אריאלה רביב מודה שהיא אוהבת ספרות קלה אבל קני, הגיבורה שג'ניפר ויינר יצרה בספרה "טוב במיטה", סתם מרגיזה

רווקה שמנה מהגיהנום

האמת היא שהתכוונתי ממש לרכוש את הספר הזה, מכספי והכל. העמודים הראשונים בחנות מצאו חן בעיני; חשבתי יהיה בריג'יט ג'ונס כזה, אבל היות ונשבעתי לא לקנות ספרים עד שהמדף ההוא ליד המיטה יתרוקן ב-50% לפחות, נאנחתי והמשכתי הלאה. בגלל זה נורא שמחתי כשהציעו לי לבקר את הספר, וביום בו הוא הגיע אלי הכנתי כוס שוקו ונכנסתי מתחת לפוך (כן כן, היה אמצע ספטמבר, ושוקו עושה לי קלקולי קיבה, אבל אני מוכנה להקריב את עצמי למען התפקיד). העמודים הראשונים היו לא רעים, אבל אחר כך, בכל עמוד שחלף לו, גדלה השמחה על כך שלא שילמתי כדי לקרוא את הספר הזה.

אז מה יש לנו פה? הספר הוא על קני שפירו (ועכשיו כולם ביחד: היא משלנו!), כתבת לענייני תרבות, אה, סליחה, רכילות, בעיתון פילדלפי . קני שנונה, מצחיקה, בוגרת אוניברסיטה יוקרתית, וגם לא ממש רזה, טוב נו, היא שמנה.
בוקר אחד היא מגלה שהאקס שלה כתב טור בעיתון "לאהוב אישה גדולה", בו הוא מתאר את הקושי בלאהוב אישה שמנה. קני נעלבת עד עמקי נשמתה השנונה, ומתבכיינת בשנינות לכולם, שאיזה לא יפה מצדו לכתוב ככה. מעורר הזדהות וחמלה? בהתחלה כן; אין ספק. נגיד, אם אחרי הפרידה בן זוגי יכתוב טור "לאהוב אישה שטוחה", אני מאוד אכעס. תגידו הבחור מניאק? זהו, שלא. קודם כל, היא עזבה אותו, וכשהיא מביאה את הנוסח המלא של המכתב מתברר שהבחור באמת אהב אותה, ומה שהיה לו קשה לא הייתה העובדה שהיא שמנה, כי הוא מצא אותה סקסית ויפה, אלא שבגלל שהיא שמנה היא לא יכולה לאהוב את עצמה. בעולם שלי, גבר כזה לא זכאי לתואר מניאק. מילא בעולם שלי, כשקני תלך אחר כך לפרוייקט הרזיה, שאר הנשים השמנות, שלא יודעות שהטור נכתב עליה, מתמוגגות מהמתיקות והאהבה של הבחור.
עד פה הכל היה בסדר. קני מחליטה לרזות, ואני ציפיתי לשעשועון נשי מקובל, בסופו הגיבורה מוצאת אהבה ומשלימה עם עודף המשקל שלה, בלי שתשכח להצחיק אותי לכל אורך שלוש מאות העמודים. ג'ניפר ויינר חשבה אחרת. לא לא, אין מה להיבהל, ברור שהיא תמצא אהבה ותלמד להשלים עם עודף המשקל שלה, אבל במקום ליצור דמות מעוררות הזדהות שנעים לצחוק אתה ולא עליה, היא יוצרת דמות של אישה מרגיזה, מכעיסה, שקועה ברחמים עצמיים וקטנונית. יכול להיות שהמחברת התכוונה להיות כנה לגמרי וליצור דמות אנושית, אבל בדמויות אנושיות, אפילו בי, יש רגעים של טוב, חסד, חמלה אמיתית. קני סתם מרגיזה.
אם הכותבת הייתה רוצה לעורר הזדהות כלפי קני, זו לא הייתה אמורה להיות משימה כל כך קשה: היא באמת מצחיקה, הישגית מאוד, נוגעת ללב ברצון שלה לאהבה, היא חברה טובה, אבא שלה עזב את המשפחה כשהיא הייתה בגיל ההתבגרות, אמא שלה הפכה ללסבית אחרי שאבא עזב, אחותה מזדיינת ועושה סמים ללא הרף, הבוסית שלה מפלצת, החברה הכי טובה שלה כוכבת קולנוע ידועה. והנה, הגעתי לבעיה נוספת של הספר: העלילה היסטרית באופן שהופך הכל ללא אמין לגמרי, כאילו, אם עלילות היסטריות, אני יכולה לקרוא את אירווינג, שגם יודע לכתוב, אני לא צריכה רווקה שמנה מהגהנום בשביל זה. וזה אפילו לא מדגם מייצג של ההיסטריה שהספר הזה מתדרדר אליה.

אני לא רוצה לכתוב ספוילר, אבל הפתרון אליו הכותבת מגיעה כדי לגרום לקני לאהוב את עצמה ולהעריך מה שיש לה הוא מופת מוחלט של טעם רע. הכותבת רוצה שהגיבורה תעבור תהליך ותצא ממנו אדם טוב יותר? אחלה, אין ספק שספרי מסע התבגרות יכולים להיות נפלאים, אבל למען השם, היא לא יכלה לחשוב על פתרון אלגנטי יותר מאשר לכרות לה אברים? (לא הצלחתי להתאפק, אבל בחיי, זה לא ממש מקלקל).
ולא, אי אפשר להגיד עלי שאני לא אוהבת ספרות קלה, כמו שכבר כתבתי קודם, בריג'יט עשתה לי מאוד נעים, טלילה של ההיא, נו, זו שנהייתה ימנית ואנטי אליטיסטית, גרמה לי לפרוץ בצחוקים גדולים, הגיבורות של לימור נחמיאס גרמו לי להתאהב בהן, אבל במקרה הזה, מה אני אגיד, אולי היה עדיף לקרוא שוב את "אמא הייתה זוחלת".

אריאלה רביב

בת 30, סיימה ממש עכשיו לחפש את עצמה; הממצאים מפוזרים בכל רחבי האתר. כשתהיה גדולה היא רוצה להתפרנס מכתיבה, חולמת שתהיה לה מספיק משמעת עצמית כדי לכתוב ספר.

תגובות

  1. First one?
    na-na-na-na-na

    • דוביכפת לי

      "טוב במיטה" הוא הברידג'ט ג'ונס לשמנות. אבל לא שמנות א-ל-ברידג'ט עצמה, ובוודאי לא כל הכוסיות למיניהן שמעלות 2 גרם ואומרות ברוב פאתוס: איך השמנתי.
      "טוב במיטה", הוא לאלה שהיו נערות עם לחיים תפוחות, נערות שהמבוגרים העירו להן להניח את הסופגניה כי 'את לא צריכה את זה', בחורות שהתביישו לפני המראה, שלקח להן זמן להתפשט מול בחור, וגם זה בחושך.
      מי שמשתייכת למגזר הנ"ל, לא זקוקה לעוד דוגמאות, מי שלא הבינה את הפסקה הקודמת, ממילא לעולם לא תבין.

      אכן, אריאלה, מבחינה ספרותית לא מדובר ביצירת מופת, ובמיוחד אם מתייחסים לרבע האחרון של הספר. אבל מאידך לא קם עדיין מתחרה ראוי לספר שנוגע בבעיות האמיתיות של כל אלה ש"שומרי משקל" בשבילם הם אולד ניוז.

      ג'ניפר ויינר, הלא היא בת דמותה של קני שפירו, היא שמנה בעצמה. דבר התורם לאמינות הרבה של הדברים שהיא מדברת עליהם, מורגש שהיא מדברת מליבה בישירות, ולבסוף בפיוס.
      "שמנה" היא לא עניין של מידת מכנסיים או היקף מותן. כל מי שהיא מרגישה ככה, חייבת לעצמה את בזבוז 50 השקלים, מחירו של הספר.

      בהצלחה.

      • אריאלה

        לעצמה ספר כזה? כדי לגלות שרק אחרי אבדן כל כך מחריד את יכולה לאהוב את עצמך? אני חושבת שהספר דווקא עושה שירות דוב.

        • יקירתי

          אריאלה שלום, למה קני שפירו מרגיזהאותך? כי למרות, על אף ובגלל מה שהיא חווה היא מצליחה לשקם את עצמנ, להחבר לעצמה, ולמצוא נחמה אחרי אובדנה הכבד?
          אני קוראת אותך כל כך הרבה, במאמרים ובתגובות, וזו הפעם הראשונה שאני לא רק לא מסכימה איך אלא מאוכזבת מחוסר הטולרנטיות שאת מגלה, ומאי יכולתך לקרוא את הספרות הקלה רובד אחד מעבר למה שהיא לכאורה על פני השטח.
          אני אגב מבינב שאת, אני ודוביכפת לי הן היחידות בארץ שקראו את הספר, חבל.

    • מיכל פוקס

      אריאלה יקירתי
      אם את חושבת שזה ספר גרוע, נסי לקרוא את דרוש גבר אימפוטנט.
      חוץ מזה, ד"ש ונשיקות.

      • אריאלה

        שאני מוכנה לעולל לעצמי, בייחוד כשיש בעולם עוד כל כך הרבה ספרים מצוינים שלא הגעתי אליהם.

    • בניגוד אלייך נהניתי מהספר, ולא חשבתי שיש פגם באישיות של הגיבורה.
      היא היתה אנושית ומצחיקה. הפריע לי סוף הספר- מספר קליל הוא הפך
      לטלנובלה סוחטת דמעות עם סיום הוליוודי בנאלי.

  2. נמרוד

    אני חייב.
    אני יודע שאסור לי.
    אני יודע שיצלבו אותי אחר כך.

    אבל אני ממש חייב.
    ברגע שראיתי את הכותרת "רווקה שמנה מהגיהנום" זעמתי קשות,
    זה הרי הכותרת של הספר שרציתי לכתוב, שמגולל את שלל הבליינד דייט שהיו לי בשנה האחרונה, ספר זוועה בשנים עשר כרכים על הוויות אודיגו וכו.
    וסליחה לכל הלא רזות. אני מגעיל ואיכסה ופויה.
    אני יודע. 🙂
    טוב, סיימתי ואני הולך לעמוד בפינה.

    • היי נמרוד
      אני מוכנה לצלוב אותך אם אתה חושב, כמו הרבה גברים שאני מכירה, ש"שמנה" זו כל בחורה מעל מידה 36.

      • נמרוד

        עד 40 זה סביר אוקיי ? 🙂
        וזה תלוי בגובה כמובן.
        אני לא מדבר על מלאות.
        אני לא מדבר על שמנמנות.
        אני מדבר על הזנחה פושעת.
        (ושוב סליחה לכל הלא רזות, שום דבר אישי, אני בטוח שאתן בחורות נפלאות והכל ברוח טובה ובהומור. דרך אגב גם אני לא ממש עור ועצמות)

        חוצימזה אחד העיסוקים שלי כיום זה נגרות ,
        יש לי שיער ארוך וזקן ואמא שלי חושבת שאני אלהים,
        אז אולי צליבה זה באמת במקום 🙂

        • מידה 40 זה הזנחה פושעת?? ? כמה דפוק אתה יכול להיות?? אתה יודע מה, בוא נעשה עסק קטן, אני מידה 40, אני מוכנה לשלוח לך תמונה ואתה תגיד לי האם יש על הגוף שלי גרם של מה שאתה מכנה "הזנחה פושעת", איך זה?
          כדי שתהיה לך פרופורציה לגבי מידות של נשים: הישראלית ה"רזה" מאד לובשת מידה 38פלוס מינוס (עקב ענין האגן הים-תיכוני), הממוצעת לובשת 40-42 וה"שמנה" (האדירה לפי המימדים שלך) לובשת בין 44-48 – ממש קטסטרופה.
          לך תמצא איזה שוודית אנורקטית שלי שום דבר לתפוס, תהנה

          • אמרת שאתה לא רק עור ועצמות, אולי תואיל לחשוף בפני האומה איזה מידה אתה לובש?

          • נמרוד

            יקירתי,

            אני רואה ששוב איבדנו את חוש ההומור שלנו ונכנסו לעמדת מגננה.
            ה40 היה מכוון לעקיצה על ה36. לא יותר.

            וכשאני מדבר על "הזנחה פושעת" אני מדבר בדיוק על זה.
            על העליה הדרסטית במשקל הממוצע בעולם המערבי כיום שנגרמת ע"י
            עודף מזון שמן ומעובד שנצרך כפיצוי למשהו שאיבדנו ולא כמזון.
            מגדילים את המנות, מוסיפים, מרחיבים.
            שים עוד שקל ותקבל מנה מגה.
            היה לך יום רע בעבודה? קח עוד גלידת שמנת.
            נלך לטייל בערב סתווי יפה? עדיף להירקב מול הטמבלויזיה.

            קייט מוס היא בחורה חולה מאוד ולא לזה אני מתכוון.
            מדונה משקיעה שש שעות ביום בחדר כושר, מה שלא מותיר לה יותר מדי זמן לפתח דברים אחרים בגופה, כמו השכל למשל.
            מרלין מונרו יכולה להחשב בהחלט לגבול שבו יש מה לתפוס וזה גם נראה נפלא.

            ולכל השואלים, המתריסים והנפגעים,
            אני לובש מידה 42 (או 32 זה תלוי, אף פעם לא הבנתי איך זה עובד בג'ינסים)
            שיושבים עלי לא רע בכלל,יחסית למבנה גוף גבוה ורחב, וזה אחרי שבשנתיים האחרונות הורדתי בעקביות קצת
            יותר מ25 קילו ושומר על זה יפה.(כן כן, פעם הזנחתי קשות, מודה)
            הולך הרבה ברגל, משתדל לאכול מאוזן אבל בהחלט לא מעניש את עצמי, ופשוט
            לא מגזים. זה הכל.

            ובתשובה לשאלתו של "עוד גבר" על למה בליינד דייט,
            זה כבר לא קשור למבנה גוף אלא למבנה אישיות 🙂

            ועכשיו אפשר כבר לעזוב את הרצינות המדכאת הזאת ולחזור לחייך? 🙂
            ואפרופו,
            אם כבר התחלנו לדבר על העדפות של גברים:
            אני אוהב אותן רזותמלאותגבוהותנמוכותבהירותשחרחרותג'ינגיותמתולתלותקצוצות
            אבל העיקר, וזה הכי חשוב, ועל זה אני לא מתפשר, שתחייך, ושתגרום לי לחייך.

            אהבה
            וחיוך
            🙂
            נמרוד.

            • נמרוד יקירי, על זה אמא שלי היתה אומרת: "יש חוש הומור ויש חוש חמור" (בהיגוי הונגרי בולט). אף אחד (לפחות לא בסביבה שלי) לא נכנס לעמדת מגננה. אני מאד מאד אוהבת את הגוף שלי, גם כשהוא היה במידה 36, גם כשהוא היה במידה 42 וגם איך שהוא היום, 40 גאה שממנו אין לי שום כוונה לרדת. חוש הומור זה יפה מאד, אבל גם בחוש הומור צריך מידה מסויימת של טאקט, או לפחות ניסוח…

              • נמרוד

                אני מתנצל .
                בטאקט לצערי לא בורכתי ובעיות ניסוח תמיד היו לי.
                (נוותר על תגובת האף אחד לפחות בסביבה שלי לא נפגע 🙂

                אני משפיל את ראשי בהכנעה ובתור מישהו שכן אוהב אוכל טוב,
                כל מה שנותר לי זה לבקש מתכון לגולאש 🙂

                • אני בשלנית איומה ונוראה אבל אני מקבלת את התנצלותך, ומציגה אחת משלי, אני מודה שחוש ההומור שלי לא במיטבו היום…. סליחה…. אל תכעס…. אני אשאל את אמא ואחזור אליף, מבטיחה.

                  • כן אוהבת את עצמי לא אוהבת את עצמי, תנסו להיות שנונים כמו שכבר יצא לכם, או תיקחו את החיזור שלכם לאיסיקיו!

                • ראשונה!!!

                  אתה מוזמן לכתוב לי…אגב,38 זה בגבול הסביר? 🙂

                  • נמרוד

                    אני מודה על ההזמנה,
                    אבל למרות התדמית השטחית שהצלחתי ליצור לעצמי כאן, אני בכל זאת צריך משהו טיפה יותר ממידת המכנסיים בכדי לכתוב למישהי. 🙂

                    • ערס פואטי

                      נמרוד, אתה בהמה אמיתית, הידעת?

                      כן כן, הבנו כולנו. אתה עמוק, ורוחני, ולא כותב בבננות כדי למצוא זיון או אהבה אינטימית (זיון בשפה של כוסיות). אבל לומר לבחורה נעימת הסבר (שהציעה גישוש הדדי, בסך הכל. לא פשע) שאתה לא בעניין שלה, פה, בצורה פומבית – זה פשוט אקט בהמי.

                      עוד הוכחה, נערות יקרות, שמי שיותר מדי מדגיש את רגישותו המופלאה, ראוי לזהירות.

                    • אריאלה

                      פניה נעימה ומנומסת…

                    • נמרוד

                      אני מגיב רק להבהיר שקראתי את התגובה.
                      כל מילה נוספת מיותרת.
                      יש לי תשובה שנונה שתעמיד אותך במקומך אבל אני לא אטרח אפילו.
                      במקום זה נעשה משהו הרבה יותר יעיל.
                      הנה, אני מפנה לך את הבמה.
                      אני פרשתי מהתגובות.
                      אין לי כוח למשחקים של גנון.
                      היו שלום.

                      ונסיים רק בתגובה להתערבות המיותרת של אריאלה בעניין.
                      נו באמת.
                      אפילו כשנינות זה לא מצחיק.

                      ואין צורך להגיב חזרה…מעכשיו אתם מדברים אל עצמכם (כמו שעשיתם עד עכשיו האמת)

                      נמרוד

                    • ערס פואטי

                      ולו רק כי מזמן לא קראנו כאן מאף אחד תשובה כזו.

                      "רק רצית להבהיר"? יכולת לשלוח לה מייל, אתה יודע. או שאתה חושב שאין שום דבר בוטה, מעליב ולא מנומס בכלל בכלל בתגובה הפומבית שלך אליה. ואתה אפילו לא עומד מאחורי זה.

                      ניוז פלאש: גם אם לא התכוונת להעליב, ואפילו אם האלמונית שמלמעלה תצהיר שלא נעלבה, אתה דחית אותה בפומבי ליד כולם. יש מעט מאוד אנשים שאוהבים את זה, אתה יודע.

                    • משועשעת

                      מאיים בתשובה שנונה ואז צועק "תחזיקו אותי!!", יאללה, נראה מה אתה יכול להביא.

                    • בבקשה אל תעשה לנו את זה….)):
                      הוא סתם מקנא….
                      בשם כל אלה שמחכים /ות לשמוע ממך עוד…((:…(:…

                    • מאוכזבת

                      פעם היית פואטי. מודה. אפילו נהניתי לקרוא תגובות שלך.
                      לפעמים אפילו הצלחת להצחיק אותי.
                      במן האחרון? הלך הפואטי, נשאר הערס.
                      לפחות זה שאתה כל כך נהנה לקטול לא מגדיר את עצמו פואטי.

                      אתה בושה למין הגברי (אם יכול להיות דבר כזה)

            • נמרוד נמרוד,
              הזנחה פושעת… לו היה לך ולו מושג קלוש על המאבק..
              בוא ואגלה לך את ה"סוד", רוב הנשים ש – "מזניחות את עצמן", האלה שהן שמנות לכל הדעות (וגם חלק שלא) מנסות לרדת במשקל, אף אחת לא צריכה את כבודו שיודיע לנו שזה לא נראה משהו..
              כן, כן ולא שכחתי שירדת בעצמך 25 קילוגרמים – יפה מאוד, אבל לא לכולם זה הולך.
              וכמובן, אני לא ממש רזה..

              פשוט קצת עצוב לי על השמנה שניסתה לצאת איתך לבליינד דייט, כאילו שחסרות לה צרות, רק לראות את הפרצוף שלך כשאתה רואה אותה..

              וחוץ מזה, אני יודעת שאתה חומד של בחור כי אני כל הזמן קוראת אותך, פשוט אתה לא מתחיל לתאר כמה הנושא הזה טעון ולכמה נשים.

              זה המון זמן שאני רק קוראת אבל הפעם ממש לא הצלחתי לסתום..

            • יפאורה תבורי

              בן כמה אתה והאם פנוי?

        • נמרוד,
          שאלה קצת חצופה אולי- למה פשוט לא תניח לכל
          הבליינד דייטים מהסיוטים, הנגרות, ווט אוור,
          תתמקד ביתרון היחסי ותשב לכתוב את ה ספר
          שתמיד רצית לכתוב ?
          אגב- המידה שלי 38 / 36 , אני מתה על שוקולד,
          אבל בדיאטה כל הזמן ((:…(:

          • its brilliant! bravoo!!! try to find a woman at bananot. here you have no competition and you don't have to put a picture. but since i just happened to know yuo, no 25 kg and no batich. fat as a house and that not even the worst of you. so save your time

            • נמרוד

              אני סקרן.

              אני לא מנסה להוכיח את אמת דברי.
              מי שמכיר אותי יודע שלטוב ולרע אני לעולם לא משקר.
              (חוצמיזה שהקונספט של להוכיח שאין לי אחות הוא בעייתי כי יש לי אחות גדולה:)

              מה שמסקרן אותי זה מה מביא מישהי לכתוב תגובה כזאת.
              אני יודע שבזמנים שאני מתוסכל או פגוע אני גם נוהג (לעיתים רחוקות, אחרי שנים של מאבקים ושליטה עצמית) לפגוע באנשים שלא במתכוון, אבל לשבת ולכתוב שקרים פרובוקטיבים? זה מעיד על משהו טיפה יותר בעייתי.

              אה, ודרך אגב, לא ממש מחפש בחורה פה בבננות.
              מחפש תשומת לב אולי, מחפש פורקן למילים ולרעיונות שרצים לי בראש,
              מחפש דו שיח שיעביר לילות מול המחשב.
              אבל אישה?

              אבל לצטט את סבתי זצ"ל.
              "נו שוין"

            • ולמה את חושבת שזה מעניין את משיהו את מי זה מעניין בכלל איך הוא נראה ?
              ולמה

            • את חושבת שזה בכלל מעניין את מישהו/י
              איך הוא נראה ?? ?

    • צב מעבדה

      נמרוד, הייתה הזדמנות נפלאה לשתוק ופיספסת אותה. חבל!

    • צב מעבדה

      אבא שלי היה אומר לנמרוד:
      לא כל מה שחושבים צריך לכתוב,
      לא כל מה שכותבים צריך לפרסם.

      ולשאר:
      לא כל מה שמפרסמים צריך לקרוא,
      ולא כל מה שקוראים צריך לקחת ברצינות

      • ואבא שלי היה אומר:
        תאכלי משהו בובהל'ה, תיראי כמה את שדופה
        ומי בכלל ירצה מישהי שאין אצלה מה לתפוס.

        אז גידלתי לי צמיגון

        חהההההההה

        🙂

      • הפוסל, במומו פוסל?

        אה?

    • עוד גבר

      ראשית, סליחה שלא קראתי את המאמר עד סופו
      וקפצתי ישר לתגובות – מה לעשות…? הם, לפעמים,
      יותר מרתקות, בעיני, מהמאמרים…
      (וזאת מבלי להמעיט מערכם. זו, רק, לעיתים
      העדפתי האישית 🙂

      שנית, בעניין הבליינד דייטס – לא עדיף
      "התחלה" פנים אל פנים? עם כל הקושי שבדבר
      – מניסיון זה, כמעט תמיד, עדיף…

      שלישית… בענין השמנות:
      כמי שנמשך לנשים לא רזות אז _יש_, לדעתי,
      שמנמנות/מלאות/שמנות שהן,
      בעיני, נשים הכי מושכות ויפות, חיצונית ואישיותית.
      ומתוך התבוננות, אני גם רואה שיש לא מעט גברים
      שאוהבים נשים כאלה! – זה לא עניין ההשמנה זה
      קצת יותר מורכב… וכמו בהרבה תחומים זה עניין
      של טעם ומינון… כמו שיש רזות שנחשבות מושכות
      ורזות לא נחשבות מושכות, כך גם הדבר, לדעתי,
      לגבי שמנות: יש שמנות שנחשבות מושכות ויש
      כאלה שלא (כנ"ל לגבי גברים).

      מנקודת ראות גברית, לגבי הפן החיצוני:
      יש, אני מעריך X קטגוריות של העדפות גבריות.
      חלק אוהבים רזות ונמוכות, חלק רזות וגבוהות,
      חלק חטובות וגבוהות, חלק שמנות ונמוכות וכו' וכו'
      ובכל קטגוריה מתוך ה-X, יש את המושכות יותר, גם,
      בחיצוניותן וגם באישיותן/תכונות אופי שלהן ויש,
      מן הסתם, את אלה שפחות.

      לסיכום זה לא המשקל – זה מכלול רחב ומורכב
      של תכונות שיוצר את המורכבות האנושית
      החיצונית והפנימית.
      וכאמור זה עניין סובייקטיבי ושל טעם אישי.
      "עוד גבר" – "איש/ה איש/ה בטעמו/ה ת/יאהב".

      • קוקיה

        פליז נו באמת די זה היה ממש צבוע!
        כל, אבל כל הגברים שאני מכירה אוהבים את טיפוס הדוגמנית המצוי, טעם וריח ממש אלק!

        מי קונה את הבולשיט הזה?

        זה גם משאיר את הנשים בדיוק בנקודה המדהימה הזאת של הכעס על הגוף וחוסר השלמות וזה מאוד מתאים לכם כי אם לא אולי היינו מגיעות למשהו בחיים ולוקחים לכם את המקום!!!!!!

        • נמרוד

          קוקיה,

          את צודקת לגמרי.
          אולי באמת תיקחו לנו את המקום כבר?
          (ולא כמו תאצ'ר שהתעקשה להתנהג כמו גבר)
          כי ממה שאני רואה בנתיים המנהיגים שלנו נמצאים שלושים יום בחודש בתסמונת קדם מחזורית ושולחים אותנו להיהרג על מאבקים על למי יש מדינה ארוכה יותר.

          אני לא פמיניסט, אבל אני כן חושב שפמיניזם זאת מילה גסה רק כשלוקחים אותה לקיצוניות.
          שובניזם לעומת זאת זה אף פעם לא דבר טוב, גם אם הוא בא במסווה של אבירות כביכול.

          (ולא,לא היתה שמץ של אירוניה בתגובה שלי, אני עומד מאחורי כל מילה, תגידו שאני יורה שוב ברגל, תגידו שאני מתיפיף, אבל אם כבר התחיל פה דיון אז עד הסוף)

          ומילה אחת לסיום,
          אני מודע לעובדה שהתגובות פה לא נוגעות ממש למאמר שהן באות אחריו,
          אבל לפעמים העיגולים שהאבן עושה במים כשהיא פוגעת באגם יותר מענינים מהאבן עצמה,
          ולאריאלה הקרדיט על הקטליזציה 🙂

        • אורלנדה

          כן, את צודקת, אבל לא לגמרי.
          נכון, יש לחץ להיות רזה ורזה ורזה. אבל אי אפשר להאשים רק את הגברים בכך.
          אפשר להתחיל לקחת אחריות. כשנשים תפסקנה להיות מושפעות מן המדיה ולרצות למצוא חן בעיני הגברים כל הזמן, אולי הן גם תתחלנה לאהוב את גופן קצת יותר.
          אז אני מידה 38-40, יש לי בטן קטנה ואי אפשר לומר שאני רזה. אז מה? מעניין אותי שאיקס אוהב תואמת-דוגמנית? מה'כפת לי בכלל? זו אני וזהו. ואם אני שמנה מדי בשבילו, אז מה לעשות,אלה החיים. מכאן ועד להרגיש רע עם הגוף שלי ולחשוב למה אני לא נראית ככה או אחרת? מה פתאום?

        • עוד גבר

          ל-קוקיה,
          זה לא היה צבוע מצידי – זה מה שאני
          חושב ומרגיש וזה גם ניסיון החיים שלי.
          הכעס על מראה, הוא באמת עניין קצת "מיותר"
          כשמישהו/י לא לומד/ת לקבל את עצמו/ה
          (ואם ת/ילמד, אולי, יקבלו אותו/ה יותר היתר)
          ובמקום זאת לנסות לבזבז אנרגיה על להיות
          מישהו/י אחר/ת…
          בברכה, "עוד גבר".

          • קוקיה

            אז אתה באמת עוף מוזר שלא רוצה להשוויץ לחברים שלו בבלונדה עם החזה שחושב שזה יעשה אותו מאושר!
            אני מדברת מתסכול……

            • עוד גבר

              ל-"קוקיה", שלום שוב,
              בעניין החזה יש לי את הטעם היוצא דופן
              שלי… ואין, לצערי, הרבה כמו שאני אוהב 🙂
              (כנראה שהן עושות הקטנה… 🙂
              אבל כבר כתבתי לא פעם כאן (ולא רק
              כאן) שלדעתי: "לכל סיר יש מכסה משלו" !!
              (לכל החברים שלי וגברים אחרים שאני מכיר
              יש העדפות שונות ולעיתים ממש הפוכות לגבי
              מראה חיצוני). בעניין צבע השיער, זה,
              בעיני, ממש פרט שולי, לי אישית, יותר חשוב
              האורך והצורה, וברונטית טובה כבלונדינית או
              כג'יניג'ית…
              ורק דברנו על הופעה, כי אחרי שנרגעים
              מהיופי צריך את ההתאמה באופי… וזה ממש
              לא פחות חשוב.
              בעניין התיסכול, מי כמוני יכול להבין אותך… 🙂
              גם אני מתוסכל מזה שאני רווק ואני לא מוצא
              בת-זוג מתאימה פנויה (הן, כמעט תמיד תפוסות).
              אבל… אתה יכולה להיות "אקטיבית" במידת מה
              ולעזור לעצמך למצוא את בן הזוג המתאים לך
              ואנ'לא מכיר אותך ואנ'לא יודע אם את עושה
              או לא עושה מאמצים בכוון הנכון…
              (לדוגמא: להסתובב/לטייל הרבה בארץ/בחו"ל,
              להכיר עוד אנשים וכד')
              עם כל התיסכול, לא צריך לאבד תקווה,
              עם מאמץ נכון, תקווה בלב וסבלנות – זה יבוא,
              עצם העלאת הבעיה היא הדרך לפתרונה.
              שיהיה בהצלחה לכולנו (לכל הרווקים/ות),
              "עוד גבר".

              • @#*&^!(*@#&$^@(

                once I wemt to the market to buy fish. 🙂 there are different kinds of fishes in the sea. there is a gefilte fish too. 🙁 !! (but there is also a wale). Actually wales are not fishes but mammals. They are big and smart :–). I ma big too and my mother says that I am smart. 😮 . And I like to write and write and write (and write again) . Oh how I like to write !!!! 🙂

                • קולמוסן

                  *LOL*
                  Thats it! right to the point

                • עוד גבר

                  Keep on buing fish, they say it's good for you…
                  see: http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=22&id=299599
                  Best Regards, "Another Man".

                  • בראיין

                    עכשיו? לצרף קישור מפגר בכל תגובה?

                    • עוד גבר

                      לא בראיין, ה"אופנה" ה"חדשה" היא להגיב
                      תגובות חסרות דימיון ב2:31 בלילה… 🙂

                    • אלמוני

                      איך שהצלחת גם בתגובה קצרצרה בת שתי שורות להכניס שוב את הפרצופים, המרחאות המיותרות והסגנון הילדותי.

                    • עוד גבר

                      המר~*ח*~אות (צריך לכתוב מר~*כ*~אות)
                      קצת מזכירות לי את "סוסונית ים",
                      (ראי: http://bananot.com/articles/525#rem33665
                      עם אותן "מרחאות"…)
                      מעניין למה ומדוע? :-):-):-):-)

                    • אלמוני

                      מי זאת סוסונית ים אבל אני משתייך למין זכר.
                      וחוץ מזה, אני בחור דיסלקטי, ואכן חוטא פה ושם בשגיאות כתיב בעיברית ובאנגלית,
                      ולמרות כל זאת הכתיבה שלי נראית הרבה הרבה יותר טוב משלך.
                      ואם אני אצור קישורים לכל המגיבים באתר שהעירו לך לא יהיה כאן מקום…

              • חשבת על זה שהן לא באמת "כמעט תמיד תפוסות", אלא זה פשוט מה שהן אומרות לך?
                הרבה פעמים אנשים משתמשים בביטוי "אני תפוס/ה" רק כתירוץ לדחייה.
                אני מכירה אדם אחד או שניים שמשתמשים בתירוץ הזה כדרך קבע, ומה גם שזה נשמע הרבה יותר הגיוני מלומר שרוב הנשים שאתה מתחיל עימן תפוסות.

                • עוד גבר

                  שלום מיכל,
                  חשבתי גם חשבתי…
                  אבל לא מעט פעמים נוכחתי
                  לדעת, בדרך המקרה, שזו
                  האמת (הן באמת תפוסות!).

                  ברור, שיש כאלה שמשתמשות בתירוץ
                  אבל לי זה די ברור מניסיון מצטבר
                  והתבוננות של שנים
                  שהבחורות ה"אטרקטיביות"
                  (חיצונית ואישיותית(!))
                  (וזה לא בהכרח מה שנשים (בהכללה)
                  חושבות כ"אטקרטיבי" אלא מה
                  ש_גברים_ (בהכללה) חושבים) נוטות
                  להיות תפוסות (בהסתייגות הטעמים
                  השונים).

                  ולמען האמת… אני בעד יושר.
                  אם בחורה משקרת, אולי באמת עדיף
                  שלא אכיר אותה… אני לא רוצה
                  לחיות בשקר… 🙂
                  למרות שאני מבין את הבחורות
                  שלא רוצות מצד אחד לפגוע ומצד
                  שני לא מעונינות באותו מחזר…
                  ("תחשובנה" על משהו יותר יצירתי)
                  אולי צריך לענות:
                  "מצטערת, אבל לא נראה לי שיש
                  בינינו מתאם גנטי הולם כדי
                  שנוכל לקיים מערכת יחסים תקינה"
                  :-):-):-):-):-)

                  • מעריצה של עוד גבר

                    יש בנות תפוסות, ויש בנות _לא תפוסות._
                    הרבה פעמים הבנות ה_לא תפוסות_ *משקרות*
                    כאילו הן תפוסות :))
                    למה הן עושות את זה??
                    אולי כדי לעבוד על רווקים משעממים בני
                    40 (:)), ואולי כי הן *סתם שקרניות*
                    אבל עוד גבר מספיק חכם כדי להבין
                    שהוא _לא רוצה_ שקרניות
                    ובצדק :))
                    מצד שני, _נשים_ (בהכללה) לא *אוהבות*
                    שמשעממים אותן למוות אבל לא נעים להן ל_העליב_
                    אז הן משקרות כדי *לחוס על רגשותיו*
                    וחבל 🙂
                    כי אם הן היו אומרות לו את האמת :)), (בהכללה)
                    אולי הוא היה פחות *משעמם*
                    :))))))

                    • עוד גבר

                      _:-)_
                      ^:-):-)^
                      *:-):-):-)*
                      (היי מעריצה, רוצה להיות
                      דוברת שלי… חה.. חה….
                      פחחחחחחחח…. 🙂

                    • מעריצה של מעריצה

                      : ) ………….

              • קוקיה

                האמת היא שלא התכוונתי לתסכול של להיות רווק. בסך הכל יש דברים הרבה יותר גרועים, זה סטטוס די טוב אם מוותרים מראש על לרצות את כל העולם, ויש חופש מיני מוחלט (שזה בונוס לא מבוטל).
                התסכול האישי שלי היה בגלל איזה מישהו ספציפי שלא רואה שאני הכי מתאימה לו 😉
                אבל אחרי 7 שנים עם מישהו אני האחרונה שצריכה להתלונן!

                • עוד גבר

                  ל-"קוקיה" שלום שוב,
                  ראשית, אני שמח בחלקך שיש לך מערכת זוגית.
                  שנית, זה ודאי נכון שיש דברים גרועים
                  יותר מלהיות רווק/ה (למשל להיות נשוי
                  ולשנוא את זה…) אבל גם
                  נדמה לי שלגברים יותר קשה מנשים
                  בקטע של רווקות (קראתי על זה פעם)
                  וה"יתרונות", לדעתי, הם בעיקר חסרונות.
                  כשאת/ה נמצא/ת במערכת זוגית _מתאימה_
                  כשיש משיכה הדדית, כשיש הסכמה על
                  חלוקת התפקידים וכד' זה שווה הכל…
                  ולכן השאיפה הטבעית אצל רובנו (כולל
                  אני, למרות שאין לי, לצערי כי רב, כזו)
                  היא להמצא במערכת יחסים כנ"ל.
                  בעניין הבחור ש-"לא רואה שאת הכי
                  מתאימה לו" – אולי פשוט דברי איתו?
                  ואם דיברת והוא לא רוצה, אז זה לא…
                  וחבל על הזמן, צריך לעבור הלאה…

              • גברבר34

                עוד גבר
                אוהב חזה גדול….נדוש ולא חכם.
                חזה גדול כשהיא תגדל+לידות החזה יגיע לה עד הברכיים……ברררררר
                תחשוב לטווח ארוך

                • עוד גבר

                  שלום גברבר34,
                  ראשית אני מסכים עם תגובה קודמת שלך בעניין
                  של לברר הופעה לפני הפגישה, אבל הכי
                  פשוט זה לא מידת המכנסיים, אלא תמונה מלאה
                  (גם פנים וגם גוף) וכך באמת יכולה להחסך אי-נעימות.

                  שנית, בענייני החזה, כפי שטענתי פעמים
                  רבות: "לכל סיר יש מכסה". לי אישית, אין בעיה
                  אם הוא מגיע לשם או שיגיע לשם ברבות השנים.

                  שלישית, יש בחורות שמתביישות בחזה מאד גדול
                  כי הרוב אוהב ממוצע, לא גדול מידי, לא קטן מידי,
                  אבל יש שאוהבים קטן מאד ויש שאוהבים
                  גדול מאד (כמוני) – אגב, יש (גם) על זה מחקרים
                  שמראים זאת, לדוגמא: אם יש 1% עם חזה גדול
                  מאד, אז יש גם, בערך, 1% שזה מה שהם אוהבים.
                  בדומה להעדפת רוחב הכתפיים של בנים ע"י בנות.
                  זה שיש לאנשים מסוימים תיסכולים שונים
                  מההופעה שלהם (ע"ע התקפות אישיות) זה דבר
                  ידוע, אם כי, לדעתי, זה עצוב ומיותר.
                  כל אחד/ת יפה (בד"כ) בדרכו (חיצונית ו/או פנימית).
                  אין צורך לשאת חן בעיני כולם/ן – העיקר שאת/ה
                  יפה בעיני מישהו/י (רצוי בן/בת זוגך) ושכל
                  השאר… ילמדו לאהוב יותר ולשנוא פחות.

                  בברכה, "עוד גבר".

          • כשמישהו מזיינ/ת את השכל שלו/ה וכותב/ת בצורה כל כך קלישאית ומשעממת (פיהוק!), זה מאוד לא נעים לקורא/ת לקרוא אותו/ה.

            ובעברית: בוא נראה אותך, שניה לפני שאתה שולח תגובתך, חושב עוד שניה, קורא פעם נוספת, ואולי אפילו מקצר ניסוחים מסורבלים שקשה להאמין, אבל תגובותיך מלאות בהם, ואז שולח? תנסה פעם. אולי לא נדלג על תגובותיך במהירות גדולה כזו.

            איפה, איפה התגובות של פעם. צילי תחזרי

    • שנים עשר כרכים?

    • גברבר34

      צודק לחלוטין
      כנראה שנושא זה רגיש אצל הבנות ולכן אין להסתמך על הפרשנות שלהן….
      כ"בוגר" קופידון/אודיגו וכדומה עיצה לי אליך נמרוד, בשלב ה"איך את/ה נראה/ית שאל גובה
      ומידת מכנסיים…אל תתבייש…זה ייתן לך את הפרופורציות הנכונות והפרשנות הנכונה!!!
      בהצלחה

      ועכשיו יקטלו אותי הבנות על חוצפה/שטחיות שלי…יכול להיות… אבל זה מונע מצבים מדכאים
      משני הצדדים שתקועים אח"כ בבית קפה ובא להם לברוח.

  3. את רעש הירייה ברגל שמעו עד חיפה. איך העזת לגעת בדבר הרגיש ביותר אצל האשה הישראלית?
    אני אעזור לך לגרד את הנוצות אחר כך…

    • לוכד יקר,
      רק שתדע שלפעמים ה"נקודה הרגישה" הזו אצל האישה הישראלית היא מעלתה הגדולה יותר…
      בחורה ישראלית בריאה, עם אגן נדיב, ומשהו לתפוס היא (לפחות בעיני) פי מליון יותר סקסית מאיזו אירופאית אנורקטית וחסרת ריפוד שמתגאה בחזיה cup a שלה…
      ועל זה אומרת חברה שלי בכל פעם שהיא רואה עסיסית כזו ברחוב: "יש לה אגס יפה"…מממ… לא עושה חשק לתת ביס?

      • אורלנדה

        אני לא חושבת שהאשה ישראלית זקוקה להגנה בדמות "משהו לתפוס", את הביטוי השובניסטי הזה כדאי למחוק או מקסימום, להשאיר לשובניסטים האמיתיים.
        מתוך היכרות קרובה עם ארץ אירופית צפונית ופחות שובניסטית מאשר ישראל הקטנה, אני יכולה לומר לך שמספר האנורקטיות גדול כאן בהרבה מאשר שם. שם יש בחורות גבוהות באופן ממוצע הרבה יותר וכמעט שאין מבחינים בנשים שמאמצות רזון חולני כדרך חיים. כאן, לעומת זאת, בארץ מוכת האמריקניזציה והרצון להרשים בכל מחיר, אני רואה בעיר הגדולה לא מעט בחורות צעירות עד צעירות מאוד שלא אוכלות כלום. פשוט כך. רק השבוע ראיתי שתי נערות דמויות שלדים, אולי בנות
        16, בכניסה לתיכון שלהן. המחזה היה מבעית, ממש כך. עצוב.

        • אני שמחה על כל סנטימט של "משהו לתפוס" שיש עלי… זה לא שוביניסטי בכלל, זה פשוט מציאותי, אני אוהבת שהגבר שלי מחזיק לי את התחת ואת הציצים ולא תופס אוויר, אני אוהבת שיש לי מתניים רכות ושהעצמות של האגן שלי לא בולטות החוצה. אני אוהבת את זה על עצמי ומסתבר אחרים אוהבים את זה עלי. מה שוביניסטי בזה?

      • צב מעבדה

        הרי לך דיווח ישיר מגטבורג, דרום מערב שבדייה, מקום לידתם של האריקסונים והוולוויים למינהם: את דיי צודקת בתאור של השבדית הממוצעת. רוב הנשים השבדיות נראות ומתנהגות כמו בנים עם שער ארוך (בלונדיני צבוע). יש להן תחת שטוח, חזה קטן והליכה וגינונים גבריים להחריד. אלו שלא נראות כך נראות כמו הרים מהלכים, ויש לא מעט כאלו.

        דבר אחר לגמרי זה הפנים המתוקות שלהן. אחח… כמה שהפנים של הברביסטניות האלו מתוקות…

        (ברביסטניות, משמע ילידות ברביסטן, היא ארצן של הברבי'ס, היא שבדייה, כל הזכויות שמורות לא' כ', ידידי מהמחלקה לפיזיקה תאורטית).

  4. כריתת איברים?? ??

  5. טריניטי

    לקרוא שוב את "אמא היתה זוחלת"….
    אריאלה כפרה,
    ראיתי את הספר וחככתי בדעתי האם לרכשו. בסוף וויתרתי, בשאיפה שאחת מחברותיי תתפתה, תספר לי איך היה ואולי אוכל לנסות גם (מה שלא עבד עם בנים…(-: ).
    מצד אחד הוכחת לי שהחלטתי נכון, מצד שני עשית לי קצת חשק.
    השאלה אם הווינר הזו כותבת טוב, מצחיקה, שנונה….. כמו הזאתי שהתחתנה עם כתבנו ונעלמה מהתודעה הציבורית עד שנהיתה אנטי אליטיסטית, שהיתה קורעת אותי מצחוק. הרי גם הומברט הומברט היה טיפוס נאלח ובכ"ז ספר מופתי.
    ולנמרוד,
    תן לי כתובת, ואני אשלח לך פומפה מספיק גדולה כדי לשלוף את הרגל מהפה.
    שלום ובטחון.

  6. באמת מה עם ספר חדש של לימור נחמיאס?

    • יפאורה תבורי

      אני מחקה טוב יותר את עירית לינור
      ואפילו חיה את הנוירוטיות של הדמויות שלה
      אבל אני , בניגוד לנחמיאס (חן חן לעלמת החן, אני)
      לא מוציאה על זה ספרים בעלי עלילה מטומטמת.
      אז בבקשה, אריאלה
      בלי ביקורות על צבוטותי.

  7. אני אוהב אותן גדולות כמה שאפשר
    עסיסיות, מה לתפוס וכל זה.
    תקראו לי צבוע
    אבל על טעם ועל ריח וזהו

    קניבל

  8. צודקת אריאלה, ספר דרעק ואני עוד שילמתי עליו במיטב כספי, טפו…
    ולחשוב שקניתי רק בגלל שקראתי איפשהו שזהו יופי של ספר. פראיירים לא מתים.

  9. למי שמחפש משהו קליל וחינני – יש לי שתי מלים:
    יאיר לפיד.

    • כותב פשוט נהדר גם בעיני. לאחרונה קראתי את "החידה השישית" ואני מאד ממליצה.
      אבל אין כמו לימור נחמיאס, הכתיבה שלה פשוט קורעת אותי מצחוק ומצליחה להדהים ולהפתיע תוך כדי העלילה.
      ראיתי שמישהו שאל למעלה מה קורה איתה, אז באחד המאמרים שנכתבו כאן לפני כמה חודשים, מישהו השיב לי שהיא כותבת היום לטלוויזיה.

  10. שמנה עם חזה קטן

    איכס!!!!

    זו פשוט התאכזרות של הטבע.

    • טריניטי

      בחור עם זין קטן.

      זאת ממש התאכזרות של הטבע,

      אתה לא מסכים איתי?

      • אבל קטן ורופס יותר עצוב.

        • אז בואו נשדרג:

          ש-מ-ן עם קטן ורופס…

          אליך טריניטי : )

          • שמן גמד קירח עם קטן ורופס?

            😛

          • עוד גבר

            לא אנטום (איש אנטומניה) אנוכי
            אבל נראה לי שאין ההשוואה במקומה…
            חזה שלה מקביל לחזה או לכתפיים שלו.
            הקטן ההוא שלו מקביל לקטן ההוא
            שלה…
            תפוחים משווים לתפוחים
            תפוזים לתפוזים
            ואגוזי קשיו לאגוזי קשיו… 🙂

            אלייך בוטן…

            • סתם אישה

              הלו, אפשר להפסיק כבר עם סוגיית המשקל המטופשת שלא קשורה במיל לנושא המאמר. הבנו גברים אוהבים רזות, גברים אוהבים שמנות, נשים רוצות להיות רזות, נשים מרוצות ממידה 40. "שיהיה משהו לתפוס זה שובניסטי", שיהיה משהו לתפוס" זה ממש לא שובניסטי.
              מ ש ע מ ם!!!
              עכשיו לעניין, אריאלה ברצינות, אין לי כוונה לקרוא את הספר אחרי הביקורת אבל אני ממש חייבת לדעת איזה איבר נקטע ואיך אלוהים זה סקרן אותי. בבקשה תחסכי לי את הקריאה המיגעת של הזבלון.

              • אריאלה

                זה יהיה נורא ספוילר…
                תשלחי לי מייל ואני אגלה לך בסוד 🙂

              • עוד גבר

                "סתם אישה" –
                למה ה"צביעות" הזו?…
                הרי אפילו כאן ב"בננות" פורסמו
                מאמרים לא מעטים בנושאים
                "משעממים" שכאלה
                (ראי: http://bananot.com/articles/382
                שאפילו חובר ע"י המחברת הנ"ל).

                מה לעשות שהנושאים "המשעממים"
                האלה מעסיקים/ות מיליונים רבים
                בעולמנו, בצדק או שלא.
                קצת (ממש קצת) יושר אינטלקטואלי.
                המאמר מהווה, כפי שכבר כתבו לא
                פעם, קרש קפיצה להעלאת נושאים
                לויכוח והחלפת דעות.
                מי אמר שהמאמר הוא העיקר?

                ואגב המאמר, לטעמי, ארוך מידי,
                יש בו פחות מידי הפרדה בין פסקאות,
                (בעיקר בקטע האמצעי)
                יותר מידי שימוש בגוף ראשון,
                יותר מידי עניינים אישיים שלא
                בטוחני שמעניינים את הקוראים/ות
                (ע"ע שוקו) שהרי זו אמורה להיות
                ביקורת על ספר ולא, להבנתי, סיפור
                אישי או שמא טעיתי?

                "עוד גבר" בניסיון מניפולטיבי
                לכתוב ביקורת על ביקורת… 🙂

                • הניסיון הזה שלך לבקר את הכתיבה של אריאלה, רק משום שהיא ביקרה (באופן מוצדק לדעתי) את הכתיבה שלך.
                  אגב, אורך המאמר וחלוקתו לפסקאות אינם קשורים לכתיבה כי אם לעריכה. העורכת היא שבוחרת אילו קטעים מכתב היד המקורי יתפרסמו לבסוף, ואת הסדר שיופיעו.
                  לדעתי, אריאלה היא בין הכותבות הטובות שבאתר, וכתיבתה תמיד שנונה, זורמת ומצחיקה.

                  • עוד גבר

                    טוב בסדר…
                    אריאלה כותבת מצחיקה ושנונה
                    (אגב, לא טענתי שהיא לא כזו)
                    עכשיו בסדר?
                    אגב, אני כמעט בטוח שהאדם
                    מאחורי הדמות האינטרנטית
                    היא אישה חביבה… זו רק
                    הכתיבה שהיא קצת "teasing"…
                    היוצרת רושם כזה… זו הבעיה
                    במדיום מופחת המימדים הזה…

                    • ערס פואטי

                      טוב, אני לא חייב, אבל מאוד מעוניין לדעת. הכתיבה הזו שלך, זו פארודיה מודעת או שאתה מתכוון לכל דבר שאתה מעיף פה על הדפים?

                      נתקלתי בלא מעט כתיבה משעממת, שבלונית ולא אינטליגנטית, לעתים כשהיא מלווה בדעות משעממות, שבלוניות ולא אינטליגנטיות. האל עדי (וגם אתם) שלא מעט מהכתיבה הזו היתה גם באתר הזה, ולא תמיד רק בתגובות. אבל בפעם הראשונה שאני נתקל במשהו שהוא יותר מגוחך ממגוחך, יותר מנג'ס ממה שחשבנו שאפשר, ובהחלט תופס את העין ביכולת המדהימה לומר כלום בצורה שהיא מרדימה מחד, משעממת את התחת מאידך ועדיין מעלה את הנרווים. אז עכשיו השאלה רק אם נחשף התרגיל המדהים שלך, או שהכל הכל היה ברצינות.

                      ולא, זה לא רק השימוש המיותר והמעצבן ב"מרכאות" היכן שכל כותב אינטליגנטי יודע שלא צריך, גם לא הסוגריים המיותרים (ראוי היה שחלק ניכר מהודעותיך ייסגר בין סוגריים בפני עצמו) (וכאן למשל, ידידי, היה שימוש מושכל בסוגריים), ואף לא אותן אמירות של כלום המכפיל את עצמו לכדי מסה רוטטת של האין המוחלט בתוך שלוש פיסקאות ורבע. זה השילוב המדהים של הכל ביחד.

                      אלוהים, עוד גבר, אם רק יתברר שגם אתה מצליח לזיין באתר הזה, אולי בכל זאת נוציא אותו מהאתרים הראויים לשימור.

                    • עוד גבר

                      שלום ערס,
                      כנראה שלא מרצון אבל כן בששון
                      אאלץ להצטרף לרשימת ה"מבוקרים"
                      (במרכאות (בתוך סוגריים)) על-ידך.
                      כנראה שאני בחברה טובה…
                      ל"צערי", לא פואטי ולא ערס אנוכי.
                      "עוד גבר" בעוד "תרגיל מדהים"… 🙂

                    • טרחני, משעמם, מיותר, מנג'ס, קודח לשווא.

                      העם עם מר פואטי, שהצליח להתנסח בבהירות ובדיוק

                      (שלא כמו היא, שמתקשה לחבר משפטים שלמים על הבוקר, בעיקר לנוכח העצבים שהתעוררו אצלה הרבה יותר מדיי מוקדם)

                      ולא, ערס, אני לא מאמינה שזו פרודיה, כי אם האמת המרה, ואין צורך להוציא את האתר מהשמורים. לא בגלגול הזה לפחות.

                      היא
                      קפה מספר 2, לא סופי.

  11. לכל מודדי האיברים למינהם –
    תתבגרו!!

  12. אני דווקא אהבתי את הספר והזדהתי עם הגיבורה מאוד, למרות שהמידה שלי
    היא 38. הזדהתי עם שתי מערכות היחסים של קני (משום מה שני הגברים בחייה
    הזכירו לי מאוד אקס ונוכחי…)
    נכון שחלק גדול מההתפתחויות בספר מטורף ולא כל-כך אמין, אבל תתפלאי אריאלה –
    גם החיים הם הרבה פעמים כאלו. (אם אני היייתי כותבת ספר על השנתיים האחרונות בחיי
    גם אותי היית מבקרת שהסיפור נשמע בדיוני. אבל זהו – שהוא לא).
    חוץ מזה שחברה טובה שלי – שהיא שמנה וגם אביה עזב את הבית והיא לא בקשר איתו –
    הזדהתה עם הספר ברמות של בכי לכל אורכו וקתרזיס בסופו.

    מומלץ לשמנות, לרזות, ולכל המינים.

    ואגב, "החידה השישית" של יאיר לפיד אכן ספר משובח ביותר.

    • אריאלה

      עם הספר כי הוא התאים מאוד לנסיבות חיים מסוימות שלה הופך את זה לספר שעזר לה, אבל אני לא חושבת שספר שמעורר הזדהות הוא בהכרח ספר טוב, בתקופות מסוימות יש הרבה ספרים לא ממש טובים שגרמו לי להזהות, אצלי הזדהות אינה תנאי הכרחי או מספיק כדי לקבוע שספר טוב. גם זה שהחיים שלך בשנתיים האחרונות יותר היסטריים מהספר לא משנה לאיכות הספר. סופר שמשתמש בעלילה היסטרית בדרך כלל לא יודע לכתוב, וכדי לחפות על החסך הזה הוא מפעיל עלילה מוגזמת, טריק מאוד בסיסי.

  13. מחזיקות כשריון את מידת המכנסיים שלכן?
    חוששות שתגובתכן תקרא כמגננה? הפתעה! היא מגננה בכל מקרה, בלי קשר לרוחב הליוויס!

    ואפרופו סטיות תקן- איזה ריכוז מדהים של 36/38! תבורכנה…

    שלכן,
    זו שמידתה לכאורה לא רלוונטית לדיון,אך היתה מתה לסיים בדווקאיות באיזה מספר דו ספרתי קטן ככל האפשר… נאמר 12

    • אריאלה

      על 158, שזה טיפל'ה מלאונת, ולא, אני לא מרוצה מזה.
      הרסתי את הסטייה?

      • ינשוף

        שוב סטיה קטנה וחזרה לנושא המידות, אבל כבעל טעם שונה ממה שתואר למעלה כ"נורמטיבי" מסקרן אותי לדעת למה את לא מרוצה. אחרי קריאת המאמר(ים) שלך נוכחתי לדעת שחוננת בראש משובח, כך שבתחום השכלי לא קופחת. למה אם כן, לדעתך, היקף מסוים עדיף יותר מאחר- מפני שכך ההתאמה ל'סטית התקן' גבוהה יותר? ללא טיפת ציניות, שבד"כ מאפינת אותי מאד, אני חפץ מאד לקבל ממך תשובה. בנות (ובנים מסתננים) שלא מרוצות ממה שחנן אותן בו הטבע מוזמנות בחפץ לב לצרף תשובה. ואם כבר- מה היא מידה שעונה על סטית התקן בישראל ומה עונה על כוסית?

        • זה באמת עצוב שנשים אינטיליגנטיות ומשכילות מוטרדות (לפעמים עד כדי אובססיה ושנאה עצמית) מהיקף הירכיים שלהן.

          היום צעקתי על חברה שלי (שהיא מקסימה אינטיליגנטית ולא מלאה בכלל) כששמעתי שהיא אוכלת 250 קלוריות ליום ורצה בערב.

          אני לא מתיימרת להיות שונה מהן, גם לי יש תקופות כאלה.
          אבל זה בלתי נשלט. (כולם רוצים להראות טוב, להיות נאהבים ובלה בלה בלה)

          • ינשוף

            לא מבקש להטיף מוסר או להיות צודק (למרות שהרגעים הכל-כך נדירים האלה ממלאים אותי עונג), אלא באמת להבין. רוצה באמת לדעת ממה נובעת תחושת חוסר שביעות הרצון, אי- הקבלה העצמית את החיצוניות, ביקורתיות יתר: ממה נובעים כל אלה כאשר גם הקרובים ביותר לא מצליחים לשכנע שחיצונית אין שום דבר פסול או לא יפה במראה שלהן?
            האם תשובה לשאלה שלי תוביל, בסופו של דבר, להבנה בקשר למקורה ומהותה של האנורקסיה?
            כלומר ברור לי שאין מקום להשוואה אבל אולי, בכל זאת, יש קשר בין שתי הבעיות הללו?

            • נתחיל מהסוף. האם הבנה טובה של הנטיה לבקורתיות (ואתה הוספת- "יתר". לא אתווכח עם הגדרות שמקורן בעולם הערכים השונה שלנו) תקרב אותנו להבנה של מחלת האנורקסיה.
              ובכן, בעיני (וממש לא בא לי להכות את הספרים מכות נמרצות ולהתלות באילנות בשום טווח גובה), הנטייה "שלנו", הנשים, לביקורתיות מייצרת שלל רעות חולות אך גם פלאים וניסים- כגון חוש אסתטי מפותח וקפדנות לינגוויסטית משובבת נפש. האם זה קשור גם לאנורקסיה?- סביר להניח. גם ליכולת להגיע לאורגזמה, או להנות ממערכת יחסים. ועוד כאלה. כך שהמושג הזה הוא בעיני כללי מדי בכדי להוות מפתח של ממש עבור תופעת האנורקסיה.

              ובהקשר לשאלתך הראשונה- מה מייצר את העניין הזה? אה! שאלה מצוינת! (שאלה טובה היא שאלה שיש לי עליה תשובה, ושאלה מצוינת היא כזו שיש לי עליה שקף).
              ובכן, בשיא הלקוניות-
              א. נטיות מולדות. רמזים ופתיונות- ר' פסקא קודמת
              ב. נורמות חברתיות, לפיהן כל אישה היא "סופר- אישה"- גם יפה וגם אופה: קריירה ומשפחה, עצמאית ונהדרת ביצירת ותיחזוק קשר, מטפחת את עצמה ביתה ומשפחתה, מבשלת אבל לא אוכלת את תבשיליה, אמהית ופוריה אבל שומרת על ה- 36 בג'ינס. כל אלו ועוד. וסלח לי שאני נשמעת זועמת. אני באמת קצת זועמת. 🙂
              ג. אמא שלה. לכאורה זה יכול להכנס תחת "נורמות חברתיות", אבל חשוב מספיק כדי לשאת תת פרק בפני עצמו.
              ד. תכונות בינאישיות מסוימות מעודדות את הנטיה הזו אצל חלקינו ומטפחות אותה לכלל מימדים מפלצתיים
              ה. הגשטאלט- תחושה כללית המוכרת לרוב חברותי בניסוח הפשטני והלכאורה- לוגי- "א'-ד' לא מתכנסים". קרי, אי אפשר גם וגם וגם וגם וגם (יש עוד כמה גמ'ים שהשמטתי, אם תמהת).

              ובנימה אישית (כי לא פייר לדבר בשם כל אחיותי לנשק)- עם מה אני הולכת לישון בסופו של יום?- תמיד עם התחושה שלא הספקתי, ולא מיציתי, ולא סיפקתי. לא כמו שאני יכולה, אילו הוארך היום בדרך פלא לכדי 60 שעות (בהנחה ששאר העולם עדיין מתפקד במגבלות של 24, אחרת הם ימצאו לי עוד כמה מטלות).
              זה נשמע קונספרטיבי. אני אכן מקצינה מעט.

              זהו, פלוס מינוס, ועוד הרחבות תכתבנה על ספר דברי הימים במידה ותתבקשנה ע"י הציבור הרחב. במיוחד הרחב. לא אתן שם בסוף, עם ה- 36.

              היו שלום, ותודה על השניצל.

              • כדי להפיג את הערפל- רציה חברתית היא רק פן אחד באדם שהוא אני

                פזיתוס
                (המגחכת לנוכח הרציה החברתית שהפגינה בעצם הבהרה זו)
                🙂

          • טריניטי

            מאיה,
            לחברה שלך יש בעיה, והיא צריכה עזרה מקצועית.
            לא יעזור אם תצעקי עליה. זה אף פעם לא עוזר.
            אי אפשר להתייחס לזה בקלות ראש, אנא, היי חברה טובה ובקשי ממנה לעשות כמה טלפונים, לפני שיהיה מאוחר מידי (אפשר למות מזה גם אם לא מגיעים למשקל 30 ק"ג).

            בהצלחה

        • אריאלה

          היא תכונה נשית מאוד מעציבה, אבל זו תכונה שהחברה, באמצעות המדיה, עושה ככל יכולתה כדי לטפח. נשים לא מאושרות מאיך שהן נראות מוציאות המון כסף כדי להיראות טוב.

          • ינשוף

            להוציא כסף (והרבה) על להראות טוב לא מאפינת בהכרח את המין הנשי, ואפילו לא רק את הנשיים שבין הגברים (לא רק הומואים, ידידי נפשי, אלא אף מעצבים צפונבוניים וסטרייטים לחלוטין). ההוצאה הכספית על "להראות טוב"= להתאים לסטית התקן מתבטאת גם בתחומים שלא נוגעים רק למראה חיצוני, כלומר אותן דיאטות של '5-ק"ג-פחות-ואהיה-מאושרת-יותר"- אלא גם לרכב הכי נוצץ הבגדים הכי אופנתיים האביזרים הכי לוהטים. מה שמסקרן אותי עכשיו, בהתיחס לתשובתך, זה למה אתן, בהכללה גסה וסליחה מראש, נותנות לעצמכן להיות מובלות ושבויות בתפיסות האלה? חסרות נשים במדיה ובעמדות השפעה חברתית שיכולות לשנות תפיסות כובלות כמו שתארתי כאן? ואם כבר לשנות- נראה לי שרובנו בחברה המערבית שבויים בסוג כזה או אחר של להתאים את עצמנו לתפיסות כאלה, ומן הסתם גם להוציא עליהן המון כסף זמן עצבים וכ'ו. בלי(!) להכנס להתפלספות על הדעה הזו- נראה לך שהנשים יכולות לגרום לעצמן לצאת משביין ולהשתחרר מהבקורתיות? הן רוצות בכלל?

            פזית- יש לך בשקף תשובות לשאלות האלו, אם להתעלם לרגע מהגנטיקה שבסעיף א'?
            כלומר האם ישנה דרך לשבור את המעגל של *ככה* זה יפה- *ככה* אני רוצה להראות גם- "כולן" נראות *ככה*- *ככה* זה יפה?

      • אוסטק

        ואת תמיד כותבת שאת רזה

        • אריאלה

          45 ק"ג, ולבשתי מידה 34 הייתי בטוחה שאני צריכה דיאטה קטנה, להוריד עוד חמישה ק"ג וזהו.
          זו פסיכוזה מוחלטת, שלרוב הבנות אין שליטה עליה.

          • להיות מודעת לפסיכוזות שלך, לשמוע אנשים אומרים שאת נראית טוב ויפה ולהרגיש איכסה.

            כמו אדם משותק לחלוטין בלי יכולת לתקשר אבל עם מודעות, כך הצד הרציונאלי והאמוציונאלי שבי לא עובדים יחד.
            אני *יודעת* שאני מרגישה ומתנהגת בצורה לא רציונאלית, אבל *לא מסוגלת* לשנות את זה.

    • מוזר ומעניין

      זאת שתמיד נכנסת באמצע ומספרת שהיא 34 בגלל הגנטיקה ולא בגלל הדיאטה?
      ולמה אנחנו לכל הרוחות מסכימות להשקיע בנושא הדבילי הזה כל-כך הרבה מחשבה וכאב? למה אנחנו לא עושות רגע חושבים בלי רגשות בכלל וקולטות שזה טיפשי, קטן והגיע הזמן להחזיר את הכאב למקום שהוא באמת אמור להיות מחובר אליו, וגם לטפל בו שם, במקום שוב לבדוק איך המכנסיים יושבות? למה מה שאנחנו אוכלות וכמה אנחנו שוקלות הם נושאים כל כך הרבה יותר כבדים ממה שהם צריכים להיות (ויכולים להיות)?

  14. בוודאי שלא כל ספר שמעורר הזדהות הוא ספר טוב.
    אריאלה – ביקרת את הספר ביקורת לא אוהדת, ואני בסה"כ מנסה
    לגרום לקוראים להבין שהספר (לדעתי,לדעת חברתי המזדהה ובניגוד
    לדעתך) הוא לא רע בכלל, על מנת שלא ייפסל כאן לקריאה על הסף.
    נכון שהעלילה היסטרית, אבל הכתיבה מצחיקה, מעניינת, נוגעת וזורמת
    (לא כמו ג'ון אירווינג, זה נכון).
    אפילו את עניין כריתת האיברים הזכרת בצורה כזו כדי שיעורר דחייה
    והשתאות ולא יוסיף נקודות לזכותו של הספר.
    בסך הכל מדובר באיבר שנכרת בהליך רפואי די רגיל, שעוברות נשים
    רבות, בלית ברירה כמובן.

  15. הבלונדינית הסודית

    תקשיבו, אפשר להעביר ביקורת על הספר הזה מפה ועד להודעה חדשה, ספרות מופת הוא לא. אבל הוא קריא, זורם, מצחיק, עצוב, ובעיקר סוחף. אני באופן אישי לא יכולתי לעזוב את הספר וצללתי לתוכו לחלוטין, כולל בכי היסטרי וכל הנלווים. העברתי אותו לחברות וגם הן נהנו כמוני. לדעתי, בקטגוריית ספרי טיסה (אליה ללא ספק משתייך הספר), מדובר בסוכריה משובחת ועתירת קלוריות. במיוחד למאותגרת משקלית כמוני שנלחמת כל יום וכל שעה כדי להישאר במשקל שפוי.
    מומלץ, מומלץ, ושוב מומלץ.

  16. לא מבינה מה זה משקל שפוי שיש להיאבק בו יום יום יש לך חומת מגן על המותן? לא מבינה מהו המשקל האידילי הזה לא מבינה איך התפיסה של הרוזי החולני שהוצעה והוקצעה היישר למוחותינו הקודחים בוולה על ידי גברים למה זה? מה יכול לעזור לך גבר בחיים אם המותן שלך לא במידות שהוא רוצה
    די
    די לאטימות האישית הזו
    אם יש משהו שהוא פסיכוזה ואת אתה אתן לא מצליחות להתלט על זה – זה הזמן לטיפול אפילו שלהיות רבע פולקע זה נורמטיבי ויפה . בעיקר למרות זאת.
    לי ?אני יש לי עצמות כבדות

    • הבלונדינית הסודית

      אם אין לך מושג על מה אני מדברת, הרי שלא נותר לי אלא לקנא בך. כשאני מדברת על משקל שפוי, אני מדברת על משקל שמאפשר לי לרכוש את הבגדים שלי בקצה של הסטנד ב"קסטרו" ולא בתחילת הסטנד של "מתאים לי". אין לי שום רצון, וגם אם היה לי, אין לי שום סיכוי להיות רזונת. ולזה התכוונתי ב"שפוי".
      ואגב, לא תמיד בחורה עושה דיאטה כדי לרצות את הסביבה/ התקשורת/ הגבר התורן. לפעמים זה פשוט כדי שהיא תרגיש טוב עם עצמה.
      קפיש?

      • אריאלה

        היא למה בחורה, כדי להרגיש טוב עם עצמה, צריכה להיות רזה.

        שוב, אני חלק מהפסיכוזה, אבל העניין הוא הרבה יותר עמוק מ"להרגיש טוב עם עצמי", הרי רוב אלה שסובלות ממשקל "עודף", הן אלה שיש עליהן חמישה שישה קילו מיותרים, אבל מיותרים בהתאם לתכתיבים חברתיים, לא מיותרים מבחינה בריאותית, או אפילו מבחינת מראה.

        אחרי תקופה ארוכה למדי שהייתי רזה בה באופן קיצוני, התעגלתי קצת, ואנשים, בעיקר מהמין השני התחילו להחמיא לי שהרבה יותר יפה ככה, וכל פעם שאמרו לי "התמלאת, איזה יפה לך!", התחשק לי להרביץ להם, כי, את יודעת, אני לא רוצה להיראות טוב, אני רוצה להיות רזה, נורא רזה, עוד יותר רזה.

        אם זו הייתה פסיכוזה שלי, מילא, אבל כמעט כל דוגמנית של 50 על 175 תגיד לך שהיא תשמח להוריד את החמישיה המיותרת, וזה כבר עניין חברתי, לא עניין של להרגיש טוב עם עצמך.

  17. אני בכלל מאמינה בקונספירציה רחבת ידיים הרבה יותר – שימו לב שאידיאל היופי הנשי היה מאז ומתמיד מגביל פיזית- החל מרגליים קשורות, דרך כבדות גופנית מוגזמת ועור לבן וכלה באידיאל הרזון של היום אשר מצריך הישארות במימדי גיל 12 .

  18. דורון

    אולי תקבלו את עצמכן כפי שאתן בלי תסביכים איך אראה טובה יותר ואיך אשנה את הציאות שהיא יפה רק צריך להתבונן נכון .
    לדעתי ברוב המקרים דיאטה היא במו ים לפכמים סוער ויורדים במשקל הרבה ואחר כך עולים אבל בסוך כשהים שקט חוזרים למצב הקודם ואז ישנה אפשרות להסתכל רגוע אל האופק ולקבל את עצמך או להסתכל בחול ולמצוא לכלוכים
    אז תהנו כמו שאתן שמנות או רזות ואל תנסו לשנות שת העולם
    דורון

  19. סתם אחד

    שלום,
    אני לא מ"הקבועים" של האתר, אני מגיע מדי פעם בתקווה למצוא מאמר מבריקמצחיק ותגובות שמאששות את התאוריה שלי שבחורות חכמות, שנונות ומצחיקות אמנם קיימות באיזשהו יקום מקביל.

    הבעיה היא ששוב ושוב (וזה לא משנה אם אני פוקד את האתר פעם בכמה חדשים, שבועות, או ימים) רוב מה שאני מוצא זה בחורות שמדברות על מידות מכנסיים, נפחי חזיות והיקפי ישבן.

    זה באמת מה שמעניין ומטריד אתכן?
    אני באמת ובתמים מאמין שנשים שוות לגברים בכל דבר ועניין (חוץ מהתחומים בהם הן עולות על הגברים בכל דבר ועניין), אבל איך הייתן מתייחסות לפורום גברי שהיה דן (שוב, ושוב, ושוב…) בבעיות שמציבה התהוות כרס הבירה מול הגישה של "יש לי כרס בירה וסבבה לי!"?

    בואו נגזים נורא ונחשוב מה עובר על נערה מתבגרת שמגיע הנה כדי להינות מחכמה נשית בשלה- אפילו אם היא נטולת תסביכים בתחילתו של יום, סביר להניח שבסופו היא תעיף מבט מודאג בישבנה ותחשוב לעצמה "אז זהו מרכז המהות הנשית, כדאי שאני אפסיק להשחית את זמני על פיתוח האינטלקט והנפש שהרי בסופו של דבר נשים בוגרות מקדישות את מירב זמנן לדיונים על גודל הישבן שלהן".

    מצטער אם עצבנתי אתכן אבל באמת שנמאס לי לשמוע נשים אינטיליגנטיות, מודעות ורהוטות מדברות על הקשיים שמציבים החיים בפני מאותגרות האגן.

    נ.ב.
    חשוב לי רק לציין שהישבן הנשי על כל צורותיו, היקפיו ומידותיו הוא אחד הדברים החביבים עלי בעולם כולו.

  20. הספר התחיל ממש טוב וזורים אחר כך קצת נמרח מידי
    גם לא אהבתי את הסוף . מה פתאום היא הולכת עם הזקן הזה שהוא אבא של האקס? נראה לי קצת ריקי לייק כזה…

  21. לא קשור

    זו התמונה שלך על הכריכה?

    • אריאלה ר.

      כן, אחרי שירדתי 30 ק"ג.

      • נסיך החלומות

        אז את שטחית לא מעמיקה או אידאליסטית.
        מעניקה משמעות חדשה לסופר מודליסטית.
        חבל שגם אני לא אוכל להיות דוגמן על.
        כי למרות היותי עלם חמודות מושלם.
        פחות שלושים קילו ואני נעלם.

        ושנה טובה לכוללללללללללללם.:-)

  22. דורון

    אותי לא מעניין שמנה לא שמנה… מי שבא ברוך הבא

  23. דווקא אין לי בעיה עם בחורות מלאות. לפי דעתי הן פחות מתוסבכות ויודעות מה הן רוצות

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *