טוש כחול, קו אדום

הכרתי אותו אבל לא ידעתי מי הוא. השיחות שהיו לנו, החיבור, היה כמעט מושלם וסופי, כאילו אפשרי שמחר לא יהיה וזה יהיה בסדר. ידעתי דברים, היו ברורים לי הפרטים. גם הבעיות, והיו הרבה כאלה, הובאו בפני. כמו מפה משורטטת היטב הדברים היו מונחים למולי, הכול היה שם ואני סירבתי לראות את הקווים האדומים.

אם היו שואלים אותי מי האיש הזה? הייתי עונה בלי כל בעיה. זה ההוא משם. הייתי אומרת שהוא מקסים ומיוחד. ואם היו מוסיפים ומבררים – ומה לך ולו? הייתי עונה, אנחנו מדברים, מציירים מפות, לי יש טוש כחול ולו יש טוש אדום. ואפילו היו מקשים, לאן? הייתי אומרת- מה זה משנה לאן? אין מחר לא שמעתם? אין לאן, יש רק איפה. ואני איפה שאני, כי זה איך שקרה לי. והוא? הוא ככה כי יצא לו, לשם הוא נשטף כמו שקורה לכל יתר האנשים. שם הוא גם נעצר.

הוא אמר לי שאין לו אהבה בתוכו. הוא הסביר את זה עם המון אהבה. הוא אמר לי שהוא לא מחפש את הרגש הזה, וכשאמר ראיתי שהעיניים שלו בורקות. היה לי ברור שיש לו מזה המון, ושקשה לו עם האהבה שיש. הוא אמר שהוא לא יכול לתת, שהוא לא יכול לקחת אחריות, לא יכול לתת ולקחת. והוא כבר נתן לי כל כך הרבה וקיבל את כל מה שהגשתי לו, את כל מה שהיה לי בתוכי. הייתי בטוחה שהוא אומר כי כך צריך להגיד. ראיתי שהוא נותן וחשבתי- אני יודעת והוא לא. הוא אמר לי שאני נעימה לו אפילו שטרם נגע בי, בגופי. וכשאמר נעימה לא ידעתי איך הוא נראה. שמעתי נעימה וידעתי- אני כזאת בעיניו כי זו אהבה, הוא מקבל ממני. אני נעימה לו כי הוא יכול לתת לי את הצד הרך שלו.

נסענו למקומות קסומים, ולא ראיתי דבר, ראיתי רק אותו. נסענו והוא הראה לי את כל מה שיש בתוכו ולא נתן לי לראות כלום חוץ ממנו. טסנו בשתי מכוניות, הוא מוביל ואני אחריו, רצינו להגיע רחוק, כדי לא להיות היכן שאנחנו. יחד היינו שיירה, היה לנו כוח. וכשהגענו אף פעם לא ידענו לאן הגענו, לא היה לנו איכפת, לא רצינו לדעת. הוא לקח את שנינו לניו יורק ואמר- זה כמו מטולה, ואני לא רציתי להיות בשום מקום, רק בו רציתי.

הוא אמר לי שהוא לא רוצה לעשות לי רע, ביקש שאני אשרטט את המפה. סירבתי, אני לא מכירה את הקווים האלה, אין לי טוש אדום, אני לא רוצה אדום. וכשאמר שהוא לא רוצה לפגוע אני ידעתי שהוא יפגע. אמר- אני נותן לך כל יום לחוד, אני נותן לך דקה דקה. הקשבתי לו ושמחתי על כל רגע כזה. אמר שבטחון זה חשוב וזה בא מאיתנו, ואני ידעתי שאף פעם לא אוכל לבטוח בו ושמחתי שאני יודעת. חשבתי שעם הידיעה הזאת לא אהיה זקוקה לביטחון. הוא אמר- תראי אותי, תכנסי פנימה ותראי, ואני שמעתי רק את ההזמנה ולא ראיתי כלום. לא בחוץ ולא בפנים. הוא אמר- אני כאן ואני ראיתי את הגב שלו, הולך ממני ומתרחק. הוא אמר אני הולך בשביל לחזור וחוזר בשביל ללכת, ואני רק דמיינתי אותו חוזר ולא הסכמתי שיילך. הוא אמר לי- אותך אני רוצה עכשיו והרגשתי שהוא בחר, והבחירה שלו היא מה שהייתי צריכה. לא ידעתי למה הוא רוצה אותי, לא שאלתי גם.

העברנו מילים כתובות, הוא כתב אותן היטב כך שהן התאימו למה שרציתי לשמוע. החלפנו אותן עד שיתאפשר לו להתגלות. עד שיחזור בפעם הראשונה, שנייה לפני שילך לו. החלפנו מילים, קרא שאני מפחדת והוא לא ראה אותי מפחדת. החלפנו אותיות, מיליוני אותיות, שלפעמים היו בורחות לי ומתערבבות עד שלא יכולתי לראות מה הן היו פעם. החלפנו מגע שלא היה, וידענו שנחליף עוד מגעים, שיחזור, לפני שיעזוב אותי בפעם הראשונה.

ראיתי את עצמי הולכת לאיטי, לא בכוח, לא בהכרח. ראיתי את עצמי הולכת על כביש ארוך ללא סוף וידעתי שהוא שם בהמשך. הדרך הייתה מלאה במילים ואותיות ובמחסומים של קווים אדומים שסירבתי להכיר. ראיתי את עצמי שוקעת בתוך זפת יצוק, שוקעת ונבלעת בתוך מה שהיה פעם דבר אחר וידעתי שאני לא יכולה לצאת. ראיתי את עצמי מחכה לרגע בו לא אוכל ללכת יותר, לרגע בו אראה אותו מולי והוא יחזור בפעם הראשונה. ואז ילך. בראשונה.

על הכותבת נוקו פרייברגר

צבע שיער: בלונד הוויה: פלטינה תסביך: אדיפוס אמא: פסיכואנליטיקאית מקום אהוב: מיטה העדפה מינית: לגמור דרים ג'וב: דיילת דריל ג'וב: אדריכלית

תגובות

  1. הסגנון והמשמעות המתחבאת בו והנובעת ממנו מדגישה עד כמה פעורה תהום בין ההשקפה הנשית על הקשר והאהבה ובין ההשקפה הגברית. הנטייה הנשית לסבך כל דבר היא מדהימה בעיניי. אין לי מושג מאיפה מגיעות כל התובנות הללו שאין להן, לדעתי, כל קשר אל המציאות ומטרתן היא למצוא הסבר לדבר שלא מצריך הסבר כלל.

    • אשה אחת

      לוכד יקר,
      אל תשליך מעצמך אל כל שאר הגברים בעולם. יש דברים, יש גברים, שאתה לא מכיר, לא מבפנים ולא מבחוץ.
      כפי שאף אשה לא יכולה להעיד על שאר הנשים בעולם.

      אנחנו יודעים משהו על עצמנו, משהו על אחרים, ותמיד יש משהו ועוד משהו – שאנחנו אף פעם לא יודעים.
      אז כשאשה אחת באה לספר לך על איש אחד, תגיד, זה איש אחד. לא אני. אפילו אם אנחנו שייכים לאותו מין. יש לנו מכנים משותפים מהסוג הגברי, כפי שיש לנו ולנשים מכנים משותפים מהסוג האנושי. וכל השאר הבדלים.

      שנה טובה ומאושרת.

      • קוקילידה

        טוב מאוד!
        צודקת, מאה אחוז! ואני מרחם על גברים כאלו, שלא מבינים או מכירים מה זו אהבה…

      • עוד גבר

        ל-“אשה אחת”,

        רציתי לחזק את דעתך ולהסכים איתה,
        באופן כללי, לגבי נושא ההכללות על
        גברים, נשים או בני אדם בכלל.
        יש “גוונים” שונים של נשים,
        “גוונים” שונים של גברים,
        “גוונים” שונים של בני אדם.

        אבל, רק רציתי להעיר ובאמת סליחה
        על הקטנוניות… נדמה לי שגם
        בטענתך הבאה יש בעיה, ואני מצטט:

        ^”תמיד יש משהו ועוד משהו –
        שאנחנו אף פעם לא יודעים”^

        גם אם ייתכן שהיא נכונה, יש
        בה משום קביעת “*אינסופיות*”
        (אם הבנתי אותה נכון)
        ש”דורשת” “הוכחה” (שייתכן שקיימת)
        אבל היא לא ברורה, לפחות לי,
        מאליה.
        אם נדבר על בני אדם, הרי שבגלל
        שמספרם ע”פ כדור הארץ הוא סופי
        (אפילו שהוא עצום), יש _לכאורה_
        מספר *סופי* של תכונות _אפשריות_.

        מעבר לזה, כאמור, אני מסכים עם
        מידת הענווה והזהירות שאנחנו
        צריכים, לעיתים, לנקוט בבואנו
        לקבוע “כללים”
        בסוגיות “גבריות” ו-“נשיות”,
        אבל, כנראה, זוהי דרכנו האנושית…
        ולפעמים, לצרכינו הסובייקטיביים,
        הפרקטיים, היום-יומיים אין מנוס
        מכך…
        (עוד הכללה… 🙂

        שנה פוריה,
        “עוד גבר”

    • אינדי_גו על-לא-דבר

      אם לרחם עליך או לקנא בך.
      אין תהום בין השקפה גברית לבין השקפה נשית.
      יש אנשים עם יכולות קיבולת שונות של רגש. (אה, ויש גם אנשים עם יכולות ביטוי שונות ועם יותר או פחות פחד להרשות לעצמם לחוש ולהמחיש)
      כשזה טוב, זה הכי טוב בעולם, כשזה רע, זה נורא ואיום. אמרתי כבר שאני לא יודעת אם לקנא בך או לרחם עליך?

      כתבת יפה, נוקו. אני מקווה שאיך שזה לא יהיה, יהיה לך הפי אנד.

      • אני יודע מה זו אהבה טוב מאוד. אני מאוהב כבר כמעט שנה וזה מלווה אותי כל יום. אני לא נוטה להתחיל לנתח את זה במשפטים סתומים ומוזרים. אני אוהב וזהו.

        • אשה אחת

          זה לא אתה שלא יודע מה זו אהבה! ‘קוקילידה’ לא מרחם עליך, אלא על גברים מסוג מסויים. ויש כאלה בעולם. (יש גם נשים כאלה). עובדה. הוא שאמרתי: אל תשליך מעצמך אל כל האחרים. אם מספרים לך על איש אחד כזה, גבר כזה, אשה כזו, קח בחשבון שיש כאלה, פשוט יש. ואל תתרגם כל טענה כלפי גבר, כטענה אל כל הגברים באשר הם, ותחליט מראש שהיא לא הוגנת, כי במקרה שלך היא לא מתאימה.יש מקרים שונים מאד מהמקרה שלך. קאפיש?!

    • חחחחההההההה!

      נו אז באמת תגיד לי,

      למה ללכת ישר

      שאפשר

      סחור סחור?

      (כי ככה יש יותר על מה לכתוב)

      🙂

    • עריקה

      לרוב יש הבדל מסויים בין תפיסה גברית לנשית, אבל חרטטנות וחנטריש מצויים בשני המינים, גם אם בהבדלי סגנון. אני יכולה להעלות על דעתי (ובזכרוני) בקלות גבר שמתאהב משום מה בקשקשנית מצויה ומתאר אותה כמיוחדת/ עמוקה/ רוחנית ועוד תארים מהז’אנר הזה.
      מה זה אומר? שכולנו לפעמים עוורים או סתם צריכים להתאהב במישהו, אז תופסים את הדרעק הקרוב ומלבישים עליו חלומות, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.
      זה עובר.

    • כדי להדגים לך, לוכד, מה שנאמר כאן -שיש סגנון התגובה תלוי באישיות ולא במין המגיב הנה דוגמה מהחיים, על גבר המסבך ומסתבך: לפני כמה חודשים עברתי למקום חדש ולא הכרתי אף אדם. מישהו סיפר לי על ארוע חברתי מסוים, ועל מנת להכיר אנשים הלכתי. כשהסתיים האירוע היה כבר לילה. יצאתי בדרכי למכוניתי שחנתה רחוק. רצה הגורל ואחד המשתתפים הלך גם הוא לאותו כיוון. בשלב כלשהו הוא פנה אלי והציע ללוות אותי משום שלא בטוח לאישה להלך בלילה לבדה. הודיתי לו ושמחתי על ההזדמנות להתחיל הכירות. כשהגענו למכוניתי כבר היינו שקועים בשיחה. לפני שנכנסתי למכונית הוא ביקש מספר טלפון. אמרתי לו שאני רוצה להבהיר לו שאין לי כל חפץ בקשר רומנטי אבל יש לי צורך להרחיב את המעגל החברתי שלי ולכן זה – ורק זה מה שאני מעוניינת. והוספתי כמה סימני קריאה בקולי. נתתי לו רק את האימייל שלי כדי שאוכל לסנן במקרה שהוא נודניק. מדי פעם – בערך כל סוף שבוע עשינו משהו קטן – סרט, סתם הליכה, פעם אפילו נסענו לטייל. ובכל פעם שחשבתי שאולי הוא מפתח אשליות חזרתי על משפט המוצא והוספתי סימני קריאה בקולי.ערב אחד, במהלך ארוחת ערב משותפת הוא שאל אותי האם אנחנו צריכים להפגש תכוף יותר. אמרתי לו “למה אתה מתכוון במלה ‘צריכים’ “? והוא אמר לי שהוא חושב להתחיל קשר רומנטי עם אישה אחרת בעוד כחודש, אם לא יקרה משהו ביננו. אמרתי לו שאני מעודדת אותו לעשות זאת, ביודעי עד כמה הוא מעוניין בקשר כזה, ושאינו צריך לחוש חובה לדווח לי על כך – כי – כמו שהוסכם – הקשר ביננו איננו רומנטי. והוא אמר לי שאני מכחישה רצון לקשר רומנטי איתו… לא ידעתי מה לענות. אמרתי לא שאין על מה לדבר בכיון הזה ושחבל לו לאבד זמן והזדמנויות עם נשים אחרות. והוא אמר לי “איך יכול להיות שאת לא רוצה גבר יפה ומבריק כמוני”. זה היה מעבר לכל מצופה. חשבתי בליבי שאולי הוא מתבדח ושאלתי אותו האם הוא צוחק. אבל הוא בשלו – הוא סיפר לי על הציון שלו בGRE כדי להדגים כמה הוא מבריק (?!). איך אדם בן 40+ יכול להיות כזה אידיוט, חשבתי. אמרתי לו שאני מתפעלת מההערכה העצמית הגבוהה שלו. כדי לנסות להגיע לשלב הסיום אמרתי לו – “לא כל הנשים וכל הגברים חייבים להמשך זה לזה. ואם אישה מסויימת לא נמשכת לגבר מסויים אין זה אומר הרבה על הגבר, מן הסתם יהיו נשים אחרות שיימשכו אליו. אני לא חשה משיכה אליך אבל איני חושבת שאתה צריך להיות פגוע מזה אלא להיפגש אם נשים אחרות”. והוא אמר: אני יודע שאת נמשכת אלי מאד. שאלתי אותו מה מקור הבטחון שלו בקביעה – והוא אמר שהמבט שלי אומר הכל. לא היה ברור לי איך לסיים את הפגישה הזו. כן היה ברור לי שזה הולך ומסתבך, מסתבך והולך… אמרתי לו שוב – שחבל שיפתח אשליות כי אין לי משיכה כלפיו ואין לי כוונות לקשר רומנטי. חרצתי שוב ושוב את הקו האדום הזה בתוספת סימני קריאה. הפגישה הסתימה איכשהו והלכתי עם הרגשה שצריך לסיים את הקשר הזה ולהפסיק להפגש. ואז התחלתי לקבל מבול של אימיילים עם ניתוחים של אישיותי האומללה (שכחתי לציין שהאיש הוא פסיכולוג) ועד כמה שהוא ישמח להאזין לי אם אני חשה במצוקה וכיוצא בזה. למותר לציין שלא עניתי. נו, לוכד, מה דעתך?

      • הפיגול

        מנמוך מעמדי נראה גם לי שאת כן רוצה בקשר איתו. אני לא פסיכולוג, ואני יכול להסיק מסקנות ושאר ירקות רק ממה שכתבת, אבל ככה זה נראה…

    • אני דווקא מסכימה איתך.
      החשיבה הזאת שלנו כ”כ מסבכת את עצמה שגם אם הכל מודע, קשה לצאת מזה….בנות.
      דפוס זה חוזר על עצמו לדעתי ברב תחומי החיים וטוב נעשה אם נשתדל לא לקלקל את הדברים האמיתיים עם מחשבות מעמיקות מיותרות.

  2. אלמוני

    “ראיתי את עצמי שוקעת בתוך הזפת היצוקה”.

    אופס.

  3. נוקו יקירתי,

    כל כך יפה ומרגש.

  4. ערס פואטי

    אין טעם לחפש מאפיינים ג’נדריים – ובכל זאת. המשפטים הבאים הם כאלה שאיכשהו נדמה שיישמעו לעתים קרובות יותר מנשים, למרות שגם גברים אינם חסינים מפניהם. לא זוכר מי אמר כבר שאהבה זה פנטזיות חרדות נטישה ומין.

    “הוא אמר לי שאין לו אהבה בתוכו. הוא הסביר את זה עם המון אהבה”.
    “היה לי ברור שיש לו מזה המון”.
    “הוא אמר שהוא לא יכול לתת… והוא כבר נתן לי כל כך הרבה”
    “הייתי בטוחה שהוא אומר כי כך צריך להגיד”.
    “וחשבתי- אני יודעת והוא לא”.

    שיהיה בהצלחה.

    • אינדי_גו על-לא-דבר

      ברור שיש משפטים שמסיבות שונות ניתן לשמוע בתדירות גבוהה יותר מג’נדר זה או אחר.
      נגיד, “אוף, נגמר הנייר טואלט” מול “היה גול חלומי על הפתיחה”.

      לעומת זאת, בעניין הנטיה לעמימות התבטאותית ותרומתה האמיצה להתפתחותן של השלכות אובססיביות על הזולת – אמממ, נדמה לי שזו לאו דוקא המצאה נשית.
      אולי נשים נוטות יותר לשתף במונולוגים הפנימיים שלהן, כי זה קצת כמו בכי – לגיטימי לג’נדר שלם, ולג’נדר שממול, רק במקרים של 5:2?

      • קארין ארד

        “גול חלומי” לא יצא מהפה של אף גבר שאני מכירה, שיהיה לך ברור.

        • כן, אבל את חייבת להודות שקטן הביא גול חלומי. כאילו- מי חלם שחיפה יקבלו אפילו נקודה אחת שלא לדבר על שתיים. מציאות או חלום?
          לעומת זאת אני לא גבר, אז מה אני מבינה?

          • שנם סנם

            לא נקודה קיבלה חיפה ובטח לא שתיים, זה לא כדורסל יקירתי המלומדת באהבה והלוקה בכדורגל.
            מכבי חיפה הייתה יכולה גם להבקיע שלושה וארבעה שערים אמש, אבל היונייטד נתנו חמש, וניצחו. מנצ’סטר הלכה הביתה עם שלוש נקודות. מכבי חיפה עם הזין בעין. קומפרנדס?
            זה נורא נחמד באמת למצוא פעמיים את השער של היונייטד באולד טראפורד. אבל זה “לא כל כך כיף” כמו שאמר דודו אוואט, לקבל חמישה.

            עכשיו תבקשי סליחה, כמו שאני הייתי מבקש אם הייתי מביא דוגמאות לא נכונות מעולם אושיות בובות הבארבי או משו כזה.

            • שנם סנם
              נכון שמכבי הפסידה אבל הפסידה עם משחק לא מביש
              ולכן שני הגולים כן משנים
              בסנריום שלי לפני המשחק חשבתי שיכסחו לנו את הצורה לפני שנספיק להגיד בקהאם
              אז דיי עם הליגלוג המצואיסטי היא צודקת הכנסנו שני גולים וזה יפה.

              • שתיים אלוהינו

                זה לא נורא שאין לך מושג בכדורגל, מה שנורא זה שאת מתעקשת להראות את זה. העובדה שחיפה הבקיעה באמת ראויה להערכה. אבל נקודות, כפי שהסבירו לך לאט למעלה, זה לא נותן לה.
                אפשר לשחק נפלא ולהפסיד, אפשר לא להבקיע ולצאת עם נקודה.
                אי אפשר, את מבינה, אי אפשר בכדורגל להפסיד ולקבל על זה נקודות!!!
                גם אם נורא רוצים.

            • אשה אחת

              להקביל את עולם הכדורגל לעולם ‘אושיות בובות הבארבי’ כשאתה פונה לבחורה בת שלושים…. זה, איך לומר… לא, לא, לא מעיד על כלום. מה פתאום.

              • ערס פואטי

                קטן *קלע* גול, וראוי לשים לב להבדלים. מאחר וחמישיה זה הסטנדרט שיונייטד מנפקת לכל קבוצה שמגיעה, וחיפה ממש לא באותה ליגה ואפילו לא באותה שכונה, היא יצאה בכבוד. מה שכן, היה מגיע שנחטוף לפחות שניים מהגולים שהיו שטותיים ביותר, בצורה אחרת. לא נורא, מנצ’סטר, חכו חכו בגומלין.

                • אחת, לא מהחבר'ה

                  שער מבקיעים, סל קולעים,אתה בטוח שזה מה שעושים גם בקשר לגול?

                  • גד זאבי

                    בשנה שעברה קניתי את בית”ר ירושלים. שמתי את הבת שלי, מיכלי, להיות המנכ”לית של הקבוצה. צילמו אותה בטלוויזיה בועטת כדור מחמש וחצי מטר לשער, מסתובבת בשמחה וצועקת “קלעתי גול!”. מאז, זו הבדיחה.

        • הפיגול

          הוצאת לי כל מיני דברים מכל מני מקומות, בעיקר את המילים מהפה.

    • כל בחורה שיש לה מעט ניסיון בחיים ועברה את גיל 22, כבר יודעת שכשגבר אומר דברים מסויימים על עצמו, ועוד כבר בהתחלה, כדאי פשוט מאד להאמין לו.

      מה שהוא מעיד על עצמו זה מה שיש. זה מה שתקבלי ממנו. אין משהו אחר.

      אבל הו-כמה-צודק הערס: “חשבתי-אני יודעת והוא לא” יכול באופן תיאורטי להיאמר על ידי שני המינים, אבל באופן מציאותי… אוף כמה זה מאפיין נשים.
      כה מאפיין, עד שגברים מסויימים יודעים שלבחורה מאוהבת אפשר על עצמך את הדברים הכי קשים. היא לא תלך, לא תאמין, לא תסיק מסקנות. היא בטוחה שהיא יודעת ואתה לא….

      • נשמטה מילה: אפשר *לגלות* על עצמך את הדברים הכי וכו’

      • אלמוני

        אולי זו מן אשלייה מחסנת שאנשים מאוהבים מסדרים אחד לשני
        מגלים את הדברים הכי קשים בלשון הכי מתוקה ובסיטואציה הכי חמה וקרובה
        והשני בטוח שהוא יודע הכל על כן מוגן מפגיעה
        כשבעצם הוא לא יודע כלום
        כי כשהדברים הקשים מתחילים להתגלם במציאות,
        הלשון כבר פחות מתוקה והסיטואציה לא חמה ולא קרובה
        ונשארים רק עם האמת העירומה והקרה.

    • חסוי מחמת פאדיחה

      זה דודו טופז אמר, באחד מהספרים שכתב

      • אלמוני

        שאהבה זה פנטזיות, חרדות נטישה ומין? אולי האהבה של דודו טופז ושל עוד כמה אומללים מסתכמת בזה וכל מה שהם יודעים לעשות זה לתמרן עם החמרים האלה, שקיימים בכל אהבה, אבל אהבות אמת של אנשים טובים מכילות גם אמון ודאגה ונתינה והבנה ואכפתיות וויתורים וצמיחה ובנייה משותפת וסבל משותף והתגברות משותפת על קשיים ומשברים. אבל היי, זה היה רק דודו טופז:-)

  5. מאדאם ג'י

    נוקו
    קודם כל מקסים, אמיתי, מסע אל תוך נבכי מחשבותייך

    התחושה שאני קיבלתי היא שאת יודעת את הסוף, שאת כבר החלטת על הסוף, שום דבר לא באמת מפתיע אותך. את נותנת לעצמך להנות מסערת הרגשות, מהמסע עצמו בלי קשר ללאן הוא מוביל. זה מקסים כי זה באמת לחיות את הרגע.
    אבל הסוף לא באמת ידוע מראש אם את לא מחליטה שהוא כזה, זה לא רק הוא שכותב את הסיפור ואת מגיבה לטוש הכחול שלו עם הטוש האדום שלך. את יכולה להחליט שהטוש האדום שלך יכול לצייר קווים עצמאיים ואם לא בא לך על אדום את יכולה לצייר בכחול.
    גם אם את מאמינה שהכל ידוע מראש עדיין ההמשך של המשפט הוא שהרשות נתונה,
    את יכולה לכתוב לך כל מיני סופים או להחליט שלא להחליט על סוף.

  6. קורדליה פיצג'רלד

    ולפעמים הכל מודגש במרקר צהוב, ודרך הייסורים כתובה מראש, מיפוי ראשוני של סבל,כאב לב
    ומאבק בין שכל לרגש. אבל את יודעת שהמבט הזה, האינסופי, העיניים הבורקות, האמירות, ההתקלפות ההדדית, הם לא סתם. הדרך ארוכה, המסע מפרך, אבל כל עוד שניכם שטופי דמע וקסם ונוטפי טללי נעורים עבריים (ושאר נוזלי גוף), עוד לא הגענו אל הפסגה. המרקר הצהוב בסך הכל מסמן שהדרך קצת מסולעת, נועדה למיטיבי לכת (או לסת…?) בלבד, והמסלול טיפל ‘ה מסוכן אז כדאי להזהר. אה כן, וגם להצטייד בהרבה מצב- רוח טוב.
    זה לא נגמר אנטיל זה פאט ליידי סינג. ואם יש פה פאט ליידי הרי שזו אני, לא אתה.

  7. מיכל פוקס

    איך אפשר לדעת?
    כאשר האהבה הזאת היא הדבר האמיתי?

    כמה יפה נוקו, נוגע ללב ומרגש.
    כתבי עוד
    כתבי אלינו
    אוהבת אותך

    מיכל

  8. קסם על ים כנרת

    מי שיוצא לפגוש את הצרות בחצי הדרך, ככל הנראה ייתקל בהן.
    אני מאחלת לך החלמה מהירה. היי חזקה

  9. נוקו
    פשוט מקסים, אמיתי, כתוב מעולה ומרגש.
    עובדה, אפילו התגובות עינייניות.

    המשפט שמגיע תמיד באיזשהו שלב במערכת יחסים כזאת הוא “את לא יכולה להגיד שלא הייתי כנה איתך מההתחלה, תמיד אמרתי לך רק את האמת…”

    לא משנה באיזה צד אנחנו, צריך לזכור, שאם אני אדם הגון אני לא אשחק ברגשות השני , ואם אני הצד המאוהב אז אולי הגיע הזמן שאלמד מטעויות….

  10. סוחר סמים

    נוקו דרלינג

    עושה רושם שכדי ללקק מעט דבש מהסיפור שלך את צריכה לבלוע הרבה קוצים (כשהספק של שניהם מזהיר אותך שהקוצים רק יהפכו יותר גדולים ויותר דוקרים עם הזמן), עושה רושם גם שהדבש עצמו מכיל איזשהוא חומר ממכר.
    את עדיין בשליטה? יש לך עדיין חופש בחירה? או שאת כבר שבויה ומכורה לגמרי? זהירות יקרה, נרקומנים לא מקבלים יחס טוב בעיר הזאת.

    • דילר דארלינג,
      יכל להיות שיש אנשים שמחברים פיסות אינפורמציה ולא ממש מצליחים להגיע?
      ליקוק הדבש הוא אכן פעולה נעימה אך משמינה. וכבלונדינית היית צריך לדעת מזמן- אני סופרת כל קלוריה- ללקק דבש? פחחח. אני אמרו לי קוץ זה קלוריה- כמו דיאט קולה, אני אשאר עם הקוצים- תודה.
      חוצמזה- כמה מחברי הטובים הם נרקומנים, לא יפה ככה לתת להם להרגיש לא רצויים בעיר הדובשניות.

    • קורדליה פיצג'רלד

      ומה עושים כשהוא זה שמצהיר על התמכרות, מצידו, למרות שזה לא זה?

  11. עם ביטחון כמו שהוא מוכן לתת אפילו שרון עדיף.

    מגיע לך יותר.

  12. נוקו יקרה,

    קודם כל, חן חן על מאמר נוגע ומאתגר. שנית, מתנצל מראש עם אכביד בשאלות קשות. מאוד סקרן לשמוע את דעתך (כמו גם של בעלות או בעלי עניין נוספים).

    אחד הדברים שדיברו אלי במיוחד במאמר שלך, אם קראתי אותו נכון, היה ההבלחות של הבנה שאהבה במובנה העמוק והמלא נוגעת לא רק לצדדים הנותנים של האיש אותו אנו אוהבים (זה קל), אלא גם להגנות ולשריון שהם נושאים עליהם (אחרת, אנחנו אוהבים מישהו מאוד חלקי, שסביר להניח שגם יחוש כך וילך לחפש במקום אחר את החלקים ה”אסורים” או “אבודים” שבו).

    דווקא משום כך, כשאת אומרת, “אני לא מכירה את הקווים האלה. אין לי טוש אדום, לא רוצה אדום”, יש בי משהו שבמובן יותר עמוק מתקשה להשתכנע. מעניין אותי (בכנות. מתוך מקום בעל נגיעה אישית) האם את (או אחרים במצב דומה) לא מזהה בך גם משיכה ל”טוש האדום” שלו? במשיכה אני לא מתכוון למשהו נעים, אלא למשהו מוכר וחיוני לגדילה שלנו. אולי שיחזור ונגיעה מחודשת בפצע קדום של מישהו מאוד יקר ומשמעותי בחיים שלנו (הורה?) שהיה לא לגמרי נגיש או זמין. אולי באשמה האפשרית שלנו להיות דומים לאותו מישהו.

    ייתכן שאני לגמרי off. בכל מקרה, כמה לשמוע את דעתך.

    • לומדת

      ייתכן שאתה צודק, לי בכל אופן נשמע שמדובר כאן יותר בסאדו מאזו מהסוג השכיח ביותר. ומהמאמר הכנה להפליא הזה עולה גם גאווה בלתי מובנת לי והתהדרות בכאב. אבל אולי זה רק התהדרות מהסוג השכיח של נשים מאוהבות.
      מניסיוני אני יכולה להגיד שעוד יהיו לכל אחד שחווה אהבה נכזבת שכזאת עוד אלף אהבות אחרות. וזה גם מה שאני מאחלת לכותבת המאמר. שתדעי להשתמש בטושים האדומים, ותסמני לעצמך גבולות. שתדעי לזהות סכנות. שיהיו לך אהבות טובות.

      • לומדת יקרה,

        “שכיח”? נוטה להסכים.
        “גאווה והתהדרות בכאב”? עניין של הסתכלות. האם היית אומרת את זה גם על ילד שממשיך לדבוק בהורה אהוב למרות היותו מתסכל לעיתים או אפילו מתעלל רגשית?
        נדמה לי שזה רלבנטי מפני שמבחינות רבות (רגשיות כמובן, לא כרונולוגית) אנחנו מעט חוזרים ומשחזרים את הדרמות הקדומות הללו בקשרים הנוכחיים (מה שגם מסביר את הקושי ליישם את שלל העצות טהורות הכוונה של להיזהר, לשים גבולות, או אפילו לנתק מגע).

        דעתך? נוקו?

        • קודם כל תקרא את קורות החיים שלי ותסתכל טוב טוב תחת תסביך.
          חוצמזה, הסיפור הוא על חששות ממערכת שבזמנו טרם התחילה, עוד לא היה שם כלום.
          אם יש כאן איזושהי התעללות, הרי זו אחת של הכותבת (במקרה הזה אני) בעצמה. בהתעללות עצמית אגב, אני שוס. מה קורה בהמשך? כמה הוא דומה לאבא ומה אבא עשה לי?
          תרשה לי להשאיר את זה ביני לבין הפסיכואנליטיקאית היקרה שלי. הסנריוז שאנחנו טוות בראשנו לפני שמשהו בכלל קורה, הפחדים שלנו (מהרסנות עצמית בעיקר) והחששות מדחייה וכשלון שייכים לנו (אחת ויחידה לפני). ברגע שזה הופך למערכת יחסים הכל שונה, הכל נראה אחרת כשיש עוד אדם מולך, עם הפחדים שלו, האדיפליות שלו, ההגנות שלו ומה לא.
          זה שמערכת יחסים היא דבר מורכב כבר אמרתי?

          • נוקו,

            אאוטש…לא הייתה לי כוונה (מודעת) לבקש ממך לספר על חייך/קשרייך הפרטיים שום דבר מעבר למה שאת בוחרת בעצמך לעשות, ובודאי לא לפני שאמרתי לך מה התעריף שלי, שהוא לא כזה נוח כמו של פסיכואנליטיקאים (סתם עקיצה, מוזמנת להחזיר). במבט לאחור, אבל, מבין שמה שכתבתי יכל להתפרש כך. פאול שלי. מצטער.

            נ.ב. קורות חיים? פיספסתי משהו?

        • לומדת

          אתה צודק בהכל. מילד לא הייתי מצפה. מעצמי כמבוגרת אני מצפה. זה שזה לא עובד ממש ככה? ידוע לי. בגלל זה אכתוב בגוף ראשון עלי ולא עליך או על הכותבת או על שאר העולם. אני יודעת שזה קשה. אני מצפה מעצמי לדעת למפות את הילדות שלי את התסביכים שלי. לדעת לטפל. לא ליפול למלכודות שכבר נפלתי בהן. לא להרוס את עצמי. לבחור בטוב. אני מצפה מעצמי להפסיק להתנהג כמו ילדה. אישה בשנות השלושים לחייה שדובקת בהורה מתעלל צריכה להחליף פסיכולוג או משהו. כמבוגרים יש לנו בחירה.
          זה כזה פשוט וקל ? ממש ממש לא. אני תמיד מצליחה בזה ? לא ולא. אבל אני מצפה מעצמי. כמובן שלפעמים באה התאהבות ולוקחת לנו את השכל. סוג של מחלה אני מניחה.

          • תודה ( ב- ת רבתי). לא יכול להסכים או להזדהות יותר ברמה העקרונית. יודע, לעזאזל, גם כמה היישום בפועל הוא קשה. במחיר הסיכון של חשיפה עצמית, אודה כי הסיטואציה של להיות מאוהב עד מעל לראש במישהי שבעזרת טושים אדומים וכחולים (בשבילי, אגב, האסוציאציה הכי חזקה לראשונים היא של אש ותשוקה ולשניים מים צוננים) מחזיקה אותי על אש קטנה ומתסכלת (“זקוקה לזמן”….”אלמלא הנסיבות הייתי הולכת על זה”, וכיו”ב) היא לצערי מוכרת לי (אגב, ברור לי שזה אינטראקטיבי ולא מנותק מהשימוש שאני עושה בטושים שלי). מה לעשות? אינני בטוח ואינני מצפה לתשובות פשוטות (יחסים אכן “איז וורי מסובך”). מה שברור לי הוא שהבחירה העיקרית היא לא בין לעזוב או להישאר, אלא בין ללמוד או לא ללמוד ממה שלא מחליטים לעשות. אחרי הכל, מה שלא נחליט עם עצמנו בכל מקרה נצטרך להמשיך לחיות. חוץ מזה, באופן אישי תמיד מוצא יופי ונחמה במילות המשורר:

            מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת
            בטרם תשכיביני לישון
            וספרי לי על הילד שהייתי
            איך שמחתי על הגשם הראשון

            נ.ב. לא נראה לי שהתאהבות זאת מחלה, אבל אם כן אז זאת המחלה היחידה שהייתי שמח שתהיה טרמינלית.

            • אכן שיר מקסים “הילד בן 30”, ואולי גם בין האהובים עלי ביותר.
              ונוקו יקרה, אמרו את קודם לפני אבל אני חייבת להצטרף למקהלה: מאמר מרגש ומקסים!

            • מה האוריינטציה שלך? אני מנחשת object relations?

  13. האביר על הסוס הלבן

    נוקו,
    כתוב מקסים כהרגלך.
    ומן הסתם גם מאוד אוטוביוגרפי – גם זה כהרגלך…

    אז רק תיזהרי יקירה, כי נראה שאת בדרך המלך להפגע.

    אביר

  14. unbeliveable

    הם יזהירו אותך ואת תיצמדי לתעתוע המתוק
    את תביני שאת צריכה להיזהר אבל תמשיכי להיצמד לתעתוע המתוק
    שהרי אלף נשים לא יכולות לטעות
    אבל אלף נשים חשבו כך לפנייך, וטעו.

    • אני לא מבינה מה כולם רוצים ממני.
      למה אתם חושבים שעצות הדבש שלכם הם מה שאני צריכה.
      נכתב מאמר- תנו דעתכם על התוכן ואיך הוא נגע בכם, תגידו מילה טובה על הכתיבה.
      למה להזהיר אותי? ממה?
      כי אותו האיש שכתוב עליו (והטקסט הזה נכתב לפני הרבה זמן) הוא בעלי לעתיד.
      יש סופים טובים.

      • >אני לא מבינה מה כולם רוצים ממני
        – באמת מה כוווולם רוצים ממך?
        >למה אתם חושבים שעצות הדבש שלכם הם מה שאני צריכה
        -יותר משהעגל רוצה לינוק …
        > נכתב מאמר- תנו דעתכם על התוכן
        -יותר מעניינות התגובות
        >ואיך הוא נגע בכם
        – גרד משהו בעור הפיל
        >תגידו מילה טובה על הכתיבה
        -מילה טובה על הכתיבה: את כותבת נפלא יש לך יכולת ניסוח גאונית. כל מילה חודרת עמוק. כל משפט מדוייק ועשיר במשמעות. כל פיסקה -עולם בפני עצמו… עוד?
        >למה להזהיר אותי? ממה?
        – מבעלך לעתיד, אולי?
        -מזל טוב

        • תמרור אזהרה

          בעלה לעתיד מצפה בקוצר רוח שיזהירו אותה מפניו, אבל באמת אין שום טעם.

          נוקו, את בלתי מוזהרת בעליל!!!

          • איזה מזל שיש ניקים – כל יום פורים!
            אולי אחד מכם יעלה בשם אמיתי או יוסיף קצת אדום לתחפושת?
            אחרת, אני יכולה לתאר לי את רשימת אלף הנשים שמזהירות אותי.
            הרשימה בטח מתחילה בא’ ונגמרת בר’.
            ובכל זאת, אני מודה לכולם על האיכפתיות, ממש מחמם לבב אישה.
            כבר שמעתי הכל, תודה.

      • רשם הנישואים

        איפה תתחתנו? בסקוטלנד? 🙂 🙂 🙂

  15. מה אתה לומר?
    עוקצנות חדודה ומשובחה

  16. אחת שלא רוצה להזדהות

    נוקו מזל טוב!
    נהניתי ממה שכתבת , למרות שאצלי זה עובד אחרת. מזל טוב על האיחוד ושאלה: לא הגיע הזמן להחליף את המלה הזאת – “בעל”? מלה כ”כ מכוערת למישהו שאמור להיות החבר הכי טוב שלך.
    מזל טוב ובהצלחה בחיים המשותפים

    • יונתן ילון

      קטע מקסים, והכתיבה נפלאה. ואחת שלא רוצה להזדהות, ההתעקשות להתנגד למילה “בעל” מיותרת מאוד, לדעתי.

    • הפיגול

      א. אני מסכים עם הכוונה.
      ב. יש לך איך לבצע?

      אם כן, אנא חלקי עימנו. אני משוכנע שיהיה חם ומגניב.

  17. עם כול הכבוד, למה להיות שטיח לגבר שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו/ ממך/מהקשר. קצת כבוד עצמי נוקו, הלוואי והנסיון הזה יחדד קצת את הסנסורים שלך עם מי להתעסק וממי להתרחק

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *