הידעתן? אנחנו טרנד. הידעתן? אנחנו פלח שוק נחשק. כו-לם מחזרים אחרינו. אלה דותן על עידוד תאוות הקניות כחלק מאג'נדה קורפורטיבית

מישהו מטפל בך

בנות, שמתן לב איך היינו לטרנד? ראיתן איך שיחות הבנות שלנו היו לשיחת היום? איך כולם, אבל כו-לם חושקים בנו? משחזרים את שיחות בתי הקפה הכמוסות שלנו, מסריטים את ההתכנסות האקראית ליד הקולר בעבודה, כורכים את פגישות הסלון המפוטפטות שלנו במגזינים.
אור לעשור הנוכחי, התרפייה הנשית הקבוצתית הפכה מזמן למטבע עובר לסוחר. במרוץ אחרי פלחי שוק יעילים, עקפנו את הזכרים הבהירים המתוחזקים כלכלית, את המשפחות הטריות שמפליגות מדי שבת במכונית חדישה בתשלומים, אפילו את ההורים שלנו, שהתקדמו במסירות ובחריצות אינקץ בסולם הדרגות.

מה לא עושים בשבילנו?

יצרני האופנה ממציאים את הג'ינס מחדש מדי עונה, מדעני ההיגיינה האישית בוראים אינספור תחבושות היגייניות וטמפונים משוכללים, הרוקחים של חברות הקוסמטיקה מודאגים למכביר מעור הפנים הנזקק שלנו, ומהנדסי הרכב מבריגים אלה אלה חלקי מכוניות שיהלמו רק אותנו. לגמרי מתוק מצידם, לא?
כמה כיף להיות פלח שוק נחשק. כמה מרהיב להתעורר מדי בוקר לעולם שכה מוטרד מהמאוויים הכמוסים של האפידרמיס שלנו, מקצב ההתרבות של שיער הגוף, עולם שמשתוקק להשקות אותנו בחלב נעדר שומן בטעם שמנת. ויש לנו על מי לסמוך. ממש עכשיו גדודים של תגרני-על מגדירים מחדש את המשאלה הכמוסה שלנו לביטחון ויציבות, ממירים אותה בסבון עטור לחות, ועוטפים אותה באריזות מעוצבות.
רוצה להתקדם בעבודה? יש לנו תחתונית עטורת תמציות צמחיות במיוחד בשבילך. רוצה להרוויח כמו העמיתים הגברים? נסי את הנר הריחני עם המרכיב הביולוגי הייחודי שיסייע למערכת העיכול שלך. מתאווה להתחתן? אפינו לכבודך עוגת קצפת מועשרת עם אפקט מטפח בלעדי. מסוכסכת עם הביטחון העצמי? רצינו להכיר לך את האקונומיקה החדשנית והמרעננת שפקקנו זה עתה.

רווקות-עירוניות-עם-הכנסה-עודפת

ברוכות הבאות לפארק השעשועים של הקפיטליזם המערבי. אנחנו כאן לא נחים לרגע, ועושים הכל כדי להנעים את שהותכן איתנו. ניהנתן? ספרו לחברות. לא ניהנתן? אל תספרו לאף אחת.
והמעמד מחייב, אתן יודעות. אנחנו, מצידנו, מוכרחות להצדיק אותו. לא בקלות זכינו בתואר "רווקות-עירוניות-עובדות-עם-הכנסה -עודפת". והמשכורת שלנו, מינוס שכר דירה וחשבונות, עדיין לא מושקעת בחיתולים, מדבקות פוקימון ומשכנתא משותפת. לא בקלות פילסנו לעצמנו נטו משולש-עד-מרובע אפסים, סלון צבוע בצהוב לימוני משמח, משקפי שמש ממותגים ומבוך טואלטיקה מרשים ליד המיטה. חוץ מזה, אם כל כך משתדלים ומתייסרים למעננו, לא יפה להתעלם.
הנה, ממש עכשיו בטלוויזיה מרצדות בנות דמותינו. הן שמחות כל כך בפיג'מת הסאטן שקיבלו במתנה עם התחבושות החדשות שלהן, מחכות לשיחת טלפון אמיתית מנער חלומות עקרוני, מאביסות את עצמן לדעת בעוגות קצפת משוכללות מהסופר, מקפיצות פטמות בחדווה בחברת בקבוק משקה ממוחזר. הדרך אל האושר פשוטה כל כך, והמחיר שלה מזכיר מאוד את מחירו של צבע שיער מטפח. ודעו לכן. הצבע המופתי משיב את הברק לא רק לשיער, אלא גם לעיניים. רק היום, במחיר מבצע.
זה כדאי.

אנחנו כל כך מוצלחות

וכל הפעלולים המשוכללים האלה בשביל מה? כדי שיקל עלינו להסוות את הבדידות הגדולה, את הריקנות, את הצרכים והפחדים הכי עמוקים, את הטלטלות שמכביר עלינו אותו עולם שלכאורה דואג לנו כל כך. כי אם רק נשכיל להצטייד בתבונה בתחליפים המעוצבים שנקנה במשכורת שהרווחנו לגמרי בעצמנו, נבהיר לעצמנו כמה מוצלחות-לחלוטין אנחנו.
והיום, אתן יודעות, מאחורי כל אישה מוצלחת עומד מכשיר פלאפון משודרג מתוסף אינטרנט. הרי סך כל המשוואה של ספה בתשלומים, פלוס קרם עיניים יקר להנביז, פלוס פלטפורמה ממותגת, פלוס ערמה של דיסקים מעודכנים ליד המערכת, פלוס תחתונית חוטיני ריחנית, שווה אישה אחת מוצלחת, לא?
מעצמות של רוכלים שוחרי טובתנו, מגובים בגדודי פרסומאים אוהבי אדם, מלבים את תאוות הקניות המטופחת שלנו. כי במה נתנחם, אם לא במסע שופינג מנומק עם החברות? כי איך נתחזק את ההגדרה העצמית הרעועה, אם לא בעזרת שמלה מועתקת בתעריפי סופעונה? מי ייטיב להבין ללבנו, אם לא נערי השיווק של הרשתות?
והכל יהיה בסדר. הכל יהיה באמת באמת בסדר, אם נבין לבסוף שהתחליפים הללו הם הדבר האמיתי. שתמצית הכל היא קרם הפנים שלך, המעצב המועדף, המכונית יד-שנייה, הספה הבוהקת, המגן התחתון. האריזה המפתה.
כי מה בכלל יש שם בפנים, חוץ מריקנות?

תגובות

  1. דפננה

    נכון. נחמד לי נחמד לי.

  2. רויטל

    בתור בחורה-רווקה-שלושה-אפסים-במשכורת-שאוהבת-שיחות-סלון, אני חייבת לציין
    שיש הגזמה במה שכתבת. כן, הפרסומות האלה יכולות לעלות ת'סעיף, נכון, אני לא מרגישה כל כך הפי
    כשאני במחזור(אפשר לחשוב שהטמפונים האלה הם בעצם סוללת אנרג'ייזר-תקפצי, תרקדי, תחייכי
    גוד דאמאט), אבל עם כל הקיטונות האלה תמיד אפשר לזפז לערוצים פחות ממוסחרים.

    • תגובתך מוכיחה תמימות מקסימה. אבל אצל המפרסמים אין תמימות, רק אצל הקונים, לצערי. במקרה של חוסר מודעות כשלך, את הופכת לקורבן שלהם. לא שאני לא קורבן של זה, אבל לפחות אני מודעת לזה שכשאני מסתובבת באגף התמרוקים בסופר פארם בעיניים מזוגגות ושולחת יד לכרטיס אשראי בשביל עוד קרם, אני פאשן ויקטם עלובת נפש. ותגובתך גם מוכיחה שטוב מאוד עשתה אלה דותן שניסתה להאיר את עינינו ולהזכיר לנו את מה שלפעמים אנחנו שוכחות. את חושבת שאת מזפזפת את הפירסומות ומוצאת את עצמך בודקת עוד קרם שיגרום לך להיות פשוט מ ה מ מ ת … כמו הכוסיות שמפרסמות אותו….התקווה האינסופית.

      • רויטל

        יש לי מודעות, אבל שלא כמוך, את אף פעם לא תתפסי אותי בסופר פארם עם עיניים מזוגגות. לשם אני מגיעה
        רק כשאני במקרה בתל אביב, באיזה קניון עם עיצוב נוראי וטמפרטורה חולנית, בחיפוש אחר עפרון שחור לעיניים(פעם בשנה אני קונה איפור, תאמיני לי)
        או מתנת יומולדת לחברה. אני לא מורחת קרמים שעולים 300 שקל לחמישים מיליליטר(שמן זית, לימון ומחל שולחן עושים עבודה טובה לא פחות),
        ואני בהחלט יודעת שצבע/קרם הזנה לשיער לא יתן לי לוק של הת'ר לוקליר או אנדי מקדואל.
        אני מהממת גם כאן, ועכשיו, במושב אצל ההורים, רחוק מכל הסטיילינג, הלוקינג והפאשן ויקטמס. אני לא צריכה פרסומות בשביל לדעת את זה.
        זה משהו שבא מבפנים, ואלף משחות, קרמים ומסכות לא יעזרו בשום מקרה.
        דבר שני, פרסומות, אם מסתכלים עליהן כעל "סרטי מכירה קצרים(ע"פ קיציס), לפעמים זה יכול להיות מצחיק ומבדר, כמובן כאשר שמים כל גימיק חדשני
        בערבון מוגבל מאוד(לדוגמא-ה FAT BLOCKER המזעזע). חש פרסומות שאותי משאירות על הרצפה, מפיקה קולות צחוק בלי הכרה.
        וככה אני מתייחסת אליהן.
        ושיהיה לך לילה טוב.
        רויטל.

        • כולי קינאה. ובכל זאת אני נשארת לי כאן בעיר עם כל הקרמים ועם העיניים המזוגגות, ועם הספקות וסימני השאלה… אולי זה משהו באוויר הצח של המושב , או באוכל של אמא שלך…
          אבל אני תמהונית אני, יושבת לי באמצע צומת מעושן אוכלת מקדונלדס, והולכת לסיבוב כיכר המדינה עד שנופלת לי הלשון מכל מה שאני לא צריכה ולא יכולה לקנות, אבל רוצה…
          רוצה להיות קורבן אופנה.

  3. אלה, את גדולה.
    🙂

    • אלמוני

      I don't see whats wrong with this kind of practice. If you are so opposed to it, turn off the TV when its on … no one is underestimating you, they are just trying to sell, and in this era of booming economy – everything is legit ! at any rate, you should not find it so offensive, because, girls are not the only ones treated this way – at least not here in the US. guys are portrayed as stuip just as well!

  4. אורני

    מה? ןלפני הפרסומות בערוץ 2 זה לא היה ככה?
    גם אני מקטרת ומקטרת, וגם אני קורבן אופנה וכיף לי עם זה.
    גם אני מתבוננת על העולם הקפיטליסטי הממוסחר והאבסורדי הזה בעיניים צפוקחות, לומדת פרסום ושיווק, ורצה לבזבז כל גרוש של סטודנטית שקורעת את התחת על סנדלים/משקפי שמש/ מכנסי שלושת רבעי/ חולצת בטן/חליפת מיני מחויטת או כל פריט אחר שרק מציץ אלי מחלון הראווה בקניון הסמוך. ואני נהנית לקנות. ואני עוד יותר נהנית להנות ממה שקניתי.
    נשמע רדוד? זה רדוד! אבל זה רק פן אחד של חיי, וזה פן כייפי כל כך.

    אלה, כתבה מצוינת. התמוגגתי. קראתי פעמיים רצוף ואחר כך עעוד פעם. הסכמתי עם כל מילה. ונשארתי חיית שופינגמצויה ומרוצה.

  5. חרק אירי

    בלי ביקוש אין היצע נכון?

    אהבתי את הגישה של המהממת מהמושב, זו שמתמרחת בשמן ומלח, למרות שאני די בטוח שזה שנושק לצוארה בלילות (ובימים) יעדיף לנקום ולוריאל.

    יופי של כתיבה.

    • רויטל

      זה שנשק לצווארי היה מבסוט מהתוצאה.
      זה לא שאני מתפלשת מקרמים הום מייד,
      אני משתמשת בסבונים עם 25 אחוז לחות,
      אני חופפת עם ראש וכתפיים,
      אני לובשת בגדים של אריסטו(קניות בסופי עונה בלבד).
      ואני לא קורבן אני, אני מלכה(באדולינה RULLS!).

  6. אלה, שיחקת אותה. כל מילה בסלע! שיפסיקו להמציא לנו מוצרים מטופשים שלא היה לנו מושג שאנחנו "פשוט חייבות". מה עם איזה מרד צרכניות קטן?

  7. בא לי להגיד את האמת על תחתוניות:
    אנחנו לא צריכות את זה.
    ??
    ?!
    !!!
    כן, אנחנו לא צריכות את זה.
    כלומר, כיוון שאין אף טמפון שאפשר לסמוך עליו ב-100%
    אז צריך את המוצר הזה כשאת במחזור.
    וצריך את המוצר הזה כשסובלים מבעיות ספציפיות. בהחלט. יתכן מאד ונראה יעיל.
    אבלללללללללל—-
    המפרסמים מנסים לשכנע אותנו שאנחנו, כולנו, צריכות להשתמש במוצר הזה בצורה יומיומית.
    כלומר גם אם את לא במחזור, את בריאה לחלוטין ולא סובלת מהפרשות בעייתיות (דלקות וכו')
    את אמורה, לפי המפרסמים, להשתמש בתחתונית כל יום.
    אחרת אין לך אפשרות להרגיש נקייה ורעננה…
    בולשיט.
    איך ז ה קרה , שהם הצליחו לשכנע- לא רק נערות מתבגרות, אלא גם נשים בוגרות, שהן זקוקות
    לתחושה ה"מחותלת" הזו בתחתונים שלהן….
    לא, באמת, אם את משתמשת בזה כל יום (אבל לא סובלת מהפרשות בעייתיות)- נסי פשוט לוותר על זה. תראי איזה כייף. המוצר הזה אשכרה מיותר.
    נרתיק בריא של אשה בריאה שמתקלחת כל יום לא זקוק לחיתול הזה……
    בחיי…..
    נכון שלנרתיק יש נטיה להיות לח ……
    אז מה. זה לא עובר לבגדים… זה באמת לא…. יצרני התחתונים בדרך כלל דואגים שבקטע הזה תהיה שכבה כפולה של בד. נכון?? ?? ?
    נכון. הלחלוחית הקלה הזו שאת מוצאת עליה, לא מצדיקה את זה שתסתובבי כל הזמן עם חתיכת ספוגית שטוחה ומתוחכמת בתוך התחתונים שלך……
    תזרקי את התחתונים- עם הלחלוחית הקלילה שאולי מצאת עליהם, למכונת הכביסה, וזהו….
    לא כתמים ולא ריח ולא כלום….
    ונימאס כבר, פשוט נימאס , לראות בפריים טיים, בפרסומות לפני אחרי ותוך כדי החדשות,
    לפני אחרי ותוך כדי התוכניות הכי ניצפות- את הפרסומות למוצר הזה,
    שמסבירות לך שבלעדיו אין לך שום סיכוי להיות נקייה ורעננה….
    אני נקייה, מותק, אני נקייה ורעננה… כי אני מתקלחת כל יום וגם לובשת תחתונים נקיים……
    ולגבי התחתוניות(מגניב, עכשיו המציאו מיוחדות לחוטיני)— את זה תשאירו לימים מסויימים או
    לתקופות מסויימות שמצדיקות את זה. בשום אופן לא על בסיס יומיומי…..
    ולכל הבנים שגולשים כאן- מממממ….. אני די נבוכה שכולכם עכשיו קוראים את זה, אבל מה לעשות, זה קודם כל אתר לבננות, לא?!
    (וגם תארו לעצמכם כמה זה מביך -לפחות חלק מאיתנו, אותי למשל, לראות כל הזמן את הפרסומות למוצר הזה בשעות הצפייה הכי צפופות….. מספיק כבר, מספיק……..)

    • חרק אירי

      ומה איתי? את לפחות קהל היעד, אני נאלץ לצפות בזבל הפרסומי הזה ללא מטרה!

      ואני רוצה לחזק את דברייך, או יותר נכון לציין משהו מהצד שלי, הלחלוחית הזו שדיברת עליה?
      מבחינתנו-יותר נכון מבחינתי (אני לא בטוח שאני מדגם מייצג)- לא משהו, כל עוד את נקייה כמו שציינת קצת לחות לא תפיל אותי (כל עוד זה לא מלווה בריח תוצרת פטריה וכאלה).
      ולפעמים, בפוזה הנכונה זה עושה משהו.

    • הזוג האופנתי הנוסף

      אני לא מבינה למה אתן יוצאות נגד התחתונית.
      שעות נטולות שינה העברנו חבריי ואני בגיבוש קונספט יעיל, כיצד לעורר את הצרכנית לרכישת המוצר. לבסוף הלכנו על יבוא הפרסומת מהשכנים בחו"ל, רק בתוספת של קריינות מקומית.
      מיכל ניב האגדית עשתה זאת נפלא. איזה קול. איזה ליטוף וחושניות. הכל הלך כל כך חלק עד לאותו יום ארור בו היא ניסרה לעצמה את חוט החיים. איזה אובדן.
      עכשיו מישהי אחרת שוחה בפלטפורמותיה הבילתי ניתנות לשחייה.

      בכל אופן, רק שתדענה, ע"פ סקר שיווקי שערכנו, הסתבר כי למעלה מ70% נשים בין הגילאים 23-48 צרכניות חוזרות של התחתוניות הללו.
      יש אחת שמדביקה פס תחתונית מטעמי הפרשות, יש אחת שמשתמשת מטעמי זיעה מוגברת, ויש כאלה שמתוך הרגל. ללא סיבה גלויה לעין.
      אי לכן, אל תוצאנה את זעמכם על אנשי הפרסום שעושים ימים כלילות כדי לצלול להפרשותכן ולהציע לכן מוצרים שישימו קץ לבעיה.

      • יקירתי, הבעיה היא ששכנעתם אותנו לראות בזה בעיה….
        כתבתי מה שכתבתי לכל הבחורות הבריאות שמשתמשות בזה בדיוק כפי שתיארת- ללא כל סיבה נראית לעין….
        (ושוב, גם אני הודיתי שיש מצבים בהם התחתונית מביאה תועלת)
        אני, למרות שתמיד הייתי יצור ביקורתי, נהגתי בגיל ההתבגרות להשתמש בתחתוניות כל יום…
        אשכרה, בגלל הפירסומות(בעיתונים. זה היה עוד לפני ערוץ 2)… השתכנעתי מהן….
        עד שקראתי איזו כתבה במדור צרכנות שהסבירה את המניפולציה הפרסומית של המוצר הזה,כולל גילוי לב של כמה בחורות מעודכנות שהודו שאין בזה צורך- וכשויתרתי, הרגשתי "מה זה הקלה…"- כי כמה שיעשו את התחתונית שטוחה ומתוחכמת, היא בכל זאת מוצר סינטטי מסרבל, והכי נוח, קל ואורירי בלעדיו… גם העובדה שאני רואה את בנות מיני וגילי מוצגות ערב ערב בטלויזיה כיצרניות ניצחיות של הפרשות לא נעימות – אחרי הפרסומת לחיתולים לתינוקות(אצלם זה לפחות זמני, אנחנו , לפני המפרסמים ,נישאר חשודות לנצח) -טוב , אחרי זה אפשר להבין למה יש גברים שנרתעים מפעילויות אוראליות….

        • ג'ו המבתק

          יש גברים שנרתעים מפעילויות אוראליות?

          טפשים..

          • אתה יודע, לא כולם מקצוענים כמוך…. יש גם סתם בחורים תמימים ששטיפת המוח היומיומית הזו על אבר המין של האשה כיצרן נצחי של אי נעימויות- (שמוכרחים להגונן מפניהן בתחתוניות כמובן…) משפיעה עליהם איכשהוא, אפילו באופן לא מודע. זה בנוסף לתפיסות עמומות- פרימיטיביות- שמרניות- וסתם עכבות.(על אבר המין הנשי כמקום "מלוכלך") יוצא ששיא המודרניות מטפח את שיא הפרימיטיביות- וזה נכון גם בפרסומות למוצרי ניקיון ואוכל- באמת היינו צריכים להגיע עד שנת אלפיים, לגדל כאן דור של קולנוענים ופרסומאים מעודכנים- כדי לראות בפריים טיים את המסרים הללו— אוכל וניקיון- בלשון נקבה. שניצל חדש? אמא… חומר ניקוי חדש? אמא של לינור אברג'יל … חומר לאסלה- שאני אשפשף?? (לא את, הוא)…..
            מייאש, בחיי

            • ג'ו המבתק

              אוקיי, אז יש גברים שנרתעים. אני מצטער בשבילם, שהם מפסידים את
              אחד הדברים החושניים ביותר עלי אדמות.
              ועוד משהו: לגברים שאומרים משהו על ריח במקומות נשיים מוצנעים
              כדאי להסביר שגם לביצים של חייל גולני אחרי מסע, אין ריח
              של פאקו ראבאן.

              • סתם אחד

                הניחוח העולה מביצי גולנצ'יק לאחר מסע, מוסרים אחרי מקלחת אין להם קשר לניחוחות הגוף, באופן הרגיל של המילה.
                הניחוח העולה מאבר מינה של אשה, שרחצה עצמה – להבדיל עצמה מחברך הגולנצ'יק – הוא ניחוח, שאם אין בעייה בריאותית, טבעי "נקי" ולטעמי ברוב המקרים משובח.
                יש כאלה שיש להם ריח גוף טוב יותר לאחרים פחות, אלה ואלה (להוציא כמובן בעת קיום פטרת או בעייה רפואית אחרת) נקיות וראויות.

                ללקק אשה זו אמנות והנאה.

                ללקק גולנצ'יק לאחר מסע זה אולי הקיק שלך.

                • גם לגברים יש ניחוחות טבעיים- אחרי רחצה- לפעמים נעימים ולפעמים לא נעימים…

                  • נכון. פשוט נכון.

                    • האיש הרגיש

                      "ללקק גולנצ'יק אחרי מסע זה אולי הקיק שלך",
                      אתה כותב לג'ו.
                      כל כך הרבה עידון, טעם טוב וחוכמה
                      במשפט אחד

                    • האיש הרגיש

                      טעיתי פרחח, התכוונתי בתגובתי לג'נטלמן
                      הקרוי "סתם אחד", שחוץ מעידון ופקחות, ניחן
                      גם בצניעות רבה

    • רונית משה

      ובנוסף, רופא הנשים הנאמן שלי (נאמן לי לא לכסף שחברות התחתוניות רוצות להוציא מאיתנו) אמר לי שזה ממש לא בריא ללכת עם תחתונית יומיום היות "והאיזור לא נושם".".
      אז, בנות מהר הפסקנה לפני שתחנקו לכם את האיבר המענג ביותר בגוף…

    • שירלי

      אני מסכימה עם כל מילה. ואת יודעת מה אפילו מיותר יותר מתחתונית? תחתונית עם כנפיים.

    • שונאת התחתוניות

      נכון, נכון ועוד פעם נכון!!!
      מספיק עם הטרנד הזה של התחתוניות, הריחניות והלא, נ-מ-א-ס!
      אין דבר יותר מביך מלהתפשט ליד בחור כשמהתחתונים הסקסיים שלך מבצבצת התחתונית…
      עלק-מה?? אם את מטפטפת לתוך התחתונים הפרשות מבחילות שמחייבות אותך לתחתונית- תעשי לו טובה ותחסכי את זה ממנו. ואם את נקיה וצחה ורעננה מספיק על מנת שתשילי את תחתוניך בפני הבחור- אז לשם מה התחתונית??
      נו באמת!

      • ב-ד-י-ו-ק !

      • את צודקת ב100%
        מהיום הראשון שקיבלתי מחזור ועד עצם היום הזה לא השתמשתי אף פעם בתחתונית,
        ובהחלט לא צריכה להרגיש שגוש נייר תקוע לי ב….. לאורך כל היום 7 ימים בשבוע 30 ימים בחודש וכו'
        מעניין איך אותם פרסומאים(שהם קרוב לוודאי גברים) היו מרגישים אם הם היו צריכים להסתובב כל החיים שלהם אם חתיכת נייר בין הרגליים ?

  8. שדוניהו

    נו!!!!
    וכל זה אחרי שזיינתן לנו את המח עם
    ל ג ו ל מ ת ק ד מ י ם
    יופי של כתבה
    אם נחליף את ליין המוצרים אפשר בשקט
    להשליך גם על הבנים

  9. הרשו לי לרגע להפסיק לדבר על תחתוניות ולחזור לנושא המקורי – הצרכנות הנשיית. הנושא הזה נדון באופן מרתק בספרה של נעמי וולף – מיתוס היופי. וולף טוענת (בין השאר, זה ספר מאוד מורכב ואני ממליצה לכל בננה) שהצרכנות הנשיית היא תחילף לעקרות הבית של פעם, והחיונית להמשך קיום הכלכלה המודרנית כמו שאנו מכירים אותה -היא מצטטת את הכלכלן ג'ון קנת גלבריית' שמציע הסבר כלכלי ל"תפיסה המתמשכת של עקרות בית כ'שליחות נעלה'": תפיסת האישה כשבוייה באופן טבעי במיסטיקה הנשית (כלומר בשטויות של הבנות), הוא גורס, "נכפתה בעזרת הסוציולוגיה המודרנית, בעזרת מגזינים, ובעזרת הספרות כדי להסתיר את העובדה שהנשים כצרכניות חיוניות להתפתחות החברה היצרנית…התנהגות נחוצה מבחינה כלכלית מוצגת כמעלה חברתית." ברגע שאי אפשר היה יותר להמשיך להגדיר את מעלתה העיקרית של האישה כמשמרת את הביתיות, הגדיר אותה מיתוס היופי מחדש כמשמרת היופי, וזאת כדי להכתיב צו צרכני חדש וגם כדי להצדיק אי שוויון כלכלי בשוק העבודה, במקום ההצדקות הישנות שאיבדו את אחיזתן באישה המודרנית.
    ועוד קטע מעניין מהספר, הפעם בנושא הפמיניזם, שדנו בו בפורום זה לפני זמן מה –
    "הזיה נוספת צמחה כדי ללוות את הזית בתולה הברזל: הקריקטורה של הפמיניסטית המכוערת הוחייתה כדי לחבל בהתקדמותה של התנועה לשחרור האישה. הקריקטורה אינה מקורית, היא נוצרה כדי להגחיך את הפמיניסטיות של המאה התשע עשרה. לוסי סטון עצמה, שנחשבה על ידי תומכים ל"סמל החן הנשי…רעננה ונאווה כבוקר עצמו," תוארה בלעג על ידי מלעיזים ב"תאור הרגיל" לגבי פמיניסטית ויקטוריאנית: "אישה שרירית וגדולה, נועלת מגפיים, מעשנת סיגר ומקללת כמו חייל." בטי פרידן ראתה את הנולד כשכתבה בשנות השישים, לפני צמיחתה המחודשת של הקריקטורה הישנה: "התאור הבלתי נעים של הפמיניסטיות היום דומה פחות לפמיניסטיות עצמן ויותר לדימויים שנכפו על ידי גורמים בעלי אינטרס שהתנגדו להענקת זכות הבחירה לנשים במדינות שונות." שלושים שנה מאוחר יותר המסקנה שלה נכונה יותר מתמיד"
    מה אתן אומרות (ואומרים)? מעורר מחשבה.

    • אלה דותן

      נעמה, אחותי את.
      אבל מעבר למהלכים הכלכליים הסבוכים שהיטבת להסביר בתבונה, יש משהו עקרוני הרבה יותר שמשום מה איש לא שם לב אליו. אמוק הקניות שלנו, וגם שלי הפרטי, מטשטש חסכים וצרכים ומאוויים מאוד בסיסיים, ומחליף אותם בסמלים בורגניים.
      למה אנחנו מתמידות לפצות את עצמנו בשופינג כל אימת שמשהו לא נעים מייסר אותנו? איך זה ששיטוט בחנויות הפך לסוג של התניה?

      • הזוג האופנתי נוסף

        אלה יקרה,

        ממחקר עתיר שנים שערכתי על עצמי ועל חברותיי למדרכות תל אביב המבוקעות,
        עולה כי צליל השקיות המרשרשות המתחככות זו בזו, הוא זה שמשקיט את זעמנו ותיסכולנו.
        האקט של גיהוץ הויזה אינו מרגיע כפי שנוהגים לסבור בני זוגנו, אלא היציאה מהחנות חמושה בשקית צבעונית עם לוגו מושקע, הוא זה שמנחיל עלינו רוגע.
        ככל שעל פרק כף ידי נערמות שקיות, כך גלי הכעס מתפוגגים אלעל אל עננת הלחות בחוץ.
        אבל אצלי זה שונה. כי כשאני מגיע הביתה ומביטה בשלל שרכשתי, אני מתקשה להאמין על עצמי שבחרתי דווקא בפריטים הללו. איזה טעם מזעזע.
        פעם כשחבר שלי עיצבן אותי, רכשתי לעצמי מכנס מנוקד.
        מיותר לציין שעכשיו הוא משמש כמחצלת לניגוב רגליים בדלת של השכנה.
        עצוב. בחיי.

        • אלמוני

          אני לעומתך מתמחה בקניית בגדים קטנטנים שמתאימים לאחותי בת השתיים עשרה מתוך אמונה שאפחית את הקילוגרמים המיותרים שצברתי בחמש שנים האחרונות. לא חראם?

      • הגרוש

        אלה את צודקת,
        במחקרים שנעשו התבר שהריגוש מחווית הקנייה
        דומה אצל נשים מסוימות לכעין ריגוש מיני.
        יתרונות – הכלכלה צומחת….

    • הספר הזה, תרגמו אותו לעברית?? ואיפה אפשר למצוא אותו ?

  10. הכתבה ברובה נכונה ומשקפת את המצב של החברה הקפיטליסטית המערבית אך עלי להוסיף
    משהוא חשוב :היצרנים לא מעצבים את המוצר למען הצרכן אלא למעשה את הצרכן למען המוצר.
    בנות (ובנים) תעשו חשבון כמה דברים אנחנו קונים כי"לכולם יש","הזמר/כדורגלן/דוגמן לובש את
    זה", זה נראה טוב על הדוגמנית (בת13 180/) וכדומה.
    לדעתי אדם צריך לקחת רגע שקט ולעשות רשימה מדויקת של הדברים שהוא מתכנן לרכוש
    במשך חודש לפחות ושהוא באמת צריך אותם כך המינוס אצל הצרכן והפלוס אצל היצרן יתאזנו
    במקצת.

  11. פנקס הקטן

    לא לעיתים מזומנות אני נוהג לברך "ברוך שלא עשני אישה" אבל כשאני רואה את הפרסומות המיועדות לנשים, אני שמח על שאני לא אישה.
    כי מה שמשתקף מהפרסומות (ובכל לא אשמים רק המפרסמים, אמר כבר מי שאמר למעלה שאם לא היה ביקוש גם לא היה היצע) זה שכל הנשים הן שיטחיות, ריקניות, ובשעה הרת גורל זו כשהחלטות חשובות מאין כמותן עומדות להגזר עלינו לטוב או לרע (הלוואי ולטוב) כל מה שמעניין את הנשים זה "קבלתי קבלתי" ו "אגקס קלורון – שוס בנקיון"

  12. למה יש לי תחושה שכולם פה מדברות בשפת פרסומות מודעת לעצמה … "אלי מקביל" פוגשת את הבנות של סבון dove…
    אופס… זה כנראה מדבק…

  13. אני חושבת שזה ממש נכון!!!
    אבל תגידו רגע בנות….
    יש לכן חבר?

    • מעיין

      לי אין חבר, נפרדנו!!!
      וזה מזה קשה, נפרדנו בגלל….
      בגלל שהוא עובר לסן פרנסיסקו, כי ההורים שלו שם, וכל המשפחה שלו, הוא בא לפה רק כדי להתגייס לצבא… כי כל המשפחה שלו יהודיה וגם הוא!!!
      והוא מזה היה מטפל בי….
      וכבר נפרדנו לפני שבועיים, ואני עדיין חושבת עליו….
      לכן בנות, יש גם חבר? או שהיה לכן או משהו כזה?
      ספרו, ספרו, שפכו הכל עלינו…..

  14. אלה, את כל כך צודקת
    בקשר לערוץ 2 – שבעיניי הביא את כל האטרף הצרכני הזה לשיא – לפני בערך חצי שנה החלטנו בעלי ואני שדי, נקעה הנפש, גם מפרסומות לתחתוניות, גם מפרסומות מניפולטיביות לצבעי שיער (זוכרות את זו מהשנה שעברה של אלביב נדמה לי – את רוצה שהוא יישאר או ילך?…בהההה) ובעיקר מכל תרבות הצריכה המטורפת, שערוץ 2 מוביל. ופשוט התנתקנו מהכבלים. ויודעות מה? אפילו לערוץ 1, החינמי, לא התחברנו עד ליורו 2000. איזה כיף! איזו הקלה! עשינו מנוי לאוזן השלישית (יותר נכון חידשנו את זה שהוזנח עקב העצלנות שפשתה בנו בהופכנו לבטטות כורסה בוהות) וכל ערב הבאנו סרט מצוין אחר, הכנו כיבודים טעימים ונשכבנו מחובקים לראות סרט. הגבלנו את הבהייה במכשיר למקסימום שעתיים ביום. ושעתיים שאנחנו בחרנו את תוכנם. פרסומות יש בכל מקום. גם באינטרנט, גם במגזינים גם בשלטי חוצות. אבל המדיום הטלוויזיוני הוא כזה שפשוט בעל כורחך מפמפמים לך למח את כל השטיפה הזאת. וזה כל כך מאוס. אני קוראת לכל מי שמסוגלת ומסוגל להתנתק מערוץ 2 המשוקץ. תחשבו שנייה, באיזה ויתור זה בדיוק כרוך? אז לא תראו את הכספת (יצא לי לראות אצל ההורים) – איזו תת רמה של שוק. פני התוכנית כפני המדינה הזאת, בחיי. ולא תראו את כל הדודוטופזים, קובמידנים ורפירשפים. אפילו חברת החדשות מצליחה לעצבן אותי!
    לא עוד. וזה גם חיסכון של כסף, בו אתן יכולות לרכוש לכן איזשהו מוצר נחמד. כן, אלה. קפיטליזם קפיטליזם, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהקפיטליזם המאוס ממנו אנו כה סולדות הוא מה שמניע את העולם. תארי לעצמך שאנשים לא היו חושבים על הבית שהם יקנו, האוטו, הספרייה החדשה לילדים וכו' וכו' (זה הרי אינסופי). אנה היינו באים? הנהייה המטופשת אחרי החומרי מזיזה את העולם הזה אחרת בשביל מה לחיות כמעט. הצורך להביא משכורת הבייתה הוא הסיבה (העצובה, לא אמרתי שלא) של הרבה מאוד אנשים בעולם הזה לקום בבוקר. אי אפשר שכולם יהיו פילוסופים, את יודעת, שתוהים בשביל מה בכלל.
    הבעייה לדעתי, מתחילה כאשר אנשים כבר שוכחים כמעט לחיות ורק רודפים אחרי כסף ומוצרים. זה לא טוב. וגם עצוב.
    אגב, מה דעתך על הילדים הקטנים כצרכנים גדולים? זה אפילו יותר גרוע מכל התחתוניות והתמרוקים שדוחפים לנו. כי הם רק ילדים, וכבר מגיל אפס משכנעים אותם שבלי פוקימון חייהם אינם חיים, ובלי נעל ריבוק/נייקי/אדידס אין להם סיבה לנשום

    • בננה
      הזדהיתי עם כל מילה. בפרט שהפרסומות של ערוץ 2 נראות כמו התפיסות הכי שמרניות/מסורתיות/ סטריאוטיפיות – כשכל הפרסומות לחומרי ניקוי, אוכל וכו' הן בלשון נקבה. על הפרסומות לתחתוניות כבר שפכתי את זעמי קודם, אבל מרגיז גם השימוש האינפלציוני בילדים בפרסומות. כאילו, בתוך כל האגרסיביות הישראלית הדבר היחיד שעוד "עובד" זו מתיקות של ילד קטן, אבל לי זה נראה נצלני וגם משפיע לרעה על ילדים שצופים בזה. פתאום כבר בגיל 7 כבר כולם רוצים להיות דוגמנים וילדות רוצות דיאטה בכתה ב'…. כשאנחנו היינו בגילם ראינו רי'רצ' וקרוסלה ורגע עם דודלי ודוגמנות עניינה את הסבתא שלנו…

      • חרק אירי

        ישנו חוק מדינה נגד העסקת ילדים.
        אולי תגישי תלונה במשטרה?

        • רעיון טוב. אבל אם זה אסור לפי חוק-אז איך זה שזה כן קורה?

          • חרק אירי

            כל מה שמנוגד לחוק קורה, ומה שלא-לא קורה.
            ככה זה לצערנו.
            אלו שקובעים במידה מאד ניכרת את "גבולות הגזרה" של חברתנו, את סף הסבלנות וכאלה,
            הם דווקא החריגים.אותם פושעים ושאר יצורים דחויים.
            אם לא היו גנבים כך גם לא היה חוק נגד גניבה.
            אותו הדבר לגבי רוצחים , אנסים, ושאר כולירות.
            אין מה לעשות, בראייה חברתית כוללת אנחנו זקוקים לאותם אנשי שוליים (לרוב מיעוט),
            שיעבור על החוק, שיפגע בנו ויזעזע אותנו, כל זאת ע"מ שנמשיך לגבש עצמינו כחברה.
            כדי שנמשיך לקבוע גבולות, מידות, אמות מוסר, ושאר הדברים שאנו כה אוהבים להתהדר בהם.

            והרי הפרדוקס, מצד אחד הם נחוצים לנו, אבל מה, מיד אחרי שהכושי מסיים לעשות את שלו, אנו מוקיעים ומקיאים אותו מקירבנו, זורקים לכלא לכל החיים ובמקומות מסויימים מחשמלים/חונקים/מגיזים למוות.
            זו הדינמיקה.

          • אלברט הפרסומאי

            אסתי, סליחה, אבל את מה זה מקשקשת בשכל…
            יש בחורות שרוצות להרגיש יבשות ונקיות, אז תגידי להן שהן
            לא צריכות תחבושו?
            ואיך את רוצה שיפרסמו טיטולים? דייסות אינסטנט של רמדיה ומטרנה איך יפרסמו?
            עם אנשים חייכנים בני שלושים, או עם תינוקות שפרצופם שבע רצון?

            אני – סליחה, כן? – לא מוצא שום רע בפרסומות שיש בהן ילדים, או אפילו
            (שומו שמיים!) נשים מעורטלות. אני חושב שיש בהחלט הגזמה פראית
            בהתנפלות על מפרסמים ופרסומאים, וככה גם נראית המדינה שלנו
            שמרנית! עצבנית! צרת מוחין!

            אין שום דבר רע בתינוקות. הם חמודים בעיני. ואין שום דבר רע בגוף יפה
            של אשה (חוץ מזה שהיא עלולה לעורר קנאה בצופות ואת יצר הרע בצופים)
            בזכות עבודתי יצא לי פעם לראות לא פעם מרתונים של פרסומות מאירופה,
            מאות פרסומות ברצף, ואני אומר לכם: אין פרסומות חסודות ומאופקות כמו
            הפרסומות בישראל. פעם, בשנות השבעים, אפשר היה לראות עירום, ממש עירום,
            במודעות פרסומות ובפרסומות בקולנוע. היום – בחיים לא. שיתוף הפעולה בין
            הפמיניסטיות הקיצוניות לבין ה
            דוסים הצועקים – ניצח את השפיות

            • בועז כהן

              מי שמקשקש זה אתה, אלברט, ולא אסתי!
              תמיד, תמיד תיעבתי פרסומאים. כעיתונאי שעיקרון האמת בפירסום מנחה את דרכי,
              אני לא סובל פרסומאים, משרתם של אלף אדונים, שרק הצ'ק של הלקוח עומד לנגד
              עיניהם, שבעיניהם "קמפיין גאוני" הוא עוד חרטה שהלקוח אהב, שמעצבים את
              דעתם של המונים, באמצעות שטיפת מוח רפטטיבית, כשהם מגייסים לעזרתם את
              שכלולי הטכנולוגיה ואמנות הקולנוע.
              הרי זה ברור לחלוטין שממציאים נישות, כדי להמשיך ולייצר מוצרים שרק לפני שנה
              הסתדרנו נפלא בלעדיהם. זה קורה בשוק המכוניות ובשוק הדיאטות כאחד.
              אסתי לא מקשקשת, אלא דווקא צועקת שהמלך עירום. החברה הישראלית נמצאת
              במצב שבו הקולנוענים שלה בפרט, והאמנים בכלל, לא מצליחים לשרוד – אבל
              פרסומאים דווקא עושים לעצמם טקסים מפוארים ומביאים הביתה משכורת מצויינת.

              לא מדברים על הסרט האחרון של דן וולמן, אבל מצטטים מפרסומות מטומטמות

              מדובר בבעיה תרבותית, שנשים וגברים נופלים לה קורבן. הדשא הירוק המקסים
              בפרסומת לשכונה חדשה, הוא דשא דיגיטלי, ממוחשב. העיניים של הדוגמנית הן
              שחורות, אבל בעריכה החליפו אותן לכחול, ובהזדמנות חיטבו לה עוד יותר את המותניים

              בנקודה אחת אני מסכים איתך לחלוטין: הפרסומות בישראל אכן מייצגות את השמרנות
              הישראלית, והן אכן מפגרות מבחינת נועזותן אחרי העולם הגדול. מדוייקת גם האבחנה בנוגע לכך שהלכנו אחורה. בפרסומות של שנות השבעים אכן היה עירום מלא (במיוחד זכורה הפרסומת שביים אורי זוהר ל"דיפלומט", סכין הגילוח)

              אבל הנסיגה לשמרנות לא התרחשה בגלל
              הפמיניסטיות ולא בגלל הדוסים, כפי שאתה טוען, אלא בגלל הרוב הדומם של החברה
              הישראלית, שחושב בצורה שמרנית מאוד,

              רוב דומם, שמרן וטיפש
              שבשבילו עישון גראס והזרקת הרואין
              זה "שימוש בסמים",
              רוב דומם שבשבילו סאטירה היא לעניין,
              כל עוד היא לא מטפלת בדגל ישראל, הכותל
              המערבי, שכול, חלוקת ירושלים ועוד כמה נושאים…
              רוב דומם ואויל שעבורו
              גבר שמחליף נשים הוא "אחד שמחפש אהבה"
              אבל בחורה שהולכת עם היצרים הבריאים שלה היא "מזדיינת"

              אוי, אלברט הפרסומאי…
              אתה יודע איפה שאתה חי?

              בועז כהן

              • צר לי בועז ידידי, מה שאתה עושה כאן, בשם "תרבות" זו התלהמות. עליהום אחד כללי על כל מי שעוסק בפרסום.. פרסום בועז – לא רצח עם.

                ההכללות האלה, בועז: "אני לא סובל פרסומאים, משרתם (הטעות במקור) של אלף אדונים שרק הצ'ק עומד לנגד עיניהם"

                באמת בועז..

                פרסומת בהחלט מנסה להיטיב עם המוצר, לצלם אותו בצורה החיננית ביותר בעבורו, למצוא את הזווית הנכונה ואת הסביבה המתאימה – דיגיטלית או אנאלוגית, הכל על פי ההעדפה. אבל פרסומת לא משנה את המציאות ואף לא מדווחת עליה משום זוית ראייה.

                פרסומת בסך הכל מנסה לגרום לכך שתשומת הלב שלך תוסט אליה, לאחר מכן לעניין אותך, כדי שתישאר ובסוף לגרום לכך, שתזכור את המוצר ואם אפשר, אז גם לטובה.

                אתה מבין בועז, גבר מעולם לא לבש תחתונית (חוץ מקינקאים חביבים) עם או בלי כנפיים – ולא מכיוון שהוא אינו רוצה לעוף…
                זה פשוט מוצר שאין לו צורך בו.

                הצורך במשחת שיניים, הוא מונופול, ההעדפה של משחה זו ולא משחה אחרת היא כבר זוית ראייה.

                בדרך כלל, מי שבאמת קובע מה תהייה עוצמת המכירה, אלו הצרכנים המיומנים שנחשבים על ידי הקרובים להם כ"מנהיגי דעה מקומיים".

                אנו שואלים טבח/ית על אוכל, אנחנו שואלים מוסכניק/ית על מכונית וכך הלאה. ואלו, המנהיגים האלה, מושכים משפט שמתאים להם מתוך הפרסומת.. ככה זה עובד בעצם. זה נקרא : TWO STEPS OF FLOWING COMMUNICATION".
                לכן, חוץ מתשומת הלב, הכניסה לזכרון וכן הלאה.. הציבור באמצעות מנהיגי הדעה, הוא זה שבאמת קובע. כל פרסומאי וגם אתה שחשוף ללחצי היחצ"נים, יגיד לך, שמה שמשפיע על הציבור זה ה"פרי מדיה" שאתה חלק ממנה.

                עיתונאי זניח במקומון לא נחשב, שמשלים הכנסה בעת לימודיו וחברו הטוב עובד ב"תלמה" יכתוב על שטרודל בטעם נענע ואז יהיה מי שיקרא ואף ידבר על כך עם חבריו כ"טרנד" החדש.

                דווקא העיתונות, הצרכנית, היא מקדמת המכירות ושוטפת המוח..

                עיתונאים.. מה עשו העיתונאים בקו 300 ומה הם עשו בכל כך הרבה מקרים אחרים הרי לא אניע צריך לספר לך כמה עיתונאים (שאני משוכנע שאתה שונה מהם) כותבים כמטווחי קשת מהאמת ועוד רחוק יותר מהמקצועיות. אם תבחן את זה בראי הזה, יכול להיות שתעדיף את עולם הפרסום, ששם לפחות המוצר חייב להצדיק את עצמו.

                ומי שלא אוהב "חתיכות" לא ימשך לפרסומת..שיש בה חתיכות
                וראה למשל את מאמה עוף…שם הן מלאות אז שם ניתן לטעון שזה אנטיפמיניסטי. אולי. אבל זה צילום מצב של החברה. כי אם זה לא היה אמין, זה לא היה עובר…

                לגבי קולנוע ושכר, דווקא עולם הפרסום, מכשיר "טכנאים" נפלאים, שמתחילים להבין את המדיה ולטפל בה במקצועיות. גאונים, מעולפ לא נזקקו לתקציבי עתק.
                אבל, אמנות, מעולם לא פונקה. כמה מוכר קניוק וכמה רם אורן? כמה מוכר עמיחי, או מכר אבידן וכמה מוכרים מדריכי התבגרות ובישול…
                לא צריך להלין על כך וערוץ 2 ו/או ה"טמבלויזיה" ככינוייה הלא מרשים בפי אחת הכותבות, אינה אחראית לכך.

                זהו, קצר במיוחד, הפעם…
                🙂

                אני, אגב, לא פרסומאי. אני עובד רק אם אני מאמין ב"מוצר".

                • תיקון: המודל קרוי:

                  Two steps flow of communication

                • בועז כהן

                  ראשית, אל תעיר לי על טעויות הקלדה, כשאתה שוגה בכך לעתים כה קרובות.
                  הפוסל במומו, וכו'

                  שנית, ידידי היקר, אוי ואבוי לעיתונאי שממציא מציאות, שמכופף את העובדות לטובת התזה המוקדמת שלו.
                  אני, כעיתונאי וכמבקר, לא מנסה למכור דירה ב"סיטי טאואר" במיתחם הבורסה
                  ברמת גן, ארץ הזונות ומכוני הליווי, בתור "אזור מקסים, דירה עם פינוקים, בלב
                  העניינים". (וזו דוגמא מיידית, ששלפתי כרגע מ"הארץ" של היום.)(.
                  אני לא מתלהם ולא מטיל ספק בכך שאתה עובד רק עם מישהו שאתה מאמין בו.

                  אבל לצערי, פרחח, אתה לא מייצג (ואולי אני לא מייצג את כלל העיתונאים)
                  ואם תחשוב לעומק – ואני יודע שאתה מסוגל – תבין למה אני מתכוון.
                  במשך שלוש שנים ערכתי כתבות פרופיל על גדולי הפרסומאים בארץ.
                  איך לומר זאת בעידון מקסימלי? לא התרשמתי..
                  ואני כעיתונאי, לא רואה את עצמי כמיסיונר שמוכרח למכור מוצר, גם
                  אם אני מאוהב בו (בדיסק, בספר או בסרט מסויים) וברור לי שהוא פונה
                  לקהל מסויים. השימוש במושגים כמו "טרנד", "הלהיט הבא", "הדבר שכל
                  אשה מוכרחה", הוא דוחה בעיניי.
                  ולסיכום: שגיתי בניסוח הכוללני שלי. לא כל הפרסומאים קורצו מאותו חומר,
                  ועם הפרסומאים שעושים מלאכתם נאמנה – הסליחה.

                  • בועז ידידי.. לא הערתי לך על הטעות, אם כך זה נראה, סליחה. פשוט כאשר ציטטתי, לא רציתי לתקן, מצד שני, הייתה טעות…
                    בוודאי שיש אצלי טעויות הקלדה, כל הזמן יש, אני מקליד ומתבונן במקלדת ולא במסך.
                    אתה מבין, אני באמת מאמין, שזה לא נורא. זו רק תגובה. אז חוץ מאמות הסיפים, שום דבר עקרוני לא יזוז.

                    אני לא מייצג, בעיקר מכיוון שאני לא פרסומאי. כך שגם אם הייתי נאלח.. ועובד למען הצ'ק בלבד הייתי מייצג משהו אחר.

                    אתה לעומת זאת, בוודאי שאינך מייצג. וזאת מכיוון שאתה באמת כותב עם אתיקה.. לכן אמרתי בתגובתי בתוך הסוגריים, שאתה שונה מהם. אני באמת חושב כך בועז.

                    פרסומאים לא צריכים להיות נחמדים, הם צריכים לדעת לדבר לקהל בשפה משפיעה. לזהות צרכים ולהתאים אליהם את השיווק.

                    וסיטי טאוור, מה זה לא לב העניינים?
                    ומה רע במכוני ליווי? (רע אולי בכך שיש שם עבדות ופשע.. אבל לא בגלל המין…)

                    מה שהטריד אותי, בתגובה שלך, שדווקא אתה, לא נוטה להתלהם. והנה יש כאן קרבן נוח, שקל לתקוף אותו ויותר קשה להגן עליו.

                    אתה מבין בועז, אני לא חושב שחוכמה להיאבק למען זכותו של נלסון מנדלה.
                    אני חושב שחוכמה להיאבק למען זכותו של פינושה למשפט צדק.
                    לינץ' אינו פחות נורא כאשר הנרצח הוא אנס. זה אותו הלינץ'. אותו האיסור. כאשר הציבור רוצה לערוך לינץ' במחבל, או באנס, אז חובה לקום ולהגן. אז זו אצילות…

                    • בועז כהן

                      פרחח יקר, אם כבר גררת אותי לדיונים מוסריים, אז בוא נעשה סימולציה נוראה לרגע

                      אם, חס וחלילה חס ושלום, אנס היה תוקף את בתך מינית
                      האם היית תובע משפט צדק לאותו חלאת אדם
                      כשאתה יודע היטב איך פועלת מערכת המשפט הישראלית
                      הסלחנית ולינץ' הוא נורא בכל מקרה

                      אבל בחיים יש מקרים שחורגים מהתאוריה, ואני משוכנע
                      שהייתי מתקשה לעצור בעד המון משתולל שמבקש לחסל
                      מחבל שרצה להטמין חומר נפץ בגן הילדים של הבת שלי, למשל…

                    • בועז חביבי, ארים את הכפפה.

                      אם אראה אדם פוגע בבתי, – לא אונס, הרבה פחות מזה – יתכן שבאותו הרגע יניע אותי משהו, שאותו ישלח לבית חולים ואותי לבית סוהר. כי יש הבדל.
                      יש הבדל בין רציונאל לרגש. בראציו אנו שולטים במידת מה, ברגש הרבה פחות. אני בהחלט חושב שמעטפת התרבות שלנו, היא דקה, שבירה ואולי אפילו בלתי חשובה. אני פשוט אוהב גם אותה.

                      אני אדם יצרי, אינטנסיבי וחסר ערכים – בשורה התחתונה – לחלוטין. חסר ערכים, אין פירושו שאין לי קוד ערכי אישי. יש. ועוד איך יש. רק שאני לא חושב שהוא בעל איכויות עדיפות על שום קוד ערכי אחר פרט לעובדה אחת. הוא הקוד האישי שלי. על פיו אני חי, למרות שהוא אינו חשוב, עליו אני מדבר ומקשקש ולעתים אף נלחם על תכניו.

                      יחד עם זה, אותי מובילה "אמונה" אחת בלבד. אני כאן, במקרה. כל עוד אני כאן, אני משתדל להינות צחיי על פי מה שבאותו זמן נתון מהנה אותי. ואם מחר זה יהיה משהו אחר.. אחלה!

                      לא מאמין בשום ערך מוחלט. בשום תרבות. למרות שיש לי העדפות והנאות שרכשתי. אז אני אוהב ספרות רוסית ואני אוהב שירה ומוזיקה ולא אוהב את ה"טקסטים" של שרית חדד. אבל אני גם יודע, שאין באמת הבדל בין שרית חדד לעמיחי פרט לכך שאותו אני מעדיף. כנראה שגם אתה.

                      בעיניי, יש הבדל בין עונג והנאה.

                      90 אחוז ומעלה מבני האדם מתענגים ממין, מגרוד, מחירבון, מאכילה, מפיהוק…
                      חלק מהם נהנה מדוסטייבסקי ואחר נהנה מפטריק קים

                      יש שמתענגים ממין באופן אחד ואחרים באופן אחר אבל כ-ולם מתענגים.
                      מתרבות לעומת זאת "רק" נהנים. היא יחסית וחלקית ותלוייה במשתנים רבים.

                      חטעמי אין להעדיף אחת על פני האחרת.

                      אני מעדיף את שלי, כי היא שלי. מחר אולי אעדיף אחרת. לא משום סיבה טובה אלא רק כי ככה ייראה לי.

                      בשבילי זה מספיק טוב.

                      עד שאשתנה, אשתדל למנוע לינץ' של מחבל ושל אנס, ככל שהאציונל שלי יפעל.

                      זה כמעט מדוי

                    • "חלק נהנה מדוסטוייבסקי, חלק מפטריק קים". יש סופר כזה, פטריק קים??/

                    • ובכן: "ספר של דוסטייבסקי" היה צריך להיות כתוב במקור. שכן, מי יודע איך ניתן להינות מדוסטטיבסקי, עפרו, נושאי שם דומה וגם כדומה..:-)

                      ובמקום פטריק קים, ניתן היה לכתוב למשל איל מגד…. כן. אז מה זה היה אומר למישהו משהו?

                      "איינשטוק המציא את פצצת האטום" אין שום מרכיב של אמת במשפט הזה אך שנינו על נקלה נזהה את הוראתו – מועמד לנשיאות מדינת ישראל …שסירב.

                      זהו חלק מיופיה של השפה.

              • אם כבר אז דוסים ולא דוסים גם הגברים הדתיים וגם החילוניים משתמשים באישה ע"מ לספק צורך. הראשונים משתמשים בה ע"מ להיות צדיקים ולא לחשוב חס וחלילה משהוא טמא על נשים לכן הלבישו אותן בהתאם אני מתכוונת לצניעות שזה דבר נורא לראות ילדה בת 18 עם פאה ובגדים שאפילו סבתא שלי הייתה מתביישת לצאת איתם לרחוב ואילו השניים (למי שלא עקב החילונים) משתמשים באישה ע"מ לספק את הצורך שלהם לזין לזין לזין ולזיין (ולצערי הרב לא זיוני שכל) וכמובן מלבישים את הנשים בהתאם בגדים כמה שיותר חשופים וקטנים זה נורא לראות בחורה הולכת ברחוב ונראית כמו פרוצה בחיי.
                (כמובן שאני תיארתי שני צדדים קיצוניים מנוגדים זה לזה וכמובן שאין כמו דרך המלך ואני גאה לומר שבה אני הולכת. כמובן לאילו שלא מבינים בכוונה הקצנתי ע"מ להדגיש משהוא)

            • מה יהיה

              אלברט הפירסומאי
              אני לא דיברתי על תחבושות אלא על תחתוניות
              ומה שניסיתי להגיד לגביהן הוא משהו שקשור בדקויות שאתה לא יכול להבין
              כי אתה גבר.
              בטח מרגיז אותך לשמוע את זה אבל אלו הן באמת דקויות
              ותחתוניות הן לפעמים( שים לב-לפעמים, וכבר אמרתי שוב ושוב שיש מקרים שבהם זהו מוצר יעיל ומוצלח) מוצר מיותר שאתה והחברים שלך משכנעים נערות בנות ארבע עשרה שבלעדיהן הן לא יכולות להיות נקיות ורעננות
              וזה בולשיט.

              • יצחקניא

                אבל הכוס, חברים, הכוס הרי מפריש הפרשות… איך תתעלמו מזה?
                הכוס מסריח! למה המציאו שטיפות וגינליות, לדעתכם?

                • אתה לא רק אידיוט אלא גם נאלח.

                • לא מאמי, הכוס זה הדבר הטעים והריחני שאי פעם תזכה לטעום ולהריח.

                • בבקשה. הדברים שלך הם דוגמא מצוינת למה ששטיפות המוח הפרסומיות על מוצרים הגיינים לנשים (נחוצים ולא נחוצים) – והדרך בה מציגים אותם,בעיקר הדרך והנימוקים-עושה לגברים לא מתוחכמים. אסון.

                • ג'ו המבתק

                  יצחקניא, אתה מסכן אם זו התרשמותך מאחד הדברים היותר מוצלחים
                  שברא אלוהים.
                  כוס נשי הוא דבר אלוהי, מפואר, מרהיב, קסום.

    • בננה את צודקת במאה אחוז. גם אני איתך בקטע של סרטים טובים במקום השטויות מהטלווזיה . אצלנו בבית המכשיר הנ"ל נקרא "טמבלזייה" וכל תוכניות הבידור נקראות "הדבילים". רק מה נעשה בלי אלי מקביל וסקס בעיר הגדולה ? זה במקום קבוצת תמיכה לבנות לא? ובכלל תחזרו לספרים. מי שלא קראה את הספר החדש של יהודית קציר שתטריח את עצמה וגם כל רווקה תהנה מאוד מהספר "למטיס יש את השמש בבטן". אז קדימה בנות נעזוב את הפרסומות ונהנה מהדברים הטובים שיש ולא חובה לקנות אותם .
      ותחשבו על זה … כי אילו היינו מפסיקות לקנות את כל הדברים המטומטמים שלא צריך אז אולי מישהו היה טורח לייצר עבורנו את מה שאנחנו כן צריכות ??

      • שלומית

        באמת תודה על העצה. פעם בכמה זמן מישהו מייעץ פה לקרוא ספרים. ושירה. מזל אחרת לא היינו יודעים. זה מסתדר דווקא טוב, סקס והעיר הגדולה ביחד עם יהודית קציר. גם מסתדר לך טוב סקס והעיר הגדולה ביחד עם קבוצת תמיכה ?! כי אם את כזאת כוסית ויש לך כל כך הרבה גרדרובות של דיזיינרס, ומלא זמן פנוי לשבת על דרינקים עם החברות שלך ולהיות כוסית על, את לא צריכה קבוצת תמיכה…. את יכולה ישר לקרוא את יהודית קציר.

      • ההיא שהלכה

        עד כמה שלי ידוע, ספרה האחרון של יהודית קציר הוא דווקא "מגדלורים של יבשה", ומתכונתו זהה לשניים שקדמו לו כשספר הביכורים שלה הוא "סוגרים את הים" (המצוין!) ואחריו "למאטיס יש את השמש בבטן". אגב, שלושתם הם למעשה אסופת סיפורים קצרים, רובם נהדרים כשאת כולם מעסיק נושא הוויתור וההתפשרות והחלום שנופץ, וכל מה שנותר הוא ההתמודדות עם מצבי בניים של השלמה כנועה עם הפער העומד לרועץ בין המציאות לבין הרצונות.
        חוות דעת (שמא הערת ביניים), יהודית קציר היא אחת משתי הסופרות החשובות בעשור האחרון (השניה לטעמי היא אילנה ברנשטיין). בהחלט שווה קריאה.

        • בועז כהן

          אם כבר סופרות, אז למה לא טוני מוריסון, אלזה מורנטה, נטליה גינזבורג, בננה יושימוטו וקתרין הריסון, שכולן תורגמו לעברית בשנים האחרונות – וטוב שכך

  15. ערוץ 2 המפרסתם אכן בלתי נסבל, באופן אישי אני נמנעת לחלוטין מצפיה- אלא אם כן הקלטתי מראש משהו שווה ונדיר- והרצתי את קטעי הפרסומות והפריוויואים.
    אך מה דעתכן, בננות, על התיחסות לקניות גחמניות פשוט כאל שיטה לשיפור מצב רוח, התגברות על דיכאון חולף? פתרון זמין ולא נורא יקר למועקה נפשית? אם אנו כבר קורבנות של מערך הצריכה של העולם המערבי- לפחות קורבנות מודעים למצב. זה עובד גם על זכרים, ברגע שהם מבינים את שיטת הפעולה הבננית ליציאה ממשברים הם משתמשים בה לא רע.

    • יושי פלד

      אני אף פעם לא הבנתי איך רכישת משהו משפרת את מצב הרוח. אני לא חושב שזה קשור לג'נדר שלי, אולי להשקפה.
      תמיד ראיתי אנשים שמפנקים את עצמם יותר מדי בעצם מכפרים על תחושת רגשי נחיתות שבאה להם ממקומות אחרים (אולי מצפייה רבה מדי באנשים יפים מדי בטלויזיה). מה רע לי שאני צריך לקנות כל מיני דברים לא ממש מועילים? למה בכלל יש את הדבר הזה אופנה? מה שנראה טוב עכשיו יראה פחות טוב עוד 5 שנים? למה?

      • אחרי שהכרזת קבל עם ועדה שהצעצועים שלך היום יקרים יותר (גברים וצעצועים)?
        אופנה במקרה הזה היא שוות ערך לצעצועים היקרים. אם הם מועילים בהרגשה הכללית, מה רע? למה לא לפצות את עצמנו בדרך שאנחנו מוצאים לנכון?
        יושי, בבקשה תשתדל להיות קוהרנטי בפעם הבאה.

        • יושי פלד

          כנראה שרע לי ואני צריך לכפר על זה, אבל זה עדיין לא מפריך את הטענה שלי.
          מלבד זאת, הדברים שאני קונה לפחות הם מועילים למשהו

  16. בלגאניסטית

    אני מוכנה לשלם שימרחו לי את הקרמים
    וגם למי שמוכן לרבוץ בשבילי עם המסכה
    זה משעמם . המסכות שקניתי מתוך גחמה רגעית , תופסות מקום ומעלות אבק

  17. מסכימה עם כמעט כל מילה ומשפט!! וברכות על הכתבה המעולה.
    רק רציתי לחזור לנושא שהועלה לפני כמה תגובות:
    כל הפרסומות האלו וכל הרכושנות והצרכנות יתר הזו משפיעה לא רק עלינו -הבננות, אלא גם על הדור הצעיר שפשוט רואה דברים ב"מכשיר הטמטום" , והופ! הוא רוצה לקנות את המוצר הזה..
    זה נכנס ישר אל תת המודע ובלי לדעת שהם צרכנים … הם פשוט חייבים את זה.
    אני אישית חושבת שהטלויזיה היא השפעה רעה. על כולם.
    לפני שלושים ארבעים שנה יכולנו לראות אנשים יוצאים לרחובות , מבלים, נהנים , מטיילים נושמים אויר צח וחיים חיים פשוטים להפליא , בלי כל המותרות.
    ולא ממש נראה לי שהיה חסר למישהו בובת פוקימון מדברת ומחרבנת או מוצר איפור שגורם לך להיראות כאילו זה עתה נולדת…
    ההפך! הם היו בריאים יותר מאיתנו ולא סבלו מהשמנת יתר ומכל מחלות הלב שיש היום.
    בסופו של דבר כולנו נגיע לנקודה שמכשיר הטימטום באמת מטומטם, ועדיף מוקדם מאשר מאוחר.

  18. מרד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    אני קורא בזאת לכל הצעירים להתנתק מתרבות הצריכה המערבית הקפיטליסטית המושחתת!
    התנתקו מהטלויזיה המסממת! השליכו אותה אל המקום הראוי לה ולכל אמצעי המהין לחמוס
    מהאדם את הדבר החשוב ביותר -חופש ההחלטה ללא שטיפת מוח ושכנוע לא הוגן!
    נכון בהתחלה זה לא קל (כמו לנרקומן בקריז) אבל רק כך נוכל ביחד למנוע את הפיכתנו
    לארנקים מהלכים!
    או קיי נסחפתי קצת … לא ניתן לבצע צעד כה דרסטי בבת אחת אך ניתן לפחות לצמצם את
    שעות החשיפה למפגע הזה.
    במה אנו החילונים טובים מהחרדים אם אנחנו סוגדים ומנסים לחקות מודלים וירטואליים?
    האם החלפנו את השיעבוד של הדת בעבדות אחרת ?? ?

    • אוי, כמה אתה צודק.
      ולחרדים לפחות יש שכל לא לראות טלויזיה.
      אמא שלי תמיד אומרת- מכל אחד, גם אחד שאת לא אוהבת, אפשר ללמוד משהו.

      • צר לי, לחלוק על דעתך ועל דעתו של נועם. אך מה לעשות.. מחלוקת מרחיבה את הלב..

        הטלויזיה, כמו כל מכשיר אחר, רדיו למשל, היא אמצעי תקשורת. היא לא מחוברת לוריד אלא לחשמל.
        החרדים אינם נהנים מהעובדה שהם אינם צופים בטלויזיה, אלא סובלים מעוד חסימת אינפורמציה.

        ראיתי לפני שנים, מי שהגדיר את הפרסומות כ"החופש לבחור", אז אולי זה מוגזם, אבל בוודאי שהן לא חודרות אל המוח כמעין מחט אפידרמית במודל של גרוי תגובה.

        מי שחפץ יכול לצאת מן החדר, להעביר תחנה, לחשוב שזה מגוחך ולמחוק – אפילו פה – את המיותר.
        מי שחפץ יכול לצפות בערוץ 8 ובנשיונל ג'יאוגרפיק, שכמובן מעבירים פרסומת אידיאולוגית סמויה בדלת האחרוית.

        ככל שיש לנו יותר מקורות גירוי, כך היכולת שלנו לבחיור גדלה. לא ההיפך.

        חולשת הרצון, היא זו שמונעת מאלה אשר בזים לתוצרי המרקע לעשות מעשהו ולמשל לקרוא את קסטל בלום..

        אגב, מי שרואה את ערוץ 8 ו/או ערוצים אחרים "שווים" וממלכתיים. ערוצים בעלי דוקטרינה חינוכית ואג'נדה חברתית, ראוי שיזכור שהוא זוכה לכך מכיוון שיש מי שמממן את זה.

        העולם הכלכלי נע על בסיס של יוזמה, בחירה וחופש. לכך רק צריך לצרף הגינות ותנאי סף לתמיכה הדדית.

        עולמות אחרים, כוללים מערות ותוחלת חיים של 45 לאלה שבכלל חצו את סף החודש הראשון לחייהם. העולמות האלה, חסרי האינפורמציה כוללים רצח עם, שעבוד פיזי ונפשי, התעללות בחי, בצומח ובחושב. בעולמות אלה אין טלויזיה, אבל מי רוצה בכלל לחיות בעולם שכז. שמה שמעניין בו, זו העובדה שמצלמים אותו כדי לשדר בטלויזיה הזמן שמוקדש ל"עולם הולך ונעלם".

        זה לא רומנטי, זה נכון. כנראה.

        • מה יהיה

          איזה קונצנזוס היה בין הגולשים, שהטלויזיה מטמטמת את כולנו… עד שהזכרתי את החרדים, וכיוון שכנראה שאי אפשר לומר שום דבר בזכותם בלי לעורר אנטגוניזם, רק להזכיר את זה שהם נמנעים מטמטומה של הטלויזיה כבר עורר מישהו להסביר כמה הטלויזיה חשובה…
          יש עוד דרכים רבות ומגוונות להכיר את העולם, ללמוד עליו, לקרוא עליו, לחוות אותו.
          וזה כנראה מעל ליכולתו של אדם ממוצע להחזיק טלויזיה בבית ולראות רק את הדברים האיכותיים שהיא מציעה. וזה בטוח מעל ליכולתם של ילדיו.
          בטוח שזה שווה את המחיר?
          אנחנו מתנהגים זמן רב מדי כאילו זו גזירה שאי אפשר להימנע ממנה. ומשלמים, משלמים בגדול את מחיר הטמטום, ההתבהמות, הבזבזנות, וצפיה בשחיטה יומיומית מתמדת של ערכים אנושיים לטובת ערכי הרייטינג והקפיטליזם….
          לדעתי, העניין הזה שווה התייחסות כבדת ראש. איפה אתם- הורים, פסיכולוגים, אנשי חינוך, אנשי רוח, בני אדם עם מצפון….. מה באמת יקרה לילדים שלכם? ערץ 2 איתנו רק שנים ספורות, אנחנו עוד זוכרים עולם יותר הגיוני בלעדיו, אבל מה עם מי שמכיר את העולם רק איתו… כן, כן, למשל הילדה שלכם בת השש….. עוד מעט היא תתחיל לדבר על דיאטה…
          פעם היו בטלויזיה בתוכניות הילדים חוה אלברשטיין(קרוסלה)שלמה ניצן(רגע עם דודלי)נתן דטנר(החתול שמיל) וגם סתם אנשים נחמדים…. היום יש שם כמעט רק דוגמנים/יות (חני נחמיאס נראית לי השחקנית היחידה שם) יפים , סקסיים, יפים, סקסיים, יפים, סקסיים, יפים , סקסיים
          אז יש משהו חשוב חוץ מיופי וסקס?

          • קונצנזוס, איפה מצאת אותו?
            ששה גולשים, אולי אף פחות שחיוו את דעתם האישית, זה קונצנזוס?

            וזה לא קשור לחרדים, זה קשור למיסטיקנים – והחרדים ביניהם. מיסטיקנים של זן, הינדו, נצרות, איסלם, יהדות – למי אכפת?! חבורות של יודעי אמת אחת ובלעדית שנגלתה להם והאחרים – עיוורים או סתם אנשים רעים.

            לעצם העניין:
            הטלויזיה אינה מזיקה. היא מכשיר שמעביר תוכניות טובות ותוכניות רעות. דווקא עולם חד-ערוצי, כפי שהיה, מאפשר אידוקרינציה על ידי השלטונות, מאפשר למלחמות כמו מלחמת יום כיפור לפרוץ, כי יש קונספציה ואין דיון.
            ערוץ כזה מאפשר למנוע מהביטלס לבקר בישראל ולהופיע כי הם "לא חינוכיים, מאפשר צנזורה.

            יש הרבה חרא בערוץ השני, והחרא הזה, פחות מזיק מכל החרא של הפראבדות למיניהן.

            סקר פשוט יגלה שבכל מקום שיש עולם רב-ערוצי ו"רדוד" יש פחות פשיעה, פחות אלימות. כן. כן.

            אז תפסיקו בבקשה עם ההתנשאות הפסבדו-תרבותית הזו. זבל זה מה שמערכת מייצרת לאחר שהיא צורכת. צרכת מזון איכותי, ה"זבל" הזה יהיה יותר איכותי, צרכת "זבל" כנראה שתסיים בשלשול.

            חופש הביטוי והזכות לצרוך על פי העדפות עדיף מכל "תרבות" גבוהה.

            אחד קורא דוסטייבסקי והאחר מעדיף את ידיו המסוקסקות של הקוריאני הענק. האחד רוצה את קניוק והשני את רם אורן.
            אני מאמין שלכל אחד ערך שווה. בסופו של יום.

            אבל אולי זה בגלל שאני מאמין שאנחנו כאן, להינות, ולפנות את המקום. כמו חתולים. כמו ג'וקים וכולנו מעיפים לחשוב שזה יותר כמו אריות.

            לא כמו חרדים וזנים אחרים שמכירים עולמות נסתרים..

            • מה יהיה

              לא שישה,כמעט שישים. אתה כאן בדעת מיעוט

              • יכול להיות שיש ששים ורק %10 מהם הגיבו.

                חוץ מזה, אם אני במיעוט זה לא אומר שאני לא צודק. לצערי זה גם לא אומר שאני צודק. ולמה לצערי? כי אני רגיל להיות במיעוט. לפעמים – את יודעת – המיעוט צודק.

                גליליאו היה במיעוט, וניוטון היה במיעוט וסוקרטס היה במיעוט ולייבוביץ' היה במיעוט. קטונתי כמובן… אבל זה שאני במיעוט, זה לא אומר גם שסביבתי, היא סביבה רעה.

                הייתי במיעוט בין ראשוני שלום עכשיו, והייתי במיעוט כשנאבקתי למען זכויות האשה, הייתי במיעוט כמעט תמיד..בהתחלה.

                ככה זה כנראה עם פרחחים

                • ג'ו המבתק

                  טוב להיות מיעוט, תאמינו לי.
                  הכי כייף.
                  לרוב האנשים יש חיי מין גרועים.
                  רוב האנשים מתוסכלים. משועממים.
                  מכחישים. מדחיקים.
                  רוב האנשים שמרניים. לא נהנים.
                  רוב האנשים אינם שומרים על איכות הסביבה.
                  אינם תורמים ל"עזר מציון". אינם מתנדבים בבתי חולים.
                  רוב האנשים אינם יכולים לאבד שליטה, ללכת עד הגבול
                  לחוות את החיים במלוא עוצמתם

                  מה כל כך טוב
                  בלהיות רוב?

                  • האם טוב להיות מיעוט,
                    עד כדי תחושת חוסר שייכות?
                    אתה מבין למה אני מתכוונת?

                    • זה לא משנה אם אתה מיעוט או רוב. את זה עושים האחרים. לא אתה.
                      לך יש עמדות שהן שלך. או שיש לך שותפים מעטים, או שהם רבים או שאין בכלל. אבל זה קשור אליהם, לא אליך.

                      לך טוב להיות מה שאתה רוצה להיות.

                    • נכון,
                      אבל לפעמים אתה כ"כ לבד..
                      אפילו, ואולי למרות שאתה מוקף
                      בסביבה כ"כ….

                    • הבדידות היא לעצמה, היא בדידות בודדה.

      • נכון אמא שלך צודקת מה אנחנו צריכים לראות בטלויזיה רק אונס וסקס ורצח ועוד כל מיני שטויות כאלו

  19. אסתי לאודר

    אני מזמינה רישמית את רויטל בת הכפר לבקר בביתי האדום. ולא זהו לא בורדל.
    מותק אם היית גרה בעיר הגדולה, לא היית מדברת כך . מלכת באדולינה לפי הבנתי מינימום סופיה לורן. והיא אלילה. אנחנו לא.
    ושוב ברומא התנהגי כקלאופטרה ובמקרה היית גרה ליד שוורים ולא פרות. היית מבקרת לעיתים תכופות בדראגסטורים למיניהם.
    כמו גם שאני בטוחה שהתנהגותך תשתנה.
    גברת דותן אל אף האשמצות, הנעמת את זמנינו בדברי החוכמה שלך
    GIRL POWER

  20. הנעלמת

    לא להעליב (בעצם, למה לא?), אבל הכתבה הזו כתובה בצורה זוועתית.
    אני בספק אם אפילו עיתון בית הספר היסודי שלי היה מקבל את הכתבה הזו.

    • מה יש לך נגד אלה?
      אנחנו מאד מקוים שאת אכן "נעלמת"
      כיוון שכאן בבננות
      את לגמרי מיותרת.

      • שירלי

        אכן כך.

      • הנעלמת

        אין לי שום דבר נגד אלה ספציפית כי מעולם לא פגשתי אותה. בהחלט קיים סיכוי שהיא אשת חייל מלבבת, נהדרת, משכילה וחטובה. מה שכן, כתיבה עיתונאית בהחלט אינו דבר שהיא מצטיינת בו. הכתבה הנ"ל היא חסרת התחלה, חסרת סוף, אין לה שום מסר קונקרטי (אה, כן, רוצים למכור לנו דברים!) והיא מלאה בביטוי לשון מתחכמים שאמורים מן הסתם לשוות לכתבה מראה רציני יותר אך למעשה נראים כמו ניסיון עגום של מישהו להתקבל למקומון.
        ולא, אני בהחלט לא מתכוונת להעלם.

        • כאן זה לא עיתון, כאן זה אתר אינטרנט, וזו לא היתה "כתבה" אלא טור פרטי שמחווה דיעה על נושא מסויים, תוך ציפייה לתגובות.
          כנראה שההבנה התקשורתית שלך באמת נעצרה בשלב של עיתון בית הספר היסודי. הכתיבה באינטרנט שונה מכתיבה עתונאית רגילה- היא מרוכזת יותר,ומאפשרת ניסוחים בוסריים יותר, אסוציאטיביים ולפעמים עצבניים, כמו התגובה שלך.
          חבל מאד שאת לא מתכננת להיעלם. יהיה מייגע איתך. אני כבר מרגישה.

          • כלומר, מה שאת אומרת זה שבגלל שאנחנו במדיום אחר, מותר לכתוב גרוע? (והרי זו ההגדרה של בוסרי – משהו שיש לו פוטנציאל, אבל כרגע הוא לא טוב)
            בולשיט.
            אני יכול להצביע לך על כמה אתרים, בארץ ובעולם, שיש בהם כתיבה מצויינת למרות שהם באינטרנט. זה שהאתר הזה ושכמותו הרגילו אותך לרמה נמוכה, לא אומר שזה חייב להיות ככה.

            • קישתה דובי.

              שכחת שהבטחת לא לחזור.
              שכחת?

              קשה לך, אתה אוהב לבוא לאתר הזה על חומריו הכל כך נמוכים, להתפלש במי האפסיים שלו ולהרגיש כמו נאד..
              נאד. דובי, לא נאד נפוח.

              • הנעלמת

                ובכן פרחח יקר,

                דובי שם-משפחה-ארוך הוא עורך עיתון אינטרנט אינטליגטי ומרתק (ברובו) בשם "האייל הקורא". העיתון קיים בערך שנה ומאז פתיחתו עסק באינספור נושאים וגרר אלפי תגובות. לעיתון יש סטנדרטים עריכתיים ואני לא זוכרת שנתקלתי שם בכתבה שהיתה פחות מבינונית. עם זאת, העיתון שאותו הוא עורך זכה ללא יותר מדי התייחסות בתקשורת.

                מהצד השני, קיים "בננות", בעריכת שירלי שם-משפחה-ארוך-נוסף. האתר הזה קיים כחצי שנה ומאז פתיחתו עסק בנושא אחד (סקס) וגרר אלפי תגובות של 7 חברים בני 30 פלוס. לעיתון אין יותר מדי סטנדרטים עריכתיים ואני לא זוכרת שנתקלתי פה בכתבה שהיתה יותר מבינונית. עם זאת, העיתון שאותו היא עורכת זכה להרבה התייחסיות מכל הגורמים התקשורתיים האפשריים, ודי אם אסתפק ב"שבעה לילות" רב התפוצה.

                עכשיו אתה מבין?

                הנעלמת.

                • גנג'ה

                  נעלמת יקרה,
                  התגובה שלך לרותם תמוהה במיוחד. 'חבל לך מאוד' שהיא גולשת לפסים אישיים ולא מתווכחת איתך באופן ענייני ותרבותי בזמן שאת התגובה הראשונה שלך ניסחת באופן שהוא כמעט בבחינת השתלחות אישית נגד אלה. בוודאי שעד כה לא היה שמץ של ביקורת בונה בדבריך. אז אנא, הוסיפי לדבריך נופך של ענייניות ותרבותיות לפני שאת מטיפה.

                  מלבד זאת לא הבנתי למה את ודובי נמצאים פה אם זה כל כך מתחת לכבודכם. בשביל מה?
                  כדי לסבול או כדי להשמיץ? יש הרבה מקום באינטרנט. גם בשביל האתר של דובי וגם בשביל בננות.
                  גלשתי הרגע לאייל הקורא. בעמוד הפתיחה ישנן מספר כתבות. רובן בנושאים העוסקים בפוליטיקה או בחברה וכלכלה.
                  כל זה טוב ויפה. אבל זה בטח לא הכל. אנשים נהנים לקרוא ולחלוק דעות גם בנושאים אחרים מלבד כלכלה ופוליטיקה.

                  • הנעלמת

                    ובכן, זה לא ממש מדויק.
                    ההודעה הראשונה שלי היתה: "לא להעליב (בעצם למה לא?), אבל הכתבה הזו כתובה בצורה זוועתית. אני בספק אם אפילו עיתון בית הספר היסודי שלי היה מקבל את הכתבה הזו". מילה במילה. שום דבר נגד אלה (אף לא הזכרתי את שמה, ודרך אגב – נוצר הרושם שכולם כאן מכירים אותה) או נגד כתבות אחרות שכתבה בעבר, בהווה ובעתיד.
                    התגובה שקיבלתי היא "כאן בבננות את אכן מיותרת" כולל חיזוק של העורכת – "אכן כך".
                    איפה ההשתלחות האישית נמצאת? בדברי או בדבריהן של רותם ושירלי?

                    הנעלמת.

                    • גנג'ה

                      לא הזכרת את שמה של הכותבת. נכון. אבל למה לדעתך התגובות למה שכתבת היו חריפות?
                      מכיוון שההערה שלך עוררה אנטגוניזם. איך היית את מגיבה להערה כזאת כלפי משהו שכתבת? אני מניחה שהיית מתקוממת.
                      הרושם שנוצר כאן כאילו כולם מכירים את כולם ומגינים אלו על אלו בחירוף נפש יכול לנבוע מכך שזה אתר מעניין, שחלק מאלו שמגיעים אליו – מגיעים על בסיס קבוע. נעים פה, את מבינה.

                    • גל המתוסכל

                      אם יורשה לי, תנו לי לסכם את הויכוח המיותר הזה. רוב העיתונים בישראל שילמו לאלה, בהזדמנות זו או אחרת, תעריפים נאים על כשרון הכתיבה שלה. המאמר שלה לא מנסה להרשים אף אחד בלהטוטים לשוניים, הוא מנסה להעלות לדיון נושא בעייתי שאתם מעדיפים להתעלם ממנו, ובמקום זה להשתלח אחד בשני. ונעלמת, את צודקת בעניין אחד. אלה היא אכן אשת חייל מלבבת, נהדרת ומשכילה.
                      ועכשיו, אכפת לכם לדבר לעניין?

                    • שונאים אותי פה כבר, אז אקצר.
                      יש בחור אחד בוואלה, עמוס קינן שמו. פעם היה כותב טור בידיעות אחרונות – כל שבוע הייתי קורא אותו בשקיקה. בחור כלבבי. רק מה, יום אחד החליט לעשות הסבה, והחל לכתוב בוואלה כחלטורה. מאז אותו יום – כל מילה שלו, כאילו נאמרה הישר מפיו של דרדק עילג.
                      או, בקיצור – אני לא מתרשם מהרזומה של הכותבת הנכבדת. אני לא קראתי אותה מעולם, ולא שמעתי עליה. מנותק מהעולם, כזה אני. אני שופט דברים לפי מה שאני קורא, ואני, כמו הנעלמת, חושבים שאפעס, הכתיבה שלה לא מדהימה. אנחנו מיעוט, נכון, אבל גם לנו יש זכות דיבור.
                      הטחת עגבניות נעימה לכם.

                    • הנעלמת

                      אם כך, מדוע לא לכתוב "תכתבו כל מה שאתם רוצים בנושא צרכנות נשים לקראת המאה ה21" ולסגור עניין? בשביל מה צריך להטריח עיתונאיות נחשבות (שמעולם לא שמעתי עליהן) ונשות חיל מהמעלה הראשונה?

                    • הנעלמת

                      לא זכור לי שאלה הגיבה לביקורת שלי.

                    • אלה דותן

                      כבר כמה ימים אני פוערת עיניים מבולבלות לנוכח ההתכתשות המטופשת שלכם. תגידו, מה חורה לכם כל כך?
                      שירלי, נערה נהדרת מאין כמוה, יזמה את הקמת בננות, אתר נהדר מאין כמוהו. יכול להיות שאתם סבורים אחרת, אבל היא מעולם לא טרחה לקושש לעצמה יחסי ציבור. זה רק הבאז שנוצר סביב האתר, והעובדה שיותר ויותר גולשים מוצאים שהוא מקום נעים להיות בו. ככה זה כשאתה לגמרי מאמין בדבר שלך. בסופו של דבר ההתלהבות והחן סוחפים.
                      וכן, האנשים של בננות, גולשים וכותבים כאחד, הפכו לסוג של קהילה.
                      איש לא מאלץ אתכם לגלוש לכאן, ואף אחד לא כופה עליכם לקרוא את המאמרים. אם הם לא מלבבים בעיניכם, וזה לגיטימי לחלוטין, איש לא אוסר עליכם להגיב. איש גם לא מחייב את כותבות וכותבי המאמרים להזין את האתר בוילונות של מילים. כולנו עושים את זה בהתנדבות, תוך הכרת תודה מופלגת לשירלי על הבמה שהיא הקימה. במה שמאפשרת לנו, וגם לכם, לשתף אחרים ברעיונות ובמחשבות שלנו.
                      מהסיבה הזו בדיוק קשה לקרוא לטקסטים באתר 'כתבות'. כתבה, לפחות באוריינטציה העיתונאית שלה, מחוייבת להעברת אינפורמציה, לעיתים אקטואלית ולעיתים לא. אנחנו כותבים מאמרים. והמאמרים שלנו מכילים בעיקר תפיסת עולם ודעות על נושאים שנכונים לנו. ולא, הם לא חייבים לשבות את לבכם. ככה זה עם קפיטליזם. הוא מאפשר לנתיניו סוג של חופש בחירה, גם אם הוא אשלייה בלבד.
                      התנהלות הדיון שהתהוותה באתר לא תמיד נעימה. קיווינו שכל מאמר יוביל לדיון תבוני וענייני, וכן, גם מחכים. בפועל, התגובות לא תמיד רלוונטיות, ודאי לא רהוטות ומנומקות, אבל לרוב הן יוצרות סוג של דינמיקה שממנה עולים רעיונות שחלקם מרתקים, מרעננים, מעוררי מחשבה. וגם בגלל זה, אני מניחה, רבים שבים ומבקרים באתר.
                      אני יכולה להעיד על עצמי, ונדמה לי שכותבות וכותבים אחרים יסכימו איתי, שאני לא רואה בבננות עוד דרך להוכיח לעולם כמה מרהיבה יכולת הכתיבה שלי. אני, וגם כלי התקשורת ששכרו את שירותי, מרגישים איתה חופשיים ומשוחררים. לכן, גינויים כמו "עיתונאית נחשבת שמעולם לא שמעתי עליה" וכו' (היו שם עוד מחמאות לגלגניות, לא זוכרת אותן) נראים לי קצת עלובים. אין להם מקום בתרבות דיון מנומקת, כיוון שלא הרזומה שלי ומי שאני הם העניין, אלא הטקסט שכתבתי. ותאמינו או לא, הייתי רוצה מאוד להתוודע לדעתכם התבונית על הטקסט שלי. בגלל זה כתבתי אותו.
                      לכן הדישה במי האפסיים של היותכם רצויים או לא באתר היא כל כך פתטית.
                      כי אתם רצויים כאן. תמיד. ועוד יותר אם תשתתפו בדיון, או סתם תחשפו לתובנות שאנשים מתאמצים להביע כאן.
                      ועוד משהו קטן, לנעלמת הלוחמנית. לו היית טורחת לנסח ביקורת מנומקת על איכות הטקסט שכתבתי, יכול מאוד להיות שהייתי מגיבה קודם. אבל כשפנייך מועדים מראש להעליב, ואת מכריזה על זה באופן הכי בוטה שאפשר, למה לטרוח?

                    • הנעלמת

                      קודם כל, אני חייבת לציין שהתרשמתי מהתגובה.
                      ועכשיו לעניין:
                      מה שהפריע לי בעיקר בכתבה שלך היא האובר התחכמות שלה. נושא תרבות צריכה הוא נושא מאוד מעניין ורלוונטי אבל לצערי הוא טופל על ידיך בצורה מאוד שיטחית. התעסקת רק במעטפת החיצונית במקום להכנס לעומק הדברים ולבדוק למה באמת אנחנו נותנים את דעתנו יותר מדי למה שמנסים למכור לנו, ולמה פתאום כל המפרסמים רצים אחרי הבנות במקום הבנים ובמה זה נבדל, התעסקת יותר בסגנון, כלומר – כיצד לכתוב את הכתבה שלך בצורה השנונה ביותר. אני מאוד אוהבת התחכמויות לשוניות ושנינויות, אבל אני גם אוהבת שיש משהו מאחורי כל זה.
                      לצערי, לא יכולתי להבחין בשום טיעון מנומק מאחורי הכתבה שלך.

                      הנעלמת (שלא נעלמת בינתיים)

                    • אלה דותן

                      נושא המאמר היה השימוש שאנחנו, בנות משכילות ומוצלחות ככל שנהיה, עושות בתרבות הצריכה כדי לכפר על חסכים ומאוויים שאיננו מכירות דרך אחרת לספק אותם (כמיהה לחום ולקבלה, למשל, וגם צורך תמידי באישור חיצוני לכך שאנחנו טובות, שוות). כך נוצר המצב שהמעטפת היא חזות הכל. היא הדבר עצמו.
                      כוחות השוק (אם הנושא מעניין אותך, יש חיבורים מאירי עיניים ונהירים של פרדריק ג'יימסון על כלכלת השוק החדשה) מנצלים באופן הכי ציני ובוטה את הצורך המוסווה, הזה ומלבים אותו בעזרת מוצרי צריכה לא הכרחיים. וזו, דרך אגב, תמצית הכלכלה הקפיטליסטית. יצירה של פלחי שוק חדשים יש מאין.
                      ועוד משהו. כתיבת מאמר, בניגוד לחיבור לבית הספר, אינה מחייבת מבנה של פתיח-גוף חיבור-הוכחה מנומקת-סגיר. ככה זה בעולמם של המבוגרים

                • להבין מה? למה את מבקרת כאן? באמת למה?
                  או שאת אחת מהשבע?
                  30 פלוס זה הגיל הכי מדוייק לעסוק בו בדיונים על סקס
                  סקס והעיר הגדולה, לדוגמא…

                • פרחח

                  מכיוון שאף אני כתבתי ב"בננות" אומר שכתבתי לבטח לא הייתה על כן "טובה מבינונית" ועל כן גם תגובתי זו אלייך.

                  דובי – שם ארוך, הגיב אף הגיב רבות בבננות. למרות ה"אינטיליגנציה הגבוהה" שלו, הוא לא הצליח להשאיר רושם רב על "7 המגיבים שמגיבים 300 פעם לכתבה" או על אחרים שיגבו במקומם.

                  למעשה, אני אספר לך סיפור מעשה.

                  מיד לאחר שהתחלתי להגיב בבננות, פנה אלי "דובי שם ארוך", והציע לי לכתוב באייל הקורא שלו. כנראה שהוא רצה שבעיתונו המפואר יהיהו גם כתבות שהן בינוניות ומטה. שיקולי עורך, מי ישורם?!
                  חשבתי שאופן הפנייה היה, בלשון המעטה, לא אתי. מה גם, שהוא לא ביקש ממני לכתוב גם אצלו אלא ניסה להניא אותי מלכתוב ב"בננות" ולכתוב בעבורו!!!

                  תגובותיו פה שהיו לא אינטיליגנטיות לטעמי, מתנשאות, לטעם האחרים, והאופי הבלתי אתי של פנייתו גרמו לי שלא לחשוב אפילו על כתיבה בעבורו.

                  באותם הזמנים, החל דובי להגיב ב"בננות" כנראה שרצה שיהיה מאן שהו שיקרא את מה שיש לו לומר. קראו ונתנו בינניות ומטה, באזור חלציו ולמטה מזה.. אם יש למטה מזה אצלו, שהרי אצלו הכל רוחניות…

                  ואז הבטיח דובי, מה זה הבטיח, איים. שזהו, מעכשיו, שיתחננו הוא בבנות שוב לא כותב.

                  אבל ה"שם ארוך" לא יכל התאפק והכניס את הדובי שלו, ל"בננות" ושוב בהשמצה. אז קישתה!!!

                  ו"בננות" עוסק גם ביחסים (אם היית חושבת במונחים דרוויניסטיים, היית מבינה שזה מרכיב בסיסי רב עוצמה) וגם בתחומים אחרים. כמה חבל, שאת מנסה לפגוע בו על כך שהוא עוסק ביחסים.
                  עיסוק ביחסים הוא עיסוק באדם, ביצריו, בכסותו התרבותית, במנהגי חייו במניעים של החיים שלו, של האבולוציה ומה לא!!

                  ומה לדעתך עושים שייקספיר, גתה, סארטר, חנוך לוין והפרחח (סתת….ם)?
                  שואלים שאלות כבדות משקל נוסח האייל משזמן הפסיק לקרוא וכנראה שיאבד את ההתאמה שלו וייכחד?? ?? ?

                  לא נראה לי. נעלמת.

                  • דובי

                    לצערי, אין לי עותק של אותו אימייל ששלחתי. למיטב זכרוני, כל שאמרתי בזמנו היה שלדעתי האתר שלי יהיה במה יותר מתאימה לסוג הכתיבה שאתה הפגנת במספר ההודעות הקצרות שלך באותו הזמן. אם זכרוני אינו מטעני, אפילו ניהלנו דיון קצר. אז, כנראה, לשנינו הייתה דעה טובה יותר אחד על השני.
                    מכאן ועד לההאשמות ששמעתי משירלי ששלחתי "אימיילים לכמה כותבים" בהם אני "מלכלך על שירלי ועל בועז", המרחק הוא די גדול.

                    ואני לא איימתי, בזמנו, לעזוב, אני פשוט אמרתי שמכיוון שאני לא רוצה להיות במקום בו אינני רצוי, אני אפסיק לכתוב, אבל אמשיך לקרוא.
                    מאז שיניתי את השקפת עולמי, וכיום אני מאוד נהנה להיות איפה שאני לא רצוי, על תקן "מה שלא הורג מחשל, מה שכן הורג, מחשל את אמא". והריני כאן, ותודה להורי שהביאוני עד הלום.

            • לא נכון, דובי
              כשאומרים בוסרי
              מתכוונים גם ל"רענן,גלמי"
              ובאמנות למשל וגם בסקס יש לבסריות סוג של כח , שאין למוצר מלוטש

          • הנעלמת

            רותם,

            הסיבה העיקרית לכך שהרמה באינטרנט נמוכה יותר מאשר עיתונים מודפסים היא בשל העובדה המדהימה שיותר זול להוציא מגאזין אינטרנט מאשר מגאזין מודפס, ועל כן הסטנדרטים נמוכים ביותר. אין לזה שום קשר לכתיבה מרוכזת, בוסרית או עצבנית (מה זה הניסוחים האלו?)

            חבל לי מאוד שאת גולשת לפסים אישיים במקום להתווכח איתי בצורה עניינית ותרבותית. האם זה מצביע על כך שאין לך יותר מדי מה להגיד?

            הנעלמת.

            • תעלמי כבר, את משעממת אותנו. היה נעים עד שבאת.
              ומה זה לקרוא לעצמך הנעלמת- ולתת כל פעם הופעה חוזרת?
              את מבטיחה ולא מקיימת.
              האתר הזה- גם במאמרים שלו, וגם בתגובות למאמרים
              נתן לי הזדמנות לפגוש בכותבים נהדרים
              שנונים, מצחיקים, חכמים, נוגעים ללב ומפתיעים
              אבל את
              לא שנינה ולא הפתעה
              לא חכמה ולא נגיעה
              סתם
              הפלצה!

              • הנעלמת

                נכון – אני טיפשה, לא נגיעה (נו, טוב, זה אינטרנט), לא שנינה (מה זה?) ובטח שלא הפתעה.
                אבל לפחות אני מתווכחת בצורה תרבותית.

                • פרחח

                  השפה, לא נעלמת, נעלמת, מכיוון שהיא דינמית ומתפתחת. העברית הייתה רדומה כמעט אלפיים שנה, ולכן המבנים שלה בפסיבי מוגבלים.

                  לוקחת לה רותם, חירות, נהדרת לטעמי, לומר מלים "בלתי תקניות" אבל מובנות אינטואיטבית לקורא. אני, אבל אני סתם פרחח ואולי ע"כ לא נחשב, נוהג כך מפעם לפעם, ואני מודה, ללא בקשת רשות מהאדמיה, מדובי שם משפחה ארוך, או ממך וכשזה "מתלבש" אני מאושר.

                  המילה "חתינה" למשל מבטאת משהו שלא קיים בשפה. וע"כ נפלא להשתמש במלה זו. יום אחד אחרי שתיעלמי היא תיכנס לקאנון של השפה.
                  וכך "נגיעה"

                  את לא נגישה ולא נגיעה.

                  אז דובי אמר – בעבר – שהו מייצג את כל החנונים וירד מכך לאחר שניסיתי לברר מתי היו הבחירות וכמה קולות הוא קיבל. ואת, לעומת זאת, אל תיעלמי. כתבי. ברמה בינונית ומטה, ברשעות, אם זה מה שעושה לך טוב, אבל הוסיפי לכך מקוריות ודמיון.
                  בסוף יאהבו גם אותך…

                  • הנעלמת

                    שלום לך,

                    אחרי התגובה הזו, אני תוהה למה מחשיבים את התגובות שלי בתור מרושעות…
                    אני בסופו של דבר הבעתי ביקורת (קצרה ולא מנומקת) על כתבה! כתבה מסכנה ואומללה!
                    כתוצאה מכך נערכו לי ניתוחי אופי מדהימים ובהם הגיעו למסקנה שאני:

                    1. טיפשה, כי צריך להסביר לי את משמעותה של שפה ואת היופי בהמצאת מילים.

                    2. לא מקורית. עוד מסקנה תמוהה.

                    3. חסרת דמיון.

                    4. בעל רמת כתיבה בינונית

                    5. לא נגישה

                    6. לא נגיעה

                    7. (סתם) הפלצה

                    8. לא אהובה.

                    האם אמרתי משהו בסגנון הזה על אי אלו מהכותבים כאן?

                    • פרחח

                      אז ככה:

                      לגבי השפה ונגיעה, הרי היה זה בתגובה ללעג שהופיע אצלך, ציטוט: "לא נגיעה (נו, טוב, זה אינטרנט) או שמא לא היה בכך משום לעג ואני מפנטז לי?!

                      תיבה בינונית ומטה היא מה שייחסת לכותבים ב"בננות" אשר על כן אמרתי אם תוסיפי לכתיבה בינונית ומטה גם דמיון ומקוריות ולא רק רוע לב יאהבו אותך. כמובן שהבינניות ומטה הייתה התייחסות צינית לכך שזה מה שדובי ואת ייחסתם לכתבות ב"בננות" קראי שוב, זה יתברר לך טוב יותר.

                      וכעת, כשאני עובר על התגובה שלך עולה בי ההבנה הזו, ככה, ממש כמו סבון קופרניקאי, היא פשוט לא קראה ולכן – אני מקווה – לא הבינה…….

                      בקיצור נעלמת, את לא נגישה מכיוון שאת בניק ללא אימייל מצורף, את לא נגיעה מאותה הסיבה אם הפעם תקבלי ברוב טובך את השימוש במילה. אם תקדישי למאמר של אלה, מעט זמן וסבלנות, אולי תגלי, שלא רק את התגובה שלי או לא קראת, או לא הבנת, אלא שכנראה גם את המאמר של אלה!!!!

                      את תקפת, ברשעות, היית לא עניינית, נגעת בשולי העניינים על מנת להטפל לאתר וכנראה שכל זה קשור איכשהו לפסבדו-חנון בלתי אהוב. אם תדמי לא, יש להניח שתהיי פסבדו-חנון בלתי אהובה!!

                      לא חבל, לא כדאי להיות קצת בן אדם?

                    • הנעלמת

                      טוב, תשמע, ניסיתי לשמור על דיון תרבותי, אבל הגיעו מים עד נפש. אני לא מוכנה יקראו לי חסרת הבנה, לא אהובה או לא בן-אדם, גם אם אני משתמשת בניקים דביליים ללא אימייל מאחוריהם.
                      אני לא אהבתי את הכתבה של אלה. זהו. לא כל מי שלא אוהב את הכתבות שלה לוקה בהבנת הנקרא. אין לזה שום קשר למידת החנוניות, השנינות, הרלוונטיות, חוש ההומור או הדביליות שלי. זה *טעמי האישי* והוא לגיטימי בדיוק כמו הטעם שלך.
                      האם עכשיו הכל מובן?

                    • פרחח

                      לראשונה, במסגרת הזו, למרות זעמך, הגבת כראוי.
                      זכותך לאהוב את מי שעל פי טעמך ולא לאהוב את האחרים.
                      מה את חושבת על קוקי סן ז'ני?

                    • פרחח

                      סן ז'ק כמובן.

                      סן דני, פינת שרטסבורג זה אתר חמד שעומד בפני עצומ…

                    • הנעלמת

                      אני מתנצלת על בורותי, אבל אין לי מושג מי זה/זאת.
                      אפשר הסבר?

                    • פרחח

                      אלו שרצי ים (קונכיות) מדהימים, בעיקר ברוטב זעפרן….

                • רותם

                  מכירה את הביטוי "למשל ולשנינה"?
                  להפוך משהו למשל ולשנינה??
                  לא מכירה?
                  תחזרי לשיעור עברית של כתה ד'
                  ואל תטיפי לאחרים על יכולת הכתיבה שלהם.

  21. הילית

    רציתי להוסיף כי כל החברות למיניהם..עושות כסף..על חשבוננו!!!

    ולא משנה מה שהם ימציאו..העיקר להרוויח מאיתנו

    אז נכון..שהיום אנו חיים בעידן ה"מותרות"..שניתן להשיג "כמעט" כל דבר..שרק אתמול נולד
    אבל…רק לחשוב על היוקרה שמסתתרת מאחורי כל מוצר.
    עדיף..להסתכל ולהנות מהפרסומות..שבטלוויזיה!

    ועוד משהו…"לא כל דבר הנוצץ זהב הוא"..
    אי לכך..חשוב שלא "ליפול" בפח..

  22. פרחח היקר:
    ברצוני להתיחס לענין חופש הבחירה שאתה כלכך תומך בו. אתה לא שם לב לדבר אחד: מדובר
    בחופש בחירה מתוך אפשרויות מוגבלות הנקבעות כולן על ידי היצרנים וקובעי דעת הקהל (שלמי
    שלא יודע ממומנים ע"י היצרנים)
    אין לי מושג איך קישרת את קריאתי לצמצום ההחשפות לשטיפת המוח הטלויזיונית לחזרה לימים קדומים ואפלים יותר(שבהם שטיפת המח וקביעת דעת הקהל נעשתה ע"י גורמים אינטרסנטיים
    אחרים)
    כל אדם שעבד פעם במשרד פרסום יודע שהמפרסם מחפש את נקודות התורפה של הצרכן כמו
    שהמיסיונר מחפש אותן אצל המועמד להמרת הדת כדי שיוכל למכור לו משהו שהוא לא צריך
    בכלל.
    הפרופגנדה הסמויה והגלויה של יצרנים ונותני השרותים נעשית ברוטלית מיום ליום (שימוש בגימיקים זולים, אלמנטים של שטיפת מוח כמו תמונות מרצדות ותדירות גבוהה של שידור התשדירים ,שימוש נלוז בגופן של נשים צעירות וכד')
    מטרתה היא אחת: להפוך את כולנו לעדר כנוע של ארנקי -אדם שלאט לאט יאולפו לעשות את רצונם של בעלי ההון.
    צדק מי שאמר שאף אידאולוגיה "נמכרת" באופן דומה וזה נותן משנה תוקף לקריאתי לצמצום
    ההחשפות למפגע הטלויזיוני.

  23. ככה זה הקפיטליזם. ניסו כבר לחיות עם אידיאולוגיות וצורות שלטון אחרות. אבל זה לא הלך.
    מה לעשות, הכלכלה, הבנויה על פרסום, ועל מצב שבו להמון יש כוח מתוקף היותו המון, צרכני, היא שנותנת את כוח החיות לדמוקרטיה ולזכויות של אותו המון.
    הרי מה ההבדל בין משטר דמוקרטי שבו יש עדר עשירים בעלי חברות גדולות, לבין האצולה בצרפת שלפני המהפכה? שכאן, הללו מתעשרים מההמון, תוך ניצולו אך לא על ידי כפיה, אלא תוך מתן זכויות שוות לכלל העם. וכאן, האצולה מתעשרת ללא כל התחשבות בהמון, וללא מתן כל שוכויות. כלומר, בכל מיקרה יש ניצול של המעט את הרוב, אבל ככה זה. אם לא ניקנה, בכלל,
    איך יסופק יצר החמדנות האנושי? לכסף, לשלטון. אם לא בפתוי אז בכוח.
    הפרסומות הן המייצגות הכי ברורות של הקפיטליזם. קונים מה שלא צריך, כד שאחרים יתעשרו. אבל ככה זה, יש מחיר לדמוקרטיה.

  24. הלנה:
    ההבדל בין המצב בצרפת בימי המהפכה לימנו אלה הוא שהשיעבוד נעשה באמצעים הרבה יותר
    מתוחכמים כיוון שבעלי אמצעי היצור למדו את הלקח ממהפכות 1789 ו1917:אסור שההמון יגיע
    להכרה עצמית ,הינו הכרה בעוצמתו הגדולה.
    בענין הביטוי "לדמוקרטיה יש מחיר" ,הוא היה נפוץ מאוד בבריה"מ בשנת1937 בגירסה
    "כשחוטבים עצים עפים שבבים"
    עצם הפטליזם הגלום בביטוים כאלה הוא זה שמקומם אותי. עלינו לצמצם עד כמה שניתן את
    ה"שבבים" וה"מחיר" וזה ניתן לביצוע רק אם נצליח להוכיח לקפיטליסטים שאנו בעלי הכרה
    צרכנית ופוליטית.

  25. אלינור

    רציתי לומר שאני משתמשת בכל הקרמים ותתפלאו נהנית מזה, מסתובבת בסופרפארם וכשאני רוכשת משהו כולי אושר, והפרסומות כן עושות לי את זה, ולמה לא בעצם, למה לא להנות ממה שאפשר

  26. הנעלמת, אני איתך
    לא חובה לאהוב את מה שאלה דותן כתבה כאן. גם אני לא אהבתי ואף לא מסכימה עם זה

  27. נכון, הפרסומות המתוארות להלן דוחות, ולכן כל כך התגאיתי על כך שאני צרכנית אדוקה של "תחתונית המשי" של פרגוד תעשיות בהפצת כמיפל/לוטן בע"מ.הפרסומת של תחתונית המשי מראה לשבריר שנייה שתי רקדניות המחזיקות בדי משי קופצות בהילוך איטי וחולפות זו על פני זו. זה הכל. לא קריינות עם מילים כמו "רטובה" יבשה "ריח" וכו', גם לא תמונות של נשים ממושקפות שופכות נוזלים כחולים על גבי תחתוניות מתחרות. ליתר ביטחון אני קונה 3 חבילות בבת
    אחת כשנגמר לי הסטוק, למקרה שיהיה מחסור ואני אאלץ להשתמש בסוג אחר. סוג שיש לו פרסומת מפגרת שכתבתן/ם איזה הרגשה נוראית היא גורמת לכם. לתשומת לבה של הפרסומאית שכתבה שהיא ייבאה פרסומת מחו"ל. זה לא עושה את הפרסומת יותר טובה.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *