו הרגשיים כלפי אשתו, והמוסריים והכלכליים כלפי ביתו. למען הסר ספק, גם *אבא* של אנא ברח, לא לפני שהתעלל בזוגתו והשפיל אותה בכינויים מעליבים.

    2. כל הגברים אינפנטילים

    שני שותפים בחברה מסחרית, משקיעים את מרצם בהונאה הדדית, תחמנות וניצול.
    ברור שזהו מודל עיסקי מוצלח במיוחד, שמבטיח שרידות של כל עסק המנסה לקיים את עצמו.
    אין ספק שתכונות אלו הן סבירות והגיוניות מאוד, ומאצילות עומק ואמינות על הסיפור.

    3. למרות שהם חסרי אחריות, הם האחראים הבלעדיים בפועל

    "ל*מוטי* היה רומן עם אנה"
    שאלה: ומה היה לאנה עם מוטי?

    "גם ל*יעקב* היה משהו עם אנה"
    ואיזה משהו היה לאנה עם יעקב?

    "היא פוגשת את *שוקי*, בעל מועדון החשפנות שמציע לה עבודה"
    אתם הבנתם את זה, חולירות? לא מספיק שהבחורה מסתובבת פצועה ומדממת, מגיע איזה אוכל נבלות ציני, ומנצל שוב את התמימות והתום האינסופיים שלה. לה כמובן אין שום אחריות ושום נגיעה לעניין, והיא מקבלת את ההצעה פשוט כי ככה, שוקי, אתם יודעים.
    אף אחד לא דיבר על הסבה מקצועית, ולא הוזכרה אופציה של עבודה בסופר. או סטריפטיז, או למות.
    אין שום אחריות ושום צד לנקבה הפאסיבית, המתמסרת, השקועה כל כך בנבכי רגשותיה הסוערים והכנים עד כדי כך שאיננה מסוגלת כלל לתפוס תמונה מציאותית רלוונטית.

    "היא לא פוגעת באנשים אחרים ולא הופכת להיות מרירה, כי באופן בסיסי היא בן אדם טוב".

    סליחה. אני צריך להקיא.

    אם זה התקציר הנאמן של הספר, הוא מעליב את כולם כאחד.

    את הנשים, שמיוצגות פה על ידי בחורה מוגבלת בצורה קיצונית, על סף אוטיזם, ואת הגברים, שמיוצגים על ידי מבחר קפדני של חלאות אדם.

    תודה, על התקציר, חסכת לי את ההתלבטות הקלה אם לקרוא את הספר הזה.

    מישהו רוצה מתנה לחנוכה?

    • אריאלה רביב

      סנופקין, בחיים לא שמעת על שני שותפים שמנסים לרמות אחד את השני? דווקא זה נשמע לך לא אמין? לא, כי עד כמה שאני יודעת, *המון* שותפויות נהרסות בדיוק בגלל זה, כשכל צד מנסה לגלח קצת לטובתו.

      ונשים כמו אנה? בלי קשר להיותה רוסיה או לא, כי זה לא העיקר. לא חסרות נשים כמוה, לא כולן יהפכו לסטריפטיזאיות, אבל הן יסחפו, בלי לשלוט יותר מדי בחיים שלהן.
      בזוי? לא אמור לקרות? אולי, אבל בהחלט קיים. כשאתה קורא את אנה קרנינה אתה מתעצבן למה אנה (ואללה, רק עכשיו שמתי לב שלשתיהן קוראים כך) מתנהגת כמו מפגרת גמורה? אני כן, אז אנה של ידעיה נולדה מאוחר יותר והייתה אמורה להתנהג יותר באחריות אבל היא לא.
      הספר אינו יצירת מופת חד פעמית, אבל הוא כן כתוב טוב.

      • המלחמה היום יומית של העולים החדשים בארץ ולא משנה מאיזה חבל עולם הם היא להילחם בסטריאוטיפים שהחברה הותיקה מצמידה להם. אין לי מושג האם כוונת המחברת היתה להתמודד עם מצבן של העולות החדשות ממדינות חבר העמים שהן במקרה גם אימהות חד הוריות הנאלצות להתמודד עם קיומן וקיום ילדיהן. אם זו היתה כוונתה – תבורך.

        מי שלא חי את זה עשרים וארבע שעות ביממה לא יודע מה עובר על אותן נשים. זה נכון – אי אפשר לכלול את כל אותן נים באותה קטגוריה כי אנחנו נחטא לעיקר אבל אם סיפורה של אנה מלמד על הכלל ולו במעט – הוא עושה שירות טוב.

        ושוב, אנחנו ממרומי החברה הבורגנית המצקצקת בכל פעם שאנחנו שומעים על משהו נורא בחדשות – קל לנו מאוד לשפוט אחרים. למעשה התמודדות יום יומית עם אותן נשים ועם סיפור חייהן הקשה לא יכול להיות שלא לגרום לנו להפוך למעורבים בסיפורן האישי ולו במעט.

        • לוכד עריקים במיל'

          אתה באמת מאמין שאם חד הורית ממוצעת ממוצא רוסי ,בצר לה תפנה לזנות?

          • סנופקין

            כמה ישראליות צבריות עוסקות בזנות, בצורה זו או אחרת.
            יכול להיות שרוב הבנות בבתי הזונות הרשמיים הן מחבר העמים וממזרח אירופה, אבל הרי יש גם הרבה מאוד זונות פרילאנסריות, עצמאיות, שמספקות שרותי זנות פרטיים.
            גם אלו המתקשרות לאלו הנקראים "תומך נדיב" הן סוג של זונות, המספקות שרותי מין תמורת תשלום.
            אז כמה כאלו יש? כמה סטודנטיות, צעירות, סתם כאלו שרוצות או צריכות הכנסה נוספת תרתי משמע?
            וכמה מהן עושות זאת מחוסר ברירה מוחלט, וכמה מהן עושות את זה פשוט כי הן נהנות מתחושת הכח, העושר והחיבור לאנשים בעלי שררה?
            תמהני. יש כאן מישהו שיודע?
            אה, ובבקשה לא להשתמש בביטויים כמו *נערות ליווי* או *מכון בריאות*.
            זנות היא זנות היא זנות.

    • בו'נה ביזבזתי חצי שעה בשביל לענות לך, ורק עכשיו קלטתי שאתה סתם נהנה למצוץ קונפליקטים מן האצכע. או שמשלמים לך באתר בשביל ליצור פרובוקציות, כמו לפעיל תנזים, או שאתה סתם מתמוגג מאושר כשאתה רואה את הניק שלך…

  6. רוזנת רוסית

    נכנסתי לאוטו ודיברתי אנגלית כי "ה" שלי כנראה תשאר כפי שהיא עוד זמן רב. הוא היה חמוד וסיפר איך טייל אשתקד בארצות הברית עם אישתו ושלושה ילדיהם. אם הדרך הייתה ארוכה מספיק הוא אפילו היה מראה לי צילומים מהטיול ההוא. אחר-כך באה שאלה סקרמנטלית "WHERE ARE YOU FROM?" ואני עניתי שאני מרוסיה. השיחה מיד תפסה כיוון שונה. אם לפני כן הוא דיבר כמו נציג של משרד ההסברה והכל בארץ היה וורוד, פתאום הוא הכריז שהכל חרא, קשה להסתדר, במיוחד לבנות צעירות… פה הוא שם יד על מושב שלי ואמר שהוא מוכן לעזור עם אני "רוצה את זה, ואת בטח מבינה ש…" עשיתי את עצמי לא מבינה. זה רק הגביר את חשקו … לעזור לי, כי גברים אוהבים בנות שלא מבינות. הוא המשיך לשאול : "את בארץ לבד? קרובי משפחה ברוסיה?" (הייתם צריכים לשמוע את הטון של השאלה). אז הכנסתי לו מכה מתחת לחגורה: "לא, כמה באמריקה, אבל הרוב בגרמניה ובבלגיה".
    – ומה הם עושים שם?
    – מתעסקים בסחר נפט.
    – … ב.. תחנות דלק?
    – לא הם משפטנים, חוץ (צחוק) משני דודים שהם דוקטורים לכלכלה
    ידו הוחזרה אל ההגה.
    – ומה את עושה פה?
    – אמרתי לך (בטון אורליוויינרמני) שאני לומדת עברית באולפן.
    השתררה דממה. אחרי שאמרתי לו תודה על הטרמפ אבל עוד לא יצאתי מאוטו הוא פתאום שבר את הדממה: "את יודעת מה? ישראל היא ארץ יפה ואפשר בהחלט לחיות פה".
    עשיתי אותו תכסיס הרבה פעמים, וכל הזמן זה חזר על עצמו. גברים נחמדים, חובבי הרוח הישראלית, שעושים טיול עם אישה ושלושה ילדים לאמריקה, לא חושבים פעמיים לפני שהם מציעים עזרה לבחורה אקדמאית מרוסיה שכרגע לומדת באולפן, תיירת שמדברת אנגלית יותר טוב מהם לא זקוקה כנראה לעזרה.
    גם מצד הרוסים לא ממש רוויתי נחת. מפני שאני לא עונדת את כל התכשיטים שקיבלתי בירושה מסבתי הרוזנת בשביל להביא מהמכולת גביע של קוטג', אני תמיד נופלת קורבן לזקנים רוסיים שבא להם לפטפט. לא מזמן זקן אחד סיפר לי בהתלהבות שנכדתו "מדברת עברית ממש, אבל ממש, עם מבטא מארוקני" ואמר לי "אם את רוצה להשיג משהו, השמיים הם הגבול. לדוגמה, את יכולה להיות קופאית בסופרמרקט, או אפילו ב'סופר-פארם'…" (ד"ש לאתי אברמוב ששונאת את הקופאיות ב'סופר-פארם').
    על שאר ההצעות שקיבלתי – לעבוד בזנות או בנקיון – אני לא מספרת. הבאתי את הדוגמאות האלה רק בשביל להגיד: מבטא רוסי, בגדים מחנות שבגטו רוסי ואפשר לפגוש במציאות כפי שעוד לא הכרתן. כותבות כמו בילי מוסקונה-לרמן מ'מעריב' יכולות לכתוב על זה שוב ושוב. לשווא: עוד בחורה עם עור בהיר תיילל על התינוק המסכן ברוסיה שאין לו מה לאכול. בילי בטח תחשוב (אני חושדת שעם שמחה לאיד) שלא לכולן יש וילה בשכונת יוקרה ולא לכולן ילדים שלומדים בבית הספר פרטי באנגליה. היא תרחם על הבחורה שמולה ותכתוב שברוסיה אין מה לאכול. ואנחנו נקרא שוב ושוב על זונות מרוסיה שאחת מהן הייתה פקידה בבורסה, בשניה התאהב איזה קיבוצניק (פרשה שמתגלגל כבר שנה ואין עתון שלא כתב עליה), ושלישית כתבה ביומנה האישי שהרגה ברוסיה שלושה גברים, ובריגדה של אזולאים (לא במובן מזרחים, אלא במובן טובי לב, אבל טיפשים, יותר טיפשים מטובי לב) מנצרת-עילית תרגמו את זה לעברית, קראו ורצו לספר לחבר'ה מ"7 יומים" ('ידיעות האחרונות') והיה פה שמח… פה אני תמיד מהרהרת: ואם הקיבוצניק היה מביא הביתה יהודייה כשרה ממרוקו שבמקרה גם היא זונה, היו מספרים על זה בכל כלי התקשורת בהתלהבות רבה כל כך? אם זונה ממוצא ערבי הייתה כותבת ביומנה שהסבתא שלה הרגה את ארלוזורוב כמחאה נגד המדיניות הציונות, היו פותחים בחקירה?
    שלא יספרו לי. אני הייתי כבר בשני הצדדים, זה של פמיניסטיות הכותבות בעתון, וזה של אלה שמוצע להן לעבוד בזנות. מצבים של "אין ברירה" לא כל כך נפוצים כמו שאפשר לחשוב אחרי ביקור ב'נווה-תרצה'. מצב של "אין כסף" לא תמיד כרוך במחלה של מישהו וצורך לעבור טיפול יקר, ברוב המקרים זה חשק לקנות משהו שבעצם אפשר לחיות בלעדיו (דירה משלה ברוסיה או בישראל מאפשרת לא להתווכח יום-יום עם אימא, אבל אפשר להסתדר גם בלי זה. גם מכונית לא ממש דבר הכרחי, במיוחד עם צריך לעבודבשבילו בזנות). אחרי שנשים מחליטות ש"אין כסף" , הן מתחילות לחשוב מאיפה להביא אותו. כסף למוצרים בסיסיים אפשר להרוויח מעבודות פשוטות , כאלה שיש גם פה וגם ברוסיה, אבל כבר החליטו שצריך עוד משהו, ואז פונים לשיטות פרנסה קצת יותר אקזוטיות. בעשור האחרון לא עובר יום בלי שכלי התקשורת ברוסיה מספרים על בנות שנסעו לעבוד ביוון, ישראל או סין (כן-כן, אפילו בסין) בתור מארחות במסעדה, מזכירות (לעזאזל, איזה מזכירה, אם היא לא יודעת שום שפה חוץ משפת האם?!), ונכלאו בבתי הבושת. אבל הפרייריות לא מתות , אלא אם הסרסור שלהם לא הורג אותן. הן מניחות שיהיה טוב, שבעל הבית יהיה בן אדם נחמד וירחם עליהן, שהוא בכלל יתאהב בהן, שלמכון בריאות בנצרת-עילית יגיע רוטשילד הצעיר, וגם הוא – איך לא – התאהב בהן. כשמשטרה עוצרת אותן, אז פתאום הן מתחילות לספר על… (כולנו כבר שמענו על מה), כי פרייריות או לא, הן כבר הבינו שגברים מתיחסים באופן שונה לפרוצות, כמו שגברים ישראלים מתיחסים באופן שונה לעולה מרוסיה ולתיירת מאנגליה.
    לרומן של ידעיה יש חסרון אחד בלתי נסלח למותחן. לפחות אחת מהדמויות – אנה – מתנהגת באופן לא טבעי. כפי שאמר האב בראון אצל צ'סטרטון "כל אחד מסוגל להרוג, אבל אף אחד לא מסוגל להרוג בשיטה שלא אופיינית לו". אילו פקידה מפוטרת שגדלה בארץ, אחרי צבא, נישואים שלא עלו יפה, ונסיונות ליצור קשר עם אדם קשה להשגה הייתה מדרדרת מלמעלה (בורסה) למטה (מועדון חשפניות), הייתי מאמינה בזה. אבל צריך כל כך הרבה GUTS כדי לקבל מקום עבודה בבורסה אם הגעת מרוסיה בעשור האחרון, שאם כבר עשית את זה, אז את כבר לא תרשי לעצמך ליפול. יש אלף דרכים, חוקיות ולא חוקיות, לדוגמה סחיטה, לממן את עצמך, שפשוט מצחיק לעבוד בחשפנות.
    ואחרון אחרון חביב – הנושא של השתלבות בחברה ישראלית. אני לא יכולה לדמיין שבן אדם תרבותי פתאום יתחיל להציק למישהו "אין לכם פה תרבות. ברברסקי-ישראלסקי-פרימיטיבסקי!" מה שכן, לישראלים (אם כבר לחלק ל 'רוסים' ו'ישראלים') קשה לקבל את השונה כמו שווה, לפחות ככה אני מרגישה את זה. או שאני תיירת דוברת אנגלית ומי שמנהל איתי שיחה הוא בנאדם תרבותי, בעל ואבא למופת, או שאני עולה חדשה מרוסיה ובן-השיח שלי הוא גבר חובב סטוצים. או שהוא מספר שישראל מדינה טובה, שבה מתפרנסים בכבוד אזרחים שוחרי תרבות, או שהוא מצהיר שהמצב הוא חרא ואני אגווע מרעב אם לא אתיידד איתו. אז מה עושים? נכון מאוד, מתחילים להתמקח. אם מישהו אומר, שה"רוסים" צריכים להיות אסירי תודה על כך שהביאו אותם לארץ המובטחת (ובגלל זה הם צריכים לעבוד תמורת שכר-מינימום ולעשות עוד הרבה דברים אחרים), אז עונים "אין לכם תרבות" . מעניין – אותי זה אפילו מצחיק – שמי ששומע את זה לא שואל מה גורם לאמירה כזאת. איך הגיעו למסקנות האלה: מה אנשים קראו, מה ראו, איפה ביקרו. אבל לא, לישראלים יש פתיל קצר, מיד הם מתחילים לצעוק: "הם מתנשאים, הם משחקים את עצמם אליטה, הם לא רוצים אותנו, הם לא רוצים להשתלב".
    מבחינתי שני הצדדים מתנהגים באופן ילדותי, אבל זה מה יש.
    אורחת ניסתה להשוות בין אלה שעיברתו את שמם, מדברים עברית ובכלל הגיעו משיקולים ציוניים ושאר העלייה הרוסית. לצערי אני יכולה להמשיך: אם החשק לשלול כל מה שהיה ולהתחיל הכל מחדש לא נעלם אחרי חצי שנה, אז באמת לבנאדם יש בעיות. היתה לו כנראה איזה טראומה בעברו שמכריחה אותו להצהיר "אני בכלל לא שייך לרוסיה". עם אותה הצלחה הוא יכול להגיד "אני מרגיש כמו הנסיך מווינדזור". יש אנשים ממשפחות שכמה דורות חיו במחתרת: כלפי חוץ הם היו אזרחים סובייטיים רגילים, ובחדרי חדרים, חלמו על משהו אחר. לא שזה רע, אבל אם ילד מגיל אפס שומע ש"אנחנו חיים פה, אבל עוד מעט נגיע ארצה ושם נתחיל חיים האמיתיים", זה יפריע לו בעתיד. בין "המשתלבים-בכל-מחיר" יש גם המון צדקנים, קונפורמיסטים ופליזרים.
    ואגב, האם שכחתם ,שהתקשורת הישראלית הביאה כאחת מההוכחות לאשמתו של גרגורי לרנר את העובדה שהוא עיברת את שמו (אם הוא חף מפשע, למה החליף את שמו)? אחרי דבר כזה הרעיון לעברת את השם יכול לעלות רק אצל אדם שלא יודע עברית ולא קורא עתונים בעברית.

    • לוכד עריקים במיל'

      הביני. *הם מפחדים*. הם מפחדים שהמשכילים הרוסים יגיעו ויתפסו להם את מקומות העבודה, יעלו את הרמה של התרבות ובכלל ישנו את האוירה הלבנטינית במדינה הזו.
      נראה לי שאחרי התגובה שלךהם בפאניקה.
      הם=אנשים שחושבים שהמדינה ותרבותה רשומה אצלם בטאבו..

      • למה על כל אבל על כל מאמר באתר הזה חייבות להיות כל כך הרבה תגובות לא קשורות?!
        אם אין לכם על מה לכתוב- אל תכתבו.

      • רוזנת רוסית

        לא הם מפחדים, אלא אני מפחדת. כי אני יודעת שבן אדם שמדבר על רוחניות ועל ארץ ישראל היפה, מסוגל להציע לבחורה עזרה תמורת סקס. כי אני יודעת שטובי לב יכולים להמליץ לך לשכוח כמה עשרות שנים מחייך רק מפני שאז חיית(ה) במדינה אחרת. כי אני ראיתי איך דק הגבול בין חיים ברמה מסויימת וחיים מיד לפה.
        בשביל לפחד, צריך לדעת ממה לפחד. והם לא ממש יודעים את זה.
        עולם מחולק בין מסכנים מתמידיים (זונות מקצועיות וחובבניות כאחת, מזרחים מקצועים, רוסים מקצועים, פעילי שכונות מקצועים גם הם), וצד הנכון שמרחם עליהם (בנות מ'מבט נשי' ורונית ידעיה). גם אלה וגם אלה קצת ילדותיים.

        • A standing ovation. even I couldn't put this in the right words, and you did.

        • לוכד עריקים במיל'

          סתם משהו שסיקרן אותי. ציינת בהודעתך שאת לומדת עיברית באולפן אך למרות זאת העברית שבה ההודעה נכתבה היא גבוהה מאוד.
          אפשר לקבל הסבר לתופעה המשונה?
          את *באמת * עולה חדשה?

          • רוזנת רוסית

            קןדם-כל רציתי לדייק:
            א. לרוזן(ת) יש לפנות "ואשה סיאטלסתוו", לשון פניה "ואשה ויסוקובלאגטרטדיה" שמור לקצונה גבוהה.
            ב. לפי מה שאני מבינה (אחרי לימודים באולפן) השפה שאנחנו מדברים בה עכשיו היא עברית מדוברת, אולי ברמה די גבוהה, אבל עברית גבוהה זה משהו אחר לגמרי.
            ועכשיו לגוף העניין: אני הגעתי ארצה לפני 4,5 שנים, אז לפי כל הקריטריונים של משרד הקליטה אני כן עולה חדשה.
            אני באמת עליתי על קונץ הזוועה הנ"ל בזמן לימודים באולפן. אבל אני ממשיכה לבצע את זה שוב ושוב. למה? בגלל אנשים כמוך :-))) תחזור על השאלה שלך: "חדשה או לא?" סליחה, אבל זה לא רחוק מהמשפט "לכאורה היא סטראוטיפ של "זונה רוסיה", אבל היא לא". (אגב, אני מתה לשמוע את הצעקות אם מישהו יכתוב על הסרט המפורסם עם סימון סיניורה ש "היא סטראוטיפ של "זונה יהודייה").
            אני מאוד-מאוד לא רוצה שיתייגו או יקטלגו אותי, ואני לא רוצה שיתנו לי ציונים "שווה או לא שווה" ולמה או למי אני בעצם שווה.
            אולי אנשים חושבים שהם "זורמים עם הקצב", אבל השאלות של הישראלים (ולאו דווקא בטרמפ) צפויות כמו שיום ג' בא אחרי יום ב'.
            א. את(ה) מישראל או מחו"ל? (יש הרגשה של גורל משותף: רק ישראלים יודעים איך לתרום למדינה ולרמות את מס הכנסה)
            ב. כמה זמן את(ה) בארץ? (זאת אומרת האם את(ה) מחוספס(ת) מספיק)
            אחרי זה באות שאלות שאי-רצון שלי לענות עליהן יחשב כהוכחה שאני עולה חדשה ואפילו חדשה מאוד. "איפה ההורים שלך?", "איך הם מסתדרים ברוסיה, שמעתי שאין שם מה לאכול?", "איך הם מסתדרים בארץ, כי שמעתי שפה קשה לחיות לגימלאי רוסי?", "למה אין לך ילדים, מה, את חולה?", "למה יש לך רק שני ילדים, ילדים זאת שימחה", "למה כל-כך הרבה ילדים, זה קשה?", "למה את עוד לא קנית דירה?", "מה, את כבר קנית דירה?"…
            אני יכולה לנדב פרטים, אני יכולה להגיד איזה משכורת יש לי , או מה עולים חדשים מקבלים ממשרד קליטה. אבל לחלוב את הפרטים האלה זאת רק תחילת המשחק. אחר-כך באה הצעה שאי-אפשר לסרב לה: או – אם בן-שיח החליט שהוא למעלה – לעבוד בנקיון או בזנות (כולל סקס עם "ידיד תמורת עזרה כספית")
            או – אם בן שיח החליט שאני שווה – להכיר מישהו ("מנהל-שלי-רווק-מצליחן", "אחיין-שלי-חמוד") או למכור לי משהו (טיים-שר בקנרים, פוליסת ביטוח)
            או – במקרה של "רוסים" – הסברים איך להסתדר עם סיפורים על נטשה החכמה שהתחתנה או לא התחתנה אבל מצאה מישהו שמפרנס אותה.
            אז אני בכנות עונה שאני לומדת עברית (בסך-כל אפשר לעשות את זה כל החיים), זה לפחות מבריח מוכרים ושדכנים. גם "רוסים" יורדים ממני אחרי שהם מכריזים שאני "עוד לא יודעת כלום".
            אני גם יכולה להסביר בקלות (כי בארץ לא מקבלים בתור תשובה סתם "לא") למה אני אעשה לבן-השיח שלי נקיון, ולענות להצעה "לעזור כי אין לך כסף" בנונשלנטיות "לא, יש, צריכים לשלם לי סל קליטה עוד כמה חודשים".
            והאמת? אני נהנית מהסיפור. להבין משהו על בנאדם אפשר רק מהיחס שלו כלפי אלה שמתחתיו (גם זה סטראוטיפ, אבל אין מה לעשות). מה הטעם לנהל סמול-טוק בין שני אנשים מצליחים. אני כבר עשיתי את זה בחיים והרבה. חסד זה דבר מרשים יותר.
            בגלל זה אגב יש לי בעיה עם הרומן הנ"ל של ידעיה. יש שם הרבה פרטים קטנים מעצבנים. אם כבר בנאדם מספר בראיון ל"7 ימים" שהיא עובדת בבורסה, שבה יש הרבה פקידות רוסיות, אז שלפחות תשאל אחת מהן האם נכון שב- 31.12 ברוסיה חוגגים "סילווסטר". להוציע ספר על מדינה זרה כשבמדינה שלך כמעט 25% של האוכלוסיה הם יוצאי המדינה הזאת… באמת חוצפה ישראלית.
            מצד שני, אם כל אישה שחושבת שבשביל "להגשים את עצמה" חסר לה רק ספר משלה, תרדוף אחרי עולים מרוסיה עם עוד שאלות על סילווסטר וכדומה, אז מצבי רק יחמיר.

            • לוכד עריקים במיל'

              מקבל את תיקון הטעות. לאחר בדיקה עם מקורות יודעי דבר (סבתא) התברר שאת צודקת:)
              אני לא רוצה לייאש אותך אבל הקיטלוג ימשך כל החיים. אני עליתי לארץ לפני 19 שנה בגיל 7. עד עכשיו אני "רוסי" אפילו שאין לי מבטא כלל ,אני נראה כמו דרוזי, ובידע בעברית אני נמצא ב5% העליונים בארץ. ככה זה. אנשים שהם דור שלישי או רביעי מקוטלגים כמרוקאים או עיראקים.
              בקשר לשאלות: תתעלמי או תעני בגסות. זו הדרך שלי לטפל במישהו שאני בקושי מכיר ששואל אותי (אני סטודנט העובד בשמירה.)" מה זה מה שאתה עושה בחיים? שומר?"
              קשיחות אצילית וקרה.
              כן ירבו בנות כמוך באתר הזה. את מוזמנת לפורום.

  7. רוזנת רוסית

    תודה, אבל אני פה כבר כמעט שנה. אחרת הייתי לוקחת NICK 'אנה'. אבל אני לא מוותרת על שורשיי.
    אני גם לא נגד הקיטלוג. אני ,לדוגמה, נותנת לפשפש בתיק שלי רק למי שעומד בכניסה לבניין במדים של שומר. אז יש קיטלוג ויש קיטלוג. אני מסכימה שיקטלגו אותי כמו עולה חדשה, ואני אעלב אם מישהו יקטלג אותי כמו גבר ולא כמו אישה. הבעיות מתחילות כשמציעים לי עבודה תמורת שכר מגוחך כי"אין לך ברירה" ומצבים דומים. לענות אני כן יודעת, אבל אני יוצאת מהנחה שלמנוע קרב = לנצח.
    ואגב, לפעמים עדיף להיות שומר ולא אחד משלישית "מירבליס": אין לך אשליות לגבי אנשים מסוימים, שיכולים להיות נורא נחמדים עם תיירות מאנגליה, או עם אנשי היי-טק משדרות הגלים, אבל יורדים על שאר העולם.

    • לא רוזנת, לא מסכימה איתך, כן עדיף להיות אחד משלישיית המירבליס! מאיזו זוית שלא תסתכלי על העולם הזה, תראי הרבה חרא…עדיף להיות במירבליס כי אנו חיים בחברה שמעריצה סטאטוס. מעמד חברתי וכסף מעגלים הרבה פינות. בתור אדם רגיש למדיי, אני מבחינה בהרבה ניואנסים שיש בעולם הזה…הייתי מעדיפה שלא…לפעמים יש דברים שעדיף לא לדעת , לא לשמוע ופשוט להתמוסס באושר הדביק והמזוייף הזה שהכסף קונה.
      גם בין "הלא מירבליסיים" יש הרבה חריונים (סליחה על הביטוי, הרוזנת אנינת הטעם), ובגלל שאין להם מה להפסיד, כנראה, ושום מעמד, כסף או סתם עודף שכל לא מחייבים אותם לנהוג כיאה לבני אדם, הם, איך לומר זאת, לא משאירים לך שום מקום לאשליות…
      יש דברים שעדיף לא לדעת…

      • רוזנת רוסית

        על 'מירבליס' כתבתי במיוחד ללוכד עריקים במיל" שהוא סטודנט ושומר ולאו דווקא בשביל לנחם אותו. אני באמת חושבת כך.
        אבל קודם כל תרשי לי לשאול אותך: מה זה "מצב שאין כסף" או ש"אין מה להפסיד"? אנחנו בסך הכל מדברים פה על סטיגמות ועל סטראוטיפים של מחשבה, על איך להבין את האחר. מבחינתך אין לו(ה) מה להפסיד, אין לו(ה) שום דבר, רק קיצבה מביטוח לאומי, דירת "עמידר", רהיטים ישנים שמישהו אחר זרק לרחוב… אבל מבחינתו יש לו אימא ואבא (בשבילך הם טיפשים עד כדי פיגור שכלי), יש לו כבוד, וכבוד של המשפחה (אני כבר קראתי מה את חושבת על זה), יש לו חלומות – לקנות לה יהלום ולנסוע לנופש לנתניה או אפילו לטורקיה… בקיצור, אילו היינו מסוגלים להבין מה האחר חושב או מרגיש (לא תמיד הוא אומר מה שהוא מרגיש), לא היינו נתקלים בחלאות כל שני וחמישי.

        ועכשיו על הדבר הכי חשוב – על כסף. מבחינתי כסף לא פותר בעיות, הוא רק פותר בעיות של אנשים שאין להם כסף. נשארות או צצות בפתאומיות בעיות אחרות, שפשוט אי-אפשר לדעת עליהן אם את נמצאת למטה.
        כשפניתי ללוכד העריקים התכוונתי לכמה דברים קונקרטיים:
        – אנונימיות אבסולוטית: אפשר להסתובב חופשי – בטורי רכילות לא יכתבו מחר איפה ועם מי היית, איך התלבשת, איפה פישלת.
        – אף אחד לא משווה אותך להצלחתך הקודמת: אפשר לטעות כמה שרוצים, אף אחד לא יגיד "ראיתם? היא (היא) לא כל-כך חכם(ה), סתם היה לו מזל". (כש"מירבליס" עשו את המכה שלהם, היו הרבה מבקרים שהצהירו שהם עשו את זה לא נכון, המחיר לא היה מחיר, והקונה לא היה קונה).
        – והכי חשוב – את(ה) יודע(ת) שיש לך חברים, ז"א הם חברים שלך ולא חברים של חשבון הבנק שלך.
        ואחרון חביב: גם אני הייתי מעדיפה לא לדעת, אבל בסוף כולם יודעים. החיים לא הוגנים, הם מכניסים אותנו לחרא, או שאנחנו בעצמם נכנסים לחרא בגלל שלא יודעים מה זה בכלל.
        אנה (תגובה למטה) כותבת על הישרדות. זה דבר שאני מתנגדת לו בתוקף. הישרדות – לפחות ככה אני מבינה את המילה – זה חיים קשים + שמירה על עצמנו או על מה שיש בתוכנו.
        אני לא חושבת שהחיים הם קשים, פשוט לפעמים קשה לנו לקבל אותם. זה כמו בבדיחה די גסה: אישה מספרת לבעלה שהיא טיילה היום ברחוב X ואמרו לה שהיא שרמוטה. בעלה עונה: "כבר אמרתי לך לא ללכת למקומות שבהם כולם מכירים אותך". אז יש להכיר את עצמנו ולבדוק לאיפה אנחנו מטיילים. יש לעשות לעצמך רשימה: "אני מרגישה רע: א' כשחותכים אותי בכביש, ב' כשמנהל צועק עליי, ג' כשמישהו מציע לי סקס תמורת כסף". יש לי בחירה האם לעזוב את מקום העבודה, את השכונה ואת הארץ, או שלא לשים לב, או לחשוב מה אני יכולה לעשות עם אלה שפגעו בי. סליחה, אבל זה לא חרא, זה מצב שאני לא התרגלתי עליו, לא יודעת מה לעשות ובגלל זה המצב הנ"ל נראה לי לא סימפטי. אני (באופן אישי, אף פעם לא דיברתי בשם 25% מהאוכלוסיה), אני לא שורדת, אני פשוט לומדת לחיות בתנאים שלא הכרתי קודם.

        • רוזנת יקרה,
          לא יודעת אם שמת לב (נדמה לי שדווקא כן), אבל יש הרבה אנשים-יותר מדיי אנשים-שהם, איך לומר זאת, לא מלאכיים במיוחד. את טבעם "המיוחד" הם שומרים בסתר, כי החברים/המשפחה/העבודה מחייבים אותם לשמור על גבולות מסויימים ביחסים אם בני אדם (ואין הכוונה היא לאותו חיוך מאולץ, אני מתכוונת לכך, למשל, שברוסיה, בחוגים מסויימים היה פשוט לא מנומס לבטא בקול רם דעות מסויימות על לאומים מסויימים…את קולטת את הרמז?..זאת הסיבה לכך שאחוז המשכילים הרוסים גבוה כ"כ-בריחה מאנטישמיות). כאשר אותם "לא מלאכיים בסתר" מאבדים את ההגבלות, המוסתר הופך לגלוי…
          אותם נהגים שמציעים לך "עבודה לעניין" , מופתעים וישר מחליפים נושא כאשר "מתגלה" שמשפחתך בעסקי נפט…אותך מקומם היחס שנובע מהנחה של בן שיחך שאת "לא שווה", ולכן אפשר לשדל אותך לזנות. קודם כל, יש לי הרבה חברות, צבריות למהדרין, שמקבלות הצעות דומות…זה לא בגלל שאת רוסיה, זה בגלל שהגברים הם ככה. לא רק בישראל ד"א. יותר מזה, הם עוצרים לך מלכתחילה בשביל "היכרות". רוצה הוכחות? אם שמת לב, רוב העוצרים הם גברים…(מה ,לנשים אין מכוניות במדינה הזאת, או שפשוט אין להן סיבה לעצור). אז אם עד עכשיו חשבת שעוצרים לך כי בארץ הקודש כולם עוזרים לכולם, רדי מה. זה מסוכן לבריאות ולשלום גוף, לדודה שלי אמונה טפילה שכזו כמעט עלתה בחיים (או סתם בכבוד עצמי), לא מומלץ ב כ ל ל . א ו ת ך מקומם היחס השונה לעולה חדשה, לעומת "עולה חדשה בעסקי נפט"…ו א נ י-אני סתם הייתי מעדיפה לא לראות צדדים "עסיסיים" כאלה של החיים. הייתי רוצה להיות אותה "עולה חדשה בעסקי נפט", עם מספיק כסף למונית, אם אפשר…יש לי מספיק אנשים בחיים האלה שאוהבים אותי בגלל מה שאני, כך שיחס כזה לא מזיז לי בתכל 'ס-לא אכפת לי כיצד אותו אדם רואה אותי, כל עוד הוא לא אומר לי זאת בפנים ונוסע לכיוון הנכון.
          ועוד משהו…עמידר או לא עמידר, יש מושג כזה "שכונת מצוקה". חברה שלי גרה שמונה שנים בתל-אביב…בשכונת שפירא. לפני שנה היא עזבה-לתמיד-לאמריקה, "כי אין שם ערסים", לדבריה. למה היה צריך לברח עד אמריקה,מה כל המדינה זה ערסים? זאת האוכלוסיה שהיא ראתה מהיום בו היא ירדה מהמטוס עד היום בו היא עלתה למטוס שהמריא לאמריקה…זאת הייתה הישראל שלה!!!
          זה לא שהכסף עושה אותנו אנשים טובים יותר, הוא רק "מעגל פינות" כמו שכבר אמרתי. אותי מעניין ההפנוכו רק של הקרובים לי באמת, לא של כל העולם ואחותו, ואם כסף, מקצוע וכו' יכולים לעצור את ההשתפכות הזאת (והם באמת יכולים), אז סבבה (ולא שזה מה שיגרום לי להזיז ת'תחת, "התחת" שלי זז לבד, מסיבות אחרות לחלוטין)…לוכד ציין בתגובה ל" איזו משפחה את" שמצב כלכלי גרוע יכול להכביד מאוד את חבילת החיים…מצביעה "בעד" בשתי הידים.
          רוזנת- א י ן ח ל א ו ת…ה ח ל א ו ת ה ן א נ ח נ ו, במצבים מסויימים של המצב רוח או החיים.
          אני חלאה, את חלאה, ואפילו אריאלה רביב…אותו נהג הוא חלאה בדיוק כמוך-סתם גבר עם חיי מין על הפנים שמחפש גיוון, וחושב שאפשר לקנות אותו בכסף (וד"א אפשר, זה שאת לא מוכרת, זה משהו אחר…). זה שמתוך המוגבלות שלו (וזה ממש לא משנה באיזה אוטו הוא נוסע, חשיבה סטראוטיפית יכולה להתגלות אפילו אצל גבר הנוהג במרסדס בנץ ) הוא לא מבין שזה לא יאה להציע כסף ככה סתם באמצע היום, ויש מקומות מוגדרים בשביל לעשות "עסקים שכאלה", זה פאק רציני, אבל באמת לא נורא, לפחות הוא ניסה…
          את יודעת מה, סטראוטיפים לא מפריעים לי. מחזיקים בהם אנשים סתומים ואטומים (נו באמת, מבחינה סטאטיסטית כ ל הרוסיות לא יכולות להיות זונות), ואני לא רוצה "להתקבל למועדון שאינו מקבל חברים כמוני". אם יוכח, סטאטיסטית, ש ר ו ב הרוסים מסריחים, ונתון זה יכלול גם אותי, לא תהייה לי בעיה לשאת את התואר בכבוד, ומי שהריח שלי לא נראה לו, שלא יתקרב אליי. אם יוכח ש ר ו ב הרוסים מסריחים, אך אני דווקא מריחה נפלא, אני אקבל את זה כקביעת עובדה. אין לי בעיה להשתייך לקטגוריה "לא אצילית ביותר", כל עוד ה"לא אציליות" שלה תהייה אמיתית, ולא תומצא ע"י איזה עיתוני משועמם.ואפרופו הריח…הידעת ש…רוסים באמת מסריחים?! לא, לא את, וגם לא אני (ש א נ י אסריח?! שאני גם אודע בזה?!! (: )…למה? לא, לא בגלל שהם לא מתקלחים-בגלל שהם באו ממדינה קרה ולא רגילים לנקוט "אמצעי זהירות". יצאה לי לעבוד תקופה ארוכה "מדלת לדלת". במקרים רבים , עוד לפני שנכנסתי, ידעתי בבירור מי גר שם, ולא, לא לפי השם…זה לא שכל הרוסים הסריחו, פשוט היה ריח מ י ו ח ד שכזה שתמיד סימל/ן את הדיירים. ואת יודעת מה מקור הריח-הרגל מגונה לחיות בחורף עם חלונות סגורים, ואי שימוש ב"מוצרי ריח" למיניהם (נרות וכאלה). זה בגלל שרוסיה היא מדינה קרה, אפשר(וכדאי) לחיות בה עם חלונות סגורים, בלי להסתכן בטיפוח סירחון. בגלל שבארץ רוב חודשי השנה חם ולח, נוטה להתפתח כאן סירי…אותו סירי שיש גם לי, לותיקה, כשאני שוכחת לפתוח חלון…אז במקום לצרוח שאנחנו לא מסריחים, אולי נפתח חלונות לעולם (תרתי משמע)…ולהיעלב ממי שחושב שמקומי בבית בושת-לא ברמה שלי. אליטיסטית אני, מה לעשות.
          רוזנת, שימי לב, סטריאוטיפים רבים לא ממש רחוקים מן המציאות. כוסיות הרבה פעמים מתגלות כיותר שטחיות (ד"ש לאורטל זלונקה), כי גם יופי מעגל הרבה פינות, ועומק בא ממשברים, אנשים שמנים מתגלים כבעלי חוש הומור (ע"מ לפצות על העדר המשיכה של גופם, וגם לפתח שריון נגד כל ה"ירידות")…אין טעם להילחם בסטראוטיפים, כי הם חלק מן הטבע שלנו, יש לנו צורך בסיסי "להגדיר" אנשים, נפטר מאלה-יבואו אחרים. אותי יותר מענין עד כמה הם באמת תואמים את המציאות (במקרים רבים יש דמיון אכזרי למדיי). ד"א המשחק הוא הסטריאוטיפ הכי גדול. האיש הגדול ורחב הכתפיים הוא המנהיג, בלונדינית כחולת העיניים לעולם תמימה וחפה מפשע…ועדיין כמה עומק יש בזה (במשחק, לא בסטריאוטיפ). הסטריאוטיפ הוא ראי עצמינו, לא יעזור אם ננסה לברח מן ההשתקפות.
          ובכלל, לא מפריעים לי הדברים הקטנים האלה של החיים…את יודעת מה כן?
          מפריע לי, עד כדי זעזוע, שעדיין יש סנופקינים שכאלה ש"מארחים" אותי במדינה שלי…ואם אני, חס וחלילה, גם קוראת עיתונים ברוסית והולכת להצגות של גשר, אז אני מתבדלת ואין לי זכות לחיות במדינה הזאת, ולתרבות עליה גדלתי אין זכות להתקיים כי היא לא "מושרשת" כמו התרבות המזרחית , שקיימת כאן "כבר חמישים שנה". איזה קיבוצניק יפה נפש אתה, מר סנופקין. מה, תרבות מזרחית באמת כ"כ מושרשת בכ ל הרבדים של החברה (והמורה לסוציולוגיה אמרה לנו שאליטה ישראלית, ברובה, מורכבת מאשכנזים, ועיירות פיתוח יוצאי עדות המזרח ועולים חדשים…איזו שקרנית המורה הזותי…). תגיד, מר סנופקין, קיבלת את ההשקפה המתחסדת הזאת כבונוס על הלינה המשותפת?? דווקא אחרי "האירוח החם" , לו זכו בני עדות המזרח בקיבוצים האשכנזיים, לא היה אמור להישאר מאומה מתרבותם. מה, עדיין יש קצת? שרדנים, אה?..
          את רואה, ל א א נ י העלתי כאן את הנושא העדתי, אז א נ י מתנשאת?! כמו שכבר אמרה מישהי באתר הזה-"כשמשתינים עלייך, זה לא תמיד גשם". מטפטף-מטפטף…
          …ועוד משהו. אם אני מתנכרת למישהו בגלל מוצאו וצבע עורו, כי "רוב המרוקאים הם ערסים עם חלום גדול לקנות יהלום קטן אך יקר", כי ז ה מה שיסדר לו ת'חיים ויעניק להם משמעות, האם זה הופך אותי לגזענית? כן. אם אני מתנכרת למישהו כי כל מהותו היא "חלום על יהלום", וזה, איך לומר, לא מספק את הצרכים האינטלקטואליים שלי (ד"א מה זה "מתנכרת"-אני דווקא אומרת יפה שלום בחדר המדרגות, סתם לא מוכנה לפתח יחסי חברות עם טיפוסים כאלה), לא "כוס התה שלי", במילים אחרות, ואותו "יהלומן" הוא גם בן העדה המרוקאית וגם גר בעמידר (מאיפה הבאת את זה שמרוקאי השומר על כבוד המשפחה חייב לגור בדירת עמידר-הלוואי עלייך ועליי דירות שכאלה, סטיגמטית אחת!), זה הופך אותי ל"לא כשרה מוסרית".לא, זכותי לבלות את שעות הפנאי שלי עם אנשים הקרובים לי מנטאלית -רוחנית(לאו דווקא עדתית). ואם אחרי התבוננות בעולם הסובב אותי אני מגלה, סטאטיסטית שיש אחוז גדול מן עדה מסויימת ששומר על כבוד המשפחה וחולם על יהלומים, ואני גם מציינת את זה בקול רם ואפילו כותבת לבננות, זה הופך אותי למתנשאת? גם לא-אם זוהי המציאות שרואות עיניי.חסרת טאקט-אולי, אבל לא מתנשאת. כל עוד אני מסוגלת להבדיל בין "מרוקאים רבים חולמים על יהלומים" לבין "לבחור שמולי יש גוון עור שחום–>הוא מרוקאי–>הוא חולם על יהלומים" מצבי בסדר גמור. קיים דבר כזה "אף יהודי" (ד"א כשזה בא אצל גבר וגם לא בהגזמה-זה סקסי לאללה בעיניי, וגם בעיניי בנות רבות אחרות-גברים, אל תעשו ניתוחים פלאסטיים!), כמו שקיים גם "ריח רוסי", וגם "ריח אתיופי" (בגלל התבלינים החריפים-אני מ כ ו ר ה לריח הזה ד"א, אהה…). מרבית הרוסיות הן באמת לא זונות, זה רק שכל הזונות הן דוברות רוסית, כי הן "יבוא". לישראלי ממוצע כולנו נראות אותו דבר-בלונדיניות, לבושות יותר מדיי אלגנטי ומדברות במבטא כבד…אז הוא מבלבל, וכשהוא רואה א ו ת ך, את כוסית כזאת, והוא מקווה, רק מקווה שאולי בכל זאת ניתן להגיע אלייך. ד"א גם ל"צבריות" מציעים תמיכה בצורה עקיפה, זוהי סתם דרך של גברים מסויימים להוכיח עד כמה הם "שווים" ו"איכותיים" ושכדאי לך: "יש לי אוטו, יש לי וילה, לחברה הקודמת שלי לא היה חסר כלום". את באמת חושבת שרק רוסיות "זוכות" לשמוע פנינים שכאלה?!
          אני במקרים כאלה לא ממציאה סיפורים, אלה רק זורקת בין השורות שהוריי אקדמאים ועובדים, והם נורא רוצים למצוא לי "בחור מתאים"(ואז הסטיגמה מתחילה לעבוד:"רוסיה מהאקדמאים–>בטח חושבת את עצמה–>גזענית–>קשה להשגה"–>למה להשקיע יותר מדיי, הבאה בתור)-את רואה, לפעמים הסטיגמות עובדות לטובתך(: אל תהיי פריירית, נצלי אותן, החיים הם במה, אחותי).
          יש גברים שחושבים שאפשר לקנות אהבה של האישה בכסף (ד"א הם לא ב א מ ת מחפשים אהבה, הם רוצים אותך כי את כוסית וכיף להראות אותך לחברים, ואהבה-"יבוא עם הזמן"), ויש כאלה שחושבים שניתן להגביל את החופש שלה למען "כבוד המשפחה". מה ההבדל כאן, תגידי?!

          אני יודעת שיש "צרות של עשירים", וכסף, כדברייך פותר בעיות של אנשים שיש להם כסף!
          א'. אין לי כסף, לא בצורה קטסטרופלית, אבל עדיין אין.
          ב'. הבעיות שלי הן בעיות של אדם בלי כסף, שניתן לפתור אותם ע"י כסף. אני לא רוצה לחיות בלי בעיות, ישתעמם לי, אני רוצה לחיות בלי אותן הבעיות המסויימות שיש ל י ! אם אגלה ש"צרות של עשירים" גרועות יותר מ"צרות של עניים", אתרום את כל הכסף לבננות (תתפסו אותי במילה), ואחזור למצבי הקודם (העכשוי ז"א (: ). עושר הוא לא מחלה חשוכת מרפא, את יודעת, שמעתי אפילו שאפשר לחיות איתו…
          מאיפה לך לדעת כיצד חיים אותם אנשים שכותבים עליהם בתורי רכילות? את אחת מהם?!
          יש כסף ויש כ-E-ס-ף. אני מוכנה להסתפק בראשון-סתם שיהיה לי מספיק לעשות כל מיני דברים שאני רוצה (וגם לגור בשכונה "אחרת" ולקנות בגדים "קצת יותר אינדיבידואליים" ובאיכות-אני אוהבת איכות!)ולא לזה התכוונתי בכלל (למה כל אחד תמיד מבין מה שהוא רוצה?!!!). התכוונתי לכך, שבחוגים מסויימים אנשים נוטים לסבול מ"נימוסיות יתר". אותם האנשים, כשהם "לא על
          מדים", מתגלים לעיתים כחיות בדמות אדם כשהם מתחילים "להרגיש בבית". בשביל אנשים כאלה היה צריך להמציא מוסכמות, אילו לא היו. לפעמים עדיף הרבה יותר מאשר קצת פחות…
          יוצא לי לשמוע המון "היא לא חכמה/יפה/מוכשרת, זה סמם מזל/איפור/השד יודע מה…" ולא, אני עדיין לא "שם" (אני בכלל לא בכיוון-מפילוסופיה לא עושים ביג מאני), אבל כבר מרגישה מוכנה…"הי, אלוהים, אתה שומע, אמרתי שאני מוכנה!"

          את יודעת מה, רק עכשיו חשבתי: באמת יש "בעיות של עניים" שניתן לפתור ע"י כסף, ו"בעיות של עשירים" שניתן-הגיון הגיון-לפתור ע"י ויתור על אותו כסף. משום מה, העניים קוראים עור וגידים כדי לפתור את הבעיות האלה, והעשירים…מקטרים מקטרים וממשיכים להיות עשירים.
          אם כבר אי אפשר לחיות בלי בעיות-אני מעדיפה בעיות של עשירים!

          נ.ב.-ולא, אני ל א י כ ו ל ה לעזוב את המדינה הזו-גדלתי כאן, תביני…

        • ישראלית, ילידת רוסיה

          יקירתי הרוזנת,
          את לא שורדת כי כנראה לא בדיוק היית שם
          אפשר להוסיף עוד קצת כעס לאתר הזה?
          :))
          "כסף לא פותר בעיות הוא רק פותר בעיות של אנשים שאין להם כסף"
          נכון, מאמי.
          ואת לא יודעת מה זה "אין כסף"
          אין כסף זה מצב שאת לא יכולה לקנות אוכל.
          זה מצב שבמדינה מלאת פירות באמצע הקייץ את קונה פרי אחד בלבד ונותנת אותו לתינוק ( כי הוא לא אוכל שום דבר אחר)
          מכירה את זה?
          אני בטוחה שלא.
          ומאחלת לך מכל הלב שלא תיכירי
          לעולם

          אני מתה על הפלסף של אנשים על עוני שהם לא היו שם

          ובשבילך SEA ,
          השבע לא יבין את הרעב
          לעולם

          • רוזנת רוסית

            א. קודם כל תרשי לי להודות לך על האיפוק כלפי דבריי, רואים שהיה לך לא קל עם זה.
            ב. גם על כך שאיחלת לי לא לדעת מה זה רעב – תודה. "רעב" היא מילה באמת קשה שגוררת אחריה שלל אסוציאציות איומות. בהיסטוריה אנושית רעב תמיד בא יד ביד עם מצור על ערים, מלחמות, מחנות ריכוז ועם מצבים האחרים של חוסר ברירה של ממש.
            אני נולדתי בתקופה די נוחה ותודה לאל שכך. גם עם ארץ הלידה שלי התמזל מזלי: זאת הייתה מדינה שהתחייבה לתת לכל אזרחיה את הצרכים הבסיסיים ועמדה בכך (גם האיכות של המצרכים, אם להתחשב בכך שזה היה בחינם, הייתה לא רעה). אחר כך הפכתי לאזרחית של מדינת ישראל שהיא מדינת WELFARE טיפוסית. לא חציתי את המדבר לסודן כדי להגיע לישראל, לא מכרו אותי בגיל שש לבית הבושת בפיליפינים, לא נולדתי ברחוב הודי לבני מעמד נמוך. אפילו עם אגיע לפיליפינים או להודו, גם בלי כסף, אני מודעת לזכויותיי, אני יכולה לתקשר עם מוסדות שיעזרו לי (לא כל הילידים של המקומות האלה מסוגלים לכך).
            ג. אז עכשיו השאלה: באיזה מקום בדיוק היית שאת בטוחה שאני לא הייתי ?
            בגטו? במחנה ריכוז? בגיל שש את מצאת את עצמך בבית הבושת בתאילנד? במדבר סודני?
            את, "ישראלית, ילידת רוסיה"? אני מניחה שגם את לא היית שם.
            אז מה זה "שם"? מצב ש"אין כסף"? בזכרוני המצב הנ"ל לא נחרט כמו משהו טראומטי. אני פשוט אמרתי לעצמי את מה שכתבתי בב', וניסיתי להבין למה אני נשארתי בלי כסף. ותמיד מצאתי שאני הכנסתי את עצמי למצב הזה או שנתתי לאחרים להכניס אותי לשם. בסוף – וזה הכי קשה – עשיתי משהו בנדון ותמיד יצאתי מ"שם", אפילו אם זה לקח די הרבה זמן.
            אולי באמת אפשר למות (תרתי משמע) מאלה שמתפלספים, אבל אלה שעשרים שנה יושבים על הברזלים על יד לשכת העבודה בדימונה ומתלוננים על מר גורלם – לטעמי גם הם פלספנים לא קטנים, ואגב, יש להם יותר זמן ממני לעשות את זה.
            ד. איך לצאת מ"שם" או איך לא להגיע ל"שם"? לכך לא צריך כסף, קשרים, יופי או אפילו השכלה. פשוט צריך לדעת לקרוא את הכתובת שעל הקיר ולעשות את זה אפילו אם זה לא נוח. לצערי, אנשים מתחילים לחפש עבודה כשהם כבר מובטלים (תרתי משמע).
            אם לדבר על אנה אהובת ליבנו, בהתחלה היה לה קטע עם מעסיק אחד (מה, היא לא שמעה שרומנים במקום עבודה הם לא משתלמים?), א"כ – בקטע עם המעסיק השני, נחמד לעשות את זה בבורסת היהלומים אם אבא שלך הוא יהלומן (כמו אצל גב' ידעיה), אבל במקרה אחר כדאי להתאפק. כל פסיכולוג תעסוקתי יגיד שהבחורה בעצמה עשתה הכל כדי שיפטרו אותה.
            O.K. היא לא יכלה להגיד "לא", היא פחדה לאבד את מקום עבודתה. אבל למה היא לא חיפשה עבודה באותו רגע שהיה לה את הקטע עם השותף הראשון? אפשר היה למכור לו אלף סיפורים בלי להיעלב אותו. אז הבחורה חיכתה עד שלא הגיעה ל"שם", א"כ היא המשיכה לחכות עד שנתקעה "שם" ממש חזק… באמת "אנה היא דמות מרתקת"!
            ה. האם אני שבעה, כמו שאת כותבת? כן, אבל אפילו בתור תינוקת לא אכלתי רק פירות, למרות שהורים שלי יכלו להרשות את זה לעצמם (אני לא מומחית לתזונת תינוקות, ולא יודעת מה הגיל והמצב הבריאותי של הילד שלך, אבל קצת מוזר לי שהוא אוכל רק פירות). אני חיה על דיאטה די צנועה (תרתי משמע), ולא אכפת לי ש"המדינה מלאת פירות" וכיכר המדינה מלאת שמלות מ-VERSACE .
            ו. האם שמת לב שבאתר הזה מתעסקים בד"כ בשאלה "איך לאכול את עוגה, להשאיר אותה שלמה, ולהישאר רזה". אף אחת לא יודעת איך לעשות את זה, אבל אפשר להוציא על זה קיטור. כולן מסכימות שלא הוגן שאחת יכולה לזלול את העוגה ולהישאר רזה, ושניה – לא, גם במקרה של "מעדון הבורסה" לא פייר שלאחת יש מקום מובטח למעלה בגלל קשרים משפחתיים, וחברתה יכולה ליפול למטה. אבל ברור שאלה שיכולות ליפול צריכות לשלם על הזכות לתפוס מקום בטוח למעלה.
            יש אנשים (רשעים) שהיו אומרים לך שכדי לא להגיע ל"שם" עליך לדחות לכמה שנים לידה, להסתדר, לעמוד על הרגליים, וא"כ ללדת (אגב, רוב נשות הקריירה עושות בדיוק כך). אם את תגידי שאת לא מסכימה לכך – זכותך, במיוחד אם את חיה במדינת רווחה. אבל גם זה – ברירה, שאין אותה לממש עניים.

  8. אריאלה רביב

    סתם מקרה שקרה לי היום.

    הלכתי ברחוב פה באשקלון, ופתאום שמעתי איש, מבוגר, בן 50 כזה, אומר לחבר שלו, "תראה איזה יופי שהבאנו את הרוסיות האלה, הם הכי טובות", וחבר שלו ענה לו, "כן, איזו אשכנזיה סתם הייתה נותנת לך ככה בקלות?" ושניהם הסתכלו עלי במבטים כאלה של "בואי בובה, אנחנו נעשה לך גוד טיים ואחר כך את תעשי לנו"

    מייד הסתובבתי ושאלתי אותם מה גורם להם לחשוב שאני עשויה לרצות שני זקנים מסריחים כמוהם (אשקלונית מבטן ומלידה, אין מה לעשות), וכשהם הבינו שאני לא רוסיה אלא סתם נראת כמו, הם התחילו להגיד שזה היה בצחוק,

    זו לא פעם ראשונה, אני תמיד עונה, אבל עלי מגן המבטא הישראלי לגמרי, אני לא רוצה לדעת מה ההרגשה כשאין את הישראליות שתגן מפני הערות כאלה.

  9. זה כ"כ סטריאוטיפי!
    אני אף פעם לא אומרת שאני מרוסיה ( ולא רואים עלי) כשאני מחפשת עבודה כי היו מקרים שהתחילו להציע לי ישר לעבוד בניקיון (ולא שיש לי בעיה עם ניקיון) אבל אני יכולה לעשות גם דברים אחרים!! ועדיין בקולנוע שלא נזכיר כאן את שמו כתוב ש"דרושים סדרנים" בעברית ו"דרושים מנקים" ברוסית!!! למה, מי שדובר עברית לא מכבודו לנקות??!!! זה כבוד ששמור רק ל"רוסים"??

  10. לרוזנת הרוסיה
    אנה, כמו אליק, נולדה מן הים, כלומר מהדעות הקדומות, הסטריאוטיפים ושנאת הזרים שלנו. לא באתי לדבר בשם "25 אחוז מהאוכלוסיה", אלא לדובב את זאת שבתוכי – גם אני ישראלית. לא ניסיתי לדובב מישהי "משם", מפני שזה בכלל לא משנה לצורך הדיבור על הסטיגמות שכאן. ולכן "דובבתי " רק את עצמי, עם כל הכבוד ל"אנות" האמיתיות, אנה שלי מייצגת את עצמה דרך העיניים המוגבלות שלי, הישראלית. בנוגע לכתבה בידיעות אחרונות, רוזנת יקרה, לא צריך להאמין לידיעות יותר ממה שהאמנו לפראבדה – הכל שקר.
    הספר הזה מוקדש באהבה לכל מי שנאבקת לשרוד אותנו ואת החיים. בסופו של דבר אנה (או כפי שהיא מכנה את עצמה: "אנה איננינה") נאבקה גם איתי וגם עם העלוקות מסביבה ושרדה.

  11. שלום, קוראים לי א אני בת 17 וחתי וגה מגיל 6 בארץ.
    זה פשוט מגעיל איך ה"צברים" מתיחסים אלינו, מה הסבא שלכם עדיין לא מדבר תימנית?
    תתפלאו, אני גרה בראש העין לומדת בבית ספר ישראלי מגעיל במיוחד-לא בגלל שהוא ישראלי- בגלל שרוב האוכלוסיה ערסית. אז בקיצור הבית ספר נמצא בלב שכונה תימנית שבה תתפאו מדברים תימנית, אז אל תתנפלו אלינו, מה לעשות שבני אדם שחיו בתרבות כל כך שונה לא יכולים להתרגל ל"חיות" שגרות כאן- תשימו לב שכותבת כאן מישהי שממש גדלה בארץ.
    אהה כן ודרך אגב עוד משהו, אני לא מחשיבה את עצמי לזונה – לי תהיה השכלה ואני יעבוד….. תלמדו לא לעשות הכללות

    • רוזנת רוסית

      כן, הכללות לא משרתות שום מטרה. אולי זה עוד סיבה אחת לשים לב לכך שאנה מהספר של גב' ידעיה היא בעלת השכלה גבוהה. רוב יוצאי ברית המועצות שעובדים בקו היצור באיזה מפעל באזור תעשייה ראש-העין גם הם בעלי השכלה גבוהה.
      בסדר, את יכולה להגיד שהם חיים במדינה שלא מתיחסת לעולים ממש-ממש יפה. אבל בארץ השכלה שכלעצמה לא מבטיחה יציאה ממעגל העוני. בעלי תוארים אקדמיים שמקבלים משכורת מינימום חיים, אם לא בראש-העין אז בפתח-תקווה, בדירות של הורייהם כי אין להם כסף בשביל דירה משלהם.
      מהניסיון האישי שלך את מתארת את החיים של אישה לא משכילה שנקרעת בין הסירים, בעל-ערס, ילדים-ערסים, טלוויזיה, פיצוחים, אבטלה, הבטחת הכנסה, דירת 'עמידר וכ"ו, כגיהנום'.
      אבל הגיהנום יכול להיות אחר:
      – חיים של מלצרית (צברית!) עם תואר באומנות מאוניברסיטת תל-אביב,
      – מסלול שהוכתב ע"י ההורים – לימודים, תואר, עבודה בחברה משפחתית, אבל כל זה בלי שום עניין,
      – חיים קרייריסטיים במסלול המהיר, כשאין זמן לשום דבר חוץ מעבודה.
      כול אלה סובלות באותה מידה כמו תימניה אנאלפבתית מראש-העין. גם הן תלויות באנשים אחרים: בהורים שמפרנסים ונותנים חסות, בלקוחות במצב השוק וכ"ו.
      אותי באופן אישי מבהיל איך שכל הוויכוח סוטה לכיוון של השכלה. גב' ידעיה לא שוכחת להזכיר שאנה למדה בלט ומוזיקה. סנופקון התנפל על "פילוסופים ומדענים" (מעניין ממי הוא שמע את זה?), עכשיו את מבטיחה לכו-לם שתיהי ילדה טובה ותקבלי השכלה…
      הידע לא גואל, הוא רק אחד מהכלים שמאפשרים גאולה, קל וחומר השכלה.
      בתור בנאדם שסיים את התזה של הדוקטורט שלו בגיל 25, אני יכולה להעיד שזה נתן לי רק אשליה, שאני יודעת יותר מכולם ומסוגלת יותר מכולם.
      אם בישראל יש יותר מצליחנים משכילים ממצליחנים בלי השכלה זה מעיד רק על כך שהשכלה היא דבר שעולה כסף. הורים שיש להם נותנים לילד השכלה וגם הרבה דברים אחרים. 'כסף ישן' מתגלגל במשפחה מדור לדור וזה הכול.
      אני האחרונה שתומכת במושגים כמו 'אינטליגנציה רגשית', אבל תסתכלי, איך אלה שנולדו בלי כפית זהב בפה (לא היו אצלם בבית מספיק כפיות), מסוגלים לקלוט את המצב! מי שנזרק לרחוב מלידה מבין את הפסיכולוגיה: הוא קורא את המפה, הוא מסוגל להתחבר עם אנשים שונים, הוא מסוגל להמציא פיתרונות מקוריים.
      עולה ממורמר ש'יודע מה זה קולטורה' ש'סובל בין אנשים חסרי השכלה' הוא בעצם אדם שכפית הזהב נפלה לו מהפה והוא לא מסוגל להרים אותה.
      פסיכולוג אחד אמר מתישהו שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה לאלה שמרגיזים אותנו, כי הם עוזרים לחשוף את הנקודות הפגיעות שלנו. אז למה את כל-כך סובלת בגלל הערסים? הם עושים משהו בניגוד לחוק (לדוגמה, מרביצים לך)? או שהם שונים? או שהם מראים לך שאת לא במקום שרצית לחיות בו? שאת חסרות אונים?
      בכל זאת אני מאחלת לך הצלחה בלימודים, אם את כל-כך רוצה את זה.
      :-)))

  12. קודם כל אני אפתח בזה שאני כותבת תגובה בפעם הראשונה בחיי באתר כלשהו ומפרסמת זאת…. אז הכתיבה שלי לא משהו….. אבל אני מקווה שתבינו את המסר….
    כפי שהבנתם לפי השם אני עולה ותיקה מברית המועצות,עליתי לפני 10 שנים בגיל 7, בהתחלה השתלבתי מצויין בחברה (כי בגיל 7 לא ממש יש הבדל בין ישראלים לרוסים), למדתי את השפה תוך זמן קצר,היו לי הרבה חברים משתי העדות, אבל למרות כל זה עדיין נשאר לי את המראה "הרוסי" ,לכן כשקצת גדלתי כל החברים הישראלים כמובן גם גדלו והתחילו כל הירידות פה ושם….וכך זה רק התדרדר מיום ליום.
    המסר פה, שאתם מאשימים את העדה הרוסית בזה שהם "שונים" מישראלים, ולא רוצים להשתלב בחברה הישראלית, אבל אתם לגמרי לא צודקים כי בעצם רוב החברה הישראלית דוחה את העולה החדש ממנה ואז אצל אותו עולה הולכת ונעשית תגובת "אנטי" החברה הישראלית, ולכן הוא חוזר לחברה שלו, שתמיד תתמוך בו, שתמיד יהיו להם נושאים משותפים לדבר.ובגיל יותר מבוגר כל מה שהחברה הישראלית חושבת זה שהרוסי זה מאפיונר והרוסיה זו הזונה. ואני כילדה שכבר השתלבתי, התחלתי לקבל את היחס הזה וכמובן יצאתי מהחברה הזו, אבל עדיין בכל מקום שאני ילך אליו אני ישמע איפושהו משהו לעברי. אבל בעצם כל הסיפור הזה שלהעלייה נוצר בעקבות הפחד של החברה הישראלית (רובה לפחות) מהעלייה, מזה שהם מביאים איתם השכלה גבוה ו"לוקחים" למקומיים את מקומות העבודה,שזו בעצם קנאה שסוחבת עם עצמה שנאה כלפי העלייה. אם תשימו לב אז רוב הישראלים המקומיים שהשיגו השכלה גבוהה לא מתעסקים בשטויות אלה, ומי שבעצם עושה זאת זה אותם אנשים שלא השיגו כלום והם סתם מחפשים מישהו להאשים!!!! נוצרת אפליה בקרב החברה כלפי ה"רוסים", וזה מתבטא בזה שהרבה מעסיקים לא מקבלים לעבודה מכובדת את ה"רוסים", וזה גורם לדור שהגיע לפה בשבילך לחנך את ילדיהם וגם לילדים עצמם לא לאהוב את הארץ ולא לאהובאת החברה הישראלית ולהתבודד בחברה משלהם, להמשיך במנהגים משלהם, בשפה משלהם……….
    אז העצה שלי : קודם תחפשו פגם בעצמכם ולא במישהו אחר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *