צער בעלי חיים

ככה זה, תמיד כשאני נראית במיטבי אין כלב בסביבה ואם אני עם מישהו אז בדיוק אכלתי והבטן שלי נפוחה, או שאני לפני מחזור ונראית כמו סופלה

"ילומד אוברזון אקורד נוסף!" (גרפיטי עתידני בריינס)


השישי ליולי, צהריים

מכירות את הימים בהם אתן עומדות בחזיה ותחתונים מול הראי ומקוננות: "איזה בזבוז, איזה בזבוז איום שאין פה עכשיו מישהו שיראה ויעריץ"? ככה זה, תמיד כשאני נראית במיטבי אין כלב בסביבה ואם אני עם מישהו אז בדיוק אכלתי והבטן שלי נפוחה, או שאני לפני מחזור ונראית כמו סופלה. ככה זה- יש כאלה שקוראים לתופעה הזו "מרפי" ומפקידים את עצמם לחסדי שמיים וגורל- לא אני- אני יוצרת מציאות (אושו).
מדדתי את התחתונים והחזיה החדשים שלי והגעתי למסקנה החד משמעית: פשע יהיה להסתיר את הפלא מעיני הציבור.
לא עוד! אמרתי לעצמי בנחישות, לא עוד בזבוז. לא יהיו אצלי עוד תחתונים וחזיה שפספסו את ייעודם לעמוד גאים באור הזרקורים ויישארו חבויים מאחורי הקלעים כשרק גבר אחד יוכל לראותם, ולראותם בלבד, כי הרגע אכלתי.

כעבור שעתיים

אם כבר, אז עד הסוף. אני בבריכה, מעמיקה את השיזוף, כשעלי לא אחר מאשר בגד הים היפה ביותר שהיה לי מעולם. אמנם הוא לא באמת בגד ים (ולא עלה כמו שכר דירה) אלא חזיה (54.90 – 99 שקלים) ותחתונים סגולים (22.90 -37.90) של גיבור סברינה- קולקצית קיץ 2001, אבל מי סופר? הוא יפה, נעים, מחומר לייקרי מבריק (אבל לא יותר מדי) אטום, נצמד לעור בצורה מדוייקת, ויושב מדהים על הגוף- בקיצור בדיוק מהסוג שגורם לי בדרך כלל לזעוק חמס מול הראי. בנוסף לכך הוא לא זז סנטימטר כשיוצאים מהמים, הוא לא שקוף והשילוב התמים והסקסי שלו הוא שילוב כלכך מנצח שפשוט אסור ללבוש אותו מתחת לבגדים (במיוחד אם זה הסט התואם היחיד שיש לך בארון).

וידוי מזעזע

(אולם בינוני, קהל יושב על כסאות עץ, אני על הבמה עם מקרופון ולידי מנחה עם חיוך גדול ומעצבן).
"שלום, קוראים לי קארין ואני מכורה לליפסטיק (מחיאות כפיים). אני שמה ליפסטיק כל הזמן, אפילו כשאני לבד בבית, או בחשכת הקולנוע. פעם שמעתי שבשביל לדעת מה צבע הפיטמות של בחורה צריך להסתכל לה על השפתיים. אז אצלי זה ההיפך. יותר אנשים ראו את הפטמות שלי מאשר את השפתיים (אנחנו איתך קארין!). זה כבר כמחצית השעה שלא חידשתי את הליפסטיק", (נכנסת להיפרונטילציה) למרות… למרות שיש לי בתיק ברגע זה ממש את החדש של אסתי לאודר (95 שקלים), שמכיל את הפיגמנט הגבישי הטהור שעטוף בפולימר נוזלי ומבריק. ויש (נחנקת) ויש בו גם חומרים מרככים, חומרים נוגדי חימצון, ויטמין אי, וויטמין סי, ותמצית פולי סויה. למען השם! זה לא ליפסטיק- זה תחליף בשר! רק אספרסו הוא לא עושה! מה רע בו? הוא ליפסטיק טוב! ליפסטיק בריא! (מוציאה אותו מהתיק) תסתכלו! הוא וורוד שקוף! כמעט לא רואים אותו, ועדיין הוא נותן את הברק המושלם שעושה לך שפתי מוצצת! אני לא יכולה להתמודד עם זה" (מתמוטטת ובוכה).
מנחה: (מלטף לי את הראש, לוקח את הליפסטיק ומחזיק אותו מול הקהל). "אני יודע שקשה לך, אבל בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, עם אותה הבעיה בגוונים שונים". (נשמע מלמול מסוכן מהקהל "גוונים? הוא אמר גוונים?"). "זה מה שקורה כשחסרה לנו אהבה עצמית. בואי נלך אחורה לילדות. מה קרה כשאבא ואמא התגרשו?"
"אתה יודע מה? לך תזדיין!" (עושה לו בריח על המרפק, תופסת את הליפסטיק באויר, רצה החוצה לשירותים ושמה אותו מול הראי).
כן, כן. כל אחד והבעיות שלו. הייתי שמחה להמליץ לכן על הקבוצה אבל היא נסגרה כי מסתבר שמה שקרה אחרי שיצאתי זה שכל הקבוצה רצה לבמה ודפקה מכות רצח למנחה האומלל. אבל מעז יצא מתוק, ואני קיבלתי את התפקיד שלו (עקב תכונות מנהיגותיות).
אז ככה בנות. יש ברירה. או ללכת לפסיכולוגים לטפל בהתמכרות, או לבוא לקבוצה שלי (בחינם) ואת הכסף שחסכנו להקדיש למלחמה באנשים שטוענים שצריך להילחם בתשוקות שלנו וללכת מיד לקנות את הליפסטיק הזה (או אחד משמונת הגוונים האחרים- אני לא חושבת שאסתי לאודר תקפיד על הפרטים).

"איפור זה לא דנידין" (פרחה אלמונית)

כל אחד אחר היה מזמין חבלנים למראה החבילה שמצאתי ליד הדלת שלי צהריים אחד, אבל לא אני- אני אמיצה- ואמיצים מתוגמלים. בתוך המעטפה מצאתי ליפ גלוס בצבע בז' זהרורי (תרגום שלי מ- beige sparkle) של כריסטיאן דיור. מסתבר שזהו מוצר חדש ששמו "מולטי גלוס" והוא "מעניק מראה מושלם" גם לשפתיים וגם ללחיים (85 שקלים). פתחתי אותו והסתכלתי עליו. בז' לא כל כך יפה עלי, בוודאי ובוודאי אם יש בו פיגמנט כסוף חיוור, והוא אפילו פחות מתאים לי כשאני שזופה ובכל זאת, מתוך מסירות ונאמנות, ניסיתי אותו. מחמאות לא קיבלתי וכמה אנשים אף שאלו אותי אם מסתובב איזה וירוס עונתי שהם לא יודעים עליו (אולי כי הייתי חיוורת ואולי כי פתאום היתה להם בחילה לא מוסברת) אבל אני חייבת לציין שהמרקם שלו מעולה, לא פחות, כי הוא מצטיין בקרירות מנטולית משהו והוא לא נדבק ולא מציק כמו חבריו הפחות איכותיים שנראים כאילו טבלת את הפרצוף בדבק שקוף להנאתך. שתיתי איתו קפה וגיליתי שהוא לא נשאר על הכוס, עישנתי איתו סיגריה והצלחתי ליהנות גם מהשאחטה השניה.
בפרוספקט כתוב ש"מאפרים מקצועיים ברחבי העולם" כבר מכירים את המולטי גלוס הנ"ל, אז כדי להיות יסודית הלכתי למאפרת מקצועית והיא אמנם לא הכירה אותו אבל ציינה בהחלטיות ששמתי יותר מדי ולא מרחתי טוב. "אף בחורה לא יכולה לשים את זה לעצמה. שבי פה", היא ציוותה עלי ותוך דקות מרחה לי אותו על כל מקום אפשרי- על עצמות הלחיים, על העפעפיים, על הפה ואם לא הייתי עוצרת אותה מי יודע איפה זה היה נגמר, אבל מה שכן זה כבר נראה הרבה יותר טוב.
מסקנות:

א.
אולי כדאי להכיר את המולטי גלוס ליותר מאפרים מקצועיים כי הם היחידים שיודעים להתמודד עם זה.

ב.
בז' זהרורי זה לא בשבילי (פעם הבאה נלך על גוונים סגולים או חומים כהים) ולעניות דעתי אף אחת לא צריכה להסתובב בעולם עם שפתיים בצבע של הסנטר.

ג.
איפור זה לא דנידין, ואם ברגע שהוא נוגע לך בפרצוף הוא נהיה רואה ואינו נראה- כנראה הוא לא ממש נחוץ. סתם, הגיון של אנשים לא מתוחכמים.


שרשרת זהב עם שם

על הכותבת קארין ארד

גיל- 3, 28, ו- 90 לחילופין, מין- בררנית, צבע שיער- קורדרוי. כישורים- כישרון נבואי בזמן מחזור, קריאה בטארוט, מאסטר לרייקי, מסאז'ים, פוליגראף אנושי. שאיפות- להיות עשירה עד גועל נפש, להיות סופרת מצליחה מאוד, להיות זמרת גוספל שעושה סיבובי הופעות בעולם, לא למות, למצוא אהבת אמת.

42 תגובות

  1. אוי תמיד חיכיתי רגע הזה-להגיב ראשונה!!! =)
    פשוט תהיתי לעצמי….האם משלמים לך על הפרסומות הסמויות משהו הללו ?
    וזה בהחלט חוק מרפי….. כשאת במיטבך, המשיכי לחלום בובה, אף גברבר לא יהיה בסביבה בכדי לבדוק את הסחורה המרגשת.
    ואם כבר יוצא להם לראות, הרי זה לא תמיד תמיד- בחושך!?!
    מה אני אגיד לך מותק…..העולם אכזר…

    • צילי וגילי

      כי צילי נאלצת, כן, נאלצת ולא בוחרת, ללבוש חזיה (99 ש"ח במועדון המשביר מחסני אופנה) במקום בגד ים, כי פשוט לא עושים חזיות של ביקיני במידה שלה (90 DD+), וצילי, מה לעשות, אוהבת ביקיני.

      וגילי מצהיבה מקנאה כי במידה שלה יש בגדי ים. לילדות.

      • מה אני אגיד לך בובה?
        עכשיו אנשים בהחלט יכולים להבין את הנקודה שמאחורי המשפט הסוגר שלי…
        🙂

      • ייקירותי בנות ישראל,
        בשורה לי אליכן!
        לא עוד מפחי נפש בעניין הביקיני, סוף סוף, הגיע סוף לייסורינו!!!
        אני לא עושה כאן פרסומת, אני כן נרעשת מהתגלית!
        מצאתי! אחרי שנים של שוטטויות מדידות ועלבונות מרובים, עקב מידותי
        הבלתי שגרתיות בעליל (חזיה 80DD ותחתון במידה 27 !!!):
        חנות קטנה ומטריפה שמוכרת את בגדי – הים בשני חלקים נפרדים,
        כן כן, מחיר לכל חלק!
        בשלל גזרות, בשלל צבעים, בכל (!) המידות האפשריות, מסוגי בדים שונים
        ומגוונים והיחס,בנות, היחס… לבוא ולהתענג. לא תצאנה משם בידיים ריקות.
        כל אחת יכולה להתאים לעצמה בקיני, החל מחוטיני סוער וכלה במכנס סקסי,
        המסתיר תפח… החל מפוש אפ קטלני וכלה בשני משולשים זעירים…
        אז בנות, רוצו!!!
        "הופה לוקה ברזיל" דיזינגוף 187 ת"א.

  2. בתור מכורה לליפסטיק אני מכירה את התופעה מקרוב. אי אפשר שלא להימרח מדי שעה, ולשלוח מבט לראי רק בשביל לבדוק שחלילה לא ירד הברק. אפשר להצטרף לקבוצה?

  3. אבל אני מכורה לליפסטיק נורמלי, ולא לליפגלוס – כי הוא יורד תוך חמש שניות (שלוש אם את אוכלת, לוגמת, מנשקת, מלקקת, וכד'). אז בנות שמעו נא (למרות שזה טיפ ידוע): ממלאים את כל השפתיים עם עפרון בצבע השפתיים הטבעי שלך. למרות שזה נראה יפה בפני עצמו, עליו מורחים שכבה אחת של ליפסטיק טוב. אם רוצים לתת לו לוק של ליפ גלוס, פשוט מערימים עליו וזלין.

    מאיה

  4. יאיר לא לפרסום

    כוסית לאללה בכל אופן.

    נקסט טיים כשאת נראית פצצה ואין מחמיא, תתקשרי אלי, אני מבטיח לאפשר לך אפילו שתלאי אותי בעירום שלך בזוויות שונות, הכל, מה שתרצי,
    רק תהיי מרוצה.

    רק אל תגידי שאני לא נשמה טובה וטהורה.
    אגב היו לך כבר כתבים יותר חזקים.

    • לא, זו לא אני בתמונה, תודה על ההקרבה שלך, אבל אני מעדיפה להתפשט בפני אנשים שאני מכירה יום יומיים, ובקשר לחוזק הכתבים- זה מדור אופנה, אחי- עצם העובדה שקראת עד הסוף כבר נחשבת מבחינתי להצלחה מסחררת.

  5. מ'ני אגיד? בול פגיעה כל פעם! נכון שזה פאתטי ההתמרחות הזאת עלייך אבל אני מזמן למדתי שצריך ללכת עם התחושות שלך עד הסוף (הטוב או הרע מה שבא קודם…). ובכן, שימי לב להלן ההתמרחות- כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות קארין ארד! כן, להיראות כך, לכתוב כך, להתהלך בעולם כך ואפילו לסבול כך. וזה לא שיש לי תלונות על עצמי או משהו (קצת פחות משקל אולי…) אבל ממזמן לא הצליח יצור חי כלשהו לחלץ ממני הבחורה הארקטית התפעלות כלשהי ואפילו להצהיר על כך קבל עם ואינטרנט. ובכל זאת, להגיד את מה שמרגישים (ככה מטיפים לי) עושה טוב לעור הפנים.
    זהו קארין, להדפיס ולמסגר.

  6. מניה דיפרסיה

    נו באמת, כיף לך שאת מקבלת לנסות הפתעות בחינמים (אני נכנסת לדיכאון עמוק בכל פעם מחדש מהמחירים האיומים).
    ובכלל בפעם הבאה שאת מזדמנת ללונדון – היכנסי נא ל"בודי שופ" ורכשי לך מכל צבעי הקשת וליפסטיקי מוצצת לרוב בסכום שווה לכל נפש – ולא לשכוח את העובדה שהם באמת לא עושים ניסויים בבעלי חיים.

    מלבד זאת מניה אומרת שהשיזוף שלך יוערך הרבה יותר בחיקם של לונדונים חיוורים, לבנבנים וערלים לתפארת.
    :))

  7. גבירת הטירה

    יפה וטוב. יושב עליך טוב הבגד. אבל אני מרגישה קצת מרומה. כאילו התחלתי לקרוא אהרון מגד וגיליתי לקראת האמצע שזה גד בירון. אם למכור כמו סוכנת אז לפחות שהפרומוציה תהיה פרומוציה.

  8. לוכד עריקים במיל'

    (הבחורה בתמונה).
    כל פעם שאני קורא כתבה מהסוג הזה אני אומר לעצמי "איזה כיף להיות גבר!" עם כל המילואים והבלגנים וכל השאר. עכשיו באמת אפשר להבין למה נשים פחות מתקדמות בחיים לעומת גברים.זה בגלל הזמן שהן מבזבזות מול המראה במקום ללמוד מחשבים או משהו כזה.
    אבל עם חושבים על זה לעומק אנחנו הם אלה שקילקלנו אתכן.
    בתור גבר אני יודע שגם אם אני לא אלך בבגדים אופנתיים ,הסיכוי שלי לתפוס בחורה ברמה, לא יורד בצורה משמעותית.
    אבל אם בחורה לא מתלבשת לפי האופנה היא משדרת "משהו דפוק אצלי" לגברים מסוימים .
    בכל מקרה בנות :יש עוד גברים(ואני אחד מהם) שכל עוד המראה החיצוני של הבחורה לא מוזנח או מלוכלך לא משנה להם הלבוש /איפור /ליפסטיק שהיא עוטפת בהם את עצמה.

    • אז גם גברים שמבזבזים את הזמן בלחנך נשים מה הן צריכות לעשות, אולי במקום זה תלמד מחשבים או משהו כזה (כי אין שום דבר אחר בעולם).

  9. אני באמת מנסה להבין מה את מנסה להגיד במאמר הזה…חוץ מיזה שאת מכורה לליפ גלוס

    • תגיד/י, את/ה רוצה לאמר לי שעצם העובדה שאני ממליצה שם על מוצרים שקשורים קשר מאוד הדוק לאופנה וקוסמטיקה לא רמזה לך מה אני מנסה להגיד?
      מצד שני אני לא מבינה מה את/ה מנסה להגיד. אני מקבלת מוצרים חינם בשביל זה- מה ההצדקה שלך?

      • אז בקיצור את הופכת את האתר הזה למדור פרסום, רק בשביל שתמשיכי לקבל מוצרים חינם?
        מה חבל.

        • כואב לך? לוקחים לך משהו? אם יש לך בעיה, אתה מוזמן לגלוש לאתרים אחרים.
          ורק למען הדיוק, זה טור אופנה וצרכנות, וללא ספק זה הולך להיות הטור הכי חם בתחום.

          • אני בת, לא בן.

            ולא כואב לי שום דבר. פשוט חבל לי שהמדור הזה הופך להיות מדור פרסום. זה הכל. ויש הבדל מהותי בין "אופנה וצרכנות" לבין "פרסום".

            והערה קטנה: אם לא הייתי מחבבת את האתר קרוב לודאי שלא הייתי טורחת להשאיר הודעה. לא צריך להתנפל עלי רק בגלל שהעזתי להגיד מעט דברי ביקורת.

          • זה מדור אופנה וצרכנות, ולא מדור פרסומי. אם יש צורך שאני אסביר את ההבדלים בין השניים תגידי.

          • את רוצה לומר לי שהכתבה הזו לא עסקה בפרסום ליפסטיק של אסתי לאודר?

            ולמה לכל הרוחות את חייבת להתנהג בגסות כזו?

          • עדיין, לא ברור לי פשר תגובתך הזועמת והלא-חיובית.

            עדיגי, פעם השכנה ממול.

          • עדיף לדייק בעובדות…זה הכל.

          • פעם הבאה.

  10. נא לא לשכוח כי קסווירה הולנדר הידועה כבר טבעה את המונח כי שימוש מוגבר
    בליפסטיק מצדיק הקביעה הפרוידאינית בדבר האורליות של המשתמשת.
    לפיכך קסווירה אימצה כבר בשנות ה-70 ליפבטיק בצורת איבר מין גברי.

    מוסר השכל….. נחכה ונשמע מקארין ארד על ההקשר האורלי.
    ביי מותק

  11. ג'ינג'י - סתם אזרח מן השורה.

    רציתי לגלות סוד. קארין ארד עושה לי את זה. כשאני קורא/שומע/רואה את הנ"ל זה תמיד מזכיר לי ג'ינג'ית אחרת ( אחת – יהודית, מהחוג לפסיכולוגיה בחיפה) אהבה בלתי ממומשת,בת כמה שנים שכאילו מתעוררת כספינקס פה ושם כשאני נתקל בעבודה של קארין.
    כנראה שאתן שייכות שתיכן (יהודית קארין ועוד כמה שמסתובבות שם בחוץ) לאיזה זן על שפשוט עושה לי את זה בטירוף…
    מי ייתן ויגיע יום שבו…. (תפילה חרישית).
    יניב.

    • אוסף הנשמות

      שומע/רואה?
      איפה אפשר לראות אותה?
      בפעם האחרונה היא דיווחה שהיא יושבת באלקלעי, אבל זהו שלא.
      לאן נעלמו עקבותיה?

  12. יפאורה תבורי

    תכניסי ת'בטן. תזקפי גו. תנענעי את הטוסיק מצד לצד. תניפי את השיער בנונשלנטיות.
    קשים ימיה של בת עשרה ממוצעת. מינימום אכילה, מקסימום ספורט, והכל כדי לזכות באיזה מבט או שניים מהבחור היפה של התחנה. ומאלה שאחריו, ושאחריו, ושאחריו.
    תקני פנטן לשיער מתולתל, גאם פאי צ'א לירכיים מחוטבות, צנטרום לפנים חלקות, ולנקום כי את מאמינה ביופי.
    יופי, יופי, איזה יופי. היופי הוא לא קל, תגידו, בשביל יופי צריך לסבול, אמרה לי פעם איזו סבתא אחת (ולא שלי, לצערי) אבל למה מריטות כל שני וחמישי מכל מיני מקומות בפנים? למה צביעת שורשים פעם בחודש ומריחה של שלושה קרמים עד שהחבר מתפקע מצחוק? גם אני הייתי רוצה פעם לגלח ולשים אפטר שייב פעם ביום, וזהו.
    התגובה המעצבנת ביותר היא, "הבנות השטחיות האלה שכל מה שחשוב להן זה המראה שלהן". נו, תאמרו, שוב מנסה בת היענה הזאת לומר דבריה, ולא מבינה שכולם צוחקים לה בפנים. מיד כשמישהי מעידה שהיא גם רוצה לצבוע שורשים וגם לעמוד ולתקוף כנגד התגובה הנ"ל, ישר היא מתוייגת כ"הסתומה המנסה ללבוש ארשת פנים מכובדת".

    אוקיי. עד כאן. תקראו לי מחומצנת, תקראו לי דה ניו אייג' של הפמיניזם שמנסה להשאיר את צפונותיה של אישה בידיה. אבל לצחוק עלי רק בגלל שאני משקיעה מחצית מזמני במראה שלי, וגם עומדת מאחורי החלטה זו?
    איפה כל הפמיניסטיות לשעבר, שאומרות שיופי זה לא הכל? איפה כל הגברברים החדשים, אלה שמגיבים לכל סיפור חדש שיוצא וכתבה באתר כזה, שמעריצים את דנה קסלר על שום שימושה היפה בשפה, ומחקים אותה – אך לא מבינים ששפה זה לא הכל, וצריך גם מקוריות ושכל מאחורי הדברים? אלה שבטוחים של מילה משלהם פנינה היא, ושכל דבר שאינו איני כמו במה חדשה או בננות, או הדיסק החדש של וסוכריות גומי בוודקה של אבסולוט, לא שווים יריקה? ובמיוחד המחומצנת הזאת, שמשתדלת לעשות הרבה רעש ושרק תעוף לי מהעיניים ותתן לי לעשן את הלייט קנט שלי. או רילי.
    אותם גברים, שרוצים קודם כל בחורה "עם שכל" ו"ראש על הכתפיים" אבל עדיף שגם "תיראה טוב" ומצד שני "לא תתעסק יותר מדי במראה שלה, כי זה שטחי ומטופש". עדיף גם חזה במידות הנכונות.
    להתעסק במראה? או שמא עלינו שוב להסתיר בחדרי אמבטיה לא מאווררים את כל הלבטים שלנו, לשפוך ליומן את כל צרותינו רק כי גברים נאורים שכמוהם מורידים נקודת על איי.קיו על כל שורש צבוע שציינתי שיצא רע?
    איי וונדר.

  13. הקיץ נורא מעיק, אפילו המוח שלי נוטף זיעה.
    עכשיו זו תקפות הדימדומים, עדיין, כאמור, חם נורא, חם יותר מכדי שאני יכולה לסבול, אז אני נשארת בבית, ככה זה כשמובטלים… אמנם אין לי מזגן אבל הבית שלי תקוע באמצע הר בעל זוית של תשעים מעלות ועד שאני מגיעה לקצהו אני נוטפת זיעה בצורה הכי מגעילה שיש, ומכיוון שגם הרנו הזקיינה (אבל חיה רעה, בחיי) נטולת מזגן, נגזר עלי לחיות בחום הגועלי הזה, לאכול פירות כל היום (בתקווה שהמקרר יתרוקן ואני אתפוס את מקומם), ולשמוע סשנים של שעתיים – ג`ימלאיה, ג`ים!!! כל יום מהמתנ"ס שמפעיל קייטנה לילדים ממשפחות המצוקה שגרות לידי, ככה זה כשאין כסף ללונה פארק או לבריכה, אבל אוירת ה"מוכרחים להיות שמח" שורה עליהם כמו בכל קייטנה, אוף, טראומות מהתת מודע מנסות לצוף…
    ולמרות שקיץ, ואין ספק שקיץ, פרנסי האופנה מביאים אותה בסוף עונה וכך אני יכולות להנות מגופיה מזארה ב69:00 ש"ח במקום 69:90 ש"ח, תודה באמת, או חולצת טרום אביב ממנגו בחמישים שקל, שזה באמת שווה…
    ומה נגזר עלינו עכשיו?! ללכת בבגדי תחילת הקיץ העבשים עד החורף.
    כל ההרגל הזה נוטע בי בלבלה מוחלטת, בתחילת הקיץ אסור לקנות, אם היינו קונות בתחילת הקיץ גם היינו קונות ביוקר וגם היינו קונות את הטרנדים הכי לוהטים (חולצות עם דגל ארה"ב מנצנץ, או עם מספר המזל 69 פלורסנטי) בהמון המון כסף ועכשיו היינו מוציאות אותם בשקית צדקה לילדי הג`מאליה, כי פאדיחות, זה גם מכוער אבל הטרנדיות עיוורה אותנו ובעשירי לחודש נורא הופתענו להיווכח שאיזה משוגעת קנתה בכרטיס אשראי שלי חולצת טריקו קטנה ומכוערת במאתיים ש"חים, אה, כן, זו הייתי אני.
    ואז מפת האופנה מתבהרת ואנו יכולות למצוא מה באמת מוצא חן ומה לא, קונות בלב שלם ואחרי שבוע – פוף!!! סוף עונה ואנחנו מקללות את עצמנו שעל החולצה מלפני שבוע מתנוססת עכשיו בחנות אותה תווית רק עם חמישים אחוזי הנחה, ואז אנחנו אוגרות את כל הבגדים שאנחנו רוצות במודע, ושבוע אחר כך יש עליהם שבעים אחוז הנחה.
    אחרי שדפקנו שוב את הראש בקיר ועשינו דו"ח מצבה והגענו למסקנה שיש לנו מספיק בגדים בארון, נופל עלינו הרצון לשופינג אחרי חודש, אבל למרות שמזג האויר אומר לנו: קיץ, על הקולבים מופיעים גולפים צמריריים ומעוררים בנו געגועים וכל הסיפור חוזר חלילה, קונות, מתאכזבות כי קנינו ביוקר שלא יתואר ועוד משהו שעכשיו יש בהרצל בשליש מחיר ואנחנו לא מתכוונות ללכת עם זה בשום פנים ואופן, ועד שגיבשנו דיעה, פוף-בגדי קיץ וחוזר חלילה…
    אבל לא נורא-הרי מוכרחים להיות שמח, אז ג`ימאליה-ג`ים ג`ים ג`ים!!!!

  14. קארין היקרה..
    קודם כל אני בת…ואני כותבת כי אני באמת לא הבנתי…אני נוהגת לבקר את האתר הזה לעיתים תחופות ואני נהנת מהמאמרים שמתפרסמים פה…וכנראה שלא ירדתי לסף דעתך במאמר הזה…אז אולי תוכלי להסביר לי בבקשה??

    • זה מדור שנותן חוות דעת על מוצרים חדשים שיוצאים לשוק- בגדים, קוסמטיקה, טיפוח- כל מה שקשור ליופי. חוות הדעת היא לא מקצועית אלא חוות דעת של בחורה מן השורה שמנסה את המוצר וממליצה- או לא ממליצה. הבחורה הזאת היא אני (לשמחתי). זה כל הסיפור.

  15. סבבה לגמרי

  16. לא יודעת… אני בכלל צמחונית…
    אבל כרגיל, זרימה זרימה זרימה. בכתיבה.

    ליל מנוחה ושלום לך.

  17. גלשתי להנאתי באינטרנט, ולפתע זרחו עיני כאשר מצאתי ראיון "בלעדי" עם לא אחר מהאחת והיחידה-קארין ארד.
    תמיד רציתי לדעת קצת יותר ממה שאני יודעת (שזה בערך…כלום) עליך, בעיקר מפני שלא בכל יום נתקלים בכתיבה מרשימה ועניינית, בכל נושא שהוא.
    בכל מקרה, הכתבה עסקה, איך לא, ב"איך לא לעצבן לנו את הדגדגן".
    קארין, נשים שנולדות עם הפמיניזם בדם אין הרבה,
    לכן, בבקשה, המשיכי לעשות עבודה נפלאה ולגלות לעולם את כל הסודות שצריך לדעת לגבי המין היפה, שבזכותך אנשים כמוך הפך להיות גם "נחזק".
    ANYWAY לכל מי שמעוניין לקרוא את הכתבה:
    http://www.tam.co.il/7_5_99/magi.html

    LOVE YOU ALL
    SUGAR R

  18. שלום קארין…בימים אלה יצא לאור ספר בשם…תגובת הגבר…
    זהו ספר בעקבות המאמר האלמוותי שלך…אל תעצבנו לנו את הדגדגן…
    הספר מזכיר את שמך גם בעטיפתו..
    ניתן למצוא אותו במדף ספרי המתנה של סטימצקי..
    המחבר היה שמח להתעמת איתך מעל דפי העיתון..

    • לא יודע אם יש קשר לספר, אבל מצאתי מאמר שמתימר להיות "התגובה הגברית לקארין ארד".
      כתובת האתר:
      http://www.geocities.com/heshehelp/home.html
      כותב המאמר הוא ליאור דה ברושי, ונקרא "רובים ודגדגנים".
      שירלי , תקראי אותו. אולי כדאי להכניס אותו לבננות.

  19. בשבוע הבא תערך מגבי עבור קארין ארד
    ולאחר מכן -שירותרום
    תירמו בהמוניכם

  20. רובנו חושבים שזה די דוחה, כל הקטע של צבעי גועש על הפרצוף שלכן. אז תפסיקו ליפול לפח שתומנות לכן הלנה רובינשטיין ואסתי לאודר, ותרדו מזה. גם יחסוך לכן הרבה מאוד כסף, וגם ככה אתן יותר יפות.

  21. לא מעניין. נקודה.

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *