מי האבא?

ממש בשלושים העמודים האחרונים של הספר, כשנשארתי בלי ציפורניים בידיים וברגליים מרוב רצון לדעת איך כל הבלגן הזה נפתר, שמעתי את אימא שלי, "אריאליטה, בואי, אמרנו שנלך לחנות בחמש", וממש כמו בתיכון עניתי לה, "אבל אימא, שניה, רק עוד שלושים עמודים". התחינות לא עזרו, ותוך כדי רטינות נזעפות קמתי, התלבשתי, מלמלתי מתחת לשפם קללות ולחשים, וברור שלקחתי את הספר איתי.

מתי לביא היא שחקנית תיאטרון צעירה ומוכשרת. בתחילת הספר היא מגלה שהיא בהריון, ולתינוק יש שלושה אבות אפשריים: ניסן גורדון (סאני), בימאי תיאטרון מהולל וכריזמטי, יותם צינוביץ, מבקר תיאטרון מחמיר, אימת התיאטראות, וליאו, החבר ההומו שלה, שהתפלק להם זיון ברגע של עצב גדול, כששניהם נעזבו על ידי בני זוגם.
בין סאני ויותם קיימת איבה אישית ארוכת שנים. הם היו החברים הכי טובים במשך כל היסודי והתיכון, אימא של סאני הייתה כמעט אימא של יותם (כיוון שהאימא האמיתית של יותם הייתה שחקנית תיאטרון עסוקה) עד שיותם התאהב באחותו של סאני, תמרה. אחרי שתמרה התאבדה סאני האשים את יותם בהתאבדות וכתוצאה מכך הקשר ניתק, והאיבה נשארה (הינט הינט: האיבה קשורה לגילוי עריות).
הסיפור מתרחש עשרים וחמש שנים אחר כך.
סאני בחר את מתי לתפקיד לורה ב"ביבר הזכוכית", בחירה שנובעת, בחלקה, מהעובדה שמתי מאוד מזכירה את תמרה; במשך השנה בה ההצגה רצה מנהלים השניים רומן.
עם תחילת הספר סאני מסיים לכתוב את המחזה הראשון שלו, ולאחר שהוא מורט את עצביה של מתי עד דק, הוא מודיע לה שהיא תקבל את אחד התפקידים הנשיים במחזה וגומר את הרומן אתה לטובת יחסי העבודה ביניהם. מתי נשברת מהפרידה, ובגלל שהיא מודעת לאיבה בין סאני ויותם, למרות שהיא לא יודעת מה בעצם גרם לה, היא מחליטה לפתות את יותם, כדי ללמוד דרכו על העבר של סאני וכך להתקרב אליו במן דרך עקיפה ומעוותת שכזו; מה גם שהיא יודעת שאם הקשר בינה לבין יותם ייוודע לסאני הוא יפגע. הנקמה קצת מתפקששת כשמתפתחת בינה ובין יותם אינטימיות אמיתית אך לאחר שהיא מספרת לו מדוע היא התקרבה אליו, הוא נפגע ומסלק אותה. מתי חוזרת להתנחם אצל ליאו, שבדיוק נעזב על ידי החבר ההולנדי שלו, והופ! הריון, ומי האב?
ההריון הוא בעצם יריית הפתיחה לספר, במהלכו יתברר לנו מדוע סאני מתעב את יותם ופתרון האיבה העתיקה הזו יניע בעצם את כל העלילה.

במהלך הספר מתחילות החזרות למחזה החדש של סאני, ואשרי פורש בפנינו את עולם התיאטרון מבפנים. הספר כתוב טוב, הוא מרתק ומהודק לגמרי מהמילה הראשונה עד האחרונה. אמנם המניעים הפסיכולוגיים של הדמויות קצת קלושים, הדמויות לא שלמות מספיק – ליאו הוא סטריאוטיפ של הומו, מתי היא סטריאוטיפ של אישה צעירה ומבולבלת, וסאני, כמעט עד הסוף, הוא סטריאוטיפ של מנייאק מקסים. הדמות המורכבת ביותר, היא הדמות של יותם.
זה לא ספר שגרם לי לחשוב עליו שניה אחרי שסגרתי אותו, אבל הוא בהחלט העביר לי כמה שעות של קריאה מרתקת.