יציאות 7

ראינו קדושות כאלה…
ראינו גם לקדושות כאלה?!?
בעיקר הראינו להן…
בעיקר בחדרי סקס…
בעיקר בצ’אט…
למה?
כי קדושים אנחנו- סקס רק כפנטזיה…
איכשהו מצאתי את עצמי יושבת עם אמא שלו בבית קפה פולני, היא עיפעפה בעיניה ככה שיכולתי לראות בבירור את האייליינר השחור אסתי לאודר, והסבירה לי שהיא באה ממשפחה עתירת אמצעים ונחשבת.

נורא רציתי לשאול אם האמצעים כוללים את גודל הזין, כי כמו שזה הרגיש עד עכשיו, האיבר המדוברהגיע ממשפחה בעלת רקע בעייתי, צנוע אפילו, הייתי אומרת.
ואני, אני אוהבת אותם עבים ובשרניים, ולכו תסבירו לפולנייה עם אייליינר שעלה 280 ש”ח מה יעשה לה טוב בחיים המכובסים שלה.

הסופיסטיכוסית מקטלגת לפי עדות

בא לי להקיא.



הסופיסטיכוסית מציעה יציאה נוספת

כל היום לא ראיתי אותו, איך שהוא נכנס הביתה שמתי לב שמשהו אצלו שונה.
הוא גילח את כל השיער מהראש.
מה שממש מחרמן אותי, בלי שליטה.
ישר קפצתי עליו, על הראש, והתחלתי לשפשף את עצמי עליו.
מזל שיש לו ארוך.
האף, כמובן.



הסופיסטיכוסית חולקת

היא אמרה לי…
אני…
אני אף פעם לא קר לי…
אני בחורה חמה אני…

זובי

אתה מוכן להתנדב לניסוי?
ואז הוא אמר:
“דרושה לי מעט אמפתיה וחום אנושי, לאור הנסיבות העגומות שבהן שרויה ארצנו”.
אה, אמרתי לו.
האישי זה הפוליטי, וכל הממבו-ג’מבו הפמיניסטי הזה?
מה אני יגיד לכם. גברים היום זה לא מה שהיה פעם. כבר לא יכולים להגיד ישר ולעניין – מותק, תמצצי לי ת’זין. נהיו רגישים, מהורהרים. בוכים בסרטים צרפתים של פרנסואה טריפו (ששה במבצע בקולנוע “לב”, רק החודש)



רותי שרמוטי

הלכנו בשינקין והוא קלט בחלון ראווה תחתונים.
חוטיני, ורודים וקטנים, ובאמצע של המיקדימה שלהם – חור בצורה של לב, חתוך יפה כזה, חלון.
אמר לי “אני אקנה לך, בתנאי שאת מגלחת גם כן מקדימה, בצורת לב”.
אמרתי לו –
“זה בתנאי שבפעם הבאה שאתה קונה קונדומים אקסטרא-לארג’, תידאג לזה שהם גם ימולאו כראוי”.

הסופיסטיכוסית מנסה לתאר במילים גבר שזה עתה הסמיק

אני קמה בבוקר, הוא מסתכל עלי בחצי עין ואומר “משהו בך השתנה”.”כן,” אמרתי לו “גם אני לא רגילה לראות את עצמי מהזוית הזו, ועוד עם סיגר תקוע”

הסופיסטיכוסית מועמדת למשרת “מאהבת” אצל קלינטון
היכן שאסור לפחד
לסלוגן של העיר נתניה:

לפני שתבקר בוא לבקר

לאחרונה נוספה שורה נוספת

אחרי שתבקר בוא להיקבר

האופטימית

fight aids. join the handbringers!
zabaione
זה לא מזג אויר בשביל אורגזמות, חשבתי לעצמי, והסתובבתי לצד שמאל.
“אופס, התגלץ’ לי” הוא אמר ובאמת, ראיתי שהתגלץ’ לו.
וזה לא נראה כל כך טוב, כשזה מתגלץ’.
לא נורא. אולי לקראת החורף ננסה שוב.



הסופיסטיכוסית מנסה לצמצם את נזקי החום

אני הולכת ברחוב דוד המלך, מאחורי הולך אחד עם מכנסי ריצה עם פתחים שתיכף רואים לו את הטסטיקלס בלי שהוא התכוון. או אולי הוא כן התכוון.
הוא הולך לו שם, דוגמית ממגזין לכושר ואושר, שרירי וחסון ומצוייד בכלב בוקסר נוטף ריר.
ירדתי לכביש, שיהיה גם לי מקום לנשום קצת אויר.
“למה את הולכת על הכביש?” אני שומעת את הספורטאי. “יותר נוח כאן” אני אומרת, האמת, לא חשבתי על נימוק.
הוא יורד לכביש אחרי. “ולמה אתה הולך על הכביש?” שאלתי, “בשביל לשמור עליך”. אהההה.
“אפשר לדבר איתך רגע?” הוא שואל אחרי שכבר נכנסתי למכונית והשארתי אותו ואת הכלב שלו לבד במערכה.

אפשר לדבר איתי, אבל לא במאה הזאת.
יאללה, תאסוף את הטסטיקלס שלך לתוך המכנסיים ורד לי מהנתיב.

הסופיסטיכוסית מגלה חוסר עניין בבחורים עם בוקסר דוג ועם סופר-בוקסר שורטס

ככה.



הסופיסטיכוסית מנמקת את החלטת השופטים

אתן, נותנים לכן בננה עדינה ביד, אתן לא יודעות מה לעשות איתה
החיים הם כמו מלפפון.

פעם בפה
פעם בתחת

יופי. באמת יופי.



אוולין מסתכלת בראי ומרוצה מעצמה.

אני חייבת לרוץ למיון, נתקע לי פרי איפשהו, אל תשאלו.



אוולין, לא נעים לה.

מה זאת אומרת אתה רוצה שיהיה לנו כיף? מה אני, קייטנת חופש נופש? אז מה אם קיץ עכשיו?



אוולין מחפשת אהבת אמת

שלח אותי למטבח לבשל.
יצא נטול אופי, ובצדק, זה בגלל שאני סרבנית בישול, ולא מטעמים פמיניסטיים.
אמר “טוב, תתפשטי”.
“אי אפשר”, אמרתי “יקח לי שלושה ימים לעכל את המוטציה הזו שאכלנו.”
אמר – “אני אעזור לך. יאללה, תתכופפי”.
פויה.
לא מה שאתם חושבים, אבל מה אכפת לי.



הסופיסטיכוסית במיפגן הערצה לרות סירקיס

אני בדעה שגברים צריכים אותנו יותר ממה שאנחנו צריכות אותם.
ואני בדעה, שזו הסיבה למה תמיד אומרים על גברים שאין להם מושג מה הם צריכים.
ואני בדעה שאני צריכה לסתום, ועכשיו.



הסופיסטיכוסית במבחר דעות לקראת בוא הקיץ

כאישה מן הדור החדש, אני יודעת שיש לפחות דבר אחד שאני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר עליו:
קרם למיצוק הריסים.

מישהו מוכן להמציא דבר כזה?

הסופיסטיכוסית בדילמה

יצא לכם פעם למרוח סמראק מתחת לשולחן זכוכית מול העיניים הנדהמות של המארחים?

תנסו פעם…חוויה



ההיפראקטיבית
פסיבית

לעולם לא תדעי שאני אוהבת אותך כל כך.
לוג’יקאלי, ככה זה טוב. אבל פאק לוג’יק.
לוותר על האהבה הכי ענקית שאהבתי, רק כי אולי את לא?