הנשים שעשו אותי

אנאיס נין

היה לה יותר אומץ ויותר תעוזה ויותר יושר מלכל כותב גברי שהתעסק במיניות, בעיקר הכתיבה הארוטית שלה המוצהרת, הכמעט פורנוגרפית. שלא כמו כותבים קלאסיים של פורנוגרפיה, כמו דה סאד ובטאיי, היא לכאורה השאירה את הפילוסופיה בחוץ ופשוט עסקה ביושר מדהים בדבר עצמו. בתור ילד הייתי מתגנב לספריה שיכולתי למצוא את "הדלתא של ונוס" קורא את הסיפורים בשקיקה, וגם מתחרמן וגם לומד מהי ספרות טובה.

אום כולת'ום

מסמלת עבורי משהו שגם היה משהו מאוד מודחק בחיים שלי בתור ילד ונער כי בבית אסרו עליי להקשיב למוזיקה ערבית והיא סימלה את המוזיקה הערבית. ההורים שלי בבורותם ראו במוזיקה של אום כולת'ום משהו מגוחך, ארוך מדי, בכייני מדי ולא יכלו להבין את המוזיקה הערבית בכללותה. בפעם הראשונה שהקשבתי לשירים שלה בניסיון להתנתק מהטאבו המשפחתי על מוזיקה ערבית נסחפתי לתוך עולם מוזיקלי, וגם אסתטי, של יוצרת ברמות אלוהיות ומגישה ברמות אלוהיות.

אידה פינק

סופרת יהודיה פולניה שחיה בירושלים וכותבת בפולנית. פינק כותבת בשפה חסכנית, מדווחת כמעט, מינימליסטית עם עוצמה כמעט מיסטית. היא לוקחת סיטואציות מתוך זיכרונות שלה על נעוריה במלחמת העולם השנייה ומייצרת מתוכן תמונות שארוזות בתוך פואטיקה ייחודית. כשנתקלתי בסיפורים שלה בראשונה חשבתי מה כבר אפשר לצפות מיהודיה פולניה שכותבת על השואה. ברגע שהתחלתי לקרוא לא רק שלא יכולתי להניח את הסיפורים שלה מהידיים, נשאבתי לתוך חוויה מדהימה כל כך שמצליחה לראות גם את היופי והחיוב שבחיים על אף כל הרוע האנושי שסובב אותה. פינק ממשיכה כתיבה נשית יהודית אירופאית גדולה שמשום מה נבלעה בתוך פח האשפה של ההיסטוריה.

אורלי קסטל בלום

היא אחד הסופרים שהכי לקחו סיכון בספרות העברית. הכי הלכו על הקצה ועדיין הכי פחות מתפשרים. אני חושב שיש ניצוץ אמיתי בכתיבה שלה. ברעיונות שלה. בדמיון המדהים שלה. ביכולת שלה לקחת את החיים הכי פרבריים ולעשות מהם ספרות ענקית ואילולא היא לא הייתי נולד כסופר ואף אחד מהדור שלי. היא בעצם האמא הרוחנית של דור כותבים שאני חלק מהם. אני אוהב אותה כסופר, חוץ מזה שהיא אישה מדהימה וחברה טובה.

אשתי אולגה (המכונה גם אולה וגם אעלייה)

מעבר לאהבה הגשמית בינינו, אני חושב שברגע שהכרתי אותה היא גרמה לי להבין עד כמה באמת חשוב לאהוב את החיים וכמה הדבר אפשרי ודרכה למדתי להבין שאני אוהב נשים לא רק כאובייקט שעוזר לגבר לפרוק את עצמו, אלא אישיות שיש לה ראיית עולם מדהימה, כוללנית, מלאה, שיש לה חוש הומור מלרוב האנשים שאני מכיר.
אולה משמשת לי השראה יומיומית וספרותית ובעצם מאז שאני מכיר אותה כל מה שאני עושה עובר דרכה. מאז שפגשתי אותה נולדתי מחדש, הספירה שלי מתחילה ב 21 בפברואר 2001. אולה היא שילוב מדהים של כל מה שאפשר להיות; חצי יהודייה, חצי מוסלמית, בלונדינית ממוצא קטארי, היא בארונית רוסיה, היא אמנית, היא אמא, מאהבת, החבר הכי טוב, היא מוזה אינסופית. המון דברים. בנאדם מעל הכל.