ארנון ואני נשואים שנה. מהרגע הראשון החלטנו שהיחסים חשובים לנו מאוד ואנחנו לא רוצים ליפול למלכודות הנפוצות. לכן החלטנו לדבר על כל דבר. ואכן אנחנו מדברים על הכל, ובכל זאת אנחנו לא מצליחים להגיע להסכמות וכל שיחה מלב אל לב רק מחדשת את המריבה. כמו במקרה האחרון: אמו של ארנון חולה מאוד והוא מבקר אצלה כל יום. אני לא רואה אותו לפני עשר בלילה, ואז שנינו הרוגים. אנחנו משוחחים על העניין, ואני אומרת לו בדיוק מה אני מרגישה על כך שהקשר שלו עם אמו בא לפני הקשר הזוגי. אבל הוא לא רוצה להבין, אלא הוא חוזר ואומר שאני לא מבינה כמה חשוב לו לתמוך באמו. אז מה עוזר לנו שאנחנו מדברים על הדברים?
כולנו יודעים שצריך לדבר על הדברים, שכל אחד צריך לומר בדיוק מה הוא מרגיש, ושצריך לשמוע גם את הצד השני. אנשים רבים מאמינים שאם הם אומרים בגילוי לב מה מפריע להם הם מקיימים תקשורת נבונה, ואינם מבינים מדוע חוסר ההבנה רק מעמיק.
גם את וארנון חוזרים על הטעות שעושים זוגות כה רבים: אתם מדברים בשקט, אתם כנים וגלויי לב, ואתם מציגים כל אחד את עמדתו. ובכל זאת, שיחה שאמורה להביא לקירבה ולהבנה רק מחזקת כל אחד בצדקתו עוד יותר. אצלך גוברת ההרגשה שארנון אינו עומד בציפיות שלך להציב את השותפות הזוגית במקום הראשון, ואצל ארנון גוברת ההרגשה שאת אינך מבינה כמה חשוב לו לתמוך באמו בשעותיה הקשות. מדוע השיחות שלכם לא רק שאינן מצמיחות פתרונות שיהיו מקובלים על שניכם, אלא יוצרות מרחקי נפש גדולים עוד יותר?
הסיבה לכך היא ששיחות נפש כאלה אמנם מתנהלות באווירה חיובית ובטונים נמוכים, אבל הן מכילות את כל הסממנים של מריבה: כל אחד ממשיך להאשים את השני, כל אחד משוכנע בצדקתו, כל אחד שומע רק את עצמו, וכל אחד מנסה לחנך את השני איך עליו לחשוב ולהרגיש ולנהוג. ולכן שיחות כאלה אינן אלא המשך המחלוקת באמצעים אחרים.
אכן חשוב "לומר על הדברים", אבל השאלה היא מה אנחנו רוצים להשיג כשאנחנו "אומרים מה אנחנו חושבים": להציג את בן זוגנו כאשם? כרשע? כאידיוט? או לפתור באמת את המחלוקת? הצלחתה של שיחה מותנית בכך שנתרכז לא ב"מה שאנחנו מרגישים", אלא במה שאנחנו אומרים.
אתם רק משלים את עצמכם שאתם "מדברים" ו"מקשיבים", כאשר כל אחד מכם מדבר למעשה רק על הצדק שלו ועל הטעות של שותפו. ארנון "לא רוצה להבין" משום שהמסר שלך מוצג תמיד כהאשמה, והאשמה לעולם אינה משיגה את מטרתה. ואת לא מבינה את עמדתו משום שהיא מוגשת לך תמיד כביקורת. מה הפלא שכל אחד מכם מתבצר עוד יותר בעמדתו?
איש אינו משנה משהו בעצמו משום שכך רוצה שותפו, ובוודאי לא כאשר מציגים את עמדתו כבלתי הגיונית, בלתי מתחשבת או בלתי נכונה. אנחנו מבצעים שינוי רק כאשר הוא רצוי לנו. לכן יש ערך לדיאלוג כאשר כל אחד מתייחס לכאב של עצמו ולכאב של רעהו במידה שווה. אם את רוצה לשנות את עמדתו של ארנון, יש לך סיכוי להצליח בכך רק אם תפני אליו בלי האשמות, תכירי בכך שעמדתו הגיונית בעיניו ולכן היא לגיטימית בדיוק כמו עמדתך, ולבסוף תשכנעי אותו שהשינוי הוא לטובתו.
זה מחייב אותך לנסח את עמדתך תמיד בצורה מעוררת אהדה. אם הוא דוחה את דבריך, סימן שניסחת אותם באופן מקומם. אם הוא נפגע, סימן שהאשמת אותו. אם הוא לא הבין, סימן שהיית עמומה.
הכלל הראשון בתקשורת אינטליגנטית הוא הצגת שתי העמדות בעת ובעונה אחת כיחידה אחת. אמרי לו: "אני יודעת שחשוב לך להיות עם אמך, ואני יודעת שאני לוחצת בתקופה קשה, אבל אתה חסר לי. אנחנו יכולים לארגן יותר זמן משותף?" בפנייה זו אין האשמה אלא להיפך, יש בה הכרה בחשיבות הצרכים שלו בדיוק כמו הצרכים שלך. זוהי הכרה בכך ששניכם צודקים במידה שווה, וכן שיש מקום לתקן גם את הגישה שלו וגם את הגישה שלך.
זה שוויון אמיתי, זוהי קבלה אמיתית וזוהי תקשורת אינטליגנטית. לא נזפת בו, לא האשמת אותו, לא ניתחת את אופיו, לא הטפת לו מוסר, לא לימדת אותו לקח, לא התחשבנת אתו ולא גרמת לו להרגיש רע. פשוט הצעת דרך חיובית לשניכם, והגשת אותה על מצע של אהבה: "אתה חסר לי".
על מסר ענייני, ברור ואוהב כזה, גדול הסיכוי שארנון ייענה ברוח זו: "אני יודע שאני קצת מזניח אותך, אבל אני חייב לבקר את אמי. מה דעתך להצטרף לפעמים לביקורים, ולאחר שאמי תבריא נפצה את עצמנו?"
אין ספק אפוא שצריך לדבר על הדברים, אבל כשאנחנו אומרים "מה שבא לנו" אנחנו שומעים מה שלא בא לנו לשמוע. אמנות הדיאלוג היא הערוץ שבו אנחנו מוצאים פתרונות משותפים ומשפרים את היחסים, משום שאנחנו גם מציגים את עמדתנו וגם גורמים לבן זוגנו להרגיש טוב.
עמי ואני יוצאים יחד ארבע שנים ולאחרונה עברנו למגורים משותפים. תמיד הרגשתי שהוא קנאי, אבל מאז שאנחנו יחד הוא ממש חונק אותי. אני צריכה לדווח לו על כל צעד, והוא חייב לדעת בדיוק עם מי אני נפגשת. בעיקר משגע אותו שאני מתראה עם אריאל, חבר שלי לשעבר. אני חוזרת ואומרת לו שאין כבר ביני ובין אריאל דבר מעבר לידידות, אבל זה לא מרגיע אותו, ואני פגועה מאוד מזה שהוא לא נותן בי אמון. מה לעשות כדי שהוא יפסיק להגביל אותי?
כאשר צד אחד מקנא, בדרך כלל נמצא בצד השני חוסר רגישות וחוסר הבנה, ולפעמים גם פרובוקציה סמויה או גלויה. אכן, את לא מרחיקה לכת מעבר ליחסי רעות עם אריאל, אבל האמונה שלך שעמי "צריך לדעת" זאת מוטעית. הוא לא "צריך לדעת" דבר, זה התפקיד שלך לתת לו הרגשה בטוחה, בדיוק כפי שתפקידו להבטיח את שלוות נפשך. אם הוא סובל מקנאה, אפשר להניח שנכשלת במילוי התפקיד הראשון שלך כבת זוג. לא מעט אנשים, מתוך צורכי האגו שלהם, מעוררים במזיד קנאה בשותפיהם, ויש מקום שתשאלי את עצמך אם אינך אחת מאלה.
אנחנו חיים בתקופה מתירנית שבה הכל מותר, וכל מערכת יחסים מותקפת על ידי גירויים רבים מבחוץ. לכן מערכת יחסים בימינו אינה יכולה להיות מופרדת מפחד שבן-הזוג יבגוד, יעזוב, יפסיק לאהוב. כדי שיהיה אמון בין השניים עליהם לסלק את הפחד. אבל לא הרבה אנשים מבינים באמת את גודל המשימה וחשיבותה, ולא הרבה אנשים יודעים איך לממש אותה. מאין לוקחים אמון? האם אמון צריך להתקיים מעצמו?
כאשר בני זוג אינם מספקים תחושת אמון זה לזו הם מזמינים לעצמם אווירה של חשדנות, קנאה, כעס, עלבון, שקרים, הסתרות ובוגדנות. בניית אמון בין בני הזוג היא מלאכת מחשבת עדינה ורגישה, שיכולה להיעשות רק על ידי שני אנשים המסוגלים להציב את השותפות הזוגית בראש עדיפויותיהם. נכונותך להמשיך להתרועע עם גבר שאתו היו לך בעבר יחסים אינטימיים, אף על פי שהדבר גורם לסבל כה רב לעמי ומאיים על מערכת היחסים שלכם, מעלה את הסברה שיחסייך עם עמי אינם בראש עדיפויותיך.
אמון איננו בא אוטומטית עם הקשר הזוגי, ואינו מתהווה מעצמו. אמון צריך לבנות, וביצירתו צריכים להשתתף שני הצדדים. יצירת אמון היא אמנות אריגה עדינה, שנוצרת מתוך כוונה הדדית מודעת, שבה כל אחד מהשותפים נותן לרעהו הרגשת ודאות לגבי הרגשתו וכוונותיו. במערכת יחסים המבוססת על אמון לוקח כל אחד מבני הזוג אחריות מלאה על כך שבן זוגו יהיה בטוח שהוא לא יבגוד בו ולא ינטוש אותו לעולם. אם אחד מהם מרגיש חרדה או חשדנות, תפקידו של בן זוגו להחזיר לו את ביטחונו.
אין דבר טיפשי יותר מאדם שנפגע כאשר בן זוגו אינו מאמין בו. כמוך, שוש, אנשים רבים שבני זוגם נלכדים בקנאה חושבים שאם הוא אוהב אותם הוא "צריך" לתת בהם אמון אוטומטי, ונפגעים כשזה לא קורה. אבל אנשים אלה טועים, וכך גם את. איש אינו צריך לתת אמון באיש. כל אחד מאתנו צריך לעורר אמון בזולתנו. זאת אחריותנו. בייחוד נכון הדבר לגבי בן זוג הדורש לעצמו "מרחב אישי" וחופש להתרועע עם מי שהוא רוצה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בידיד שהוכיח בעבר את כוונותיו הרומנטיות.
המפתח לאמון הוא דיווח מתמיד על מעשינו ורגשותינו. אנחנו לא צריכים לחכות שבן זוגנו יציג שאלות, משום שאנשים רבים מתקשים לעשות זאת ומעמידים פנים של "אל תספר לי מה שאינך רוצה". זרימה חופשית של אינפורמציה איננה סותרת הגנה על מרחב אישי ואין בה משום הפרת הפרטיות. מדובר בידיעה זה על מעשיו ותוכניותיו של השני, לא על התערבות זה בהחלטותיו של זה.
אם את רוצה באמת, שוש, לשכך את חרדותיו של עמי, ספקי לו תמיד את כל העובדות: איפה התקיימה הפגישה, מה עשיתם ועל מה דיברתם. קרוב לוודאי שלא טרחת עד היום לספק לו "פרטים קטנים" אלה, ועמי התבייש אולי לשאול כדי לא להיראות קטנוני. ייתכן גם שהוא שאל ואת הגבת בכעס. כתוצאה מכך נוצר אצלו חלל של חוסר ידיעה שהוא מילא בדמיונות פרועים, והדמיון לעתים קרובות גרוע יותר מהמציאות.
דווקא אם את מרשה לעצמך להתרועע באופן חופשי עם בני המין השני, ובעיקר עם חבר אינטימי לשעבר, חובתך להתחשב בבן זוגך גדולה שבעתיים. קחי אחריות מלאה על דיווח מפורט כדי שעמי יהיה בטוח שפגישות אלה תמימות לגמרי, שיסכים לקיומן, ושיידע שהוא הגבר היחיד בחייך. ואם דעתו עדיין לא נחה מפגישות אלה והוא ממשיך לסבול, עליך לשקול מה חשוב לך יותר. אם היחסים עם עמי נמצאים בעדיפות ראשונה, ייתכן שעליך לוותר על יחסיך עם אריאל. בכך את מוכיחה שאת מבינה את אחריותך ביצירת אמון, וממלאת את חלקך בעיסקה דו-צדדית זאת.
דורון ואני שנינו בני שלושים וחמש, נשואים שבע שנים והורים לשני פעוטים. ככל שעובר הזמן אני מרגישה שהפער בין ההשקעה שלי ביחסים ובין ההשקעה של דורון גדל והולך. אני לא יוצאת בלעדיו, אני מכינה לו את התבשילים שהוא אוהב, ואני מתענה כל שבוע בארוחת ערב משעממת אצל הוריו כדי שהוא יהיה מרוצה. והוא חושב שאם הוא נותן לי משכורת וביטחון ופעם בחודש בילוי, זאת השקעה ביחסים, והוא לא מבין שאלה בסך הכל תפקידים של כל גבר נשוי. ומה עם פרח? מה עם מילה טובה?
הסיבה הנפוצה ביותר לתסכולים ביחסים היא הרגשתו של אחד מבני הזוג שהוא נותן הרבה יותר ממה שהוא מקבל. הרעיון שאנחנו חייבים לקבל במידה שווה למה שאנחנו נותנים הוא הרסני בחיים הזוגיים. כשאת נותנת משהו ומגישה חשבון, אין זו נתינה-קבלה אלא מכירה-קנייה בין שני רוכלים, ואת עוברת מהצד של המעניקה לצד של הסחטנית. נתינה תגרנית כזו אינה אלא מניפולציה שאת עושה כדי להניע את בן זוגך לתת לך גם הוא.
אין ולא יכול להיות שוויון בין מה שבני אדם עושים זה למען זה. יש אנשים שופעים חום ונדיבות ואחרים חושבים שפינוק הוא שטות. זוהי טעות להשוות בין הנתינה שלך והנתינה שלו. נכון תעשי אם תשווי כל נתינה מול האדם הנותן אותה. ייתכן שביחס לאופיו הסגור דורון משקיע הרבה יותר אם את בעלת אופי פתוח ונדיב. ייתכן גם שהוא עושה למענך הרבה דברים שהוא מעריך כהשקעה, אבל את לא מרגישה בכך כי את מצפה שהוא יעשה מה שאת מעריכה כנתינה, כמו פרח ומילה טובה.
אדם מביע אהבה רק בדרך שהוא מכיר, במידה שהוא מרגיש, בעיתוי שהוא רוצה. ייתכן שאת מביעה את אהבתך באמירה "אני אוהבת אותך" פעם ביום או פעם בשבוע או פעם בחודש. אישה אחת סיפרה לי שהיא רגילה להקליט שירים שהיא כותבת במזכירה האלקטרונית של בן זוגה. אישה אחרת נוהגת להשאיר עבור בן זוגה פתקים קטנים של אהבה על המקרר. ועוד אישה סיפרה לי שהיא מפתיעה את בן זוגה ומזמינה אותו מדי פעם לסוף-שבוע במלון. יש נשים שארוחה ונרות ומוסיקה רומנטית נראים בעיניהן הבעת אהבה.
כל אדם מבטא את אהבתו בדרכו. אין דרך אחת, ואין דרך נכונה ולא נכונה. כל אחד מצמיד בסיכה את האהבה שהוא מרגיש למעשה מסוים, ומעשה זה שונה מאדם לאדם. הדרך שדורון מבטא אהבה שונה לגמרי מהדרך שלך, ואת לא מעריכה את זה משום שהמעשים שהוא מייחס להם משמעות של אהבה הם חסרי משמעות בעיניך. האם פירוש הדבר שהוא אינו מבטא אהבה? האם לאהבה יש רק צורה אחת? אם אהבה היא הדבר שאת מחפשת, מה זה משנה באיזו צורה היא מגיעה אליך?
משמעות מעשינו תלויה בכוונה שמאחוריהם, לא בצורתם ובהיקפם. אם את מרגישה שדורון איננו משקיע מספיק, ייתכן שאת מודדת את איכות ההשקעה שלו על פי הקריטריונים שלך. ייתכן למשל שהוא קונה בדרך הביתה כמה תפוחי עץ בדוכן דרכים כדי לעשות לך נחת, ואת עיוורת למחווה שלו ורק שואלת את עצמך מדוע הוא לא קנה בהזדמנות זאת גם פרחים. אם תיפתחי לכוונות הנתינה שהוא מייחס למעשיו, תגלי קרוב לוודאי שהוא עושה דברים רבים שהוא רואה בהם נתינה ואהבה. אהבה ונתינה והשקעה נמצאות כולן בכוונות, לא בצורה החיצונית שלהן.
אם הוא מתכוון לעשות למענך דברים ולדעתך הוא רק "ממלא את חובתו", את מחמיצה את נדיבותו כלפיך. גם אם בעיניך קריטריונים רומנטיים מסמלים ביטוי אהבה, אל תהיי עיוורת לסמלי האהבה שלו. ראייה כזאת תאזן את כל החשבונות שלך לגבי השאלה "מי משקיע יותר", וייתכן שתגלי שהתסכולים שלך אינם מוצדקים והטענות שלך כלפיו אינן הוגנות.
ביטוי מילולי או רומנטי יכול להיות קשה לגברים רבים, המרגישים מגוחכים במצבים של גילוי רגשי. אולי יום הולדת הוא בעיני דורון דבר חסר משמעות, ולשאול איך את מרגישה נתפס בעיניו כנדנוד, ואילו עצה מעשית נראית לו הרבה יותר מועילה מאשר להבין את עומק הרגשתך. גברים רבים מחשיבים רק מעשים הנושאים חותם של תועלת, ומבחינתם פתרונות טכניים הרבה יותר ממשיים מפרחים ושוקולד.
הרי את מחפשת את כוונת האהבה, לא את צורתה. כשאת רוצה פרח, האם הפרח חשוב לך? כמובן שלא. חשובה לך מחוות האהבה. ותרי על הקריטריונים שעל פיהם את נוהגת לבחון אם הוא אוהב אותך: האם הוא זכר את יום הולדתך? האם הוא הרגיש שיש לך מצב רוח רע? האם הוא היה מוכן לוותר על תוכנית ספורט בטלוויזיה כדי לשוחח אתך? כל אלה אינם חשובים אם אינם הקריטריונים שלו.
אם הוא עושה משהו שאין הוא מחשיב רק משום שאת רואה בו ביטוי אהבה, הרבה יותר נכון יהיה להגדיר את המעשה כצייתנות וטוב לב אבל לא כביטוי לאהבה, שהרי הוא עשה את הדבר המשמעותי בעיניך, לא בעיניו, והוא עשה אותו משום שאת אמרת לו ולא משום שלבו אמר לו.
התחילי להכיר לו תודה על כל דבר שהוא עושה, גם אם אינך מחשיבה מעשים אלה באופן מיוחד. בכך את מגלה לא חנפנות ולא התרפסות אלא פתיחות וקבלה. וכאשר הוא ירגיש סיפוק מההנאה שלך, קרוב לוודאי שיגבר בו הרצון לעשות למענך עוד ועוד דברים.
אנחנו נשואים חמש שנים ויש לנו ילד בן שלוש. אני מורה בחינוך המיוחד ואורן עורך דין. הבעיה שלנו היא שאני רגישה מדי. אורן טוען שהוא לא יכול לומר מילה בבית בלי שאני אעלב, וזה נכון. כתוצאה מזה יש לנו מריבות כל הזמן. איך מתגברים על רגישות יתר?
את בחברה טובה של אנשים רבים מאוד המגדירים את עצמם "רגישים". אלה הם הטיפוסים השבירים והעדינים הנפגעים מכל דבר. די במילה אחת שמשתמע ממנה זלזול כדי שהם "ירגישו נורא". אמנם רגישות נחשבת לתכונה נעלה בחברה שלנו, וכולנו מתפארים בהיותנו רגישים. אבל הטון הרגשי השולט בחייו של "הרגיש" הוא עלבון ורחמים עצמיים. לכן מן הראוי שנראה את "הרגישות" באור אמיתי, ולא באור המתעתע שאנחנו נוהגים להאיר אותה.
"הרגיש" מרגיש מקופח, והוא כפוי להשיב לעצמו מה שלדעתו נגזל ממנו. אבל הוא מפיק מהסבל גם רווח ניכר: הוא גורם לסובבים אותו להלך על קצות אצבעותיהם ולהתחשב בכל רצונותיו. הם יודעים ש"אסור להרגיז אותו", ושכדאי לוותר לו. העלבון איננו אפוא אלא אמצעי סחיטה משוכלל וערמומי שבו משתמש "הרגיש" כדי לעורר אהדה והתחשבות כלפיו. השימוש בעלבון כדי לגרום לאדם אחר למלא את רצוונתינו היא תכונה עלובה להתפאר בה.
"הרגיש" יוצר רושם שהוא חלש. כל המיתוסים לימדו אותנו שהטוב הוא תמיד קורבן מנוצל ומסכן שסובל בגלל טוב לבו. אבל למעשה הוא משוכנע שיש לו זכויות יתר ושהעולם חייב לו יחס מועדף. הוא מושך אליו סימפטיה ומצפה שישתתפו בסבלו, ובאמצעות פגיעותו הוא גונב את זמנם של הסובבים אותו, את המרחב שלהם ואת סבלנותם. הרבה מאוד אנשים "רגישים" ו"חלשים" מקיפים את עצמם במערכת שלמה של אנשים שצריכים לטפל בהם, להתחשב בהם ולהתייחס אליהם, ובמקרים רבים אין הם אלא נצלנים.
רווח נוסף שמפיק "הרגיש" מסבלו הוא חיזוק הרגשת העליונות המוסרית שלו. הוא לא טעה, הוא לא שגה, הוא לא נכשל, הוא סובל משום שנהג בהגינות ומישהו אחר לא העריך את זה ולא הכיר לו תודה. וכך הוא בונה לעצמו עמדת כוח פנימית המחזקת את הרגשתו שהוא טוב וצודק, ומאפשרת לו להאשים אחרים בקשיים שלו. ואכן, הוא מאשים כל אחד אחר ורק לא את עצמו.
הרחמים העצמיים של "הרגיש" הם המשענת של מאמציו להימנע מלקחת אחריות על מצבו, והם מצמיחים ציפיה שהאדם האשם במצוקתו ישא בעונש ויפצה אותו. רחמים עצמיים ועלבון הם אפוא מניפולציות רגשיות שבאמצעותן מקווה "הרגיש" להשיג מה שאינו יודע להשיג בדרך בוגרת, הוגנת ויעילה.
כאשר כל מצבי הרוח שלך, מיכל, אינם אלא הד להבל-פה של מישהו אחר, לא יכולה להיות לך שום שליטה בתגובותיך, וכל עולמך הרגשי אינו אלא שרשרת תגובות על מעשיו של אדם אחר. את כמו עלה הנידף על הענף עם כל משב רוח. איפה הזהות העצמית שלך?
כדי לשלוט ברגשותיך עליך לעשות שני דברים. הדבר הראשון הוא להכיר בכך שהרחמים העצמיים שלך הם תחליף עלוב לאחריות אישית, והם באים במקום מאמץ אמיתי לתקן תגובות שגויות. וכשתפנימי רעיון בלתי נעים זה, אולי תתחילי להתבייש בכך שאת מופעלת על ידי רגשות כל כך ילדותיים, נחותים באיכותם ומפרידים באופיים. זאת עשויה להיות התפנית שתחבר אותך לעמוד השדרה שלך, ולרגשות בוגרים ואינטליגנטיים, שיחברו אותך עם אורן.
את הדבר השני הכרחי שתעשי מיד בתחילתו של כל עלבון, לפני שהוא משתלט לגמרי על שכלך. היכנסי אל השקט הפנימי שלך, ושאלי את עצמך מדוע אורן אמר מה שאמר. ייתכן שהוא דיבר בהיסח דעת, יתכן שהוא עצמו פגוע ממך או כועס עליך, וייתכן שלא הבנת כלל את כוונתו. כשאת בוחנת את הדברים עם שאלות כאלה, את מחלצת את עצמך מהמרכז הרגשי שלך, ומעבירה את עצמך לתודעתך החושבת. שם אין עלבונות, ושם את יכולה להסב את מחשבותיך מעצמך ומעלבונך וממסכנותך אל אורן ואל המניע להתנהגותו, כדי להציע לו התנהגות מועילה יותר.
אם תצליחי לשלוט בעלבון כש"הוא עוד קטן", תהיי מסוגלת להגיב על כל הערה בלתי רגישה באהדה: "אתה אומר משהו חשוב, אבל אם תנסח את הדברים בצורה נעימה יותר, יהיה לי קל יותר להבין אותם, ולהחליט אם להסכים או לא". בדרך זו את מחזירה לו את המסר שלו כדי שהוא יתקן אותו. את עושה זאת בלי להחריף את המצב, ובהזדמנות זאת את גם מלמדת אותו שאת מקבלת רק מסרים המנוסחים בצורה יפה.
היכולת לא להיפגע תהיה שריון שלעולם לא יירד ממך, ותאפשר לך לנהוג תמיד בצורה אינטליגנטית, ולהפיץ סביבך רק נועם ועדנה.
אלא שבעלי אינו מתענין בתחומים שאני אוהבת וזה גורם לי לחפש ענין במקום אחר,לאחרונה גילתי ענין גם בפיתוח מערכות יחסים עם גברים אחרים,מה שגרם לי לאהוב את בעלי יותר מאי פעם.
האם זה אומר שכדאי לפרגן לקשר הצדדי?
לפני שלוש שנים התגלה לי שבעלי ניהל רומן. אנו נשואים 27 שנים יש ביננו אהבה רבה הקשר עם הילדים חזק, וכל הזמן ראו ילדי בבעלי את דוגמת המוסר, האהבה והנתינה. ופתאום הכל התמוטט להם. היו הרבה בכיות בבית, בעלי כל הזמן אומר שזה לא רומן ולא אהבה, אלא סתם בריחה מהנטל בעבודה ומחוסר תשומת הלב שלי אליו. לא אפרט פה את כל ההסברים שלי ושלו. היו לי שתי אפשרויות, או לפרק או להמשיך, ומסיבות רבות בעיקר אהבתי הרבה אליו, החלטתי להמשיך , אבל אחרי 3 שנים אני עדיין באותה הנקודה, כואבת כל הזמן, בוכה לעיתים קרובות, לוקחת כדורי הרגעה ושינה לפעמים שותהZ
הסבל שאת חווה הוא קשה מנשוא. את מגלה אומץ רב בהתמודדותך עם ייסורי נפש, ואת מגלה חשיבה יצירתית בחיפושיך אחר האמצעים שיסייעו לך להשלים עם המצב: את נעזרת באמצעים כימיים, את מחפשת עזרה מקצועית, ואת מנסה להפנות את תשומת לבך לעבודה. יש אנשים המסוגלים לעצום עין ולחיות ב"משולש רומנטי". אבל לאחר שלוש שנים של מאמצים אדירים שלא עלו יפה, ההנחה היא שאת לא חוננת ביכולת לחיות כצלע שלישית. ומכאן את רשאית להניח הנחה נוספת, שגם בעתיד לא תוכלי לקבל את המצב בהשלמה, והסבל ימשיך להיצמד אליך כבן לוויה.
הבחירה שלך היא אפוא בין סבל של חוויית הנבגדות ובין סבל של פרידה והשתקמות. אין כאן בחירה בין מצב טוב ומצב רע, אלא בין שני מצבים קשים. ההבדל הוא שבאפשרות הראשונה הסבל הוא ללא הצדקה וללא מטרה ועל כן ללא טעם – ובאפשרות השניה הסבל הוא החבל המחלץ אותך ממצב שבו צד אחד נהנה גם ממשפחה וגם מרומן אהבים ואילו הצד השני אומלל ומתייסר, והוא הגשר אל פרק חדש בחיים.
שאלי את עצמך מהי המטרה שלך בהמשכתו של מצב כל כך אכזרי כלפייך? בשם איזה ערכים את נשארת עם בעל שמעשיו אינם מגיעים לשום אישה? לטובת מה את נשארת במערכת יחסים הבנויה כולה על הצגה ומסכות?
ייתכן שאת חושבת שטובת הילדים מחייבת מסגרת משפחתית יציבה. ובכן לידיעתך, כמחצית מהילדים גדלים היום במשפחות חד-הוריות וחווים פרידות, גירושים והורים חורגים, ואין שום הוכחה לכך שתהליך התפתחותם נפגע כתוצאה מכך. הביטי סביבך. בין האנשים שאת מכירה רבים אינם מצליחים ליצור מערכת יחסים יציבה, רבים אינם מצליחים למצוא את הכיוון המקצועי הנכון להם, ורבים מגלים יכולות מוגבלות של הורות. בין כל אלה רבים גדלו בבתים "טובים" ו"חמים". אין שום הוכחה לכך שאנשים שגדלו ב"בבית הרוס" יצליחו פחות בחייהם.
ייתכן שאת חוששת מקשיים כלכליים, וייתכן שאת מבוהלת מפני תגובות של אנשים חשובים לך. אבל אף אחת מהסיבות האלה אינה מצדיקה את הסבל שאת עוברת. על קשיים כלכליים תתגברי באמצעות התארגנות חדשה, וגיוס משאבי גוף ונפש שלא השתמשת בהם עד היום. אשר לתגובותיהם של אנשים אחרים, אלה אינן חשובות כלל, גם אם אנשים אלה יקרים לך. כדי למנוע גינוי אמרי מראש: קשה לי, ומה שאתם יכולים לעשות בשבילי הוא רק לתמוך בי.
ישנה עוד סיבה אפשרית אחת להמשך הישארותך בנישואים: הפחד שלך להתמודד עם פירוק המערכת. וייתכן שזאת הסיבה האמיתית. אבל הדברים נראים תמיד הרבה יותר גרועים מכפי שהם בפועל. הסיבה לכך היא שאת רואה כמיקשה אחת את כל הדברים שתצטרכי לטפל בהם: איך לספר לילדים, איך לספר להורים ולחברים, להחליף דירה, להוריד את רמת החיים, להיכנס לתהליך משפטי קשה. אבל אינך צריכה לטפל בכל הדברים בבת אחת. חשבי על העתיד במונחים של משימה אחר משימה, והדברים יהיו פחות מאיימים. שעה אחת תצטרכי להקדיש לשיחה עם הילדים, ובכך סיימת משימה אחת. תצטרכי להקדיש עוד שעה לשיחה עם ההורים, ועוד משימה תהיה מאחוריך. גם התהליך המשפטי הוא הדרגתי מאוד, וכן גם התארגנות המגורים.
במשך שלוש שנים גילית כוחות אדירים בהתמודדות שלך עם בגידת בעלך. רוב האנשים היו נשברים מזמן, ואת הוכחת שסבל אינו שובר אותך, גם אם את מרגישה אבודה ומותשת. את יודעת לסבול כשאת יודעת עבור מה את סובלת. קחי את הכוח הזה והסבי אותו להתמודדות החדשה הצפויה לך בחייך החדשים. הסבל יפחת במהירות, ואל המקום שיתפנה בתוכך תיכנס גאווה בעצמך, ותסייע לך לבנות מחדש את הדימוי העצמי ואת הביטחון העצמי שלך.
מהר מאוד תכירי אנשים במצבך ולא תהיי בודדה. החברה של ימינו לומדת לספק מענה לכל אותם אנשים רבים שרוצים לבנות את חייהם מחדש. וזכרי שהמשפחה לא מתפרקת בגלל שבעלך יוצא ממנה. המשפחה תמשיך לתפקד כמסגרת המספקת ביטחון רגשי וקיומי לך ולילדיך.
עמית ואני נשואים מזה 8 שנים אחרי 4 שנות חברות, יש לנו 3 ילדים. לפני כמה חודשים החל רומן ביני לבין חבר משפחה שלנו אליו נסחפתי כל כולי – עם הלב והנשמה, הרגשתי שאני מקבלת את כל החום ותשומת הלב שכל כך חסרו לי בבית אך מצד שני ידעתי שאני לא רוצה לפרק את חיי נישואי ושאני מאוד אוהבת את עמית. בסופו של דבר סיפרתי לו (תוך כדי הרבה שקרים בדרך לסיפור האמת כולה)והיום אנחנו מנסים לשקם את נישואינו. השאלה היא איך עושים זאת? הוא לא מאמין לי – ובצדק והוא מרגיש שלא סיפרתי לו הכל, ורוצה שאוכיח לו את אהבתי. איך אני עושה זאת? ומה לעשות כדי לבנות מחדש? אני מאוד אוהבת אותו
כל טיפש יכול להיכנס למערכת זוגית, אבל צריך להיות אינטליגנטי מאוד כדי לשמור עליה. הבטחת חיזוקה של השותפות הזוגית מחייבת אותנו להיות מודעים למעשינו ולתוצאות שלהם. כשאנחנו נוהגים במצבים קריטיים ב"ספונטניות" או ב"אימפולסיביות" אנחנו פשוט לא מודעים לתוצאות מעשינו, ותמיד נצטרך לשלם מאוחר יותר את מלוא המחיר.
לא נתייחס כאן כלל לשאלות מוסריות לגבי בגידה במערכת הנישואין. נתייחס לדברים אך ורק על פי הרגשתך. ואת מתארת הרגשה קשה של אישה המתחרטת על מעשיה, ומנסה לקומם את יחסיה עם בעלה על הריסות האמון. למעשה, את מתארת מצב נפוץ מאוד של קבלת החלטות עם מודעות המוגבלת רק לרצון הרגעי, ועם חוסר מודעות לכל מה שמעבר לכך.
אנשים רבים משוכנעים שהם מודעים למעשיהם. ייתכן שגם את חושבת שאת בעלת מודעות. אבל כל מקרה שבו אנחנו נוכחים לאחר מעשה ש"לא חשבנו עד הסוף", מצביע על כך שלא היינו מודעים למעשינו בעת המעשה. אלה הם אותם מקרים שבהם את מתעוררת מאוחר מדי ומסבירה: "לא שמתי לב למה אני עושה", "לא חשבתי על מה שאני אומרת", "לא התכוונתי", "אני לא יודעת מה קרה לי". "אני לא יודעת למה עשיתי את זה", "לא תכננתי", "לא הייתי אני". למעשה אלה הם כל אותם מקרים שבהם אנחנו נוהגים באופן אוטומטי, ללא שליטה במעשינו וברגשותינו ובבחירותינו.
כולנו חכמים לאחר מעשה, אבל חוכמה לאחר מעשה איננה אלא טיפשות בעת המעשה. אין טעם בחוכמה המבוססת על מבט לאחור, יש טעם רק בחוכמה המבוססת על מבט קדימה. כאשר את עושה משהו שתוצאותיו השליליות היו נמנעות אילו היית חכמה בעת המעשה, אין ספק שהשתמשת במודעות שלך בצורה עלובה.
מודעות היא שליטה ואחריות. לכן מודעות מבטיחה התנהגות אינטליגנטית, ומודעות מוגבלת מבטיחה החלטות אוויליות ואומללות. ואם חייהם של רוב האנשים רצופים סבל ותסכולים, הסיבה לכך היא שרובנו מסתפקים במודעות מוגבלת כמעט כל הזמן, ובעיקר במצבים הגורליים ביותר בחיינו.
קרוב לוודאי שלעולם לא תצליחי להחזיר את הגלגל לאחור. בעלך חווה פציעה כואבת מאוד, וקשה מאוד להחלים ממנה לגמרי. כל אירוע יכול לפתוח את הפצע ולגרום לו לדמם: סרט, שיחה, מאמר בעיתון. אפילו כאשר הוא יחבק אותך, ייתכן מאוד שהוא ישאל את עצמו: איך היא הרגישה כאשר הוא חיבק אותה?
כדאי שתרכזי את המאמצים שלך להחזיר לבעלך את הביטחון שלו במקום שיש לו בחייך. הדבר הראשון שעליך לעשות הוא לקבל אחריות מלאה לסבל שלו ולזעזוע שעבר על המשפחה. אנשים רבים הנקלעים למצבך מנסים להקטין את אשמתם על ידי תירוצים: "הייתי מתוסכלת", "כולם עושים את זה", "לא התכוונתי אבל זה קרה". תירוצים עלולים לעצבן את בעלך עוד יותר, משום שהוא ירגיש שאינך תופסת את אחריותך לסבל שלו. ואז איך הוא יוכל להשתחרר מהחרדה שלא תחזרי על המעשה בעתיד?
הדבר השני הוא להימנע מלהאשים את בעלך. אנשים רבים הנקלעים למצבך נוטים להאשים את בן הזוג: "לא קיבלתי מספיק חום ממך", "לא התעניינת במה שאני עושה", "אין בינינו יותר ניצוצות", וכו'. כאילו לא די בכך שבן הזוג מרגיש נבגד, מנסים לגרום לו להרגיש גם אשם או טיפש או אטום, ובכך מרחיקים עוד יותר את הסיכוי לתיקון.
הדבר השלישי הוא להבין שמכאן והלאה המשימה החשובה ביותר בחייך היא להראות לבעלך בכל הזדמנות את החרטה על המעשה הטיפשי שעשית, את השכנוע שלך שלעולם לא תעשי זאת שנית, ובעיקר את חייבת להראות לו את אהבתך אליו בכל דרך.
והלקח שרצוי לך ללמוד מהעניין הוא לעולם לא לעשות דבר שתצטרכי להסבירו, להצדיקו או להתחרט עליו. תצליחי בכך רק אם תזכרי בכל מצב שלהחלטותיך תהיינה תוצאות, ושעם התוצאות האלה תצטרכי לחיות.
שמי שרית ואני נשואה לאסף.
אנחנו נשואים שנה וחצי.
לפני הנישואים גרנו ביחד עברנו שתי פרידות ושוב חזרנו.
באותה התקופה שפעתי בהמון כסף,כמובן שפיזרתי ובזבזתי את הכל על שנינו
קניתי בית מכספי עשיתי חתונה אפילו את הטבעות אני קניתי ואני כותבת את זה כשדימעה נוזלת מעיני.
אסף לעולם לא שמח בשמחתי כשקניתי לעצמי בגדים נעליים איפור ועוד תמיד הוא חושב שזה מיותר. אני מציינת שהיה לי את הכסף הזה לאחר תאונה קשה שעברתי ושנפגעתי בפנים.
אני לע יכולה להבין ממה המחשבה של אסף נובעת שהטיפוח מיותר
זה כל כך חשוב לי להיראות טוב והוא יודע את זה
לעומת זאת למרות הצלקות שיש לי בפנים ושאינני מושלמת בגיזרתי הוא אוהב אותי בדרכו המסויימת הוא אומר שבשבילו אני האחת וזה מחמיא לי. אסך לא עושה דברים רומנטיים מיוזמתו
הוא חושב שרומנטיקה זה דבר אידיוטי והוא תמיד צריך תזכורות לגבי תאריכים מיוחדים.
עד כה כשהיה לי כסף יכולתי להשלים את הדברים שהיו חסרים בכוחות עצמי: אוכל חשבונות
יציאות,בילויים פרחים מתנות וכו'.
היום ניגמר הכסף אני משתכרת מקיצבת נכות ואני צריכה לעבור ניתוח בהול ביותר בחו"ל.
אני כל כך זקוקה למילה טובה ממנו ואני לא יודעת איך להוציא את זה.
הוא בא ממשפחה שגם שם אין רגשות חשבתי שהוא יישתנה לידי כי אני הראיתי לו הרבה אהבה כנה ואמיתית.אני שוקלת למכור את הבית בשביל לעבור את הניתוח,
הייתי רוצה שתייעצי לי מה לעשות בקשר לאסף מכיוון שאני אוהבת אותו אך מאוד זקוקה לאהדתו ולחיזוקים שלו.
בתודה
שרית
אנו יכולים להתראות ולאחר מכן לא אשמע ממנו יומים ואז הוא מתקשר כאילו הכל כרגיל אני די מרגישה שאני מפתחת אליו רגשות למרות שאני חוששת לשכב איתו הוא די רוצה (בהתחלה שרציתי הוא נבהל) ולשאלתי האם יש בסיס לקשר האם הוא יכול להיות מחייב או שחבל לי על הזמן אין לי כיום חשק לקחת אותו בתור פרוייקט טיפולי אני רוצה מער' יחסים.
השאלה האם שווה להשקיע ולחכות
אודה לך על תשובת כי אני ממש אובדת עצות
לפני כחודשיים בעלי החליט שהוא צריך חופש, לצאת עם חברים,להסתובב עד השעות הקטנות של הלילה וכד'.
יש לציין שעד אז היחסים ביננו היו נפלאים, ואני לא מבינה מה קרה פתאום, כשאני מנסה לדבר איתו על כך הוא טוען שאני יורדת לו יותר מידי לחיים, אני לא יודעת מה קרה לו והוא גם לא רוצה לספר מה לעשות כדי להחזיר את מה שהיה קודם? האם זה אפשרי בכלל? או שכדאי לפרק את החבילה ולתת לו להמשיך לעשות כרצונו?
אבל……… הוא מפרנס גרוע מאד, מזה 14 שנים שהוא יצא לפנסיה מוקדמת, ואני בעצם המפרנסת העיקרית בבית, מזה שנים מספר אני יוצאת מדעתי בכל פעם שאני מגיעה מעבודה סחוטה ועייפה, ומוצאת אותו בבית רענן ורגוע,
נוסף לכך ,אין לו כלל חיים חברתיים משלו והוא תלוי בי לכל יציאה חברתית או אחרת.
הוסיפי לכך שגם בעבודה אני חייבת לשוחח עם אנשים כך שכאשר אני מגיעה הבייתה אין לי חשק כבר לשוחח איתו, הוא מצידו אמנם לא מציק, אבל אין לי בחיים היום, רגע אחד של לבד, של להיות עם עצמי סתם ככה, אני משתגעת , האם להתגרש היום?
קראתי את תגובתך בעיון רב, אני מסכימה עם כל מה שנאמר ויכול להיות שבשלב מסוים בחיי אייסם את הדברים שנכתבו אלי, כרגע קשה לי מאוד לפרק במיוחד שהחרטה שלו (למרות שאני לא אסלח לעולם) מבטאת את עצמה, במשך 3 שנים הוא לא זז ממני, מהעבודה ישר אלי, לא נוסע לאף מקום בלעדי, מתקשר כל היום לשלומי, וכשהוא רואה אותי בדאון הוא ישר מבקש להוציא אותי מהבית לסיבוב, אפילו כאשר נמצאים יחד עם חברים ועולה נושא הבגידות הוא ממהר להסית את הנושא בצורה חדה מאוד, גם כאשר אנו צופים ביחד בסרט ופתאום מתגלה שנושא הסרט הוא בגידה, אפילו שהסרט טוב ועם שחקנים טובים ומוכרים הוא מעביר לתחנה אחרת, המאמצים שלו לתקן את הטעות שלו הם גדולים מאוד וזה מקשה עלי עוד יותר לומר לו- אני לא יכולה יותר – אני נמצאת בפלונתר אדיר אין לך מושג באיזה מצב אני, גם כאשר הייתי על קצה רומן עם בחור שלא הרפה ממני , נסוגתי ברגע האחרון כי חששתי שזה יכאיב לי יותר מפני שזו לא אני, בעלי הוא האהבה הראשונה שלי, הנשיקה הראשונה, הגבר הראשון והאחרון שידעתי בחיי. עד לפני שהכרתי אותו לא רציתי להתחבר לאף בחור ( היום אני יודעת למה רק לאחר משבר הבגידה שלו התברר לי שהדחקתי את ההטרדה המינית שעברתי מגיל 9 ועד 12 ע"י דודי, פתאום הכל התברר לי כמעט כל הסיטואציות שלא רציתי לזכור ועדיין חלק סגור בתוך מוחי, ) בעקבות התגלות זו הבנתי למה עד שהכרתי את בעלי הנוכחי הפכתי להיות כמו בן, לבוש התנהגות ספורט וכ"ו, בזמנו אף אחד לא הקדיש לזה שום ענין והשאירו אותי להיות כפי שאני ולא תהו מדוע, וכאשר הכרתי את בעלי והתאהבתי בו שיניתי שוב את דמותי , הארכתי שיער לבשתי שמלות, בקיצור התחלתי דף חדש בחיי במחשבה שבעלי הוא הגואל שלי, וכך פיתחתי תלות בו הסכמתי לכל מה שרצה ועשה רק שיאהב אותי, וכנראה שהוא ניצל זאת שלא במודע וגרם לכך שהוא יהיה כל עולמי, וכאשר יום אחד הרגשתי שאני כל הזמן רק נותת ולא מקבלת, חדלתי לתת. ופה היתה הנפילה שלו, הוא חיפש דם אחר משהיא אחרת שתקשיב לו ורק לו ולא תדרוש, ולצערנו אנו הנשים הנשואות סובלות מנשים שמחפשות את הגברים האלו שמועדים, וישר תופסות אותם במצבם הרע ( הן יכולות להראות להם רק את הצד הטוב, מפני שהן לא צריכות לעבור אתם את תלאות היום ומקבלות אותם בלילה למטרה אחת שבה הגברים מרגישים רצויים אבל זה רק מבחינה מינית)
נכון שהוא לא נקי אלא שמונים אחוז זה בא מצידו, אבל כאשר הוא מנסה בכל צורה לתקן (את מה שאי אפשר לתקן) מה אני עושה? אני אוהבת אותו בכל רמח אברי, עורגת אליו בכל שעות היום, ולא יכולה לראות את עצמי בלעדיו אבל גם לא אתו – אני ממש במצב קשה. תביני.
והלוואי שתהיה לך תשובה על זה.
איך יודעים בבירור שאדם הוא וורקוהוליסט, האם זה יכול לקרות באופן פתאומי, הדרגתי, ולמה.
אלו הם נשואים שניים והראשונים נגמרו בדיוק מהסיבה הזו. יש המון בדידות ביחסים הללו. מה גורם לאדם לאבד עצמו לדעת בתוך העבודה שלו ולמה זה קורה.
תודה.
הרי כולנו יודעים,שאין מי שלא אוהב לחוש נאהב במילה או במגע יד או אפילו בשיחת טלפון.
הרי כולנו יודעים,שאין מי שלא אוהב לחוש נאהב במילה או במגע יד או אפילו בשיחת טלפון.
הרי כולנו יודעים,שאין מי שלא אוהב לחוש נאהב במילה או במגע יד או אפילו בשיחת טלפון.
הרי כולנו יודעים,שאין מי שלא אוהב לחוש נאהב במילה או במגע יד או אפילו בשיחת טלפון.
אני בחורה בת-22 וחברי בן-25, אנו נמצאים במערכת יחסים במשך שנתיים וחצי.
עד היום הייתי גורמת המון בעיות בקשר, בכך שהיינו נפרדים לתקופות קצרות מיוזמתי!!!
הבעיה היא כזאת: יש לי בעיה של חרדה חברתית, כגון: קשה לי להיות בחברת אנשים שלא מהצד שלי כמו למשל החברים של החבר, הוריו ובכלל משפחתו.
ההשפעות לכך הם: דופק מהיר, גימגומים ועוד..
עד היום מהאירועים המשפחתיים של החבר הייתי מתחמקת…
חברי ממש לא אהב את ההתנהגות ואני מבינה אותו, אחרת זה לא ניראה כקשר רציני.
לכן, רוב הזמן אנו יוצאים לבלות לבד או לרוב עם חברי, ובכל פעם שהוא מעוניין להפגש עם חבריו או משפחתו, אנו רבים ואני מחפשת אותו בכל דבר קטן והוא לא יודע את הסיבה לכך
ואז נפרדים חולף האירוע וחוזרים לקשר.
מה עלי לעשות? איך מתמודדים אם בעיה קשה זו שמפריע לי במערכת הזוגית שמאוד חשובה לי?
( חשוב לי לציין, שאני בחורה מאוד רגישה ובישניית ומפחדת מפליטות פה של אחרים )
תודה, האלמונית
אני מתוסכלת, מרגישה לא מושלמת, מרגישה אנוכית וכו'
שאלתי האם עלי להתעלות על עצמי ולנסות להכניס עצמי לעולם זה, או שחיינו נועדו לחוסר סיפוק ולתסכול
תודה
אני מתוסכלת, מרגישה לא מושלמת, מרגישה אנוכית וכו'
שאלתי האם עלי להתעלות על עצמי ולנסות להכניס עצמי לעולם זה, או שחיינו נועדו לחוסר סיפוק ולתסכול
תודה
שמי מירב ויש לי חבר שנתיים המערכת שלנו יחסית טובה אך כשאנו רבים הוא מזכיר לי מריבות שבעבר וכמו שאומרים פשוט טוחן את הלב עם השאלות והתשובות שאני צריכה לענות לו הוא יכול לריב איתי ולהזכיר לי דבר שקרה לפני שנה ולהצדיק את עצמו נוסף לכל הוא מאוד חשדן וכל הזמן בוחן אותי ושואל אותי אם הוא הפעם השנייה שלי (כי היה לי חבר 5 שנים ולא אף אחד אחר)והוא כל הזמן בחוסר ביטחון איתי ואומר לי ב"צחוק" שיהיה לו קל אם אני יפרד ממנו ושטויות כאלו ואני נכנסת לפחדים שלא יעזוב אותי וירדתי במשקל אנא עזרי לי
ועכשיו אחרי הקדמה ארוכה לבעיה –
אני בת 21 . פנים חמודות , גוף נורמלי . נראית די טוב . לא מאלו שמסובבים אחריהן את הראש . אבל בהחלט "נעימה לעין " . אני מאוד נחמדה ("אין התנחום מעיד על עיסתו " .. ובכל זאת … ) מצחיקה , עם ראש על הכתפיים . חברות שלי מאוד אוהבות אותי . אני מהחברות המועדפות האלה.. ואני מוסיפה את הפרט עם החברות , כדי להבהיר שאני בן אדם חברותי , וכייפי . אפשר לצחוק איתי , ואפשר לדבר איתי ברצינות . ולמרות כל זה (ואין ספק שיש בי גם דברים מחורבנים , אבל כמו כל אדם ) לא היה לי עד היום חבר . אף אחד לא אהב אותי עד היום . אני בת 21 ועדיין לא התנשקתי … שתביני את האבסורד !!! כולם מסביבי כבר משתכללים בכל מה שקשור לסקס , מערכות יחסים , זוגיות .. ואני .. עדיין תקועה בגיל 12 מבחינת ההתפתחות המינית שלי . אני מ-ת-ו-ס-כ-ל-ת- !!! אם הייתי יודעת שבגלל דבר כזה או אחר , הייתי מעודדת יותר , כי לפחות הייתי מרגישה שיש לי צ'אנס … שאפשר לטפל . אבל לא עולה כלום . ואפילו חברות שלי לא יודעות להסביר מה קורה איתי . לפני יומיים חשבתי שאם אגיע לגיל 23 ולא יקרה כלום , אני אהיה חייבת להתאבד או משהו כזה … כי אי אפשר לחיות ככה . אני יודעת שהעצה האולמטיבית זה להפסיק לחשוב על זה , אבל אני לא יכולה . זה מה שמעסיק אותי . ומציק לי כל כך . אני כבר מרגישה כל כך חסרת תקווה . כי אם עד עכשיו לא יורקים לכיוון שלי , למה שזה יקרה עוד מעט . ותאמיני לי , שאם היית מכירה אותי גם את לא היית מבינה למה זה ככה …. הכל מסביב (אינטרנט , טלוויזיה , ספרים ) מלא בסיפורי אהבה , סקס , כולם עוסקים בזה . ואני מרגישה כל כך תלושה . כל כך ילדה . כל כך לא קשורה לעולם הזה .
כבר הגעתי לשלב שכשואלים אותי למה אין לי חבר , המצאתי איזה סיפור על הטרדה מינית , ושבגלל זה אני עד היום חוששת מקשרים . או שאני ממציאה סיפורים שאני יוצאת עם מלא אבל אני לא מסוגלת ליצור קשרים לטווח ארוך , פוווו – שטויות , את כמות הבנים שיצאתי איתם ל"דייט " אפשר לספור על יד אחת . ורק אחד מהם היה כי הוא הציע לי .. כל השאר היו פגישות עיוורות למינהם (שעושות הכי הכי הכי רע בעולם ) . מה יהיה איתי ? אני ממש צריכה עצה , אמיתית . אני ממש צריכה ממשיהו את המפתח . את הפתרון . או לפחות קצת תקווה . כבר המשפחה שלי מתחילה להסתכל עליי בעין עקומה …אבל הכי אכפת לי זה מעצמי . כי כל כך חסר לי בן אדם , גבר לצידי . אני גם עמוסה בתשוקות , אני כבר משתגעת . חייבת מישהו . לפחות שיהיה לי קצת יותר בטחון בזה , שאני ארגיש קצת יותר מושכת ואטרקטיבית . אם רק הייתי יודעת איך להיות יותר מושכת ואטרקטיבית !!! מקווה שתוכלי לעזור …. תודה מראש , בילי
לאחר כמה חודשים שבהם נפגשנו ודיברנו מדי פעם, החלטנו ללכת ביחד ליעוץ זוגי ולנסות לבדוק אם אפשר לשקם את הנישואים, מתוך הכרה שעם כל הכאב אנו עדיין אוהבים וקשורים. להפתעתי, אורי הסכים להיפרד מחברתו רק בעקבות הפגישה הראשונה שלנו עם המטפלת. אני פגועה מאד מהרומאן שלו, בעיקר מתחושת החיפזון: כאילו לא היה צריך שום זמן כדי להתאושש מהפרידה, להיתאבל וכו. אמרתי לו כמה פעמים כיצד אני מרגישה אבל לדעתו הוא בסדר גמור כי הוא קודם עזב אותי. היות וההיכרות והקשר (גם אם לא מיני) החלו בעודו בבית, קשה לי שלא להרגיש ניבגדת. העניין הזה "תוקע" אותי בתהליך הטיפול שלנו.
אני בת 19, לפני חודש נפרדתי מחבר שלי,יצאנו ביחד שנה,ואהבנו בטירוף,
תכננו עתיד ביחד והכל! הוא בגילי,נפרדנו כי היינו רבים המון עד שיום אחד אמא
שלי שמעה אותי ממש בוכה וצועקת בטלפון אז היא לקחה את הטלפון מידי ואמרה
לו שלא יבוא יותר לפה ושלא יתקשר!
לפני 3 שבועות הוא יתקשר אחרי שלא דיברנו מהפרידה וסגרנו את זה יפה,הוא
סיפר לי שהוא יוצא עם מישהי בשביל לשכוח אותי כי נורא קשה לו להתמודד עם
זה לבד,ניתקנו ובכיתי שוב ושוב כמו כל יום מאז הפרידה…
אני ידעתי שהוא יוצא עם מישהי כי החבר הכי טוב שלו הוא קרוב-רחוק שלי
ייש לנו קשר משפחתי,והייתי בקשר טלפוני איתו והוא היה מספר לי מה אלירן
(החבר שלי) עושה,עכשיו אני יודעת שזה מזיק לי אבל אני כל הזמן רוצה לדעת
מה הוא עושה ומה איתו.
עכשיו אתמול הלכתי עם בן דוד שלי וחברה שלו בלילה לחוף ראשון ויש שם
כאלה מועדוני חוף שיושבים שם,אז ראיתי שברולט ולא ידעתי אם זה שלו,כי
גם לו יש באוטו צבע והכל אז הלכתי לראות וזאת הייתה שלו!
בדיוק הייתי שיכורה כי שתיתי בירה ורציתי להתקשר אליו כי הוא אמר לי שאם הוא
יראה אותי ברחוב אז הוא לא יברח ואפילו יביא לי נשיקה בלחי, טוב אז התקשרתי
מחסום לפלאפון שלו והוא ענה אמרתי לו חצי שיכורה ":אלירן זאת אסתי,אתה
בחוף ראשון?" הוא השיב"למה?!" אז אמרתי":כי ראיתי את האוטו שלך, אתה עם
חברה שלך או עם אבי?" (אבי זה החבר שלו שמספר לי על אלירן)
הוא השיב" אני עם חברה שלי גם אבי פה,אבל עדיף שלא תבואי לפה בכלל!!!"
אז לא תפסתי את מה שהוא אמר קשה כי לא הייתי כ"כ אני באותו רגע,אז
אמרתי לו תביא לי את אבידיברתי עם אבי הוא יצא לדבראיתי וחיבק אותי כ"כ חזק
איזה מתוק אח"כ גם חבר שלו יצא כי חברים שלו אוהבים אותי,ואמרתי להם "היא
יפה,חברה שלו?" אז הם אמרו שאין יותר יפה ממני ושאני לא רואה אותה!
אז שמחתי ואמרתי להם שרק הוא לא מעריך…בקיצור לאחר מכן נכנסתי לשירותים
שהוא ממול המועדון שבו ישבו,ראיתי את פניו ואת הגב של חברתו,הוא לא ראה
אותי וזה עשה כ"כ רע שראיתי אותו והתחלתי לבכות.אחרי זה אני ובן דוד שלי
וחברה שלו הלכנו משם עשינו קצת צחוקים לעודד אותי ואז חזרתי הבייתה.
מה שאני באה להסביר פה זה שנורא נורא קשה לי עכשיו אחרי שראיתי אותו
ובכל פעם שאני עוברת מבת-ים מאיפה שהוא בערך גר או רואה אותו כמו שלו
אני נורא מתעצבת,ונורא קשה לי, אני חושבת על מוות כי אני מרגישה שאין לי חיים
בלעדיו,הוא היה אהבה ראשונה שלי אני מזל דלי והוא מאזניים,ממש השלמנו את
אחד השני כולם אמרו שהיינו זוג מהשמיים! והפרידה פגעה בי קשה,להוציא ממני
חיוך כיום צריך הרבה,ניסיתי לצאת עם כבר 3 גברים אבל חתכתי איתם כי היה
לי נורא קשה לצאת איתם,אז החלטתי שהתרופה הכי טובה בשבילי זה לא לחפש
מישהו חדש אלא לראות איפה אני עומדת עכשיו ומה אני רוצה מעצמי ומאחרים…
אני לא יודעת איך הוא מסוגל/מצליח לצאת עם מישהי עכשיו,כ"כ כאב לי לראות
פניו,אני כל הזמן נזכרת בו ומשתדלת לא להסתכל בתמונותיו כי אני נכנסת ישר
לדיכאון עמוק.
אנא ממך, אני מקווה שתתיחסי למכתבי, כי אין לי עוד ברירות,הייתי פעם בחורה
מלאת חיים ושמחה עם חיוך תמידי על הפנים,היום פני אבלות,דרך-אגב שהיינו
חברים אז שהוא היה מתעצבן הוא פעם שבר לי ארון במטבח כתוצאה מבעיטה
ואז אמרתי לאימי שאני עשיתי את זה והיא לא האמינה לי עד שנאלצתי לומר לה
את האמת,והיא רתחה וביקשתי ממנה שלא תגיד לו כלום אני אגיד לו,
והיא אמרה גם שבעתיד אם הייתי מתחתנת איתו בכל פעם שהיה מתעצבן הוא
לא היה שובר דברים אלא גם היה מרביץ לי. אבל אני מכירה אותו הוא לא
היה מרביץ לי אף פעם חוץ מזה שהוא עשה את זה פעם אחת.
היה עוד כמה מקרים שבהם הוא היה מצמיד סכינים לגרונו ומאיים עליי שהוא
ירצח את עצמו אם לא אפסיק אעזוב אותו לנפשו ועוד מקרים בהם היה לוקח את
את המפתחות של האוטו ונוסע איתי או בלעדיי באותו כמו משוגע,הרבה פעמים
כמעט עשינו תאונה כי הוא היה נוסע נורא מהר גם בכבישים שאי אפשר לנסוע
מהר כי יש מכוניות רבות. (לי אין רשיון עדיין אז בגלל זה לא הייתה לי אפשרות
לעשות משהו).
אז זהו אני מצטערת שהמכתב כזה ארוך אני מקווה שאת/הכותבות או מישהו
יוכל לעזור לי כי אני במצב נואש כבר עבר חודש ואני רק מרגישה שאני אוהבת
יותר!
אנא ממך הביאי לי עצה כלשהי או אתן הכותבות בתגובות על מכתבי.
אעריך זאת מאוד,בתודה רבה-רבה אשמח לראות את תשובתך,אסתי
שמי עומר (אני בת), אני רווקה בת 29. אני יוצאת במשך כמעט שנה עם בחור בשם אמיר, בן גילי לערך. מערכת היחסים בינינו היא רצינית ולטווח ארוך, אנחנו מדברים על חתונה ומחפשים בית לעבור לגור בו ביחד. העניין הוא, שאני מרגישה שבגלל שמעולם לא גרתי עם גבר, אלא לבד כבר כמעט עשר שנים, מאוד קשה לי "להכניס" אותו לחיים שלי. כל פעם שאני נדרשת לשינוי אני מתחילה לחשוב שהנה הוא משתלט עליי ולא תשאר לי עוד אני. אני מבינה, מתוך ניתוח של עצמי, שאני עושה את זה פשוט כי אני לא מבינה איך מכניסים אדם חדש לחיים ואני מפחדת שכשנעבור לגור ביחד אני ארגיש מאויימת כל הזמן. חשוב להסביר, שאמיר הוא טיפוס מאוד דומיננטי, גם בתוך מערכת היחסים. לאחר הרבה שנים של בדידות ומערכות יחסים כושלות, לא הייתי רוצה להכשיל את זו על ידי כך שלא אצליח להתגבר על תחושת האבדון שלי מכל דבר שאני צריכה להתפשר בו, ולהבין שלא מדובר בויתור אכזרי אלא בפשרה לקראת חיים משותפים. כמובן, בכל פעם שמתעורר בינינו ויכוח מהסוג הזה (כמו, איזו מיטה נביא לבית החדש, את שלי או את שלו, או אילו תמונות נתלה, וכולי), אני משתוללת, נפגעת, וחשוב לי לגרום לו להבין שהוא חייב לקבל גם אותי בתוך הבית. בסוף יוצא, שאני דורשת ממנו לקבל ר ק אותי.
אשמח מאוד לעצתך, עומר.
הבעיה מתחילה כאשר הוא צריך לספר עליי להורים שלו
ההורים שלו הם אנשים מסורתיים ושמרניים ומשום מה הם לא מוכנים שכך רגלי תדרוך בביתם.
זה דבר מאוד מעליב וכאן החבר שלי חסר אונים.
מצד אחד הוא רוצה שאני אבוא לבית שלו ומצד שלי הוא מקשיב להורים שלו.
לדעתי הוא לא מסוגל להתמודד איתם והוא פותר אותי בכך שכשיגיע הזמן לכך כלומר נהיה לפחות 8 חודשים ומעלה הוא יתמודד איתם ולא יהיה אכפת לו מה הם מבקשים ואומרים לו.
אני לא מאמינה לו ואני חושבת שתמיד הוא יקשיב להורים שלו.
האם זה אומר שהוא אוהב אותי פחות ? שאולי הוא לא חושק בי מספיק בכך שהוא לא מתמודד איתם או שמא עליי לחכות עד שהפז"ם יעלה ?
אותה הבעיה עלתה גם עם נושא השינה. הוא רוצה מצד אחד אבל מצד שני ההורים לא מסכימים.
מה עליי לעשות ?
בתודה,
מאירה
חברי אסף ואני ביחד כשנה, פער הגילאים שלנו הוא שבע וחצי שנים, מערכת היחסים הזאת היא הראשונה שלי (כרגע בת 18, התחלנו כשהייתי בת 17) והוא עבר מערכת יחסים אחת רצינית ועוד כמה "חפיפיניקיות" (כמובן שהוא המבוגר).
אומנם זו מערכת ראונה, עם הרבה עליות וירידות שצריך "לתת להם לעבור" אבל בכל זאת חשוב לי לעשות אותה פתוח לכל בעיה. הבעיה שהוא מסתגר בעצמו ולא מוכ לדבר כשמשהו מציק לו, ואני צריכה לחשוב על כך לבד. זאת למרות הבטחות מצידו שידבר. אני מתרגזת מהשקט, אבל נותנת לא לשתוק, עד שזה מגיע, איכשהו, לפיתרון.
בעיה נוספת היא שאני מנסה לשנות אותו. אודה ולא אכחיש, יש בו הרבה דברים שמציקים לי, אבל אני לומדת (לאט, וכל כך לאט) לקבל. הוא לעומתו מקבל אותי כמות שאניף בעוד שאני, כששומעת איזושהי הערה שלו, מיד בודקת עצמי ומשנה. זה מאוד מתסכל, למשל, כשאנחנו רוצים לצאת, והוא מאוד מקובע על מקום מסויים ואני מציעה אחרים. תמיד זה מוביל למריבה ותמיד אני מוותרת, כי הוא טוען שאני מנסה לשנות אותו. בשיחה רצינית שערכנו הסברתי לו שאני חושבת שהוא צריך להשתנות מאהבה, כי הוא רוצה, ולא כי אני דורשת, והוא הסביר שאני צריכה ללמוד לוותר (למשל, לא לחכות לסליחה ולדחוק אותו לפינה שיודה שהוא אשם, בכל פעם שזה כך). אני מרגישה שמשהו לא נכון זה, אבל לא מוסגלת להסביר לו. אולי את תוכלי? זאת מערכת יחסים בהחלט מורכבת, אנחנו רואים אחד את השני רק פעם בשבוע (הוא עבודה לימודים, אני לימודים) אבל מאוד מאוד טוב לנו ביחד, ככה שבכל פעם יש שיחה שעלולה להוביל לפירוד, אנחנו עושים את המקסימום עם הבטחות לשיפור (למשל: אני אמרתי שאקבל את זה שאנחנו נפגשים רק פעם בשבוע, ולא אלחץ עליו להגיע עד אלי – המרחק גדול ולי אין תחבורה). המצב של פרידה לא צריך להגיע בכל פעם שיש בעיה, אבל ככה יצא בפעמים האחרונות, וזה גם נראה לי מוזר. נדמה לי שיצאתי מעט מבולבלת, אבל מקווה שתוכלי להבין את מה שניסיתי להעביר, ולהסביר לי אם זו מערכת יחסים בריאה. תודה רבה.
לפני כחודש התגלה לי שלאישתי יש רומן עם גבר אחד. אחרי כ- 10 שנים היא טוענת שגילתה אהבה חדשה . מישהו שמדליק בה ניצוצות וגורם לה לא להיות עייפה כל היום (מה שלדעתי יכול להגרם רק מעצם הרומן עצמו) . עברנו לילות קשים של שיחות
אני חייב לציין שאני אוהב אותה מאוד גם בשל היותה חזקה וחכמה וגם כאשר היא נשית יותר ועדינה. ניסיתי (אולי אל מספיק ) להראות לה את זה . אם כי כנראה לא ממש הצלחתי – את זה אני מבין עכשיו. כאשר אני רואה מה הוא עשה לא שאני לא הצלחתי.
בתחילה היא בקשה שאתן לה ללכת איתו מבלי לפרק את מסגרת הנישואין, עד אשר אמצא לי את אהבתי. אני כיוון שאני אוהב אותה מאוד איני רואה איך אמצא אהבה אחרת. אך בשלב ראשון הסכמתי ולא הצבתי לה אולטימטום לעזוב אותו או לפרק את הנישואין. בהמשך ראיתי שאני לא עומד בזה והיא גם מצידה החלה להבין שזה לא ילך . היא טוענת שקיבלה החלטה להישאר בכל זאת היא אומרת שהיא אוהבת אותי ואני יקר לה. וכמובן , הילדים חשובים לה גם. בשלב זה שני דברים כואבים לי מאוד: א. תחושת הפיספוס היא אדירה. שלעולם כנראה לא אצליח לגרום לה את אותו אושר שהיא חוותה איתו. ב. האם היא אכן החליטה לסיים את הקשר איתו . איך אני אדע שאכן זה הסתיים בינהם?
הסיפור קצת ארוך אני יודע, ודי מורכב. אם יש לך תשובות מןחלטות – אני בספק אבל אם תוכלי לעזור , כמובן שאראה את תשובותייך גם לאשתי.
הבעיה היא שאני חוששת ממה שיהיה כשנתקדם הלאה, חתונה, ילשים וכל זה, ומה נעשה עם השוני הגדול אז, כשהפערים לא יהיה רק לאן יוצאים בערב, אם בכלל, אלא איך לגדל ילדים.
כמו שאני רואה את זה אנחנו מאוד אוהבים ונעשה הכל כדי להסתדר עם הכל, בסוף, אבל בשביל זה צריך תקשורת ויכולת שיחה טובה בהרבה מזו שיש לנו היום.
הצאתי שנלך לטיפול זוגי (היות ושנינו מדברים ברצינות על עתיד משותף יחד ולא הייתי רוצה להתחיל חיים משותפים בלי כירוי תקשורת טובים , במיוחד לאור השוני הגדול ביננו שמבטיח הרבה חילוקי דיעות, כמו שהיה עד היום), אבל החבר מאוד מתקשה להיפתח בפני אנשים ומסרב בתוקף. הצאתי סדנת תקשורת כזו שבה לא חייבים להיפתח לפני כולם ועובדים בזוג והוא הסכים "לחשוב על זה" אם אני אביא הצעות רלוונטיות.
השאלה היא לאן פונים כדי לקבל אינפורמציה על סדנאות כאלו, וגם האם את מכירה עוד אופציות בהן אפשר לעבוד על תקשורת זוגית .
אביה ( חמי ) חולה במחלה קשה וחשוכת מרפא מזה כמה שנים והוא סובל סבל עצום.
אמה של אשתי מטפלת בו והיא במצב נפשי קשה ולחוץ מאוד, ואת כל תסכוליה ובעיותיה היא פורקת אצל אשתי, בד"כ בטלפון, בלי כל התחשבות אם היא עסוקה או עובדת. כמובן שלבעיות הקשות שלה אין כל פתרון פשוט. כתוצאה מכך אשתי נמצאת בדכאון חלק די גדול מהזמן, וכל שיחה עם אמה גורמת לה לכמה שעות דכאוניות. היא מתוסכלת מכך שאינה יכולה לעזור להוריה בצורה משמעותית, והיא מרגישה חסרת אונים. אני משתדל ככל יכולתי לעודד ולחזק את אשתי, אך כמובן שגם לי אין פתרונות ואני יכול להציע רק נחמה, חיבוק ומלה טובה.
קשה לי מאוד לראות את אשתי במצב כזה, בגלל בעיות שנבצר מאתנו לפותרן. האשה שהתחתנתי אתה היתה שמחה ומלאת שמחת חיים ( ולפעמים היא עדיין כזו, כשהיא שוכחת מבעיותיה לזמן מה ). מה אני יכול לעשות עוד כדי לעודד אותה ולנסות להרחיק אותה מהדכאונות?
עבורי הנושא חשוב ביותר ולא נראה לי שאוכל לוותר על אספקט זה בחיי. מה עצתך? האם להישאר איתו בתקווה שישנה את דעתו ? אנחנו אוהבים מאוד והמחשבה על פרידה קשה מנשוא עבורי.
אני לא טיפוס שזקוק להמון תשומת לב אך לדעתי יש מקום לעוד.
הוא טיפוס די אדיש ולא מבין שיש צורך בליטוף או חיבוק,מה שגורם לי להרגיש רע.
ניסיתי לדבר על כך ועדיין אין שיפור ניכר ואני לא בטוחה מה עליי לעשות.
אנחנו כשנה יחד ועכשיו יותר מתמיד אני זקוקה ליותר חום ואהבה.
מה עליי לעשות?
כאשר אביו לא בנמצא הוא נוהג כלפי באגרסיביות (חוטף מידיי דבר מה או עונה בחוצפה) ואף אומר לי דברים שהוא לא אומר ליד אביו. ליד אנשים (סבא, סבתא, דודתו) הוא אומר דברים המציירים אותו באור "קורבני" ואותי באור "אגוצנטרי"(משפטים כגון: "למה את תמיד כן ואני לא…,, ) אני נבוכה (ובתוך תוכי כעוסה), אולי אני לוקחת ללב יתר על המידה, אך אני חוששת מהשלכות בעתיד על חיי הזוגיות שלי ועל חיי המשפחה שלי.
איך מתמודדים אם מצב שכזה?
רוב תודות
יש לי תחושה מאוד חזקה שעבר עליו משהו איום בילדותו, אך איני יודעת.
ניסיתי לשאול, ניסתי לבדוק, אך אני האמת די פוחדת לחפור לו בפצעים.
רציתי לדעת אם את יכולה לומר לי איך אני יכולה לדעת ללא פגיעה בו,
האם יש באפשרותך למנות בפני התנהגויות האופינייות לאנשים שעברו התעללות מינית בילדותם?
לדוגמא: כעס הוא אחד הדברים המאפיניים בהתנהגות שלו כלפי המון דברים.
האם את יכולה לעזור לי רק בלתת לי כמה נקודות הנחה, או נקודות אופי בהם אוכל מצידי
לעזור לו, לעבור מעבר לטראומה? כמובן שכבר הצעתי לו שנלך לעזרה מקצועית, הוא הסכים
אחרי המון זמן שלא רצה בכלל לשמע על כך.
זה הכניס המון רעש למרעכת הזוגית שלנו ולמשפחה שלי בפרט. משפחתו נותרה לא פגועה כי אני ממשיכה לכבד אותם. בינתיים יישרנו את ההדורים, אבל הפגיעה באבא שלי נותרה בעינה, וכל האינטראקציה עם המשפחה שלי הפכה להרבה יותר כבדה וטעונה. כרגע די טוב לנו ביחד אבל משהו ברקע כמובן מפריע. אני מרגישה מובסת גם אם העקרון שהציג הוא נכון. אם אתחילבמאבק להשבת אבא שלי אפילו במינונים נמוכי יותר צפויה לנו מלחמה זוגית ואין לי כוח לזה. אבל גם האופציה של להתנהג כאילו הכל כשורה לא נראית לי. בעיקר אני מרגישה בוגדנית כלפי משפחתי למרות שדי נעים לי להתכנס פנימה לתוך הזוגיות וההורות החדשה שלי/שלנו.
קשר נפלא,אוהב,פשוט מצוין מכל הבחינות(מאוד נדיר בתקופתנו..)מירית בחורה נפלאה היא גולשת קבועה באתר זה,בעייתי היא כך אני איש צבא קבע,חוזר מאוחר הביתה בזמן האחרון
(3.5 חודשים)היא כל הזמן רוצה לקיים יחסי מין ובפעמים הראשונות קיימנו יחסי מין ברוטליים
ביותר(שלא כרגיל אצלנו)אני מרגיש שמשהו משתנה אצלה ניסיתי לדבר איתה אבל היא טוענת
ששום דבר אינו חדש,היו פעמים שסרבתי לקיים איתה יחסים במ"ס ערבים מפני שחזרתי מותש מהעבודה והיא התאכזבה(שחקה בברוגז..)כאשר "השלמנו" חזרנו לעשות שוב סקס ברוטלי
ודבר זה לא מוצא ממש חן בעיני..למרות כל מעשי,דיבורים,שיחות ארוכות מסביב לשעון,ניסיתי למשוך אותה לעשות סקס רגיל כמו שהיינו רגילים לעשות תמיד שום דבר לא עזר.. מה עליי לעשות??
היא מבינה שזה קשה לי, אך כנראה לא מסוגלת לשלוט על זה ולא נראה לי שהיא חושבת לטפל בזה- כל פעם שאני מנסה לדבר איתה על הנושא היא בתגובה מסתגרת שוב.
מה אני יכול לעשות כדי שזה יקרה פחות (עד היום התנהגות ב"כפפות של משי" וקבלה והבנה של המצב עוזרים חלקית, אך הייתי רוצה לשפר את המצב עוד) , והאם קיימת דרך לצאת מהמצב הזה בזמן שהוא קורה?
מדוע בנים הם עם כ"כ לא מובן? מנסים לדבר איתם בכנות, לא הולך
מנסים בפוזות , לא הולך…
מה אפשר לעשות?
דן הוא בן יחיד לאם שננטשה ע"י בעלה לפני כ-15 שנים ואח לשתי בנות.
מאז החתונה שלנו, אמו של דן מציקה לי ללא הרף, דורשת שנבוא לבקר אותה ומכתיבה לנו אם כן לצאת לסוף שבוע בבית מלון או לאו.
דן לא מוכן לדבר איתה, טוען שאני מספיק בוגרת להתמודד עם הקושי הזה וכך פותר עצמו "מללכלך" את ידיו, החמור מכל הוא שתמיד דן מצדד בה ואני יוצאת הרעה.
היחסים שלנו נקלעו לאחרונה למבוי סתום בעקבות המריבות שהנושא שלהם הוא, אמא שלו!
לא יודעת איך להתמודד עם הקושי הזה.
שמי אלכס
יש לי ידידה שמה אניה ונוצרה בינינו בעיה .
היא גרה ב אילת ואני גר בבני ברק ,עכשיו היא לא יכולה לגור בבני-ברק כל יום כי ההורים שלה באילת ו הבית-ספר גם.
אנחנו בני 15 .
מה עלינו לעשות כדי לראות אחד את השני?
בתודה מראש!
במשבר מעורבים בעיות באימון, במינון במין,אהבה וכל הדברים הקטנים שיכולים להרוס…
אני מחפשת איזה שהוא יעוץ מקצועי,יעיל,אמיןוהכי חשוב שהמטפלת יהיו על רמה!!! ולא סתם מישהו שמתיימר לעזור .אני לא יודעת למי לפנות.
לא נעים לי לברר עם חברות.
ואגב, מצבנו הכלכלי לא מי יודע מה-כך שאין לנו כסף ליעוץ יקר…..
אם אתם מכירים יועץת טוב או מקום שאפשר לברר על יועץ טוב באיזור ת"א,
תודה מראש
עדי
לא באמת קוראים לי רוני, ואני לא מעוניינת שתפרסמי את האי מייל שלי.
אז אם אפשר תעני ל- "מאוהבת שנה".
הסיפור הוא כזה.
אני בת 15 בסך הכל (אני בתולה), ואני מאוהבת כבר יותר משנה בבחור בן 19 .(שלא בתול מזמן)
הקשר בנינו היה טוב, עד שהוא עבר רחוק מאוד מהבית לשנת שרות.
אף פעם לא הינו בקשר אינטימי… אבל היינו מאוד קרובים כמה פעמים ואני לא חושבת שהוא היה מסרב לי אי פעם.
מאז אני רואה אותו לעיתים רחוקות, אבל כשאנחנו מתראים הוא מגלה בי עניין, מניח עליי ידיים,
ומפתה אותי לחדרו.
אני מעוניינת ללכת איתו כי אני מאוהבת בו, ואני בטוחה שהוא יודע.
אבל אני תוהה אם זו תהייה טעות לשכב איתו, בלי לדעת מה באמת קורה בנינו.
הבעיה היא שאני מפחדת לשאול אותו, להשפיל את עצמי, או להרוס את הקצת שנשאר בנינו.
מה הכי כדאי לי לעשות בקשר אליו?
הוא מבוגר ממני בערך ב-20 שנים, הוא אף פעם לא חי עם מישהי (גם אני לא).
בהתחלה מערכת היחסים היתה סבירה, אבל אחר כחודש חל ריחוק מסויים שכנראה נובע מכך שהוא בוגד בי מפעם לפעם.
אני גם הכרתי בחור צעיר ממני ויש ביני לבינו אהבה מדהימה והוא אף רוצה יותר מזה.
בן זוגי לא יודע מכלום ושנינו משחקים "משחק" בבית. כמובן שהילד מאושר שאנחנו ביחד אבל אני ממש לא.
אני מתלבטת אם לעזוב את בן זוגי לטובת הבחור שהכרתי.
בן זוגי הוא איש מאוד מאוד אמיד ומבחינה כלכלית אין לי שום דאגות וכל מה שאני רוצה אני מקבלת.
לעומת זאת אני מאוהבת בבחור השני ורוצה רק להיות איתו אבל מפחידה אותי המחשבה שכאשר אהיה איתו אז ארגיש שהשגתי את המטרה ואמאס בו מהר ואני ממש לא רוצה לפגוע בו.
מה לעשות? אני לא יכולה לחיות יותר עם בן זוגי ומצד שני אני יודעת שאם לא היה לי אף אחד אחר אז הייתי "משקיעה" יותר במערכת היחסים שלנו.
בעוד יומיים אני והחבר שלי מתחתנים, זו הפעם השנייה שהחבר שלי רוצה לבטל את החתונה
הוא לחוץ מאוד.
אנחנו אוהבים מאוד ולא יכולים להפרד.
אני פשוט כבר מיואשת אני מתחננת שהוא ילך לדבר עם פסיכולוג והוא לא רוצה.
מה עושים ,איך מונעים את הלחץ והחרדה הזאת……
אשמח עם תעני לי במידי לאי מייל שלי
תודה אפרת
מה עושים? האם לוותר על כל החתונה למען דבר שאיני יודעת מה הוא יעלה בעתיד?
אני נשואה שש שנים לאחר חמש שנות חברות, ויש לנו ילדה בת שנתיים וחצי.
אני אוהבת יציאות ובילויים ובעלי אוהב להסתגר בבית ולישון.
היו לנו אינסוף מריבות לגבי העניין, אפילו הסכמתי שלפחות נצא פעם בשבוע עם הילדה ביום שבת, אך תמיד זה נגמר בכך שאני קמה בבוקר ובעלי קם בשעות הצהריים המאוחרות ולעיתים רחוקות אנו יוצאים. דבר זה מאוד כואב לי כי כך אנו מאבדים את חברינו, ולי ולילדה משעמם בבית (לפעמים אני יוצאת איתה עם הוריי אך אני רוצה שנצא עם חברים בני גילנו).
בעלי גם הולך לחדר כושר 3 פעמים בשבוע וכשאני רוצה לצאת גם אני, הוא אינו רוצה לשמור על הילדה. גם בעבודות הבית הוא אינו עוזר וכשהוא עושה זאת זה רק אחרי הרבה זמן.
אני ממש מרגישה כמו אם חד-הורית ואני מאוד מדוכאת מהעניין, אני רוצה שבעלי יהיה יותר קליל ולא כבד ושיבוא יותר לקראתי, האם אני צריכה לתת לו לישון כל היום?
מה עליי לעשות?
אני נשואה שש שנים לאחר חמש שנות חברות, ויש לנו ילדה בת שנתיים וחצי.
אני אוהבת יציאות ובילויים ובעלי אוהב להסתגר בבית ולישון.
היו לנו אינסוף מריבות לגבי העניין, אפילו הסכמתי שלפחות נצא פעם בשבוע עם הילדה ביום שבת, אך תמיד זה נגמר בכך שאני קמה בבוקר ובעלי קם בשעות הצהריים המאוחרות ולעיתים רחוקות אנו יוצאים. דבר זה מאוד כואב לי כי כך אנו מאבדים את חברינו, ולי ולילדה משעמם בבית (לפעמים אני יוצאת איתה עם הוריי אך אני רוצה שנצא עם חברים בני גילנו).
בעלי גם הולך לחדר כושר 3 פעמים בשבוע וכשאני רוצה לצאת גם אני, הוא אינו רוצה לשמור על הילדה. גם בעבודות הבית הוא אינו עוזר וכשהוא עושה זאת זה רק אחרי הרבה זמן.
אני ממש מרגישה כמו אם חד-הורית ואני מאוד מדוכאת מהעניין, אני רוצה שבעלי יהיה יותר קליל ולא כבד ושיבוא יותר לקראתי, האם אני צריכה לתת לו לישון כל היום?
מה עליי לעשות?
היחסים שלנו אף פעם לא היו מושלמים,תמיד היו ויכוחים ומריבות על שטויות ולא.
בזמן הריון עליתי קרוב ל 50 קילו ומאוד לא נוח לי עם זה , לא נוח לי עם עצמי ואני בטוחה שלבעלי גם לא נוח אבל הוא לא מראה לי את זה שירות.
היחסים האינטימים שלנו ירדו כמעט לגמרי עם בגללי ועם בגללו ולא מובן בכלל אם אנחנו אוהבים. והבעיה הגדולה שלנו שבגלל מצבינו הכלכלי הקשה אנחנו נאלצים לגור אצל ההורים שלו וזה בכלל מקשה על הזוגיות שלנו.כרגע אין לנו אפשרות לעזוב שם.
הם אנשים מבוגרים שלעיתים מתערבים לנו בחיים ועושים הבדלים ביני לבין הבן שלהם.
לא ברור לי כמה זמן נחזיק מעמד.
אני בת שלושים ושתיים,בחורה רגילה ,עובדת,משפחה אוהבת,הרבה חברים נפלאים…
נראית טוב למדי ,אינטיליגנטית אבל… משום מה,עד כה לא מצליחה ליצור קשר זוגי משמעותי לטווח ארוך. היו לי בעשר השנים האחרונות שתי מערכות יחסים ארוכות (שלוש שנים ושנה),עוד כמה קצרות-חודשיים עד ארבעה בערך,ודי הרבה קשרים קצרים בין יום לשבועיים .בשנה האחרונה יצאתי עם הרבה בחורים,רובם דרך פגישות עיורות-באמצעות חבריי או האינטרנט,בטחוני העצמי גבוה מאי פעם וכן רמת שביעות הרצון מחיי. את רוב הבחורים אני פסלתי אך היו גם שפסלו אותי . סיבתי היתה אי-התאהבות,אם כי לרוב ניסיתי להפגש יותר מפעם אחת על מנת לבדוק זאת. אני טיפוס אקטיבי,יוצאת הרבה מהבית ופוגשת אנשים – ו…פשוט לא קורה!!! יש לך איזו הארה/הצעה בשבילי? אשמח לשמוע… תודה.
אני וחברתי יצאנו במשך שנה ונפרדנו.
אחרי שנה וחצי חזרנו – תוך דרישה שלה שבמהלך חצי שנה אנחנו מקבלים החלטה עקרונית על עתיד ומהות הקשר תוך כדי מעבר למגורים ביחד.
לצערי המעבר לדירה משותפת לא התאפשר ואני הרגשתי לחץ זמן .
לבסוף אחרי 7 חודשים היא עזבה כי טענה שאנו לא רואים את העתיד עין בעין.
ניסיתי להסביר לה שלא חייבים להחליט היום וניתן להתקדם הלאה ושאני אוהב אותה .
זה לא הספיק . מה עושים ?
אני גרושה מזה שנתיים ולפני שמונה חודשים פגשתי גבר מקסים. לא תכננתי להכנס למערכת זוגית לאחר הגירושים שלי וזה קרה מעצמו. החבר שיש לי היום חווה אף הוא טראומה קשה בגירושיו. אנחנו יוצאים יחד שמונה חודשים. הכל בינינו זורם ונהדר, ארוחות ערב משפחתיות עם הוריו ואחיו ומעורבות חברית אחד בחיי השני. אבל הוא טוען שאין הוא מוכן להתחייב. הוא אומר שאיננו מאוהב בי אלא אוהב אותי כידידה ולאחר מה שעבר הוא פוחד לפתוח את הלב שלו. הוא חי את היום את הרגע ללא תוכניות לעתיד.
יש לי בן בן 4 ובין בני לחברי נוצרה מערכת יחסים חמה ומקסימה. אני משתדלת לשים שם גבולות (וגם חברי אומר שהוא מאופק כלפיו) כיוון שאם מערכת היחסים ביננו לא תחזיק מעמד לפחות בני לא יצטרך להתמודד עם פרידה נוספת מאדם קרוב ויקר.
אני מבולבלת. מצד אחד אנחנו מנהלים מערכת זוגית לכל דבר, מלבד מגורים משותפים. יש לנו מערכת יחסים ממש משפחתית. (ארוחות עם בני משפחתו ומשפחתי, השתתפות באירועים משפחתיים). מצד שני הוא אומר שהוא חושש להתאהב. אני אוהבת אותו. אני חושבת שהוא נפלא אבל אני לא יודעת אם אכן יש טעם להמשיך בקשר כזה. אני לא רוצה שבני יפגע ואני מצד אחד לא רוצה לאבד אותו אבל גם לא רוצה להעמיק את הקשר אם אדם שמכריז שהוא אוהב אותי כידידה ותו לא.
יש לך עיצה בשבילי? האם הסבלנות משתלמת?
אנו גרים יחד מזה 3 חודשים . אני אוהבת אותו והחיים המשותפים טובים לי. אך חשה כי הוא אינו בשל כמוני לחיים המשותפים. הוא מלא חששות מהידרדרות היחסים ומפרידה. אני לא חושבת על זה ומנסה לעודדו אך זה לא ממש עובד. לפעמים אני מרגישה כי אנו מדברים בשפה שונה שנובעת מבשלות שנובעת מגיל.
אני יודעת שכש"יבשיל" יהיה אבא נהדר לילדיי אך עד הרגע הדרך נראית לי מלאה קשיים
מה לעשות?
במרבית שנות נשואינו אני מסתובב עם תחושה שלאישתי היו "פלירטים " בהזדמנויות שונות
לתחושה זו הגעתי כתוצאה מהתנהגויות שלא אופייניות לה, לדוגמה : אישתי למדה נהיגה עם
מורה שהיא מאוד אהבה באחד הפעמים חזרה כ-3 שעות מאוחר יותר בתרוץ שלו אופייני לה
ואף לא הגיוני,משום שבכל מצב אחר היא ממהרת הביתה .
בהזדמנות אחרת היינו בארוע של זוג חברים עזבה את השולחן שבו ישבנו ועברה לשבת ליד
שולחן בסמוך לחבר משותף שלנו שאותו היא מאוד מחבבת בתרוץ כי היא הולכת לשאול את החבר האחר לשלום אשתו שעברה ניתוח , במשך 45 דקות עקבתי אחריה במבטים וראיתי שהיא והחבר מחליפים בינהם מבטים מרומזים חודרניים שלא הותירו מקום לחשדותי ,
עם אותו חבר נסעה לבקר את אישתו בבי"ח , זאת גיליתי לאחר מכן, כששאלתי את אישתי לפשר הנסיעה המשוטפת , לדבריה טענה שאמרה לי , אך שכחתי !!!
אציין כי במשך תקופה ארוכה הכחישה אישתי כי היו לה מבטים נוקבים חרף הימצאותי במקום
אך לאחרונה הודתה כי שהיו לה פנטזיות על החבר וכששאלתי , מדוע לא סיפרת מלכתחילה
טענה כי חששה מתגובותיי ?! אציין בצניעות ובהסכמתה של אישתי כי אני בעל ואב למופת שכל אישה היתה חולמת עליו . מה עושים עם חוסר האמון הזה , לידיעתך …. אני מת על אישתי
והיא יודעת זאת היטב , ואף הבטחתי לה שאם תספר את האמת , תהיה לנו הזדמנות לחיים
חדשים טובים יותר !!!
אני מרגישה השפחה של הבית, בעלי לא נוקף אצבע בנקיון וסדר והבית נראה כמו אחרי פוגרום, אני מרגישה סחוטה נפשית מהמרדף אחרי הסדר והנקיון ועצבי מעורערים מכך לגמרי
אם אני אומרת לו לעשות אז הוא עושה (למשל -תרחץ את הכלים!) אבל נמעס לי להיות "המפקדת" של הבית ואני מקבלת ממנו מסר שאני רודה בו והוא "המסכן"
מה לעשות? איך לשנות את מאזן האימה?
שלום ותודה רבה
הייתי בתוך מערכת יחסים שנימשכה 6 חודשים
הייתי מאוהבת עד הראש וגם הוא
הוא ניתקף בפחד והחליט לעזוב בתירוץ שהוא לא מוכן לחתונה (אני לא לחצתי וביכלל לא דיברתי על הנושא לא הייתי מוכנה לזה כמוהו הרגשתי שמוקדם מידיי לדעת אם הוא יהיה מתאים לי לחתונה וילדים) אני מרגישה שלא עשיתי מספיק במערכת יחסים שלנו והוא עשה מעל ומעבר ושפיספסתי את ההזדמנות שהייתה לי אני מקווה שתינתן לי עוד הזדמנות (כידידה אולי )ואני רוצה להצליח הפעם ולא לעשות את אותן טעיות איך אוכל ללמוד לתת לאהוב ולהשקיע בלי להיות ילדה מפונקת ובלי לפחד מלהראות רגשות.
אני בן 24 ויש לי חברה(25) כבר 3 שנים ולפני שנה עברנו לגור יחד ,בחודשים האחרונים היא טוענת שהיא עדיין אוהבת אותי אבל לא כמו בהתחלה . לפני חודש הגענו למצב של פרידה זמנית(משמע עזבתי את הבית) כדיי שהיא תוכל להיות לבד ולעשות חושבים , אנחנו מדברים מדי פעם והיא אפילו אומרת לי שאני הגבר המושלם מבחינתה וכשאנו נפגשים היא מחבקת ומנשקת אותי ז"א שהיא עדיין אוהבת , מה אני אמור לעשות ???
נ.ב – היא מודעת לכך שיש לה בעיה כלשהי
מעוניין ללכת! חלק מהרמזים מכוונים לכיון של קשר, וחלק לידידות, אני לא מכירה אותו מספיק בכדי לדעת מה פשר ההתנהגות שלו…
מה לעשות( חוץ מלשאול אותו חשירות)?
לפני שנתיים התחלתי לנהל רומן עם גבר נשוי היו יחסים אנטימיים כיום הם נפסקו, (החלטנו זאת ביחד). אני מבולבלת מכול המצב מצד אחד נוח לי המצב כי אני עצמאית ועושה הכול לפי ראות עניי ומצד שני פגועה מבעלי ולא מאמינה לו . חסר לי אומץ לקבל החלטות.
האם יעוץ יעזור?
אני רוצה סיכוי להתחלה חדשה. הוא מעדיף להשאר במערכת חיים אומללה.
מה עלי לעשות?
דבר ראשון: אני מבקשת בכל לשון של בקשה שלא תפרסמו את שאלתי.
אני בת 22, היה לי חבר 3 שנים ונפרדנו אתמול. אני אוהבת אותו כמו שלא האמנתי שאני יכולה לאהוב. הוא עזר לי, אני מאמינה שגם אני עזרתי לו והיתה לנו מערכת יחסים בריאה מאוד שבה יכולנו לדבר על כל דבר ופתרנו את כל הבעיות שהיו לנו. כמעט כל הבעיות, זו הסיבה שנפרדנו.
לו ולאמו היו חיים קשים. אני לא רוצה לפרט מעבר. בהתחלה אמו התיחסה אלי מאוד יפה וקבלה אותי אליהם. באיזה שלב, היא הפסיקה. היא התיחסה אלי מגעיל ודברה מאוד לא יפה. הסברתי לחבר שלי שזה מפריע לי, הוא קבל את זה, דבר איתה, ומאז "על פני המים" הכל רגוע. היא הבינה שעדיף לה להיות בשקט, אחרת היא תאבר את בנה. זה מה שהוא אמר לי. היא אמרה דברים שלצערי אני לא יכולה לשכוח ובוודאי שלא לסלוח. מבחינתי אני מכירה אותה ולא מעוניינת להתקרב אליה. אני לא רוצה שום יחס של חום מצידה ואני לא מסוגלת להעניק לה שום יחס חם ממני. יחסים של נימוס בלבד.
לא טוב לנו ככה. יש מתח נורא, כרגע חיי האישיים גם בבעייתיות, וגם ביחסי המין יש בעיות שלא באשמתינו. המוזר הוא שכאשר אני מצדי הייתי מנסה לפייס בינם הוא היה זה שכעס עליה ואני הייתי זו שהרגיעה. באיזה שלב נמאס לי לנסות לפייס אותה ולדבר איתה ופשוט הבנתי שלא אני משאלתה לבנה והיא לא מתכוונת להסתיר את זה.
כרגע אנחנו לחוד. אני עדיין לא מאמינה, זה כל כך כואב, במיוחד שעל זה נפרדנו. על בעיה כזו. איך אני יכולה להסביר לו (כדי שיבין) עד כמה פגעו בי דבריה והיחס שלה? האם יש סיכוי לקשר כזה מלכתחילה? איך אני יכולה לתת לה עוד הזדמנות לאחר מה שהיא אמרה (דברים שאני לא מתכוונת לחזור עליהם יותר לעולם) . איך אני יכולה להסביר לו או לגשר על הבעיה וגם לגבי הלאה, איך בעיה כזו עלולה להתקדם? יש סיכוי לפתור אותה? חשוב לציין שלפי דעתי, הבעייה הזו השפיעה מאוד על הקשר ביני לחבר שלי. כשהייתי אצלם הייתי מאוד מסוייגת. זה הפריע לו. אבל אני לא זו שהביאה את המצב הזה.
אנא עזרו לי. אשמח אם תכתבו לי טלפון של מישהו שאיתי אוכל להתייעץ.
תודה רבה מראש.
לפני חצי שנה התחלתי לצאת עם ניר ונהיינו חברים, הייתה לנו מערכת יחסים טובה, הוא השקיע תמך והיה חבר לכל דבר, אך עם הזמן התחלתי להרגיש את כל האהבה שלי כלפי יואב שוב ולא הצלחתי להוציא מהראש, רציתי לספר על כך לניר אך פחדתי לפגוע בו ורציתי להתגבר על המשבר. אך ניר כבר התחיל להרגיש שאני לא שלמה עם המערכת יחסים ושחסר לי משהו, וכך נפרד ממני. בכיתי המון, פתאום התחלתי להרגיש עד כמה שהוא חשוב לי ולמה חשבתי על יואב, אהבתי האמיתית, אם גם ככה זה לא אפשרי ביננו והפסדתי בחור נהדר אחר.
אני מרגישה אבודה, ורוצה את ניר שוב, אוהב ותומך אך כנראה שהוא כבר לא בקו הזה. איך להתמודד, עם זה שאני לא יכולה להוציא את יואב מהראש, ואני הורסת לעצמי מערכת יחסים כי אני חושבת עליו כל הזמן?
אנו רוצים לבלות סוף שבוע באיזה שהוא מקום רחוק מיהמציות וקרוב לטבע
מקום שלא יהיה בו איש חוץ מיאיתנו.
מין דירת חדר על חוף הים.
בקיצור משהו רומנטי.
אני פשוט לא יודעת לאן ליפנות.
נישמח מאוד האם תוכלו לעזור לי.
תודה
אירנה.
יש לנו חיים משותפים חלקית (אני ישנה בבית 2 לילות בשבוע) ולפעמים אני מרגישה שאצלו זה הבית שלי – כי אני עיצבתי את הבית ואין משהו שלא קשור אליי וכ"כ טוב לי שם -אני לא רואה את עצמי בלעדיו (אך לא באופן כפייתי)- אני גם רוצה מאוד להתחתן איתו (הוא יודע ולא מתנגד לרעיון)-
אבל לפעמים אני מרגישה שאני לא אוהבת אותו יותר ואני נדהמת מהמחשבה הזו – אך שוב, זוהי בטח תחושה שתעבור.
האם זוהי תחושה טיפוסית בכל מערכת יחסים? לפעמים חושבים לעזוב?
אני יודעת שהוא 50% מהחיים שלי – והוא גורם לי רק אושר הנאה ולא מחסיר ממני כלום, אני יודעת שאני אפסיד את הגבר של החיים שלי (גם חברתי ואימי אומרות לי את זה , אך בכל זאת…
חברי ואני ביחד כתשעה חודשים, ומתגוררים יחד כחצי שנה.
לפני שהכרתי אותו עברתי הטרדה שהשפיע קלות על התנהגותי.
כיום קשה לי לסמוך על חברי, מעולם לא היתי כל כך קנאית וספקנית.
לאחרונה גיליתי כי הוא משוטט באתר בו מעלים נושאים של סאדו מאזו סייבר סקס משהוא כזה, אני לא ממש מבינה בדברים אלו אך אתר זה של peep גרם לי לבחילה ואף לאבד את האמונה שלי בו.
קשה לי לדעת האם אינני סומכת עליו באמת מתחושות בטן, או האם אני היא הלא בסדר.
בסך הכל מאוד טוב לנו ביחד והאהבה פורחת.
תודה על תשובתך
אני לא נשואה מזה שנה. ישל י רומן עם גבר נשוי כבר כ- ארבע. אני בת 44 בעלת משפחה.
הוא בן 39 וגם לו משפחה משלו , נוח לו מאוד במשפחתו – אין שם סבל אישי. אנו מאוד מאוד אוהבים ומסתדרים מצוין כאשר שנינו היינו נשואים ההתלבטות שלי היתה בעיקר במובן המוסרי של מה שקורה לי. היום משאני לא נשואה ובעצם יכולה לצאת עם כל מי שתחשוק נפשי
אני תוהה עד כמה אני שוגא עם המשך קשר כזה , אשר בעצם עונה לי על כל צרכי – אני עסוקה מאוד בעצמי בחשבון נפש אישי ובהכרת האני שלי ומה מוביל אותי למה שאני היום, בילדי, בארגון למצב החדש שלי ובבחינת מעבר מקצועי. כיום ברור לי שאין לו כוונה להיות עימי ואני גם לא מבקשת זאת. אודה מאוד על חוו"ד בנושא.
אני נשואה 8 שנים (שלושה ילדים) ואני ממש יוצאת מדעתי.
בעלי מאוד קשה, אנשים מבחוץ לא רואים: הוא צוחק, חברמן, עדין ומתחשב(אפילו ההורים שלי יורדים עליי). בכל מריבה אני זו שמורידה את הראש, ממש "מתחנפת" כדי שידבר איתי, כל הזמן זורקת מילה טובה, חמה, אוהבת הוא לעומת זאת תופס על קטנות, מילה שלי שלא במקום וזה מלחמה, כועס-עוזב את המיטה לחדר הילדים (פעם היה עוזב את הבית למס' שעות), אני לא יודעת אבל נראה לי שכל זה קשור לכך שאיבד את אמו בגיל נורא צעיר, גדל ללא דמןת אם, ולא ידע מערכת זוגית בין שני אנשים נשואים, האם יכול להיות?
כמו כן , הוא מאוד מסתורי בעיניי. סגור ואינו נפתח. אלא אם כן מדובר ב"ירידה" עלי ומוציא לי את המיץ עד שאני חייבת להסכים בצדקתו.מה עושים? אני אוהבת אותו אך חשה שישנם דברים העוברים עליו שהוא לא משתף אותי, כנראה שאין לו אמון בי באופן מוחלט.
הספקתי להכיר את ההורים שלו כמה פעמים.
הם התרשמו ממני שאני ביישנית וחסרת ביטחון. (הוא אמר לי) אני לא בחורה כזו ולא הייתי רוצה שהם יחשבו כך.. איך אני משנה את ההתנהגות שלי בלי לעורר חשד או תמיהה למעשה.. (?!)
ההורים שלו אגב טיפוסים די קשוחים לדעתי.
ניראה לי שלא יהיה לי קל להתחבב עליהם אבל זה חשוב לי. לא בשבילו, בשבילי.
אני יודעת שאחנו לא הולכים להתחתן או משהו ואני לא לחוצה על זה פשוט אני רוצה שיהיה לי נוח להיות אצלו, אם זה בחברת ההורים שלו. שיהיה לי הביטחון לתקשר עמם.
ובחצי שנה אחרונה גילנו ביננו מתח מיני ומאז אנחנו שוכבים ואני מאוהבת
אבל הבעיה שאנחנו לא מדברים על מה שקורה ביננו ופשוט ממשיכים כאילו כלום (כאילו אין מגע מיני)
מה עליי לעשות אני מאוהבת.
עיזרי לא אני חושבת שהוא רוצה מיו וזהו
הבחנתי עם הזמן שנעשיתי גם אני אובססיבית לגיא וקנאית מאוד עד לרמה שלא יכלתי שיסתכל על בחורה בטלויזיה ובכלל- שיהיה סגור בבועה מצידי.
ושאלתי היא האם נעשיתי כך עם הזמן בגלל שהרגשתי כל הזמן ש"לוקחים" לי אותו, או שנלחמים איתי עליו, או שפשוט זאת אני ולמדתי זאת מהקשר הראשון בחיי.
אני כמובן ניתקתי את הקשר בכאב לב נוראי הוא לא מפסיק להיתקשר ולהופיע אצלי בבית ניקרע לי הלב קשה לי מאוד אני לא מצליחה להתגבר עליו ומצד שני גם לא רוצה אני ממש אוהבת אותו אבל פשוט לא מצליחה לשכוח!!!
מה לעשות האם נכונה העימרה גבר בוגד תמיד יבגוד …האם לסלוח או האם לנסות להמשיך בחיי בידיעה שפספסתי את אהבת חיי???
כל המריבות ביננו הינם בנושא אימו, אני מעוניינת לעבור דירה ולהתחיל את חיינו המשותפים ביחד לבד, והוא לא מוכן לעזוב את אימו בשום פנים ואופן. זה הגיע למצב שהוא מעדיף להישאר עם אימו ולפרק את הנישואין שלנו, בעלי מוכן לוותר על אושרנו למען אימו ואינו מוכן לגשת לייעוץ בתרוץ שהכל בסדר. המצב גורם לריחוק ביננו, אדישות וסיכסוכים אינני מוכנה להישאר שם בבית ורוצה להציל את נישואיי , אנא תייעצי לי מה לעשות?
שמי איתי
אני בחור בן 31
1.80 גובה עובד במחשבים
יש לי מוגבוליות מסוימות (רזה, הולך עם סירבול קל והקול שלי קצת משובש) ואני מח]ש חברה
ניסית בכל מיני אתרים וברגע שהם יודעות שיש לי מוגבלות מסוימת הם לא חוזרות אלי
איך היית מייעצת לי להכירך בחורות
איתי
לפני שנתיים מתה אמו של בעלי שהייתה דמות מעניקה ודומיננטית בחיי המשפחה המורחבת
לאחר מותה "נצמד" בעלי לאביו ודואג לו יותר מבעבר ולעיתים על חשבון הזמן המצומצם המשותף בתא המשפחתי הקטן :אני והילדים.
אני משתדלת לא להעיר לו על כך ומקבלת את נוכחותו המוגברת של אביו בהדרגה ובהבלגה
אני מרגישה כי הקשר ביננו לא כבעבר ולעיתים אני חושבת שנוכחות אביו בקשר הוא תרוץ להתרחקותו מאיתנו… ברצוני לקבל הערכת מצב קלה וכיצד מומלץ לנהוג?
נ.ב. אני כבת 40 ומלהגת עם חברותי האם כדאי להרות שוב .
יש בי הרגשת מועקה ענקית למרות השלמות שבפרידה ממערכת שבה לא היה סקס ותשוקה בכלל אולם הבטחון וההרגשה ששלומי ידע והסכים לאכול את כל הקריזות שלי נתנה המון.
אני הפסקתי בגלל שהתחלתי להסתכל לצדדים. אני טיפוס עם הרבה חיות, אש, הרפתקנית ושובבה לעומת שלומי שהוא אדם שקט, הגון מאוד, ביישן וכו' . אני מרגישה שעשיתי נכון, אני יודעת שהכאב יעבור אבל לעזאזל אם אין סקס (וגם לפני זה לא היה קריעת סדינים) אז זה סימפטום לבעיה. נכון?
האם אני לא הייתי בסדר? או שבאמת הבעיה אצלו? האם יכול להיות שהוא באמת יצא מזה והכל יהיה בסדר? אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני.
אני וחברי יוצאים 11 חודשים.
אנחנו זוג מאוד מאוד אוהב ותומך האחד בשני. במשך החברות עברנו הרבה "גלים" לא נעימים (המון ריבים וויכוחים) אם זה בגלל חוסר-תקשורת, אי-הבנה ופרשנות לא נכונה של דברים.
הדבק שהחזיק בינינו הינו האהבה והרצון של שנינו להישאר ביחד.
כל אחד מאיתנו עשה שיעורי-בית, ו"תיקן" עצמו.
האוירה היתה נעימה והאהבה פרחה לה.
הבעיה העיקרית היא שהיו לי הרבה חברים בעברי (כ-15), עם 3 מהם שכבתי כבר בערב הראשון.
אחד האנשים שיצאתי איתם היה מישהו שחברי מכיר מהשכונה שלו בעבר.
אותו אדם היה די עבריין.
יש כאן שני דברים המציקים לחברי:
1. ששכבתי עם הרבה גברים.
2. שהיו לי סטוצים, ואני תמיד אומרת לו שלא נהנתי מהם, זה היה יצר הסקרנות או הבדידות, אז הוא טוען, אם לא נהנתי, אז איך עשיתי זאת 3 פעמים?
3. הוא לא מבין איך בחורה כמוני יצאה עם מישהו שהיה עבריין, וידעתי זאת ובכל זאת יצאתי איתו.
את כל התשובות לשאלות האלו ניסיתי לתת לו ודיברנו על זה המון. העניין הוא שחשבתי שכבר עברי נמחק, מאחר ובזמן שהייתי איתו הוא ראה שאני בעצם די חנונית, נאמנה ודי "אמא תרזה" לולא עברי.
במהותי אני אדם טוב, מעניק ונאנן, אבל עשיתי הרבה טעויות בעברי.
איך אני גורמת לו לשכוח מזה ולהמשיך הלאה? גם הוא רוצה מאוד להמשיך הלאה, העניין הוא שהשבוע הוא פגש מישהו מהשכונה, ושוב כל הנושא עלה מחדש.
העניין מאוד מטריד אותו. הוא מבחינתו די לא יעריך אותי כנראה כאישה לעולם???
אנא תשובתך המיידית.
איך אני גורם לה להתגעגע אלי ולהבין שאולי היא עשתה טעות אבקש להתייחס לשאלתי בהקדם האפשרי בבקשה כי כל דקה שעוברת יכולה לשנות את המצב
אני בן 21 ויש לי חברה מעל שנה. אנחנו אוהבים אחד את השני מאוד וחושבים אפילו על חתונה
יש רק בעיה אחת עיקרית היא לא מספקת אותי מינית. אנחנו שוכבים פעם פעמיים בשבוע ולפעמים גם זה לא. אני צריך את זה יותר – הרבה יותר.
גם כשאנחנו שוכבים היא לא מוכנה לעשות את זה עוד פעם בתענה שזה כואב לה.
לפעמים אני חושב שזה לא יפריע לה אם לא נשכב בכלל.
הנושא הזה מטריד אותי מאוד מאוד.
השאלה היא האם נושא הסקס הוא כל כך חשוב (אני חושב שכן, היא משכנעת אותי שלא) שאי אפשר לקיים מערכת יחסים כשצד אחד לא מסופק? מה אני צריך לעשות? להמתין קצת שאני ארגע או להיפרד ולחפש התאמה יותר טובה?
ניסיתי פשוט לא לדבר איתו כשאני 'במצב' כי אני יודעת גם אז שכרגע הכל שחור והכל מעצבן ושאני אוכל , אח"כ, להסתכל על זה יותר בפרספקטיבה (ברציונל) עדיין, מה לעשות?
הייתי רוצה להצטרף לקבוצת תמיכה של בחורות שיש להן רומן עם גבר נשוי, והן מעוניינות להיפרד ממנו אך לא מסוגלות/רוצות/מצילחות. האם את מכירה מסגרת שכזו?
בתודה,
ליאת
אשתי ואני נשואים 18 שנה.
לפני מספר שנים לקיתי בליבי ומחלתי גרמה ועדיין גורמת לה דאגה רבה.
מאז שחליתי חל בי שינוי גדול והתחלתי לתור אחר מקורות עניין נוספים בחיי.
בין השאר התגלגלתי לצ'ט וביליתי שעות רבות מול מסך המחשב, ואף נפגשתי
עם שתי נשים שהכרתי שם, אך לא על רקע רומנטי. כל העת שבתי והדגשתי
בפני אשתי שאני מחפש לי חברים חדשים ולא חברות דווקא. אשתי
חשה נבגדת ולא נשארה חייבת – קמה ובגדה בי עם האקס המיתולוגי שלה.
היום, אחרי שהמעשה התגלה לי היא טוענת שאני דחפתי אותה למעשה.
כל אלו מהווים רקע למשבר קשה בנישואינו. תחושת הנבגדות שלי מקשה
עלי לשוב לחיי זוגיות תקינים כפי שהיו לנו בעבר.
מה לדעתך ניתן לעשות או לתקן כך שהאושר ישוב למעוננו?
האם התופעה נפוצה סה"כ לאחר 3 שנים? זה אומר שנגמרה האהבה? אנחנו מברים על זה והתשובה תמיד היא חוסר זמן, עייפות, לפעמים כעס ממריבה שהייתה לפני כן ולא שככה (מעדיפים לא לשכב אחרי מריבה, כפתרון פלא).
אשמח לכל המלצה (הוא אינו מעונייין ביעוץ זוגי).
אני אוהבת אותו מאוד, אך לעתים קרובות יש לי ספקות לגבי הקשר. הוא מוכן לתת את כל כולו למען הקשר, מקבל אותי כמו שאני ולא משנה מה אעשה. לכאורה – זהו המצב המושלם, אבל מבחינתי – חסר לי את הגעגוע, המרחק, המאמץ להגיע אליו. אני מרגישה שהוא מתקבל אצלי כמובן מאליו ואני מפחדת להתרגל אליו. לפעמים אני חושבת שאני לא מרגישה אליו כמו שהוא מרגיש ואני מרגישה צבועה איתו. דיברנו על זה וזה לא ממש עזר. מה לעשות?
לאחר תקופה של חצי שנה ביחד חזרנו לארץ, אמא שלו לא קיבלה אותי והעדיפה "להשכיח מבנה את שגעונות המזרח" רועי לא עמד בלחץ וכעבור חודשיים נוספים נפרדו דרכינו. בעקבות הפרידה חויתי משברים רבים שהקשה מהן הוא חוסר היכולת לומר לו לא כשהוא מצלצל או רוצה להעביר את הלילה ביחד. הוא אומר שאני אהבת חייו – הוא בן 26 ושהוא מאמין שזה יסתדר אני חייבת לציין שהורי מקבלים אותו כבן זוג לכל דבר.
מה עליי לעשות בקשר לזה?!!!!!!!!!
אני בת 23 ו"סוחבת"איתי בעייה כבר מספר שנים.
אינני מצליחה לנהל מערכת יחסים נורמאלית עם בן זוג.
היו לי מספר אהבות בחיי,אך כולם היו כמו עפר לרגליי,אשר סבלו את כל השטויות ומצבי הרוח שלי.
בכל מערכת יחסים שהייתה לי עד כה אני תמיד מוצאת מה לא בסדר-הצורה שהוא אוכל,רוקד,מדבר… העניין הוא שעל כל בן זוג תמיד "ירדתי" או התעליתי מעליו.
איך זה שיום אחד אני מאוהבת מעל הראש ויום אחד אני קמה בבוקר ושונאת אותו?
אני תמיד עושה מה שאני רוצה גם אם זה אומר חוסר התחשבות או פגיעה בבן הזוג,אני יודעת שזה אנוכי אבל פשוט לא אכפת לי,פשוט לא אכפת לי מהבנאדם.
אני לא מחפשת חתן פוטנציאלי אבל אני מעוניינת במערכת יחסים שוויונית, שבה אוכל "לסבול" את הבן זוג יותר מחודשיים….
איך עושים את זה?
יש לי חברה כבר שנתיים, אני בן 24 והיא 20. הבעיה שלנו היא כזו: חברתי סובלת מבעיה פסיכולוגית בתחום המיניות כלומר יש לה בעיה לקיים איתי יחסים מלאים. היא מפסיקה באמצע בטענה שכואב לה, היינו אצל רופאים מומחים והם טוענים שהיא בריאה לחלוטין. אני גבר שיודע להעניק, ואינני לוחץ עליה בנושא זה. אני רק רוצה מאוד לפתור את הבעיה. מעבר לכך יש בינינו פערים בחשק המיני, היא איננה יוזמת מגע מיני, והתשוקה שלי גדולה יותר משלה.
את בטח שמה לב שבעיותיי מתמקדות בתחום המיני בלבד, וזה כך באמת והדבר משבש את היחסים בינינו. חשוב לי לציין שהדבר לא היה כך מהתחלה, 9 חודשים ראשונים היו בסדר גמור, היה לה חשק מיני, ורצון לעשות איתי אהבה, אך לצערי לאחר שהדבר קרה התחילה הבעיה.
מה אני עושה?
אשמח אם תשלחי לי את תשובתך ל e.mail
אמיר
שלום רב,
שמי מיכל, בעלי ואני נשואים כ-שנתיים וחצי, גם אנחנו כמו כל זוג עברנו את המשברים, המשבר האחרון וההכי גדול היה כשגילו אצלי אי פריון והתחלנו בטיפולים במשך השנה ההאחרונה,
כמובן, זה גרם להרבה מריבות עד שיום אחד בעלי קם והחליט שנמאס לו ממני, שיש לו כל מיני דברים אצלי שמפריעים לו שעד היום הוא דחק אותם הצידה והיום הם פשוט דחקו אותו והם מפריעים לו, הוא טוען שהוא כבר לא אוהב אותי או לפחות לא כמו שאהב עד היום.
מה עליי לעשות?
האם זה סתם משבר שיעבור או שנראה לך שזה יותר רציני והגיע הזמן לפרק את החבילה?
תודה
מיכל
אני חיה עם חבר שלי למעלה משנתיים ויש לנו המון בעיות סביב ארגון הבית, כמו סדר ונקיון, אין לי ברירה ואני חייבת לחיות עם העובדה שהוא בלגניסט, אך בנושאים מסויימים חייבת להיות לדעתי הפרדה, וכך למשל ישנה חלוקה בארון הבגדים כך שלכל אחד יש את הצד שלו. לאחרונה פרץ ויכוח משום שחברי פזל לצד המסודר של הארון שלי ולמקום הרב שיש בו (לא בגלל שאין לי הרבה בגדים אלא משום שאני דואגת לסדר אותו) ורצה להכניס בגדים שלו לצד שלי – מפאת חוסר מקום בצד שלו לטענתו. (בשביל הפרוטוקול – יש לו פחות בגדים משלי, והרבה בגדים שהוא לא משתמש בהם אך משום שהוא לא עושה סדר ומנפה חלק מהם אין לו מקום) הוא טוען שאם אני לא מסכימה אני לא יודעת מהי זוגיות, ואילו אני טוענת שהבעיה איננה בזוגיות, אלא בכך שהוא עצלן מכדי לארגן את הצד שלו טוב יותר ובוחר בדרך הקלה של פלישה לחלק שלי.
אני מאמינה שגם בזוגיות לכל צד יש את הדברים הפרטיים שלו, ומקום בארון הוא חלק מכך.
איך היית מגדירה זאת? כבעיית ארגון או כבעיית זוגיות?
(השאלה אולי נשמעת טיפשית אבל המקרה אמיתי!)
לתשובתך אודה
אריאלה
חברי ואני חיים יחד כ-6 שנים. עד כה הייתה ביננו חברות אמיתית וכנה, אנו גרים יחד ועובדים באותו משרד.
שנינו עברנו מערכת גירושים.
בחצי שנה האחרונה יש לי תחושות קשות מאוד שהוא אכן מנהל רומן עם אחת העובדות במשרד,
הוא אינו מכחיש ואינו מודה הוא פשוט שותק.
הצבתי לו אולטימטום שאם הוא לא יפטר את אותה עובדת אני לא אבוא לעבודה.
מערכת היחסים שלנו כרגע מאוד מעורערת אני בדיכאון, איבדתי את שימחת חיי מה לדעתך אני צריכה לעשות?
האם לעמוד על שלי (הוא אינו מוכן בשום אופן לוותר ולפטר אותה…)
בתודה
ליז
אני בת 28 ויוצאת עם בחור מספר חודשים. מזה מספר שנים אני נוטלת תרופה אנטי דכאונית בשל חרדה וחיה חיים רגילים לחלוטין. ברצוני לשתף את חברי אך הוא מאד "ריאלי" בתפיסת עולמו ואני חוששת שיחשוב שחרדה זו מחלת נפש.
בברכה
אני בת 28 ויוצאת עם בחור מספר חודשים. מזה מספר שנים אני נוטלת תרופה אנטי דכאונית בשל חרדה וחיה חיים רגילים לחלוטין. ברצוני לשתף את חברי אך הוא מאד "ריאלי" בתפיסת עולמו ואני חוששת שיחשוב שחרדה זו מחלת נפש.
בברכה
אני כועסת ומתעצבנת שהוא משאיר אותי ויוצא, והוא בשלו.
האם הכעס שלי מוצדק?
תודה על תשובתך בהקדם.
אני נשואה 16 שנים. תחילת הנישואים עברו קשה, עם לפעמים התפרצויות של אלימות פיזית כלפיי, וזה נמשך במשך ה 4 שנים ראשונות. מאז, זה נפסק. כל השנים עסקנו בגידול הילדים. היום, ואני בת 43, נפקחו עיניי, והתחלתי לשאול את עצמי, מה אני בעצם עושה איתו? אין בינינו חברות, אין שיחות, אין אהבה, אין סקס, יש הרבה שתיקות, ולפעמים ריבים – ליד הילדים. הבת הגדולה שלי סבורה שעלינו להתגרש(בת 15), ואני עדיין מהססת. הוא מאד עוזר לי בבית, ואין לי בעיה לצאת מתי שרוצה. וזה נוח לי. כמו כן, היו לי כמה מאהבים נשואים, אבל לא זקוקה לסקס בלבד, זקוקה לאהבה, ולחיים אמיתיים ואוהבים, ולא לחיים בשקר. מה לעשות????
מבקשת עצתך, מה לעשות???
בזמן האחרון, אבדה לנו הרומנטיקה ומאוד קשה לנו בלי זה, אנחנו כבר לא מתקשרים אותו הדבר
אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני ולא רוצים להיפרד, אבל בלי הרומנטיקה חסר לנו משהו בחי הזוגיות, אז שאלתי היא
איך מחזירים את הרומנטיקה לחיי הזוגיות, איך יוצאים מהשגרה שאלה נכנסו?
יש לי חבר מזה חצי שנה, אנחנו אוהבים מאוד מאוד, נמצאים המון ביחד, הקשר זורם ומתחזק בהדרגתיות לכיוון חיובי.
לי יש בעייה שמסתבר שהיא רק אצלי, מעוז, חבר שלי הוא מהאנשים הממש נחמדים האלה לכל אחד, (יתר על המידה אפשר להוסיף) מה שבעיני, נותן לגיטימציה לכל בחורה כמעט שהוא מדבר איתה להתחיל איתו, או לפחות לפתח ציפיה או לתרגם את התנהגותו כעניין אישי בה (מנסיון).
אני לא בחורה קנאית ממש מטבעי, אמנם אנחנו לא מכירים כל כך הרבה זמן אבל משום מה אני לא מצליחה לבטוח בו וזו רק אני, כשיש לו איזושהיא שיחה אני ישר מנסה לחשוב מי זו יכולה להיות, מתקשרות אליו לעיתים בנות שהוא היה איתן בקשר , מנסות בלי סוף לחדש איתו קשרים והוא מבחינתו זה בסדר שהוא ידבר איתן, יפתח שיחות, בקיצור הוא מעורר בי חשדנות, חוסר בטחון והרגשה של חוסר אמון, אני לא יודעת אם אני מרוב אהבה נעשיתי קנאית ועל לא כלום, או שמא התנהגותו מובילה אותי לרגשות אלו?
אציין, כששוחחנו על כך, הוא לא הסכים איתי ולא הפסיק לומר כמה אפלטוניים הקשרים האחרים שלו, ואין לאף אחת שום מניע או כוונה נסתרת או ברורה לגביו, אני לעומתו סקפטית מאוד לגבי כולן,אני לא יודעת מה לעשות עם כל הרגשות האלו, אי אפשר לנהל מע' יחסים בריאה על רקע חשדנות, הוא סומך עליי בעיניים עצומות ואני סובלת, מה לעשות????
מה אומר !אני ממש בלחץ
רצוני לדעת לפשר דבר שמאוד מציק לי .כשאני נמצא ביחד עם חברתי אני מרגיש בסדר אפשר לסכם מין נחמד כזה אך חסר לי ריגוש מסוים וזה תחום די צר בנושאי שיחה עימה.
אני בחור שמתענין וקורא בתחומים רבים וחסרה לי האינטלקטואלית עימה
הבחורה בחורה מקסימה רגישה בעלת אופי יציב ומתון .אך מה נאמר . אין אקשן
דבר נוסף שקורה לי איתה ואני מרגיש ממש חרא עם זה
זהו שאני לפעמים מרגיש כאילו היא זרה לי
אני מפחד לאבד אותה היא בחורה איכותית אמיתית וישרה שבנויה
לקשר משפחתי יציב אני כבר בן 41 ומרגיש שאם אני חותך את הקשר יותר לא תהיה חתונה בחיי רצוני לציין שאני נמצא עימה תקופה די ארוכה כ10 שנים שבמהלכם היו לנו פרידות וחזרות
מצפה לתשובה
דני
כשמצב כזה משתלט עליי אני לא יכולה ומאוד לא רצוי שאני אתקשר, אני מעוצבנת ברמה בלתי רגילה והכל נהיה שחור. אני נהיית פסימית ופרנואידית במידות מסוימות והמחשבות מרחיקות לכת וכשאני מאולצת כבר לדבר בדרך כלל אני אומרת דברים שלא הייתי אומרת בכל מצב אחר, אני מאשימה, מקללת ומעליבה מאוד את בעלי. בתחילת החברות היינו מתעמתים גם כשהייתי במצבים כאלה אבל לאחר שראיתי עד כמה הוא נעלב, ועד כמה אני מרחיקה, החלטתי שנכון יותר לנסות להתמודד קודם כל עם עצמי ועם תחושותיי כשאני 'בקריזה' ואח"כ, כשאני רגועה יותר עם בעלי. העניין הוא שאני יכולה להיות 'בקריזה' כזו יומיים, וביומיים האלה אני אפילו לא רוצה להריח את בעלי, אני מתרחקת ממנו- גם לטובתו וגם לטובתי לגמרי- ומחכה 'שהזעם יעבור'
בעלי נפגע מזה קשות, אפילו שניסיתי לומר לו שההתרחקות היא לטובתו ושאני לא יכולה לדבר או להירגע, שזה פשוט משתלט עליי. אבל בנתיים המצבים האלה רק מחריפים את הריבים הטיפשיים וגורמים לנו לפעמים לא לדבר ימים שלמים.
ניסיתי למצוא את הגורם לזעם הזה, כי בכל זאת מצבים כאלה מתרחשים לא רק כלפי בעלי רק שעם אנשים אחרים אני תמיד יכולה ללכת הביתה ובזה ה'מצב' נפתר.
אני מרגישה שמצבי הרוח האלה משתלטים לנו על חיי הנישואים ומררים אותם. אנחנו אוהבים זה את זה, הוא מעולם לא ניסה לפגוע בי והוא באמת איש טוב.
אני רוצה לשנות את זה בעצמי, ועושה מאמצים רבים לשם כך, ניסיתי גם להסביר לו שכעת הוא יצטרך לקבל את זה בי, ושבמצבים האלה אני אתרחק מהבית ליום- יומיים, אבל הוא אינו מוכן, הוא טוען שזה לברוח, ושבית לא עוזבים ובכלל 'את הכלים לא שוברים' .
דבר שהשפיע עליי מאוד הן פיזית והן נפשית ציפיתי ממנו להבנה ותמיכה ובמקום זה קיבלתי חוסר יחס מספק דוגמא: ערב אחד שממש לא הרגשתי טוב הוא רצה לעזוב אותי לבד ולקפוץ לחבר וכו' ביום שישי ממש נשברתי וקיבלתי התקפת בכי הסטרי של שעות וגם זה לא עזר רק שרציתי לעזוב
כי הרגשתי שהוא גרם לי למן התמוטטות נפשית הוא שכנע אותי להשאר עוד קצת ולא ללכת ככה
ושהכל יסתדרשהוא אוהב אותי
יש לציין שאני כל הזמן משתפת אותו במחשבותיי ורגשותיי כך שהוא יודע
הוא אומר שהוא אוהב אותי אבל יש בי כ"כ הרבה כעס אכזבה וכאב ונראה לי שהוא פשוט חושב שאפשר לשכוח ולמחוק את הכל ולעבור הלאה וקשה לי עם זה מה עושים?
מה אני יעשה ואים אני יגיד לא שאני אוהבת אותו
והוא ידחה אותי מה לעשות ?
אני נוטה לכעסים על כל סיבה טיפשית תוך הרמת קול עז, קריזה, בצורה לא מובנת!!!
אשר מפריעה מאוד לבעלי, ובצדק.
אחרי כל כעס "אני עומדת מול הראי" ומצטערת על מעשי ומבטיחה לעצמי, שבפעם הבאה התגבר על התנהגותי הברוטלית , אך לרוב אנני מצליחה להתגבר על יצרי.
מה עושים? האם תוכלי לתת לי מספר כלים להתמודדות? הדבר חשוב לי מאוד! תודה מיטל.
לפני כחודשיים סיימתי קשר של שנתיים וקצת,במשך חודש וחצי של הפרידה אנחנו מדברים על ניסיון לחזרה בו זמנית שלבחור יש משהי חדשה. לאחר שגיליתי את זה נורא נפגעתי וכעסתי כאחד ולאחר שהתעמתתי עימו הוא אמר "זה היה בעבר עכשיו אנו פותחים דף חדש".
לאחר שסלחתי שוב נוצרו בעיות עם הבחורה החדשה וסיימתי את הקשר והוא עדיין אומר שהוא אוהב אך הוא איתה וזה לא ברור לי למה?
אנו מתראים כמעט כל הזמן בגלל איזורי עבודה ובילוי( הבחורה החדשה אני עובדת איתה……..).
אני יודעת ממנו שהוא עדיין אוהב אותי אך בגלל אימו אין באפשרותינו לחזור היא מקשה עליו
כמו כן גם הורי.
אני רוצה אותו ואני יודעת שזה הדדי .
אנא עזרי לי מה עליי לעשות?
האם הוא יכול לאהוב אותה למרות שאמר לי שלא?
אז מדוע הוא איתה אם הוא אוהב אותי?
נ.ב אנו תכננו להתחתן מה לעשות?
תודה רבה מיטל
שמי סיוון ואני בת 22 לפני כשנה נפרדנו אני וחבר שלי אחרי 3.5 שנים שהיינו ביחד .
מאז איני מצליחה למצוא מישהו ואם כבר אני יוצאת עם מישהו אז זה נגמר מאוד מהר .
אחיותיי התחתנו בגיל מאוד צעיר ולכן אני מרגישה מאוד לחוצה שאין לי אפילו מישהו וברור גם שאיני רוצה להיות לבד .
מה עליי לעשות ?
אודה לך מאוד אם לא תפרסמי את שאלתי בפורום אלא תשלחי את תגובתך לאימייל שלי .
תודה
לפניי שבוע עברתי הפלה טבעית ורציתי מאד לדעת מתי יהיה אפשרי להיכנס שוב להריון והאם יש לזה השלכות לעתיד ומה בדיוק צריך לעשות?
נשוי במקום עבודתה ומאז היא בקשר איתו.במקרה ראיתי פירוט שיחות של אישתי שבו מספר הטלפון של הבחור מופיעה המון פעמיים ובזמניים לא שיגרתיים.כאשר שוחחתי עם אישתי היא
טענה כי הבחור הוא ידיד שלה.יצא לי להיפגש עם אישתו ובשיחה זו היא טענה כי בעלה השתנה מקצה לקצה.משפחתה של אישתי לא מדברים איתה בגין קשר זה ואנחנו נמצאים בתהליך גירושים כי היא לא מוכנה לנתק קשר זה.כולם יודעים כי היא עושה טעות כי הבחור אמר לה
כי לא יעזוב את משפחתו.
מה עושים במקרה כזה?
אשמח לקבל תשובה חזרה
זוהי הפעם הראשונה שאני מעלה את הנושא.
בעלי ואני נשואים מזה 9 שנים. הוא בן 39 ואני בת 32. תמיד הייתי צעירה יותר ברוחי ממנו. כבר בזמן החברות שלנו, שארכה שנה, חשתי שיחסי המין מצידו הולכים להיות משעממים מאוד. עם הזמן הפך נושא זה לקרקע חריבה. הוא לא הצליח להגיע לזקפה ואם כבר הגיע, נפלה זו באמצע. אני בחורה מושכת. יש לי גוף נהדר ואני נראית טוב. איני מקניטה אותו ומאפשרת לו מרחב פעילות בכל נושא. הוא אינו חייב לבוא אתי למפגשים שונים ואיני כופה רצוני עליו. מזה 5 שנים, בעקבות התסכול שבלישון ליד גבר ובכל זאת לא לחוש אותו, עברתי לחדר אחר. יש לי כעת חדר משלי וגם אם אנו יוצאים לנופש בבית מלון, יחסי מין אינם ברשימת הבילויים. אין טעם להכנס לסיבות פסיכולוגיות לגבריות הפגועה שלו, שלדעתי מתחילה מאביו. אנחנו ביחד וזו עובדה. הבעיה המתעוררת כעת היא, שאם חשבתי שהזמן יעשה את שלו – אני כבר אפילו מקווה שלא. הוא לא מושך אותי יותר ואיני מסוגלת לשאת את מגעו בחיבוק הפשוט ביותר. לפני כשנה בגדתי בו באופן חד פעמי אך לא נהניתי עקב תחושת האשמה. הייתי קמה והולכת אבל לאן? למה? האם להיות לבד בגיל 32 הוא מה שאני רוצה? האם להתענג על נישואי הנוחות ולמצוא אהבה בבגידה? עזרי לי, אני זקוקה לתשובה.
מה דעתך ? זה הפתרון ?
הכרנו דרך האינטרנט באחד הצ'אטים ולאחר 3 חדשים של שיחות נפש בטלפון –
החלטנו להיפגש…
משם והלאה ההתאהבות היתה מאד מהירה אך הקושי האמיתי הוא
שאני היום בן 26 והיא היום 18
הרי כולם יאמרו שנכנסתי למערבולת מסוכנת שיש להיזהר ממנה, אבל אני מרגיש שזוהי אהבת חיי והרי אינני בן 16.
אני רוצה לשמר את הקשר הזה וקשה לי לחשוב על לוותר עליו למרות הקשיים.
לאחרונה גובר בינינו המתח – אפילו נפרדנו מספר פעמים בשל המריבות המרובות
אך אני רואה אותן כבעיה בזוגיות ולא כבעית אופי ולכן אני מתאמץ להישאר.
יש לציין כעת כי אנו נפגשים כ פעמיים בשבוע ובכל השאר אנחנו בקשר טלפוני מתמיד ובעיקר שיחה עיקרית אחת ביום של כשעה בממוצע.
לא אלאה אותך כרגע בכל הבעיות שלנו ואתמקד בעיקר:
לעתים קרובות אנו נקלעים לויכוחים אשר ברובם הינם חשובים
תוך כדי הויכוח מתלהטות הרוחות, ובאופן קבוע היא פותרת את זה ב :
אני רוצה לישון, אני לא יכולה לדבר כרגעכי אני עצבנית מדי, נדבר על זה מחר וזהו.
דרישה לגיטימית לחלוטין כאשר היא קורה פעם בחודש בערך
אך אני חש כי בכל פעם שאנו נוגעים בנקודה חשובה שלא כל כך נעימה- היא לא מסוגלת להיתמודד עם זה
אני מרגיש שהיא בורחת מהתמודדות ובעצם – בכל פעם שיש התפתחות חשובה היא עוצרת אותה.
אני מרגיש נטוש, אני מרגיש זלזול, מלחיץ אותי שהיא לא מסוגלת להיפתח ולשמוע כאשר לא נעים לה – הרי יש כל כך הרבה דברים שלא נעים לשמוע ובכל זאת חשוב להכיר בהם…
אך היא לא מוכנה לוותר על הזכות שלה לברוח מתי שבא לה.
אשמח לשמוע את חוות דעתך והמלצתך בנידון,
בתודה מראש
יובל
אנא עיזרי לי להחזיר את הבטחון ואיך יוצאים מזה.
יש לציין שהיא נראית טוב וגברים רבים מסתכלים עליה ברחוב וזה קורע אותי.
מוטי
אני נמצא בהליכים מאישתי כשנה כל שנות נשואי לא בגדתי באישתי לפני שנה שהחלטתי שאני מתגרש .
יצרתי קשר עם המון נשים גם קשר חברי ורומנטי חלקן התאהבו בי והיה מאוד מהנה
היום הורדתי פרופיל (הייתי בקשר רצף עם 4 נשים)ואני היום בקשר עם אישה נשואה בת 49שמאוד טוב לי איתה ומאוד אוהב.
באחד מסופי השבוע הכרתי אישה נחמדה גרושה עם ילד בת 35 זה היה סוף שבוע של גיבוש בחוג שלנו שנינו היינו במלונות נפרדים והיינו נפגשים בפעילות של המלון שלי או שלה.
נוצר בינינו קליק מדהים והרגשנו משיכה מאוד חזקה למגע לאו דווקא לסקס .
ומאותו זמן אנו יחד כ חודשיים ומיום ליום אנו מתאהבים יותר ויותר .
מאוד מציק לי שאני רוקד על שתי חתונות וסיפרתי לחברתי החדשה שיש לי קשר עםאישה נשואה
ואני צריך זמן לנתק את הקשר עם אותה אישה שאנו יחד כבר יותר משנה.
ואני לא יודע איך לעשות זאת מטבעי אני אדם מאוד רך ועדין לא מסוגל לפגוע באישה שכל כך אוהב.
אבל היום אני שבע מכל הקשרים שהיו לי ורוצה קשר מבוסס שיהיה לו עתיד ואת זה אני רוצה לבנות עם חברתי החדשה יש בה כל מה שאני מצפה מאישה אנו אוהבים מאוד דרך אגב היא זו שחיזרה אחרי בגלל מצבי האישי לא רציתי קשר מחייב במיוחד לא בחוג שאנו נפגשים מה שקרה לנו אין לי הסבר איך זה קרה שאנו יחד היום .
בבקשה עזרי לי תני טיפ איך אני מסיים את הקשר עם אותה אישה נשואה
תודה
אני יוצאת עם בחור גרוש והעסק דיי רציני
אחת הדילמות שלי היא איך אני אמורה להתייחס לאקסית שלו
ולילד שלהם, הילד נמצא אצלה ורק בסופי שבוע אצלו
כמה שאלות:
1.אם אנחנו מחליטים להתחתן האם כדי לדבר עם גרושתו קודם ועל מה?
2.איך אני אמורה להתייחס לילד
3.הילד אצלו בסוף שבוע קבוע, ואני מאמינה שמידי פעם אני ארצה להיות עם
בעלי לבד, מה עושים? האם זה נכון לסכם מראש שפעם בכמה שבועות
נמצא סידור לילד, או שיהיה עם אמא שלו?
תודה רבה
עמית
במסגרת הצבא הוא הכיר חבר שהפך להיות חברו הטוב ביותר ולכן,לעיתים יוצא לנו לצאת עם חברים שלו וכן,אותו חבר מדובר.
אותו בחור עשה עלי רושם די שלילי(אמר לחבר שלי בסוף יציאה שכל הערב נעצתי בו מבטים,קורא לחבר שלי הצידה לשיחת לחשושים ועוד מעשים אחרים חסרי טאקט)
מצב זה גורם לי אי נוחות בחברתו ,הערתי על כך לחבר שלי אך הוא אומר
שחברו פשוט חסר טאקט אבל שלא מדובר באדם בעל כוונות רעות.
השאלה היא האם להודיע לחברי שאני לא מוכנה לצאת עם אותו בן אדם יותר או להבליג ולצאת איתו בכל זאת פעם ב…מתוקף אחד הוויתורים שעושים בקשר.זהו חברו הטוב ביותר ולא יוצא להם הרבה לבלות ביחד מכיוון שהם חיילים…מה לעשות?
אספר אותה בתמצות מפאת המקום.
אני וחברי יוצאים כבר 5 שנים ותמיד מרחפת מעליו השאלה למה לא חיכיתי לו.
לפניו יצאתי עם 2 גברים שהיו לי איתם יחסים אינטימיים ואני הראשונה שלו. רוב הריבים אם לא כולם מתרכזים בנושא הזה והוא לא מסוגל להבין שהיו לי חיים לפניו.
אני ממש מיואשת מהמצב וממש רוצה לעזוב לפעמים אבל אני אוהבת אותו מאוד.
אנא עזרי לי בבעייתי
תודה
הייתי 10 שנים לבד (הכוונה ללא קשר רציני וקבוע)
נכון להיום אני נמצאת כבר שנה וחצי בקשר עם בחור שלאחר שלושה שבועותלא הייתי שבעת רצון מהקשר והתגלו פערים עצומים מכל מיני סיבות , הקשר לא מסב לי אושר (הוא מסב לי נחת ותחושה של קביעות מהולה בקיבעון) ואין לי אומץ וביטחון כדי לפרק את החבילה ולהתחיל מחדש. וכך אני מושכת בידיעה כי זהו ביזבוז זמן. אני לא צופה עתיד מזהיר איתו ולכן אנחנו גם בכלל לא בכיוון של חתונה. אני מרגישה תקועה. אשמח לעצתך תודה רחלי
אני נמצאת במצב בעייתי שאליו אני נקלעת בפעם הראשונה אני בת 26 ובן זוגי הוא בן 24 אנחנו יוצאים כמעט 5 חודשים שהם החודשים הכי יפים בחיי לא לי ולא לבן זוגי אין בעיה אם הפרש הגילאים ביננו אנחנו מסתדרים נהדר ומאוד אוהבים האחד את השניה. יש בינינו זוגיות טובה ואיכותית הבעיה היא במשפחתו, אני הראשונה שהוא הביא לבית ובאמת בהתחלה הסתדרנו נהדר אני ומשפחתו בילינו הרבה ביחד לדוגמא אילת והיתה בינינו אידיליה לפני כחודשיים נכנסה בחורה חדשה לבית וזו החברה של האח הגדול שהיא תהיה עו"ד בקרוב ולי יש רק בגרות מלאה ועובדת במקום טוב, הבעיה היא שלפתע לאחר 3 חודשים שאני מכירה אותם ונמצאת אצלהם הם החליטו שאני לא בשבילו ולא רוצים שיהיה איתי כמובן שבינתיים האהבה מנצחת וחברי לא רוצה לשמוע על זה בכלל והוא הודיע להם חד וחלק שהוא נשאר עמי ולא יעזור להם כלום אני מיואשת ולא חושבת שהבעיה תפתר האם תוכלי לייעץ לי לעשות משהו, לא דיברתי איתם מאז וגם לא הלכתי לביתו ומאז עברו שבועיים נ.ב. המשפחה שכלה את בנם בן ה- 18 לפני שנתיים מדום לב
אודה לך אם תוכלי לעזור לי
בברכה,
ליזי
הייתי מאוד רוצה לדעת מה לעשות אז כך: אני ובעלי נשואים 3.5 שנים +ילד בן חצי שנה מאז שנכנסתי להריון עד היום אני מאוד מקנא לבעלי עד כדי כך שאפילו אם הוא יביט בבחורה יפה ויחמיא לה אני רבה איתו ריב כזה גדול שאין להסבירו אני לא יודעת מה לעשות אני תמיד חושדת בו אבל אני יספר לך מה הולך ביננו קיום יחסי מין ממצוע 5 פעמים בשבוע אנחנו מתים אחד על השני אבל לא יודעת למה אני מקנא שהוא מביט לאחרות ומחמיא אני ישר חושבת על דברים שליליים. למה אני דואגת בגלל שסיפרתי לו שהיה מישהו בעבודה כשהייתי בחודש רביעי סיפרתי לו שיש לי בעבודה מעריץ שכל יום בא לבקר אותי והוא מתקשר אלי תמיד לפלאפון וקנה לי טבעת נישואין וזרקתי לו את זה בפרצוף ועד כדי כך שהעפתי אותו מהעבודה ואני מרוב שאני אוהבת אותו סיפרתי לו את כל הסיפור הזה והוא התעצבן מאוד וחשב שהיה לי רומן איתו ובכיתי לו ונשבעתי שלא היה שום דבר עכשיו למה סיפרתי לו כי הוא היה מספר לי שהוא תמיד רואה בעבודה שלו בחורות יפות והוא מדבר איתן השאלה מה קורה איך אני יוצאת מהקנאות והאם הוא באמת מאמין לי?
תודה רבה לכם
אנחנו נשואים כבר 30 שנהת גידלנו שתי בנות ובן.הבנות נשואות.עדיין אין נכדים.הבן התגייס לצבא לא מזמן ,כך שהקן התרוקן.
שנינו עובדים,והיחסים בינינו היו סבירים,אני במשך השנים הצלחתי להעסיק את עצמי בצילום,ריקודי -עם,ללכת להרצאות .אישתי רוב רובה היתה בקטע של הבית ,במיוחד אובססיבית לניקיון וסידור הבית ,כל השנים ביקשתי ממנה שתנסה למצא לה גם עיסוקים אחרים ,ניסתה
לצאת עם חברות,התעמלות,אך לא הצליחה להתמיד,לצאת באמצע השבוע יחד קשה היה אז וגם כיום.מבחינה חברתית יותר מסוגרת ואני יותר פתוח .הבעיה שאני נמצא בה ריגשית לא מהיום,זה חסר בחברות.ריגשית אני אוהב אותה ,כיום כשאנחנו שוב לבד אני מרגיש בעיה
של תקשורת אתהתמה את מציאה לעשות בנידון?
אנחנו בני 38 ו- 34, נשואים מזה 14 שנה, שלושה ילדים, עבודה קבועה, משכורת סבירה פחות או יותר.
תמיד חשבנו על 4 ילדים, בן זוגי העלה את הנושא כבר לפני מס' שנים (הילד הקטן בן 7+) אך לבסוף החלטנו לחכות "עוד קצת", כשהנושא הועלה שוב לאחרונה, חשבנו רבות והחלטנו ללכת על זה, אך לצערינו ההריון נכשל ועברתי הפלה. לכשהתאפשר הדבר מטעמי הבריאות, ניסינו שוב אך לי פתאום יצא האויר מהבלון, יום אחד בא לי עוד ילד, אבל ממש, "מדגדג לי ברחם" כמו שאומרים, ויום אחר אני שואלת את עצמי – למה לך בעצם?
יש לציין שבעלי נותן לי את כל הקרדיט, ואומר שהוא יכבד כל החלטה שלי. בעבר הוא מאד מאד רצה עוד ילד, אבל הוא עובד הרבה שעות ואין לו הרבה סבלנות, לפעמים כשאני מעירה לו ע"כ (שבקושי יש לו סבלנות לילדים , ואיך הוא רוצה עוד אחד?) הוא מחייך ואומר לי שלא אדאג.
ואני, שוב, מצד אחד רוצה עוד ילד, ואם לא עכשיו – אז מתי? לא רוצה ללדת יותר מדי מאוחר… ומצד שני, פוחדת שגם לי לא תהיה סבלנות רבה מדי…
אודה על עזרתך בהתלבטויותי..
ע הזמן הידידות שעברה עליות ומורדות התהדקה וגלשה גם למיטה. המיטה גלשה גם לחיי היומיום והוסיפה לקרבה ביננו. אני קצת מתוסכלת מזה שהוא מסרב להגדיר אותנו כבני זוג למרות שאנחנו לא רחוקים מזה במהות הקשר שלנו ודבר נוסף – שהסירוב לקבל את הזוגיות שלנו הוא חלק מזה :
הוא כבר מעל שנה משוחרר: הוא לא עובד ולא לומד ולמעשה ממש לא עושה כלום – כואב לי עליו – כואב לי שאני קמה בחמש כל בוקר כדי ללכת לעבודה וללימודים וחוזרת בשמונה בערב הביתה כדי להמשיך ללמוד בבית ולישון שעתיים בלילה כשהוא לא עזב את המיטה. כואב לי שהוא לא עושה עם עצמו כלום שהוא מפגין חוסר ביטחון עצמי בחברה , שהוא מסוגר ונוקשה ונותן לקושי לאמץ את עצמונו להילחם בפאסיביות לעצור אותו מלקום ולהתחיל לחיות – זה גם מדכא אותי ברמה מסויימת מה גם שאני אוהבת אותו ואינני רוצה לראות אותו מנהל צורת חיים רקובה שכזאת כשהוא יכול הרבה יותר אם רק היה מסכים לקבל יעוץ. ואני מרגישה כאילו אני רק עוד חלק בפאזל החיים המפוררים האלו שהוא מנהל. ניסיתי לעזוב אותו והוא ניסה ודיי בקלות הצליח להחזיר אותי בהצהרות תומכות ואוהבות – אבל כנגד כל ההצהרות הוא עדיין לא האדם שאוכל לצאת איתו מחובקת ונינוחה מהשלווה שאנו חולקים ונותנים זה לזה. אני יודעת שאני חשובה לו אבל אני יודעת שגם אני מקבל את אותו יחס שהוא נותן לכל דבר חשוב אחר בחיים שלו שזה יחס של ביטול בטלנות ריפיון ידיים פאסיביות אטימות ובמידה מסויימת גם ניצול כי אני נותנת כאן את הלב שלי הראש שלי הזמן שלי והגוף שלי ומקבלת ממנו הצהרות על רגש ואת הגוף שלו ואת התלות שלו בי שלא באים ביחד עם שום דבר אלא בפני עצמם ולא כחלק ממסגרת והגדרה כלשהי שתהלום את טיב הקרבה שלנו
אני ממש לא יודעת אם לקום וללכת לתמיד או להחליט שאני הולכת אחרי הלב. מצד אחד אולי כן ללכת אחרי הלב כי אני רק בת 21 וזה לגיטימי איכשהו ומצד שני מגיע לי הרבה יותר ומגיע לי לקבל החלטה כי היום אני בת 21 אבל כמה אני יכולה לגרור את הזמן בדברים שהם רגשיים אבל מתנהלים בחוסר תכליתיות שכזה ? מה יהיה מחר? אולי אני מפסידה הזדמנויות טובות יותר שיתרמו לי יותר? מצד שאני אני אוהבת אותו. כמה עמים כבר אני יכולה להמשיך להיפרד ובסוף לחזור- זה הפך למגוחך בעיני
בשורה התחתונה אני אוהבת אותו אבל אנחנו לא מתאימים מסיבות מהותיות ביותר מה יהיה צעד אפשרי שיתאים פחות או יותר בעינייך כמתבוננת מהצד ?
אני ובעלי נשואים שנתיים ויש לנו בת בת 8 ודשיםח.
בעלי לא יוזם סקס בכלל וכל ערב יושב עם המחשב. אני מבקשת שיתקלח כדי שנוכל להיות אינטימיים אך קשה להזיזו משם.
לפני לידת ביתנו היה סקס טוב אך גם אז הוא לא יזם.
אני לא מרגישה נחשקת וגם מאד חשוב לי לשמר את נישואינו .
אהבה לא חסרה אך סקס כן.
מה אפשר לעשות?
אנחנו פתוחים אחד עם השני וכל הזמן מדברים על זה אך שום דבר לא משתנה???
הוא אוהב אותי מאד, טוב אלי, יש ביננו תקשורת טובה, הבנה, חברות. כל מה שצריך בקיצור…
כולם מהללים את הקשר ועד כמה הוא מדהים (עופר) ומתאים לי, מאזן אותי וכו'.
אנחנו עומדים לעבור דירה בקרוב, רק שנינו. בעייתי היא שמתחילת הקשר אני ועד היום אני עדיין לא בטוחה אם זה "זה". אני לא יודעת אפילו אם אני אוהבת אותו, כלומר, לפעמים אני אוהבת ולפעמים לא. אני מפנטזת על על גברים מתאימים לי יותר, על חיים אחרים. חסר לי בקשר משהו מיוחד, משהו קסום שעליו חלמתי יותר, למרות שאני לא יכולה לדמיין אהבה גדולה יותר מהאהבה שלו אלי. אני שואלת את עצמי אם זו התפשרות או פשוט הכרה במציאות. אני תמיד חיה בפנטזיות, ועוד אף פעם לא היה לי משהו המתקרב לפנטזיה, השאלה היא אם עלי להמשיך לחפש אחר הפנטזיה. המחשבה, אגב, של לחיות בלעדי עופר מפחידה אותי מאד, לא כי אני מפחדת להישאר לבד, אני רגילה לזה ואפילו מתגעגעת לזה קצת, אלא המחשבה שאני טועה והוא הבן אדם בשבילי. לעופר, אגב אני מספרת הכל, או כמעט הכל, עד כמה שאפשר, הוא בטוח בקשר שלנו, אומר שאם יש דברים שצריך לעבוד עליהם אז נעשה את זה, שצריך לבנות יחסים וכד', הוא חושב (ואחרים) שאין זוג מתאים מאיתנו. אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה, אני לא יודעת איך צריך לאהוב, איך צריך להרגיש. הבעיה היא שאף פעם לא היה לי משהו רציני להשוות אליו, וגם לא מאנשים שאני מכירה, כי אני רוצה משהו אחר גם מהם.
השאלה שלי היא הבן זוג שלי הוא החבר הכי טוב שלי (למרות שהוא כ"כ שונה ממני ולא מכיר הרבה צדדים בי), אם אנחנו מסתדרים מצוין, אם כיף שלנו (כשאני לא עסוקה במחשבות האלה) הוא אדם מדהים וכו' וכו'- האם בהרהורים שלי יש משהו- כלומר, אם מרגישים -אז מרגישים, או שאלה החיים ואני פשוט חיה בפנטזיות????
תודה
ליהיא
הקשר נראה כרציני וכלל פגישות עם המשפחות וכו. כשהתחלנו לדבר על מעבר למגורים משותפים הוא טען שהוא לא מוכן לזה ובגלל זה הוא החליט להפרד, במשך כל החודשים שחינו בנפרד למעשה שמרנו על קשר טלפוני והרגשנו שמאוד קשה לנו אחד בלי השני. בימים אלה הוא החליט לעבור לגור בעיר שלי וביקש שנחזור להיות ביחד מבלי לגור עדיין ביחד. אני אוהבת אותו מאוד והוא עושה לי טוב ועם זאת אני מתלבטת האם זה נכון לי? מה מבטיח לי שבעוד כמה חודשים זה לא יקרה שוב? האם זה נכון לעשות כרגע את הויתור הזה? אני יודעת שהוא באמת אוהב אותי. תודה.
אני בת 28 . מזה שנתיים יש לי חבר, ואנחנו גרים בנפרד. כשהכרנו הוא גר עם אמו (הוא בן 29) ולאחר חודשיים עבר לגור לבד, לאחר שראה כיצד אני חיה. הוא גר מרחק של 8 דקות הליכה ממני. אני גרתי בהרבה דירות שכורות ובשלוש שנים האחרונות אני גרה לבד. כבר בתחילת הקשר הרגשתי מוכנה למגורים משותפים, אך הבנתי וכיבדתי את רצונו לגור לבד, כיוון שלא עשה זאת בעבר. הפרטיות חשובה לו מאד והוא חושש שתעלם אם נגור ביחד. אני יודעת שהנושא מלחיץ אותו, ואני לא רוצה שנעבור לגור ביחד כאשר הוא מפחד, אלא מהחלטה שלמה שלו, ללא לחץ. עם זאת אני יודעת כמה הוא פסיבי בעניינים כאלו, ולא בטוחה שפחדיו יעלמו אי פעם. אנחנו אמנם גרים קרוב אך לדעתי מגורים משותפים יכולים להעמיק את הקשר. אני חוששת להלחיץ כאמור ומחכה שהוא יעלה את הנושא . אשמח לשמוע את דעתך או עצתך.
יכול להימשך לאורך שנים מבלי לפגוע בנישואין.
היכולת להפריד בין סקס טוב לאהבה משתלם מאוד .עד כמה יכול הדבר להזיק לנישואין
לזוגיות קשר רומנטי נוסף מבלי שהאישה יודעת על כך .
האם כדאי לי לנתק הרומן מהצד למרות שהסקס מעולה שם לטובת המשפחה והאישה
מובן לי כי המשפחה חשובה יותר אבל הפנטזיות חזקות יותר מהספרות המקצעוית
מבחינה סטטיסטית מה עולה בגורלו של בוגד 007 סמוי וחכם.
אני בת 47 ובשנה האחרונה החשק המיני שלי נמצא בירידה תלולה.
יחסי המין שלי ושל בעלי היו עד לפני שנה תכופים ומספקים.
התקשורת ביננו זורמת ותקינה ואנו מדברים על הנושא
אני מאוד רוצה לחזור ולחוות את המיניות שלי ואת החשק שאבד
האם תוכלי לייעץ לי מה אני יכולה לעשות ?
האם זה ענין של גיל ?
האם יש כדורים או חומרים שיכולים לעזור ?
הייתי מעוניינת לקבל את מספר הטלפון שלך על מנת שאוכל לפנות אלייך בעניין ייעוץ באופן פרטי.
האם זה אפשרי?
תודה
נעמה
האם אפשר לקבל את מספר הטלפון שלך על מנת לפנות אלייך לייעוץ זוגי באופן פרטי?
והבעיה היא כזאת:היא נמצאת במשרד יחד עם שני חיילים אחרים(זה השבוע הראשון) ואחד מהם מפלרטט איתה במילים ללא הפסקה(הוא נראה מצויין,חכם,עשיר ואם הייתי בחורה אני מאמין שגם אני הייתי הולך איתו). אני מצידי כן סומך עליה ולא מפחד מבגידה אבל הקנאה מצליחה להוציא אותי מריכוז ביום וגם בלילה, דיברנו על זה ואני רמזתי שתעבור תפקיד(אני יודע שזה לא בסדר אבל אני מרגיש שאני מוכן להיפרד ממנה בכדי שיום אחד ההרגשה הזו תיעלם). אבל הבעיה הכי גדולה היא שאני לא יודע איך להתמודד עם הרגש העצום הזה ואני כמעט ולא יכול לתפקד במשך היום. אחכה לתשובה תודה מקרב לב,
יוני
והבעיה היא כזאת:היא נמצאת במשרד יחד עם שני חיילים אחרים(זה השבוע הראשון) ואחד מהם מפלרטט איתה במילים ללא הפסקה(הוא נראה מצויין,חכם,עשיר ואם הייתי בחורה אני מאמין שגם אני הייתי הולך איתו). אני מצידי כן סומך עליה ולא מפחד מבגידה אבל הקנאה מצליחה להוציא אותי מריכוז ביום וגם בלילה, דיברנו על זה ואני רמזתי שתעבור תפקיד(אני יודע שזה לא בסדר אבל אני מרגיש שאני מוכן להיפרד ממנה בכדי שיום אחד ההרגשה הזו תיעלם). אבל הבעיה הכי גדולה היא שאני לא יודע איך להתמודד עם הרגש העצום הזה ואני כמעט ולא יכול לתפקד במשך היום. אחכה לתשובה תודה מקרב לב,
יוני
לפני כשנתיים היינו בטיפול זוגי שהופסק באמצע (מסיבות של חוסר זמן ותקציב).
לאחרונה יחסינו התדרדרו שוב ואנו כמעט ולא מחליפים מילה. אם כבר עושים זאת יוצא מזה כעס או ריב.
יש לציין שאנו זוג הורים לילד בן 6 שכמעט כל חיינו סובבים סביבו. כמעט אין לנו זמן לעצמינו ואנו כמעט לא מבלים לבד. אולי פעם בחודש ליציאה קרובה לבית.
הרגשתי היא שלבעלי אין אלי סבלנות. הוא לא אוהב "לדבר על בעיות ביחסים" אלא דוגל בשיטה של-"בואי נעזוב את הכעסים וניתן לדברים לזרום,ואז נוכל לחזור לתלם.
אני מאוד אוהבת אותו והוא מאוד חסר לי אבל כל הזמן יש לי את התחושה שתמיד הוא יכול לקום ולעזוב אם אגזים בהתנהגותי.
תודה
רוית
לפני כשנתיים היינו בטיפול זוגי שהופסק באמצע (מסיבות של חוסר זמן ותקציב).
לאחרונה יחסינו התדרדרו שוב ואנו כמעט ולא מחליפים מילה. אם כבר עושים זאת יוצא מזה כעס או ריב.
יש לציין שאנו זוג הורים לילד בן 6 שכמעט כל חיינו סובבים סביבו. כמעט אין לנו זמן לעצמינו ואנו כמעט לא מבלים לבד. אולי פעם בחודש ליציאה קרובה לבית.
הרגשתי היא שלבעלי אין אלי סבלנות. הוא לא אוהב "לדבר על בעיות ביחסים" אלא דוגל בשיטה של-"בואי נעזוב את הכעסים וניתן לדברים לזרום,ואז נוכל לחזור לתלם.
אני מאוד אוהבת אותו והוא מאוד חסר לי אבל כל הזמן יש לי את התחושה שתמיד הוא יכול לקום ולעזוב אם אגזים בהתנהגותי.
תודה
רוית
לפני כשנתיים היינו בטיפול זוגי שהופסק באמצע (מסיבות של חוסר זמן ותקציב).
לאחרונה יחסינו התדרדרו שוב ואנו כמעט ולא מחליפים מילה. אם כבר עושים זאת יוצא מזה כעס או ריב.
יש לציין שאנו זוג הורים לילד בן 6 שכמעט כל חיינו סובבים סביבו. כמעט אין לנו זמן לעצמינו ואנו כמעט לא מבלים לבד. אולי פעם בחודש ליציאה קרובה לבית.
הרגשתי היא שלבעלי אין אלי סבלנות. הוא לא אוהב "לדבר על בעיות ביחסים" אלא דוגל בשיטה של-"בואי נעזוב את הכעסים וניתן לדברים לזרום,ואז נוכל לחזור לתלם.
אני מאוד אוהבת אותו והוא מאוד חסר לי אבל כל הזמן יש לי את התחושה שתמיד הוא יכול לקום ולעזוב אם אגזים בהתנהגותי.
תודה
רוית
לפני כשנתיים היינו בטיפול זוגי שהופסק באמצע (מסיבות של חוסר זמן ותקציב).
לאחרונה יחסינו התדרדרו שוב ואנו כמעט ולא מחליפים מילה. אם כבר עושים זאת יוצא מזה כעס או ריב.
יש לציין שאנו זוג הורים לילד בן 6 שכמעט כל חיינו סובבים סביבו. כמעט אין לנו זמן לעצמינו ואנו כמעט לא מבלים לבד. אולי פעם בחודש ליציאה קרובה לבית.
הרגשתי היא שלבעלי אין אלי סבלנות. הוא לא אוהב "לדבר על בעיות ביחסים" אלא דוגל בשיטה של-"בואי נעזוב את הכעסים וניתן לדברים לזרום,ואז נוכל לחזור לתלם.
אני מאוד אוהבת אותו והוא מאוד חסר לי אבל כל הזמן יש לי את התחושה שתמיד הוא יכול לקום ולעזוב אם אגזים בהתנהגותי.
תודה
רוית
לפני כשנתיים היינו בטיפול זוגי שהופסק באמצע (מסיבות של חוסר זמן ותקציב).
לאחרונה יחסינו התדרדרו שוב ואנו כמעט ולא מחליפים מילה. אם כבר עושים זאת יוצא מזה כעס או ריב.
יש לציין שאנו זוג הורים לילד בן 6 שכמעט כל חיינו סובבים סביבו. כמעט אין לנו זמן לעצמינו ואנו כמעט לא מבלים לבד. אולי פעם בחודש ליציאה קרובה לבית.
הרגשתי היא שלבעלי אין אלי סבלנות. הוא לא אוהב "לדבר על בעיות ביחסים" אלא דוגל בשיטה של-"בואי נעזוב את הכעסים וניתן לדברים לזרום,ואז נוכל לחזור לתלם.
אני מאוד אוהבת אותו והוא מאוד חסר לי אבל כל הזמן יש לי את התחושה שתמיד הוא יכול לקום ולעזוב אם אגזים בהתנהגותי.
תודה
רוית
לפני כשנתיים היינו בטיפול זוגי שהופסק באמצע (מסיבות של חוסר זמן ותקציב).
לאחרונה יחסינו התדרדרו שוב ואנו כמעט ולא מחליפים מילה. אם כבר עושים זאת יוצא מזה כעס או ריב.
יש לציין שאנו זוג הורים לילד בן 6 שכמעט כל חיינו סובבים סביבו. כמעט אין לנו זמן לעצמינו ואנו כמעט לא מבלים לבד. אולי פעם בחודש ליציאה קרובה לבית.
הרגשתי היא שלבעלי אין אלי סבלנות. הוא לא אוהב "לדבר על בעיות ביחסים" אלא דוגל בשיטה של-"בואי נעזוב את הכעסים וניתן לדברים לזרום,ואז נוכל לחזור לתלם.
אני מאוד אוהבת אותו והוא מאוד חסר לי אבל כל הזמן יש לי את התחושה שתמיד הוא יכול לקום ולעזוב אם אגזים בהתנהגותי.
תודה
רוית
בכל מערכות-היחסים הקודמות שהיו לי – הערך העצמי שלי נמדד עפ"י אהבתו של הבן-זוג .
אני מאוד תלותית, רכושנית, קנאית ושתלטנית .
איך ניתן לרכך את תכונות האופי הלא אהובות על ידי ועל ידי בן-הזוג הבא שיהיה לי ?
מהו הסוד להצלחת זוגיות בריאה ומפרגנת ?
אני חייל משוחרר בן 20, יש לי בעיה ליצור קשר עם בנות, בכל פעם שאני מתחיל לדבר עם מישהי יש לי מעין הרגשה שפתאום המוח שלי "מתרוקן" ואני מוצא את עצמי במצב שאין לי נושאים לדבר עליהם, הייתי מאוד רוצה להכיר מישהי אבל אני חושש שייקרה לי אותו דבר עוד פעם.
לא הייתי בקשר עם מישהי מתקופת ביה"ס, אני מדבר לפעמים עם בנות אבל לא שיחות שיוצא מהם משהו, שיחות כלליות, יש לי בעיה לדבר על נושאים "מיניים" או על נושאי קשר "ביני לבינה".
הבעיה הזאת גורמת לי להיות סגור בפני עצמי ולא להיפתח בפני בנות, אחת התכונות שמפריעות לי בהקשר לכך היא שאני גם ביישן ואני הרבה זמן נמצא בהסגר עם עצמי בבית, אני מעדיף להישאר בבית מאשר לצאת בחוץ…
מה כדאי לעשות, מהן המלצותייך ?
אני ובעלי נשואים מזה 6 שנים ויש לנו בן 5 ובת שנה וחצי.
לבעלי יש בת 9 מנישואים קודמים שגרה בעיר אחרת עם אמא שלה.
מידי פעם הןא נוסע להביא אותה אלי והיחסים בסדר גמור.
הבעיה היא שהוריו של בעלי, במיוחד אימו, נוהגים לצלצל לגרושתו של בעלי ולהזמין אותה עם הילדה אליהם ובמקביל מזמינים גם את בעלי עם הילדים כדי להפגיש את כל המשפחה.
הם גם מזמינים אותי אלא שהבהרתי להם לא פעם שאינני מעונינת להפגש עם גרושתו של בעלי אלא אך ורק עם הילדה וגם אינני מעונינת שבעלי יפגש למפגשים ארוכים עם גרושתו אלא שהם לא מתחשבים ברצונותי וטוענים שהם חברים טובים של האמא של הילדה ולמען הילדה הם לא מוכנים לוותרעל הקשר המוזר שלהם איתה.הסברתי להם שאני לא מעונינת שבעלי ישהה במחיצת גרושתו מעבר למתן הילדה והם לא מקבלים זאת, גם בעלי נמצא במצב לא נעים מאחר שאמא של הילדה והילדה מגיעים קשה לו לא ללכת לראות את הילדה ואני מבינה זאת ומוותרת
והוא נקרע ביני לבין הילדה- הבעיה העקרית זה האמא שלה.
לדעתי זה לא בסדר
מה עושים?
הזוגיות שלנו מתפרקת, לא רציתי – רציתי שהמצב שבו חיינו ישתפר, אבל הכל תופס תאוצה לכיוון השני – כלומר הפרדה.
עברנו כמעט 9 שנים של זוגיות (מדובר בשני אנשים בוגרים הוא 38 ואני 46), עם הרבה ירידות ועליות, הפריות כושלות, אימוץ, והרבה סיכסוכים שנבעו בעיקרם בגלל בעיות כלכליות, והעובדה שהוא הפסיק לעשן ואני לא.
הוא טיפוס מאוד עצבני, אלים מילולית, לפעמים אומר דברים שלא מתכוון אליהם בכדי להעליב, ולפעמים מאיים גם פיזית. בשנתיים האחרונות היתה הידרדרות ביחסים, הוא התכנס בתוך עצמו, הפסקנו לצאת לבלות, העדיף ללכת לישון, כאשר הילד פנה אליו, לא תמיד ענה(חשוב לציין שהוא אוהב אותו מאוד). החיים שלו הסתכמו בעבודה עד שעות מאוחרות ולימודים. כאשר חזר הביתה רצה רק לאכול לראות טלויזיה וללכת לישון. את השבתות העביר בשינה. לא רצה לשתף פעולה במטלות של הבית, וטען שאני יושבת לו על "הורידים". בקיצור ניסה לנער מעצמו את כל הסובבים אותו. כאשר אמרתי שכך אי אפשר להמשיך, וזה מוביל לגרושין נבהל, אבל לא עשה כלום בכדי לנסות לתקן. לאחר מאמצים רבים החליט ללכת ליעוץ זוגי, אבל ברגע האחרון התחרט והחליט שהוא רוצה להתגרש. וגם אמר, שיכול להיות ש"יום אחד" הוא אולי יצטער על הצעד הזה. (חשוב לציין שכל השנים הוא אמר שבחיים הוא לא יתגרש ממני, חודשיים לפני הפרידה קבלתי ממנו פרח ליום האהבה וגם טרח לומר שהוא אוהב אותי). מה שנתן לי את הבטחון שיש סיכוי שנצליח לשקם את הקשר בינינו.
כיום אנו גרים בבית משותף בין שתי קומות, כל אחד מאיתנו ממוקם בקומה נפרדת עם כניסה נפרדת, לפני כארבעה חודשים יצאתי מחשבון הבנק, שבו אני עדיין שותפה. ומתחלקים במחצית מההוצאות של הבית והחובות (לקחנו הלוואה גדולה כדי לסגור מינוס). מאז שהתפצלנו, הבחור התחיל לחיות מחדש, יוצא בסופי שבוע למועדונים – לרקוד, ובזמן האחרון התחיל לצאת עם בחורה, העניין מאוד מצער אותי, בקשתי ממנו שנסיים קודם את העניינים ביננו, והוא דוחה אותי מעליו, לא רוצה לדבר, בטענות סרק, צועק, מדבר לא יפה, בחודש האחרון אנחנו לא מדברים בכלל למעט על הילד המשותף. פניתי לעו"ד שיפנה אליו בבקשה לבוא לשיחה בשלב ראשון, אולי ידבר איתו אם לא רוצה לדבר איתי, יש לי הרושם שהוא רוצה להעניש אותי, ומדי יום יש לי הרגשה שהוא מתקבע בעניין הגרושין. אין לי יכולת לקיים איתו שיחה חיובית כל שהיא, לא רציתי שהדברים יתדרדרו למצב הנוכחי, עכשיו אמנם יותר טוב לי מבחינת השקט בבית אין יותר מלחמות, אבל אני מרגישה בודדה למרות שיש לי המון חברות ומשפחה תומכת, מעליבה אותי העובדה שויתר עלי בקלות כזאת, וכבר יוצא עם מישהי אחרת, יכול להיות שאני תמימה, אבל נדמה לי שבאיזה שהוא מקום אולי אפשר עדיין לתקן. רק לא יודעת איך. והאם בכלל יכולים עדיין להיות יחסי אמון בזוגיות שכזו. נאמרו הרבה מילים שחצבו בלב. אשמח מאוד אם תוכלי לנתח לי את המצב ולתת לי רעיון איך להמשיך, האם זוהי סוף הדרך מבחינת הזוגיות הזו. ישנם כמובן עוד הרבה פרטים חסרים בכדי להשלים את התמונה. אבל רוצה לדעת בכל זאת את דעתך בעניין. תודה.
אנחנו בקושי מקיימים יחסי מין ואם כבר זה קורה (פעם בחמישה חודשים) זה לא נמשך "הרבה זמן" ולא קיימת שום רומנטיקה בינינו. ניסיתי לדבר איתו אך נתקלתי באדישות או בתירוצים של "אני לחוץ".
אני בטוחה באהבתו אליי, אני אכן מרגישה שהוא אוהב אותי אבל……באיזו צורה?
אני מאוד מתוסכלת והייתי שמחה אם היית מייעצת לי איך לנהוג.
אני מקווה שסיפקתי לך את כל המידע הנחוץ.
לגביי בעיה רפואית כלשהי, אני בספק! הוא בחור צעיר ובריא ונדמה לי שישנה בעיה אחרת.
אני בת 20 ממש השבוע יש לי חבר בן 22 הוא בן אדם מדהים לא קמצן נחמד טוב לב עושה למעני הכל . הבעיה היא שהוא יותר מדי עצבני הוא מתעצבן ונרגע מהר אבל אני לא יכולה לסבול את הקריזות האלו , יש לנו קשר סבבה ההורים שלי אוהבים אותו וכנ"ל שלו במגע הכל אחלה …
הוא מבזבז עליי המון הוא פשוט לא יכול להישאר עם כסף ביד אנחנו מתכננים חתונה והוא צריך להיות יותר מתון בענין הכסף …
אבל בקיצור הבעיה העיקרית זה העצבים
מה עליי לעשות עם זה
מקווה לתשובה ובמהרה אם אפשר
תודה טוהר
אני בת 20 ממש השבוע יש לי חבר בן 22 הוא בן אדם מדהים לא קמצן נחמד טוב לב עושה למעני הכל . הבעיה היא שהוא יותר מדי עצבני הוא מתעצבן ונרגע מהר אבל אני לא יכולה לסבול את הקריזות האלו , יש לנו קשר סבבה ההורים שלי אוהבים אותו וכנ"ל שלו במגע הכל אחלה …
הוא מבזבז עליי המון הוא פשוט לא יכול להישאר עם כסף ביד אנחנו מתכננים חתונה והוא צריך להיות יותר מתון בענין הכסף …
אבל בקיצור הבעיה העיקרית זה העצבים
מה עליי לעשות עם זה
מקווה לתשובה ובמהרה אם אפשר
תודה טוהר
העיניין הוא שגם כשאמרתי לו שאני אוהבת אותו הוא לא אמר שהוא אוהב חזרה, רק זרק משהו מוזר ואח"כ אמר שזה לא שהוא לא אוהב אלא שהוא לא יגיד משהו לפני שהוא ממש בטוח בזה.
וככה הוא בעצם לא אומר לי כמעט כלום.
הוא אומר שהוא טוב יותר במעשים, ברומנטיקה מעשית…
אבל זה לא הכל- אני רוצה להרגיש מיוחדת.
מה עושים?
תודה רבה מקווה לתשובה
נולד לנו ילד אחרי 6 חודשים שהינו נשואים.
מאז חיי המין שלנו הידרדרו לכך שהם כמעט לא קיימים.
והזוגיות ביננו לא כיימת .
שיננו הורים מסורים ואוהבים מאוד את הילדים.
לאחרונה יש גם בעיות כלכליות אשר רק מוסיפות קשיים.
מה עושים ?
הבעיה היא שבעלי חוזר הביתה מאוחר, ועייף מאד, וצריך לקום מוקדם בבוקר,
שקצת אין לו חשק אליי בלילות.
אני יודעת שהוא אוהב אותי, ובטוחה שאין לו מישהי אחרת, אבל ק3שה לי עם זה..
אני וחברתי כשנה ביחד, אני מרגיש שאני ממלא את כל התפקידים : של התמיכה הרגשית, הכלכלית, ונותן לה להרגיש שהיא האישה של חיי בכל דרך אפשרית.
אנחנו רבים הרבה וכל ריב טיפשי נגמר בהעלבות הדדיות ובאיומים בעזיבה שלה, ואף בעזיבה ממש. אני מרגיש שהיא בורחת נפתאון רציונלי, אולי בעקבות פחדים שלה, ואולי גם ילדותיות שמונעת ממנה לפתור דברים בצורה בוגרת.
ניסיתי לא להגיב כשהיא פוגעת אבל איני יכול כל הזמן להחזיק את עצמי.
אני מרגיש שאלה משחקי כוח אינסופיים.
מה עליי לעשות? ניסיתי לתת לה מרחב אבל זה כבר פוגע בתחושת הביטחון שלי בקשר.
רק לפני כשנתיים התעוררה בי המודעות שכניראה היכולת שלי לכונן מערכת זוגית יציבה טעונה טיפול רציני. אני בת 47 גרושה כשנה לאחר 25 שנות נישואין ששרדו מכל הסיבות הלא נכונות, ביני לבין בעלי לשעבר היו פערים מנטליים שהלכו והעמיקו ובעיקר על רקע התפרצויות זעם בלתי נשלטות מצידו עד שהסתיימו בגירושין שהיו מלווים באלימות מילולית ופיסית. קדמו לכך שנתיים בנפרד ומכח צווי הרחקה. למען ילדי השתדלתי כל העת לנהל את מערכת הגירושין במשורה, ולא שכחתי לרגע שהאיש הוא אבי ילדי וכך ישאר לנצח. לכן, חלומי הגדול היה להתגרש ולהשאר במערכת יחסים טובה, ולשמחתי הגענו לכך.
בתחילת התהליך הייתי כל כך שחוקה שאבדתי את הרצון הטבעי למעורבות במערכת יחסים כלשהי. בשלב מאוחר יותר, החלטתי להתנסות ולו רק כדי "לבדוק" איך זה "מרגיש" שוב, והאם אני מסוגלת לכך. יצויין כי עד לשלב זה הייתי סמוכה ובטוחה שעולמי הרגשי נמצא בשליטה: הרציונל פעיל יותר מהרגש ורוב הדילמות נפתרו בדרך של חשיבה אינטלגנטית ובניטרול מניעים רגשיים, אימפולסיביות נתפסה בעיני כמילה גסה. יצויין כי תקופת ילדותי ונעורי אופיינו ברגישות גבוהה (ומאידך בכושר סיבולת רב) ולכן ראיתי בהתפתחות ה"יכולת" לנהל את עולמי הרגשי הישג רב ולמעשה התשובה שלי לאנשים שפגעו בי בדרך כזו או אחרת היתה בדרך של בחינת תרומתי למצב, ואם נמצאתי "צודקת" בעיני עצמי הרי שאין טעם לחוש פגיעה אם הבעיה אינה אצלי.
אבל כאן, מתחיל הסיפור.
הכרתי גבר באמצעות אתר היכרויות, פסיכולוג קליני במקצועו ונשוי, שחיזר בלהט והבהיר כי הוא ואשתו מנהלים מערכות חיים נפרדות וכי אם העניינים יסתדרו בינינו נשואיו לא יהוו בעיה. הדרך שלי לבחון את רצינות כוונותיו היתה באמצעות השהיה וסירוב ומשלא פסקו חזוריו הנחושים והתמדתו נעתרתי. (שאלה ראשונה: האם זו באמת הדרך?).
בדרכו העדינה, הסובלנית והמתחשבת הוא גרם לי להרגיש שוב. ואולם, כבר בתחילת הקשר, ובמקביל לייחסו האוהב, גיליתי שהוא נוח לכעוס. (אחרתי לפגישה שקבענו במסעדה וכשהגעתי התיישבתי מולו, לא לצידו, הוא ראה בבחירת צורת ישיבתי טעם לפגם וכעס מאוד, לדעתי, ללא פרופורציה). כעבור כחודשיים ובלהט רב הגענו למין מלא (אני השהיתי זאת עד השלב הזה). זה קרה במהלך יציאתנו ליומיים של חופשה ראשונה משותפת. הקשר המיני היווה המשך טוב וטבעי, הוא הצהיר על אהבתו אך קרו שני דברים נוספים:כבר למחרת הוא כעס כאשר הבעתי דעה פוליטית מנוגדת לשלו, וכשחזרנו הוא אומנם טילפן כהרגלו יום אחר יום במשך יומיים, ואחר כך נעלם ליומיים. ביוזמתי נוצר שוב קשר ונפגשנו לשיחה, במהלכה הוא טען טענות שונות (כשהוא נכנס לישון במהלך החופשה יצאתי למרפסת במקום להצטרף אליו, אני שתלטנית, אני ימנית וזה לא מה שהוא חשב…)מאידך, הוא הציע לא לוותר ולעבוד על הקשר כיוון "שרגשות לא צומחים על עץ". כעסתי מאוד על טענותיו והתנהגותו ולכן סירבתי. וכך נפרדנו. הייתי משוכנעת שהוא ינסה לטלפן ולחזר, כמו בהתחלה, אבל זה לא קרה. כעבור שבועיים הרגשתי שעולמי הרגשי קורס, התגעגעתי, היה לי קשה לקבל את העובדה שהוא מוותר עלי בקלות שכזו, וחשבתי שהוא אולי זקוק למחווה ממני, ושוב פניתי אליו. (הפעם בכתב) בעקבותיו הוא טילפן (תוך כדי הצהרה שהוא מטלפן למרות שלא הוא היה צריך לעשות זאת..) נפגשנו, ושוב משהו בנימת דיבורו (שנתפסה בעיני כמתנשאת) הכעיס אותי, וכך הסתיימה הפגישה בלא כלום.(כי ציפיתי להבעת אהבה וחרטה). שוב כתבתי לו, שוב הוא טילפן, שוב נפגשנו, הפעם כדי להשאר. הוא סיפר לי שאחרי המפגש הקודם הוא חש מושפל. היו לנו כמה חודשים יפים אבל יותר ויותר הטרידה אותי מידת מחוייבותו, וגם דברנו על כך. הוא טען שאנחנו צריכים להנות בשלב הזה של החיים, ושברגע שאמרתי לו (אז..) שאני לא מוכנה לעבוד על הקשר, הוא נעל משהו אצלו.
הקשר הסתיים לפני שנה וחודשיים. פניתי אליו בכתב, גם טלפונית, לפני מספר חודשים. בגדול הוא טען שהמשיכה רבה ויש לו כבוד וחיבה גדולים אבל הויכוחים איתי שגעו אותו והוא לא רצה להרגיש שהוא מנצל על בסיס מיני. בשיחת הטלפון אמר שוב שהמשיכה רבה אבל הויכוחים מטרידים, הציע שנגלגל את הרעיון ונדבר שוב, אבל הוא לא טילפן.
מאז ועד היום פגשתי אחרים, ברובם נחמדים אך לא עוררו בי עניין. לגבי אלה שכן התעורר עניין, תמיד הגעתי למצב מבוכה: הוא כל כך מעוניין, אז למה אין התמדה? אם הוא מנתק מגע, האם אני צריכה להתקשר? הדברים אמורים גם לגבי מישהו שמחזר כבר מספר חודשים, וברגע שהבעתי את הסכמתי מיד הפגיש אותי ב"אקראי" עם בנו, אך מיד אחר כך- נאלם (עוד לפני שבכלל קרה משהו..).
מאידך, לא השתחררתי עדיין מהקשר הראשון שהיה למשעה היחידי ששרד מספר חודשים. שאלתי היא: האם את רואה טעם שאנסה להתקשר שוב, ואיך?
מה המלצותייך להתנהגותי בתחילת קשר: מי יוצר, כמה להיות מעורבת, מה נכון ומה ראוי..
המון תודה, נועה
אני נשואה 5 שנים וחברה של בעלי 10 שנים יש לנו 2 ילדים. לאחרונה התחלתי לשוחח באינטרנט עם גבר מעבודתי הקודמת והגענו לנושא המין. יש לי דחף חזק לפגוש אותו כדי לחוות מין אחר. אני לא משלימה עם הרעיון שאקיים יחסים עם בעלי בלבד. האם זהו ניצחון הגוף על הנפש?
זקוקה לתשובה נואשות.
איך קורה שכל שיחה שאני פותחת עם בעלי בכוונות טובות והכנות נפשיות רבות נגמרת
בכעס מוגבר ובריחוק רב.
כך כבר 13 שנה.
"ברוגזים" של חודשים, מנהג שהבאנו מההורים שלנו, הוא הביא מההורים שלו ואני מההורים שלי, כן גם אני, זאת שחושבת שהיא מאוד מודעת.
אנחנו מאוד שונים, החיים שלנו לא קלים – ילד אחד מהפריות מבחנה (בעיית זרע), הורים
מבוגרים שלו שמקשים מאוד ודורשים תשומת לב מתמדת, בעיה משפחתית קשה עם אח
שלי, בעיות כלכליות.
עכשיו הוא החליט שאנחנו נחיה באוירה זו של שקט מתוח ללא קשר בינינו לאחר שהבן
הולך לישון. בזמן שהבן נמצא איתנו אנחנו משתדלים מאוד ומשוחחים כולנו יחד כאילו
הכל בסדר.
נמאס לי מזה, נמאס לי לנסות לרכך אותו, לחכות ימים רבים עד שהוא יתרכך, אני מרגישה
שאני רוצה להתגרש אך קשה לי לעשות זאת לילד שלנו שעכשיו מרגיש את הבדידות של
בן יחיד.
לאחר שאני מצליחה לרכך אותו, מדובבת אותו ופחות או יותר חוזרים ליחסים תקינים
אני מרגישה מושפלת רגשית, לא מסופקת כי המשחק הזה חוזר כל הזמן על עצמו.
מה עושים?
יש לי חבר כבר חודשיים….עוד לא התנשקנו ולא קרה כלום…כולם מסביבי אומרים שזה מוזר ולוחצים עליי כבר לנשק אותו … זה לא שאני לא מוכנה …אני פשוט מתביישת….
מה כדאי לי לעשות?
לדבר איתו על זה?
אני נשואה כמעט שנתיים, ולפני כשנה התחיל רומן ביני לבין גבר נשוי המבוגר ממני ב-19 שנים. הרומן הפך למשהו כ"כ חזק ועוצמתי ששנינו לא יכולים לוותר עליו. האהבה בינינו מתחזקת מרגע לרגע אבל אנחנו קרועים. הוא בעל משפחה ולא מוכן לפקר אותה. ואני לא מצליחה לתפקד בבית עם בעלי. אני מבולבלת ,מפוחדת ולא יודעת מה לעשות. על מה ואיך לוותר. קשה לי ללנהל חיי זוגיות, כשכל מה שאני רוצה זה להיות איתו.
אני לא יודעת עד כמה תשובתך תעזור, אבל לפעמים גם כשמשתפים מישהו ההארה מגיעה לבד. תודה
שמי עדי אני בת 28, מזה 4 וחצי שנים שאני רווקה ללא חבר לאחר קשר מאכזב מאוד, לפני כשלושה חודשים הכרתי בחור מדהים, יפה, חכם, חם הכול מלבד בעיה אחת, קנאי מאוד, הבעיה שמרוב שהוא קנאי הוא טוען שהוא לא יכול לסמוך עליי, ניסיתי מספר פעמים להסביר לו כי זהו עניין של זמן, שלוקח זמן לרכוש אמון אחד בשני. הבחור התעקש שאנו לא נוכל להישאר ביחד, אך מצד שני הוא אוהב אותי מאוד (הבחור גרוש, גרושתו בגדה בו), כל פעם שאנו מחליטים שננתק את הקשר לגמרי הוא מתקשר אליי שוב ושוב וקצת משגע אותי על-אף שאני אוהבת אותו. השאלה העיקרית שלי היא האם בעיית הקנאה יכולה להיפתר. תודה
אחרי כמה ימים מורטי עצבים בהם ניסיתי לברר על מה הם דיברו כשלא הייתי איתם, קיבלתי תשובות סתומות ולא חד משמעיות והחלה להתפתח אצלי פרנויה שהם מסתירים ממני משהו.
וקיבלתי את התשובה – הם שוחחו על רגשותיהם ביום שבת ההוא ומסתבר שחברתי התאהבה בו. היא טוענת שברמות מוחלשות . מיותר לציין שהרגשתי שעולמי חרב עליי ונפגעתי מעצם ההסתרה. הם הסבירו לי שהמערכות יחסים שלהם איתי (של כל אחד לחוד) חשובות להם יותר מהקשר בינהם ולכן הם לא מפתחים את זה.
יום אחרי השיחה והתגלית ישבנו יחד והיה נראה כאילו הענינים מסתדרים. ידענו שיותר לא נקיים יחסים מיניים אבל החברות לא נפגעה. לצערי התבדתי בשנית כשהסתבר לי שבאותו יום בערב , לאחר המפגש, ניהל החבר הטוב שיחה איתי על גבי המחשב בה הוא הדגיש כמה אני חשובה לו וכו' ובמקביל ניהל שיחה איתה בה הוא ניסה לקדם את היחסים שלהם הלאה- שוב מאחורי גבי.
גיליתי את העניין מפני שחברתי נשברה והרגישה צורך לשתף אותי ולמחרת הושבנו את הבחור וחשפנו בפניו את ידיעתי. היתה שיחה קשה וכעת איני יודעת מה לעשות? שניהם פגעו באמון שלי. הוא טוען שהוא הרשה לעצמו לעשות את הצעדים האלה בגלל שידע שהוא יתקל בהתנגדות מצידה ושם לא היה נתקל בהתנגדות היה מספר לי בעצמו. והיא טוענת שהיא שתפה פעולה כי היא נסחפה והוחמאה אך לא היתה עושה כלום ולכן נסוגה בכל פעם.
כעת אינני יודעת האם להמשיך את הקשר שלי איתו? איתה? במידה ואמשיך בקשר אני יודעת שכל הזמן אחשוד שהם מנהלים רומן במקביל. ומצד שני גם ניתוק מהם ישאיר אותי עם אותו פחד.
לאחרונה החלו להעלות אצלי מחשבות על יחסים עם אנשים אחרים (למרות שאני לא באמת מעוניינת בהם) ופחדים גדולים על בגידות מצד בעלי.
אנחנו לא מצליחים לקיים יחסי מין תקינים למרות הרצון והנסיונות. זה מוסיף לי לתחושת חוסר הנוחות וחוסר המשיכה. אני לא חושבת שהוא בוגד בי, אבל ממש נמאס לי לפחד ולרגל. אני רוצה להמשיך ולקיים יחסי מין שמחים ומהנים למרות הקשיים.
הדבר יוצר אצלי מתחים וכעס בכל פעם שיש משהו מיני באויר ואני לא יודעת איך להפסיק זאת.
זה מאוד מפריע לי ולדימוי העצמי שלי וזה מעלה בי את הספק שהוא באמת אוהב אותי כמו שאני.
מה עושים? הרי לא אשכנע אותו כי הוא טועה…
הבעיה היא שלאחרונה הכרתי בחור ואני מרגישה שאני רוצה אותו, הוא עושה לי דפיקות לב ואני חולמת עליו הרבה.
מצד אחד אני לא רוצה להפרד מהחבר, אני אפילו מפחדת מהמחשבה על זה. אבל מצד שני אני ממש רוצה את הבחור השני ואני גם מרגישה שאני קצת צריכה לגוון, אני עוד צעירה ואני רוצה עוד להרגיש מה זה דברים אחרים. אני ממש בדילמה, אני לא מפסיקה לחשוב על זה בזמן האחרון. בבקשה תעזרי לי… (אם אפשר לא לפרסם את המכתב הזה, תודה)
אני נמצאת בקשר עם 3 גברים בגילי 50-70 זהו קשר שמבוסס רק על יחסי מין ואורגיות, סמים וויאגרות והיום שנה וחצי אחרי אני רוצה לצאת מזה אבל נפשית לא יכולה.
אנא עזרי לי
להתקדם ביחסים, עד כה לא קרה ביננו כלום אפילו לא חיבוק או נשיקה על הלחי.
אני לא יודע מה לעשות במצב כזה כי זו החברה הראשונה שלי ואין לי שום ידע ביחסים.
רציתי לבקש את עזרתך בעינין.
לפני מס' ימים נסענו להצגה וחברים באו לאסוף אותנו ברכבם. אני מעשנת וחברי הפסיק לעשן לפני כחצי שנה. הבאנו את הילד להורים שלו ושמתי לב שנגמרו לי הסגריות. הוא אמר שאחכה כבר עד שהם יגיעו ואז נקנה והסכמתי.
החברים הגיעו ונסענו,הם עצרו בשבילי ויצאתי לקנות.
מיד כשיצאתי מהחנות הדלקתי סגריה וצעדתי לעבר המכונית.עמדתי בחוץ ליד הרכב כשהדלת
פתוחה ועישנתי ואז החבר שלי אמר:מה את חייבת לעשן,את כמו נרקומנית.הנימה שלו הייתה מאד חסרת סבלנות,ואני מאד נפגעתי כי הוא אמר את המשפט ליד זוג החברים.כ"כ נפגעתי שלא דיברתי איתו כל הערב והיה לי מצב רוח חרא.
השאלה שלי היא מה דעתך? כי אחרי מס' ימים דיברתי איתו והוא אמר שאני אף פעם לא מתחשבת באחרים ויכולתי לחכות עד שנגיע לתיאטרון כדי לא לעכב את כולם.
אני טוענת שהוא כל הזמן רק מתחשב בכולם עד כדי ביטול עצמי,וחוץ מזה גם אם חשב כך,הוא
לא היה צריך להגיד את זה כמו שהוא אמר וגם לא ליד אחרים. כמו שאומרים "אל תכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ" האם אני צודקת?
בתודה ט
אני ממש דלוק על מישהי שאני נורא רוצה אותה ולאחרונה היא נורא התבאסה ממישהו שהוא לא רצה אותה אז רציתי לשאול אם אני צריך לנצל את העניין או לתת לדברים לזרום כמו שהם ולהשאר ידידים ???
נ.ב- היא יודעת שאני דלוק עלייה …
הוא הסכים לכבד את בקשתי שלא להיסחף עם הרגשות.
מאחר ואנו עובדים באותו מקום עבודה ובתפקידים המאלצים אותנו לעבוד יחדיו אנו ממשיכים לנהל שיחות נפש שאני חייבת להודות כי שנינו נהנים מהם מאוד אולם הם סוחפים אותי למערכת רגשות סוערת.
ברצוני לציין כי יחסי עם בעלי עד לרגע ההכרות עם חיים היו סבירים, כמו כל זוג ומלאים בויכוחים על סקס. במשך כל שנות נישואי הסקס היווה מוקד לויכוחים רבים נוכח העובדה שאני מסתפקת בפעם פעמיים בשבוע ובעלי דרש יותר. לעתים מצאתי את עצמי מקיימת עם בעלי יחסים פעמיים בשבוע רק כדי לרצות אותו ולא מתוך הנאה.
למרות התעקשותי שלא להיגרר עם חיים למערכת יחסים, אני מלאת תשוקה לקיים עמו יחסים אך מצד שני המחשבה כי הדבר יפגע בבעלי (האוהב הנאמן) או עלול לאבד שליטה מונעת ממני להיגרר לכך. ברור לי כי בשלב מסוים אם הקשר ימשיך כך אני עלולה להיגרר לכך ואיני יודעת מה לעשות. אני כל הזמן משווה בינו לבין בעלי. הוא רמז לי גם מס' פעמים בעדינות כי משאלתו היא לחיות עמי כבן זוג קבוע וזה די מבלבל אותי. גם אני בתחושה כי ארצה לחלוק עימו את חיי אולם מצד שני מפריעה לי העובדה שמדובר באדם שבגד פעמיים לפני באשתו.
לגרושים .הרבה פעמים היו הפסקות מיוזמתו בקשר וכל פעם החזרתי אותו אלי
אין לי הסבר למה אני ממשיכה לרצות בו לאחר שהוא פוגע בי שוב ושוב הוא מוצא חן בעיני כפי שלא התלהבתי מאף גבר בחיי ולמרות שאין לי סיכוי לקשר זוגי איתו אני לא מפסיקה לרצות
אותו.עכשיו הוא החליט להפסיק לחלוטין את הרומן שהיה לנו ואני מרגישה שהוא באמת
מרוחק יותר ממני אנו נפגשים בקאנטרי שם אנו בחוגי ספורט משותפים ואני מתקשה
להבין איך הוא מוכן לוותר עליי למרות שאני מציעה את עצמי בלי לבקש כמעט כלום
ומה אני יכולה לעשות כדי להשים אותו בצד גם כשני רואה אותו?
אני פוחדת שאני לא יצליח להתאהב במישהו באמת ואני לא יודעת מה אני כבר יכולה לעשות
זה המוזיקה שלו והשירה שלו. למרות שהוא אמר בתחילת הקשר שהמוזיקה זה הדבר הכי חשוב לו ואם הוא יצטרך לבחור ביני לבין המוזיקה – אז אני יכולה להפסיד.. וקבלתי את זה
אבל בזמן האחרון זה משפיע עליי אני חושבת שהוא לא אוהב אותי מספיק למרות שאני יודעת שהוא כן אוהב אותי אבל לפעמים הוא נורא אדיש כלפיי וכלפיי רצונות שלי.
אני נורא אוהבת אותו ולא רוצה להפרד ממנו כי אני כן רואה עתיד עימו אפילו נישואים
אבל נורא קשה לפעמים להרגיש במקום שני…. מה לעשות….?
אבל זה לא נכון אני מאוד אוהבת אותו…ועכשיו כשנפרנו זה נראה ממש סופי כי פעם כשנפרדנו תמיד בסוף חזרנו… אבל הוא ממש רציני ורוצה לנתק כל קשר איתי בגלל שהוא לא יכול להיות ידיד שלי.. אבל בכל זאת נפגשנו לא בשביל לדבר אלה בתור ידידים אבל כסיפרנו אחד לשני חוויות על החיים הוא קינא לי ואמר שהוא לא יכול לשמוע את זה..מה שאני לא מבינה..
זה אם אתה כבר לא אוהב אותי אז למה אתה מקנא לי? הוא אומר שהוא לא רוצה שוב להתאהב בי..אבל אני לא מבינה למה? אם נפרדת ממני בגלל האהבה אתה לא אמור לא לאהוב אותי יותר?
אני נורא מתגעגעת אליו ואני לא יכולה לחשוב שהוא יוצא מהחיים שלי לתמיד… אני לא יודעת מה לעשות עם ההרגשה שלי….אין לי מושג איך הוא מרגיש..תוכלי לעזור לי?
לפני כשנה נפרדתי מבן זוגי אחרי 4 שנים משותפות. הרקע לפרידה היה תחושת חוסר עניין הדדית. חודשיים לאחר הפרידה הוא הכיר בת זוג חדשה. מאז הפרידה שמרנו על קשר ידידותי וחיינו כל אחד את חייו. לפני כחודש הגיע לדירתי ובמהלך שיחה אמר לי שאני היא אהבת חייו ושהסקס שלו עם בת זוגו הנוכחית חיוור בהשוואה לקשר עימי. במקביל דיווח לי, כי הוא עומד לעבור לגור עם חברתו החדשה. הנסיבות, מצב רוח נוסטלגי ותחושת הלבד הביאו אותי לחשוב, כי ויתרתי מהר מידי וחשתי חרטה. התקשרתי אליו וסיפרתי לו על הרגשתי. בתגובה, סיפר הוא לחבריו ולחברתו הנוכחית, שאני שבורה, רצוצה ומעוניינת לחזור אליו. הוא לא סיפר על המילים החמות והמתקתקות, שהוא מרעיף עליי.
אין לי עניין לחזור אליו אחרי התנהלות זו. אני מרגישה פגועה ומושפלת. אלא שאני מרגישה, שתפיסתי אותו ואת הקשר, שהיה בינינו השתנו בצורה קיצונית, אני מרגישה כי חמש שנים הולכתי שולל.
תוכלי לעזור לי להרגיש טוב יותר?
קוראים לה סיון…
שלחתי לה מכתב שאני אוהב אותה…
והיא לא ענתה לי…
אחר כך ראיתי ילדה חדשה לפני חודשיים בערך קוראים לה מאיה ידעתי שאין לי סיכוי איתה!!!
גיליתי שיש לה חבר והוא בעצם חבר שלי… הם נפרדו לפני שבוע אז שאלתי אותה אם יש סיכוי למשהן ביננו והיא אמרה רק ידידות… אני מרגיש כאילו אף אחת לא רוצה אותי… אבל בעצם זה לא נכון אלו שרוצות אותי אלו ילדות שאני לא רוצה אותם… כאילו הנורמליות לא רוצות אותי…
ואני לא מכוער!!!!!!!!!! את זה כולם אומרים לי… אני חייב להכיר ילדה חדשה בגילי גיל 13 אבל אני לא מצליח!!!!!!! מה אני עושה במצב שלי תענו לי….. באי מייל!!!!!!!
יש לי בעיה שאני מאוהבת בחבר של אחי. אחי קטן ממני בשנתיים{אני23 } והוא שמומר עלי כאילו אני אחותו הקטנה גם במועדונים שאנחנו ניפגשים הוא לא מורשה לי לשתות יותר מדי ומיסתכל מי מדבר איתי ועם מי אני מסתובבתת.
חבר שלו בגילי בערב יום העצמאות הוא רצה שאני יצא איתם למסיבה ואחי לא הסכים אנחנו אף פעם לא יוצאים ביחד והוא לא מסכים שאני יצא עם חבר שלו. בקיצור יצאנו בסתר אני וחבר שלו וידיד משותף למועדון לפני יומיים ושתינו ואז אני והוא התנשקנו ואז אחרי זה הוא נכנס לסרטים שלא נעים לו מאחי. הוא אמר שהוא יתקשר אלי כשהוא יקום אחרי שניפרדנו כל אחד לדרכו והוא לא יתקשר כבר יומיים מה עלי לעשות? עם אחי הוא כן ניפגש
תודה
אלי
מחר אנחנו ניגשים לרבנות, השאלה שלי : אני כל הזמן מיוסרת ביגלל שהילדה תיגדל בלי אבא שלה אבל מצד שני קשה לי לקבל את העובדה שהיא תיגדל איתו ואולי אי פעם תגלה שהוא מעשן (אפילו שהוא עושה זאת לעיתים רחוקות ואפילו שהבטיח לא לעשן לעולם לידה או לידי) וצד שלישי שלי אומר שאולי הייתי צריכה להבליג כי כמעט רוב הנוער של היום מעשן?.?????
אני כ"כ מבולבלת ולא מאמינה שאנחנו עומדים לסיים את הקשר הזה, למרות שאנחנו לא חיים ממזמן ביחד. כל הזמן יש לי רגשות של כעס כלפיו, אני לא מפסיקה לחשוב על העבר שהיה כ"כ מתוק ואיך הכל התהפך?
בבקשה תעזרי לי בתשובותייך לשאלותיי וביכלל מה את חושבת על המצב?
זה ביכלל נורמלי להתגרש ולהרגיש כעס? יכול להיות שזוג כ"כ אוהב ולא מסתדר? האם לאהוב זה לתת לבן זוג השני את כל החופש שבעולם? לקבל אותו עם כל מה שהוא עושה?
תודה, לירון
אם תמצאו לי משהוא אני ישמח! תודה!!!
: ) : (
שמי רותם אני בת 27 נשואה +1 ,
כשהייתי בת 12 נאנסתי ע"י ערבי בדרכי לבית הספר ומאז חרב עליי עולמי לא יכולתי להתקרב לגברים הבטחון העצמי שלי היה בקרשים והייתי ממש בדיכאון … לפני כ – 3 וחצי שני הכרתי את בעלי שהוא איש צבא ואחרי קשיים רבים הצלחתי להקשר אליו ומאותו הרגע סוף סוף הרגשתי טוב עם עצמי התחלתי לחיות מחדש והייתי מאושרת. אחרי שנתיים התחתנו ונכנסתי להריון במהלך כל ההריון בעלי כמעט ולא התקרב אליי לטענתו הוא פחד לפגוע בעובר… ביקשתי ממנו לפחות שיחבק אותי כי אני זקוקה לזה מאוד אבל גם זה לא עזר. היום אני כבר אחרי לידה וכוון שכל כך נפגעתי מבעלי אני כמעט ולא מסוגלת להתקרב אליו אני נורא פגועה היום אנחנו מקיימים יחסים כמעט פעם בשלושה שבועות וגם זה בקושי מאוד קשה לי עם המצב הזה אני לא יודעת מה לעשות אנא עזרו לי…
אני אוהב אותה זה ברור כשמש ביום חמסין אך קרוע בתוך עצמי ולא יודע מה לעשות לא ככה תכננתי את החיים שלי
אנו נשואים מזה כ8 שנים במהלך שנות נשואינו ידענו עליות ומורדות, יש לנו שני ילדים מקסימים
חיי המין שלנו גם טובים "יחסית".
אך לאחרונה קינן בליבי חשד שאישתי בוגדת בי, איך לקרא לזה תחושת בטן, ניסיתי לדחוק את המחשבות להתעלם אך זה רדף אותי בכל רגע
לפני כמה ימים לאחר ויכוח סוער מאוד עם אישתי יצאה האמת לאור, אישתי הודתה שיש לה רומן מזה כחודש וחצי. אין צורך להגיד מה ההלם שהייתי בו כאילו נחת עליי פטיש בגודל 100 קילו על הראש כאשר שמעתי את בשורת האיוב לא ידעתי איך להגיב והתגובות נעו מכעס רב הכולל צעקות גידופים וקללות לדכאון חוסר יכולת להוציא מילה מהפה מיד כשנודע לי החלטתי ללכת ישר לרבנות וכבר רקחתי במוחי איך אני מעניש אותה ואיך אני שולל ממנה את הילדים
לאט לאט הרגשתי השתנתה לחוסר אונים מוחלט כאילו ששיתוק אחז בי כבר 4 ימים אני לא מסוגל לעצום עין יותר אני פוחד לעצום עייניים כי בכל פעם שאני עוצם אותן אני רואה את אישתי
בתנוחות שונות ומשונות עם אותו גבר נשוי
גם תגובתה של אישתי מאוד קשה , היא לא מפסיקה לבכות היא ביקשה ביומיים יותר סליחה ממה שהיא ביקשה בכל חייה היא אף הודיע לי שהיא חסלה את מערכת היחסים שהיתה לה
היא לא רוצה להתגרש היא רוצה לחיות איתי וגם אמרה שלא חשבה לרגע שאני אפגע בצורה כל כך קשה לטענתה הייתי כל כך עסוק בעבודתי וכל כך טרוד בבעיות הכלכליות שלנו שהיא הרגישה מוזנחת וככה היא נגררה לאותה מערכת יחסים.
ועכשיו לשאלות
על סמך נסיונך העשיר האם יש סיכוי בכלל לחיים שלי עם אישתי?
מה אני צריך לעשות על מנת להתגבר על המשבר? פסיכולוג? יועץ נשואים? או לתת לזמן לעשות את שלו?
האם להאמין לאישתי שהיא חיסלה מערכת יחסים בשיחת טלפון אחת שכחתי לציין שזה היה עם גבר נשוי?
אני יודע שהזנחתי את אישתי לאחרונה ויש מעט בי באשם על זה שאישתי בגדה בי אז אולי אני צריך להשקיע יותר שמערכת היחסים שלנו ואם אשקיע זה לא יתפרש כחולשה שלי ויתן לה לגיטימציה להמשיך?
במידה וישנם מאמרים אודע לך אם תאמר לי איפה למצוא אותם
תודה
קוראים לי חן ואני בת 15.5 והיה לי חבר ראשון שלוש חודשים. אהבתי אותו מאוד והוא גם היה הנשיקה הראשונה שלי אבל נפרדנו אחרי 3 חודשים כי יותר מדי רציתי להיות איתו ומרוב אהבה חנקתי אותו והוא כבר לא רצה יותר. עברו 5 חודשים ואנחנו מדברים מדי פעם והוא גם לומד איתי אז כשאנחנו רואים אחד את השני אנחנו מדברים קצת.אני עדיין אוהבת אותו אבל כול פעם שאני רואה אותו המראה שלו מגרה אותי.אני מאוד רוצה להיות איתו ולעשות איתו דברים אבל מפחדת שיצא לי שם בבית ספר ומפחדת שאחר כך כבר לא נדבר ואני גם לא יודעת איך לדבר איתו על זה.מה עושים? אשמח מאוד אם תחזירי לי תשובה באימייל כי אני מאוד מתוסכל ומצפה לעזרה
אז ככה, אני בן 15 וכבר קרוב לשנה אני אוהב מישהי מסויימת בהתחלה זה התחיל טוב אבל עכשיו אני יצאתי כאילו מין מובן מאליו בשבילה וכאילו היא בטוחה שאני תמיד יהיה שם אז הולכת ומסתובבת עם חברים שלי ואני כמעט בטוח שזה בשביל לגרום לי לקנא. לדוגמה
לפני כמה ימים היא אמרה לי(אנחנו ידידם די טובים) שהיא לא סובלת את אחד החברים שלי וכבר נמאס לה ממנו והוא רק מציק לה ומעצבן אותה אבל כמה ימים לאחר המקרה היא באה ומחבקת אותו וכאילו מתחיל איתו
האם לדעתך זה בגלל שהיא מנסה שניא יקנא או שהיא פשוט אוהבת אותו
כי רוב האנשים ששאלתי אמרו לי שיהא מאוהבת בי בטירוף אבל עכשיו אני כבר אל יודע מה לחשוב.
היא יודעת שאני אוהב אותה כי ידידה מאוד טובה שלי אמרה לה עכשיו אני לא יודע מה לעשות
תודה מראש
עמית
האם עליי להיות שותף שלה לדירה.האם רצוי שבן דודי יתקשר איתה
אינני יודע אם אצליח להתמודד עם הקשר שלהם למרות שאני מאמין שכן
איך יוצאים מהפלונטר?
האם עליי להיות שותף שלה לדירה.האם רצוי שבן דודי יתקשר איתה
אינני יודע אם אצליח להתמודד עם הקשר שלהם למרות שאני מאמין שכן
איך יוצאים מהפלונטר?
בחודש האחרון יש לנו משבר שעלול לגמור לנו את הקשר חזרנו מטיול ארוך לפני חודש ומאז החבר שלי החליט שהוא רוצה מאוד לטוס לארצות הברית לעבוד שם כדי לחסוך כסף מאוד קשה לו פה הוא מאוד רוצה לנסוע ואילו אני מאוד רוצה להתחיל ללמוד לתואר אבל הוא מאוד חשוב לי ואני לא רוצה שהקשר יגמר וגם הוא לא .ואני ממש לא יודעת מה לעשות ?
לטוס איתו לכמה שנים ולחזור ואז להתחיל את החיים או לתת לו לנסוע לסיים את הקשר ולהתחיל את החיים שלי לבד למרות כל הכאב?
בבקשה תעזרי לי אני ממש לא יודעת מה לעשו עם עצמי עוד
תודה!
בעלי ואני נשואים כבר שנתיים וחצי ויצאנו לפני הנישואים כ – 4 שנים, לאורך כל ההכרות בינינו ידעתי שבעלי מעוניין במערכת יחסים פתוחה ואני לא אכנס לסיבות. בתחילה התנגדתי לכך בתוקף, מתוך ידיעה שאני לא מסוגלת לקיים יחסים עם אדם כלשהו ללא מעורבות רגשית ולפני כשנה הסכמתי לכך ממספר סיבות וגם מישום שהסקס בתקופה האחרונה הפך להיות מאוד שגרתי והיתה חסרה לי ההתרגשות. בתקופה האחרונה נכנסתי למערכת יחסים שכזו עם בחור איתו אני עובדת, זוהי הפעם הראשונה שלי והפעם הראשונה שלו וקרה מה שחששתי ממנו והתאהבתי בו, הוא טוען שהוא התאהב בי גם, ובנוסף הפכנו לחברים מאוד טובים, לשנינו ברור שלא נעזוב את בני הזוג שלנו ואנו ממעיטים לדבר על כך, הבעיה שלי היא שאני יודעת שאני אוהבת את בעלי אבל אני לא מצליחה להרגיש את האהבה הזו, סקס אנו כמעט שלא מקיימים בגללי, והוא לא מבין מה קורה לי, יש לי התפרצויות של מצבי רוח ואני מרוחקת ממנו מאוד, אני רוצה שנחזור להיות קרובים כמו פעם ולא יודעת איך ובנוסף אני לא יודעת איך להתמודד עם האהבה שלי לעמיתי לעבודה, אני מחכה לבוקר בקוצר נשימה כדי לראות אותו.
הוא מסיים תואר ראשון, ועומד להתחיל תואר שני. אני עומדת להשתחרר מהצבא כמה חודשים אחר כך ולהתחיל תואר ראשון. ה"בעיה" היא שהוא עומד להתחיל ללמוד באוניברסיטה מרוחקת מהמרכז, ולשנינו היה ברור שאם הוא הולך לשם- אני איתו, כלומר- ללמוד באותה אוניברסיטה.
המשתמע מזה (ושנינו רוצים בכך)- לעבור לגור ביחד. התחושה נכונה והתכנונים נפלאים, אבל האם זה נכון? האם זה לא מוקדם מידי? (מבחינת "גיל" הקשר, והגיל שלי) האם זה לא ישים עליו לחץ (לכיוון של מחויבות וכדומה)? מיותרלציין שבגילו, רוב הבחורים סביבו מתחילים להתחתן. הוא לא מתנגד לנישואין (אנחנו מדברים על הנושא לפעמים, בעיקר בבדיחות), אבל האם זה לא מוקדם מידי לדבר ולהתעסק בכל העניינים האלה?
מחפשת חיזוק,
אני נשואה שנה בערך, יש לי תינוקת בת 5 חודשים, ואני לומדת באוניברסיטה. בעלי עובד על מינימום, והמשכורת שלו היא 4000 לכל הפחות. בגלל קשיים כספיים נאלצתי לעבוד בפיפ- שואו, אך בעלי לא יודע על כך. הוא בן אדם לא כל כך זורם בקטע הזה, ואם ידע, מי יודע מה תהיה תגובתו. אך אם לא אעבוד- או שלא אוכל ללמוד, או שלבת שלי לא יהיה גג מעל הראש. כל יום הנושא הזה אוכל אותי מבפנים. מאוד קשה להסטיר משהו מבן אדם, שאת אוהבת. מה לעשות? תעזרו לי אם אתם יכולים.
אני בחורה בת 30 רווקה ,לאחר שנות ייסורים רבות ואי הצלחה במערכות יחסים קודמות נשארתי חסרת ביטחון .לאחרונה הכרתי בחור מקסים ואנו יוצאים כחודשיים רצופים אשר במהלכם הציע לי הבחור להתחתן ,יש לציין שאני מכירה את משפחתו והוא את שלי והיחסים כמעט מושלמים.
אני מרגישה בפעם הראשונה שמצאתי את החצי השני .
הבעיה שלי היא הפחד המתמיד שהוא יעלם, אולי הוא הוא הציע ויתחרט ובסופו של דבר אני ימצא עצמי לבד . אני מתקשרת אליו מספר פעמים ביום אם הוא לא יכול לדבר אני מרגישה שמשהו לא בסדר , שהוא כבר לא אוהב אותי יותר וכ"ו. לפעמים אני מצליחה לשכנע את עצמי שמצאתי בחור שאכן אוהב אותי ואז מתחילה בי המחשבה שמשהו לא בסדר אצלו , בגלל זה הוא לא התחתן ולא יכול להיות שמישהו רוצה אותי . אני מפחדת לאבד את הקשר רק בגלל הפחדים שלי .יש לציין שהתחושות שלי חיוביות כלפיו ומבחינה מעשית הוא אכן עונה על הציפיות שלי אנו נפגשים מדי יום , הוא מתקשר , מחזר ומפגין רצינות.
אודה לתשובה לי
הייתי רוצה מהם דרכי המניעה כאשר עושים סקס בפעם הראשונה…
מה יש לעשות לפני?
שמענו שיש להחליף קונדומים כמה פעמים בזמן הסקס…במה מדובר??
בקיצור אשמח אם תוכלי להסביר לנו את כל הסיכונים ובכלל כל מה שחשוב לדעת לפני סקס ראשון…תודה!
אני מעוניין בטיפול זוגיות השאלה הנשאלת כיצד ניתן לברר אם הרופא המטפל הכן מוסמך לטפל
בי,כיצד ניתן לבדוק זאת ואם אפשר לציין מספר טלפון לבירור
בתודה מראש
יצחק
אני גבר בן 42 נשוי לאשה נאה ומושכת. הבעיה שלי היא שאני נראה פחות טוב ממנה גם אם אני עוסק בספורט ומטפח את עצמי אני פשוא לא מהגברים שנשים מביטות בהם.
זה כמובן מוריד לי את הבטחון העצמי וזה אפילו בא לידי ביטוי במיטה. חוץ מזה התפקוד כבר לא מה שהיה פעם ואילו אצל אשתי חלה עלייה בצורך למין בכל הזדמנות. אני מרגיש לא גבר כי אני לא מצליח לספק אותה כי היא רוצה הרבה יותר ממני וזה מדאיג אותי. יש לי כבר מחשבות שאולי היא תמצא לה מאהב צעיר כי לעניות דעתי נשים בשנות הארבעים פוזלות לכוון גברים צעירים. אני גם רואה את זה שאני מטייל עם אשתי ברחוב איך שהיא מסתכלת על צעירים ויפים וגם הם מחזירים לה מבט. אני פוחד שזה יקרה. אני פשוט לא יכול לספק אותה מעבר ליכולת שלי
אנא יעצי לי מה לעשות.
אנחנו זוג נשוי +3 ילדים בעייתי היא כזאת:בעלי נוהג ללכת לאמו כל יום שישי בערב ,ללא יוצא מין הכלל,ואנחנו לא תמיד מצטרפים אליו מפני שהשהות שם לא ממש נעימה לי ( והסיבה לא חשובה כרגע).
אני חייבת לציין שלבעלי עוד חמישה אחים ואחיות שלא נוהגים כמותו ,הם פשוט לא מגיעים בכלל בימי שישי וכאילו סומכים עליו שהוא שם,מאוד נח להם לבלות עם מישפחתם בערבי שישי ,ולחשוב שאנחנו תמיד נהייה שם בשביל אמא שלו.טוב כמובן שאנחנו רבים המון על הנושא הזה,כיוון שאני רוצה להיות עם מישפחתי בימי שישי והוא עם אמא שלו,ניסינו להגיע להסדר אבל הוא לא עומד בו הוא פשוט אומר שמבחינתו זה עקרוני הוא את אמא שלו לא יעזוב בימי שישי,ביקשתי שידבר עם אחיותיו ויבקש מהם להגיע כך שהאוירה תהיי נעימה ,אבל גם זה לא הלך,המריבות שלנו הם אך ורק על הנושא הזה וחבל לי מאוד כי כרגע מעורבים גם הילדים
הבן הגדול שלי שהוא הים בן 10 כתב לעצמו כך: אני לא אוהב את ימי שישי כי אמא ואבא כל הזמן רבים"-אני יודעת שהדבר האחרון שהוא רוצה זה לפגוע בהם אבל מבחינתו זה כלל בל יעבור,אני מיאשת לגמרי ולא יודעת איך לנהוג האם להיות שם שעתיים ופשוט להיכנס למצב של טייס אוטומטי,או להמשיך לעמוד על שלי ולהרוס את כל השבוע, מה דעתך בנושא?
היו לי כאלה שניפגשתי איתם כמה פעמים והיתה הרגשה שאנחנו רצינים,התנשקנו והצבתי גבולות אך עדיין לא היינו יחד כזוג..אני לא מבינה למה אין לי חבר ??? ולעומת זאת,הרבה רוצים להיות איתי אבל לא באופן רציני…? מתי יהיה לי כבר חבר?
מה אני צריכה לעשות כדי שהגברים יבינו שאני לא בחורה של "סתם"???
עוד דבר,אני עדיין בתולה,יש הרבה בחורים שרוצים לשכב איתי אבל אני לא רוצה לעשות זאת בפזיזות…
אשמח לקבל את תשובתך
תודה מקרב ליבי,
ליהי
אני אלמנה מזה חמש שנים + ילדים. לפני כשנה וחצי פגשתי בגבר שהיה אז מקסים וסביר להניח שעדיין רק שכיום הוא שקוע בדיכאון ולאניתן למצוא את הקסם שהיה בו. האהבה פרחה והרגשתי המאושרת בנשים. היתה תקשורת מצויינת והרגשה שאנו יודעים מה אנו רוצים מהחיים ומעצמנו. לאחרונה חשבנו שהגיע הזמן להינשא בשנית. אנו גם יודעים ששנינו זקוקים למרחב מחיה ולכן בעלי הקים, בעזרתי ובעידודי, "ביקתה" בחצר הבית, שם הוא הולך להיות עם עצמו. לאחרונה הוא בדיכאון, הוא מתפקד רגיל ואינו עצבני אך מסוגר בעצמו והדבר קשה לי מאד. אני יודעת שכעת זה הזמן שלי לתמוך בו ולתת לו מעצמי, בעיקר סבלנות, אך קשה לי מאד. אני זקוקה למילה החמה מצידו. על יחסי מין אין מה לדבר. אין לו עניין ואני מרגישה שאני ממש אונסת אותו. אני מאד מתוסכלת! לאן פרחה האהבה? האם זהו סימן שצריך להיפרד? יש מקום לשינוי? אם כן – כיצד??
לבן זוגי ולי מלאו ארבעה חודשים יחד (די הרבה בשבילי). החלטנו לעבור לגור יחד ואנחנו בתהליך חיפוש דירה. הוא שונה כל כך מכל גבר אחר שהיה לי, הוא טוב לב, מעניק, מתחשב, מלטף ומפרגן, אבל… הוא עדיין לא אמר לי שהוא אוהב אותי.
בטח תאמרי- ומה איתך? אני מתאהבת בו, לאט מכפי שאני מכירה, אבל זה קורה. אני חוששת להגיד לו שאני אוהבת ולא לשמוע את המילים האלה חזרה. החששות נובעים מניסיונות לא מוצלחים בעבר ושברון לב. אם הוא לא אוהב, אז למה הציע שנעבור לגור יחד ? "טוב לי איתך" לא מספק אותי. אם הוא לא אמר שהוא אוהב לאחר 4 חודשים האם זה לא מצביע בעיה? הפחדים שלי אומרים לי לעזוב (מהו שעשיתי פעמים רבות בעבר), אבל מצד שני הוא כזה אוצר…
אני בת ארבעים וקצת, מאד מעוניינת בקשר עם גברים נכים קל ( אני נכה קל) ואני פשוט לא יודעת איך. אנא עיזרו לי. תודה רונית
נ.ב אני המון שנים גרושה עם בן אחד שהוא כבר חייל.
במיטה הדרך היחידה שבה הוא גומר היא עזרת אוננות עצמית בלבד
הוא אמר לי שתמיד זה היה כך
מה לעשות ?
אשמח אם תחזירי לי תשובה לאימייל
(אמא חברות וכו}חושב שהוא הולך להיות בעלי וכל הזמן מכניסים לי לראש שלהיות עם גבר אחד זה לא טוב זה גורם לבגידות וכו'.אני לא יכולה לדעת מה העתיד צופן לי ואם הוא יהיה בעלי אבל האם זה באמת כל כך רע להתחתן עם הגבר היחיד שהייתי איתו יש בינינו אהבה גדולה ואנחנו חיים ביחד ודואגים אחד לשני למה כולם אומרים שזה כזה גרוע לי להמשיך איתו את החיים לכיוון רציני יותר??
אני לא חושב על חתונה וכל זה אני חיה את החיים אני פשוט מתחילה להיות מבולבלת לגביי כל העינין של להיות עם איש אחד כל החיים אם יש לך איזה עצה טובה אני אשמח לשמוע
בתודה סתיו
,
הרגשתי מאוד פגועה , כאובה, אנחנו נשואים 21 שנה, יש עליות ומורדות אך דווקא בתקופה האחרונה נפלא.
הוא כרגע בלימודים מעבר לים למשך חודש. התקשרתי אליו לספר לו עד כמה נפגעתי,ואפילו הוספתי שלא יחזור הביתה… והוא לא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב כאב הוא הסביר שזה היה משהו ללא משמעות וכרגע אני האחת והיחידה, הוא מתייסר על זה שאני מרגישה כך, ומבקש לדבר פנים אל פנים, ולהראות לי את אהבתו אלי. אני מאד מבולבלת .בעיני למכתבי אהבה יש יותר משמעות מיחסי מין…..איך אני מקבלת אותו כשיחזור?
הרגשתי מאוד פגועה , כאובה, אנחנו נשואים 21 שנה, יש עליות ומורדות אך דווקא בתקופה האחרונה נפלא.
הוא כרגע בלימודים מעבר לים למשך חודש. התקשרתי אליו לספר לו עד כמה נפגעתי,ואפילו הוספתי שלא יחזור הביתה… והוא לא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב כאב הוא הסביר שזה היה משהו ללא משמעות וכרגע אני האחת והיחידה, הוא מתייסר על זה שאני מרגישה כך, ומבקש לדבר פנים אל פנים, ולהראות לי את אהבתו אלי. אני מאד מבולבלת .בעיני למכתבי אהבה יש יותר משמעות מיחסי מין…..איך אני מקבלת אותו כשיחזור?
אני בן 26 ויש לי חברה בת 20.
בתחילת הקשר היא רצתה לעזוב אותי, ואחרי רבע שעה התחרטה. מאז המקרה ההוא היינו שנתיים ביחד. אני לא יודע אם חשוב לציין, אבל היא נאנסה בערך בתחילת הקשר.
אחרי שנתים שהיינו יחד היא רצתה להפרד למרות שהייתה ביננו אהבה. היא אמרה לי שהיא לא אוהבת אותי, למרות שכן אהבה אותי. לפחות ככה היה רשום ביומן שלה.
היא יצאה עם בחור אבל עזבה אותו כי ביקשתי ממנה. היא אוהבת אותי ואפשר להרגיש את זה. אבל היא לא מסכימה להפגש איתי יותר מפעם בשבוע. היא לא מתקשרת. וכשאני גם לא מתקשר היא ולא נותן תשוומת לב
היא רוצה אותי ומחזירה טלפונים, ורוצה לצאת איתי. קשה לי עם זה שהיא לא יציבה. היא כל הזמן רומזת שאני לא יעזוב אותה ושאני יעזור לה. ולמרות זאת היא לא מוכנה להפגש או להיות בקשר טלפוני.
תמיד כשאנחנו נפגשים הכל יפה. אבל זה בטח בגלל שאנחנו לא נפגשים הרבה. אני עדיין כועס ומתוסכל על זה שהיא יצאה עם הבחור ההוא, למרות שזה הביא אותי למצב קריסה נפשית ודכאונות.
עכשיו כבר 3 שנים אנחנו כבר מכירים, והשנה האחרונה הייתה ממש זוועה. כשהיא הוגיעה לי שהיא רוצה לעזוב אותי, אני בכיתי ונשברתי, וכתגובה, היא בלעה כדורים. אבל הלכה לבית חולים בזמן.
נמאס לי כבר לחיות באי וודאות. אני כל הזמן מבקש שתיקח פסיכולוג בשבילה, אבל היא לא מעוניינת. פעם אחת שכנעתי אותה והיא שוב חזרה מההחלטה שלה. אני כבר שנה במשבר, ואני כל הזמן יוצא ומבלה עם בחורות.
אבל אני לא מצליח להוציא אותה מהראש. זה כאילו אני נעול רק עליה. עשיתי כבר הכל מהכל כדי לשכוח, אבל היא אצלי בראש. וגם כשניסיתי לנתק קשר, היא לא ממש נתנה, ויצרה איתי קשר.
אני רוצה לשים לזה סוף, איתה או בלעדיה. כי כשאני לא רואה אותה הרבה זמן, אז טוב לי. אני חושב שהדיכאון התמידי שלה משפיע עליי, ומכניס אותי גם לדיכאון. כשאני רחוק ממנה טוב לי, אבל גם רע לי כי בכל זאת אני אוהב אותה ואני לא יכול לעזור לה.
אני אשמח אם תוכלי לייעץ לי..מה עושים?
האם זה קשור לעובדה שגדלתי בבית שבו ההורים גרושים?!
האם זה נכון בכלל שילד להורים גרושים יסבול בעתיד מבעיות זוגיות?!
אם כן… כיצד אפשר לפתור זאת..! והאם אפשר בגיל צעיר יותר לפתור את "הבעייה" !?!?!
תודה מראש… שולה
הבחור מצד אחד טוען שכיף לו איתי ושאני מצחיקה אותו ושיש לו רגש אליי, ומצד שני לא יזם משהו רציני, אלא להיפך התחיל לצאת עם מישהו (לפי דבריו) ועבר לעיר אחרת ללמוד.
אני שבורה מזה ולא יכולה להפסיק לחשוב עליו, מה לעשות?
אני רוצה לשכוח ממנו
כדי להרגיש בכל זאת בסדר מדי פעם ערכתי קניות בסופר , קניתי לו מתנות בהפתעה והזמנתי אותו לטיולים שהיו דרך העבודה. עד לפני חודש לא ידעתי שהעניין הכספי מהווה בעיה – עד שהוא סיפר . השתניתי והתחלתי גם אני לשלם. לאחרונה יש בנינו ריחוק , אני מרגישה שהוא " מצפצף " על דברים שחשובים לי ואפילו אין לו חשק לסקס. כשדיברנו הוא אמר שהוא עדין כועס בגלל הכסף אפילו שהוא מרגיש שחל שיפור מאז שדיברנו על זה. כרגע בעקבות " מטענים" רבים אחד כלפי השני , החלטנו להיפרד לכמה ימים , לחשוב ואולי אפילו ללכת ליעוץ.
מה לעשות ?
קראתי את מאמרך שכותרתו 'האם את חולת אהבה' ומצאתי שאני אכן חולה.
אני מרגישה שניתן להגדיר את מצבי כ"מכורה לאהבה" ולמעשה מכורה לסבל.
האם את חושבת שיש התמכרות לאהבה ואם כן מהו הטיפול המתאים לכך?
בברכה
המיואשת
רחל.
בשנה האחרונה הוא התחיל להתרחק ממני הוא לא היה מתקרב אלי לא מחבק ומנשק אותי וכמעט ולא היינו עושים סקס, תמיד ששאלתי אותו מה קרה הוא היה מתחמת וממציא תירוצים עלובים.
עד שיום אחד תפסתי אותו עם הידיד הכי טוב שלי שהיה ממש כמו אח שלי….
הם היו ביחד במיטה וזה כל כך הגעיל אותי ואז הבנתי למה הוא התרחק ממני בשנה הזאת
כל עולמי חרב עלי, לא ידעתי מה לעשות אפילו ניסיתי להתאבד פעמיים אבל למזלי הרע והמר לא הצלחתי!
אז חשבתי רק על נקמה ואז התחלתי לצאת עם בנות אפילו יצאתי עם אחותו כדי להרגיז אותו אבל הוא לא התרגז הוא המשיך בחיים המסריחים שלו ואני נשארתי לי לבד בעולם הזה ההורים שלי זרקו אותי מהבית ואני חושבת כבר על התאבדות נוספת, אני רק מקווה שאם אני יחליט להתאבד הפעם אני יצליח
אתם חייבים לעזור לי בבקשה
הבעיה אצלי היא כך- הוריי הם קצת קשיי יום ואילו הורי אישתי אפשר לומר מסודרים,אני מרגיש צורך לעזור להוריי ואני לא יכול לעמוד מהצד ולא לעשות כלום עזרתי להוריי מסתכמת בכ- 1000 שח בחודש (אני ואשתי משתכרים בכ- 8000 שח בחודש),הבעיה היא שאני יודע שלאישתי זה מפריע והיא אפילו אומרת לי את זה וכתוצאה מכך יש לה רעיונות שונים כמו שנכסוך כסף אצל אבא שלה וכו וכל זה בכדי שלא יתאפשר לי בקלות לעזור להוריי,לי בעיקר מפריע שזה שאני עוזר להוריי מפריע לאישתי במקום להבין את המצב ויוצא מכך שאני רואה את אישתי באור שנה(ולא חיובי).לציין כי אישתי היא ילדת שמנת ואפשר לומר שהיא גדלה בבועה ולא ידעה קשה מהוא,
וכל עזה שלי להוריי מתפרש אצלה כאל דחיית רכישת דירה בשבילנו.
מה אני עושה במצב כזה? אני לא מרגיש טוב עם כל הסיפור הזה.
אשמח לתשובה מהירה
אינני יודע כיצד להתמודד ולהקל על עצמי. אינני מקבל את הארוע, ומעדיף למחוק אותו כלא היה…
לצערי הרב ביתו לא גרה איתנו אלה אצל אחיותיו , וזו כיוון שהיא לא קיבלה את נישואו לאישה אחרת. עכו זאת כול התקופה הזאת חיינו בבית במין עפרוריה ומרירות, ומריבות, . ניסיתי רוב הזמן לבקש שהיא תבוא לחיות במחיצתי אך תמיד ניעינתי בתשובה שלילית ממנה, לצערי לפני חמש שנים בערך הילדה חוותה טראומה רצינית מאוד שכתוצאה מכך היום היא מרותקת לכיסא גלגלים . מאז אותו מקרה חיי בביתי הפכו להיות יותר ממירים יותר מריבות בזה שהוא תמיד חסר בבית ושהוא יוצא אני לא יודעת לאן הוא הולך ושהוא חוזר הוא ממרמר אותי ואת ילדיי וטוען שהכול באשמתי במה שקרה לביתו ,החיים והנישואין נהרסו מכך. ובזאת שהוא חושב שאני קיללתי אותה ובכך הוא ממרמר את חיי בשיטטיות ואת חיי ילדוו והחיים פשוט הפכו להיות גיהינום! ואני זאת שתמיד צריכה לשתוק למרות שכמה פעמים היכה אותי והבלגתי על זה תוך כדי איומיו שאם אתלונן שהיכה אותי הוא אתגרש מימני. אני לא רוצה להרוס את מסגרת הנישואין וכול הסבל שלי זה כתוצאה מזה שהוא לא גר עם בתו ועקב מצבה של בתו זה בילתי אפשרי שהיא תגור איתנו בבית, מה עושים במצב כזה? אנא עיזרי לי איני יכולה להמשיך את צורת החיים האלה.
היא אומרת שכאשר אני יבוא אז הי רוצה להיזדיין.
ושהיא עוד לא מוכנה
אני שאלתי אותה למה חייב להיזדיין אז היא אמרה כי אני רוצה לראות תזיין שלך ללקק אותו למצוץ אותו שתידפוק לי תזיין בכוס
מה אני אמור לעשות???
נראה לי שהגענו, בעלי ואני, לסוף הדרך ולסוף החיים המשותפים אחרי 27 שנים. מעולם לא התאמנו ממש מבחינת סדרי עדיפויות ומבנה האישיות, אך למרות עובדה זו היתה בינינו חברות והערכה. גידלנו ארבעה ילדים לתפארת: מאוזנים ומאושרים למרות הויכוחים האינסופיים בכל נושא: עבודה (שכיר/עצמאי), נימוסים, פוליטיקה ומה לא. רק בנושא החינוך היינו מאוחדים וילדינו הינם הראיה לכך.
הוא טוען שאני לא נותנת לו לחלום, אני מידי פרקטית לא מקדישה זמן לאיפור חשוב לו שאקדיש לכך זמן, התוצאות פחות חשובות (אני תמיד יפה ומטופחת מבלי להתאפר חצי שעה). אני מצידי חטוענת שהחלומות שלו להיות עצמאי מבחינה מקצועית הביאה אותנו לכמעט קטסטרופה כלכלית. אכלנו פיצויי םרישה במשך שלוש שנים בהן הוא עבר מפרויקט לפרויקט ללא ידע אלמנטרי בניהול מו"מ עיסקי ואסרטיבי. על הרקע הזה המצב החמיר מאוד לאחרונה ונראה לי שלא ניתן לגשר על חילוקי הדעות המצביעים על הבדלים תהומיים של השקפה.
אנחנו בני חמישים. איך מתחילים חיים חדשים? האם לוותר ולהמשיך, להתפשר ולאבד את שמחת החיים? מה קורה בגילנו למי שמעזה?
אודה לכם על ההתייחסות והתשובות.
מישל
אהבה ממבט ראשון..היינו יחד באהבה ענקית כחודשיים בערך, סיבת הפרידה שלנו הייתה עצם נסיעתו לספרד(למגורים וללימודים)
בעוד כחודשיים(מהיום) וגם הטענה שהוא בשלב בחייו שהוא לא רוצה חברה-אבל במידה והוא היה יכול להיות עם מישהי(מבחינה רגשית) הוא היה רק איתי.
ובאמת לפי מה שהוא אומר הוא לא היה עם אף אחת כבר 3 חודשים מאז הפרידה.
מצד אחד הוא טוען שהוא לא יכול להיות איתי.
מצד שני-הוא מתקשר,משאיר הודעות חמוד, כשאנחנו מתראים הפגישה מלווה בהרבה חיבוקים ונשיקות פה ושם (לא בפה-לחי, צוואר וכ'ו).
גלעד לא רצה לעלות לביתי עד לפני שבוע מכוון שלא רצה שנגיע למצב בו אנחנו נעשה סקס וכך נהפוך את הקשר ביננו לשיטחי.
היה לנו סקס אדיר כיפי ונעים כשהיינו ביחד.
אני ממש רוצה לחזור אליו, ואפילו מוכנה לוותר על שירותי בצבא בשביל לעבור לגור איתו בספרד לאחר סיום לימודי.
מה אני אמרוה לדעתך לקלוט ממסריו, והאם יש סיכוי בו אני והוא נחזור להיות ביחד, לפי הנתונים?
נ.ב
גלעד הוא בנאדם מאוד ישיר וכן,ועצם ההתמרחויות שלנו והמבטים אומרים משהו-זה לא סתם משחק,וזאת עובדה נתונה.
גם בקשר לסקס אין לנו בעיות מיוחדות עד שזה מגיע לקטע של מציצה.
אני ממש לא נהנת מזה… להבדיל מבן-זוגי היקר. אני ממש לא יודעת מה לעשות בעיניין, ניסיתי להסביר לו אבל הוא לא מבין את הבעיה שלי.
אנא עזרי לי,
בתודה מראש לנה
לדעתי זה גם עניין של המשקל. אבל, בשבועיים האחרונים כשאנחנו מנסים כבר להיות יחד בקטע האינטימי, הוא לא מצליח לגמור. מה לעשות?
—————-
אני מקווה שאפשר לשאול גם לגבי חברים, לא במסגרת נישואים. חבר שלי, שאני מאוד אוהבת, נכנס לעתים למצבי רוח בהם הוא מרגיש עצבות. הוא אומר שכשאני לידו, אז הוא מרגיש הרבה יותר טוב. הבעיה היא שאני יחסית רחוקה וכשאנו מדברים בטלפון, אני לא מצליחה לתת את אותו ה"אפקט". הרבה פעמים בשיחות הטלפון קשה לי להבין אותו ולהגיד את הדבר הנכון, כך שייטב לו. אז אני מרגישה חוסר אונים ולא מוצלחת בקשר , כי אני לא מסוגלת לעזור לו, חוץ מכשאני לידו. מה לעשות?
חשבתי הרבה פעמים על חתונה / פרידה אבל אני לא יכולה להפרד ממנו בלב שלם כי הזוגיות שלנו טובה מלבד בעית החתונה שנדחתה הרבה פעמים בגלל סיבות שונות כמו לימודים גילינו וכו'
אבל עברנו את כל המחשולים שהיו בעבר לימודים גיל וכו'
אבקש את חוות דעתך
שמי דנה.
יצאתי עם בחור לפני כמה חודשים , ונפרדתי ממנו מאחר והוא לא נפגש עימי מספיק והרגשתי שהוא לא מספק את הצרכים הרגשיים שלי.
מאחר ואנחנו נפגשים באותו מועדון חברים יצא לנו להפגש כמה פעמים.
ויצא לנו תחת הנסיבות להיות ביחד.
שאלתי היא מדוע למרות שגילתי שהתיחסותי אלי ולנשים בכלל מאוד מזלזלת.
ושהוא מחליף בחורות רבות. ושהוא לא בוגר דיו.
עם זאת. מצאתי את עצמי איתו למרות התנהוגתו המזלזלת והלא מעריכה .
מדוע למרות זאת נשארתי שם , למה לא הלכתי.
ובכלל מדוע אנשים נשארים עם בן זוג שלא מתייחס אליהם כראוי.
ואיך להתמודד עם הרגשה שמשהוא שנסיתי לעזור לו בעת צרה… התייחס אלי כ"כ בחוסר כבוד.
שעקב הנסיבות אני צריכה להמשיך לפגוש אותו .
בהמון תודה,
דנה
שום מושג מה גבר בגיל כזה מצפה מהזוגיות הזו.. בעיקר לאור העובדה שהוא
כבר עבר הרבה בחייו ויש לו 2 ילדים (הוא גרוש)
הצעות?? איך להתנהג? מה עליי לשאול כדי לדעת לאן מוביל הקשר?
וכד'… יתקבלו בשמחה
אני בחורה בת 20, היו לי שני קשרים רציניים בחיי (שניהם נמשכו שנתיים) אך בשנה וחצי האחרונות לא היה לי חבר ונתתי לעצמי קצת חופש להנות להכיר.
יש לי ידיד טוב (שאנחנו מכירים כבר חצי שנה בערך) הוא אדם מתוק ומקסים ואני ממש אוהבת אותו בתור בן אדם. הוא סיים לפני 5 חודש קשר של שנה וחצי.
הידידים שהיו לי תמיד הם רצו יותר מידידות בסופו של דבר, פחדתי שאותו דבר יקרה איתו (מאחר והוא אדם מדהים ולא רציתי לאבד אותו) אז מההתלחה הייתי זורקת לו כל מיני הערות כדרך אגב שיבין שאנחנו רק ידידים ואין מצב ליותר מזה, גם לא דיברתי איתו על חיי המין שלי כדי שזה לא יעורר בו מחשבות ומתח מיני בינינו.
בשבועיים האחרונים חל שינויי ברגשות שלי, הבנתי שאני נימשכת אליו ואני זאת שרוצה יותר, הרי הוא כל כך מדהים ויש בו את כל התכונות שאני רוצה בבן זוג ועכשיו אני גם נמשכת אליו.
הוא סיפר לי על מישהי שהוא הכיר והתייעץ איתי ואז אמרתי לו שאני כבר לא כל כך אובייקטיבית, משם פיתחנו שיחה והתוודתי על רגשותיי כלפיו. הוא היה בהלם, לא יידע כל כך מה לומר, אמר לי שאני אחת הבחורות המדהימות שהוא הכיר, ושהוא היה רוצה להגיד לי שאני לא יפה או לא מושכת בעייניו אבל הוא לא יכול. ושהוא מפחד לאבד אותי ואת הידידות בינינו.
הוא אמר גם שהוא לא שולל כלום, אבל נכון לעכשיו הוא לא יודע מה הוא רוצה (כי סיים קשר לא מזמן) והוא מפחד שאנחנו ניזרום ואז אני ייפגע והוא ירגיש שהוא ניצל אותי.
הוא אמר לי שהוא צריך קצת זמן לחשוב על הכל ולעקל את זה כי הוא ממש לא ציפה שזה יבוא.
ניפגשנו כמה פעמיים מאז סתם ישבנו אצלי בחדר ולא העלנו את הנושא. אבל אפשר היה להרגיש שיש מתח באוויר,יש גם שינויי בשפת גוף, אנחנו יותר פתוחים וכן מדברים על סקס עכשיו.
אבל אני לא יודעת מה לעשות. אם לדבר על זה ולנסות לקדם את המצב או פשוט להניח לזה.
הוא הרי יודע מה אני מרגישה והוא כבר יפעל כשירגיש שנכון לעשות זאת, לא ככה?
חברות שלי חלק אומרות שאני צריכה לדחוף אותו לזה ולנשק אותו כדי לשבור את הקרח ומשם לראות מה יהיה, חלק אחר אומרות להניח לזה כי הוא יילחץ וזה סתם יבריח אותו.
מה את חושבת?
תודה מראש
שרון
(אני מצטערת שזה ייצא כל כך ארוך…)
מה לעשות ?
יש לי בן זוג במשך חודש וכמה ימים. (הוא גדול ממני כמעט ב5 שנים)
היחיסים בנינו לא ממש טובים, כלומר…..
יוצא לנו הרבה לריב, אנחנו מתווכחים, ולא מגיעים לפשרה כמעט בכל נושא.
הוא גם מתייחס אליי לא יפה, הוא גדל במשפחה טובה אך עם אבא עצבני מאוד, ובן זוגי
כנראה "ירש" את תכונות האופי הזו ממנו, ואני מאוד לא נהנת מזה שכשהוא קצת מתעצבן עליי
הוא צועק עליי וכו'…
הוא מאוד קשוח איתי! (למרות כל האהבה בינינו)
לפני שבוע נפרדתי ממנו וזה היה לי מאוד קשה!! ואז הוא ישר בא אליי והתחנן שנחזור,
וכך היה 3 פעמים (נפרדנו וחזרנו), וכבר שבוע שהולך לנו בסדר.. למרות שהיו וויכוחים ממש קטנים.. אולי 2.
לפעמים גם היו מצבים שהוא היה משפיל אותי ליד אנשים.
אני חושבת שהיחס הזה נובע מתוך זה שהוא דואג ואוהב אותי, אבל הוא לא מבין שאני סובלת
מהיחס הזה, הוא ממש מתנהג כמו אבא שלי ואני לא רוצה שזה יהיה ככה!
הסברתי לו מלא פעמים.. והוא ענה לי בפעם האחרונה שרבנו על זה "אני מרגיש שאם אני לא
אחזיק אותך קצת את תבגדי בי מלא…"
והבעיה היא (בלי להיות צנועה ושוויצרית) אני בחורה שנראת טוב מאוד, חטובה וכו'…
ויש לי הרבה מחזרים, והוא לא בוטח בי!!
אני בחיים לא בגדתי בו…… ואני גם לא מתכוונת וגם זאת הסברתי לו לפחות 100 פעם
ודרשתי ממנו שיסמוך עליי ושיאמין בי ולי!!! אבל אני לא מבינה למה הוא כ"כ קשוח איתי…
בקיצור, אני מאוד סובלת מזה, למרות שהיחס שלו ממש טיפה השתנה השבוע האחרון,
אבל עדיין יש בעיות, ואני כבר לא יודעת באיזו שפה לדבר איתו כדי להסביר לו….
אשמח לקבל יעוץ דחוף!
בתודה,
נטלי!
אני ובן זוגי נשואים שנתיים,נישאנו לאחר 4 שנות חברות.
היחסים ביננו מורכבים מאוד ובמשך כשנה הינו בטיפול זוגי, אנו מנסים לעבוד על הקשר אך לעיתים הקושי גדול.
הבעיה שניבת בפננו עכשיו היא שבעלי רוצה להיכנס לשותפות עיסקית עם אחותו ואני חוששת מזה מאוד.
אציין שמשפחתו נוחה אך יחסי עימם קרירים ואני חוששת מאוד.
הדבר גורם למתחים קשים ביננו ואני חוששת שאם אעמוד בדרכו הקשר עלול להתפרק.
האם זה נכון לחשוב ככה? והאם כדאי לי פשוט להמשיך ולראות בו קולגה בלבד ולהמשיך להיות ידידה שלו?
בן זוגי כעס שהייתי עם חבר שלו בקשר מאחורי גבו הוא טען שאני בוגדת ולאחר שנודע לו כי אני יודעת על עברו ניתק כל קשר. לדעתי הוא ברח מהמציאות. אך אני גם יודעת שכעת הוא גר עם מישהי שהכיר לפני שבועיים(ישר כשנפרדנו)
מצד אחד אני אוהבת אותו וקשה לי בלעדיו אך מצד שני יש לי את הכעס על כך שהוא הסתיר ממני דבר כה חשוב במשך כל הקשר. האם עליי להרפות ולתת לו ללכת? (למרות שאני יודעת שהאהבה שלו אליי לא נגמרה?)
אני בת 18 ועוד לא היה לי חבר או מערכת יחסים אמיתית. כשאני פוגשת מישהו אז תמיד יש את המבוכה הזאת בהתחלה, לא בטוחה מה לומר, כאילו שנהייתי מטומטמת ומשעממת לגמרי, אין לי נושאים לשיחה, אין לי איך להצטרף לשיחה שהוא מתחיל ולענות על שאלות כמו – נו, אז ספרי משהו מעניין" או " נו אז מה את אומרת" בכלל אין לי מושג ירוק איך להגיב באותו רגע.
מה עושים?
אני נשואה 8 שנים, עם 2 ילדים קטנים ומתוקים, לאחר הגירה מהארץ החמירו בעיות בינינו עד כדי כך שאני מרגישה צורך דחוף לדבר עם מישהו, להתייעץ, אבל בעלי לא מוכן בשום אופן , פשוט מאוד, הוא הודיע לי שהוא לא משתף פעולה ואותי זה עוד יותר מייאש, אני יודעת שקשה לו גם איתי , אני לא אומרת שאני צודקת אבל הוא מצדו צודק, ולא מוכן ללכת לשום ייעוץ, מה עושים? הבעיות בינינו הם (בקצרה): אלימות מילולית, מאבקי כוחות, חוסר עזרה בבית וכו… אני מרגישה שאני פשוט מתמוטטת מרוב לחצים, אני מטפלת בילדים בלי עזרה ממנו, מטפלת בכל ענייני הבית בלי עזרה – הוא לא מרים כוס, זורק את הבגדים המלוכלכים שלו בכל מקום, מפזר פקודות, מתנהג כאילו הוא מלך ואני שפחה – תביאי לי, תכבסי לי, תבשלי לי, תנקי לי , תתפרי לי, תשלמי חשבונות של הבית, תסדרי לי , תעזרי לי, תהיי רזה, וכך אין סוף של פקודות, ואיפה אני בסיפור? הוא אפילו לא טורח לומר בבקשה , הכל מובן מאיליו שאני חייבת לו הכל , זה ממש מתסכל אותי, ואם אני מתעקשת שהוא יאמר בבקשה אז הוא יגיד אני לא יגיד בבקשה ואת אל תביאי לי , תראי איזה יום שחור עוד יהיה לך ממני,,, ואני מרוב פחד מורידה את הראש ומביאה לו את מה שהוא רוצה, אם אני כועסת עליו ולא מדברת איתו אז הוא ממש מסוכן, הוא יכול לשבור דברים בבית בלי שום שליטה ודברים יכולים לעוף לי על הראש , וגם על הילדים, לכן אני מעדיפה לא לעצבן אותו וכך יהיה רגוע, אבל יש בבית אוירה של מתח, אולי המלך יתעצבן.. צריך לשמור על השקט,
מצד שני, הוא יכול להיות מקסים ועדין מתחשב ומאהב מדהים, הכל לפי המצב רוח שלו, יש ימים שבהם אני מאושרת להיות אשתו, להמצא בחברתו, צוחקים, מאושרים , יוצאים לבלות, עם הילדים או לבד,כשיש לו מצב רוח טוב, כל השכונה תדע מזה ולהפך…
יש לו אופי חזק ושתלטן, ממש כמו מפקד צבאי, יש לו גם קול רועם , אני מקווה שהצלחת לקבל תמונת מצב כלשהיא, בבקשה תעזרי לי להחליט מה עושים, אני עדיין מאמינה בנישואים האלו, וחושבת שאפשר לשקם, איך ?האם לעשות הכל לבד?
תודה רבה רבה על תשובתך
גיליתי שאני בהריון ומכיוון שלא עבדתי באותה תקופה בעלי רצה שאני אעשה הפלה וזה היה נגד העקרונות שלי לבסוף בלית ברירה ביצעתי את ההפלה ולאחר מכן רציתי להיפרד מבעלי אך בגלל אילוצים כלכליים וגם בגלל שהוא הבטיח שהוא ישתנה ושהוא מצטער וכמובן גם בגלל הילדה
אז נשארתי. כיום אנחנו מנסים ליצור מערכת יחסים טובה אבל לא כ"כ מצליח לנו אני לא מרגישה
שאני נמשכת אליו מספיק, ההתלהבות ממנו ירדה אבל לעומת זאת התקשרות בינינו טובה יותר
והאמת שאני באמת מנסה להימשך אליו ולקיים איתו מגעים אינטמיים קרובים אבל מצד שני
לא כ"כ בא לי. השאלה היא מה עושים כולם אומרים לתת לזמן לעשות את שלו אבל כבר שנה זה לא יותר מדי זמן? האם אני צריכה לעזוב? למרות שכולם אומרים שהוא ישתנה ועכשיו הוא טוב
אלייך ואולי לא תמצאי מישהו והוא גם אבא טוב. אני ממש לא יודעת מה לעשות אנא עזרי לי תודה.
אני והוא פרודים כבר שנה וחצי,אך הקשר בנינו לא נותק עד עכשיו. הסיבה לפרידתנו היא מכיוון שהוא החליט לטוס לחו"ל לתקופה מסויימת ללא הגבלת זמן ולמרות האהבה העדפנו שכאן זה צריך להיפסק.
לפני כ-4 חודשים אני וחברו הכי טוב התחלנו לצאת ונתגלתה ביננו אהבה שלא האמנתי שאי פעם תפרח, בהתחשב שכל התקופה שאני והאקס היינו ביחד, אני וחברו הטוב הייהו ידידים ממש טובים. אני חושבת שנכנסתי לקשר לא בריא אך אני רואה אותו לכיוון חתונה.
למרות כל האהבה המצפון שלי לא מצליח לשקוט, מה עלי לעשות?
יש לי בעיה אישית, שלמעשה, כרוכה בזוגיות.
אני נמצאת במערכת יחסים ארוכה (כבר למעלה משנתיים)ואני מאוד(!) אוהבת את בן-זוגי…
בעקבות משקעים ובעיות שצצו במערכת היחסים ולעיתים מלוות אותה עד היום, אני נמצאת בנקודה שבה אני כל הזמן חרדה ומתוחה.
אני לא מרגישה בטוחה וקשה לי לדבר איתו על המצב הזה, משום שהוא לא כ"כ קשוב וגם אין לי שום בסיס מוצק לטיעון הזה, זאת תחושה די כללית ואין לי נימוקים ספציפיים…
אני חושבת שהתחושה הזאת נובעת מדברים שקרו בעבר,מכך שאנחנו לא מתראים יותר מידיי, וזה מגיע מצידו ובעיקר מכך שכשאני מגיעה אליו עם נושא שמציק לי או מפריע לי הוא בטוח שאני מתקיפה אותו ומיד נכנס לאיזשהי מגננה.. אני משתדלת שלא ירגיש כך, אך בכל זאת קשה לי עד מאוד לפתח איתו שיחה.נק נוספת היא שהוא ממעיט לדבר על רגשותיו, דבר שמקשה עוד יותר על ההידברות בנינו.
חשוב לציין שבעקבות חוסר הביטחון שלי, אני מאוד מקנאה לו ומצפה ממנו ללא מעט ומבחינה אישית, אני מתעסקת בזה ללא הרף, וזה מפריע לי עד מאוד.
אני מאוד רוצה לשפר ולשקם את הקשר, אך אני אובדת-עצות, אני לא יודעת איך לגרום לו להיפתח, לדבר, להקשיב ולהראות אהבה.
נקודה נוספת שחשוב לי לציין היא שיש אהבה בזוגיות הזאת, זאת לא זוגיות של נוחיות או הרגל.
יש בנינו אהבה, אבל יש תחושה שמשהו תקוע, שמשהו לא זורם, שמשהו מפריע.
אודה לך מאוד ואשמח מאוד לקבל מענה! תודה מראש!
אני מרגישה שהוא אוהב אותי הוא תמיד מחבק מנשק מפרגן אבל קשה לו להתאהב כך הוא אומר אני אוהב אותך אך לא מאוהב החלטנו לקחת פסק זמן לחשוב לי הוא לא יוצא מהראש
אחרי 3 ימים הוא התקשר (אני לא מתקשרת אליו בכלל) ואמר שהוא חושב עלי המון ,
עבר כבר שבוע ואני מאוד מתגעגעת אליו ורוצה להיות איתו הוא מאוד מאוד רגיש מה עליי לעשות להמשיך לחכות?
באותו זמן שהיינו בקשר הייתי בקשר עם חברים שלו בידיעה ובהסכמה שלו,
לאחר שנפרדנו המשכתי קשר עם חברים שלו ומאד מהר נדלקתי על חבר מאד טוב שלו שנדלק גם כן עלי.
אחרי שבוע הפכנו לחברים והכרתי אותו להורי בתור חבר ראשון,יצאנו כחודש למרות שחבריו זיזלו בי על היותי "חברה לשעב" של חברם (למרות שלא הייתי חברתו בכלל.
אחרי שיצאנו חודש וחצי הוא אמר לי שהוא אוהב אותי מאוד אבל שבגללי הוא לא יכול להיתרכז בלימודים והוא מוציא ציונים נמוכים ורוצים להעיף אותו מביה"ס ולכן הוא מבקש שניפרד.
אנחנו נפגשים והוא אומר שהוא אוהב אותי והכל אבל זה לא כמו שאנחנו חברים הקשר ככה נורא מפריע לי לדוגמא:פעם לא הפריע לי שהוא יוצא עם חברים וידידות שלו,והיום,כשהו כבר לא חייב לי כלום זה ממש מפריע לי.
אני יודעת שהוא אוהב אותי מאד כי זה מה שהוא כל הזמן אומר,בכל זאת, איך מחזירים אותו אלי?
במשך התקופה שלא היינו ביחד, הוא היה עם מישהי אחרת.
אנחנו חזרנו להיות ביחד בנימה של "הפעם זה יהיה שונה", בהתחלה זה באמת היה שונה, אבל לאחרונה כל המריבות חוזרות על עצמן.
בנוסף לזה, אני כל הזמן חושבת על העובדה שהוא היה עם מישהי אחרת בתקופה ההיא, וזה גורם לי לאי נוחות נוראית, שבכל פעם מחדש אני בולעת אותה.
מאוד הייתי רוצה לשפר את היחסים ביננו, נורא קשה לי כשאנחנו רבים ככה כל הזמן, ואנחנו ניסינו ודיברנו ודיברנו שוב אבל זה עוזר רק לתקופות זמן קצרות….
אני נורא אוהבת אותו, והוא מאוד חשוב לי, והייתי רוצה פשוט להפוך את הקשר שלנו למשהו טוב ובריא…
אני באמת ישמח לקבל עצה בעניין….
תודה רבה
אני נמצאת כרגע במערכת יחסים בין ארצות ואני אסביר.בן זוגי עזב את הארץ לפני כ4 חודשים
כדי לנקות את הראש וגם לעבוד .הוא היה שכיר במשך 17 שנה ואח"כ ניסה לפתוח עסק עצמאי שלא כל כך הצליח הוא סגר אותו בתחושת כישלון גדולה וקיבל הצעת עבודה בחו"ל ודי שמח על המציאה.הקשר ביננו הוא די טוב אנחנו אוהבים מאוד ואני מרגישה שהוא די נקטע בשיא ומאוד קשה לי לנהל מערכת יחסים כזו.לא ברור לי מתי הוא יחזור לארץ .והתשובות שאני מקבלת ממנו
די מעורפלות כי הוא טוען שהוא בעצמו לא יודע מה יקרה איתו בעתיד.
הייתי שמחה לקבל את עצתך וגם אם תוכלי להפנות אותי לספרות כתובה בנושא של זוגיות בין ארצות.
אני ובן זוגי נמצאים ביחד כבר 11 חודשים ויש לציין שהקשר ביננו החל מידידות גדולה של 4 שנים
אני נמצאת כרגע במערכת יחסים בין ארצות ואני אסביר.בן זוגי עזב את הארץ לפני כ4 חודשים
כדי לנקות את הראש וגם לעבוד .הוא היה שכיר במשך 17 שנה ואח"כ ניסה לפתוח עסק עצמאי שלא כל כך הצליח הוא סגר אותו בתחושת כישלון גדולה וקיבל הצעת עבודה בחו"ל ודי שמח על המציאה.הקשר ביננו הוא די טוב אנחנו אוהבים מאוד ואני מרגישה שהוא די נקטע בשיא ומאוד קשה לי לנהל מערכת יחסים כזו.לא ברור לי מתי הוא יחזור לארץ .והתשובות שאני מקבלת ממנו
די מעורפלות כי הוא טוען שהוא בעצמו לא יודע מה יקרה איתו בעתיד.
הייתי שמחה לקבל את עצתך וגם אם תוכלי להפנות אותי לספרות כתובה בנושא של זוגיות בין ארצות.
אני ובן זוגי נמצאים ביחד כבר 11 חודשים ויש לציין שהקשר ביננו החל מידידות גדולה של 4 שנים
הקשר הוא לא כמו שהוא הייהפעם, כשעוד היו פרפרים ונהייה מעין סתמי ומשועמם
מאז שהתחלנו לדבר על זה באופן גלוי אני נותן מעצמי 100% ויותר, אוהב יותר, מפנק יותר
והחלטנו שלא לנסות להפרד ונמשיך תקשר, לאחר כמה חודשים של נסיונות להחזיק את הקשר.
יתכן ושלא הצלחנו, האהבה שלה כלפי פסקה איפשהו והיא שמה לב שזה לא אותו דבר
יתכן ואולי לא נחזור יותר ויתכן שיחזור הניצוץ, רק אני ממש רוצה להיות בתוך שעשינו הכל
אילו דברים אני יכול לעשות שידליקו את שירי מחדש שאולי תרצה לחזור אלי ושתרגיש כמו בתחילת דרכנו ?
כשאני מנסה להסביר לו כמה הקירבה חשובה לי גילויי חיבה מצידו משהו . הוא אומר שאני סתם מדברת שטויות אני כבר לא יודעת באיזו דרך להעביר לו את המסר אני לא רוצה שנישואינו ירדו לטימיון אבל אני גם לא יכולה לחיות בהרגשה של דחיה . הוא חושב שבזה שהוא דואג לכל הדברים החומריים בבית הוא מסיים למלא את חובתו בלי שום התחשבות ברגשותיי.
אני כבר לא יודעת אם אני אוהבת אותו אבל אני כן יודעת שאני רוצה לעשות הכל כדיי שזה יצליח ושהיה לנו טוב אבל אני מרגישה שאני פשוט מדברת לקיר
בבקשה תייעצו לי מה לעשות. (יש לציין שאחרים חושבים שהוא מזה מקסים ומזה אוהב כי מרחוק הוא באמת כזה אבל ברגע שהוא נכנס הביתה הכל משתנה).
אני בת 13 ויש לי ידיד שהציע לי לצאת איתו בסילבסטר…
אני הסכמתי לו כיאני אוהבת אותו.. אבל הבעיה היא שאני לא רוצה להתנשק איתו…
החברים שלי לא תומכים בי חוץ מחברה אחת שאומרת לי לבטל הכול אבל אנילא רוצה כי אני ממש אוהבת אותו…
מה אני צריכה לעשות?
אני צריכה לשמוע לחברה שלי?
אני צריכה להגיד לו שאני לא רוצה להתנשק איתו? -זה לא יפגע בו?!
תעזרו דחוף ש.מ.!!
אני סך הכל בת 17 את הקשר הרציני שלי עם החבר הנוכחי שלי התחלתי כמעט לפני 3 שנים תמיד היה ידוע לי שחבר שלי קנאי וזה התחיל בדברים קטנים… שתקתי והבנתי.. אז הוא לא רוצה שחבריו יסתכלו על החברה שלו… סבבה לגטימי.. אז בהתחלה באמת באמת אהבתי אותו.. עברנו יחד הרבה הרבה דברים… הוא חזר בתשובה שתקתי אהבתי.. עשיתי למענו הכל… אבל עדין בתוך עצמי נשברתי שתקתי… אף אחד לא הבין לליבי אף אחד לא יכל לעזור לי… לפני חצי שנה הייתי באמת אבודה… בכיתי ליד אנשים קרובים אני באמת באמת רגישה ועכשיו אני משחקת אותו כאילו דבר בעולם לא יפגע.. בי.
בטיול באילת פגשתי מישהו … אני לא אבגוד בחבר שלי כי אני יודעת שהוא כ"כ אוהב אותי…
אבל פשוט אותו אדם גרם לי להבין שאני בסך הכל בת 17 ואני לא צריכה את כל זה עלי.. אני צריכה להנות מהחיים ולא לחשוב עליהם מרעות עיינה של אישה בת 30 שנושאת על גבה כ"כ הרבה.. חזרתי משם הפוכה.. לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי… אבל באתי עם החלטה שאיני רוצה את כל זה… אני לא רוצה תחיים שלי ככה!! נפרדנו עם כאב גדול אפילו שלי… אפילו שזו הייתה החלטה שלי… וחשבתי שלעולם לא אחזור אליו… וכל כך טעיתי.. הוא בא אלי.. לא עזב אותי למנוחה אמר שלא יכול בלעדיי ואמרתי שלי ולו יהיה מאוד קשה להשאר ידידים כי זה פשוט לא פשוט! מפה לשם הוא הרים עלי יד..וזה בחיים לא קרה הייתי הממומה לא ידעתי מה הולך איתי הלכתי לידיד הכי טוב שלי הוא הרגיע אותי… משם החלטתי שלא היה בנינו שום קשר.. אבל אני בן אדם שלא שומר טינה… אחרי חודש נרגעתי…
הגעתי ליום הולדת שלו… ואחרי שבוע הוא הגיע אלי עם פרחים ורצה שנחזור… אין לי מושג למה אבל זה קרה וחזרנו עכשיו אחרי חודשים… אני שוב באותו מצב הוא באמת ישתנה יתנצל באמת לא התאים לו להרים עלי יד זה היה ברגע של עצבים הכל טוב ויפה עכשיו הוא מקנא אבל שומר את זה לעצמו אני עושה מה שאני רוצה בחיים שלי הוא כבר לא מחליט עלי..
אבל משום מה זה לא זה.. זה לא מה שאני רוצה… נסיתי לעזוב אותו שבוע שעבר אבל אני רואה כמה הוא סובל ואני לא מסוגלת… אני לא יודעת מה לעשות איך הוא יבין שחיינו לא מתחברים… אני רוצה שהוא יבין את זה לבד… אבל אני לא יודעת איך איך… לעשות את כל זה… אני יודעת שככה בחיים לא ניפרד… והוא חיי בהווויה שנתחתן וכו'… אבל אני איני רואה את החיים איתו.. בנתים נוח לי איתו אבל אני נשברת מבפנים…. אני מחפשת תשובה לכל ההיסטוריה הזאת… אבל אף אחד משום מה לא יכול לענות לי… מפה… לשם מה אני צריכה לעשות.. איך להמשיך… אני כל כך מקווה שתהיה לך תשובה מספקת שבאמת תעזור לי.. כי אני פשוט לא יודעת מה לעשות!!! תודה לך..
אני ובעלי נשואים כבר 18 שנים. יש לנו 2 בנות. יום אחד באה אליי אחת מהחברות של הבת שלי.
היא סיפרה לי יום אחד,שאף אחד לא היה בבית(כך חשבה), הלכה לחפש את בתי בכל הבית. היא שמעה רעש וצחקוקים מחדר השינה,שלי ושל בעלי, והיא מצאה את בעלי עם אישה אחרת. אני לא יודעת אם להאמין לה. אני לא ממש בטוחה או שזה סתם תעלול אני לא יודעת. היא גם סיפרה לי שהיא לא אמרה לאף אחד זאת, ובעלי איים עליה אם היא תספר לי. אני לא יודעת מה לעשות כרגע,כי אם היא באמת צדקה אני אשוחח עם בעלי על כך,ותוצאה מזה אולי הוא יפגע בחברתה של בתי. אני לא רוצה להרוס את החברות בין בתי לחברתה, וגם בין המשפחה, אני עובדת עצות.
עיזרי לי..
איננו יכולים להיות ביחד משום שישנה בעיה אחרת אבל אינני יודעת מה לעשות עכשיו להמתין בסבלנות או שמא ללכת לדרכי ?
זה קצת מציק לי מה לעשות???