על בייגלה וחוכמת ההתבגרות

הסרט "חוכמת הבייגלה" הוא סרט ישראלי עדכני, זורם ומשעשע שמצליח ליצור ולשמור על עניין בזכות ליהוק מוצלח, תסריט חביב ובשל האמירה שבו. בסרט גלומה אמירה מהותית ומעניינת על הגבר הישראלי, על החיים של צעירים בתל-אביב ועל מערכות יחסים בין גברים ונשים. הסרט מספק מראה לישראליות תל-אביבית עדכנית וצעירה מנקודת מבט המבקשת תשובה לשאלה "מי אני, ומה אני עושה פה". הנושא שעליו סובב הסרט מעניין לא רק בשל בקשתו של הגיבור, גולן, למצוא את זהותו ומקומו בחברה הישראלית/תל-אביבית אלא גם בשל האופן שבו הוא מגיע לבסוף לתשובה; החיפוש אחר זהות הוא למעשה תהליך התבגרות שסובב סביב הבשלות לקיום מערכת יחסים רצינית ומלאה עם אישה. תהליך החיפוש אחר הזהות שעובר גולן, אותו מגלם גיא לואל, מתחלק לשלושה שלבים: שלב ראשון שבו הוא שומר בקנאות על הילדותיות שלו ומסתכל על נשים כעל אובייקטים, שלב שני שבו הוא מתאהב ושלב שלישי שבו הוא מגלה את עצמו דרך אהבתו לאשה.

הילד בן שלושים

בחלק הראשון של הסרט התהיה של גולן לגבי זהותו מתרחשת ממצב ילדותי. התשובה לשאלה "מי אני?" שהיתה ברורה לו כשהיה ילד אינה ברורה עוד כשהוא מתקרב לגיל שלושים, מאחר שהוא עדיין אינו מבין מה זה להיות בוגר. למעשה, במצבו כבוגר-ילדותי, עם אבא שנותן לו אולטימטום בדבר הפסקת תשלום שכר הדירה אם לא ימצא עבודה, וחברים שעברו לפאזה אחרת, של עבודה וזוגיות, הוא מוצא קושי להבין את האופן שבו הוא אמור לקחת חלק בחיים עם כל מה שיש להם להציע לו כבוגר: "אין לי מושג מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדול. משנה לשנה, אני מרגיש שאני יודע פחות ופחות." המצוקה הקיומית של גולן גוברת כאשר הסביבה הקרובה לו מתחילה לאותת, לרמוז ולומר לו מפורשות שהוא צריך להשתנות בשעה שהוא עצמו אינו בטוח שמה שהחברה מוצאת כנכון הוא נכון בשבילו; הוא מביט סביבו רואה את הזוגיות של חבריו ולא מבין את הבחירה שלהם, הוא רואה את החומרנות והשגרה חסרת ההשראה שבעבודה קבועה ושואל את עצמו לשם מה לו כל זה:
"כשאתה מתקרב לגיל שלושים, שני החברים הכי טובים שלך נשואים לבחורות מבאסות, ונשאר לך רק חבר אחד שאפילו ממנו אי אפשר להתעודד כי הוא בטלן מקצועי, אתה נשאר לבד עם השאלות שכשהיית ילד חשבת שרק משוגעים שואלים – מי אני? מה אני? מה אני עושה פה? לאן צריך להגיע? ואיך זה שנראה שכולם יודעים את הדרך, אבל מצד שני נראה שכולם סובלים?"

המחיר של הילדותיות

הילדותיות של גולן מוצגת בחוסר המסוגלות שלו להתמיד בעבודה ובקשרים רציניים ובשפה בה הוא משתמש. גולן מוצג כמי שעובר ראיונות עבודה שונים כשהוא פוסל את עצמו פעם אחר פעם בתשובות שהוא נותן, בסרובו למלא מחדש קורות חיים ובעזיבתו באמצע מבחן קבוצתי. חוסר ההתבגרות מתבטא גם בכך שגולן אינו יודע מה הוא מחפש ורוצה באשה: "כל מי שעוד לא הכרתי נראתה לי מה זה אחלה של בחורה ואחרי שהכרתי אותה היא כבר לא נראתה לי אחלה בכלל." נשים מוצגות כאוביקטים שגולן, בשלב הילדותי שלו, ממשיל לגלידה בשלל טעמים מהם הוא מתקשה לבחור. גם השפה שבה משתמש גולן בתחילת הסרט מתארת יחס ילדותי ורדוד לנשים. כך הוא מרבה להשתמש במילה "זונה" בסצנה אחת. בסצנות אחרות, כמו זו על החוף, החבר'ה של גולן, מזכירים קצת את חבורת אסקימו לימון באופן שבו הם מדברים על נשים ועל מה שהם מפנטזים שהן רוצות.
המחיר של הילדותיות הוא בלבול, קשיים כלכליים ובדידות, הכיף שבה הוא תחושת החיות. הציווי הגדול של גולן לעצמו הוא לחיות את החיים. הוא רוצה לדעת לפני שיגיע לגיל מופלג שבו קשה להנות, שהוא חי את החיים כשהיה יכול. אחד השלבים החשובים בתהליך ההתבגרות של גולן מתרחש כאשר הוא מממש את תחושת החיות במערכת היחסים שלו עם דיקלה, אחותו של החבר הכי קרוב שלו. דיקלה, אותה מגלמת אוסנת חכים, היא דמות אישה-ילדה, מלאת חושניות, הומור וקסם. כשהיא אומרת לגולן שהיא תיקח אותו לאיזה חודש ואחר כך תזרוק אותו הוא כועס אבל מוצא את עצמו נמשך אליה ורוצה אותה יותר בדיוק בשל כך. אולם, ככל שהיחסים ביניהם נמשכים גולן מוצא את עצמו במערכת יחסים רצינית והבעיה שלו מתחילה להתעורר שוב. פתאום בתוך הזוגיות לא הכל כיף. יש שיגרה, יש קטעים רציניים וכבדים וגולן שחש שוב מאוים נוטש וחוזר להיות לבד.

התבגרנו

ההבנה של המשמעות המלאה של זוגיות אוהבת כחלק מתהליך ההתבגרות באה עם הפרידה מדיקלה, ההתפתחויות במערכות היחסים של חבריו של גולן, והקשר, שנעשה בסרט, בין נשיות לפרקטיות.
לאחר שהוא עוזב את דיקלה, גולן מבין מה יש לו להפסיד. מערכת היחסים איפשרה לגולן ודיקלה להוציא את הילד שבהם החוצה ולכן שילבה חיות וכיף. בלי דיקלה, ועם חברה חדשה ואחרת גולן מצליח להתבגר: להשתלב בעבודה ולשמור על מערכת היחסים. אולם המעבר לחיים כבוגר מתרחש מבלי להשאיר מקום לילד שבו, ולכן גולן חש שהוא חי חיים חסרי רגש כחלק ממסה מקובעת ומעיקה. מה שמאפשר לגולן להתקדם ולהבין את חשיבות הקשר עם בת זוג אוהבת לתהליך קבלת הזהות וההתבגרות העצמית, הוא האופן שבו חבריו מוצאים את עצמם ומתקדמים בחיים באמצעות מערכת היחסים הזוגית שלהם. כך למשל, חברו בצל הכלומניק, שבתחילת הסרט אמר שנשים הן אמוציונליות, מוצא את מקומו בעולם בזכות החברה שלו. חוכמתן המעשית של הנשים המופיעות בסרט מוצגת כסוג של ארציות ופרקטיות המסומלת במוטיבים שונים כגון האובססיה של גלית חברתו של גיא לכפות רגליים (המבטאות קשר לאדמה), השוט הארוך של החברה הצרפתיה של יוס כשהיא צועדת לאורך המוזיאון, והשם דיקלה המרמז על חיבור לאדמה (לעומת השם גולן שמסמל ראש בשמים).
לסיכום, סרט חביב על התבגרות מאוחרת עם קטעים מרגשים ויפים ומסר אוהב.