גם אם צלקות נחשבות סקסיות, הצלקות של ענבל גלעדי פיתחו אצלה את קללת הרגישות שגורמת לה לקבל כל פגם

צלקות

פלטינה אהובתי

בגיל 16 עברתי ניתוח בגב. עמוד השדרה שלי היה עקום וכדי ליישר אותו השתילו לי פלטינות לאורכו. הניתוח היה מסובך והיה סיכוי שאצא ממנו על כסא גלגלים. היום אני אחרי שלושים ויש לי גוף של בת 16, כששתי צלקות מפארות לי את הגב – אחת ארוכה לאורך עמוד השדרה, השנייה לרוחב האגן. פעם לא חשבתי שהצלקות שינו אותי, אני כבר לא זוכרת את עצמי בלעדיהן ובגלל שהן בחלקו האחורי של הגוף, רוב הזמן אני שוכחת שהן שם. אבל בכל פעם שמישהו מגלה אותן, אני נאלצת להתבונן בעצמי מחדש ואז אני קולטת את השינויים. אז אולי זה לא מדויק שצלקות לא משתנות עם הגוף, ואולי זה רק הראייה שלי שמשתנה.

לא מצפצפת בשדה תעופה

בשנות התיכון, אנשים זכרו שעשיתי ניתוח ושאלו שאלות (אם הרגישו נעים), גם במקלחות המשותפות בצבא הרגשתי את המבטים. אבל עם השנים, אנשים שהכרתי כבר לא ידעו על הניתוח ועל הצלקות ואני התחלתי לשכוח אותן. עד שהגעתי למצב אינטימי עם בחור ואז הוא היו מעביר יד מהוססת על הצלקת הארוכה שנמתחה כמו דרך ללא מוצא ומגייס את הקול הכי מתחשב כדי לשאול: "מה קרה לך כאן?". לפעמים אמרתי שרבתי עם כריש, נצמדת לגישה שהומור יציל אותי מעשרת המכות, אבל בראש עברו לי צילומי רנטגן של גוף, הגוף שלי, ובמרכזו מגדל של פלטינות, עם ווים וברגים שנראו כמו מרפסות שמש. במהלך הזמן התחלתי להיות ישירה וסיפרתי על הניתוח. כל אחד חשב שהוא מקורי ולמעשה חזר על אותן תגובות ששמעתי אלפי פעמים בעבר: "אז מה, את מצפצפת בשדה תעופה?", "דווקא צלקות זה סקסי בעיני", או שהייתי מרגישה לשון שעוברת על הצלקת.

קללת הרגישות

ברוב עוונותיי, הלכתי ללמוד פרסום והרגשתי שהצלקת היא מעין מותג והתגאיתי בייחוד שלי. הייתה לי תחושה שסימן ההיכר הוא לא רק חיצוני, אבל לא הצלחתי למקד אותה, עד שהכרתי את מוטי. מוטי היה טיפוס רגיש ועדין שהזכיר לי את עצמי ועוד לפני שנכנסו למיטה, התקרבנו נפשית. עם כל מעלותיו, מוטי היה דובי- שמנמן ושעיר ולי הייתה תמונה ברורה בראש של איך צריך להיראות חבר שלי. מוטי לא התאים לפנטזיה ועדיין לא יכולתי לשחרר. הבנתי שבזכות הצלקות, נפלה עליי קללת הרגישות. בגללן אני מקבלת את כל הפגמים והמומים האנושיים ורואה בהם את השוני ולא את הכיעור. לכן אני פתוחה לכל סוגי האנשים, מנסה לקלוט מה יש להם בפנים, מעבר למראה החיצוני, לגוף הפיזי. כי בכל התמונה היפה וההרמונית היו צלקות וחוסר איזון בין הצד הימני לשמאלי של הגב.

ענבל גלעדי

בת 30. גרה בפ"ת וחיה בת"א. בעלת תואר ראשון בתקשורת וניהול. כותבת למגזין קוסמופוליטן. חזרה לאחרונה מטיול בניו זילנד, אוסטרליה ותאילנד וכעת מתמודדת עם החיים

תגובות

  1. קודם כל, אני מצטערת לשמוע שחווית סבל שכזה.
    אבל אני שמחה שניצלת את זה לטובה ולמדת לאהוב אנשים בזכות מי שהם ולא בגלל מראה חיצוני.

  2. נורית

    לא מבינה מה מביא אותך לחשוב על זה דווקא עכשיו, אחרי כל השנים האלו… גם אני עברתי ניתוח זהה (ד"ר גיפשטיין הרופא והמיתוס) והתחושות שאת מתארת אכן היו רלוונטיות לאז, לגיל 16. ברור שזה אינדיווידואלי אבל, מה הביג דיל בצלקות האלה? קשה לי להבין למה את עדיין תופסת את עצמך דרכן ולמה הן משפיעות על הציפיות שלך מבן זוג, לכאן או לכאן..

    • אני מסכימה איתך. התחושות האלה היו לי בגיל 15, 16 וכיום הם כבר לא חלק ממני. כלומר,אני לא אוהבת את הגב שלי, העקמת עדיין בולטת, גם הצלקות…ויש כאבי גב,זה לא עובר. אבל אני לא מתביישת! לכל אחד יש מגבלות, חוסר אסטיקה וכו'. להתעסק בגיל 30 עם חיצוניות שנובעת משינוי לפני עשור… יש פה משהו לא רלוונטי. אני יותר מוטרדת כיום שהציצי שלי קצת נפול, שטיפה השמנתי.. שינויים פיזיים מבחורה לאישה.. אבל צריך לקבל הכל!
      וחבר'ה – לא מצפצפים בשדה תעופה!!!!

  3. מזדהה עם אמירותייך
    מכירם מקרוב

  4. רותי

    את נראית נפלא. מביעה עצמך נפלא. וכן, ההיפך מנורית, את לא כואבת אלא מתחברת. ויקירתי, גבר אמיתי ואוהב יעביר יד מלטפת לאורך גבך. . . לחיים טובים ומאושרים.

  5. משונה לקרוא איך בדיוק אותן צלקות משפיעות אחרת…
    בדיוק אותו ניתוח, בחורות שונות.
    משום מה אני תמיד שוכחת מהן, ורק בים מדי פעם נזכרת.
    הסיפור שלי הוא שהפרדתי בקרב סכינים 🙂
    סתם מתוך סקרנות – לי אמרו שאחרי הניתוח אאבד את הגמישות ומאז אני הרבה יותר…מישהי חוותה דבר דומה?

    • אלמוני

      מענין איך אנשים משתנים כשהם נראים אחרת..
      זה עצוב האמת.. אשמח לשוחח איתך במסנגר השאלה איך להעביר לך אותו או את את שלך..

      אחת ש…..לא יודעת..

    • גלית

      כן אני נפלתי מחלון לפניי 6וחצי שנים (קומה שלישית)והתרסקה לי חוליה ושמו לי פלטינה והפרופסור שניתח אותי חשב שלא אלך ואחריי חודשיים קמתי מהכיסא גלגלים והיום אני רצה והולכת ונוסעת על אופניים ומרגישה את כל הגוף שלי ויותר עם כושר משהייתי לפניי הנפילה(וגם בקטע ההורמונולי לא נפגעתי המחזור מגיע כל חודש ולשבוע ואני מרגישה את הרחם שלי יותר מדי )האמת זה קצת מוזר כי אני מרגישה עכשיו כאילו יותר חזק את כל הגוף שלי תגב תרחם ואני גם גמישה(אפילו דוקטור לאורתופדיה שהלכתי עליו שנה אחריי שהבראתי אמר לי שיש לי גוף של רקדנית:)

  6. חן מרוז

    את בחורה יפה נפלאה ומדהימה שעברה חוויה שגרמה לך לגדול ולראות את החיים רק בטוב ולתפוס את הגרוע מכל ולהתמודד איתו אני עברתי לא פחות והרגשתי ממש הזדהות איתך אני יודעת שלאורך כל חייך את תמיד תגיעי לדברים שאת רוצה בזכות הנחישות והכוח הזה שסיגלת לעצמך אין סוף פעמים זה משהו שאנשים מבקשים לעצמם כל רגע בחיים ואת מתוך הסבל והקושי שלך יצרת את זה אני מעריכה אנשים כמוך כל הטוב שיש בעולם יגיע אליך ובכל פעם שדברים לא זורמים לך העזרה תגיע היא תגיע מכייוון שאת טובה לעצמך וטובה לסביבתך להגיע לרמה של רגישות ופתיחות כזו זה סוג של גאונות שרק יחידי סגולה מגיעים המון אהבה חן.

  7. אחת הכתבות המשעממות שקראתי
    לילה טוב

  8. אלמוני

    זאת שבתמונה זאת את?

  9. כלכך מפתיע בעיניי מה שאני קוראת. אני מישהי שיש לה צלקת בצוואר,מלפנים. אז אני לא יכולה לשכוח מזה אפילו לרגע,חוץ מצלקת רצינית לאורך הבטן.היום אני בת 20 כמעט. והצלקות אותן צלקות ולמרות שלמדתי לחיות איתן אני תמיד מנסה לברוח ממצבים אינטימיים מגע בסביבות הבטן וזה..אבל עד מתי?!
    כלכך מעצבן אותי שאני לא מחזיקה בחור אחרי פגישה ראשונה.

  10. היי אני בן 19 מושלם בכל יש לי חברה יפיופה ובגב יש לה צלקת קטנה……., מותק את סתם מכניסה את עצמך לפלונטר שלא נגמר אני לא מבין הרי זה לא מום חיצוני שנראה לעיני כל אלא מום (כפי איך שאת קוראת לזה) מוסתר , ואל תשכחי שבזכות הצלקת הזו את מתפקדת כן, וכן בחלק השני שבמציאת בן הזוג שאת צריכה לוותר על חלומותיך לעניות דעתי זה מכתוצאה של תפיסת השכל שלך שאת פגומה כביכול, אז קרוב לוודאי שאם תחשבי חיובי תקבלי . בהערכה גברי

  11. ראשית, החיים שווים הכל.לו היית בכיסא גלגלים היו יותר שאלות פחות שוכחת את מה שעברת. שנית, היום ניתן להסיר את הצלקות בלייזר. שלישית, גם לי ישנה צלקת במקום יותר רגיש – עברתי כריתת שד ובשד אחד יש לי צלקת ואין פיטמה אבל אם אני מרגישה כל כך שלמה עם זה, איך את לא מרגישה שלמה עם גופך?ואני רוצה לומר לך שיש לי אהבה רבה גם עם שד אחד שהיה כרות וגם עם שד ללא פיטמה לאחר שיחזור. מי כמונו יודעת להעריך את החיים. מי שאוהב אותך, צלקת לא צריכה לשנות את דעתו עלייך. את אמיצה,יפה וחכמה בלי רגשי נחיתות.

  12. שלום ענבל, אם קראת את כל התגובות לדבריך, ספק אם תמצאי רצון וטעם לקרוא את תגובתי שלי, מה גם שאני כותב ולא כותבת. לא מצאתי ולו תגובה אחת שהתמקדה בנושא הדברים, כלומר השפעת הגומלין שבין הגוף והנפש. ובכל זאת, אתאר את מה שהפקתי מקריאה מעמיקה של דבריך הקצרים. והרי אמר מי שאמר (דומני הברסלבר) שרק לב שבור הוא לב שלם, או משהו כזה. אז קודם כל אני רוצה לאמר שהבנתי אותך. אני חושב שזה ראוי לציון. שנית, עזרת לי להבין את עצמי, למרות ששנותי רבות הרבה (מאוד!) משנותיך. ולבסוף הזהרה: הנכונות הזו להבין את הזולת ולפרש לטובה את חולשותיו ולסלוח לו על משובותיו, עם שהיא מעשירה ומשכילה ותורמת תרומתה להבנת עצמנו, היא גם טומנת נטיה לזלזול בעצמנו ובזכויותינו הבלתי ניתנות להפקעה, כלומר הזכות לכבוד ורספקט (סליחה על הלעז, אבל המיחלה האחרונה אוצרת ריחוק מסויים וכיבוד הפרטיות שלנו). לנווט בין הקצוות, זו המלאכה הקשה שהחיים מטילים עלינו. בהצלחה.

  13. איתי

    יפה מאד…אבל נשארתי סקרן מאד לגבי המשך הסיפור
    ככה אני..סקרנל

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *