בננות בנות שמרשות לעצמן

זה עוד בוקר חורפי, מהודר במלנכוליה טיפוסית, עוד יום שגרתי…אותם עננים כהים מהדרים את השמים. קרני שמש זעירות מאירות את דרכי, ואני צועדת על עקבים גבוהים. מרגישה מבפנים מוגנת על ידי צליל העקבים הנוקשה, יכול להרגיש את נשימותיי הכבדות בניגוד ...

מרגישה על סף העולם, על קצה התהום, ויודעת שפרט ממני ישנם לפחות עוד שני אנשים בבריכה אשר ממתינים בשקיקה לקפיצה הקולנית שלי למים

הזיות. חיי הינם מעגל קסמים, מעגל אינסופי, מעגל מפותל של הזיות. מסלולים מתעקמים, כיוונים משתבשים, ואני אחריהם – נושאת עיניים אל-על מנסה לפענח את מהות קיומי. את מהות קיומו. את מהות הקיום שלנו. קרני השמש שוב מסנוורות את עייני הטרוטות, ...