הבחירה

התאהבתי בפלייסטיישן מהרגע הראשון
בחברה שלי התאהבתי עם הזמן.
עכשיו שניהם לא נותנים לי לישון,
קשה לי מכאן ומכאן.
גם איתה גם איתו יש לי קשר אמיתי,
בשניהם אני פשוט מאוהב.
וכל יום שעובר מקרב את מותי
בפיגוע נפשי משולב.
אני משחק עם שניהם בכל רגע פנוי,
איתה בכל רגע נתון.
הקשר איתו יציב ובנוי,
איתה לפעמים קצת מתון.
לחברה שלי תמיד צריך לחכות,
הפלייסטיישן תמיד מחכה.
אני פותח אותו בצ'יק ונותן בו מכות,
במציאות אני גבר מוכה.
הפלייסטיישן לא גונב לי ת'שמיכה,
ומעניק לי המון השראה.
אני לא צריך להכין לו ארוחה
וגם לא להתגלח כל שעה.
חברה שלי מפנקת עד כלות,
אבל לא מפסיקה לקטר.
ויש לי איתה שיחות מעולות
גם כשאין כבר על מה לדבר.
הפלייסטיישן רוטט לי ביד,
החברה עושה לי טיקים בעין.
היא נדלקת ממגע אישי מיוחד
הפלייסטיישן נדלק! על הזין.
שניהם חשובים ויקרים לי מאד-
התחרות ביניהם בשיאה.
לגבי מי מהם יישאר וישרוד
עדיין לא גיבשתי דיעה.
זו דילמה קשה וממש לא פשוטה,
גם אם לא ממש מקובלת –
כי הפלייסטיישן בעצם אוהב גם אותה,
אבל היא אותו לא סובלת