בננות בנות שמרשות לעצמן
לא, לא ולא. כמה פעמים אנו יכולות לומר לאנשים שאנו פשוט לא מעונינות שיסדרו לנו את החבר של החבר/הבן של הזבן/האח של הדי.ג'יי/הנכד של החבר הכי טוב של סבא שלך/הבחור הממש מוצלח שלומד משפטים שנה ב' שהוא הבן דוד של האח שהוא הידיד הכי טוב של החברה שלנו שבמקרה היא הבת של קרובת משפחה של דודה שאנו כבר בקושי זוכרות.
למה הם חושבים שהם מבינים טוב יותר מאיתנו מה טוב עבורנו? אנחנו יודעות מה אנו רוצות, רק שלא מוצאות את זה.
נכון, לא פעם נכנענו ליצר הרע, והחלטנו ללכת על המפגש המביך בין שני אנשים שנשטפו בסיפורים על בן המין השני ופיתחו להם בראש דמות, שאיך נאמר בעדינות? די רחוקה, אפילו רחוקה הרבה, מלהיות המציאות שבשטח. כל פעם אנו צועדות לעבר אותה טעות מעצבנת.
חכמים יגידו "שמטעויות לומדים" ועל כן אחרי פעם, פעמיים, שלוש, עשר, אנו לא אמורות לחזור ולהיפגש עם זרים גמורים שכל המשותף בינינו הוא הרצון הנואש לפגוש את האחד. ובכל זאת, מדוע אנו ממשיכות לעשות את זה?
זה בגלל החיה. נו, אתם יודעים, החיה הקטנה והטורדנית הזו שנקראת "ציפייה". היא מתעוררת בכל פעם כשאנו עונות בנמרצות, "לא, אני לא מעוניינת; זה לא בשבילי; אני עם בליינדייטס גמרתי".
בדיוק ברגעים שכאלו, היא פוקחת את עיניה, החיה המעצבנת, ולוחשת "אבל אולי הפעם זה זה?" ואנחנו, שבריריות שכמותנו, נכנעות מחדש למאבק העקרוני שלנו, שבסופו של דבר מוביל למפח נפש.
זה מתיש, זה מרגיז ובעיקר מייאש. למה מייאש? משום שאנו מבינות עד כמה היצע הבחורים בשוק הוא דל וצמא. צמא לחידוש. אך לצערנו, חידוש שכזה יכול להגיע רק בשתי דרכים עיקריות:
או שנעקור למדינה אחרת ונפגוש פנים חדשות ורעננות, או שפשוט נהרוג את עצמנו ונשוב בגלגול אחר לעשור או שניים הבאים. משום שרענון כלשהו יגיע רק בעוד כמה שנים טובות עם הולדת גברברים חדשים, או התפתחותם של הצעירים מאיתנו בהרבה.
אז כך שהמצב לא מאיר פנים, ולנו נותר להתמודד עם הבדידות בדרכים יצירתיות כאלו ואחרות. אנו יכולות להצטייד בכלי הנשק מהמובילים בשוק הרווקות- מחשוף נאה (במידה ויש לנו מה להציע), רגליים חושניות (במידה ולא שכחנו להוריד שערות), פנים סבירים (ואנו שמות דגש על סבירים, משום שאפילו לגברים לא מגיעה התעללות רצחנית שכזו), שובל ניחוחות פראי (כדי לסובב אחרינו ראשים, אם לא בשל המראה, אז לפחות ריח שיותיר רושם כלשהו) ופריזורה הולמת (כן, גם לשיער יש כוח משיכה משלו).
ולאחר שהצטיידנו בכלי הבסיס, אנו יכולות לצאת ולדוג לנו בחירים לבביים פוטנציאלים.
המנוסות (או המיואשות) שבינינו יכולות בוודאי להעיד שבדיבורים הכל פשוט ויפה. אבל בת'כלס, כל קשר בין מציאת בחיר לב לבין פשוט, הוא מקרי בהחלט. למצוא את בחיר ליבנו זה עניין בכלל לא פשוט.
זה לא שאנחנו בררניות. למדנו ש"להתפשר" הוא מושג די "איני" בימינו. אך יש גבול עד כמה נמוך אנו מוכנות לרדת (וזה במידה שאנו אכן מוכנות לרדת)
אז הסכמנו להוריד סנטימטר פה וסנטימר שם. גם בצבע השיער אנו כבר לא קטנויות. חולשה לעיניים בהירות תמיד תהיה לנו, אך אנו מודות ומתוודות שגם בעניין זה אנו לא צועדות עם הראש בקיר. אלו הם דברים שלא בשליטתכם ועל כן נסלח לכם ולא נתווכח, שכן אין זה עניין עקרוני פרט לטעם אישי. אך מה בנוגע לדברים שכן יש ביכולתכם לשים יד?
הגוף לדוגמא. אוי הגוף… גוף זה דבר חשוב. לא נגזים ונאמר שאנו מצפות שמולנו יעמוד ארנולד שוורצנגר, משום שראשית הוא בכלל לא הטעם שלנו, ובמקרה שלו לא רק שהוא לא עושה לנו את זה, אלא אפילו מרתיע אותנו במקצת. אבל עם זאת, גוף בריא, מטופח ובכושר בהחלט מתקבל על כל הדעות, אם לא למעננו, אז לפחות למענכם, גם אתם תרגישו הרבה יותר טוב ובוודאי שבאופן כזה או אחר גם אנחנו נרגיש בסופו של דבר הרבה, אבל הרבה יותר טוב.
גורם נוסף שאינו בשליטתכם, אך בהחלט יכול להיות הוא השיער. כן, כן השיער! ואיננו מתכוונות לשיער הראש. כבר מזמן הפסקנו להרים גבה בכל פעם ששמענו שאתם הולכים למריטה אצל הקוסמטיקאית (יחידי הסגולה שבניכם שמבינים את חשיבות העניין…).
גם פה נוסיף את חילוקי הדעות ונציין ששיער הוא עניין של מחלוקת. חלקנו אוהבות אתכם חלקים, חלקנו מעדיפות שעירים, וחלקנו מתפשרות על האמצע. שמענו כבר התלהבות משיערות חזה, ראש, רגליים וידיים, אך מעולם לא שמענו על התלהבות משיערות גב… קחו את זה לתשומת לבכם.
מעבר למראה אסתטי, ישנו גם מושג שחלקכם לא מכירים ממש מקרוב. הוא נקרא "הגיינה". תכירו. מפחיד הא?
אלו שזכו להכיר את הנושא מקרוב בוודאי יודעים על מה אנחנו מדברות.
בחייכם… אל תעשו לנו את זה. אל תעשו את זה לעצמכם. קצת דיאודורנט לאלו שעוד לא שמעו משום מה על ההמצאה הנפלאה הזו. רצוי נטול פראון, בכל זאת, האוזון שלנו כבר גוסס. לא אוזן "אוזון" הדבר הזה ששומר לנו על כדור הארץ. אתם תרגישו יותר טוב ואנחנו נוכל להמשיך לנשום באופן סדיר בכל פעם שאתם חולפים על פנינו.
למתוחכמים שביניכם שהשקעה היא מילת מפתח, אנו ממליצות בחום על נוזל ייחודי שנקרא "בושם". עוד המצאה נפלאה שמחוללת פלאים. מה, לא ידעתם שלחוש הריח תפקיד מרכזי במערכת המשיכה בין המינים? עכשיו אתם יודעים.
היגיינה לא מתבטאת רק בניחוחות אקזוטיים. אלא בניקיון בסיסי, רצוי על בסיס יומיומי של גופכם המצ'ואיסטי. אם תסריחו כמו חמורים ותשפכו על עצמכם כמויות של בושם או דיאודורנט שיפצה על הסרחון זה לא ממש יעזור. להפך.
מקלחת היא מילת הקסם, וכל המוסיף הרי זה משובח.
אנו מקוות שלא נסחפנו, ובנושא זה אתם די מתמצאים… אגב, גם לגזוז ציפורניים בידיים וברגליים (זה לא כזה קשה להתכופף מעט. אם תעשו ספורט כמו שהמלצנו בהתחלה זה יבוא לכם ממש בקלות…) לא יזיק לכם מידי פעם.
או.קיי, אז נתנו לכם כלים בסיסיים, מאוד בסיסיים לאלף בית של מראה ראשוני. גם שני ושלישי אם תתמידו. הבה נעבור קצת לתוכנו של הקנקן.
אנו יודעות שגם פה לא פשוט למצוא את כל התכונות שייעדנו לאהובנו הנצחי. בואו ונהיה מציאותיות ונוריד את הרף. הרי כבר הסכמנו שפשרה זה "אין".
אנחנו מאוד היינו רוצות אותך ספונטני, אמיתי, כנה ומתחשב. רצוי שתדע לכבד ותהיה נאמן. חריצות גם כן תתקבל בחשבון. כדאי גם שיהיה לך בטחון עצמי ושתשתלב טוב בחברת אנשים. לא היינו רוצות להיקבר אתך בבית לבד מתחת לשמיכה בגלל שאתה סובל מפחד קהל. זה יכול להיות נחמד בהתחלה, אך כדי לשמור על זוגיות תוססת כדאי ואף מומלץ להוסיף חידושים ולגוון.
היינו רוצות שתדע לפרגן, שתיתן לנו את המרחב שלנו כשאנחנו ממש זקוקות לו. מידי פעם פינוק פה, פינוק שם בהחלט לא יזיק. מילה טובה, חיזוק קטן, בכל זאת אנו נשים. תאמר מה שהיינו רוצות לשמוע בלי לשקר ותמיד תזכור מי טיפחה אותך והביאה אותך עד הלום. (חוץ מאימא. וחוץ מהאקסית המיתולוגית. נו, וחוץ מהידידה הזו שלא עוזבת אותך. גם חוץ מהמורה וחוץ מהמפקד בצנחנים… טוב נו, בטח יש לנו איזה מקום טוב אי שם ברשימה…)
לא היינו רוצות שתהיה קנאי. כן שיהיה לך אכפת, שיפריע לך קצת, אחרי הכל איך נדע שאנו חשובות? אבל לא עד כדי חנק תאילנדי. גם לא היינו מאושרות אם היית קמצן. זה יכול להפריע במערכת יחסים תקינה… לא צריך לנפנף ולפזר בכל פינה כדי לעשות רושם, בכל זאת מחכים לנו תשלומים משותפים שיש לדאוג להם בעתיד, אבל קמצנות? בוא לא נגזים.
אל תנסה להתחקות אחר התנהגותם של גברברים אחרים. אם בחרנו בך, סימן שאנו רוצות אותך כפי הנך. אם היינו רוצות את זה שיושב בפינה השמאלית, היינו הולכות אליו, תאמין לנו.
רק עוד בקשה קטנה… אנחנו באמת משתדלות שלא להגזים. אל תסבן אותנו. אם זה לא זה והניצוצות כבר כבו מזמן, תאמין לנו שהחכמות שבינינו ישכילו להבין זאת עוד הרבה לפנייך. אל תתחיל למרוח אותנו בסיפורי הבגידות שלך, ותהיה מספיק גבר כדי לנהל איתנו שיחה רצינית לסיכום, גם אם זה קשה לך. כמו שהיית מספיק גבר כדי לנהל איתנו שיחת פתיחה מרשימה מול החברים שלך. להתחיל משהו זה הרבה הרבה יותר קשה…
בהחלט היינו מעדיפות לעבור שיחת פרידה כנה ובוגרת מאשר לתפוס אותך עם החברה הכי טובה שלנו. לוקח יובלות לבנות אמון, ובשנייה אחת אתה יכול להרוס הכל, לכל החיים.
למה הם חושבים שהם מבינים טוב יותר מאיתנו מה טוב עבורנו? אנחנו יודעות מה אנו רוצות, רק שלא מוצאות את זה.
נכון, לא פעם נכנענו ליצר הרע, והחלטנו ללכת על המפגש המביך בין שני אנשים שנשטפו בסיפורים על בן המין השני ופיתחו להם בראש דמות, שאיך נאמר בעדינות? די רחוקה, אפילו רחוקה הרבה, מלהיות המציאות שבשטח. כל פעם אנו צועדות לעבר אותה טעות מעצבנת.
חכמים יגידו "שמטעויות לומדים" ועל כן אחרי פעם, פעמיים, שלוש, עשר, אנו לא אמורות לחזור ולהיפגש עם זרים גמורים שכל המשותף בינינו הוא הרצון הנואש לפגוש את האחד. ובכל זאת, מדוע אנו ממשיכות לעשות את זה?
זה בגלל החיה. נו, אתם יודעים, החיה הקטנה והטורדנית הזו שנקראת "ציפייה". היא מתעוררת בכל פעם כשאנו עונות בנמרצות, "לא, אני לא מעוניינת; זה לא בשבילי; אני עם בליינדייטס גמרתי".
בדיוק ברגעים שכאלו, היא פוקחת את עיניה, החיה המעצבנת, ולוחשת "אבל אולי הפעם זה זה?" ואנחנו, שבריריות שכמותנו, נכנעות מחדש למאבק העקרוני שלנו, שבסופו של דבר מוביל למפח נפש.
זה מתיש, זה מרגיז ובעיקר מייאש. למה מייאש? משום שאנו מבינות עד כמה היצע הבחורים בשוק הוא דל וצמא. צמא לחידוש. אך לצערנו, חידוש שכזה יכול להגיע רק בשתי דרכים עיקריות:
או שנעקור למדינה אחרת ונפגוש פנים חדשות ורעננות, או שפשוט נהרוג את עצמנו ונשוב בגלגול אחר לעשור או שניים הבאים. משום שרענון כלשהו יגיע רק בעוד כמה שנים טובות עם הולדת גברברים חדשים, או התפתחותם של הצעירים מאיתנו בהרבה.
אז כך שהמצב לא מאיר פנים, ולנו נותר להתמודד עם הבדידות בדרכים יצירתיות כאלו ואחרות. אנו יכולות להצטייד בכלי הנשק מהמובילים בשוק הרווקות- מחשוף נאה (במידה ויש לנו מה להציע), רגליים חושניות (במידה ולא שכחנו להוריד שערות), פנים סבירים (ואנו שמות דגש על סבירים, משום שאפילו לגברים לא מגיעה התעללות רצחנית שכזו), שובל ניחוחות פראי (כדי לסובב אחרינו ראשים, אם לא בשל המראה, אז לפחות ריח שיותיר רושם כלשהו) ופריזורה הולמת (כן, גם לשיער יש כוח משיכה משלו).
ולאחר שהצטיידנו בכלי הבסיס, אנו יכולות לצאת ולדוג לנו בחירים לבביים פוטנציאלים.
המנוסות (או המיואשות) שבינינו יכולות בוודאי להעיד שבדיבורים הכל פשוט ויפה. אבל בת'כלס, כל קשר בין מציאת בחיר לב לבין פשוט, הוא מקרי בהחלט. למצוא את בחיר ליבנו זה עניין בכלל לא פשוט.
זה לא שאנחנו בררניות. למדנו ש"להתפשר" הוא מושג די "איני" בימינו. אך יש גבול עד כמה נמוך אנו מוכנות לרדת (וזה במידה שאנו אכן מוכנות לרדת)
אז הסכמנו להוריד סנטימטר פה וסנטימר שם. גם בצבע השיער אנו כבר לא קטנויות. חולשה לעיניים בהירות תמיד תהיה לנו, אך אנו מודות ומתוודות שגם בעניין זה אנו לא צועדות עם הראש בקיר. אלו הם דברים שלא בשליטתכם ועל כן נסלח לכם ולא נתווכח, שכן אין זה עניין עקרוני פרט לטעם אישי. אך מה בנוגע לדברים שכן יש ביכולתכם לשים יד?
הגוף לדוגמא. אוי הגוף… גוף זה דבר חשוב. לא נגזים ונאמר שאנו מצפות שמולנו יעמוד ארנולד שוורצנגר, משום שראשית הוא בכלל לא הטעם שלנו, ובמקרה שלו לא רק שהוא לא עושה לנו את זה, אלא אפילו מרתיע אותנו במקצת. אבל עם זאת, גוף בריא, מטופח ובכושר בהחלט מתקבל על כל הדעות, אם לא למעננו, אז לפחות למענכם, גם אתם תרגישו הרבה יותר טוב ובוודאי שבאופן כזה או אחר גם אנחנו נרגיש בסופו של דבר הרבה, אבל הרבה יותר טוב.
גורם נוסף שאינו בשליטתכם, אך בהחלט יכול להיות הוא השיער. כן, כן השיער! ואיננו מתכוונות לשיער הראש. כבר מזמן הפסקנו להרים גבה בכל פעם ששמענו שאתם הולכים למריטה אצל הקוסמטיקאית (יחידי הסגולה שבניכם שמבינים את חשיבות העניין…).
גם פה נוסיף את חילוקי הדעות ונציין ששיער הוא עניין של מחלוקת. חלקנו אוהבות אתכם חלקים, חלקנו מעדיפות שעירים, וחלקנו מתפשרות על האמצע. שמענו כבר התלהבות משיערות חזה, ראש, רגליים וידיים, אך מעולם לא שמענו על התלהבות משיערות גב… קחו את זה לתשומת לבכם.
מעבר למראה אסתטי, ישנו גם מושג שחלקכם לא מכירים ממש מקרוב. הוא נקרא "הגיינה". תכירו. מפחיד הא?
אלו שזכו להכיר את הנושא מקרוב בוודאי יודעים על מה אנחנו מדברות.
בחייכם… אל תעשו לנו את זה. אל תעשו את זה לעצמכם. קצת דיאודורנט לאלו שעוד לא שמעו משום מה על ההמצאה הנפלאה הזו. רצוי נטול פראון, בכל זאת, האוזון שלנו כבר גוסס. לא אוזן "אוזון" הדבר הזה ששומר לנו על כדור הארץ. אתם תרגישו יותר טוב ואנחנו נוכל להמשיך לנשום באופן סדיר בכל פעם שאתם חולפים על פנינו.
למתוחכמים שביניכם שהשקעה היא מילת מפתח, אנו ממליצות בחום על נוזל ייחודי שנקרא "בושם". עוד המצאה נפלאה שמחוללת פלאים. מה, לא ידעתם שלחוש הריח תפקיד מרכזי במערכת המשיכה בין המינים? עכשיו אתם יודעים.
היגיינה לא מתבטאת רק בניחוחות אקזוטיים. אלא בניקיון בסיסי, רצוי על בסיס יומיומי של גופכם המצ'ואיסטי. אם תסריחו כמו חמורים ותשפכו על עצמכם כמויות של בושם או דיאודורנט שיפצה על הסרחון זה לא ממש יעזור. להפך.
מקלחת היא מילת הקסם, וכל המוסיף הרי זה משובח.
אנו מקוות שלא נסחפנו, ובנושא זה אתם די מתמצאים… אגב, גם לגזוז ציפורניים בידיים וברגליים (זה לא כזה קשה להתכופף מעט. אם תעשו ספורט כמו שהמלצנו בהתחלה זה יבוא לכם ממש בקלות…) לא יזיק לכם מידי פעם.
או.קיי, אז נתנו לכם כלים בסיסיים, מאוד בסיסיים לאלף בית של מראה ראשוני. גם שני ושלישי אם תתמידו. הבה נעבור קצת לתוכנו של הקנקן.
אנו יודעות שגם פה לא פשוט למצוא את כל התכונות שייעדנו לאהובנו הנצחי. בואו ונהיה מציאותיות ונוריד את הרף. הרי כבר הסכמנו שפשרה זה "אין".
אנחנו מאוד היינו רוצות אותך ספונטני, אמיתי, כנה ומתחשב. רצוי שתדע לכבד ותהיה נאמן. חריצות גם כן תתקבל בחשבון. כדאי גם שיהיה לך בטחון עצמי ושתשתלב טוב בחברת אנשים. לא היינו רוצות להיקבר אתך בבית לבד מתחת לשמיכה בגלל שאתה סובל מפחד קהל. זה יכול להיות נחמד בהתחלה, אך כדי לשמור על זוגיות תוססת כדאי ואף מומלץ להוסיף חידושים ולגוון.
היינו רוצות שתדע לפרגן, שתיתן לנו את המרחב שלנו כשאנחנו ממש זקוקות לו. מידי פעם פינוק פה, פינוק שם בהחלט לא יזיק. מילה טובה, חיזוק קטן, בכל זאת אנו נשים. תאמר מה שהיינו רוצות לשמוע בלי לשקר ותמיד תזכור מי טיפחה אותך והביאה אותך עד הלום. (חוץ מאימא. וחוץ מהאקסית המיתולוגית. נו, וחוץ מהידידה הזו שלא עוזבת אותך. גם חוץ מהמורה וחוץ מהמפקד בצנחנים… טוב נו, בטח יש לנו איזה מקום טוב אי שם ברשימה…)
לא היינו רוצות שתהיה קנאי. כן שיהיה לך אכפת, שיפריע לך קצת, אחרי הכל איך נדע שאנו חשובות? אבל לא עד כדי חנק תאילנדי. גם לא היינו מאושרות אם היית קמצן. זה יכול להפריע במערכת יחסים תקינה… לא צריך לנפנף ולפזר בכל פינה כדי לעשות רושם, בכל זאת מחכים לנו תשלומים משותפים שיש לדאוג להם בעתיד, אבל קמצנות? בוא לא נגזים.
אל תנסה להתחקות אחר התנהגותם של גברברים אחרים. אם בחרנו בך, סימן שאנו רוצות אותך כפי הנך. אם היינו רוצות את זה שיושב בפינה השמאלית, היינו הולכות אליו, תאמין לנו.
רק עוד בקשה קטנה… אנחנו באמת משתדלות שלא להגזים. אל תסבן אותנו. אם זה לא זה והניצוצות כבר כבו מזמן, תאמין לנו שהחכמות שבינינו ישכילו להבין זאת עוד הרבה לפנייך. אל תתחיל למרוח אותנו בסיפורי הבגידות שלך, ותהיה מספיק גבר כדי לנהל איתנו שיחה רצינית לסיכום, גם אם זה קשה לך. כמו שהיית מספיק גבר כדי לנהל איתנו שיחת פתיחה מרשימה מול החברים שלך. להתחיל משהו זה הרבה הרבה יותר קשה…
בהחלט היינו מעדיפות לעבור שיחת פרידה כנה ובוגרת מאשר לתפוס אותך עם החברה הכי טובה שלנו. לוקח יובלות לבנות אמון, ובשנייה אחת אתה יכול להרוס הכל, לכל החיים.
לאחר שעברנו ברפרוף קל בלבד על נתוני הפתיחה וההמשך, הגענו למסקנות גורפות שקשה למצוא מישהו שיענה על כל הציפיות. גם אם הצטיידנו בכל הכלים שציינו בהתחלה, גם אם התפשרנו, זה עדיין לא פשוט.
לנו כבר נמאס לשוטט בפאבים ובבתי קפה, ולראות את אותה הסחורה. אנו בטוחות שגם לכם נמאס לראות את אותה הסחורה שפג תוקפה במקומות אליהם אתם נוהגים ללכת. אז במטותא מכם, צאו למקומות אחרים, חדשים. לכו לנקות את הראש בטיילת בים, או סתם בספסל בגינה, בדיוק באותו היום ובאותה השעה שגם אנו, המיואשות כמוכם, נצא לחשבון נפש בערב סתווי ורענן ונחלוף על פניכם בדיוק ברגע בו תהיו שקועים במחשבות על האחת. אם רק תרימו את הראש, ותפקחו את העיניים בערנות, תוכלו להבחין שהיא ממש מתחת לאפכם, יצאה לנקות את הראש ממש כמותכם, משום שגם היא מיואשת, כן, כן ממש בגללכם.
מי יודע אולי יתמזגו הציפיות.
