בננות בנות שמרשות לעצמן
מיס b היקרה,
פגשתי אותך לראשונה בגיל ההתבגרות שלי, בעוד תפישת העולם נוטה להיות רגעית. נסעתי לביקור משפחתי הרחוקה ושבתי לכאן בתחילת הקיץ. בזמן שהייתי מוטרדת ממסיבות חוף, מבנים שסברו שאני נותנת, מקעקועים וצמות בשיער, הופעת את. הצעת לי לעזוב את כל התום הזה, ולהיעצב. הזמנת אותי להצטרף לטיול במקומות האפורים של הטבע, המפתים להשאר, בהם הגעגוע כאבק מכסה את הסביב. מקומות בהם מותר להתפרק. הסתגרי בחדרך, לחשת לי. הוספת שאוכל לכתוב בו שירים והבטחת שהחוץ ימתין לי עד שאצא מזה. היתה זו הפעם הראשונה בה שיקרת לי. בה סלחתי לך. בילינו יחד תקופה לא קצרה. חולשותיי קסמו לך ובכל פעם בה רציתי לעשות דברים נוספים מלבד לאלה שהיינו עושות יחד, דאגת לשחק במצפוני. אהבתי אותך.
עם השנים הכרתי דרכים אחרות לעצב, כיצד להתמודד אחרת עם האופי הפגיע שגיבשתי.
מידי חורף נהגת לשוב אליי. להופיע, לנקוש על עדן חלוני – רטובה מטיפות הגשם ולבקש מחסה.
דאגת לשאול לשלומי הרע ואני הייתי שותקת למול הנאתך לדכא את הרגש.
בוקר אחד לאור חמה נמתחת, בכאבי המורכב ביקשתי שתלכי. נפגעת כל-כך ונעלמת. מקומך פינית לאהבה. לצד האהבה גיליתי כמה בוגדנית את. ועדיין, חסרת לי. חששתי כי איש לא יבין אותי, כשם שאת.
שאלתי עליך, מצאתיך לבסוף בבר שלנו שתויה במעט, שאלת אותי מהיכן המצאתי כלכך הרבה כעס על חברת ילדות. מחצאי בירה קרה לגמנו תובנות תוססות ביותר מהן הסקתי שאת השיעור. שאת שורדת תודות לצורך הקיומי בך. ושבלעדייך, אנשים לעולם לא היו מכירים בסיפוק.
לא היו נוגעים בעצמם מקרוב ומגלים שזה נעים. שמחתי שזכיתי לפגוש בך בגיל צעיר, בו תפישת העולם נוטה להיות רגעית. ולפתע הייתי גאה על כך שנלחמתי ברעב שלך לטרוף עוד ועוד תקוות.
הזהרת אותי מפניך וביקשת שאקרא בשמך בימים של חורף פנימי. נפרדנו בחיבוק, סבורה כי תיהיינה פעמים נוספות בהן אבחר בך ואז אנטוש אותך. בהן תפני מקומך לאהבה. בטוחה בפעמים הרבות בהן אכתוב לך שוב, אודותייך ובהשראתך, מיס בדידות.
שלך,
בידידות
פגשתי אותך לראשונה בגיל ההתבגרות שלי, בעוד תפישת העולם נוטה להיות רגעית. נסעתי לביקור משפחתי הרחוקה ושבתי לכאן בתחילת הקיץ. בזמן שהייתי מוטרדת ממסיבות חוף, מבנים שסברו שאני נותנת, מקעקועים וצמות בשיער, הופעת את. הצעת לי לעזוב את כל התום הזה, ולהיעצב. הזמנת אותי להצטרף לטיול במקומות האפורים של הטבע, המפתים להשאר, בהם הגעגוע כאבק מכסה את הסביב. מקומות בהם מותר להתפרק. הסתגרי בחדרך, לחשת לי. הוספת שאוכל לכתוב בו שירים והבטחת שהחוץ ימתין לי עד שאצא מזה. היתה זו הפעם הראשונה בה שיקרת לי. בה סלחתי לך. בילינו יחד תקופה לא קצרה. חולשותיי קסמו לך ובכל פעם בה רציתי לעשות דברים נוספים מלבד לאלה שהיינו עושות יחד, דאגת לשחק במצפוני. אהבתי אותך.
עם השנים הכרתי דרכים אחרות לעצב, כיצד להתמודד אחרת עם האופי הפגיע שגיבשתי.
מידי חורף נהגת לשוב אליי. להופיע, לנקוש על עדן חלוני – רטובה מטיפות הגשם ולבקש מחסה.
דאגת לשאול לשלומי הרע ואני הייתי שותקת למול הנאתך לדכא את הרגש.
בוקר אחד לאור חמה נמתחת, בכאבי המורכב ביקשתי שתלכי. נפגעת כל-כך ונעלמת. מקומך פינית לאהבה. לצד האהבה גיליתי כמה בוגדנית את. ועדיין, חסרת לי. חששתי כי איש לא יבין אותי, כשם שאת.
שאלתי עליך, מצאתיך לבסוף בבר שלנו שתויה במעט, שאלת אותי מהיכן המצאתי כלכך הרבה כעס על חברת ילדות. מחצאי בירה קרה לגמנו תובנות תוססות ביותר מהן הסקתי שאת השיעור. שאת שורדת תודות לצורך הקיומי בך. ושבלעדייך, אנשים לעולם לא היו מכירים בסיפוק.
לא היו נוגעים בעצמם מקרוב ומגלים שזה נעים. שמחתי שזכיתי לפגוש בך בגיל צעיר, בו תפישת העולם נוטה להיות רגעית. ולפתע הייתי גאה על כך שנלחמתי ברעב שלך לטרוף עוד ועוד תקוות.
הזהרת אותי מפניך וביקשת שאקרא בשמך בימים של חורף פנימי. נפרדנו בחיבוק, סבורה כי תיהיינה פעמים נוספות בהן אבחר בך ואז אנטוש אותך. בהן תפני מקומך לאהבה. בטוחה בפעמים הרבות בהן אכתוב לך שוב, אודותייך ובהשראתך, מיס בדידות.
שלך,
בידידות
..הסקתי שאת השיעור..שאת שורדת תודות לצורך הקיומי בך ושבלעדיך אנשים לעולם לא היו מכירים בסיפוק…
היית גאה על כך שנלחמתי ברעב שלך לטרוף עוד ועוד תקוות…
כתיבה מקסימה.
בידידות,
נויה.
טל היקרה,
כתיבתך נוגעת. אהבתי את השטף שנוצר תוך קריאה של היצירה.
היא פורטת בעדינות רבה על נימי הקורא משדלת בעדינות להמשיך לקרוא. ֿ
אהבתי מאוד.
כבר אמרתי לך משהו על הפרוזה שלך….ולא אוסיף אכן, יפה…
שבת שלום
שוש
מקסים מקסים מקסים, כתוב היטב !!
נהנתי והזדהתי.
היה ממש כיף לקרוא את זה בפעם הראשונה ולנסות לנחש מה מסמל ה- b ואז לקרוא שוב עם התובנה מהקריאה הראשונה.
זה כיף נורא להכיר אותך דרך היצירה כי זו הכרות מיוחדת ויותר עמוקה משיחות ביומויום (עם לאף), למרות ששניהם כיף!
אני מקקוה שיהיו עוד!