סקס אחרי לידה- יש חיה כזאת?

למדור: סקס

אומרים לנו שישה שבועות. שישה שבועות של כאבים, אי נוחות, מתחים, שינה מופרעת- שוב ושוב, ושוב, אכילה לא מבוקרת ומעל לכל- עייפות. שישה שבועות בהם את שמנה בדיוק כמו מקודם, מעוצבנת בדיוק כמו מקודם ובדיכאון בדיוק כמו מקודם רק עם יותר חסכים מצטברים בשינה, יותר ציפיות וחוסר הבנה למה כל זה כבר לא מאחורייך והרבה יותר טחורים/ דליות ברגליים. אה, כן, ותינוק. כן, זה החלק הטוב. כלומר, כשהוא ישן. כשהוא ער נדמה כי רשימת הצרכים שלו וחוסר ההתאמה בין אלו שלו לשלך יכולים לפוצץ את יחסיכם למן ההתחלה. טוב, עד השבוע השלישי זה אמור להסתדר, אלה אם כן יש לו קוליק (גזים, להדיוטות ברי המזל) ואז באמת אכלת אותה.
אבל מה לגבי צרכיו של התינוק המגודל? הדבר היחיד הטוב בשישה שבועות הראשונים האלה הוא זה. שאנחנו לא חייבות לעשות את זה. כלומר, זו ממש הוראה מגבוה, לא סתם המלצה של שרותי הבריאות. איסור של ממש, בכתב והכל. איזה כיף. ולא שחלילה אנו שונאות מין. אדרבה, לפעמים זה אפילו נעים. אבל אחרי לידה?! כשכל פעם שאת מסתכלת על עצמך בטעות בראי בא לך להקיא? כשכואב לך עדיין במקומות שאינך יודעת את שמם? כשכל, אבל כל מה שאת רוצה לעשות זה לישון ושלא יעירו אותך במשך שנה אפילו שזה בלתי אפשרי כי החלטתם שאת מניקה הפעם עד גיל שנה לפחות (אלוהים! מתי החלטת את ההחלטה המפגרת הזאת? לא לשאוב בכלל?!) ורק לחשוב על סקס עכשיו גורם לך להתכווצות לא רצונית במקום שאת שמו את יודעת מצוין.
אבל כמו כל דבר טוב בחיים, גם השבוע השישי נגמר. את חוזרת מהסופר עם העגלה, מטפטפת ולא משקיות החלב שנפתחו בדרך או מהגלידה שמתחילה להינמס בחום של 40 מעלות בצל, התינוק בוכה את בכי הסירנות העולה ויורד המטריף הזה שלו של רעב ואת באטרף של לחות ועצבים, ממלמלת דברי נוחם והרגעה כשלך עצמך בא לצרוח, נכנסת הביתה בסערה תוך זריקת החלב לכיור, הגלידה לפריזר וחליצת שד שמאל (כי הוא ינק מהימני בפעם האחרונה. לא?) מוציאה אותו בעדינות מהעגלה, מתיישבת ודוחפת לו ציץ. לשניה אחת משתרר שקט. את נושמת, מבחינה שהפסקת לעשות זאת בדקות האחרונות, משעינה את הראש אחורה, עוצמת עיניים ולשניה מרפה את שרירייך. ואז את מתעוררת רק כדי לראות את השמים נופלים עליך.
הוא יוצא בתחתונים מחדר השינה עם ורד אדום ביד אחת ולוח השנה בשניה. חיוך רחב ולא בלתי אווילי מרוח לו על הפרצוף. הוא מאושר. את מפסיקה לנשום שוב. "היי, חמוד" אומרת לו כאילו כלום "מה קורה?" ומתאמצת לסחוט מעצמך חצי חיוך. "החמישי בחודש" הוא מדווח לך בגאווה "תראי- סימנתי ביומן". באמת, גאון בהתהוות. את מתחילה לדאוג ברצינות. "אז… מה? מה קורה בחמישי לחודש?" נואשת, את מנסה להרוויח קצת זמן. "אנחנו מזדיינים!" הוא שואג ומתחיל לקפץ מסביב כאילו הכריז בזה הרגע על הקמת מדינת יהודית. "מזדיינים!" הוא חוזר, מפספס לגמרי את מבט הבעתה על פנייך. "אבל מה לגבי מה שהרופא אמר? עדיין לא חזרתי לעצמי…" את ממלמלת בחולשה. "מותק- " הוא מבטיח לך באבירות "אני אחזיר אותך למוטב. עלי." ובעודך תוהה בקשר למילה האחרונה והאם יישומה אפשרי בכלל מבחינתך, הוא חותם את הדיון בהכרזה נרגשת: "הלילה. תתכונני. זה הולך להיות הלילה המאושר ביותר בחייך." כן, מאושר. יש…
ידוע כי פסיכולוגים מזהירים מפני התרופפות הקרבה הרגשית וריחוק זוגי מסוכן בין בני הזוג עם החלשות התשוקה המינית ומחסור בתשומת לב הדדית (להלן- סקס בשבילו/ לדבר על רגשות בשבילה) אחרי הלידה. ידוע אף כי פסיכולוגים נוטים לחיות במציאות מקבילה. על פניו, בספרים, זה נכון. יש מקום לדאגה. אבל בתכלס, אולי זה לא רעיון כל כך רע שתבוא הביתה יחד עם יועצת הנקה גם יועצת מינית, בשבילו. הרבה נשים היו מוכנות לשלם על ביטוח רפואי מקיף שכזה. בטוחני.

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*