או או

בתור משתמש וותיק בנט, אני יכול להגיד בפה מלא שפיצוץ האינטרנט קרם עור וגידים יד ביד עם מהפכת האייסיקיו. וברירת המילים שלי מאוד מדוייקת. האינטרנט כבר לא מהפכה, האינטרנט נמצא היום בשלב הפיצוץ, האייסיקיו – מהפכה.
מעבר לאוטוסטרדת מידע ממצה האינטרנט את הכמיהה שלנו לקשר וליחסים, ואם תשאלו אותי לקח את כולנו שלב אחד קדימה הרבה מעבר לרומנטיקה של כתיבת מכתבים (ובהקבלה מתאימה לדור האינטרנט – דואר אלקטרוני). ואני עוצר את זה פה. אני רוצה לקחת את הדיון לכוון אחר, האייסיקיו כמנתח אישיות. הפרח הידידותי של האייסיקיו, הלוגו המבריק הזה שמסמן אקט של הענקה והתקרבות, עבר אבולוציה טבעית ושידרג את עצמו לבבואה שלנו כחברה הניבטת אלינו מהאגם.

פנקסנות ומפגנים פומביים

מתוך 135 משתמשים שהיו אצלי ברשימת האייסיקיו בזמן השיא, רק 15 בממוצע היו אונליין ומתוכם רק חלקם זמינים מיידית. לכאורה, הייתם מצפים שיהיו רק שני מצבים: אונליין ואופליין; אני פה, אני לא פה. אבל זה לא עובד ככה, יש עוד כמה מצבים ממש כמו בחיים: אני פה, אני לא פה, אני לא זמין, אני זמין לשיחה, אני עסוק וכו'.
יש הטוענים שברירת המצבים באה מתוך צורך להראות נימוס בסיסי – להראות שאתה ברשת אבל אתה עסוק. וזה, ורק בגלל זה מונע ממך לשוחח עם חברך הווירטואלי למרות שהוא רואה אותך כרגע בצ'אט מנסה לזכות בחסדיה של "דו-מינית26".
הטיעון הנ"ל נכון בחלקו. לדעתי שאר מצבי התודעה של האייסיקיו: "עסוק", "לא נוכח" על נגזרותיו השונות מייצגים סוג של מצב נפשי או אפילו צורך.
מדוע אנחנו בוחרים להראות לשאר האנשים "הנה אני עכשיו מחובר לאינטרנט, אבל אני די עסוק ברגעים אילו". ובהרבה מקרים אם תשלחו הודעה למנוי "אני לא ליד המחשב " (למשל away) תקבלו תשובה על המקום, ואפילו תתפתח שיחה אל תוך הלילה עם אותו אדם "שלא ליד המחשב". אין ספק שהפרח הזה, בהרבה מהמקרים, מהווה מעין מפגן פומבי אם כי לא מודע כנראה לצורך הנוכחי.
העברתו של משתמש לרשימה השחורה לעולם באה כאקט של כעס, התעלמות, או סלידה. פעולה זו באה לרוב כשתמו כל הקיצים. כאילו מערכת היחסים (להזכירכם – לרוב הווירטואלית) הגיעה לקיצה.
כמה פעמים קרה לכם שרציתם למשוך תשומת לב ע"י התעלמות או אי אמירת "שלום" לזה או אחר ברשימה שלכם? כמובן שקיימת האופציה של "עסוק" אבל ככה לא מראים רגשות. זאת אומרת, זה כבר לא מצב של "אני פה אני לא פה", זה כבר מצב של: "אני פה, אני רואה אותך, אבל שתדע שאני רואה אותך, ובמפגין מתעלם כי אני כועס עליך".
אני לא יכול שלא לשאול האם המוחצנות הזאת היא משהו שאנחנו מציגים לאחרים או אולי מציגים לעצמנו? מדוע אנו בוחרים להציג את הנוכחות שלנו כמשהו כמעט מותנה? מאיפה בא הצורך להפגין נוכחות לא זמינה? התשובה אם כן נעוצה במעבר הכמעט תמידי והמתבקש משיחה בצ'אט או בפורום להחלפת מספרי אייסיקיו. מעבר לעליית המדרגה בשלב האינטימי, אותו צעד מרחיק לכת בא להפגין גם אקט של אמון בין שני הצדדים. ולא בכדי, מיד אחרי האישורים ההדדיים מגיע שלב התחקור הכמעט בלשי באינפו של שני הצדדים. הפתיחות והבעת האמון הזו של שני הצדדים נותנת גם לגיטימציה להפגנת רגשות. וכמו בחיים מספיק רק "לסובב את הגב" בשביל להעביר מסר חד ומופגן. במקרה שלנו, הפרח שלנו הוא הגוף, הוא נימת הקול ולפעמים, גם המבט בעיניים.
חזק מאוד גם הקטע של ההיסטורי (מהחזקים, מ-ה-ח-ז-ק-י-ם). לא פעם אתם מוצאים את עצמכם מדפדפים בהודעות הקודמות של שיחות בכדי לכפר על חוסר ריכוז זמני שתקף אתכם, ואתם לא ממש זוכרים מה היתה ההודעה האחרונה. וגרוע מזה, על מה בכלל נסובה השיחה. וכל זאת בגלל שהייתם עסוקים עם "דו-מינית 26" באיזה חדר פרטי בצ'אט, ולא הייתם ממש קשובים לבן שיחתכם. אין ספק שאותה פונקציה חוסכת הרבה אי נעימויות, ובעיקר דואגת לטפח את הסטטוס החברתי שלכם ולספק גלגל הצלה בזמן אמת.
לפעמים אנו משתמשים בהיסטורי גם כטייפ מנהלים, ומקליטים שיחות לטובת העברת המידע לצד שלישי. לא יפה, לא נאה אבל לגמרי כמו בחיים. ומי שחווה זאת על בשרו יודע בדיוק למה אני מתכוון. ורק בשביל להבין עד כמה הקטע הזה חזק, כולנו עדים מדי פעם לפעם למקרים בהם רשימת ההיסטורי נפלה לידיו של בעל קנאי, ואפילו סיפקה חומר לחוקרי משטרה באי אלו מקרים. אמנם המקרים הנ"ל רחוקים במעט מתוכן הדברים הנאמרים פה אך באים להראות, אם כי בצורה מעט מוקצנת, את כוחה של התוכנה הזאת גם כמאגר הזיכרונות שלנו.

הפרח הפרח

שאלו אותי, מה קסמו של האייסיקיו אל מול תוכנות messenger אחרות. ובכן, אין לי את התשובה. אולי זה מספר תכונות יחודיות שבזמנו היו רק נחלתו של האייסיקיו, ואולי זה הפרח הזה שעושה את ההבדל. איך מישהו אמר – זה כל הקסם.
אפשר לומר כמעט בוודאות שצורת ההתבטאות שלנו ברשת המציאה את עצמה מחדש ע"י הפרח הקטן והירוק שמבצבץ אלינו מפינת המסך. הפרח הזה הוא הטלפון של האינטרנט. כבר מצאתי את עצמי מבקש מבחורות מספר אייסיקיו במקום מספר טלפון, ומנגד, גם מצאתי את עצמי טורק לאנשים את האייסיקיו בפרצוף.
כמאמר המשורר, אם האייסיקיו לא היה קיים הוא היה ממציא את עצמו.