אינטרנט: עדכונים שוטפים

אתמול בלילה הלכתי שוב לישון עם שקט. שקט רשמי. שקט שאישרו הרבנים הראשיים לישראל ואפילו קברניטי רשות השידור וגלי צהל.
שקט כזה היה רק לפני כמעט 10 שנים, במלחמת המפרץ. היום כמו אז, נחמן שי האיש וכוס המים, דואג להסביר לנו שאנחנו הטובים ואנחנו ננצח ואילו אני, צרכנית חדשות כבדה שכמותי וכמעט מכורה הולכת לישון עם השקט, עד שיקפוץ הנחש צפע ויעיר אותי.
האמת, שגם הפעם חיכיתי לשמוע נחש צפע, או לפחות אפעה, משהו… מה זה חיכיתי? הגברתי את השקט במערכת שלי וכל כמה דקות הצצתי לראות שהכל בסדר ושהכל עובד, אבל בגלל הידיעה שכל הפרה של השקט תעיד על חדשות לא טובות הרבצתי לעצמי על הדרישה המוזרה והבלגתי על השקט. והשקט נשמר.
אבל כמו שכבר העדתי על עצמי צרכנית חדשות כבדה אנוכי. בשלוש וחצי, שנייה לפני שגדי סוקניק סיים את מהדורת החדשות, שנייה לפני שאיחל צום קל, התבשרנו שאין סיבה לחשוש. אם יקרה משהו חברת החדשות תעדכן מיד למרות יום הכיפורים. העברתי לסי.אן.אן בשביל הקולות רקע והתחברתי לרשת.
האינטרנט, ככה תמיד סיפרו לי, יודע הכל לפני כולם, ואני שמכורה לעדכונים שוטפים לא יכולה לוותר על הפריבילגיה הזו.
זה התחיל בשיטוט סתמי.. ככה לבדוק את השטח… לראות מי מציע מה.

אז מה היה לנו?

מתוך הכרות עם המערכת ושיטות העבודה החלטתי להתעדכן ישר מצינורות המידע שלהם. הרי מערכות חדשות מתבססות בעבודה שלהן חוץ מאשר על העיתונאים וצלמי המערכת, גם על מערכות חדשות מתחרות, על מקורות ועל סוכנויות ידיעות.
סוכנויות הידיעות (רויטרס, איי.פי) כאילו ישנו בהליכה. דיווח פה, דיווח שם ובעיקר ניתוחי מצב ותלונות מפיהם של מקורות פלשתינים שמן הסתם קיבלו במה נרחבת יותר ביום כיפור כשאישים ביטחוניים ומדיניים מישראל לא מתראיינים. מה גם שמי שגולש באתרים האלה מגלה שהמצב ביגוסלביה הרבה יותר מעניין מבישראל.
כתמיד, אתר החדשות של סי.אן.אן דוט קום עושה את העבודה, ומספק ראיונות עם הדודה אולברייט, נותן ניתוחים ופרשנויות של המתרחש בשאלת החיילים החטופים, מעדכן על שיחות הטלפון של קלינטון ועל לוח הזמנים של קופי ענאן.
בארץ לעומת זאת המצב שונה, מי שחשב שדווקא מאתרי קו. איל אפשר יהיה ללמוד ולהתעדכן על המתרחש גילה שאין כל כך על מה לדבר.
ודווקא הייתה נכונות, אי אפשר להגיד שלא, עורכי תוכן רבים תפסו את הראש כשקיבלו טלפון מהבוס בעבודה שהודיע שהכיפור הזה נשתנה מאוד משאר הכיפורים ושהפעם את הגלישה המסורתית ברשת ואת האכילה המופגנת יעשו בעבודה.
כן, נכון הם יקבלו על זה שעות נוספות אבל בכל זאת ממתי עובדים בכיפור? הרי החדשות במוצאי כיפור הן תמיד אותן חדשות: "עשרות הגיעו לבתי החולים במצב של התייבשות", "אמבולנסים של מד"א פינו לבתי החולים צעירים רבים שנפגעו כתוצאה מנפילות מהאופניים והקורקינטים", "יידוי אבנים לעבר רכבים ישראלים בירושלים ובבני ברק".
בחלק מהפורטלים (נטקינג, נענע, אחלה) ואתרי החדשות המוצהרים (מעריב, הארץ, גלי צה"ל) עשו טובה וזרקו איזה מבזק בשביל ההרגשה שהנה, אנחנו לא לבד ומישהו טורח לעדכן אותנו.
לעומת זאת בוואלה וב – ynet טיפסו על הקירות כדי להראות מי פה שולט בחדשות ובאמת מגלישה באתרים הללו אפשר לחשוב שהעולם השתגע… יום כיפור הוא כאילו סתם עוד יום רגיל ושגרתי. מבזקים מעודכנים, דיווחים, תמונות מהשטח, מאמרי מערכת, כאילו אין פה יום כיפור ואין פה שקט מסביב.

התקשורת החדשה

מהפכה של ממש, מי צריך עיתונאים ותיקים עם רזומה של 20 שנה וחצץ בשיניים? היום, כדי להחזיק אותך כמה שיותר באתר, חשוף לכמה שיותר באנרים, גם פורטל ידידותי כמו וואלה יתנהג כמו חמ"ל מאובזר היטב וייתן לך את כל מה שאתה צריך לדעת כדי להישאר בעניינים ולא יבחל אפילו בלהרים טלפון, שעה אחרי כניסת כיפור, לאחמד (לא, לא הערבי האמיתי שלנו) טיבי כדי לתפוס אותו לשיחה אחד על אחד.
ואני, כיאה לצרכנית חדשות כבדה קיפצתי לי בין התגובות בבננות (תגובות אקטואליות ביותר) לבין מבזקי החדשות והעדכונים האקטואליים באתרי הרשת הישראליים כדי לשמוע ממקור ראשון שהנה עוד מהומה פורצת עכשיו בשכם, ששני חיילים נפצעו ממטען צד, שיש הרוגים ערבים בנצרת, שארגון חדש לקח על עצמו את האחריות לרציחת קרובו של ג'ו ליברמן, המועמד לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית (ובגלל שהוא יהודי הוא הופך מיד לאחד משלנו), שהמשטרה תגברה את הכוחות שלה בכותל כדי לאפשר תפילות שקטות, שצה"ל פורס מחדש את כוחותיו.
נו, מה אני אגיד לכם, בקצב הזה אני עוד אתרגל ואולי עוד תשמעו אותי אומרת בקול מי צריך טלוויזיה כשיש אינטרנט.