סיפור קצר: בבוקר של הפצצה אני אגיע אלייך הביתה, אסתכל לך בעיניים ואגיד לך שטעיתי

ביום של הפצצה

ביום של הפצצה האיראנית אני אהיה מוכן. מה שלא יהיה – אותי הם לא יתפסו עם המכנסיים למטה.
ביום שלפני הפצצה האיראנית אני אמצא את הטלפון של א’ ואגיד לה שראיתי אותה לפני שנתיים עם מישהו, ושהיא נראתה מאושרת. אני אומר לה ששמחתי לראות אותה מאושרת כי מגיע לה, אחרי כל מה שהיא עברה. אני לא אשכח להודות לה על הזמן הקצר שהיה לנו ביחד. כי למרות שיצאתי מהסיפור שבור לחתיכות, היא לימדה אותי איך ההרגשה כשבוכים מאהבה, וזה משהו שאי אפשר למצוא בכל מקום.
ביום שלפני הפצצה אני אדבר עם ב’, סתם לראות מה שלומה בימים אלה. אולי אני גם אגיד לה שהיא בחורה יפה, למרות מה שהיא חושבת על עצמה. אני כנראה לא אומר לה שתתחיל להאמין בעצמה יותר, במקום לנסות להוכיח את עצמה כל הזמן – גם ככה הפצצה מגיעה מחר, ולא יהיה לה ממש זמן ליישם את ההמלצה.
יום לפני שהכל כאן הופך למדבר רדיואקטיבי, אני אתקשר ל-ג’ ואגיד לה שהיא יצאה פשוט זונה. ולא שהיא עשתה משהו כל כך נוראי – רק חזרה לאקס שלה יום אחרי שנפרדנו. לא נורא, גם ככה לא היה יוצא מזה כלום. ביום לפני שהפצצה נופלת פה, אני מדבר עם ד’ ואומר לה ששמעתי עליה גם בשנים שלא דיברנו (נפלאות הגוגל, את יודעת). שאני יודע שהיא זכתה בפרסים, ושהיא כתבה באיזה מגזין אינטרנטי בנושא. אני אספר לה על המייל שהיא שלחה לחברה שלה לפני כמה שנים, ושבטעות הגיע גם אליי. וגם שלמרבה הפלא, שמחתי לקרוא שהיא בסרטים מגברים אחרים (טוב, לא ממש שמחתי, אבל גם לא סבלתי מזה יותר מדי).
יום לפני שכולנו הופכים לאבק, אני מגיע אל ה’ הביתה, נותן לה חיבוק ענק ואומר לה שאני ממש גאה בה. שתמיד ידעתי שהיא תגיע לגדולות מבלי לוותר על טיפה מהלב הגדול והנדיב שלה. אני גם אגיד לה שחבל שעם כל האהבה שלה לאנשים, לא נשאר קצת מקום בשבילי. אני אסביר שאמנם לא הצלחתי להגיד לה את זה אז, אבל גם לה מגיעה אהבה אנוכית. כזו שלא כרוכה בהכרת תודה.
ביום האחרון שלנו על פני האדמה, אני אתקשר ל-ו’ ואבקש סליחה. אני אודה בפניה שלא נתתי לקשר בינינו את היחס הראוי, ושבכל אותו הזמן חשבתי על מישהי אחרת. אני גם אגיד לה שחבל, כי בזמן אחר יכול היה לצאת מזה משהו ממש טוב.
יום לפני שגוש-דן הופך לבור-דן, אני מוצא את הטלפונים של ז’, ח’, ט’ וכל שאר האותיות שיצא לי לבלות איתן אי אלו לילות, ומספר לכולן שהיה לי ממש כיף, גם אם באמת היה גרוע. כולם משתדלים, גם אלה שמתאמצים להיראות כאילו הם לא, ולכולם מגיע ללכת מפה בראש מורם.
ביום של הפצצה האיראנית אני אהיה מוכן. אחרי הנשיקות והחיבוקים לאימא-אבא-אחים-חברים הכל יהיה סגור. לא יישארו קצוות פתוחים, כי בבוקר של הפצצה אני אגיע אלייך הביתה, אסתכל לך בעיניים ואגיד לך שטעיתי. שאין בעולם בחורה שמתאימה לי יותר ממך, ושאנחנו צריכים להיות ביחד לנצח – גם אם הנצח נגמר היום אחר הצהריים. את בטח תגידי לי שאני אידיוט שנזכרתי רק עכשיו, ותשאלי אם צריך להגיע סוף העולם כדי שאני אבין את זה.
אולי את צודקת. נראה כשיגיע סוף העולם.


לקריאת קטע מתוך הרומן

תגובות

  1. קצת נדוש, יש בזה הרבה דברים שכבר ראינו במקומות אחרים.
    אבל עדיין יפה. אני אוהבת אותך, אלעד =)

  2. עינה ענבל

    מרשים.
    בדרך כלל אני לא נוטה להתרשם מהסגנון השבלוני-תל אביבי הזה. רווי בציניות וקור.ובכלל להתרשם מהרמה הכללית של האתר הזה.
    אבל הסוף,
    הסוף היה כל כך אמיתי ונוגע ללב. יש לי 38 וחצי חום, אבל אני בטוחה שהרעדה האחרונה בגבי היא מהסיפור.
    ובלי כל קשר לתגובה ליצירה כיצירה ספרותית, תראה לי בחורה אחת בעיר הזו שלא מתה לכזה סוף בחיים הפרטיים שלה, גם שנייה לפני שהעולם מתפוצץ

  3. איזו גישה פאסיבית ולוזרית. אמאאאא. מה קורה לכל הגברים היום?

  4. רק למה לעזאזל אתם צריכים להגיע לאחרית הימים בשביל להרגיש קצת ?? גברים…

  5. אלמוני

    מדהים, אהבתי(:

  6. אלוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *