מסביב למק בשלושים יום

העיקר הבריאות

בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים, נראה לעיתים שהתקוממות נגד תאגידי ענק דורסניים יכולה להתרחש רק במציאות דמיונית. שרק באגדות, דמות הרואית משיבה את הסדר על כנו לאחר שהיא מנצחת תוך סיכונים מפלצת איומה ואימתנית.
והנה, בסרט לאכול בגדול, מגייס הגיבור, מורגן ספרלוק, את חברו ומצלמת הוידאו שלו, ויוצא להלחם במפלצת מרובת הסניפים של מקדונלד'ס – מה שבסופו של דבר מתגלה, למרבה פליאתם של המעורבים בפרויקט, לרבות הצופים, כאתגר הנושא סיכון בריאותי חמור.
ספרלוק קיבל את הרעיון לסרט לאחר ששמע על שתי אמריקאיות צעירות שתבעו את חברת הקשתות המוזהבות בשל עודף המשקל שלהן. הוא תהה עד כמה האוכל שמציעה הרשת אכן מסוכן לבריאות, ויצא לבדוק מה יקרה אם יאכל וישתה שלוש פעמים ביום במשך שלושים יום, מבלי לסרב להצעה להגדיל את המנה, רק את מה שמוצע בתפריט של מקדונלד'ס.

אודיסאה 2004

הסרט הוא סוג של תחקיר רציני שמצליח לשעשע ולעניין בשל העובדה שהכול מתרחש בריל טיים מול המצלמה. ספרלוק מתחיל את האודיסיאה שלו למקדונלד'ס בבדיקה מקדימה אצל שלושה רופאים שונים, תזונאית ומאמן כושר ומקבל אישור מפורט לבריאותו התקינה. המצלמה מאששת את הקביעה בהציגה גבר רזה וחסון עם ניצוץ ערמומי בעיניו. בשלב ההתחלתי, מנבאים המומחים שבתום המסע הקולינרי תרשמנה עליות קלות ברמת הכולסטרול ובמשקל. אולם, תהליך ההאבסה העצמית: פנקייקים לארוחות בוקר, המבורגרים עם משקאות קלים וצ'יזבורגרים בסוף היום, מוביל לנזקים בריאותיים של ממש, המתבטאים בעלייה במשקל, שומנים בדם וכבד מושחם ומודלק. המצב מגיע לכך שהוא מקבל המלצות רפואיות להפסיק את הניסוי או לאשפז את עצמו במקרה שיחוש ברע. ספרלוק, שממשיך עם הפרויקט, מתלונן על כאבי ראש, עייפות ומיחושים ממחושים שונים וחברתו (הטבעונית), מדווחת על לבידו שהולך ונגוז.

חייכי, אכלת אותה

כמעצמת מזון עם 30,000 סניפים ב-100 מדינות ו- 46 מיליון סועדים ליום, מקדונלד'ס היא אימפריה שלאימפריאליזם שלה יש רק מסר אחד, שהוא אחידות; צורה קבועה מראש של כל מנה, גודל אחיד של כל רכיב, חומרים זהים ומזון מתועש ומהונדס לפרטיו. מבחינה זו, מקדונלד'ס שייכת למחלה המערבית של מחיקת הזהות העצמית וקבלת זהות ממוקד חיצוני וחסר ממשות שמתברר בנוסף לכול כמזיק ומרעיל.
את המחיר הבריאותי של אכילת מזון מתועש דחקה מקדונלד'ס מההכרה. אולם, בסופו של דבר, מגיע זמן בו הציבור מגלה עד כמה יקר מחיר הארוחה. הנקודה בסרט בה ג'ון רובינס, בנו של מייסד תאגיד הגלידה "בסקין רובינס" מספר על הבריאות הרופפת שלו ושל צרכני גלידה כבדים במשפחתו ובמשפחות "בן אנד ג'ריס" מעלה לזיכרון את המחזה "כולם היו בני" של ארתור מילר, בו האב מייצר מטוסים פגומים כדי לחסוך בעלויות ובנו, בצו הגורל, טס בהם, שכן הציבור אליו מפנה הרשת את מרבית המשאבים השיווקים שלה הוא ציבור הילדים. היא מצליחה להטביעה את חותמה אצל הילדים שמזהים את מקדונלד'ס לפני שהם לומדים לדבר, ומכירים את דמות ליצן הרשת יותר מאשר את פניהם של ישו או בוש.
העובדה שמדובר בסרט מצליח שנמכר בכל העולם וזוכה לתהודה רבה, בהחלט יכולה לעודד יחידים להשתמש באמצעי הטכנולוגיה הזמינים (אימיילים, כתבות באתרי אינטרנט, צילום במצלמות דיגיטליות ויצירת סרטים בוידאו) כדי לחולל שינוי ולייצר עתיד בו תאגידים ידידותיים ישמרו לא רק על כיסם אלא גם על איכות הסביבה. ולמי שעדיין לא שם לב, השינוי מורגש לא רק בהצלחה המסחרית רבת ההדים של הסרט אלא בתגובה של חברת מקדונלד'ס, שהוציאה בינתיים יותר ממיליון דולר במסעות פרסום שנועדו לתקן את הנזק. בדרך היא גם נזכרה להחליף את השמן ועוד כמה רכיבים בתפריטה מתוך מגמה לעבור למזון פחות מזיק.
סרט אקטיביזם דוקומנטרי, זוכה פרס בימוי לסרטים תיעודיים בפסטיבל סנדאנס, שמותיר רושם חזק.


משחק הבורגר-מן
אתר הסרט

מירנדה לב

שם העט של שלומית ליר כמבקרת הסרטים של "בננות"

תגובות

  1. בריאה ומאושרת

    אולי זה כתוב בכתבה. לא ממש קראתי.

    http://www.rajuabju.com/literature/anti-mcdonalds.htm

  2. אלמוני

    הסרט הזה הצליח להרגיז אותי אפילו שלא ראיתי אותו, ולו רק בגלל המסר המוצג במאמר (אני סומך על מירנדה שגם הפעם עשתה עבודה טובה).

    יש מספיק סיבות טובות להיכנס בחברות הגדולות כאשר הן פוגעות בחברה (נמלים וחברת חשמל לדוגמה). אבל כאשר הצעקה היא צעקת שווא הציבור מוסט מהדברים והאמיתיים. מאחר והבמאי לא אמר שום דבר חדש הוא בעצם עושה שרות דוב לציבור.

    היטפלות של הבמאי, המבקרים והקהל לחברה גדולה רק בגלל ההצלחה שלה ולא בגלל סיבה ראוייה מראה על צרות העין שלהם ולא על שום דבר אחר.

    • פמינה

      לפי הבנתי החידוש הוא בתוצאות הניסוי שהוכיחו שהאוכל במקדונלד'ס גורם לנזקים כבדים הרבה מעבר להשמנת יתר

    • בננהשייק

      אנמם לא ראיתי את הסרט, אבל מלמידת הפרטים שפורסמו כאן ובמקומות אחרים למדתי לקח חשוב. אמנם, אני אוכל במקדונלדס (או בורגר קינג או בורגר ראנץ' – ממש לא משנה) לעיתים די רחוקות, אבל הנתונים זעזעו אותי מספיק כדי שמעכשיו אני אפנים את זה בילדה הקטנה שלי. לדעתי השירות שהסרט עשה לי כצרכנית שלא הייתה מודעת הוא שירות ענק! ואם הם משנים עכשיו את הרכב המזון בגלל פרסומים – כמו הסרט, סימן שיכלו לעשות זאת כבר מזמן והסיבה שלא עשו הייתה כספית בלבד. מי שבכל זאת אוכל מק' – לפחות יאכל מזון טיפה בריא יותר

    • פאולו

      על סמך מה אתה מצהיר ש"הבמאי לא אמר שום דבר חדש"? הרי לא ראית את הסרט. אולי אתה צב, אבל אתה קופץ בראש כמו טיפש. לידיעתך, הסרט משכיל לרכז עובדות על האופן שבו תרבות המזון המהיר משתלטת על החברה המערבית כבר משלב הינקות, למרות הנזק העצום שהיא גורמת והעובדה שהיא אפילו לא חוסכת כסף. לך תראה לפני שאתה מגיב בחוסר חכמה.

      • אלמוני

        הוא צדק שאין כאן תגליות מרעישות.

        כולנו יודעים שהמזון של מקדולנד'ס מזיק, שהם משתלטים על מוחות ילדינו ושהם משקיעים מיליארדים בפרסום.

        למרות זאת, חשוב להמשיך להזכיר לציבור מה באמת מסתתר מאחורי הקציצה הירוקה שלהם.

      • אלמוני

        אם תוכל להוכיח שמקדונלד'ס גורמים לנזק עצום אני בטוח שבית המשפט יפסוק לטובתך הרבה מאוד כסף. מאוד קל לשחרר סיסמאות לאוויר כשלא צריך לגבות אותן. אני מזמין אותך לגבות את הטענות שלך בעובדות.

        אם זיכרוני אינו מטעה אותי לפני עשר שנים בערך התפרסמה במגזין Science סקירה על הקשר בין עודף משקל ותחלואה (אם זה באמת יהיה קריטי אמצא את הרפרנס המדוייק). מסתבר שעד BMI 30 הסיבה העיקרית לבעיות היא חוסר הפעילות ולא עודף המשקל.

        הרבה יותר נראה לי שזאת תרבות האוכל הקלוקלת של המעמד הנמוך שגורמת לצרות הבריאותיות שאתה טוען להן, לא מקדונלד'ס. הניסוי שהבחור עשה מתאר תרבות אכילה קלוקלת. הוא היה מגיע לתוצאות דומות גם עם ארוחות במסעדה סינית, איטלקית או כל אחת אחרת שתבחר. ובמובן הזה אין שום דבר חדש.

        הפלת אשמה גורפת כזאת על יצרנית המזון דומה להאשמה גורפת של יצרניות הרכב בתאונות דרכים.

        אם לא שמת לב אז בתחילת התגובה הראשונה ציינתי שהתגובה מתייחסת למסר כפי הוא משתקף במאמר ולא על סמך צפיה בסרט. אז לא צריך לקפוץ בראש כמו טיפש ולהכריז על אחרים שהם טיפשים.

        • פמינה

          הבעיה שמקדולנד'ס מעודדת את תרבות האכילה הקלוקלת ולכן לאחר יציאת הסרט היא הורידה את הארוחות המוגדלות מתפריטה

        • פאולו

          תראה את הסרט ותבין. מאכילה במסעדות עם תפריט מאוזן לא היית מגיע לאותן תוצאות שהבמאי הגיע אליהן במקדונלדס, שלא לדבר על כך שהסרט מביא דוגמאות כיצד מקדונלדס משתלטת על מוחות הילדים כבר בגיל רך וגורמת למעשה להתמכרות, מה שלא קורה במסעדה השכונתית שלך.
          וחוץ מזה, הסרט מדבר על כל תרבות הפאסט פוד ומביא את מקדונלדס רק כמקרה מבחן קיצוני במיוחד.
          הטענה שאתה מגיב למאמר ולא לסרט היא קצת מיתממת כי אתה מביע רוגז על תוכן הסרט ועל מה שאתה מכנה "ההיטפלות של הבמאי", ובכל מקרה מזכירה מישהו שקרא את התקציר של "החטא ועונשו" והחליט שזה ספר גרוע על איזה רוצח זקנות.
          לך תראה את הסרט, כדאי לך.

          • אלמוני

            תרבות ה fast food היא חלק מהתרבות המערבית, במיוחד של מעוטי היכולת. אם זיכרוני אינו בוגד בי, יש קשר הדוק בין רמת הכנסה והשכלה לבין עודף משקל.
            למיטב הבנתי, אם אתה רוצה לפתור את הבעייה של עודף משקל כנראה שתצטרך לשפר את ההשכלה והכנסה של אותה קבוצת אוכלוסייה.

            מקדונלד'ס בפני עצמה לא משמינה אנשים, זה חוסר האחריות האישי שהוא כנראה תוצר של חינוך לקוי שגורם לכך. העניין הוא שהכי קל להאשים את מקדונלד'ס, זאת חברה גדולה, עשירה, אמריקאית. למה לא להיכנס בהם בעצם?

            שכנעת אותי, אני אלך לראות את הסרט.

            • פאולו

              כשתלך תראה שבין היתר הסרט מדבר על חלקה של מקדונלדס בחינוך הלקוי שאתה מדבר עליו.

            • רגע רגע אתה מנסה להגיד שאתה צמחוני, שאתה לא אוכל אוכל מהיר? בשבדיה אין מקדונלד'ס ואתה מעולם לא אכלת שם?
              איפה יש מקדונלד'ס בשכונת התקווה או ברמת אביב?

              • אלמוני

                לא יודע מאיפה הסקת את המסקנות האישיות לגבי, לא רמזתי לגביהן בשום מקום.

                מה שהתכוונתי לומר הוא שהמצב הסוציואקנומי נמצא בהרבה מקרים בקשר הדוק עם עודף משקל ובעיות בריאות. לא אני המצאתי את זה. התופעה הזו מוכרת הייטב, גם בישראל. הנה קישור לתקציר של מאמר ישראלי, שבודק את הקשר עליו מדובר. אם את רוצה למצוא עוד מאמרים שבודקים את הקשר בין Socio Economic Status (SES( ובין Body Mass Index (BMI) בצע/י חיפוש קצר באתר המקושר.
                http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=11727467
                אני מקווה שהקישור לא נחתך, אם כן, תדביקי אותו.

                כלומר, האשמת מקדונלד'ס בהשמנה ובבעיות הבריאות של האנשים האלו היא הטפלות לסיפטום ולא לסיבה.

                • אלמוני

                  הקישור אכן נחתך.
                  באתר שאליו הגעת בקישור הקודם הכניסי את המונחים SES ו BMI ותקבלי הרבה מאמרים שעוסקים בנושא.

  3. מבזקנית

    ידיעה שהתפרסמה היום בגלובס:
    "הספורט החדש של עורכי הדין בארה"ב: נסיונות לתבוע חברות של מזון משמין.
    עד כה חוקקו 11 מדינות בארה"ב "חוקי צ`יזברגר" המונעים מצרכנים לתבוע חברות בגין השמנה".

    חברות הטבק, מאחורייך.

  4. מור פאוס

    רוב הגולשים ראו את המטריקס. אבל כמה מכם מכירים את המיטריקס?
    לא מקובל שסוכן סמית בכינוי כאן כצב מעבדה יגן על התאגידים הגדולים מבלי תגובה הולמת.
    אז במקום הקישור שלו שאינו מוביל לכלום קבלו את האמת.

    מוכנים?
    קחו את הגולולה האדומה וקפצו לאתר הבא כדי לראות את האמת

    http://www.peta.org/feat/meatrix/

  5. אלמוני

    הנה ביקורת הולמת לסרט שהתפרסמה בהארץ יום שישי, 27 בספטמבר
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=469845&contrassID=2&subContrassID=23&sbSubContrassID=0
    גם כאן הקישור עלול להחתך, אבל מי שרוצה לקרוא ביקורת עניינית שיכנס לאתר הארץ http://www.haaretz.co.il ויחפש את הכתבה.
    אורי קליין מציג סידרה שלמה של טיעונים מנוסחים היטב למה הסרט הזה מפספס, ובגדול.
    ציטוט מתוך הכתבה (מי שרוצה את כולה יאלץ לגשת להארץ) "הסרט אינו מתייחס להיבט המעמדי והסוציו-אקונומי של התופעה, וגם לא לקשרים בין המוקדים הכלכליים והפוליטיים הגדולים של אמריקה לבין חברות ענק כמו מקדונלדס."

    • מירנדה

      קראתי את המאמר של אורי קלין אתמול במקרה ומצאתי אותו מאכזב בגדול.

      על השאלה, שמציב קלין: "האם ספרלוק מאמין באמת שביכולתו 'לפגוע' בענק תעשייתי כמו מקדונלדס?" הוא עונה בשלילה ומקצין עד כדי ראיה של הסרט כפרסום בן 96 דקות למקדונלד'ס.
      נו באמת. לעומת קלין, כתב הניו יורק טיימס למשל, מדבר על סרט חושף שחיתויות.

      אז אין ספק שאורי קלין הוא כתב רהוט ומעניין, אבל לדעתי, לשלול את השינוי שחולל הסרט דורש הדחקה של למעלה מ- 34,000 אזכורים באינטרנט, אלפי תגובות בפורומים ובלוגים ברחבי העולם, והתעלמות מהשינוי בתפריט, במרכיבים ובגישה של מקדונלד'ס שהחליפה לשמן קנולה, ללחמניות עם סיבים טבעיים, הוסיפה ויטמינם, התחילה לפרסם בגלוי את הרכיבים בתזונתיים של המזון, וכן, גם הקטינה את המנה.

      מדובר כאן, הייתי אומרת, לא רק בשינוי תזונתי, אלא גם בשיעור חשוב בהגברת המודעות הציבורית וחינוך תאגידי המזון ללקיחת אחריות על המנה שהם מגישים לנו.

      אז נכון שאנו רגילים לסרטים דוקומנטריים עם ראיה יותר הוליסטית של הדברים אבל לעיתים כדי למוטט חומה מספיק לתקוף אותה בנקודה אחת. וזה מה שהתרחש בסרט הזה. אני מציע לך לצפות בו.

      מירנדה

      • אלמוני

        היי מירנדה,
        אני אצפה בסרט, כנראה השבוע.
        להבנתי את אורי קליין, מבחן התוצאה של הסרט הוא האם הצופים יהיו רזים יותר. כי אם הם יאכלו פחות מקדולנד'ס אבל יאכלו שווה ערך קלורי במאכלים אחרים הם ימשיכו להשמין (בהנחה שההוצאה הקלורית שלהם לא השתנתה). זאת הייתה כוונתו של אורי קליין כאשר הטיל ספק אם הסרט משיג את מטרותיו.

        אנחנו חשופים לשטיפת מוח על נזקי עודף משקל מכל כיוון כל היום כל יום. קשה לי לראות את השפעת הסרט הזה נמשכת מעבר להחלטה הסטנדרטית של 'מחר מתחילים דיאטה'.

        עוד נקודה שאולי תפתיע אותך, הבעייה היותר חמורה היא לאו דווקא עודף משקל אלא חוסר פעילות גופנית. עד BMI 30 מחלות קשורות יותר לחוסר פעילות גופנית מאשר לעודף משקל.

        דרך אגב, אם אני הייתי ביג בוס במקדונלד'ס הייתי שוכר חבורה של שמנים ושמנות, מאכיל אותם רק באוכל מהתפריט של מקדונלד'ס, אבל בכמות נורמאלית, מאמן אותם יום יום בחדר כושר עם מאמן צמוד ובודק פרמטרים רפואיים שלהם לפני ואחרי חודשיים שלוושה. אני מבטיח לך תוצאה הפוכה בתכלית לתוצאה של supersize me.
        יש לך ספק בנוגע לזה? מה היית אומרת אחרי סרט כזה על מקדולנד'ס? שהוא מעוות את המציאות? יותר מאשר הסרט הראשון?

        • עוד בן שמבטיח כל מני הבטחות

        • מירנדה

          הי צחי,

          האישו אינו אם הצופים יהיו פחות רזים אם לא יאכלו במקדונלד'ס מדובר בהרבה יותר מזה. אם כי הבנתי שזה יכול לעזור בהתחשב בעובדה שארוחת מק-רויאל עם צ'יפס ומשקה דיאטטי מכילה 864 קלוריות.

          לגבי ה"ביג בוס" הדרך סלולה בפניך – קראתי היום שרי קרוק התחיל את האימפריה של מקדונלדס בגיל 52….

          יהיה מעניין לשמוע מה יש לך להגיד ~*אחרי*~ שתצפה בסרט – ואם אפשר ללא דעה קדומה.

          • באמת נראה לך שהשחצן הזה שיש לו דעה על כל דבר ילך לראות סרט הרי הוא יודע הכול כבר

          • אלמוני

            היי מירנדה,
            אמש ראיתי את הסרט. במהלך כל הסרט חיפשתי איזה פיסת אינפורמציה חדשה ולא מצאתי.
            ידעתי שהאוכל מהיר כמעט תמיד עתיר קלוריות, ידעתי שיש הרבה פירסומות לאוכל מהיר וכו'…
            כן שמתי לב שבסרט הוזכרה מעט מאוד פעמים (פעם אחת?) הדרך שאני ועוד כמה, חושבים שהיא הדרך לפיתרון של בעייה כל כך גדולה ומקיפה – חינוך, חינוך ועוד פעם חינוך שעולה כסף, כסף ועוד הרבה כסף.
            הקטנת כמות הקלוריות במנת המבורגר ב 20 קלוריות לא תפטור את בעיית ההשמנה של הארצות המתועשות (ארצות הברית אומנם מובילה אבל היא בהחלט לא לבד).
            כאשר יש מודעות, הדרך להתמודד עם עודף משקל עוברת בראש ובראשונה דרך פעילות גופנית. מי שעושה פעילות גופנית באופן סדיר עלה על הדרך הנכונה להיפתר מרוב הבעיות, גם אם יהייה לו מעט עודף משקל (עד BMI 30).

            הביקורת שלי על הסרט נשארת בעיינה. במקום להציג לאנשים את שורש הבעייה, השכלה והכנסה נמוכה, ספורלוק נתפס לסימפטומים ולגימיקים.
            בנוסף, ספרלוק מתעלם או מתייחס בריפרוף לשאלות הרבה יותר חשובות. איפה מתחילה האחריות האישית ונפסקת אחריות המוכר? (אם נשים שלט בכל סניף תפטר הבעייה? ממש לא, רק ברבע מהסניפים לא היה מיידע) כמה, אם בכלל, צריך להגביל את חופש הבחירה של אנשים לפגוע בעצמם, כולל באמצעות מזון? איך אפשר להגביל את צריכת הקלוריות בצורה שתהייה מוצדקת מבחינה אתית ומעשית בה במידה? (מיסוי על בסיס ערך תזונתי?) ועוד דברים רבים וטובים שאורי קליין כתב טוב יותר ממני.

            לפני אחרון החביב, ספרלוק בוודאי לא הצליח להראות שהמבורגרים הם אלו שגרמו לחוליים שתקפו אותו, כל שהראה זה שעליה מהירה במשקל עלולה להזיק לבריאות. ישן מאוד.

            אחרון, יכול להיות שיש לסרט הזה אי אילו איכויות קולנועיות, אלא שאני לא הרגשתי בהן, אולי בגלל שאני לא מבין גדול בקולנוע.

            • מירנדה

              שורש הבעיה אינו השכלה והכנסה נמוכה, לפחות לא במקרה הזה ובטח לא בארצנו. תראה לי משהו מעוט יכולת שמשלם 30 ש"ח על ארוחה במסעדת מזון מהיר. ואין זה מקרה שסניפי מקדונלד נמצאים במקומות היוקרתיים יותר בארץ ובעולם. (אין סניף בשכונת התקוה.)
              נראה לי ששאלת האחריות האישית קבלה מענה הולם בסרט בהתחייחסות לשטיפת המוח המסיבית ולחוסר מידע מספק על רכיבי המזון. מבחינה משפטית חברות הטבק למשל, לקחו בסופו של דבר אחריות ואם מקדונלד'ס בעזרת הלובי שלה לא הייתה מזדרזת ומוציאה חוקים נגד תביעות כפי שציינה מבזקנית, (ראה לעיל) היא הייתה צריכה לשלם גם כן.

              לגבי איכויות קולנועיות, אכן לא הייתי ממהרת לתת פרסים לסרט, אבל האובר-חוכם של איך הסרט צריך היה להיעשות מעיד על שחצנות. כדי להלחם בתופעה צריך להשתמש לעיתים באותם כלים. ספרלוק משתמש בדיוק בטכניקות של מקדונלד'ס – ומצליח לדבר לצופים על מזון במשך למעלה משעה מבלי לשעמם אותם (כמעט) תוך השגת יעדים רציניים.
              כל מי שיש לו אג'נדה חברתית כל שהיא – יכול רק לברך על כך.

              לא התייחסתי בכתבה בשל סיבות שונות, לקשר בין שובינזים ואימפריאליזם כפי שהוא מתבטא בהשתלטות של תאגיד מקדונלד'ס והאוכל שהוא מספק. אבל התגובה שלך ושל מספר מבקרים אחרים גורמת לי לחשוב שאכן חוסר הכבוד לערכי האדמה קשור לאלמנטים גבריים גם אם הוא באים בלבוש מתחסד.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *