על ההריון הגברי ואפשרות נפילת הבן

בין לידה למעשה יצירה

כאשר אישה שואלת את עצמה את השאלה “מי אני” אין הדבר דומה לגבר השואל את עצמו אותה שאלה. גם אם אנו מאמינות בנפש שהיא זהה בין גברים ונשים ויורדת לעולם בכדי להגשים איזה תיקון לעצמה, הרי עדיין מדובר בשני מינים שונים של זהות התלויים ביכולות גופניות וזיהויים חברתיים. בטבע הקיום הפיזי, המהות הנשית מגולמת ביכולת ללדת. המתנה הנשית של הבאת ילדים לעולם מחדדת את שאלת הזהות הגברית, שכמו מתקנאת ביכולת הנשית הטבעית הזו. הרצון הגברי ללדת מתבטא בסיפורים ומיתוסים שונים. כך למשל, ב”משתה” של אפלטון, מתואר מעשה הכתיבה והיצירה כאקט ההריון והלידה הגברית. סימונה של הזהות הגברית כקשורה ליצירה חברתית-תרבותית הייתה קיימת לא רק בחברה היוונית, שסגדה לגבריות ובזה לנשיות, אלא מתקיימת גם בבסיס החשיבה של חברות ותרבויות שונות בהן הגבר נתפס כמי שיוצר ומקיים משמעות בהקשר חברתי-היסטורי-דתי ואילו האישה מסומנת לעיתים כקשורה לעולם הטבע.

המיתוס של דדלוס

המתח בין הזהות הגברית כמאופיינת על ידי מעשה יצירה נפרד ומקביל לאקט הלידה, ותפקידו של הגבר כאב, שימש בסיס למיתוסים שונים שהמחיזו באופן סמלי מוטיבים קמאיים ביחסי אבות ובנים. מיתוס כזה הוא על דדלוס, אדריכל וממציא אתונאי, הנכלא עם בנו במגדל על אי בודד לאחר שתכנן מבוך חסר מוצא שקיפד חיי צעירים רבים. תושייתו של דדלוס מאפשרת לו ליצור לו ולבנו כנפיים. אולם בנו המוקסם מהזוהר והאור, ממריא לעבר השמש שממיסה את הדונג בכנפיו ומביאה לנפילתו אל מותו. המיתוס של דדלוס היווה השראה ליצירות רבות כמו זו של ברויגל המציג ב”נוף עם נפילת איקרוס” את הנפילה של הבן כאובדן שמתבטא בקיום מתוך חוסר משמעות. בציורו מופיעות בקצה התמונה, כמעט בלתי מובחנות, רגליו של איקרוס הבצבצות מהמים, דבר המסמל את הנפילה אל הלא כלום. למיתוס של דדלוס פנים רבות, ניתן לקרוא אותו מכיוונו של הבן, ולהתמודד עם האכזבה שבנפילה ובקיום מתוך האין, או מזה של האב, המתכנן דברים ובונה עולמות שהכניסה אליהן משמעה אובדן וחוסר משמעות עבור בנו, אך לא עבור עצמו.

למה נפל איקרוס?

ניתן לומר שדדלוס נענש באובדן בנו בשל הידע שלו, ידע שפרותיו מייצרים טוב ורע יחדיו ומרחיקים את המשתמש בו מזהותו וקיומו האותנטיים. מצד שני קיימים במיתוס מוטיבים פגניים ורמז לטקסים קדומים של הקרבת הבנים כמנחה לאלי הטבע (כמו אל השמש), בכדי לאפשר לאבות להמשיך בחייהם. הבן המפריע לאב ביצירתו ובקיומו מסולק מהחיים כדי לא לפגוע בזהות הראשונית שבה בחר האב, שחי ביחס ליצירתו ולא ביחס לבנו.
מיתוס מוכר נוסף לזה של דדלוס ואיקרוס העוסק בהקרבה של אב את בנו הוא המיתוס של אברהם ויצחק. שני המיתוסים הם סיפורי אב ובן קדומים המתארים רגעים היסטוריים ומורבידיים בחיי האב והבן, שמעורב בהם כוח כופה נוסף, בשניהם האם אינה מוזכרת, בשניהם יוצאים האב והבן למסע, ובשניהם האב נוהג בבנו כבחיה; דדלוס קושר לו כנפיים ואברהם עוקד אותו.
ההבדלים בתפיסת הזהות של האבות חורצים בסופו של דבר את גורל בניהם. דדלוס הוא אב שהזהות שלו בנויה על לידת עולמות אחרים מבנו. הוא אדריכל, ממציא ומתכנן וככזה הוא מעמיד את עצמו מול כוח היצירה שבטבע ומתחרה בו. מעשה ההקרבה שלו הוא בכך שהוא מאפשר לטבע לקחת את בנו בעוד הוא עצמו נותר חי בעולמות של תכנון ויצירה. הקריסה של הבן אל הלא כלום אינה מובילה את האב ללא-כלום וזהותו כיוצר נשמרת, ואף גדלה, עם מותו של הבן.

שובו של הבן

מיתוס העקדה, בניגוד למיתוס של דדלוס, מאפשר לבן לשרוד את ניסיון כמעט המוות שלו. שלא כמו אצל דדלוס, שאלת הזהות של אברהם אינה מתחילה ומסתיימת בו עצמו אלא מתמשכת בבנו. יצירתו של אברהם אינה סוג של יצירה שכלית, אלא קשורה לחיים עצמם: הוא פועל מתוך רגש, צורך ואמונה. תהליך ה”לידה” של אברהם את בנו משמעו לימודו מתוך ניסיון את האפשרות של היותו קורבן לחיים שסופם מוות אכזר, חסר מהות ופשר. הלימוד נעשה כהטבעה המתרחשת במעשה העקדה שמסתיים בחנינה. הוא אינו חונק את בנו במעשה היצירה שלו (המבוך חסר מוצא) ולא מלביש לו חיקוי לכנפיים המוביל לנפילה, הוא משתף אותו באכזריות חסרת המובן שבעולם וממחיש לו את הבחירה בחיים. כלומר, שלא כדדלוס הוא משאיר את הטבע כמערכת סגורה ונפרדת של חיים ומוות אקראיים ומבקש לעצמו ולבני-משפחתו קיום רוחני.

איזה גבר להתאים לך?

בבואך לבחור לך מאהב, חתן או אב לילדיך יכולים אולי האבות שבמיתוסים ללמד על מודלים שונים של גברים. דדלוס מהווה מודל של גבר חכם, תחבולן ומבריק שירשים אותך בתוכניות המפוארות שלו, ויבטיח לך את השמיים ואת השמש לפחות, אבל בפועל היחיד שייהנה מהעולם שיצר הוא הוא עצמו. אברהם, לעומת זאת, מהווה מודל אלטרנטיבי של גבר ישר וצנוע שיצירתו קשורה ישירות לחיים. שלא כמו דדלוס, העולם שהוא בורא איננו חלום על דף שמוביל לנפילה, אלא עולם המבטיח קיום מתוך הקשר, משמעות ותוכן. למרות ובכול זאת, גברים כדדלוס קסמם רב – לכן, אם בכל זאת הוא בחירתך, זכרי לקחת אתך גלגל הצלה או שניים.

על הכותבת שלומית ליר

אשת מחשבים ודוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב

תגובות

  1. יפלו תמיד ברשתו של דדלוס בעוד שאברהם ישאר עם הנשים הנבונות, אלו היודעות מה הן רוצות מחייהן.

  2. cookieldia

    …הגברים השווים הם לרוב זונות אגואיסטים

    • האם טיפוס מבריק וחלק כמו עטיפה של חטיף שוקולד נטול אבות מזון מועילים, או טיפוס אפור כמו עטיפה של דייסת סולת מזינה וטעימה.

      • אריאלה,

        אלה האופציות העומדות לפני? אחד שעף לשמיים ואחד שהיה מוכן לשקר ולתת את אשתו לגבר אחר כדי להציל את חייו? אחד שחלם ואיבד את בנו ואחד שהיה מוכן לשלוח את פלגשו ובנו למדבר?
        איפה נרשמים בתור לרווקות נצחית?

        • למרות כוונת הכותבת להציג “אב טיפוס” של בן זוג, הדוגמאות שהציגה מלמדות שכוונתה, למעשה, ל”כך תבחרי אבא מתאים לילדייך”.

          ובכך נפתרה הבעיה – תוכלי להישאר רווקה נצחית.
          רק תבחרי – אבא מעופף או אבא רצחני.

      • אריאלה,

        אופציות. לדייסה אפשר להוסיף פתיתי שוקלד, ולשוקולד אפשר להוסיף צימוקים ואגוזים שישפרו את הערך התזונתי שלו.
        תקרא לי טפשה או לא שווה, אבל אני לא אמצא את עצמי עם מישהו אפרורי ומשעמם, יציב וטוב לב ככל שיהיה. כדי להתאהב במישהו באמת אני צריכה שיהיה בו ברק, שיצחיק, שיעניין, אם רק דייסה, עדיף לבד לדעתי.

        • וברור שמדובר באבות טיפוס טהורים, שכידוע לא קיימים במציאות. מצד שני אני מכיר כמה אנשים שעצם קיומם סותר את מה שאמרתי.

    • אז איך הם שווים

  3. עוד גבר

    למרות שהמאמר לכאורה פונה לנשים, אני רואה
    לנכון, גם בתור גבר, להעיר כמה נקודות:

    1. הצגת ה”קנאה” הגברית (“שכמו מתקנאת ביכולת
    הנשית…”) מזכירה לי עוד “קנאה”, הפוכה הפעם,
    שהוצעה ע”י פרויד כמדומני. שתיהן, להבנתי
    ההדיוטית, לא כל-כך “תופסות” במציאות כשמדובר
    על הרוב של הגברים והנשים, בהתאמה.

    2. בחירת בן/בת זוג, לעניות דעתי, ושוב למיטב
    הבנתי ההדיוטית, נעשית ע”ס שיקולים הרבה יותר
    גשמיים שייתכן שחלקם כלל לא “מודעים” (תאימות
    גנטית למשל) ושאר אילוצים פיסיים ו/או חברתיים.
    לעניות דעתי, הבטחה כזו או אחרת ממלאת,
    אם בכלל, תפקיד משני.

    3. בחור/ה הנמצא/ת במצב שהוא/היא צריך/ה
    לבחור מבין כמה מחזרים/ות – מצבו/ה טוב.
    יש לצערנו (ולצערן/ם) לא מעט פנויים/ות
    שאין להם/ן אפילו אחד/ת “לבחור”.

    • ונתחיל מהסוף להתחלה, האופציה לבחור אינה בהכרח אומרת שמצבנו טוב יותר, העובדה שיש לי או לאחרים אפשרות לבחור אינה בהכרח מקילה על החיים, כך שהדשא של השכן אינו בהכרח ירוק יותר..
      לגבי הבטחות ובחירות, לא אנחנו ולא בני זוגינו יכולים להבטיח משהו, מלבד העובדה שהיום אנחנו ביחד אוהבים ומרוצים, גם הארכיטיפים שהוצגו במאמר הבטיחו ורצו לתת הרבה מעבר למה שנתנו או שיכלו לתת.
      ולעיקר דברי, שקשורים למאמר עצמו, הצגת אברהם כ”גבר ישר וצנוע שיצירתו קשורה ישירות לחיים” מעוררת בי מעט תמיהות ולהלן תמיהותי:
      – בהגיעם לארץ מצרים לא בחל אברהם בדרך השקר והציג את שרה כאחותו, מדוע עשה זאת, הוא פחד שיהרגוהו כיוון שאשתו שרה אישה יפת מראה היא, אי לכך בחר להציגה כאחותו וכתוצאה מכך היא נלקחה ממנו, אכן גבר ישר וצנוע שלא יהסס להפקירך בידי זרים ובלבד שחייו ינצלו
      – לאחר לידת שרה את יצחק, נמאס לה לגברת מנוכחותם של הגר וישמעאל, ודרשה מאברהם לסלקם, הוא גדול הדור שהתחנן של כל אנשי סדום ועמורה לא התנגד ואמר לה שהיא יכולה לעשות כרצונה והיא שלחה אותם למות במדבר, שוב מוצג פה גבר שפוחד מעימותים ומוכן להזניח ולהפקיר את בנו הבכור ואת האשה שעימה שכב למען דרישותיה של שרה. אני לא בטוחה שזה הגבר שהייתי רוצה לישון בחיקו, כי מי יודע, אולי מחר תגיע לפתח ביתו איזו קוזינה צעירה ותגיד לו לגרש אותי….
      בקיצור לקחת את דמות אברהם מסיפור העקידה ולתת אותו כארכיטיפ של גבר נראה לי שטחי מאוד כי לאברהם פנים רבות, הן כבעל והן כיהודי הראשון.
      אם להסתכל על ארכיטיפים של גברים כדאי לבחון את שלושת האבות ויחסם לנשים, ואולי בכלל לבחון את נושא האשה במקרא, אבל זה כבר סיפור אחר.

      • שלומית

        קרן, קטונתי מלהבין את הצדיקות של אברהם. אני כן מאמינה שכוונתו היתה טובה, ושהוא חי בעולם שחרג מגבולות חוסר המשמעות שבסיבתיות שבטבע ומגבולות האגו שלו.
        לכן, במבחן הכוונה והתוצאה הוא הצליח. אולי החסד שבו זכה אפשר לו לוותר על החשוב לו מכל ולקבל הכל חזרה בתמורה: יצחק, שרה ואפילו הגר הצליחה לשרוד. אם נשווה אותו ליעקב שהחביא את דינה ומה שקרה לה בסופו של דבר, הוא ארכיטיפ לאדם שמצליח כן להגן ולשמור – אם כי אולי בצורה בלתי צפויה ובלתי מובנת.

        הגעתי אל אברהם כקונטרה משלנו לדמות איומה אך מעניינת של דדלוס. אם כל החסרונות המודגשים היטב היטב הוא משמר את החשוב מכול את החיים ואת המשמעות. כנראה שהרבה יותר מזה קשה לבקש. ועכשיו כשאני חושבת על זה, קיימת דמות הסטורית/מיתית/ארכיטיפית שאפשר לומר עליה – כזה אני רוצה?
        : )

        • האמת אני לא חושבת שאני מעונינת בחיי בגבר שהוא איזה דמות הסטורית מאלפת כזו או אחרת , כי בסופו של דבר גברים כאלו מחויבותם היא לא לך אלא לעם לאומה לאלוהים או השד יודע מה. ( דוגמא מצוינת לכך הוא משה, שפשוט זרק את אשתו וילדיו למען יצאו בני ישראל ממצרים, אמנם המטרה חשובה ונעלה, אבל בסופו של יום אני לא מעוניינת לא במנהיג ולא במצביא, לא בנביא ולא במשיח. אני רוצה גבר מוחשי שיחבק אותי כשאני הולכת לישון.

          • עוד גבר מזכיר סוגר נשכח

            אכן, דברייך ראויים ובעלי טעם.
            רק שכחת לסגור הסוגריים שפתחת לפני
            המילה “דוגמא”: הקומפיילר (מהדר) מודיע
            על טעות תחבירית…

          • שלומית

            כן גם אני…
            אבל לפעמים גם מאחורי הגבר הפשוט מסתתר משהו אחר שיש לתת עליו את הדעת…
            ואני לחלוטין מבינה את הבחירה של אריאלה…

  4. שועל.

    דדלוס ואיקרוס היו כלואים באי בודד, מבלי יכולת להחלץ ממנו. הווה אומר, בכל מקרה, לא היתה להם אפשרות לחיות חיים מלאים ונורמליים. דדלוס ניסה להציל את עצמו ואת בנו בזה שיצר לשניהם כנפיים. הוא הזהיר את בנו שלא יתקרב לשמש, אך זה לא הקשיב לו. הבן השחצן שנהנה מהיכולת החדשה שנתן לו אביו, חשב שהוא יפרוץ את הגבולות שהציב לו אביו המיושן. פרץ ונפל.
    לעומת זאת, אברהם, היה מוכן להרוג את בנו חסר הישע במו ידיו, לשם שמיים.
    דדלוס יצר דרך מילוט מהכלא שבו הוא ובנו חיו, אברהם רצה להרוג את בנו בגלל קולות שהוא שמע בראש.
    ואת ממליצה לנו לבחור באברהם כאב לילדינו?
    לא נראה לי.
    הניתוח שלך את שני המיתוסים ממוקד בפן מאוד מסוים וחלקי שלהם, כלומר במבחן התוצאה. מה עם המצב שקדם לבחירות של כל אחד, הכוונות שלהם, והתפקיד השונה של הבנים?
    ולגבי ההשלכות שאת מדברת עליהן – גם כשבאים לבחור בן זוג יש להסתכל על התמונה המלאה.

  5. ארבנקא

    אין חוק נגד שיבוט אנושי?

  6. איך קרה שהדוגמאות עליהן נשענת הכותבת בבואה להסביר לנו על בחירת בן זוג ואב לילדינו, הם שני סיפורים משוללי נשים?

    עד כמה שזכור לי בסיפורם של דדלוס ואיקרוס כלל לא קיימת דמות אם.
    מהסיפור המקראי אנחנו יודעים שליצחק הייתה אומנם אם, אך בסיפור העקדה אין זכר למעורבותה של שרה או שיתופה. היא תאלץ לקבל את גזר הדין שיקבע בין אברהם לאלוהיו.

    שני סיפורים, שתי תרבויות, שני גברים, שני בנים.
    נשים? זכות בחירה?
    יוק.

    • שלומית

      אתה צודק אבל ניתן להסיק מהדרך שבה האבות נוהגים בשאר בשרם לגבי היכולת שלהם לקיים את החיים של אלו סביבם.
      המקרה של רצח הבת מחזק את התחושה שלי שמה שכתבתי הוא על כאן ועכשיו ולא רק על שם ואז.
      תמיד, ובמיוחד נכון להיום, יש אפשרות לבחור והדבר אינו רק נכון ביחסי גבר אישה.
      האפשרות להיות מונהג תחת כנפו של דדלוס ישראלי או עולמי ממשית ואינה בגדר מיתוס רחוק ודמיוני.

      • תשמעי שלומית,
        רצח התינוקת היא דוגמה איומה. ומעידה יותר מהכל עד כמה קשה וכמעט בלתי אפשרי לבחור.
        נדמה לי שהיה זה אביו של רעי חורב שאמר שגם כשנדמה לך שאתה יודע הכל, אתה לא באמת מכיר את הילד שלך.

        מדוע את רואה בדדלוס אידאה מנהיגותית או גברית, קטונתי מלהבין.

        ולא נכנס כאן לפרשנות על מהי בחירה והאם הבחירה בבן/בת זוג היא בחירה מודעת.

        ועד כאן הבוטן הנשית,
        בנרגנות מסויימת

        • שלומית

          דדלוס בעיני מהווה מודל של חשיבה (גברית בדרך כלל) שיש לשמור ממנה מרחק
          דוגמא לאדם כזה הוא המדען שנחשב לגאון אביה של הודיה קדם ז”ל (שרצה לקרוא לבתו מתנה…)

          אי אפשר לדעתי לראות במעשה משהו פרטי בלבד; זה חלק מתמונה רחבה יותר של התנהגויות פוליטיות חברתיות שמשפיעות על אנשים המיישמים אותם בצורה מפלצתית.
          מה שאני שואלת את עצמי הוא מי בשלטון בארה”ב עכשיו — ומי יהיה כאן — ומי ישאר לשלם את המחיר —

          • מאיפה הבאת את זה?
            לידיעתך, גאונים לא מפטרים בדרך כלל. ככל הנראה הוא היה מהנדס בינוני עם כשל ביחסי אנוש מאלו שקל לוותר עליהם. התנהגויות פוליטיות חברתיות? על מה את מדברת? מיד תאשימי את המלחמה בעיראק, בזה שהבחור רצח את הבת שלו. ואם נחזור לתיזה הקלושה שכתבת למעלה, לי מעשה הרצח הזה מזכיר הרבה יותר את סיפור העקידה שבו אב רצה להקריב את בנו בגלל רעיונות שעלו לו בראש, מאשר את הסיפור על דדלוס שרצה להציל את עצמו ואת בנו, ונכשל, כי בנו בחר להמרות את פיו. קצת חיבור למציאות לא יזיק לך.

            • ירוחם

              למעשה, מפטרים תמיד את מי שחורג מהסדר. הטיפשים והגאונים, בעיקר.

              • גאונים הם האחרונים שמפטרים, אפילו אם הם חורגים מהסדר. נהפוך הוא, מגאונים מצפים לחרוג מהסדר, רק כך מתאפשרת התקדמות אמיתית.

  7. לריסה המשונה

    המאמר כתוב בשפה כל כך גבוהה שהוא קשה לקריאה לעם הפשוט…
    ואני דווקא לא כל כך פשוטה…
    חבל.

  8. נסיך החלומות

    ללריסה המשונה המאמר הוא לא עד כדי כך מסובך.
    יש כאן תפירה גסה של שני סיפורים שונים .
    סיפור דדלוס עוסק בקריאת תגר בטבע בעוד שסיפור העקדה עוסק באמונה.
    הנסיון ליצור מהסיפורים תזה של אזה גבר להתאים לך מלאכותית.
    כישורהם כאבות ובעלים לא קשורים כלל לנושא הסיפורים.

    • שלומית

      על פוסטמודרניזם ודקונסטרוקציה שמעת? יופי. הסיפור כולל גם את מה שמצוי בין השורות ואין שום סיבה שבעולם להתייחס לכותב כאל ^האח הגדול ^ ולכתוב על מה שהוא מכוון אליו.

      • נסיך החלומות

        לשלומית
        שמעתי על פוסטמודרניזם ודקונסטקרוקציה אך לא הבנתי.:-)
        נהוג להשתמש במושגים אלה הרבה יותר מלהסביר אותם.
        אך נדמה לי שאני מבין יותר למה כוונתך .
        הכתבה מעניינת וסיגנון הכתיבה בהיר ותמציתי.
        אך אני כחניך מדעים מדויקים מעדיף קשר לוגי חזק יותר בין סיפור האב והבן של
        דדלוס לבין המסקנה דדלוס כ”מודל של אב חכם שירשים אותך..” ובין השורות במקרה זה הוא לדעתי בניה של משהו שאיננו קיים.

        .

        • שלומית

          יש בך משהו מהנסיך ….
          אם תשים לב לשפה הגבוהה (לדברי לריסה המשונה) ולסוף התפור בחוט גס (לדבריך אתה) תוכל להבין את הנפילה טוב יותר….
          תפיסת עולם מדעית מוגבלת ביכולתה לקיים מציאות והתולדה שלה היא אובדן שתוצאותיו בלתי נמנעות אך גם מפתיעות בו זמנית.
          הפניה לאב שמצליח לקיים את הבן שלו כזכות חסד היא תוצר של חיפוש אחר נס ומוצא מפרדיגמה של חשיבה מדעית שכה קשה לחמוק מאחיזתה הנוקשה.
          והראיה, אפילו נסיך החלומות עשה את חונכות המדעים המדויקים … ; )

          • נסיך החלומות

            מנסיך למלכה(ליר)
            שנון אך להלן הסתיגויותי
            “תפיסת עולם מדעית מוגבלת..” כן אך היא נטועה במציאות והעניין הוא לא רק המגבלות אלא ידיעתן ותפקוד במסגרתן.
            “הפניה לאב.. היא תוצר של חיפוש אחר נס” נס כמוצא מפרדיגמה . מוצא אחרון לאחר שכל האפשרויות מוצו אך לא כדרך חיים.
            כסיפור של תיגר אדם מול הטבע שאלות רבות שאפשר לשאול על דדלוס אך כסיפורו של אב
            דעתי שונה.
            המסקנה מבוססת על מבחן התוצאה איקרוס מת יצחק חי אך בהנתן שתי האפשרויות
            האם תמתיני לנס או תעדיפי יוזמה ותושיה.
            אומרים שהורים צריכים לתת לילדהם שורשים(אברהם) וכנפיים(איקרוס).
            אך גם יצחק גדל להיות איש חלש המתומרן לע”י אשתו רבקה.
            הלזה תועידי אותנו ,תמהני.
            זהו אינו שחור לבן אני מודה אך מעבר לכך נראה לי שישנו הבדל בהשקפות עולם שלנו מעבר לסיפורים.

            • שלומית

              נסיך יקר,
              מבחן התוצאה הוא המבחן האולטימטיבי מאחר ונקודת הסוף היא הנקודה שבה כול הנקודות הופכות גלויות.
              ישנם עומקים מוכרים לי של חשיבה שניתן לקרוא לה מדעית והיא מאופיינת כביכול בקשר החזק ביותר עם המציאות. אפשר להגיד שסוג של חשיבה כזה נותן המון ידע והמון כוח. הידע, שלא כמו במדעי הרוח, קונקרטי, אולם חשיבה כזאת פועלת באיזה שהוא מקום כנגד האנושיות. כאשר מאמצים את דפוסי החשיבה האלו והולכים איתם עד הסוף, השיחה הזאת למשל, הקיום שלך ושלי הם נטולי משמעות ביחס לכוליות של הדברים. הדגש העצום על השכל ועל המחשבה יכול לגרום לאובדן קשר עם הגוף ועם האנושיות. הסטרואטיפ של המדען הקר אינו נטול בסיס הוא נובע מהליכה במסלול מסוים שלעיתים הופך כל כך כובל שההשתחררות הנפשית ממנו היא בגדר נס.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *