אפילו סקסית

ב- 1990 ראיתי את סילביה ג'אנקוזה בהופעה. מועדון קטן בלונדון. עשר מדרגות מובילות למרתפון קטן. לא יותר מחמישים איש, כולל הברמן והלהקה. דבר אחד היה ברור, אף אחד לא הגיע לשם במקרה. ג'אנקוזה התחילה את ההופעה. בלי דיבורים מיותרים ובלי פוזה. היא לבשה מכנסי בד זרוקים שהגיעו קצת מתחת לברך, נעלה נעלי בד ולגופה חולצת טריקו. השוק בא מכיוון בלתי צפוי. למרות הלבוש הלא מוקפד, למרות הרגליים הלא מגולחות ולמרות שזה בדיוק ההפך ממה שאפשר לצפות ממנה, ג'אנקוזה סקסית. פשוט מטריפה. השילוב הבלתי יאמן של אש ומים. רותחת ומתפרצת בנגינה ובסאונד שקטה סולידית ומדודה בעמידתה על הבמה.
למי שלא מכיר את סילביה ג'אנקוזה, אמרתי תמיד ואומר גם עכשיו: ג'אנקוזה יכלה להיות הגיטריסטית הכי טובה בעולם, אילו רק הייתה גיטריסטית. אלא שג'אנקוזה היא לא גיטריסטית היא גיטריסט. ולא סתם – גיטריסט טובה. אחד מעיתוני הרוק הגדיר: 'בקצרה, ג'אנקוזה היא מסוג פרסונת הרוק שקורטני לאב מבלה את כל הקריירה שלה בניסיון להיות כמוהו'.

לרגל יום האישה הבינלאומי בשנה שעברה שודרה בערוץ המדע הסדרה
מדוע גברים לא יודעים לגהץ
. נקודת המוצא בשאלה: כיצד זה שהחלוקה המסורתית בין המינים בבחירת מקצוע, כמו גם ההגמוניה הגברית בעמדות שליטה ומפתח כמעט ולא השתנו במשך שלושת העשורים בהם הוכר ומוסד שוויון הזכויות לנשים? לצד הסברים חברתיים עוסקת הסדרה בהבדלים ביולוגיים הורמונליים אשר הוכח כי יש להם השפעה על סוג הכישורים, וממילא גם על תחומי העניין ומערכת השאיפות. ההבדלים הבולטים שהוכחו היו בתחומי הכישורים: מוח גברי טיפוסי יהיה בעל תפיסה מרחבית. מוח נשי טיפוסי יהיה בעל תפיסה מילולית. ובתחום התחרותיות: מוח גברי טיפוסי יהיה תחרותי–השוואתי וישאף לטפס לעמדת שליטה. מוח נשי טיפוסי יהיה קואופרטיבי יותר ויניב תוצאות טובות יותר בעבודת צוות משותפת. נבדקו אנשים אשר בחרו במקצוע המותאם מסורתית לבני המין השני, ונמצא כי אכן אזורי המוח הפעילים כמו גם סוג התגובות שלהם תאמו את אלה של בני המין השני.

מהם המאפיינים של גיטריסט רוק טוב? להבדיל ממוזיקאי קלאסי המנגן על פי רוב בהרכבים תזמורתיים גדולים, גיטריסט הוא כמעט תמיד סולן. תמיד בולט תמיד בחוץ. למרות קוטנם של הרכבי הרוק בדרך כלל במהלך קריירה גיטריסט רוק חבר ביותר מלהקה אחת וכמעט תמיד מגיע השלב בו הוא יבחר בקריירת סולו.

סילביה ג'אנקוזה היא ללא ספק מוזיקאית מבריקה. מקורית יצירתית ומבצעת בחסד. כשנתבקשה בראיון ל'היפ מגזין' להגדיר את סוג המוזיקה שלה, היא אמרה: "אם אתה דווקא זקוק להגדרה קלה וקצרה אני חושבת שזה יהיה רוק כבד פסיכדלי, מן סוג של טריו אנרגיה עם אוברדרייב ט'ראש". אין ספק. אי אפשר להתעלם מהדרייב הפיל והסאונד שג'אנקוזה מפיקה מהגיטרה שלה.

ג'אנקוזה, שגדלה ופעלה בלוס אנג'לס, הייתה במשך תקופה קצרה (1983) קלידנית להקת the Leaving Trains, לאחר מכן יצאה לסיבוב הופעות כקלידנית, עם להקת קליי אליסון (שלאחר עזיבתה הפכה ל: 'אופאל') בשלב זה החליטה ג'אנקוזה לאפסן את הקלידים והתחילה להתמקד בגיטרה ובשירה. אחרי מספר להקות בחוף המערבי הקימה להקה משלה: To Damascus, אשר הוציאה תקליט ראשון ב- 1986. באותה תקופה עצמה הצטרפה כגיטריסטית ל SWA בהנהגתו של צ'אק דוקובסקי (לשעבר בסיסט להקתו של הנרי רולינס – בלאק פלאג), היא החזיקה מעמד מספיק זמן בשביל להשתתף בתקליט אולפן אחד ועזבה. To Damascus לא שרדה הרבה יותר ולאחר הוצאת התקליט השני (Come to your senses הכולל כמה מעבודותיה הנחשבות ביותר) פצחה ג'אנקוזה בקריירת סולו. כסולנית הוציאה ג'אנקוזה שני תקליטים, ולאחר מכן, מלבד הופעות אורח ואי אלו הופעות קטנות, לא שמענו ממנה.

כשנשאלה למה פירקה את To Damascus לטובת קרירת סולו אמרה: "טוב, כל כך הרבה חברי להקה פשוט עזבו, לא בגלל מחלוקות אלא בגלל בעיות אישיות … ומה שנשאר זה אני. אני כתבתי את כל החומר ועשיתי את כל העיבודים ולאחר כל השינויים שנעשו הרגשתי שזה לא אמיתי לקרוא ללהקה To Damascus. זה לא כמו גאנ'ז אנד רוז'ס לדוגמה, שאחד מהם יכול לעזוב את הלהקה ולהיות מוחלף על ידי מישהו אחר, אבל יש להם את אותו הסגנון והסטייל שהם כל כך משותפים שמיד רואים שהם להקה. לי לא היה את המצב הזה עם To Damascus. האמת היא שמעולם לא מצאתי אנשים שאני ממש מרגישה כצוות אתם, זה תמיד היה סילביה והלהקה שלה ולכן זה פשוט קרה ככה. זה יכול להיראות על פני השטח כמו איזה אגו טריפ, אבל זה ההפך בדיוק. מכיוון שאני סוליסטית אני חושבת שהנגנים שלי יכולים לקבל יותר תשומת לב מאשר אילו היינו להקה".
אכן, ג'אנקוזה בצורה גברית טיפוסית, לא בנויה לעבודת צוות, ומעדיפה לפרגן למי שלא בעמדת תחרות אתה. אבל חשוב לדעת שאת ג'אנקוזה מאפיינים לא רק מודלים התנהגותיים של ענקי גיטרה גברים, אלא גם סגנון ייחודי, מוזיקה מורכבת ומקורית, דרייב ופיל היסטריים וסאונד מגוון ויחד עם זאת מגובש וייחודי, והיא בקלות יכולה להימנות עם ענקים כמו ג'ימי פייג', סטיבי וואי, אדריאן באלו או אדי ואן הלן.

בין הנבדקים, בסרט מדוע גברים לא יודעים לגהץ, היה שחקן רוגבי המשמש כאח רחמן בבית חולים. לאחר שנבדק ונמסרו לו מסקנות בדיקתו הוא אמר: אני מופתע קצת לדעת שהמוח שלי עובד בתבניות טיפוסיות לנשים, אבל זה לא ממש מפריע לי. אני שלם עם הזהות המינית הגברית שלי ואני חושב ומתנהג כרגיל".

ואכן נדמה שרק מי שניחנה בכישורים ובמודלים התנהגותיים תחרותיים גבריים, אבל יחד עם זאת היא אישה לכל דבר, ואפילו סקסית, יכולה לקרוא ללהיט אינסטרומנטלי שלה המבוסס על סולו גיטרה מסובך ווירטואוזי בשם הנפלא:

Lick My Pussy, Eddie Van Halen