קזבלנקה

זהבית טילפנה למיכל ענתבי, אמנית קונספטואלית, והזמינה אותה לפגישה בקפה "מאפו". מיכל היתה פנויה והן נפגשו מייד. למיכל יש שיער ארוך גולש, והיא תמיד משחקת בקווצת שיער. זהבית מתולתלת ונלהבת. מקוצר הזמן הן דיברו רק על קריירה ולא על אהבה. לשתיהן היתה קריירה קצת דפוקה, או אפשר לומר מעוכבת. מה יכול לקרות בארץ קטנה שנמצאת כל כך הרבה שנים במיתון? הן קבעו להיפגש פעם שנייה באירופה ולדבר על אהבה.
באירופה הן לא נפגשו, אך לפתע הזדמנו שתיהן בקזבלנקה שבמרוקו, וזהבית הזהירה את מיכל לא לטעום מן הדג מחשש להרעלת קיבה. איזה תענוג היה לזהבית ולמיכל בקזבלנקה. זהבית עישנה נרגילה ומיכל קיבלה הצעת נישואים ממלצר. זהבית עשתה לה סימן בפנטומימה להפיל את הראש קדימה ולהעמיד פנים של חולת אפילפסיה. רק כך ניצלה מיכל מנישואים עם מלצר, והיא בכלל אישה נשואה.
"זה נפלא שעדיין את מאוהבת", אמרה מיכל.
"הבעיה היא", אמרה זהבית, "שאני מאוהבת אבל לא ברור לי במי".
"לא חשוב", אמרה מיכל, "אהבה משפיעה לטובה על העור. הוא נעשה יותר זוהר".
"תשמעי, איך נפלתי בפח", אמרה זהבית. "יש לי כלל ברזל, לא אמן ולא בעל זקן. פעם פגשתי בנסיבות חברתיות גבר אירופאי שנראה לי סתם לא מגולח, משהו בסגנון ערפאת מינוס, ומה קרה? הוא יצא מהמיטה, התמתח, בלע עֵנב ואמר שהוא נוסע עכשיו לאסוף את אשתו מהעבודה".
מיכל השפילה את עיניה במבוכה .
"ומה אז?" שאלה .
"הזמנתי אותו פעם שנייה, והוא בא אלי בידיים פרושות לרווחה. התחמקתי ממנו כמו טוריאדור בזירה. ביקשתי שיישב ונשוחח קודם,ואחר כך שברתי עליו ביצה טרייה".
"זה הכול?" אמרה מיכל. "זה כל מה שאת יכולה? ביצים זרקו גם על שמעון פרס".
"אז תגידי לי את", הרימה זהבית את ראשה מפי הנרגילה, "מה עוד אפשר לעשות לגבר מנוול?"
"נדמה לי שכאן עדיף לערב את אנשי העולם התחתון".
"על זה כבר חשבתי מזמן", הודתה זהבית. "חבר בעולם התחתון שווה היום יותר מחבר רופא, רק בעולם התחתון יש חברות אמיצה, הנה השר זאבי, מסכן, השם ייקום דמו, אבל בחייו היו לו חברים כבדי משקל".
מיכל טעמה בכפית מן הטחינה הירוקה.
"טרי?" שאלה זהבית.
"טרי ומלא לימון", ענתה מיכל.
הן קינחו בבקלאווה חמה ובקפה ערבי מר. המלצר ניסה עוד פעם להציע נישואים למיכל, והגיש להן כוסיות ליקר תפוזים.
"אני לא אוהבת לדבר על נושאים כאלה", הודתה מיכל. "אנחנו נשים עצמאיות ובשלות ולא ייתכן שגברים יפילו אותנו בפח. אולי מוטב שתקדישי את עצמך לאמנות, את יודעת איך זה; גבר בא גבר הולך, ותשעה מעשרה סתם מנוולים".
"גם בגילי ובמצבי אני מחכה עדיין לגבר העשירי", אמרה זהבית.
"היית תמימה ונשארת תמימה", אמרה מיכל, "הגבר העשירי מזמן נהרג במערכות ישראל".
"אהבה היא מחלה", הוסיפה מיכל. "כך זה לפחות באגן הים התיכון".
"אז מה, להצטרף לפעילות פוליטית? אני צריכה משהו לצאת בשבילו מהבית גם במזג אוויר רע".
"באמת יש לך בעיה", אמרה מיכל. "אולי תתנדבי לפעילות עם נוער מנותק. יש ביניהם צעירים עם כשרונות מופלאים".
זהבית התעייפה פתאום. הליקר עירפל את מוחה. היא הבינה שבכל אגן הים התיכון היא לא תמצא אהבה.

דליה רביקוביץ'

משוררת. נולדה ברמת גן, פרסמה פרוזה וספרי ילדים, ותרגמה שירים מאת אדגר אלן פו, ט.ס.אליוט ואחרים

תגובות

  1. מי אני?

    יש אנשים שיטב אם ישארו בתחום שלהם ולא ינסו להביע כשרון, במקום בו ברור כי אין להם…

    • כן, יש אנשים, יותר טוב להם יישארו בשטח שלהם. השטח הזה, הצר, המצומצם, שזה שלא התרחב בעבר, לשום מקום, פרט לכיוון דפנות הכסא (ועודנו מתרחב לו, כי כל כך קשה לסתום את הפה) לא אומר שבעתיד יתרחב לאיזשהו כיוון. אדם שלא עשה דבר בעל ערך בימיו, שמזלו שיש אינטרנט וניק להסתתר מאחריו, פותח לו פה על אחת מענקיות השירה, במין נון שאלנטיות של מבינת עניין. יאללה יאללה. ניחא זו שאחרייך, בת 13, באמת לא מבינה דבר שאותו לוסיאנדה לא הסבירה לה.

      במעט שכתוב פה, יש יותר תרבות מכפי שתרכשי לך, כנראה, כל חייך.

      שלי נעלייך מעל רגלייך, כי המקום עליו את דורכת, חסר קקה לחלוטין!

      • מי אני?

        1. אולי בעולם שלך תרבות היא משהוא נרכש…
        אם כך הדבר, כדאי שתרכשי לך מעט, לפי תגובתך את היא זו שלוקה בה בחסר 🙂

        2.זוהי זכותי הדמוקרטית להביע את דעתי, אף אחד לא אמר שהיא חייבת להיות זהה לשלך.

        3.אני מאלו המשתדלים גם לחשוב בעזרת הדבר הזה שמחובר לנו לצוואר ולא לפלוט גביבים של שטויות מפי, בכל עת שהתסמונת הקדם וסתית משתלטת, אולי כדאי לך לסגל לעצמך גישה זו!

        • מי את באמת

          אולי כדאי שבאמת תלמדי להתנסח בעברית לפני שתצאי בביקורת על חוסר כישרון

        • בעולם שלי, כבכל העולמות האפשריים, תרבות היא דבר נרכש. כן, מה לעשות, תרבות זה עניין נרכש. כמובן שיש מי שאיזשהו אלוהים (לא שתיים) הזריק להם את האמת כולה בהזרקה אפידרמית למוח ואז כמובן שכל העסק שונה. בשאר המקרים, תרבות, (שמעת טוב? תרבות) זה דבר נרכש. יש תרבות כזו ואחרת, יש מי שחושב שזו עדיפה על זו ויש מי שחושב שאין כל העדפה. עדיין, מיינד יו, תרבות, עניין נרכש.

          זכותך הדמוקרטית…. פחחח מה עניין דמוקרטיה להר סיני, הייתי שמח אם היית משכילה אותי בכך, לפחות.

          אמרי את אשר על ליבך, על פי מיטב טעמך, מי עצר בעדך?! יחד עם זאת, מה לעשות, אותה זכות שיש לך להביע את דעתך, היא בדיוק הזכות לבקר אותה, על פי דרכי…

          וכן, שלי נעלייך מעל רגלייך. לא מספיק לכתוב, צריך גם להוסיף לכתמי הצבע משמעות. צריך? לא בטוח. כדאי!

            • כמה טעיתי. ניחא, אחפש לי באג לייף, במקום שבו יש לייף ולא רק באגים!

              מזל שהזכרת לי שיש חיים, מה הייתי עושה בלעדייך?

              • אז למה אתה לא אומר?

                (נדמה לי שאני הולכת להיות חולה, אני עצבנית וכואב לי כל הגוף אז זה פשוט תפור עליי עכשיו)

                יאללה מכות.

                • כן, המיוחדת. נראה אם תרימי את הנטל. 🙂

                  • מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה?

                    יאללה תביא הרמה להנחתה ונמשיך משם הלאה.

                    🙂

                    • אומרים על ריש לקיש, שהיה ליסטים, והיה עובר את גאון הירדן בקפיצה אחת, עד…..שפגש את רבי יוחנן שהכניסו לאוהלה של תורה. לאחר שהחל ללמוד שוב לא יכול היה לעבור את הירדן. שינוי השם, הוא זה שעשה לו את זה, או מעמסתה של התורה? לך תדע!

                      אצל קסיוס, שינוי השם אולי הביא אותו לקרוא כמו מוחמד ולחבב בתולות כמו עלי. מה שבטוח, לדבורים אין פרקינסון.

                      והנה, אני כבר מביא לך.

                      רק תנחיתי סוף סוף! 🙂

                    • שמשנה שם משנה מזל, ולא משנה מה אומר פרחח אחד.

                      🙂

                    • פרחח - לשעבר מזל היורקת

                      שלכל איש יש פרחח שנתן לו באבי אבותיו?

                      ומה עם אלי הזאב?

                    • ואני לא כיפה אדומה

                    • פרחח אדומה

                      הוא גר בשכנות לשורשים ולנמלים.

                      למה הצינגל'ה שלך כל כך עבה שאלה סבתא?

      • 1. כאשר מגיבים על תגובות הקוראים, אין צורך להגיב באופן אישי, נחרץ, בוטה ונסיון להעליב כלפי הצד השני. אין כאן עניין של פגיעה אישית, רק ביקורת בעניין טעם באופי וסגנון תרבותי, זאת ותו לא. אי לכך מותר לנו להביע דעה בדרך הלגיטימית "הנון שאלנטית" הנראית לנו, כמדומני קוראים לכך חופש הביטוי.

        2. מזל שיש אינטרנט וניק להסתתר מאחוריו?? ? לא נותר לי אלא לצעוק המלך הוא עירום….
        האם התכוונת במילותייך להורות באצבעך לא פחות מאשר – אליך??

        3. אין בתגובתך, אשר מדברת "על אחת מענקיות השירה", רק כדי להעליבה (את אחת מענקיות השירה), וזאת מהסיבה והצורה בה התבטאת כאן (ותרגיש חופשי כן?).

        • חופש ביטוי. נו, חופש ביטוי שוב. מה אמרת בזה?

          הקלות הבלתי נסבלת של הטחת ביקורת לא מבוססת, לא מוטעמת, לא מתייחסת, היא מין תראפיה של כל מיני מי שאין להם בדיוק מה לומר, אבל מתעקשים. מעניין אם אחר כך מול הראי, הם גם אומרים לעצמם: וואלה, הכנסתי לדליה רביקוביץ'!

          להעליב את הצד השני?

          היה פה צד שני, מעניין.. מה שהיה זה היעדר כל צד שמנסה להטיח כלום על משהו. ואם זו ביקורת, אז מה רע בביקורת שכנגד? לא, רק שאבין!

          כן, מזל שיש אינטרנט וניק להסתתר מאחריו. ואני, מה לעשות, לא מסתתר מאחרי ניק. כל חיפוש קל שלך יביא אותך מיד לזהות שלי באתר. יחד עם זאת אני בהחלט מכבד את מי שמסתתר מאחרי ניק. אני לא מאמין בצורך להיחשף. ובכל זאת, כל כך קל לזרוק שטויות כאשר אין פנים וזהות ודמות. במחשבה שניה, לעתים עדיף שכך.

          אני מרגיש חופשי. אגב. ואת?

          • א. כשאתה מפרסם בפני כולי עלמא עבודות יצירה/ספרות וכו' אל פלא אם תקבל תגובות וביקורת שלא מחמיאה.
            להעלב זו רק בחירה.

            ב. זוהי אינה קלות בלתי נסבלת, זו פשוט עובדה, אנשים קוראים ומגיבים לפי תחושותיהם, אגב בדיוק כמוך.

            ג. אולי לדעתך אנחנו מטיחים בביקורת לא מבוססת, אך מעשיך ודבריך אינם שונים כלל.

            ד. ביקורת שכנגד היא לגיטימית לחלוטין אך לא ברורה לי התקפתך שכן מתפרשת כהגנה על גב' רביקוביץ בכזו תקיפות ובאופן כ"כ אישי עד שעברת קווים דמיוניים והתחלת להעליב את המגיבים.

            ה. אין לי צורך לחפש זהותך. חופש הפרט בעיני הוא מעל לכל (כך אני מעדיפה לחשוב), אך איני חושבת שאנשים "מסתתרים" כדבריך מהסיבה שכך קל להם לזרוק שטויות.

            ו. האם הרגשתי חופשי? כן, זו הרי המטרה אשר בשלה אנחנו פה לא?:-)

            ז. למותר לציין, כי אין כל כוונה "להכניס" לדליה רביקוביץ כבודה שמור עימה – בזה תהיה בטוח.

            • כמה קשה להוציא מכן משהו ראוי, אפילו עם מעט פרובוקציה. יאללה, להשחיז, לומר, להשמיע ובלבד לא לשעמם!

        • מי אני?

          כל מה שאוסיף, רק יגרע
          הלוואי וכל המדינה שלנו היתה מורכבת מאנשים כמוך!

          יש כאלו שהמילה סובלנות לא נמצאת אצלהם בלקסיקון ובנוסף לכך גם אין להם שום רצון להשכיל וללמוד אלא רק לעמוד על שלהם בחרוף נפש, על אף שאין להם שמץ של מושג אם הם צודקים ואם לאו.

          מזל שיש אנשים כמוך שיאזנו קצת

  2. לוויתן ורוד

    ממש לא אהבתי…
    רדוד ושטחי

  3. כן…ו…נו…מה…?? ?

  4. אלמוני

    יכול להיות שצריך לקרוא את הפרק הזה כחלק מהספר ואז הוא מקבל פרספקטיבה אחרת?

  5. יבש חציר, נבל ציץ

    כלעומת שבאתי.

  6. אלמוני

    יהי זכרה ברוך

    • דפנה דרוקר

      חבל שאת כבר לא תוכלי לקרוא את התגובה שלי.
      אהבתי את שיריך והתחברתי אליהם.
      מצא חן בעיני גם הסיפור הקצר הזה שפירסמת כאן, שכל-כך קל לאשה ישראלית להזדהות איתו.
      חבל על כל השרשור המיותר הזה של התנצחויות.
      אם קראת משהו מהן ודאי בכית.
      או חשבת לעצמך, בשביל מה בעצם עשיתי זאת.
      והלכת להתנחם בכוס קפה בקפה מצדה על הטיילת,
      ואני ראיתיך יושבת לבדך שם על שולחן קטן וזיהיתי את פניך
      ורציתי לגשת ולומר משהו
      אבל לא עשיתי זאת, לא העזתי, חששתי להטריד את בדידותך
      או את שלי.
      ועכשיו אין בכל אגן הים התיכון
      עוד אחת כמוך דליה.
      יהיה זכרך ברוך וצרור בשיריך לעד.
      באהבה אמיתית, אחותי
      דפי.

  7. לא מצאת אהבה שתוציא אותך מן הבית, לכן הסתגרת בביתך ימים שלמים, חודשים ארוכים ושנים תמימות. כנראה שהגברים בכל אגן הים התיכון אוהבים רק ביצ'יות. את, מטבעך לא היית מסוגלת להיות ביצ'ית גם לחצי דקה. נשמתך החכמה, העדינה והשברירית ביקשה גבר מסוג אחר, אחד כזה שמוחו לא כופח תחת שמש ים תיכונית אלימה.
    אולי אם היית נוסעת לאלסקה, לא לקזבלנקה, היית מקבלת הצעת נישואין מנסיך ולא ממלצר.
    הסיפור שלך הוא פיסת אמת כואבת, כמו שאר שסיפורים שלך, כי בבואך לכתוב אמת אישית, תחבולות הכתיבה חומקות מידייך. בשירים זה עובד טוב יותר. אני מתגעגעת אלייך. אחותי את.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *