סיפור קצר: אהיה לוליינית של רגשות, של מצבי רוח. פתאום אוהב אותם, ופתאום לא. אשנה מזג במהירות מדאיגה. גם הרופאים ידאגו. כולם ידאגו, אבל ידעו שאין מה לעשות, פעם הייתי משהו והיום אני משהו. ככה זה בחיים

זרקתי עוגיות דרך החלון כשמולי יושב חתיך. נהגתי כך בשל המתח המיני

ותמיד בסוף בין כל הדמעות משפטי המחץ והחיבוקים האינסופיים הם אומרים את האחת והיחידה

וכך שונא הופך לידיד ידיד הופך למאהב מאהב הופך לחבר

רוצה לבוא איתי למיטה? בואי איתי למיטה. לא "בואי" בואי איתי למיטה

תסגור את הדלת אפילו לא שנייה אמות לרגע כמה רגע

סיפור קצר: מהרגע הראשון לא סבלה אותה. היא לקחה לה את אודי שלה שהלך לבלי שוב והקשר הנפלא ביניהם לעולם לא יחזור להיות כמו שהיה לפני שהיא נכנסה לתמונה

בבוקר, כשפקחתי עיניים, זכרתי רק את החלק של חנות הלחם. נכנסתי לשם כמו בכל יום לקנות את הלחם שלי. על המדף הייתה מסודרת סדרה חדשה של לחמים שהוטבעו בהם פרצופים של זמרים בכל מיני צבעים זוהרים

סיפור קצר מתוך ספרה החדש של גפי אמיר ''ד''ש מנעורייך'': כל כך עלוב מצדי, לשמוע על הפיגוע הזה ונו, לחשוב על החברה הג'ינג'ית של גיל

כשהייתי בצבא ההגנה לישראל פגשתי רס"ר שתום עין, אנרכיסט: לא רק שלא ענד שעון שמראה את השעה, גם עשה טובה לצבא כשענד על עצמו את שעון הרס"ר. הוא בכלל לא התנהג כמו רס"ר רגיל. הוא היה רס"ר - מתנה