אפילו סקסית

ב- 1990 ראיתי את סילביה ג’אנקוזה בהופעה. מועדון קטן בלונדון. עשר מדרגות מובילות למרתפון קטן. לא יותר מחמישים איש, כולל הברמן והלהקה. דבר אחד היה ברור, אף אחד לא הגיע לשם במקרה. ג’אנקוזה התחילה את ההופעה. בלי דיבורים מיותרים ובלי פוזה. היא לבשה מכנסי בד זרוקים שהגיעו קצת מתחת לברך, נעלה נעלי בד ולגופה חולצת טריקו. השוק בא מכיוון בלתי צפוי. למרות הלבוש הלא מוקפד, למרות הרגליים הלא מגולחות ולמרות שזה בדיוק ההפך ממה שאפשר לצפות ממנה, ג’אנקוזה סקסית. פשוט מטריפה. השילוב הבלתי יאמן של אש ומים. רותחת ומתפרצת בנגינה ובסאונד שקטה סולידית ומדודה בעמידתה על הבמה.
למי שלא מכיר את סילביה ג’אנקוזה, אמרתי תמיד ואומר גם עכשיו: ג’אנקוזה יכלה להיות הגיטריסטית הכי טובה בעולם, אילו רק הייתה גיטריסטית. אלא שג’אנקוזה היא לא גיטריסטית היא גיטריסט. ולא סתם – גיטריסט טובה. אחד מעיתוני הרוק הגדיר: ‘בקצרה, ג’אנקוזה היא מסוג פרסונת הרוק שקורטני לאב מבלה את כל הקריירה שלה בניסיון להיות כמוהו’.

לרגל יום האישה הבינלאומי בשנה שעברה שודרה בערוץ המדע הסדרה
מדוע גברים לא יודעים לגהץ
. נקודת המוצא בשאלה: כיצד זה שהחלוקה המסורתית בין המינים בבחירת מקצוע, כמו גם ההגמוניה הגברית בעמדות שליטה ומפתח כמעט ולא השתנו במשך שלושת העשורים בהם הוכר ומוסד שוויון הזכויות לנשים? לצד הסברים חברתיים עוסקת הסדרה בהבדלים ביולוגיים הורמונליים אשר הוכח כי יש להם השפעה על סוג הכישורים, וממילא גם על תחומי העניין ומערכת השאיפות. ההבדלים הבולטים שהוכחו היו בתחומי הכישורים: מוח גברי טיפוסי יהיה בעל תפיסה מרחבית. מוח נשי טיפוסי יהיה בעל תפיסה מילולית. ובתחום התחרותיות: מוח גברי טיפוסי יהיה תחרותי–השוואתי וישאף לטפס לעמדת שליטה. מוח נשי טיפוסי יהיה קואופרטיבי יותר ויניב תוצאות טובות יותר בעבודת צוות משותפת. נבדקו אנשים אשר בחרו במקצוע המותאם מסורתית לבני המין השני, ונמצא כי אכן אזורי המוח הפעילים כמו גם סוג התגובות שלהם תאמו את אלה של בני המין השני.

מהם המאפיינים של גיטריסט רוק טוב? להבדיל ממוזיקאי קלאסי המנגן על פי רוב בהרכבים תזמורתיים גדולים, גיטריסט הוא כמעט תמיד סולן. תמיד בולט תמיד בחוץ. למרות קוטנם של הרכבי הרוק בדרך כלל במהלך קריירה גיטריסט רוק חבר ביותר מלהקה אחת וכמעט תמיד מגיע השלב בו הוא יבחר בקריירת סולו.

סילביה ג’אנקוזה היא ללא ספק מוזיקאית מבריקה. מקורית יצירתית ומבצעת בחסד. כשנתבקשה בראיון ל’היפ מגזין’ להגדיר את סוג המוזיקה שלה, היא אמרה: “אם אתה דווקא זקוק להגדרה קלה וקצרה אני חושבת שזה יהיה רוק כבד פסיכדלי, מן סוג של טריו אנרגיה עם אוברדרייב ט’ראש”. אין ספק. אי אפשר להתעלם מהדרייב הפיל והסאונד שג’אנקוזה מפיקה מהגיטרה שלה.

ג’אנקוזה, שגדלה ופעלה בלוס אנג’לס, הייתה במשך תקופה קצרה (1983) קלידנית להקת the Leaving Trains, לאחר מכן יצאה לסיבוב הופעות כקלידנית, עם להקת קליי אליסון (שלאחר עזיבתה הפכה ל: ‘אופאל’) בשלב זה החליטה ג’אנקוזה לאפסן את הקלידים והתחילה להתמקד בגיטרה ובשירה. אחרי מספר להקות בחוף המערבי הקימה להקה משלה: To Damascus, אשר הוציאה תקליט ראשון ב- 1986. באותה תקופה עצמה הצטרפה כגיטריסטית ל SWA בהנהגתו של צ’אק דוקובסקי (לשעבר בסיסט להקתו של הנרי רולינס – בלאק פלאג), היא החזיקה מעמד מספיק זמן בשביל להשתתף בתקליט אולפן אחד ועזבה. To Damascus לא שרדה הרבה יותר ולאחר הוצאת התקליט השני (Come to your senses הכולל כמה מעבודותיה הנחשבות ביותר) פצחה ג’אנקוזה בקריירת סולו. כסולנית הוציאה ג’אנקוזה שני תקליטים, ולאחר מכן, מלבד הופעות אורח ואי אלו הופעות קטנות, לא שמענו ממנה.

כשנשאלה למה פירקה את To Damascus לטובת קרירת סולו אמרה: “טוב, כל כך הרבה חברי להקה פשוט עזבו, לא בגלל מחלוקות אלא בגלל בעיות אישיות … ומה שנשאר זה אני. אני כתבתי את כל החומר ועשיתי את כל העיבודים ולאחר כל השינויים שנעשו הרגשתי שזה לא אמיתי לקרוא ללהקה To Damascus. זה לא כמו גאנ’ז אנד רוז’ס לדוגמה, שאחד מהם יכול לעזוב את הלהקה ולהיות מוחלף על ידי מישהו אחר, אבל יש להם את אותו הסגנון והסטייל שהם כל כך משותפים שמיד רואים שהם להקה. לי לא היה את המצב הזה עם To Damascus. האמת היא שמעולם לא מצאתי אנשים שאני ממש מרגישה כצוות אתם, זה תמיד היה סילביה והלהקה שלה ולכן זה פשוט קרה ככה. זה יכול להיראות על פני השטח כמו איזה אגו טריפ, אבל זה ההפך בדיוק. מכיוון שאני סוליסטית אני חושבת שהנגנים שלי יכולים לקבל יותר תשומת לב מאשר אילו היינו להקה”.
אכן, ג’אנקוזה בצורה גברית טיפוסית, לא בנויה לעבודת צוות, ומעדיפה לפרגן למי שלא בעמדת תחרות אתה. אבל חשוב לדעת שאת ג’אנקוזה מאפיינים לא רק מודלים התנהגותיים של ענקי גיטרה גברים, אלא גם סגנון ייחודי, מוזיקה מורכבת ומקורית, דרייב ופיל היסטריים וסאונד מגוון ויחד עם זאת מגובש וייחודי, והיא בקלות יכולה להימנות עם ענקים כמו ג’ימי פייג’, סטיבי וואי, אדריאן באלו או אדי ואן הלן.

בין הנבדקים, בסרט מדוע גברים לא יודעים לגהץ, היה שחקן רוגבי המשמש כאח רחמן בבית חולים. לאחר שנבדק ונמסרו לו מסקנות בדיקתו הוא אמר: אני מופתע קצת לדעת שהמוח שלי עובד בתבניות טיפוסיות לנשים, אבל זה לא ממש מפריע לי. אני שלם עם הזהות המינית הגברית שלי ואני חושב ומתנהג כרגיל”.

ואכן נדמה שרק מי שניחנה בכישורים ובמודלים התנהגותיים תחרותיים גבריים, אבל יחד עם זאת היא אישה לכל דבר, ואפילו סקסית, יכולה לקרוא ללהיט אינסטרומנטלי שלה המבוסס על סולו גיטרה מסובך ווירטואוזי בשם הנפלא:

Lick My Pussy, Eddie Van Halen

על הכותבת נח שלו

עו''ד, עיתונאי, בסיסט ובכלל איש אשכולות http://www.gsip.co.il

תגובות

  1. אינדי_גו

    פחות מדי נשים יש ברוק, ואת זה אני דוקא מייחסת לעובדה שיש יותר “נערות רוק” (במובן המעריץ-היסטרי-מתעלף-קונה-את-כל-התקליטים של המילה) מאשר “נערי רוק”, ולגברים, וללהקות של גברים, יותר קל למכור תקליטים מאשר לנשים וללהקות של נשים, וזאת כמובן בזכות פירגון גורף מצד הקהל (הנשי)

    • אינדי_גו

      אה.. אני חייבת להיות וולגארית לרגע ולשאול שאלת הבהרה סקרנית.
      אז ג’אנקוזה הוא הוא או היא? זה היא שמנגנת כמו הוא? זה הוא שמתלבש כמו היא?
      רק רציתי להיות בטוחה, סליחה על ההפרעה, וגם תשובות מעורפלות לגיטימיות תהיינה.

      עזבו, זה לא אתם, זו אני. זה הסתיו, עם הענן, כלומר זה האביב, שהתחפש לעונת מעבר, עם הפריחה המשגעת, וריח מלונים, עם דבק נגרים (ארבעה במספר.. החמישי נולד ממזר ולא זכה להכרה הראויה לו.. לכן אולם התצוגה שלו באזור התעשייה ברמת גן)

      נערת רוק?
      אבל אין דבר כזה.

      • גרופית

        ג’אנקוזה היא נערת רוק ואפילו מוצלחת.
        לפי מודלים התנהגותיים אפשר למקם אותה יותר בצד של הגברים מאשר נשים, בלי לפגוע במיניותה.
        סילביה ג’נקוזה היא אישה.

        • אינדי_גו

          אכן המחמאה האולטימטיבית לאישה מוכשרת!
          היא ממש כמו גבר! עד דלא ידע אלא אם הרים החצאית!
          🙂

          • כן, זו באמת לא מחמאה מוצלחת
            לתשומת ליבך, נח!

          • בועז כהן

            גבר חוזר הביתה מאופר בכבדות ולבוש בחצאית מיני
            “מותק, גיליתי את האני האמיתי שלי”, הוא אומר לאשתו. “אני הומו”.

            אז היא הסתובבה וקיבלה את זה
            כמו גבר

    • בועז כהן

      עד כמה שאני קורא נכון את השוק, אז דווקא הכי הרבה דיסקים מכרו בארבע השנים האחרונות מדונה, וויטני יוסטון, ברברה סטרייסנד, ‘ספייס גירלס’, ג’ניפר לופז, סלין דיון, דסטיני’ז צ’יילד, טי.אל.סי, לורין היל ולאחרונה גם DIDO

      כולן נשים. מאה אחוז נשים.

    • יעל מלמד

      יש דבר שאני לא אוהבת וזה לשחק בכלים של היריב כדי להעמיד את עצמך על אותה מדרגה.

      זה כאילו שויון, אבל זה בעצם לא. אני מתכוונת לקטע של סילביה שמתייחס לאדי הגיטריסט של ואן-הלן, “לקק את הכוס שלי, אדי”.

      אז הנה היפוך נשי של המיתוס של כוכב הרוק, שגרופיות יורדות למצוץ לו בחדר ההלבשה, אחרי הופעה. או גרוע יותר: בשירותים של מועדון מסריח. האם זה עושה אותה לאמנית יותר חשובה ויותר טובה? האם זו הצהרה פמיניסטית? האם גסות רוח היא פמיניסטית, רק מפני שגברים הם גסי רוח?

      אותי זה מטריד. אני מעדיפה בהחלט את “האשה שבאדם”.

      • לילית-נסיכת האופל

        מה בדיוק לא נשי ברצון לקבל ליקוק כוס על ידי אדי, או על ידי כל אדם אחר?
        ומה גס בלהגיד את מה שרוצים בקול רם?
        מה גם שזהו כינוי ליצירה מוסיקלית שעל פי המומחים שבחבורה נחשבת ליצירת פאר.
        נראה לי שיא העידון, דווקא.

        • יעל מלמד

          אין דבר נשי או גברי ברצון לקבל מין מין אוראלי.
          וזה דבר נפלא לבקש אותו.

          אבל פה לא מדובר ב”רצון” או ב”בקשה”. מדובר בוולגריות לשמה, בוטות מתריסה, כוחנית, שמתקשרת לניצול כוכבות לשם קבלת שירותים מיניים מסויימים ולהתנהגות שאינה שוויונית, בין שני אנשים בוגרים (שיכולים לרצות ולהגיד מה שהם רוצים).

          במקרה של יחסים בין כוכב לבין מעריץ מדובר לא בתקשורת שוויונית, אלא בניצול של הערצה, בעבודת אלילים, באנשים שהופכים ל”שפחות מין”

          • למיטב הבנתי “תלקק לי את הכוס אדי ואן הלן” לא בא לבקש שירותי מין ממר ואן הלן, אלא להגיד משהו על יכולות הסולו גיטרה שלה מול שלו. ככה פשוט. והוא באמת יכול ללקק לה.
            ובעניין הגרופיות, שפחות מין הא ? לא פחות. ממממעניין

  2. עובר אורח

    לא כל כך הבנתי.היא גיטריסטית טובה בגלל עבודתה על הגיטרה, או בגלל רגליה הלא מגולחות? ולכל הרוחות, מה הקשר בין זה לזה? ומתי הביקורת, גם אם היא אוהדת, תתייחס לאמנות ולא למחשבות ההבל של הכותבים ביקורת? ואם היא גיטריסטית כל כך גדולה כפי שאתה כותב, מדוע אינך מספר לנו איך בדיוק היא כזאת? ושאלה אחרונה: אתה באמת מאמין בעניין הזה של איזורים גבריים ונשיים במוח? בלי להעליב, לפעמים נדמה לי שיש גם איזורים חמוריים במוח, (ויסלחו לי החמורים).

    • אורח, למה אתה עצבני?
      בסה”כ ביקורת לא רעה בכלל
      הוא כן הסביר למה היא גיטריסטית
      כל כך מוצלחת, דיבר על האנרגיות שהיא
      מוציאה מהגיטרה שלה, על הצליל המגוון
      ועם זאת מגובש וייחודי, על הפיל והסאונד והדרייב
      ועוד כל מיני כאלה.
      אני דווקא חושב שהוא בהחלט התייחס לאמנות שלה
      ואם הוא הזכיר גם את הרגליים הלא מגולחות, אז מה כל כך
      נורא בזה? הוא רק נותן דוגמא (חיובית לדעתי) לזה שאישה
      יכולה להיות סקסית בזכות כישוריה והאנרגיות שהיא משדרת
      ולא רק אם היא לובשת מחשופי ג’ניפר לופז ומגלחת רגליים
      כל שעה וחצי.

      בקשר לאיזורים במוח, כבר קראתי בכמה וכמה מקומות מכובדים
      ורציניים שיש הבדלים ברמת הפעילות בין אזורים שונים במוח של
      גברים ונשים. לא כל פעם שמישהו אומר “יש הבדל בין גברים לנשים”
      צריך להשוות אותו לחמור (גם אם עשית זאת באלגנטיות), אכן יש הבדלים
      בין גברים ונשים. הנקודה שצריך להפנים באמת זה שההבדלים האלה לא
      עושים את אחד המינים שווה פחות או טוב פחות.
      שונים אבל שווים, יש דבר כזה.

      • עובר אורח

        אינני אורֵחַ, אני עובר אורַח. אורַח לשון דרך. אינני עצבני, ואין לייחס לכל אי הסכמה עצבנות. ולעניין: בכל הרשימה לא נכתב כלום על האמנות של הגיטריסטית הזו. ומה שאתה הבאת בשמו: “הפיל והסאונד והדרייב ועוד כל מיני כאלה” הוא לא כלום. זה אפילו לא משפט שמביע רדידות. ועם כל הכבוד, יתכן שזה באמת מה שהכותב מסוגל לו. ואם כך, מה יש במאמר שיש להביאו כאן? ואולי כל הרעיון היה לכתוב על האיזורים האלה וההן והכמו והבערך והקשקוש וההבל ושאר ירקות באושים? ובקשר לאלה שגילו איזורים כאלה ואחרים במוח. מי אלה? ומתי הספקנו ללמוד את 90 אחוזי הלא נודע במוחנו? אלה שרק לפני עשור היו בגדר ארץ לא נודעת? אז אנא ממך, אל תייחס לתיפלות את מה שאין בה.

        • בועז כהן

          אני קורא את כל המחקרים המשעשעים האלה על המוח הגברי מול המוח הנשי, וכו’ ומגיע למסקנה שאני אשה.

          נו, כן. למרות הכוח הפיזי, השערות על החזה והציוד הזכרי בין הרגליים – לפי המוח, אני אשה. ..
          אם השיפוט הוא לפי כשרון מילולי מול תפיסה מרחבית, וכו’. המממ.. בעיה.
          תפיסה מילולית? זה אני. תפיסה מרחבית? לא אני.
          וחוץ מזה – הטענה הבריטית היא ש”גברים לא יודעים לגהץ”. לגהץ? אני אשף המעמלנים, שולטי בסודות ה”מריטו”, אלוף מאלפי הצווארונים הסוררים.

          נותרו שתי ברירות. או שאני אשה (אין מה לעשות, הבריטים עשו על זה סדרה, על ההבדלים הברורים הללו) או שתאוריית חלוקת האזורים במוח לפי פרמטרים גבריים ונשיים שווה לתחת (הגברי המסוקס? הנשי המעוגל?)

          • עובר אורח

            בועז, הו בועז. כבר אמרתי לך שאתה גבר כלבבי? אחי אתה. ולהתחיל את היום בהסכמה איתך מבטיח לי סוף שבוע טוב. שבת שלום.

          • יעל מלמד

            היי, בועז, אין ספק שאתה אשה (-:
            אשה במובן הטוב של המלה
            הייתי רוצה שתהיה
            ה-אשה של חיי…

            (-:

          • לילית-נסיכת האופל

            אני, שלא יודעת לגהץ גם אם יצמידו חרב פיפיות מתהפכת לצווארי הענוג

            אני, שיש לי תפיסה מילולית מובהקת

            אני, שההבנה המרחבית שלי המציאה חוקי מיימדיות שמבטלים לחלוטין את כל המשוואות ואת חוקי הפיזיקה המוכרת לנו. או בקיצור: לא מבחינה בין ימיני לשמאלי ולהיפך

            אני, שחייבת להיות הסוליסטית בקידמת הבמה (רצוי מול עשרת אלפים צופים, אם אפשר), כשמאחורי מצטנעים בנשיות מובהקת, וירטואוזים ואשפי הרמוניה מסוקסים מהמין הגברי

            אני, מה אני?

            אולי אני לא אנושית בכלל?

            • זאת שאוהבת אותך נורא

              אכן. את לא אנושית. את על-אנושית. את פלא. גם יפה וגם לא אופה. הוא שאמרתי: פלא

              • לילית-נסיכת האופל

                ואני אוהבת אותך בחזרה.

                ליקוקים וירטואליים הדדיים-סחטיןן אחותי
                מי צריך את אדי ואן הלן?

                🙂

                • פעיל תנזים מהר גריזים

                  בנות , תרשו לי להקיא.

                  מה זו ההשתפכות הזו? ממתי נהיתה בושה כזו להיות גבר? מאצ’ו?

                  נכון , אני כותב שירים.
                  נכון , אני מגהץ ואני מבשל.
                  אבל אני מגרבץ ברי”ש גלי , אני מתייחס לאנשים בלי שום עדנה והנחות , יש לי יופי של ראיה מרחבית , אני מתקן את המכונית לבד , מתמלא בגריז וזיעה , ואז מגרד שערות הבטן שלי ושותה בקבוק מכבי.
                  זה משהו זצריך להתבייש בו?
                  אני בז לכל אלו שנמשכים לתוך הטרנד הזה (שיצא ד”א מהאפנה בערך כמו מכסיים רחבות) של להיות “גבר רגיש” עם “צד נשי מפותח” – זה הכל חארטה , אמונה של אנשים קטנים שאם הם ינסו להוריד את עצמם לרמה הנחותה של כלל הנשיות הפופוליסטית ומטומטמת ועדרית עד כאב ברובה , יצאו להם מזה טובות הנאה מיניות , אז , “גברים” יקרים , תפתחו את ערוץ האפנה , תנסו להבין ששנות השמונים וגם התשעים עברו חלפו להן , וגם אז בחורה הייתה נשפכת ביתר קלות לידיו המסוקסות של ג’יימס דין או מרלון ברנדו ולא לידיו של איזה אלטון ג’ון רגיש עד הקאה מזדמנת.
                  וץפסיקו לעצבן אותי כשאני בחופשה.
                  וזהו.

                  ושבוע טוב , גם.

                  • בועז כהן

                    אני חושב שאתה צודק.

                    נשים נפלו – נופלות ועוד תיפולנה לרגליהם של הגברים מהסוג הבסיסי.

                    אני קורא לזה “מבחן הכדורגלן”. שום אינטלקטואל מכריס ומקריח, מקסים ומבטיח, לא ינצח בתחרות עם כדורגלן מצליח (על חסדיה של אשה יפה)

                    עכשיו ככה: אני לא חושב שגברים מאמצים פוזה של “רגישים” כדי לתפוס זיון. אני חושב שפשוט יש גברים שהם כאלה. עם צד נשי מפותח יותר.

                    אבל אתה צודק בנוגע למשיכתן של הנשים לגברים המחוספסים יותר. יעברו עוד מאות שנות אבולוציה, כנראה, אם בכלל, עד שזה ישתנה. זה יותר מדי ב”בילט אין” שלנו, במכניזם הגברי או הנשי.

                    אני תמיד התפלאתי איך זה שגברים רדודים, קשוחים אבל נאים משיגים בקלילות נשים חכמות ומוצלחות מהם פי מאה. עד שהבנתי שזו דרכו של העולם. נשים אומרות שהן אוהבות אותנו רגישים, עם צד נשי מפותח.

                    בפועל הן נמשכות לגברים שעדיין מייצגים את הגבריות הישנה, את המודלים המוכרים

        • קודם כל אני מתנצל על הבילבול בשם
          התכוונתי לכתוב עובר אורח ומשום מה
          החליק לי החצי הראשון, התבלבלתי קצת, סליחה!

          בעניין המח, יש מחקרים כאלה והם די רציניים
          אפשר לחלוק עליהם, כי גם מדענים טועים, אפשר
          להגיד שמניסיון שלך זה אחרת, אבל אי אפשר לדחוק אותם
          לפינה לא לגיטימית ע”י השוואת מי שמשתכנע מהם לחמור
          או להתייחס אליהם כשעשוע (כמו שעשה בועז)
          אכן, כשמדובר במוח, רב הנסתר על הגלוי, אכן יש עוד *המון*
          דברים לא ידועים ולא ברורים בקשר אליו, אבל יש גם כמות לא
          מבוטלת של ידע. כמו שיודעים איפה האיזור האחראי לתחושת
          רעב ושובע, איפה האיזורים האחראים לדיבור, זיכרון ועוד פעילויות
          של המח, ניתן להאמין למדענים שאומרים שידוע גם איפה האיזורים
          שאחראים לתפיסה מרחבית או מילולית ולהאמין שאפשר לדעת את
          המפותחות של האיזורים האלה אצל בני המינים השונים, למה ידע על
          מרכז הדיבור נשמע אמין וידע על מרכז התפיסה המרחבית נשמע לא אמין?
          זה לא אומר שפיצחנו את כל סודות המח האנושי, זה רק אומר שיש עוד משהו
          שאנחנו יודעים עליו.

          האם כל מה שמרמז על הבדלים בין המינים נהיה מוקצה ומגוחך?
          אני טוען שוב את מה שכבר טענתי קודם: יש הבדלים בין המינים ואני
          לא רואה סיבה מיוחדת להציג טענות על הבדלים כאלה כלא רציניות
          ובטח לא להגיד שהן שוות לתחת. אל תסכימו, זכותכם לחשוב אחרת
          אבל אל תזלזלו, זה לא משהו קיקיוני.

  3. אתה כותב מצוין, נח. חד, קולע, בהיר, משכנע. היית יכול להיחשב לכותב הטוב ביותר בבננות. הבעיה היא שאתה לא כותב. אתה כותבת.

    • צ'יקס

      אני חושבת שכותב המאמר לא רמז לשוביניזם, כמו שהוא הציג אותו בפנינו.
      המציאות האיומה שחובקת בתוכה חלוקות מסורתיות לככה אז אתן בנות וככה בנים מונע מגיטריסטית דגולה להפוך באמת לאחת כזאת. העובדה שהיא סוליסטית בנשמתה בעוכרה, מה שהיה לא היה קורה אילולא היתה גבר. עצוב.

    • בועז כהן

      והוא לא סתם כותבת, נח שלו. הוא כותבת שמאלנית (-:

  4. בלגניסטית

    העובדה שסילביה ג’אנקוזה היא סוליסטית , קשורה מן הסתם בעובדה שהיא אינדוידואל.
    קשה לי להבין נח למה אתה מאפין אינדוידואליות כתכונה גברית דווקא . התבדלות , כהגדרה ,או כחלק מן ההגדרה של המונח אינדבידואל, היא מושג יחסי , יחסי לחברה שבה חי האינדבידאום . מאחר שעדיין אנו חיים בחברה שמושתת על עקרונות גבריים , שגוזרים על האישה לחיות בעולם בתפקיד של “עזר כנגדו ” , ולא כישות עצמאית , יש יחסית מעט נשים שמרשות לעצמן לחיות ולתפקד בדרכן . זה לא אומר שהאינדבידואליות היא תכונה גברית . זה אומר שהפנמת את העקרונות השובניסטיים הללו . עובדה שבמעוז גברי שובניסטי כמו צה”ל למשל , התכונה שזוכה כמעט תמיד להערכה היא רוח צוות , אינדוידואלים נקראים בצבא: סוציומטים, ונתפסים כחריגים .

    • בועז כהן

      למרבה הצער, עדיין נשים עשויות להצליח יותר כשהן מאמצות קודים התנהגותיים גבריים (גבריים על פי הקלישאה, כמובן)

      קשיחות, שימת זין, אטימות רגשית מסויימת, כוחנות, תחרותיות, לבוש שמתקשר עם זכריות (לא עדין, משדר נוקשות).

      אני, וזה כמובן אישי לגמרי, מתעב את כל התכונות הללו אצל נשים ואצל גברים גם יחד.

      • בלגניסטית

        יחודיות ואינדבידואליות הם ללא ספק תכונות אנושיות משותפות לגברים ולנשים . היחודיות של סילביה ג’אנקוזה , שגרמה לה להצליח , יכלה להיות באותה מידה גם הסיבה לכשלונה . באמנות קשה מאוד להצביע על גורמים להצלחה ולכשלון.

        דבר נוסף קשה מאוד להגדיר יצירות אמנות מופלאות מוזיקאליות או אחרות כגבריות או נשיות , הן מעבר לכך , מעבר לזמן ולקונטקסט החברתי והתרבותי שבהן הן נוצרות .

  5. בועז כהן

    אפרופו, מוח גברי ומוח נשי ומוח בכלל

    אלכס סביצקי פירסם ספר על המוח בשנת 1989 (בעברית), שנדחה על ידי המימסד הרפואי וחוקרים רבים באקדמיה, רק מפני שסביצקי הוא… אוטודידקט. דווקא בעולם גילו עניין רב במחקר שלו, מפני שהוא סתר לחלוטין את עניין האונות, המרכזים ואזורי השליטה שבמוח.

    ובכל זאת – 12 שנים אחרי, עדיין מחקר המוח בחיתוליו ותאוריות משונות על תיפקודיו עדיין מתפרסמות במגזינים נחשבים לרפואה וביוכימיה

  6. בועז כהן

    ג’ימי פייג’, מרגע שנטש את “יארד בירדס’ והצטרף ל’לד זפלין’ (באמצע 1968) לא החליף להקות כלל.

    מרק נופלר מ”דייר סטרייטס” עבד בנאמנות בלהקתו מ- 1976 ועד פירוקה הרשמי בתחילת שנות התשעים

    קית’ ריצ’ארדס מ”רולינג סטונס” מנגן באותה להקה 40 שנה.

    הגיטריסט של אירוסמית’ (חרא להקה, אבל לא חשוב) נמצא באותה עמדה, באותו הרכב, משנת
    1973

    רוברט פריפ מ’קינג קרימזון’ הוא הגיטריסט והיוצר העיקרי של ההרכב מ-1969 ועד היום.

    דייויד גילמור מנגן ב’פינק פלויד’ מ- 1968 (“קערית מלאה סודות”, האלבום השני שלהם) ועד המופעים הפאתטיים שלהם כיום. 33 שנה, יא מאנאייק…

    דייב אוונס (“דה אדג’) ממונה על תיק הגיטרה החשמלית ב U2 מ – 1978 שזה 23 שנות שירות רצופות

    • רוברט פרייפ, לא רק שמ69 הוא בקינג קרימזון. הוא גם היחיד.

      הוא החליף מאז כארבעה הרכבים ושוממר בקנאות על השם, מה שלא הפריע לו להוציא תקליטים אחרים. לבד, עם אינו ועוד.
      נופלר לא דוגמא – זו הלהקה שלו.

      גם קית’ ומייק הם לא דוגמא. זו הלהקה שלהם, גם אני לא הייתי עוזב.

      ג’ימי פייג’, הא דןןקא דוגמא קלאסית – גייטריסט אולפן שניגן במאות תקליטים, החליט שהוא מצטרף ללהקה שבה ינגן מה שהוא רוצה.

      גם גילמור הצטרף לפינק כדי לעמד בקידמה ולבלוט.
      לטעמי, דוגמה לגיטריסט שלא עשה את זה, הייא לא אחרת ממיק רונסון, שמשום מה העדיף להשאר בצל.,

      • יעל מלמד

        האיש שניגן לדייויד בואי והפיק למוריסי
        זצ”ל

      • בועז כהן

        1. גיטריסטים מחושמלים תמיד יבלטו בהרכב. זה בילט-אין, פועל יוצא של ה”פנדר סטראטוקסטר”, ה”מיוזיקמן” או ה”גיבסון לס פול” שלך. גם ליד סולנים אקספרסיביים (ומכוערים עד אימה) כמו אקסל רוז, סטיבן טיילר ומיק ג’אגר – עדיין יש לך צ’אנס גדול לגנוב את ההצגה

        2. אפרופו גלגוליה של “קינג קרימזון”, שמת לב שהבאסיסטים תמיד שרו שם? מגרג לייק ועד ג’ון ווטון (אתה יכול להגיש מועמדות, נח!)
        ועכשיו רק נותר לברר מהו אלבומם המושלם ביותר של הקרימזונים. בעיני זה תמיד יהיה
        ISLANDS
        אבל כל עבודה אחרת שלהם מהשנים 1969-1974 תתקבל באהבה על המערכת שלי

    • זוקי

      בדיוק!
      לא כולם מוכרחים להיות הרד הוט צ’לי פפרס.
      מה הקטע שלהם בכלל עם להחליף גיטריסט כל תקליט?

      • שמעון סגל היהודי

        בחורה שמנגנת על גיטרה חשמלית זה בדיוק כמו בחורה שנוהגת על משאית. בשביל זה לא מתפלא בכלל שיש לה שערות על הרגליים סילביה הזאתי. יש דברים שהם לא בשביל בחורות – לא יעזור כלום ובשביל שלא תחשבו שאני עושה אפליה אז לדעתי יש דברים שהם גם לא בשביל בחורים. לקבל מין אנאלי זה לא בשביל בחורים למשל וגם לשים אודם זה לא בשביל בחורים אז נכון שיש בחורים שכן מקבלים מאחורה וכן מתאפרים אבל אלה החריגים ובשביל זה קוראים להם ככה = “חריגים” כי הם שייכים ל-עשרה אחוז באוכלוסיה שמקבלים בטוסיק וככה גם בחורות שנוהגות בסמי טריילר או מנגנות בגיטרה חשמלית ועושות בודי בילדינג זה “חריגות”

        • אבוקדו

          יש הרבה בנות שמנגנות על גיטרה….ומגלחות….
          רוצים דוגמאות??
          קורטני לאב וחברותיה ללהקת הרוק hole
          והבאסיסטית המדהימה
          (שפרשה לאחרונה..) של הרכב הרוק הטוב ביותר שנות ה-90

          (לדעתי…לפחות..)
          הסמשינג פמפקינס

          ואני לא חושב שזה כל כך חריג….
          בת זה בסך הכל גבר בלי ביצים…ועם מצבי רוח..
          והר,ד הוט צי’לי פפרס עם כל הכבוד הפסיקו להזכיר להקת רוק כבר בתחילת שנות ה-90…

          • לילית-נסיכת האופל

            כן…ד’ארסי הבאסיסטית הענקית של ‘הדלעות’ שפרשה לטובת האובליביוס הנרקוטי
            וג’אסטין פרישמן המדהימה מ’אלסטיקה’
            ופי ג’יי הרווי
            וכריסי היינד
            וכמה מחברותיי הטובות ביותר
            ו’חריג’ זו מילה שהאח הגדול נתן כמרשם לתרופה מקילת סימפטומים של חרדה עבור אלו שסובלים ממחלת התפיסה המוגבלת וממגפת צרות האופקים. ממש מין ואליום מילולי .
            ועכשיו שמעון לפני שלחץ דמך יגיע לרמות שמסכנות את קיומך, תגיד לעצמך מהר שתגובתי היא תגובה ‘חריגה’ ושוודאי שעירת רגליים אנוכי.

            • אח, כריסי היינד!
              השם הראשון שעלה לי בראש
              כשקראתי את התגובה של שמעון

              אני לא יודע אם היא מגלחת רגליים
              אבל עם או בלי שערות, היא פשוט כל
              כך אישה שהיא מנפצת את הטענה שזה
              לא לנשים הגיטרה.
              סקסית ונפלאה הכריסי הזאת

              מישהו מכיר רב טוב?
              (ורפורמי, אני לא חושב שהיא יהודייה)

    • ג'וליה

      אחחח…. דה אדג’, דה אדג’….

      מה יש לו שם, בקצה? זה מה שאני רוצה לדעת 🙂

      • לילית-נסיכת האופל

        פלטינה טהורה. ומה חשבת?

        • אבוקדו

          תרתי משמע..ומשחקי מילים..אחח אני פשוט אוהב את זה…

          לטובת מי דארסיוש פרשה ?

        • ג'וליה

          יש לנו שם את דה אדג’, עם הפלטינה והמבט ה… בלתי מוגדר הזה בעיניים שפורם לי את החזיה בלי שאני אפילו אתאמץ, ויש את בונו, שהוא בכלל מפיל חללים עם האנקה הקטנה הזו בקול שלו, החריקה המוכרת שאני אזהה גם אם זו תהיה פעם ראשונה שאני שומעת שיר של U2 ועוד לפני שיגידו לי שזה שיר שלהם…

          ואפשר לשמוע את זה מצויין ב- *I’ve got you under my skin* שהוא עושה בדואט עם פרנק סינטרה. חריקות משמעותיות ו… הופה, רק דיברתי והנה הוא ברדיו… 🙂

          • לילית-נסיכת האופל

            לי באופן אישי בונו לא מדגדג את הקצה של קרס החזייה ואולם אני מלאת הערכה ליכולתו המוסיקלית ולפעילות ההומניטארית שלו לטובת העולם השלישי ולמען שלום כלל עולמי.
            לעומת זאת בילי קורגן מ’הדלעות המתנפצות’ מדגדג לי את כל אמות הסיפים.

            What if the sun refused to shine
            What if the clouds refused to rain
            What if the wind refused to blow
            What if the seas refused to wave
            What if the world refused its turn
            What if the stars would hesitate
            What if what is
            isn’t true
            ……….
            *בילי קורגן* גם זמר גדול, גם חתיך,גם משורר, גם מלחין
            וגם נתן לבועז כהן חולצה שלו במתנה-פשוט אליל 🙂

        • פלטינה לא מחלידה?

          • לילית-נסיכת האופל

            פלטינה זו מתכת אצילה שלא מחלידה, בדיוק כמו הנשמה הטהורה שלך שעשויה ממיליון קראטים של חומר טהור, כפארה 🙂

            • “אמרתי לה זה רושם חיצוני
              אל תקני, זה לא האף שלי”

              • אבוקדו

                היתכן שיש עוד אנשים בארץ חוץ ממני שאוהבים את הדלעו ת?
                היתכן שיש עוד אנשים שאוהבים את השיר שאני כל כך אוהב ?
                (apples +oranges adore…אין לו גרסה נורמאלית בהופעות..)

                וכן..בילי די חתיך…וכו..אבל מה…
                הקול המיוחד שלו…נשמע בהופעות מה זה -אבל מה זה מוזר…

                (אפעלו יותר מוזר מהקו של מילרין-אני מפחיד- מנסון..)
                (ולא פלטינה בהחלט לא מחלידה !

                ולא נראה לי שהיא תחזור
                (“לאובי ואן קנובי יש סיכוי יותר טוב להיות הבאסיסט החדש שלנו מאשר לדארסי”)
                כריסטני היינד ?
                לא שמעתי…לא ראיתי…מי זו ?
                חולצה לבועז כה ן??
                איך איך ?

                • אבוקדו

                  ושיר הרוק היחיד של u2
                  זה
                  thril me’ kiss me ‘ kill ,me
                  מהפקסול של “באטמן לנצח”..

                  • בועז כהן

                    טוב, אז מעשה שהיה כך היה.
                    במרס 1992, זמן קצר אחרי שנפרדתי מאשתי השניה והאהובה, נסעתי כדי לנחם את הלב השבור בדירתו של חברי הטוב ג’ק, שגר לו בשיקגו.
                    חוצה אנכי את מישיגן אווניו, בואך דאון טאון שיקגו, אל השכונה המקסימה שבה גר לו ג’ק, ומגיע אל הרחוב היפהפה, ששדרת עצים חוצה אותו. קפה ועוגיות ב”סטראבקס” השכונתי, סיבוב קניות ב”מרשל פילדס” ואז ג’ק אומר לי: “מכיר את ‘סמשינג פמקינס’?”
                    אתה צוחק עלי? גיחכתי. “גיש” לא יורד מהמערכת שלי כבר שנתיים.
                    “אז שתדע”, אומר ג’ק ומושך שאחטה נון שלנטית מהמרלבורו, “שהוא שכן שלי ואנחנו מאוד מיודדים”.
                    חלאס, חלאס – ביטלתי בזילזול את דבריו של הג’ק.

                    אבל הוא היה רציני. ובאותו ערב העברנו ערב של וויסקי ,סיגריות ודאחקות עם בילי קורגן (שאז עוד היה לו שיער שחור וחלק על הראש). באותו סוף שבוע סמשינג פמפקינס גם הופיעו בעיר, עם להקת חימום שיקגואית נוספת – ‘ורוקה סולט’. הלכנו להופעה, כמובן.

                    אחרי שבועיים בילי יצא לסיבוב הופעות באירופה. ערב לפני כן ישבנו בסבבה בדירתו המעוצבת (עם הפסנתר הלבן, היפהפה) ובילי החליט לתת לי חולצה במתנה.

                    אחרי חצי שנה יצא “חלום סיאמי”, נמכר בתשעה מיליון עותקים, הפך את הדלעות לאחת הלהקות החשובות, המפורסמות והעשירות בעולם, וזהו. זה כל הסיפור

                    • אבוקדו

                      ענק…
                      אני עפר לרגליך…

                      הללויה בועז…

  7. לא שמעתי את הזמרת, אבל אין אין אין על קורטני לאב. הילדה הנצחית שמורדת ולוקחת הרבה גיטריסטים בסיבוב.

    • אבוקדו

      ואם כבר דיברנו על בילי קורגן ושמעתי את שמה של קורטני לאב…
      הרי שאתם בטח זוכרים שבשנות ה-90 במוקדמות…בזמני gish השניים היו זוג לכל דבר..
      והיא עזבה אותו אחר כך לטובתו של מי אלא אם לא קורט קוביין…
      ויש האומרים כי הפרידה הזו הייתה הרקע להרבה מהשירים בחלום סיאמי..
      (ו disarm בראשם..)

      • מריטו

        כל אדם יעשה כל אשר חפץ ליבו ואם חשקה נפשה של זאת האומרת לעצמה בלי כבלים או בלי סובבים אשר כובלים אותה ,יכולה היא להיות המאושרת או העצובה באדם .גם הז’אנר של הרוק שמת אך מחייה את עצמו בתקופה האחרונה יכול להתבטא בצורה זה רק חבל שעוד “בנות העם” לא מצטרפות אלא רק מביעות דעה. די למילים קדימה עם הרגליים

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *