הן קראו לו ז'אן. נדמה לנעמה שהיתה זו יערה בת העשר שהציעה את השם. אבל שתיהן, כל אחת לחוד, חשבה שהקקטוס מזכיר את גידי בארכנותו הגמלונית, אולי בציצת השיער הפלומתית שהתדבללה על "ראשו", או על מה שנעמה בינה לבינה ראתה ...

סיפור קצר: והנכדה לא מרפה, היא שואלת אם הנאצים עוד חיים היום, והישישה עונה בקול נמוך, כבר לא ילדים מי שנשארו, אומרים לא היתה שואה, לא היה כלום. קמטיה נמתחים לשני צידי הפנים, עיניה מתעגלות, השם יקום דמם

סיפור קצר: נר שני של חנוכה. בחוץ יורד גשם וקר. ערב מושלם לחגוג בו את חג האורים כמו שצריך. כבר מאתמול אני מתכננת הכול

מתי תיתקע אותי? מתי תחדיר לי? נו תזיין אותי אפילו בתחת?

כשאתה אומר "יש לך רגליים אירופאיות חזקות כאלה" למה אתה מתכוון?

הוא הביט בי בצורה כזו שחייבה כל מיני הסברים מה שם קורה שם ולא התאפקתי והייתי חייבת על מה אתה חושב? דברים דברים אני דבר? את דבר גם, דברים דברים חשבתי שאת כבר לא ילדה גם לא ממש אישה הבטתי ...

כל כך רוצה שיתקשר כל כך רוצה שיבוא כל הלילה לפני חיכיתי כי אמר שיש עוד סיכוי

בלילה, בכל לילה, אני מחליטה שהיום זה לא יקרה. אז הולכת לעשות עוד פעם פיפי. ואז עוד פעם, ועוד פעם, עד שיוצאת רק טיפה אחת, שאפילו הפתח הקטן של המים באסלה לא מרגיש

סיפור קצר: חיכיתי קצת ליד הכניסה, להתרגל לחושך. המארח החתיך, שפעם הזדיינתי אתו, קפץ עלי בנשיקות אוויר, כמו בפולניה, החמיא לי במיומנות כמה טוב אני נראית והושיב אותי על הבר, ממש במרכז