אני נועלת את אני הקטנה בתוכי ויורדת לסיבוב בשכונה, לקנות במכולת ועוד קצת. אני הקטנה, להלן "אניתי", עדיין מתעצבנת בכל פעם מחדש כשאני נועלת אותה בפנים

אני אניתי מאוד

אני נועלת את אני הקטנה בתוכי ויורדת לסיבוב בשכונה, לקנות במכולת ועוד קצת. אני הקטנה, להלן “אניתי”, עדיין מתעצבנת בכל פעם מחדש כשאני נועלת אותה בפנים. אישית, הייתי משחררת אותה מזמן. אבל זה לא נעים. אניתי כל כך לא צפויה, שאני מעדיפה להשאיר אותה נעולה בפנים.

במדרגות אני רואה את גברת שושנה מרכוס, השכנה, עולה עם סלים. אני מהנהנת לה בחיוך נעים, ואניתי מתפללת שהיא תלך ולא תגיד כלום, כי תמיד יש לה ריח של בצל מהפה. “אז מה נשמע, מותק?” שואלת גברת מרכוס, ואניתי צוללת בתוכי ומבצעת קפיצת סלטה הפוכה. “בסדר, תודה”, אני עונה, ואניתי מוציאה לגברת מרכוס לשון ענקית תוך כדי שהיא צווחת: “מר-כוס! מר-כוס!”. היא יודעת שזה מצחיק אותי. אני כובשת חיוך בלתי נראה ועושה קולות של תזוזה. גברת מרכוס מורידה את סליה, סימן רע בהחלט, ונאנחת. “יום קשה, גברת מרכוס?” אני שואלת באהדה. אניתי נאנחת אחריה בלעג וממשיכה לעשות פרצופים תוך כדי המלצה ברורה לגברת מרכוס לעשות דיאטה. “יום קשה, לא נורא”, אומרת גברת מרכוס. “חבל שלא קשה יותר”, אומרת אניתי באכזריות, וממשיכה לשיר “פרה, פרה שמנה, את פרה. את פרה”.
“מה קרה?” אני שואלת מעט יותר בקול, מנסה להתגבר על צרחותיה הבלתי שפויות בעליל של אניתי. “לא חשוב אני, חשוב את”, אומרת גברת מרכוס. “חשבתי על שידוך בשבילך, מאמל’ע. הוא בחור מצויין”. “פחחחחחח”, אומרת אניתי בזלזול. היא מתחילה להשתעמם, וזה מסוכן. “אני מקשיבה”, אני אומרת במאור פנים. “לדוד משה הייתה פרה”, שרה אניתי. “איה איה או. וגברת מרכוס היה שמה, איה איה או”. אני מנסה לשמור על ארשת מכובדת, בעוד גברת מרכוס מונה על אצבעותיה המטובעות קשה את מעלותיו של הבחור. “הוא חכם מאוד”, אומרת גברת מרכוס. “טיפש”, צועקת אניתי ועושה קולות של גמל. “לכי מפה, לכי, לכי, לא רוצה אותך, פרה”. “אהה”, אני אומרת. הצחוק מאיים להתפרץ בתוכי. גברת מרכוס מציעה לי את אותו בחור, אחיינה, מזה שבעה חודשים, פעם בשבוע. “זה לא בגלל שהוא אחיין שלי”, אומרת גברת מרכוס, ואניתי מתחילה לקלל אותה באמהרית. אני לא מבינה מילה, אבל הצליל מצחיק אותי בכל זאת. אניתי מספרת לי סיפורים לא חינוכיים בעוד גברת מרכוס מספרת על המלאך שלה. לבסוף היא נכנעת וממשיכה לעלות לקומה השניה בה היא גרה. אניתי רווה נחת מאחוריה השמנים של גברת מרכוס. אני מתרה בה לא להסתובב ולהסתכל, אבל היא מראה לי אצבע משולשת וממשיכה להסתכל, מרותקת.

ברחוב שהחל להחשיך אני רואה את יאיר, האח יפה התואר של רחל. “שלום”, אומר כפילו של מאט דיימון במבט בלונדי ממהר. “חתיך”, שורקת אחריו אניתי. “פצצון”. “שתקי את”, אני אומרת לה בזעף ועונה לו שלום. “תפסי אותו, מהר”, אומרת אניתי ומבצעת עוד סלטה. “בסוף תשארי רווקה זקנה ומכוערת”. אני לא עונה לה. לפעמים היא צודקת, באכזריות אניתית מעצבנת.

במכולת אניתי רוצה לתלוש שקיות אחת אחרי השניה. היא מצביעה על השוקולד חלב עם אגוזים מצופים בקרמל ואומרת “יאמי”. אני, לעומת זאת, מביטה בפריגורט ללא שומן בטעם אננס. אניתי שונאת אננס, ואני עושה לה קצת בכוונה. היא מבינה מהר מאוד את הלך הרוח, וגוררת אותי למדף של הוופלים בטעם שמנת. “קצת?” היא אומרת בקול מתפנק. “רק חבילה אחת. אחת אחת אחת”. כאילו שאם היא חוזרת על עצמה, זה יעזור. “שום דבר”, אני אומרת בקשיחות מוצקה, וקונה שתיים, ליתר ביטחון. חבילה בטעם שמנת וחבילה בטעם תות. אניתי מרוצה. היא גם אוהבת את החלבה מצופת השוקולד שקניתי לה. “ושלא תתני לי לטעום”, אני מתרה בה. “בחיים לא”, משיבה אניתי, פיה מלא והיא מציעה לי חתיכה. אני לוקחת קצת ושתינו חוזרות הביתה.

בבית אני מוציאה אותה מההסגר, והיא עולה על הספה, מפשילה את חצאיתה למעלה מברכיה, קופצת גבוה ושרה שירים של בריטני ספירס בזיוף נוראי. “אני אנעל אותך שוב”, אני מזהירה, והיא צוחקת ושרה יותר בקול. אני נאנחת. אף אחד לא יכול עליה. “אני הולכת לעשות כמה עבודות”, אני אומרת לה. “אל תפריעי לי, כי אני עוד צריכה לשטוף את החדר ולכתוב ארבעים דפים מהסיכומים. אין לי זמן לסרטים היום”. שעתיים אחר כך, כששתינו עמוסות מזון ורוויות סרטים אמריקניים מטומטמים מערוץ ארבע, אני מביטה בחדר הלא שטוף ובארבעים הדפים הריקים. אניתי נוחרת. היא כל כך יפה כשהיא ישנה.

על הכותבת צביה בלום

ילידת 1980, כתבה שלושה ספרי ילדים וכותבת ב NRG יהדות. גרה ברחביה, ירושלים

תגובות

  1. מקסים, צביה!

  2. צב מעבדה

    סיפור חביב שמציג תופעה ידועה.
    פחות ידוע הוא שאנחנו חיים לפי מערכת ערכית שונה ממה שאנחנו חושבים שאנחנו מאמינים בה.
    התוצאה הזאת התקבלה כאשר אנשים נשאלו להגיב על שאלה ערכית פעם כאשר הערך היה גלוי ופעם כאשר הערך היה סמוי והתקבלו תוצאות שונות לחלוטין. לצערי הרב אני לא מצליח להזכר בשם המחברים או בכותרת המאמר שהתפרסם ב Nature איפהשהו לפני שנתיים שלוש.

    באופן המעשי זה אומר שבתגובות הלא מחושבות שלנו אנחנו נוהגים לפי מערכת הערכים האמיתית שלנו. יתכן שמשום כך לפליטות פה יש חשיבות גדולה בזיהוי העמדה האמיתית של האדם.

  3. והפיצול מוכר היטב. לאניתי יש חיים שלמים, גם אם סמויים מהעין.
    אני בעדה.

    • צב מעבדה

      אין אחד שמודע לכל הדחפים שמניעים אותו. מתחת לפני השטח זורמים כל כך הרבה דחפים שגם אנתי של אנתי של אנתי לא תמצא אותם.

      גליה, צאי מהאשליה הזאת, אין חיים שלמים במובן שאת מדברת עליו. לכל היותר יש שאיפה תמידית לסגור את הפער בין הגלוי לסמוי (המודע והתת-מודע) בהתנהגות שלנו, אך לא נראה לי שיש מישהו שיכול באמת ובתמים להשלים את המשימה הזאת.

      • גליה

        כשראש החוג באקדמיה שבה הזעתי 5 שנים, ניסה להבין מדוע אני עוזבת, הסברתי לו שאנליטיות היא אמנם תכונה אקדמית מוערכת, אך עודף אנליטיות מרחיק אותי בעקביות מהנאות החיים הפשוטות, ומאיים להפוך גם אותי לחיית מעבדה משוכללת, בדיוק כמו את שאר הסטודנטים שלו.
        כולם, אגב, היו נורא מקוריים, ויחד עם זאת, שאפו לאובייקטיביות מדעית.

        חן חן על הערתך המחכימה.

        לפעמים אנשים פשוט נהנים מטקסט, ולפעמים תגובות הן בסך הכל ביטוי ספונטני להנאה הזאת.
        במיוחד בשתיים בלילה.

  4. סיוי

    ובהחלט ידוע ונכון!
    אני די משטדלת להוציא את אניתי שלי החוצה וכמה שיותר מנסה לתת בטוי לאני(אניתי..) האמיתי שלי אם זה טוב ומתאים לי באותו הרגע(גם אם לאחרים זה לא תמיד נראה נכון…)

  5. צב מעבדה

    אפשר להסתכל על אני ואניתי כעל שני צדדיים משלימים של האני. שניהם אמיתיים, אחד לעצמי ואחד לציבור הרחב.

    • סוסון ים

      משועמם, הא? מה יהיה? אתה בכח מנסה כל הזמן לעורר דיון מחוכם.
      אולי במקום כל יומיים לכתוב כמה שורות ולצפות לבאות, פשוט תנסח את הכל בפסקה אחת יפה
      וגמרנו עניין??
      בתודה מראש וכו’ ….

  6. אני בטוחה שקראתי את היצירה הזאת באתר צורה… אני צודקת?

  7. מקסים וחמוד

  8. מה זה אניתי השם שלה?

  9. לירשוש

    כושר הכתיבה שלך וצורת הבעת הרגשות שלך בהחלט ראויה לשבח
    אולם, לא מובן לי בשביל מה הביטויים עם המשמעות הגסה!!!
    אשמח לקבל תגובתך!

  10. האקסית של מאט

    אם כי אני זכיתי להנות ממנו קצת לפני כן.

  11. עדי (בלום) לב

    צביה.
    סיפור חמוד מאוד. אבל אם את רוצה סיפור אמיתי מהחיים תבררי אצל המישפוחה שלך על בת דודך המיסתורית עדי…… את יכולה לברר אצל בני הדודים שלך ( האחים שלי) מאיה (מלכה צביה ) ואלי
    עדילי

  12. אורי שם בדוי כי אני נשוי

    את כותבת יפה מאוד, אני מצטער שלא יצאתי איתך כשזה הוצע לי.
    מצד שני כנראה שהייתי רוצה אותך…
    ואז לא הייתי פוגש את אישתי

    בכל אופן כתיבה נהדרת עלי והצליחי, ואל תשימי לב למקטרגים…

  13. לפחות את אף פעם לא לבד.
    תהנו שתיכן.

  14. את אשית נורא יפה אבל את יכולת גם להוסיף ציור כי זה מוסיף את היופי אבל רק עם את רוצה וגם יכולת להוסיף את שם הרחוב הבית מספר הבית וגם רוצה להיות חברה שלי?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *