סיפורים קצרים

חנה/המורה לספרות

חנה "אני כרמית", אמרתי שעה שכל העיניים היו נשואות אליי. היא עמדה מולי, בשמלה השחורה המרפרפת על קרסוליה, שיערה הנחושתי חתוך בקפידה באורך הסנטר. מהנהנת בראשה. אחר-כך מעבירה את רשות הדיבור לבאה אחריי. הייתה זאת הפעם הראשונה שראיתי אותה. כבר ...

קראי עוד

פורטונה

כשאני בתוך הסיפור, במקום אחר ובזמן אחר, אני הופכת לגרסה מציאותית של עצמי. אני אמיתית לכל דבר, עד כדי כך שלא ייאמן שאני בעצם בדיונית. פ' הוא זה שברא אותי, הוא זה שהתחיל לחלום עליי, להזות אותי ולכתוב עליי. בתחילה ...

קראי עוד

ויולה

מוקדש לפיפון הפיסה האפורה בחיי. גם כשאין עוד למה לצפות בא איזה מן משהו נוראי ומכה בך בעוצמה בלתי ניתנת לניבוא. ומה עוד תעשי כשהמכה ניחתת, חזקה, משתקת ומאיימת? לחתוך תמיד נשמע טוב, זכוכית שבורה יכולה להוות פיתרון בזק, חתכים ...

קראי עוד

יום חורף אחד

השמיים נראו דחוסים להתפקע עת התכסו עננים עבותים בגון אפור לבן. להקות של כלבים בודדים התחככו אלו באלו ברחובות הצפופים של תל-אביב. זה טבעו של כל יצור חי, חשב לעצמו ירון, כשהבדידות חודרת כמו מכת קור צורבת. עוד רגע יסיים ...

קראי עוד

אבא

סיפור קצר: "אני מבחינה במעיל הישן של אבא. זה שקיבל כמתנה מאמא בחורף שבו גילו לה את המחלה"

קראי עוד