לא מצליחה להרדם. מנסה להסביר לשקט של הלילה, את סיבותיי שלי לכך שלא הרמתי את הטלפון.
שאפילו לא סימסתי. לילה שבחר להיות אביך. להעניק לי תירוץ משכנע מספיק לקשיי הנשימה.
יכולה לתאר לעצמי שזה הפריע לו. שהיה בטוח שאתקשר, כדי שיוכל לזהות בקולי שהוא עודנו נמצא אצלי במחשבות המוקדשות. בין הזרות שנוצרה ביננו לבין האיחולים הלבביים.
לא פעם נהגתי לספר לו אודות היומן הפנימי שלי. יומן התאריכים הנחרטים ומודגשים בזוהר. תאריכים אשר לוקחים אותי אחורה, ימים המתעקשים לבלוט על פני השאר. אכן, זכרתי היטב. היה מיותר לנסות לטשטש את היום השמח. יום שנותר עמיד בפני האנשים החדשים שהכרתי, בפני המזלות השונים סביבי, סירב להפוך לסתם עוד יום של חול. אני תוהה איך יכולנו לחגוג אותו יחד לולא היינו בוחרים לחוד.
מנסה לחשוב על מתנה מיוחדת ולרגע מצליחה לדמיין פניו מקרוב מחייכות אליי בחיוכן המהסס למול צרור הברכות שלי. אך גם אם מרגישה בצורך לברך, ברצון לאחל לאקס שלי אהבה חדשה, לצד שאיפות ושמחות. וגם אם שוקלת לבדוק איך זה מרגיש להיות גדול יותר, את הרצון שיהיה לו רק טוב מחליטה לשמור בתוכי. יודעת שלרשותי כבר אין את הכלים לקשט את הטוב הזה, לעזור לו לשרוד או להתקיים. מבינה שראוי יהיה לבקש אותו מכאן.
מתוך לילה אביך של נדודים בו הכל מתערבב לי בפנים, הזכרונות המעורפלים עם הספקות.
שאפילו לא סימסתי. לילה שבחר להיות אביך. להעניק לי תירוץ משכנע מספיק לקשיי הנשימה.
יכולה לתאר לעצמי שזה הפריע לו. שהיה בטוח שאתקשר, כדי שיוכל לזהות בקולי שהוא עודנו נמצא אצלי במחשבות המוקדשות. בין הזרות שנוצרה ביננו לבין האיחולים הלבביים.
לא פעם נהגתי לספר לו אודות היומן הפנימי שלי. יומן התאריכים הנחרטים ומודגשים בזוהר. תאריכים אשר לוקחים אותי אחורה, ימים המתעקשים לבלוט על פני השאר. אכן, זכרתי היטב. היה מיותר לנסות לטשטש את היום השמח. יום שנותר עמיד בפני האנשים החדשים שהכרתי, בפני המזלות השונים סביבי, סירב להפוך לסתם עוד יום של חול. אני תוהה איך יכולנו לחגוג אותו יחד לולא היינו בוחרים לחוד.
מנסה לחשוב על מתנה מיוחדת ולרגע מצליחה לדמיין פניו מקרוב מחייכות אליי בחיוכן המהסס למול צרור הברכות שלי. אך גם אם מרגישה בצורך לברך, ברצון לאחל לאקס שלי אהבה חדשה, לצד שאיפות ושמחות. וגם אם שוקלת לבדוק איך זה מרגיש להיות גדול יותר, את הרצון שיהיה לו רק טוב מחליטה לשמור בתוכי. יודעת שלרשותי כבר אין את הכלים לקשט את הטוב הזה, לעזור לו לשרוד או להתקיים. מבינה שראוי יהיה לבקש אותו מכאן.
מתוך לילה אביך של נדודים בו הכל מתערבב לי בפנים, הזכרונות המעורפלים עם הספקות.
בוהה בלוח השנה שבנייד ומותחת את המספרים. שניות לפני חצות עוד שוקלת את ההודעה
שתאשר שחלק מחגיגות ההולדת התקיימו אצלי במחשבות.
ומוותרת.
אין להודעה הזו מקום.
בין גרגירי החול לאבק שבאוויר, אני מושכת את השמיכה שמעליי עד לקו האופק שמתחת לעיניים ומודה שיש תקוות שכוחן טמון בסוד. בליבי מקווה בשבילו שידאג להמתיק את חייו, מאחלת לו רגעי נחת וסיפוק נטול חרדות.אני חותמת בפני השקט של הלילה הזה וסוגרת את היומן הפנימי שלי.
עוצמת את עיניי, מסוגלת לראות דרכן את המחר. ומצליחה להרדם.