יציאות 9

שאלה אותי כמה הבננה. שאלתי אותה במילימטרים או באינצ’ים. אמרה לי בקילומטרים. אמרתי לה שאני לא מוכר.



בןבננה

שאלתי אותה אם הבננה צהובה גם מבפנים. אמרה לי, לא. ורודה. שאלתי ומבחוץ? אמרה לי, תלוי במוצא. אמרתי לה שהבנתי. אבל בפנים לא הבנתי, בפנים היה לי צהוב.



בןבננה

שאלתי אותה אם איכפת לה שהבננה עם כיפוף. אמרה לי לא, בחיי שלא. אבל אחר כך פתאום היה לה כאב ראש.



בןבננה

אני כעיקר און
מה עדיף?
למה לה?
אני גם כן הייתי פעם מעוררת פולמוסים,
ואיזה פולמוסים שאני עוררתי –
30 ס”מ פולמוס
היה קטן עלי.
היום רק חמלה אני מעוררת.
במקרה הטוב.



מרים.

לא פולמוס, לא חמלה ולא שלמה.
היום אם הוא מעורר משהו זה את השכנה מלמטה,
כשהוא קם להתרוקן
חמש פעמים בלילה.



מריים

*קדחת (1)*
החוקר תרבות היה מעיין אותי עמוקות, עד
שהתחיל לתור אחר אישושים חדשים- ולא בשדה שלי.



מרי, קדושה מעונה.

*קדחת (2)*
ופליפה מעניין עכשיו את התחת
של איזה פרגית.



מרי, קדושה מעונה.

שמעתי יש פה אחת מין-סטרים -מלכלכת על החוקר תרבות שלי שהוא מקיים דיונים סוערים עם תרביות אחרות.
בתור קדושה גם לי יש את הוידוי שלי: אף אני התמיינתי לא אחת עם הסטרים שלה.

מרי, בדרך כלל קדושה.

כן…שירלי אלרגית לבננות…

בננה צהובה

*קריעה*
אחרי שהייתי שפנפנת הניסויים החביבה עליו במחקריו המעמיקים, אחרי שעוררתי אצלו סטימולציות כאלה שבורדיאר לא היה חולם,
נוטש אותי החוקר תרבות ועולה – ביום חמישי הקרוב – להתייחד עם אלוהותיו בעיר הקודש אל-קוץ.
מה שבטוח, אם אני לא הייתי מתרשלת בתור נזירה – לא הייתי נשארת ככה עם כזה קוץ בלב.



מרי, נזירה שהתרשלה

קילפה לי את הבננה, הסתכלה פנימה, אמרה לי – זהו? אמרתי לה – זהו, שלא.



בןבננה

שאלתי אותה מה חשוב בבננה: הכיפוף, ההיקף, האורך, העובי, מה בדיוק?
אמרה לי: הצמיגות. וואלה.



בןבננה

שאלה אותי איך מסתובבים ככה עם בננה. אמרתי לה כמו שאת מסתובבת עם חצילים. אמרה לי אבל החצילים שלי לא שלושים סנטים.
בלעתי את הרוק לאט ובלחישה שאלתי: שלושים?



בןבננה

שאלה אותי מה זה בננה. שלפתי ואמרתי לה: זה. אמרה לי: מה עושים עם זה.
לא ידעתי מה להגיד לה. מה באמת עושים עם זה?



בןבננה

אהובי החוקר תרבות נוסע מכאן
לחקור תרביות אחרות, ונוטש אותי – שפנפנת הניסויים שלו,
אותי – שסטימולציות כמו שאני עוררתי אצלו לא עורר ז’אן בודריאר.



מרי, קדושה על הקאנטים

אהובי חוקר התרבות נוסע מכאן (2)
להתייחד עם אלוהותיו בעיר הקודש אל קוץ.
מה שבטוח,
אם אני לא הייתי מתרשלת בתור נזירה, לא הייתי נשארת ככה נטושה עם כזה וואחאד קוץ בלב.



מרי, נזירה שהתרשלה

גם לי יש את הוידוי שלי: זאתי, מין סטרים? לא אחת התמיינתי עם הסטרים שלה.
מרי. לפעמים קדושה ולפעמים פחות.
הטקטיקה הרנדומלית פה בכניסה-זה בשביל למקסם את המיחזור?
לי זה עושה סחרחורת.
מרי.
וידוי:
אני זאת שמתחזה למה-זה-משנה-ממי-מה, למריים, למורייה, לבננה חסודה, למרקו הערס בעל המעוף, וגרוע מזה – לאווה מריה
בכבודה.
סליחה ומחילה.
(הנה אמרתי.
אולי עכשיו הכושיליאמא של הפסיכיאטרית תהיה מרוצה ותשחרר אותי כבר)
יאללה יאללה גם כן אתה,

תחפף מפה.

בננה אדומה

אז מי, אתה?
חחחחחח…
באמת באמת חשבת שאני מתכוונת אליך?!

בננה אדומה

בנים בנות
ביחד
זה יפה ש…
יש אומץ
ליפעמים
להתערבב…

בננה אדומה

ילד, לך לאמא



בננה אדומה

תיקון: ב”קריעה”
של מרי – הוורסיה הארוכה של נטישת חוקר התרבות – יש לכתוב בודריאר
ולא בורדיאר.
תודה, מרי.