סקנד לייף

שהרה בלאו הינה עיתונאית, אשת תקשורת וסופרת. משום פעילותה הרבה במגוון התחומים, אינני יודעת מהו הסדר המדויק של התפקידים אשר מגדירים את שהרה. אני מתקשה להבין כיצד לא שמעתי עליה לפני שהונח לפני ספרה, אך שהרה בספר ביכוריה "יצר לב האדמה" כבשה אותי. הספר – הכתוב בצורה מהפנטת, חודרנית ובוטה – מספר על תלמה, בחורה צעירה בשנות ה-30 לחייה, רווקה מבית דתי, רווית יצרים ואנוכית. את תלמה מקיפות כמה דמויות מפתח עיקריות; נילי בת דודתה, מתחרה ומודל לחיקוי, חנן בן-דודה של תלמה ומושא אהבתה וסבתא גרטה, שעיצבה את חייה של תלמה.

רחם אחד ענקי

דבר מה בתיאור של תלמה ובראיית העולם המעוותת מעט שלה גורם לקורא לרצות להזדהות איתה ולראות את עצמו במקומה – בודדה, גמלונית, חסרת ביטחון עצמי ואהבה לעצמה, מה שגורם לתהיות רבות. כיצד תלמה מאוהבת עוד מימיי ילדותה בחנן? כיצד היא יודעת מה זאת אהבה? ובביטוי השגור בפי כל עוד מימים ימימה, כיצד האחד ילמד לאהוב האחר בשלמות מבלי שיאהב את עצמו כלל? עם קריאת הספר נוצרת התחושה שתלמה עיוורת לאהבת הזולת ולאהבת אמה ואביה. היא מתכחשת לכל רגש אחר ומתעקשת לאמלל את עצמה ולא לראות את האמת. היא שונאת את אמה, היא מתארת אותה כדמות אפרורית ונטולת נוכחות בעולם, אישה כנועה ושקטה שפועלת כפי שהחברה הדתית דורשת מאישה – מבשלת, מנקה ומגדלת ילדים. אולי השנאה של תלמה נובעת מעצם העובדה שאין לה שפה משותפת עם אמא שלה ומהרצון שלא להיבלע לתוך התפקיד הזה של אישה ללא יצרים, ללא רצונות משל עצמה ללא אמירה בשום תחום, לגולם. אולי עצם יצירת הגולם שיוצרת תלמה היא הדרך היחידה שלה למרוד בכללים.
העיסוק האובססיבי במיניות וברחם האישה כמה שמגדיר אותה בראש ובראשונה מודגש מאוד. אישה היא אישה רק אם יש לה רחם תקין, כזה שיוצר חיים ונושא אותם. אישה היא אישה ללא קשר ליצר המיני שלה ולרגשות שלה. אישה שהיא אישה רק בשל יכולתה להישאר כנועה ולא לבטא בשום דרך את ההשתוקקות שלה למין ולגבר שיחדור לתוכה, לגבר שיענג אותה וישחרר את כל מה שאצור בתוכה.
רוב הנשים שמתוארות בספר הן רק דרך להציג את הכלל הזה בחייה של תלמה. הן לא חשובות מעבר לכך לעלילה, חשיבותן היא רק בעצם היותן בעלות רחם.

קחי לך גולם

תלמה, כמו נשים רבות לפניה בעולם הספרותי, היא אישה צעירה עם דחפים מיניים מודחקים ורצונות למציאות אחרת שמניעים אותה למעשים חתרניים בניגוד לדתה, המובילים לאסונות ולטירוף שבא על הגיבורה. תלמה כלואה בעולם שבו התא המשפחתי מגדיר אותה כפי שהיא צריכה להיות – נשואה, פשוטה ועם ילדים. תלמה לא מוצאת את עצמה בתוך ההגדרות האלו, לא משום שאינה רוצה, פשוט משום שהגבר היחיד שבו חושקת תלמה מאוהב באחרת. תלמה מחפשת פתרון אחר להרגיש נחשקת, אהובה ומוגנת, היא מוצאת את זה ביצירת גולם שמגלם בתוכו את כל הצרכים שלה; אהבה תלותית, ציווי של רצון האחד על האחר, קשר נסתר מהחברה, משהו שהוא רק שלה. עם קריאת הספר חשים היטב את משיכתה העמוקה והחופרת של בלאו בנושא השואה, המוות ויצר החיים. היא מצליחה לתאר שני עולמות מתואמים של תלמה וסבתה. האחת ניצולה והשנייה שורדת ולעתים לא ניתן לדעת בבטחה מי מהן היא מה, כי שתיהן מתמזגות לאחת. שהרה מצליחה ליצור עולם קודר ואפלולי על ידי שימוש באמונות תפלות ומוטיבים של גיהנום. היא כותבת אימה קלילה שמתפתחת עם התקדמות העלילה ויוצרת ציפייה לקרוא עוד.
כפי שאמרתי, איני יודעת לומר במדויק מה מגדיר את שהרה בלאו יותר, אך מבחינתי בראש ובראשונה שהרה היא יוצרת מבריקה שעושה שימוש בכישרון, רגש ושכלתניות בזמן הכתיבה. אני ממתינה בקוצר רוח לספרה השני.

"יצר לב האדמה", עורכת: נועה מנהיים, הוצאת זמורה-ביתן, 2007