בננות בנות שמרשות לעצמן
הייקו מושלם של באשו על אווזי בר נודדים, צווחים באור אחרון, חלף בשמי מוחי בצריבה לבנה. מכונית ישנה בצבע שנהב. טורפדו עמום בלילה חם. הקווים העגולים הזורמים של וולוו אמאזון, תנועות הו"ו מעגלות את השפתיים, דגם ספורט, שתי דלתות, אוטומטית, הלמד מתפתלת בגמישות חזקה בקשתות תקרת החך, מקישה מחליקה כלפי מטה, מנוע היגואר האגדי עם שני קרבוראטורים, התנועות המסיימות משאירות פה פתוח אפל, לשון תלויה בחלל. במאה ושלושים קילומטר לשעה, לשון מד המהירות נמתחת ימינה באדום על פני ספרות המיילים הגדולות, זוהרות בירוק.
פניה של האישה לידי היו קטנים ורציניים ונמשים היו עליהם. אפה היה עדין ומעוצב בתוקפנות קלה. עיניה כהות מאוד עד כי היה כמעט בלתי אפשרי לראות את האישונים, שערה ארוך וכהה והרוח שיחקה בו. היה לה גב ארוך, ועצמות נפלאות. כל פעם שהבטתי בה חשבתי על קשת. קשת צעיר ומיומן. ירדנו בכביש מפותל מעיר מאובקת שעל הרמה המדברית וככל שירדנו את המצוק הגדול הפכה שכבת החום למוחשית יותר.
אחרי כן עצרנו לטבול במים האיטיים, הצורבים, הכבדים הנושקים של הים. המכונית הייתה חמה, האוויר היה חם, המים היו חמים, גופינו היו חמים. לא ידענו היכן אנו נגמרים והיכן מתחילים המים או האוויר או המכונית. הרחצה במים הסמיכים ייצבה את צורתנו והרוח החמה חשפה את המתאר שלנו מתוך האוויר כמו אבני מקדש עתיק מבעד לדיונה נושבת. מנוגבים ברוח, קרעי תחושת הנסתר עדיין עלינו, פנינו אל חללית השנהב, פניה המקומרים וגריל חיוך החתול שלה פנו צפונה. כתמיד התפללתי בזמן ההצתה. המנוע עלה מיד לשידור, גורם למכסה המנוע חסר הגומיות ולפגוש הרופף לרטוט ולנגן.
נכנסנו ברכינה משני צדי המכונית, נשענים אחורה בכיסאות העור הגדולים, התחלנו להזיע מיד. טרקנו את כנפי הדלתות הכבדות המקומרות, השמשות נוקשות בתוכן וצללנו אל האפלה החמה כמו בז בהיר מכונס כנפיים, מחליפים את רעש גריסת אבני החוף במגע החלק של הכביש.
אורות קטנים ניקדו את צלע ההר. חמסין זרם אל הרכב מבעד לחלונות נוהם עם המנוע. ריחפנו חסרי כבידה וזמן על שיא שלוחה וצנחנו הלאה בנקבת הכביש. מעבר לאורות הרכב הייתה אפלה נושבת וחמה. שמלתה ריחפה, פניה התמסרו לרוח.
רטט זרם אל אצבעותיי מפני הכביש דרך הבקליט המעוגל של ההגה. גבי היה לח, פני יבשות, בטני חלולה וחמה ברוח. תתפשטי, אמרתי בקול נמוך. היא אמדה אותי זמן מה בפנים זעירים רציניים דמויי לב ולאחר שהות פיתלה את גופה. בד דק רפרף מטה על רגליה, מרעיד את גידי קרסוליה.
עיניה סקרניות. מאחורי כתפה, ממזרח, נצנץ ים. השמלה. אמרתי. גופה זהר כסחלב כשנמשכו שולי השמלה. תרגישי את הרוח. עיניי בכביש לפני. שמעתי את גב המושב נוטה בחריקה כאשר תמכה את עקביה אל מדף הרכב מחופה העור, מושכת מעלה את הבד. הרוח נשק מיד לפרח חלציה הנפתח, פורט על צלעה.
פנינו נוכח יריחו, אלפי קנים הצטופפו לצד הדרך צופים במכונית, רגליהם במים מרים, תפרחות לבנות בקצותיהם. האצבעות, לחשתי, מוליך את כובד הרכב, אצבעותיי כבדות מציפייה, אל תוך פיתולי הכביש הנפתחים. עיניה מרוחקות, אצבעותיה דואות. לשונה נמתחת מטה בכוח. תלתליה, שמורותיה, רפרוף וטירוף בשפתי רוח זוהר. האצתי בכוח על כביש נפרם. דלק ניתז באחת אל תוך מנוע רותח, ההילוך ירד, הרכב נער קדימה. אאאאאאאאאאאאאאה צרחה מתוך בטנה, מתניה מצליפות את אגנה, הולמת בכוח מהיר, אצבעותיה קשות, גרונה פתוח מאפשר לזרם לנבוע, לרטוט, לפעום, להתענבל ולהרפות. הרפיתי.
מעיינות חמים זרמו ונקוו באפלה ממזרח ועל מושב העור הקרוע. צוקים עם מערות ומגילות גנוזות התרוממו ממערב כאפלה נפרדת על רקע השמיים, כוכבים גדולים זהרו. ברוח חמה על כביש חם, פָּלַחְנו בין מזרח למערב ופנינו צפונה.
עיניה נפתחו אט, כהות. מבטה עמוק בעיניי. קשתות גופה מלבינות גשר בחושך שבין מושבי העור. תלינו לבדנו באמצע העולם רודפים אחרי אורות המכונית נוהמים וגולשים עם לשונות של רוח. רעד הכביש בשפתיים הרותחות, חיה עוטפת רוחצת את גורה הלח, שערותיה נופלות, עורי מתרומם ונמוג כמו דיונה ברוח.
הכביש פנה והיה לישר. דרכתי בכוח על הדוושה. מד המהירות נמתח ימינה בלשון אדומה על ספרות זוהרות, רגלי קשויות, מתיזות את המכונית הצופרת קדימה, לסתי מתרוממת, שיני מתהדקות נפתחות צעקתי בוקעת, צופר לאורך קילומטרים אפלים, דקלים ניתזים לצדדינו, חרקים מאבדים את חייהם, משחירים על השמשה, צעקתי מגביהה, פולחת את הרוח, את האפלה, מלבינה וחולפת.
פניה של האישה לידי היו קטנים ורציניים ונמשים היו עליהם. אפה היה עדין ומעוצב בתוקפנות קלה. עיניה כהות מאוד עד כי היה כמעט בלתי אפשרי לראות את האישונים, שערה ארוך וכהה והרוח שיחקה בו. היה לה גב ארוך, ועצמות נפלאות. כל פעם שהבטתי בה חשבתי על קשת. קשת צעיר ומיומן. ירדנו בכביש מפותל מעיר מאובקת שעל הרמה המדברית וככל שירדנו את המצוק הגדול הפכה שכבת החום למוחשית יותר.
אחרי כן עצרנו לטבול במים האיטיים, הצורבים, הכבדים הנושקים של הים. המכונית הייתה חמה, האוויר היה חם, המים היו חמים, גופינו היו חמים. לא ידענו היכן אנו נגמרים והיכן מתחילים המים או האוויר או המכונית. הרחצה במים הסמיכים ייצבה את צורתנו והרוח החמה חשפה את המתאר שלנו מתוך האוויר כמו אבני מקדש עתיק מבעד לדיונה נושבת. מנוגבים ברוח, קרעי תחושת הנסתר עדיין עלינו, פנינו אל חללית השנהב, פניה המקומרים וגריל חיוך החתול שלה פנו צפונה. כתמיד התפללתי בזמן ההצתה. המנוע עלה מיד לשידור, גורם למכסה המנוע חסר הגומיות ולפגוש הרופף לרטוט ולנגן.
נכנסנו ברכינה משני צדי המכונית, נשענים אחורה בכיסאות העור הגדולים, התחלנו להזיע מיד. טרקנו את כנפי הדלתות הכבדות המקומרות, השמשות נוקשות בתוכן וצללנו אל האפלה החמה כמו בז בהיר מכונס כנפיים, מחליפים את רעש גריסת אבני החוף במגע החלק של הכביש.
אורות קטנים ניקדו את צלע ההר. חמסין זרם אל הרכב מבעד לחלונות נוהם עם המנוע. ריחפנו חסרי כבידה וזמן על שיא שלוחה וצנחנו הלאה בנקבת הכביש. מעבר לאורות הרכב הייתה אפלה נושבת וחמה. שמלתה ריחפה, פניה התמסרו לרוח.
רטט זרם אל אצבעותיי מפני הכביש דרך הבקליט המעוגל של ההגה. גבי היה לח, פני יבשות, בטני חלולה וחמה ברוח. תתפשטי, אמרתי בקול נמוך. היא אמדה אותי זמן מה בפנים זעירים רציניים דמויי לב ולאחר שהות פיתלה את גופה. בד דק רפרף מטה על רגליה, מרעיד את גידי קרסוליה.
עיניה סקרניות. מאחורי כתפה, ממזרח, נצנץ ים. השמלה. אמרתי. גופה זהר כסחלב כשנמשכו שולי השמלה. תרגישי את הרוח. עיניי בכביש לפני. שמעתי את גב המושב נוטה בחריקה כאשר תמכה את עקביה אל מדף הרכב מחופה העור, מושכת מעלה את הבד. הרוח נשק מיד לפרח חלציה הנפתח, פורט על צלעה.
פנינו נוכח יריחו, אלפי קנים הצטופפו לצד הדרך צופים במכונית, רגליהם במים מרים, תפרחות לבנות בקצותיהם. האצבעות, לחשתי, מוליך את כובד הרכב, אצבעותיי כבדות מציפייה, אל תוך פיתולי הכביש הנפתחים. עיניה מרוחקות, אצבעותיה דואות. לשונה נמתחת מטה בכוח. תלתליה, שמורותיה, רפרוף וטירוף בשפתי רוח זוהר. האצתי בכוח על כביש נפרם. דלק ניתז באחת אל תוך מנוע רותח, ההילוך ירד, הרכב נער קדימה. אאאאאאאאאאאאאאה צרחה מתוך בטנה, מתניה מצליפות את אגנה, הולמת בכוח מהיר, אצבעותיה קשות, גרונה פתוח מאפשר לזרם לנבוע, לרטוט, לפעום, להתענבל ולהרפות. הרפיתי.
מעיינות חמים זרמו ונקוו באפלה ממזרח ועל מושב העור הקרוע. צוקים עם מערות ומגילות גנוזות התרוממו ממערב כאפלה נפרדת על רקע השמיים, כוכבים גדולים זהרו. ברוח חמה על כביש חם, פָּלַחְנו בין מזרח למערב ופנינו צפונה.
עיניה נפתחו אט, כהות. מבטה עמוק בעיניי. קשתות גופה מלבינות גשר בחושך שבין מושבי העור. תלינו לבדנו באמצע העולם רודפים אחרי אורות המכונית נוהמים וגולשים עם לשונות של רוח. רעד הכביש בשפתיים הרותחות, חיה עוטפת רוחצת את גורה הלח, שערותיה נופלות, עורי מתרומם ונמוג כמו דיונה ברוח.
הכביש פנה והיה לישר. דרכתי בכוח על הדוושה. מד המהירות נמתח ימינה בלשון אדומה על ספרות זוהרות, רגלי קשויות, מתיזות את המכונית הצופרת קדימה, לסתי מתרוממת, שיני מתהדקות נפתחות צעקתי בוקעת, צופר לאורך קילומטרים אפלים, דקלים ניתזים לצדדינו, חרקים מאבדים את חייהם, משחירים על השמשה, צעקתי מגביהה, פולחת את הרוח, את האפלה, מלבינה וחולפת.
