תרבות

ברכה צפירה

היא נולדה בירושלים, לזוג הורים יוצאי תימן. אמה מתה עליה בלידה, ואביה נפטר כשהיתה בת שלוש. את היתמות הזו רתמה ברכה צפירה לאמנות, מהסוג המפכני, החלוצי, כזה שלא נראה כאן מעולם, ובכל זאת, כולו נשען על מורשת הארץ וזימרתה. "באופן ...

קראי עוד

צילה בינדר

היא היתה ציירת מחוננת, וגם משוררת, אבל היא מוכרת בעיקר כאישה שאהבה אתrnאלתרמן, אהבה מיוסרת, נוראה, מהסוג שמותיר קורנות מדממים. איכשהו, כל תמונתrnהמשוררות העבריות מעלה את צילו של אלתרמן. ובכלל, אמנים-גברים שחונכים ציירות,rnמשוררות צעירות שאוהבות אותם עד אבדון, במחיר שפיותן, ...

קראי עוד

מרים ילן שטקליס

השירים של מרים ילן שטקליס מודפסים על הבול שמעטפתו מיועדת לילדותינו, שככל שהיא מתרחקת היא נעשית יפה יותר וחבלי ניתוק ממנה כרוכים בייסורים.rnלילדים בשיריה של מרים ילן שטקליס קוראים בעיקר דני. ונורית. נורית לקחה התפוח, הפרח זרקה בחצר (דני גיבור), ...

קראי עוד

נעמי שמר

כשאומרים נעמי שמר המדפסת של הלב פולטת מיד הספד מתלהם, רווי תאורי נוף, משהו כמו: "היא קלעה את שיריה משיבולים וקצף גל ועננה. בסנדלים על גשר הירקון, ברוח, ובחושך והמים, ועם ריח המלוח על המים. בלילה לבן בשדות בית לחם, ...

קראי עוד

רחל אטאס

רחל אטאס רכשה את התואר הרשמי כ"אמא של יוני" בסיט.קום החברתי של הטלויזיה החינוכית בסוף שנות השבעים "הילדים משכונת חיים". שכונת פיתוח שהיא לא שכונת פאר, ולא שכונה של עוני, ויש בה ילדים כמוך וכמוני, כמו ג'נגו ויוני, ויש בה ...

קראי עוד

חנה רובינא

הגברת הראשונה של התאטרון העברי. נולדה ב- 1899 בחבל מינסק אשר ברוסיה וסיימהrnדווקא בית ספר לגננות מוסכמות בוורשה. היא אפילו ניהלה מוסד לילדי פליטיםrnיהודים בעיירה סרטוב, בקווקז. ב-1917 הסבה את החלום שלה להקמת תאטרון עבריrnוהצטרפה אל נחום צמח ומנחם גנסין ...

קראי עוד

עופרה חזה

ועדיין, איכשהו, נדמה שעפרה חזה האמנית, הכותבת, המלחינה, תמיד עמדה בצל עופרה חזה, הילדה בעלת עור הענבר ועיני השקד-בשוקולד מהסדנה של בצלאל אלוני בשכונת התקווה. לא קשה להבין איך בחורה מסורתית, דבקה בערכי המשפחה, ממעטת להשתולל, ומאוד משעממת בכל מה ...

קראי עוד

אופירה נבון

אשת נשיא או ראש ממשלה היא בדרך כלל נערתו של. החוק לא מאפשר לה להמשיך בקריירהrnהפרטית שלה. מניחים, אולי, שכבודה ממילא כבר בבית פנימה כי בעל שעסוק בענייניrnמדינה הוא בעל שאיננו, שהיא אישה במיטב שנותיה וממילא סיימה את המרוץ, או ...

קראי עוד

יונה וולך

כנראה שהיא הגדולה מכולם. יונה וולך שכתבה "ההכרה שלי נמוגה כמו נרות נשמה ביום כיפור", ו"תת ההכרה נפתחת כמו מניפה" היתה, ועודנה, הקול החשוב ביותר של מה שאפשר, אולי, לכנות "ההכרה ותת ההכרה הנשית". יונה וולך החזירה לשירה סוג של ...

קראי עוד

הקץ לקיפוח

ש הטוענים כי בימינו לא קיים דבר כזה כאי שיויון בין נשים וגברים. כמובן שהמחקרים מוכיחים אחרת… אחוז קטן מן הנשים בישראל הוא בעל תפקידים בכירים – כגון מנכ"לים ומנהלים בכירים – ואם משווים זאת לקהילה הגברית הרי שהאחוזים גדולים ...

קראי עוד