קשה קשה

המון פעמים אני שומעת שאין עבודה בארץ, פשוט אין עבודה. כל ידיעה כזו מזכירה לי את ידידי ש' שאחז בזמנו בתפקיד רם דרג באחד הארגונים הפיננסיים הגדולים בישראל. את התפקיד המכובד ליוו משכורת מכובדת לא פחות ועוד כהנה וכהנה הטבות. שנים רבות וטובות חלפו להן והשוק הישראלי נכנס למיתון עמוק . או אז גילה הארגון העצום כי עליו להוריד ממצבת עובדיו ושלח את ש' (מלווה מצנח נח ביותר) הביתה. ישב ש' בבית וקיטר: "אין עבודה בפאקינג מדינה הזו" מילמל באוזני כל מי שרק הסכים לשמוע, "פשוט אין עבודה". למה בדיוק התכוון המשורר בלוחשו את המנטרה? לדבר אחד בדיוק: אם אינו מוצא את אותו התפקיד אותו ביצע (או משהו מקביל) ואם אינו מקבל את אותם התנאים בדיוק, הרי שאין לו אלא לדחות את התפקיד המוצע לו על הסף. ככל שדחה תפקידים כך המשיך למלמל את המנטרה: "אין עבודה בפאקינג מדינה הזאת, פשוט אין עבודה." אחרי שנה, כשכלו החסכונות ולאשתו הנמרצת נמאס לראותו הופך לאחד מרהיטי הבית החלה להפעיל את מכבש הלחצים כמו שרק רעייה דואגת יודעת לעשות. "קיטורים זו לא תוכנית עבודה" אמרה לו (בציטוט מדויק מאיתן ורטהיימר) לך ומצא לך מישרה." הפלא ופלא, תוך זמן קצר נמצאה עבודה בפאקינג מדינה הזו, לא אותו תפקיד אלא נמוך ממנו בסולם הדרגות, ותנאיו רחוקים מתנאי הזהב שהיו מנת חלקו בעבר. אך הסכים האיש להשפיל מעט מבטו ולבחון כל אפשרות אחרת פתאום התגלה לו עולם ומלואו. המון תפקידים חיכו לו בפתח אותם יוכל למלא בכשרון רב, מהם יוכל לצמוח עת יבוא לקצו (מתי כבר יבוא לקצו?) המיתון. "ירידה לצורך עלייה" הוא מסביר לכל מי שרק מוכן לשמוע, ואישתו שומעת ושמחה. בעלה יצא סוף סוף מן הבית, כמה וכמה אלפי שקלים נכנסים כל חודש לחשבון המשותף וחשוב מכל; יש תקווה. לו היה ממשיך לשבת ולחכות לתפקידו הקודם או דומה לו היה מן הסתם מחכה עוד זמן תוך שהוא מאמלל את עצמו, את סביבתו ואת מנהל הבנק. החלטתו האופרטיבית לקחת את מה שיש כרגע הצילה את נפשו ובעיקר את נישואיו. סיפורו של ש' , כמו של רבים וטובים שנפלטו ממעגל העבודה ונורא רוצים לחזור לשם, הבהיר לי שני דברים: הראשון – יש עבודה במדינה הזו , לא תמיד יש אנשים שרוצים לעבוד. השני – אין כמו רעייה דואגת כדי לצמצם (ולו במעט) את מעגל האבטלה.

טלי חרותי-סובר

מתחזקת 2 ילדים, חיה בקיסריה וכותבת (ynet, מסע עולמי, חדשות קיסריה)

תגובות

  1. תודה
    באמת תודה על הקביעה שיש עבודה במדינה הזו
    הרגעת אותי
    בואי שבי איתי ליומים ותראי איך אני, בוגרת אוניברסיטה דוברת אנגלית ברמת שפת אם ,מחפשת כל עבודה אפשרית כבר חודשיים.
    מוותרת על תנאים מינמאליים , מוכנה לעבוד בנקיון, מלצרות – מה לא ? ובכל מקום אותה תשובה – את מוכשרת מדי/לא מתאימה……
    עשרות ראיונות, פקסים, אי מיילים ומה לא
    אני לא לבד

    כמוני עוד לא מעט חברים שלי – אנשים מוכשרים ומשכילים שמוכנים כבר לעשות הכל בשביל כסף…….
    בואי תנסי לשבת קצת בבית ולשבור את הראש מאיפה תשלמי חשבון חשמל
    בואי שבי איתנו ואז תכתבי שיש עבודה במדינה הזו.

    • טלי חרותי-סובר

      תמר, איפה את גרה?

      • בהוד השרון
        אני ניידת (רכב משלי)
        מוכנה לעבוד בכל איזור המרכז עד שעת נסיעה ממקום מגוריי
        בכל עבודה

        ואין

        את מכירה עוד מישהי שלקחה ביוזמתה הפניה לעבודה בלשכה ? האחראית היתה בשוק מוחלט כשביקשתי (דרשתי) הפניה ולא סתם חתימה.
        וגם מזה לא יצא כלום.
        יש אלפים כמוני

      • חסוי

        מזה איפה את גרה מה הקשר?!?!?!

      • נפתלי

        טלילה שמי נפתלי, רציתי רק לרשום לך כל הכבוד על מה שאת עושה באמת יש לך את ההבנה ואת נקודת המבט הנכונה לגבי החיים, את אישה חזקה וראוי לכל אישה לללמוד ממך ששוביניזם ופמיניזם זה טיפשות גם אני משתתף במחאה שלך ותומך בה.. טלי אני יודע שאת בטח אדם עסוק אבל בבקשה ממך אני אשמח אם תצרי איתי קשר למייל שלי, יש לי חברה קטנה שמתעסקת בפרסום אומנות ועירום אולי (בתקוה) נעבוד יחד. pink_life@walla.com

    • לוכד

      אז כל המודעות המתחננות לעובדי טלמרקטינג, שירות לקוחות ואבטחה הן פיקציה?

  2. עוד גבר

    כשיש מצב בו יש X מקומות עבודה
    ו X+Y מחפשי עבודה (0

  3. תראי, לא נעים לי להיות האחת שתפוצץ לך את הבועה- אבל למרות שאכן, יש יותר מדי עצלנים במדינתנו, יותר מהם יש אנשים שממש, אבל ממש רוצים לעבוד- ולא מצליחים למצוא משרות. כלום. ממש כלום.
    עד לפני לא מזמן הייתי ע' מנכ"ל ומנהלת פרוייקטים. בעוד יומיים אני מתחילה לעבוד במפעל, בחצי משרה- זה מה יש- כמגישת מנות בחדר האוכל, עם הכובע והכל, וגאווה מקצועית חסרה בלקסיקון שלי כבר מזמן. אבל אני חייבת לציין שבמשך שלושה וחצי חודשים, בהם הייתי מוכנה לעבוד בכל עבודה שהיא, אפילו את המשרה ה"נחותה" הזו לא מצאתי. המשרה הזו אמנם מועילה לי לבריאות (לאחר משכורת כזו, כבר לא יהיה לי כסף לסיגריות), חיים מגוונים לא יהיו לי כי לא יהיה לי כסף ליותר מחשבון חשמל, ועל כוס יין פשוטה בפאב אני אוכל רק לחלום- אבל דבר אחד אף אחד לא יוכל להגיד לי- שיש עבודה במדינה הזו.

  4. היי מיכל

    גם אני הרגשתי כמוך(ראי תגובתי למעלה)
    עברו שלושה שבועות והתקבלתי לעבודה נפלאה – אמנם בחצי משרה אבל לא רעה בכלל.
    טלי התגייסה לעזור לי בצורה יוצאת דופן- זה מאד עודד אותי, נטע בי בטחון וכנראה כך הצלחתי לגבור על עשרות מועמדות 🙂 בדרך לתפקיד הנחשק.
    אני מבינה את התחושה הקשה של אובדן ערך שאת מתארת. אם התחושה שלך לגבי העבודה הנוכחית כל כך קשה – אין טעם להתחיל. אני יודעת שהכסף הוא הבעיה הקשה ביותר ועדיין הדימוי העצמי שלך חשוב יותר.
    שלחי מייל לטלי כפי שהציעה ובמקביל נסי למצוא משהו אחר.
    אני מקווה שתחזרי לדווח על שיפור משמעותי.

    בהצלחה

    תמר

  5. חגית עינבר

    יש המון עבודה במדינה הזאת, רק שלנשמות טובות כמוני יש יותר עבודה מפרנסה, אם את מבינה את כוונתי… אני מנסה לשרוד כעצמאית וזה אשכרה לא פשוט, מה גם שכמו תמר, אפילו כשאני רוצה כבר לעבוד בכל דבר, יש כל כך הרבה מכשולים ותסכולים מייאשים בדרך.

    אז אני כן עובדת בנקיון, בעבודות מזכירות מזדמנות, בטיפול בילדים, מה שבא ברוך הבא !!!

  6. טלי,
    בקיצור, למה ללמוד באוניברסיטה, לקבל נסיון ולנסות להצטיין?
    מדברייך אני מבינה שעדיף ללמוד חצי בגרות בקושי ולמצוא עבודה בכולבו.
    השאיפה למצוינות אינה פסולה ויש לתת לאנשים את הקרדיט על מאמציהם שהושגו בעבודה קשה.

    הנכון הוא, שכשאין ברירה בזמנים קשים כשאין לחם על השולחן, אז מתפשרים.
    אבל להסתפק בעבודה שאינה ממצה את היכולת?
    לעודד אדם לעבוד בעבודה שאינה מעניינת אותו?
    את זה, תציעי לבעלך בבקשה.

    אני תמיד אציע לאדם שאני אוהבת, ככל שהדבר מתיר לי כלכלית, למצות את כל האפשרויות העומדות בפניו.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *