הבננה השבועית


יום ראשון: שדון ערמומי משתלט על התקשורת

איזו התרגשות! השבוע נפתח לפני שעיני נפקחו. אני במיטה, מקבלת סמס משירה, מעצבת האתר של ספרי החדש, “הלווייתן מבבל”. שירה מאיצה בי לפתוח את וויינט דחוף. אני נגררת למחשב עם הקפה. מעמוד הבית של וויינט, ממש מתחת לכותרות הראשיות, מציץ בי פזוזו, השדון הקטן והגרגרן שלנו. לא יאומן! חזון אחרית הימים. שדונים ואקטואליה דרים להם יחדיו.
המשך הבוקר מלבה את ההתרגשות. מסתבר שעיתונים ואתרים נוספים שופכים מחמאות על האתר המאוייר והמושקע שבנינו בזיעת אפנו ל”לווייתן מבבל”. מהמם! הדבר היחיד שמצנן את האופוריה הוא הערתה הצולפת של חברתי ה’, שמזכירה לי שלמרבה הצער לוחות הזמנים משובשים, והספר יגיע לחנויות רק מחרתיים. כך שהפרסומת לא ממש עוזרת לי. לעזאזל.


יום שני: אני נקרעת מבפנים

אני יושבת על הספה ומנסה למשש בעדינות את דופקי המנטלי. התרגשות? חרדה? פרפרים בבטן? הכל ביחד. אני מוציאה את ספרי השלישי. סופר במצבי יכול להתעורר בוקר אחד ולגלות שבמשך שבועות שלמים לא עשה דבר חוץ מכסיסת ציפורניים ומלמולי שטנה כלפי העולם. הפעם נשבעתי לעצמי שלא אתן לשום דבר להוציא אותי מהריכוז. אני אמשיך לכתוב. זה הכי חשוב. וזה גם הדבר היחיד שנמצא בשליטתי. את כל השאר צריך להשאיר למזל ולגורל ולקוות לטוב.
“הלווייתן מבבל” אוטוטו בחנויות, ואני כבר באמצע כתיבת ספר ההמשך. זו אמורה להיות טרילוגיה. שום דבר לא משתווה לתענוג הצלילה בעולם שבראתי. אבל לכתוב ספר בזמן שמוציאים ספר אחר זה בערך כמו לרקום מפית תחרה בזמן שמשחקים רוגבי. העולם מנסה לשגע אותי. רק באחת עשרה בלילה אני נרגעת מול הטלוויזיה. חלליות מטען ישנות טסות בתוך גלקסיה של יהלומים, וקורט ראסל הקשוח מציל מושבה חסרת ישע על פלנטה נידחת. אההה! באחת וחצי בלילה, במצברוח משופר, אני מתחילה לכתוב.


יום שלישי: הפריקיות הולמת אותי

ביקור אצל הספר: אין להוציא לאור ספר ללא הטקס המסורתי הזה. משה דואק מטפל במיומנות בערימת הקש המוזנחת שעל ראשי. האמת? אני מעדיפה את עצמי עם שיער ארוך ומדובלל, עם שורשים חומים עד האוזניים וקצוות אדומים דהויים. הפריקיות הולמת אותי יותר. אבל זה לא מצטלם טוב. ומשה באמת יודע את העבודה. הצבע יוצא בגוון דובדבן עמוק, ואני מתנחמת שזה בול הצבע של ג’ין המוטאנטית העוצמתית מ”אקסמן 3″.


יום רביעי: הפתעה

אני מגיעה הביתה אחר הצהריים ומוצאת בתיבת הדואר מעטפה ענקית מהוצאת כתר. אני יודעת בדיוק מה יש בתוכה. אני מתאפקת שלא לקרוע את הנייר החום במדרגות. בבית אני מניחה את המעטפה על השולחן ומבצעת את כל הטקסים האפשריים. מורידה את השעון. שותה מים. עושה פיפי.
כשהכל מוכן אני קורעת את המעטפה ושולחת יד זהירה פנימה. היד שבה אלי כשהיא אוחזת בספר חלק ונעים שעליו מוטבעות אותיות זהב. הלווייתן מבבל! הנה אתה, יקירי. אני סוקרת בזהירות את התנינים הסגלגלים שצייר פולונסקי על העטיפה. קשה לי שלא לחוש מאוכזבת. אינני יודעת אם זה בגלל שהגוון לא יצא כה עמוק ודרמטי כפי שרציתי, או שזהו האפקט הרגשי של ההלם. כל כך הרבה זמן חיכיתי ללווייתן ודמיינתי אותו. שום דבר מציאותי פשוט לא יכול לעמוד בציפיות שלי.
לאט לאט אני מתידדת עם הלווייתן שלי. אני מניחה אותו במושב לידי ברכב, וקוראת פסקאות ברמזורים. אני מצליחה לסיים עמוד שלם כמעט בכל רמזור. אני מגיעה למסקנה שהספר כנראה בכל זאת כתוב לא רע.
באחת עשרה וחצי בלילה מצלצל הסלולרי שלי. אני חושבת שזאת טעות אבל עונה בכל זאת. מדברת הדוברת של מפעל הפיס. אני מועמדת לפרס ספיר. הפרס הספרותי היוקרתי בארץ.


יום חמישי: הסיפור הופך לאגדה

לא יאומן. מרוב התרגשות אני לא מצליחה להרדם לפני ארבע בבוקר. אני מקווה שאוכל לישון לפחות עד שמונה וחצי, אבל בחלומות. בחדשות של שמונה מכריזים ברדיו על המועמדים לפרס, ובשמונה ושלוש דקות מעיר אותי הטלפון הראשון מאחותי הגדולה. אחריה מתקשרים כולם לברך. מרגש להבין כמה חברים שיש לי. זרם הטלפונים, הסמסים והמיילים כל כך צפוף, שאני לא יכולה להיכנס להתרחץ. אני הולכת למכולת אבל לא יכולה לקנות כלום, מפני שאני לא יכולה לדבר עם איגור מרוב טלפונים נרגשים. אני מצליחה לאכול ארוחת בוקר רק בארבע אחר הצהריים. זהו אחד הימים הקצפתיים והמבעבעים בחיי. אני מועמדת לפרס על “מכונת הנצח של אלכס”, ספרי הקודם, בדיוק ביום שבו “הלווייתן מבבל” יוצא לחנויות. טיימינג יותר מוצלח מזה אין. אלוהים עבד שעות נוספות. אני מרגישה שכבר זכיתי בפרס האמיתי: היוקרה וההכרה שכרוכים בפרס יסייעו לסלול את הדרך בפני הלווייתן החדש והאהוב שלי. הלוואי. אבל מצפה לי עוד עבודה רבה.

אתר הספר `הלווייתן מבבל`

תגובות

  1. דו גלגלית

    הקול החכם, המורכב, הצעיר, הנשי, והחם ביותר שיש היום בשטח,
    קול שאינו מזייף בשום דבר שהוא עושה (והוא עושה…) זהו קולן של בנות העיר.

  2. יונית

    הלווייתן מבבל נראה מבטיח.
    בהצלחה במועמדות לפרס ספיר

  3. אקסמן

    ברכותי על הספר החדש

  4. לתומי חשבתי שאוכל לקרוא קצת מחווית הכתיבה, אבל כל זה אינו אלא פרומו לספר בחדש שלך,במסווה לא מוצלח.
    חבל, ובהצלחה עם מכירות הספר.

    • אביגיל

      כמו שהבנתי מדובר בתיעוד עצמי של הכותבת, ואם באותו שבוע במקרה היא מוציאה ספר חדש אז כניראה זה מה שמעסיק אותה, לא מדובר על שום חווית כתיבה .
      מה לא ברור?

      • לא התכוונתי לפגוע, כמובן.
        קטע הזה נקרא בעיניי כפרומו לספר שלך ותו לא.

        זה הכל.

  5. האתר יפיפה, המון בהצלחה

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *