ביום שלישי האחרון תקפה אותי אחרי הצהריים מן מלנכוליה מעיקה שכזו. לא ספר, לא טלפונים, ולא סרט טוב הצליחו לרומם את רוחי. ללא שמץ של היסוס שיגרתי עצמי לשינקין בידיעה ברורה שהחיים לא משהו, ושעלי לפצות את עצמי מיידית על כל מכשלות החיים באיזה שופינגון קטן.
מעבר לכך גם הסתתר מניע אלטרואיסטי טהור, שכן נזכרתי שיש לי גם כל מיני חברים, שרק רשלנות פושעת מצידי מנעה ממני עד כה לקנות להם מתנות לרגל כל מיני שמחות שפקדו אותם.
שתי המתנות הראשונות הצליחו לחרמן לי רק את קצה הוויזה. הסתובבתי אנה ואנה חסרת מענה וסיפוק, תוך צבירת כל מיני שקיות תמוהות. כשעברתי מול חלון הראווה של מיכל נגרין כבר החלה לנקר במוחי תחושה נבואית קוסמית עליזה שמשהו רע ומושחת הולך להתבצע פה.
בשלב הזה כבר הייתי מסוחררת ומרוגשת מדי בשביל לשים לב לפרטים, אני רק זוכרת שהיו מעורבים בזה עגילים וטבעת, ושאורגאזמה מטורפת הרעידה לבסוף את כל גופי כשגיהצתי את הוויזה בפעם המיליון.
בבית, כשחיוך זחוח על פני, זרקתי את השמלה שקניתי ליד החולצה שקניתי כשנפרדתי מהאקס, וחשבתי כמה היא יכולה להתאים לנעליים שקניתי כשרבתי עם חברה שלי, ולתיק שקניתי אלוהים יודע באיזה משבר בדיוק זה היה.
ואז התבוננתי בכל התרפיה בבזבוז הזאת, ושאלתי את עצמי: מה זה הקטע הזה עם קניות? מה יש בקניות שמפצה אותנו על כל הבעיות בעולם?
אני חושבת שזה בעיקר קשור לפיצויים. אם לאהבת חיי יש חברה חדשה, מן הראוי שלי יהיה סוודר חדש. תיאורטית כמובן, מחר יכול להיות שכבר לא תהיה לו חברה, אך לי מאידך גיסא עדיין יהיה סוודר חדש. יש בזה צדק פואטי מסוים.
בכלל, לכל הדעות אין הצדקה מוסרית גדולה יותר מחוסר ביטחון עצמי, לב שבור וכעס עצבני וקריזיונרי לקניות פרועות וחסרות אחריות.
לתרפיה הזאת אין הרבה קשר לכסף, או למצב החשבון בבנק. כשיש לי כסף אני קונה יותר, כשחייתי כמו היפית ולא היה לי גרוש, הייתי קונה כל מיני שטויות לבית בחמישה שקלים. אבל ההרגשה הנפלאה הזאת שמתרגמת את עצמה לשקיות מרשרשות, ורגליים כואבות משיטוטים דביליים- הנה! דפקתי את המערכת ואפילו שילמתי על זה!!! לזה אין מחיר.
הפרדוקס הגדול מכולם הוא למה זה ברוב המקרים מגיע לבגדים? למה לא עציצים, למשל? לא ברור למה ללכת לקנות בגדים אמור לרומם לי את המצב רוח ולנפח לי את האגו. לכל הדעות אני אמורה לחזור ענייה ועצובה. למה אני נכנסת מרצוני לחנויות שמצפות ממני לשלם ארבע מאות שקל עבור כל מיני פיסות בד בלתי שימושיות בעליל מעל גיל שתיים עשרה?
אוהל 12 הולך?
החנויות מפוצצות בכל מיני מידות מגוחכות ולא הגיוניות (אגב, יש אינפלציה דוהרת של מידות. אתמול היית מידה 40, מחר תחפשי 46 וצפונה), ובגדים מגוחכים לא פחות. למשל כל הקאובוי שיק הזה- כל מיני ג'ינסים ומשבצות, ומכנסי עור ומגפי בוקרים, וכל מיני דברים לא ברורים. אין לי מושג על מי זה נראה טוב, אבל אם אני אלבש את הקרקס הזה ואבוא ככה לעבודה, הם ישלחו אותי להחנות את הפרה שלי בחוץ.
לפני כמה זמן נכנסתי לחנות, שעל פי הצדק וההיגיון היתה צריכה להיות חנות לבגדי ילדים. המוכרת כצפוי היא בחורה קומפקטית להפליא, ולכן אין לה שמץ של מושג במידות. היא היתה מאוד אדיבה ונחושה בדעתה למצוא לי משהו שאני אקנה, ולכן היא סרקה בנחישות את כל החנות, תוך כדי שהיא מביאה לי כל מיני דברים מגוחכים, שלא יעלו עלי גם אם אני אצום חודש. את כל זה היא ליוותה בהשערות פרועות ומופרכות לגבי מידת ההתאמה של יצירות הפאר, מה שכמובן החניף לי עד כדי טמטום מוחלט, שכן אני טרחתי למדוד כל דבר שהיא נתנה לי. כמובן שכלום לא היה ראוי אפילו לצאת איתו לזרוק את הזבל, בשלב הזה היה ברור לי שאם היא תיכנס למחסן ותוציא לי משם אוהל 12 מעודפי הצבא האדום, אני מיד אשלשל את ידי למעמקי האוברדראפט שלי, שנראה כבר כמו הגירעון הלאומי של טג'יקיסטן, וארכוש אותו ללא היסוס וללא הסתייגויות.
קצת ביקורת
צריך כבר להפעיל קצת חוש ביקורת בריא, ולשאול את עצמי באמת מה זה המאזוכיזם הזה? ומה הייתי עושה בלי חנויות? מה גברים עושים כשעננה של מצב רוח מרחפת עליהם (?!)? מה אני אקנה מחר? ועוד כהנה וכהנה שאלות קיומיות היורדות לשורש טבעו של האדם, אבל זה אחר כך. עכשיו אני הולכת להטביע את ייגוני בזארה. התחילה כבר העונה?
אבל איפה ה*ב'* שהיתה צריכה להיות האות הראשונה במאמר? 🙁
שזה סוף הדרך, אין, אין עליך!
ליאור יקרה, אל תיפול רוחך בגלל זוטות שכאלו. חמדה בן יהודה סתם פורקת עליך מרירות שהצטברה אצלה אתמול, כשלא יכלה להרדם כל הלילה בגלל איזה נודניק ששר לה סרנדות והדליק לה מדורות מתחת לעמוד החשמל.
לשאלתך בעניין פתרונות גבריים למצבי רוח, אני יכול להציע רק תשובות פרטיות עד מאוד.
לדעתי, גברים לא נוטים למשוך ולשקוע במצבי רוח מהסוג שאת מתארת.
האבולוציה שלנו הותירה כנראה בחיים רק את אלו שיכלו לקום כל בוקר מחדש ולצאת לצוד ממותות. כידוע, דכאון קיומי הוא נקודת פתיחה גרועה מאוד בבואך לארוב ליצורים שכאלה.
נא לא לטעות ולחשוב שאני טוען שגברים הם יצורים עליזים ומלאי שמחת חיים. גברים יכולים בהחלט לשקוע עמוק בשלולית של רחמים עצמיים שאפילו האפיפיור הפולני לא מסוגל להם. אבל הם בדרך כלל לא מוצאים קשר בין שיפור מצב הרוח לבין ביצוע של קניות כל שהן.
בכלל, כל הגברים שאני מכיר אינם ששים לבצע רכישות, בלי שום קשר למצב המנטאלי, אלא אם מדובר בחפצים נחוצים, או אם הם מקבלים מסר ורושם ברור שבלי הקניות האמורות הם לא יקבלו סקס בקרוב.
אישית, אני יכול להצהיר שאחד הדברים המעודדים ביותר עבורי הוא רכישת כלי מטבח חדשים, שעלותם בדרך כלל אינה פחותה מפיסות הלבוש האופנתיות שציינת לעיל, אך שימושיותם מוכחת בכל יום מחדש.
שאתה כותב נהדר.
ולראיה התנ"ך. אבל הייתי רוצה לעשות סוויץ' קטן על הטענה שלך בדבר הממותות והדיכאון הקיומי.
למרות שמשמח לחשוב שכל הקדמונים שהיו מדוכאים נטרפו על ידי ממותות, לי נראה יותר שכאשר בממותות עסקו, פשוט לא היה זמן לדיכאון. ודוק – בעידננו המודרני, אין עוד ממותות אלא בוסים, פקידי בנק ושליחי פיצה מחוצ'קנים. וכשאין ממותות, אין גם דרישה לכישורים החשובים של ציד ממותות, כולל השחזת מוטות עץ, סיתות אבנים וקליעת מקרמה ליד האח המבוערת, לאחר סטייק ממותה הגון. בימינו צריך מקסימום לדעת להכניס מספרי טלפון לתוך הפאלם. אז מה הפלא שהבנאדם מתבאס?
אז אם בממותות עסקינן
מן הראוי לציין שהיו אלה פילים שעירים וסימפטיים
שכול שטרפו היה עשב רענן בכמויות עצומות.
ובסוף להן נגמר העשב
ואנחנו (או אבותינו הבילתי דכאוניים בעליל- ראה סנופ ואיבחות לשונו הקולעות)
טרפו אותן למחייתם, עשו מהם בגדים, ולא שילמו גרוש.
אחלה עיסקה
(לא פלא שהיו צוהלים ועולצים)
ולמה בדיוק זה קשור?
ממש לכלום כניראה
ואם בידי נחמה פורתא לכן אחיותי המדוכאות
הרי היא בכך
שבלונדון הכול פי אלף יקר
ואצלכן לפחות זורחת השמש
🙂 חיזקו ואימצו
ה – ב זה הבעיה הכי קטנה של המאמר הזה…
יצאה לטיול קצר מסביב לבלוק אבל בסופו של דבר היא חזרה 🙂
מאז הלילה השני שלי עם אליעזר לא התרגשתי ככה! (הראשון לא הלך חלק כי לא מצאנו את המילים המתאימות).
i love shopping its always make me happy
i think most of the women like it
!thats why we like men with money
this is what women wanted to write:
i love shopping, IT always MAKES me happy
i think MOST women like it as well
THAT'S why we like men with money
I hope you don't drive in the same manner you write
cheers
And this is regardless of whether I agree with what " women" wrote or not.
you peace of sexist ass. you need to capitalize your I'S
It was not I who forgot, but women
By the way, she had to capitalize her I's — not her I'S
Remember boys and girls, being a feminist is not an excuse for being ignorant
can a women be feminist and dyslectic, or not fully fluent in english and still have an opinion?
Yes she can, but it only makes getting down on her much easier
being the "man" that you are, you're perfect.
Any problems with my English?
Perfect English, babe.
Want to get together sometime?
correct my Hebrew?
you know, you'd be putting your neck on the line.
Don't worry. I'm not afraid.
Besides, you sound too intelligent to be a real feminist.
Kisses.
I do like to consider myself intelligent (apologies for the vanity, everyone), and yet I'm also a very proud feminist.
So, the back-handed compliment idea didn't work, baby.
If you're not worried of the possible effects on your intelligence, I'll be happy to keep on discussing this with you.
are not mutually-exclusive. I am not saying women should get anything more than men, but unfortunately in order to get the same they still have to be "feminists" rather than just "equalitarians".
Alma, you foxy lady
As a student of the Humanities, over the last few years I've been exposed to a ridiculously large range of feminist theory, feminist politics, feminist literary criticism etc.
As I have come to realize, most writers who define themselves as "feminist" are also the most lousy ones. Yes, there are some brilliant feminist critics, but I believe that you would also agree that the great majority of "feminist" readers are really ignorant women who constantly repeat all sorts of feminist cliches without having the slightest understanding of what they're saying, and it's only their being "feminist" which makes them legitimate
The term "feminism" has gone through such a bankrupcy over the last decade that any serious person must disassociate him or herself from it rather than define him or herself according to it.
Rock on baby
is a matter of personal opinion.
I can tell you we share one thing: I also am a humanities student of some years standing and I can give you a tiringly-long list of brilliant feminist critics of our time and age (not all of them women, surprisingly enough).
And, as you said yourself, feminism does have too many branches to be dismissed with your "any serious person" remark.
Anyhow, I think we're beginning to "outstay"/"outlive" our audience's patience, so shall we close the discussion at that and agree to disagree?
I don't define myself according to any category, but when I read your remark as to feminist=ignorant I just couldn't let it pass without giving you a "fair fight" in the language you (and me too) hold so dear. If I have managed to convince you that there are some intelligent feminists, than my job is done (if there are a few, there are more, take my word for it).
Ciao bambino.
Am impressed.
Can we continue this by email?
my address. But I haven't been able to connect to hotmail for the last 24 hours, so it might take me a while to answer.
you are a stupid ass. piss of this site or change your nick and behave yourself
as a first-grade teacher ("boys and girls"?), you should know the difference between correcting someone in a way that would make this person want to learn, and simply crushing their ego, getting nothing but antagonism in return
(but then again, this is probably what you were after to begin with and if so-
mission accomplished).
G'day, mate.
לא קראתי כלום. לא מפני שאני לא יודעת, מפני שהעין שלי עבריה יותר מאנגליה וקשה לה.
למה התענית הזאת??
אם תשימי לב, עניין האנגלית התחיל עוד לפני שאני נכנסתי לתמונה. הכותב שעונה לשם man
עקץ פה מישהי על יכולות האנגלית שלה, וכמו שהיית רואה אם כן היית קוראת את מה שכתבתי, החלטתי לענות לו דווקא בשפה זו כדי להראות לו שאפשר להיות גם פמיניסטית וגם לכתוב אנגלית רהוטה, אז לדעתי, היה שווה.
בכל מקרה בשלב מסויים היה ברור שכתבנו פה יותר מדי, ולכן המעבר לדוא"ל בינינו כדי לא לייגע את שאר הקוראים.
גם אני במוד כזה כרגע.
נחמת טפשים אולי, אבל בכל זאת חצי נחמה זה גם משהו.
ובאשר לגברים,
רובם לדעתי מתכחשים לאותם דיכדוכים הפוקדים אותם,
אבל כשהם אינם מתכחשים להם, הם בדרך כלל, לפחות מנסיוני, מתמודדים איתם יפה.
האקס שלי היה מתעל מצבים כאלה לכדי ריצה מייזעת.
גם אני קיבלתי מזה השראה, והתחלתי לעשות ספורט בעיתות משבר,
כדאי, זול, והתוצאות מבטיחות.
וחוץ מזה הכימיה עובדת במהירות וביעילות ששום שופינג לא יכול להן.
ממולץ
או לפחות שווה נסיון.
ליאור יקרה,
ביום שלישי האחרון, כנראה בזמן שאת גיהצת את הויזה שלך למוות, לבי נשבר לרסיסים…אם זה מעודד, הייתי מגהצת את שלי ברצון מכל הכיוונים (אפילו ללא תמורה) כדי שזה לא יקרה.
יפה שאת מצליחה לשגר את עצמך לאנשהו במצבי דכדוך קשים..כסף הולך וכסף בא וכשתתרגשי שוב מהתאהבות חדשה תשמחי על החולצה/שמלה/נעליים.
מנקודת מבטו של גבר נשוי, כשאשה יוצאת למסע קניות מטורף בקניון הקרוב, מתקשרת מהפלאפון בחנייה ומבקשת בתחינה "בא תעזור לי עם השקיות" – היא משדרת מצוקה. ברוב המקרים היא צריכה כתף, היא צריכה אוזן קשבת והיא גם צריכה מישהו שיבין אותה. אם אתה עיוור ולא שמת לב עד עכשיו לפרצופים שאשתך עושה כשהיא בדיכאון – אל תתפלא אם כרטיס הויזה המשפחתי ייצא באושר לא רב לקפיצת בנג'י ללא חבל למעמקי האוברדרפט.
לכן יש יסוד גדול להניח שאנחנו לוקים בעיוורון בכל מה שקשור לצרכים של הנשים שלנו. המציאות היא כזו שגם גברים נקלעים מדי פעם לדיכאון. התופעה הרבה יותר חמורה אצל גברים מאשר אצל נשים. בלי לדבר כאן בהכללה, מסע קניות מטורף ובזבזני של אשה יפתור לה ולו לזמן קצר את הדיכאון. היא בורכה – משום שהיא יודעת מה יוציא אותה מהדיכאון.
עבור הגבר, הדיכאון קשה יותר. עד כדי כך שמשחק כדורגל בליגת האלופות יעניין אותו בדיוק כמו של ספר הטלפונים של איזור גוש דן. רוב הגברים עדיין לא מצאו את השיטה הבדוקה לצאת מדיכאון. עבור חלקנו, הסתגרות בדירה, צפייה חסרת אחריות בטלויזיה מעבר לכמות השעות המותרת בחוק מהווה פיתרון מקומי. עבור חלקנו, יציאה למסע פרו ורבו מטורף בתהומות הנשייה מספקת סוג של פיתרון מקומי. אבל אצל הרוב, לדעתי, הדיכאון צובר תאוצה ככל שהזמן עובר. לא כולם מצליחים להתאושש ממנו.
אז תצאי, ליאור, שופ אנטיל יו דרופ, מה שיעשה אותך מאושרת.
באמת תודה! אהבתי את סגנון כתיבתך, את נסיונך ואת תובנתך.
מקווה שאת האושר כבר מצאת, בתוקף היותך גבר נשוי, ואת הפתרונים לימי מצוקה ואובדן הייתי מצפה שתמצא בזרועות אהובתך (האחת והיחידה).
כה לחיי.
ומתי באמת כבר יתחילו לייצר בגדים ראויים לסביבות ה- 44 ??
יש נישה של מידות (42 ועד 46) שאין עבורן בגדים ראויים.
רוב חנויות הבגדים, מייצרות עד מידה 42 וגם שם רק בדגמים נדירים ובצבעים חלקים אפרפרים וכמה כבר אפשר ללבוש אפור/שחור/כחול כהה?.
ומאידך, בנישת המידות הגדולות, מידה 1 שהיא הקטנה ביותר שם, מקבילה בערך ל- 46 ובכל מקרה נראית כמו שק, בכל דגם וצבע שהוא.
וזה המצב הקטסטרופאלי, למרות שרוב הנשים בארץ, מגיל 30 ואילך, או לחילופין מהילד השני והלאה, מגיעות בדיוק למידות הללו ושם מתמקמות לכמה שנים טובות שבהן פשוט… אין אין אין מה ללבוש!
ואז יש שתי אופציות: לעשות דיאטה מטורפת או להשמין עוד איזה 10 קילו
האישה הממוצעת השפויה בוחרת לרזות, ולרזות זה מדכא – ועוד יותר מדכא, שאין איך להפיג את דכאון ההרזיה – אי אפשר להוציא אותו בשופינג
כי ממילא לא נמצא מה ללבוש!
hi babe
did you got the shopping you wanted allraedy?? ?
i hope you did ,its amsterdam!!!!
love you allways tuli and tululula
תחשבי על זה שבכל אירוע טראומתי ולא נעים את קונה בגד.אז גם כל בגד מתקשר לך לאירוע טראומתי.ואז מה עשית בזה?
מוזר, אצלי אחרת. קדחת קניות היסטרית, במיוחד של בגדים היא סוג של פינוק , והיא פורצת אצלי כשאני מרגישה מאוד טוב עם עצמי. אם זה בא אחרי תקופה פחות טובה, אדרבא, זה לא רק שהמלתחה שלי מתחדשת, זאת גם אני.
התרבות והחברה, גורמים לנו למלא את עצמנו בקניות במקום בשקט פנימי.
כשעצוב קונים. לא הגיוני? לא. לא הגיוני בכלל. למה שבושם יעשה אותי מאושרת? בגלל שאיזה פרסומאי מניאק המציא איזה סלוגן שגרם לי להבין ש" אין!! אין משהו שאני צריכה יותר מזה! וזה מה שיעשה אותי כל כך יפה/סקסית/מאושרת/מוצלחת" למה אין לנו את זה נטורל? למה צריך חיזוקים כאלה לא מחזקים?? :O/
בנות יקרות! בואו ונתעוררנה מהצרכנות הזאת וננסה למצוא אהבה לעצמינו מבפנים ולא מחָנוּת..
עם המון אהבה לכולנו.
http://www.bdidut.com
העצב, הדיכאון הרבה פעמים באים מתוך תחושה של תקיעות – אני תקוע במצב לא רצוי ולא ברור לי איך ומתי אני אצא ממנו. במצבים כאלה הרבה פעמים שינוי או התחדשות עוזרים להרגיש יותר זורם. אז נכון שלמצוא אהבה מבפנים זה נורא יפה, רק שזה לא תמיד קורה בתוך העצב. קנייה של משהו חדש לעומת זאת יכולה להזרים אחלה אנרגיה. ולדעתי, כל מה שעוזר לך לעבור את הלילה בלי לדפוק לך את הבוקר – זה בסדר.
בשיטוט מקרי באינטרנט (מזל שאני חולה לפעמים) מצאתי אותכם.
גדול !!!!!!!!!!!
מיד שידרתי לחברותי שכולנו חוות ביחד ולחוד את "משבר גיל ה-40" , בנות , יש עוד כמונו – והרבה…..
טוב שאתם קיימים אחרת היתי צריכה להמציא אותכם (אותכן ??)
שונית אייגר
מי צייר את הציור הזה של הפרחים??
אני פשוט כל כך קשורה ליצירה הזאת וכל כך נמשכת מבחינה מנטלית שאני
חייבת לדעת מי צייר את הציור??
האם זה צייר או האם זאת ציירת??
אני בטוח לפי הפלצנות שלך שאת מכוערת שמאלנית אשכנזייה ואולי גם לסבית