מצעד חצות

בחורה א': אחותי, אחותי, את קולטת שהלילה סוף סוף סילבסטר?
בחורה ב': קולטת. בטח קולטת.
בחורה א': אחותי, אני מחכה למסיבה הזאת כבר חודש שלם, איזה לוק אני עומדת לדפוק, חבל לך על הזמן.
בחורה ב': יופי לך. כי אני בכלל לא מתכוונת לבוא למסיבה.
בחורה א': למה? מה יש לך? אוף, תשתחררי כבר מהכבדות הזאת.
בחורה ב': אמרתי לך, אני שונאת לצאת בסילבסטר. מעדיפה להישאר בבית, לעלעל בעיתוני השבת ולהאזין לדיסק החדש של אמינם.
בחורה א': אחותי, הסצנה בשיאה, רק תגיעי לשם ותתעלפי מאוירת הקרחנה, במיוחד עם הרזידנט החדש שהטיסו לכאן מהולנד, אסור לך להחמיץ.
בחורה ב': מה בדיוק אני מחמיצה? לצאת מהבית אל כבישים פקוקים? להימחץ בתוך מועדון על ידי ילדות צווחניות שמאפרות לי ג'וינטים על השיער? ולהסריח מענני עשן ואלכוהול? לכי לבד. אני בטוחה שתהני.
בחורה א': אחותי, כדאי שתרגיעי, את באה איתי למסיבה וזה סופי, כבר קניתי כרטיסים.
בחורה ב': בארץ? מי קונה כרטיסים לסילבסטר במחירים של הארץ?

יעלה ויבוא די.ג'יי חממי

והנה עוד שנה אחת נתלשה לה מלוח השנה העולמי שלנו ונמוגה לה כעשן. כולם מסביב גוררים אותנו בטביעה אל תוך סיכומי שנה מתישים וכופים עלינו תצפיות לשנה החדשה.
כשהייתי צעירה ורכה בשנים נחשפתי לראשונה למצעד השנתי והמסכם של רשת ג', השדרן אמר שהשיר של מודרן טוקינג "בראדר לואי" ירד 4 שלבים למקום השביעי. לא הבנתי מה זה אומר לרדת 4 שלבים. כשביקשתי מסבא שלי שיסביר לי, הוא תחב לי ביד מטלית יבשה ואמר לי לנקות את האבק מהשלבים בתריסים של המרפסת.
שנה חדשה מביאה עימה משב ריח חדש ומלא תעלומות. השנה החדשה תתחיל הלילה עם הצגה לוהבת של זיקוקי דינור בכל העולם. בארץ, לעומת זאת, כולם ממהרים להצטייד בהזמנות למסיבות הכי שוות עם הדי.ג'יי הכי נחשב. רובם לא שמעו את שמו אך מחשש להיכשל באיזו בורות, הם עוטים ארשת של יודעי דבר. כן. די.ג'יי חממי. בטח מכיר. שכן שלי, מצד גיסתי.

מתי נתנשק?

כשאומרים סילבסטר ישר מהרהרים על הצמדת שפתיים וטבילת לשונות. יש לי חברה שבאופן קבוע נפרדת מבני-זוגה בחודש נובמבר, ומוצאת את עצמה אומללה ובודדה בערב הסילבסטר.
"גם השנה אין לי עם מי להתנשק," היא עיקמה פרצוף והשליכה שניצל נוסף למחבת.
"התנשקת עם האקס שלך שנה שלמה, תני לשפתיים שלך לנוח בינואר," ניסיתי לנחם.
ואז היא סיפרה לי על הזיכרון המר שהותיר בה הסילבסטר.
היה זה חורף 1992, במסיבת הסילבסטר של השכבה. נער מהכיתה המקבילה ניגש אליה, זרועותיו פשוטות קדימה והוא מוכן לנשקה. חברתי המבוהלת הבחינה בחצ'קון עגלגל שעיטר את מעלה שפתיו, החצ'קון הבשל נראה מאיים ונדמה כי הוא תלוי על בלימה ודי בכיווץ אחד של השפתיים והתמיסה הלבנה הייתה מפציעה החוצה וזולגת בהחלקה היישר אל קרקעית לשונה. לבסוף המזג הרע שלה הציל אותה, היא דרכה לו על הרגל והסתלקה משם.

לא רק על איברו של הגבר תחייה האישה

מרבית הנשים הרווקות סבורות שבערב הסילבסטר, הנה זה הולך לקרות להן וחייהן עומדים להשתנות מן הקצה אל הקצה ויש כאלה שאפילו חולמות ומייחלות לתפנית חדה. מחציתן מתפללות שבחור מדהים יקלוט אותן מזווית המועדון, יפסע אליהן בביישנות, יבלע אותן בנשיקה ארוכה ומאוחר יותר אפילו יבקש לחדור לעולמן. לעומתן, כל השאר, הריאליסטיות, בטוחות שגם הלילה הזה הן תחזורנה לבד לדירה, תתכנסנה עמוק תחת השמיכה כדי לבלות בשינה טרופה יום שהתחיל רע.
האווירה בסילבסטר היא שונה מכל לילה אחר. התחושה היא שהנה עומד להפציע לו עתיד חדש, ואת מבטיחה לעצמך שהשנה הזאת תהיה שונה בתכלית מקודמתה ושהשנה הזאת חייבת להיות אליך טובה ואת אליה בחזרה.
לפני כמה שנים התארחתי במסיבת סילבסטר ענקית על תקן של מסקרת האירוע, הצלם שהתלווה אלי הפליא ביכולת ניתוח מרשימה אך מפוקפקת על התנהלות המין הנשי באירועים מהסוג הזה, של הסילבסטר. כבר במהלך הספירה לאחור הוא ביקש שאתבונן בקפידה על חברותיי הרווקות הרוקדות ברחבה כשעל לחייהן שפוך אודם רך, איך הן מתירות את שיערותיהן לצדדים, איך הן לובשות בגדים המעוררים את נשיותן החנוקה, איך הן מוכנות להפקיר את עצמן לשפתיו הרותחות של כל גבר בסביבה, והוא אפילו הגדיל ואמר שהוא מוכן להישבע שהוא יכול לחוש את האש המשתוללת בין ירכיהן הדלוקות של הבנות.
"אוי, תסתום," אמרתי לו. "איזה קשקוש, לך מפה, אתה מפוטר!!!"
"ואם אני אלך לא יהיה לך עם מי להתנשק," הוא גרגר בהתחנפות.
"אני מעדיפה להתנשק עם מברשת האסלה ולא איתך."
ואז הוא התקרב אלי הידק את אחיזתו על מותניי הדקיקות (כן, בטח) וניסה בכוח לנשקני. אבל בגלל שאני אישה רעת מזג, דרכתי לו על הרגל והסתלקתי מהמקום.
ובנות יקרות, אם גם הלילה לא יהיה לכן זוג שפתיים לנשק – קצת עצוב אבל לא נורא. או כמו שסבא שלי היה נוהג לומר: פה סגור אינו בולע זבובים.