מה הקטע שעדיין נמצאים שם בשביל האקסית? כל כך קשה להם להשתחרר, או שדווקא כדאי להעריך אותם?

גברים משחררים

לזכור ולזכור

הרגשה אישית היא, היא תמיד מצלצלת אלייך, נשענת עלייך ברגעי חולשה ואני, אני צריכה אותך וזו לא רק הקנאה. נכון שאתה תמיד מתקן אותי ואומר שאין לי ממה לחשוש, אבל אני לא יכולה שלא לתהות עליכם. “לא מוחקים מישהו אחרי כל כך הרבה שנים ביחד”, אתה אומר לי, “אי אפשר פשוט להעמיד פנים שזה לא היה”. והאהבה שחלקתם? אני מנסה לא לחשוב על זה, אבל לפעמים משהו בתוכי לוחש היא יותר חשובה לך ממני, ויש גם אחרות. אחרות שלא שוכחות אותך, אחרת שלא מניחה לך, ומה שהיה ביניכם, ואני יודעת שאתה שלי, והנה כבר סופשבוע הגיע ואתה במטבח מבשל לנו ארוחת ערב והבית הדומסטי שלנו, בורגני שליו ורגוע ואני לא יכולה שלא לתהות, מה היא רוצה ממך?
בחדר נעורייך, תמונה שלה מונחת אצלך במגירה, וכל התמונות שאתה לא נותן לי למחוק מהמחשב שלי, למרות שזה אצלנו בבית. זיכרונות אתה אומר לי, אולי אני ארצה להיזכר בהם יום אחד, ואני אומרת איך תשכח?! היא לא נותנת לך לשכוח לרגע, בבית הורייך, בקשרים עם חברייך, בבית שלנו.
רבנו, בגללה אתה יודע, איך אני לא חושדת? איך אני לא דואגת? אני פשוט פגועה. אנחנו רבים ואני תוהה, זאת רק אני? אני ארכאית? קנאית? משהו בי לא בסדר?
הפסקתי לחשוב על מה שאני מרגישה, אמרת לי להפסיק, כי גם היא נפגעת, למה היא לא מכירה בקיומי? בפעם האחרונה אהוב, רציתי שתעזוב את הבית, לך אליה אמרתי לך.
“לא אלך”, ואני רוצה שתישאר.

אקסית יקרה, בדקי את עצמך: האם את מחפשת חלון?

אני רוצה לקרוא לכל האקסיות האלה שנמצאות שם בחוץ ואני חושבת על זה שאני סוג של אקסית בעצמי, גם לי יש חבר לשעבר, אחד שאהבתי מאוד ואולי גם אני משלה את עצמי כי גם לו יש חברה שבטח לא כל כך מאמצת את הרעיון שאני מתקשרת אליו. ולי איכפת? לא, למען האמת לא איכפת לי, אולי כי כל אחת נלחמת את המלחמות שלה עם השדים שלה, ואולי אני שדה שהיא בעצם לא כל כך גרועה. אולי כי לא אני לא רוצה לשמור לי את החלון פתוח. כמו שהיא בוודאי רוצה.
כמו שאני רואה את זה מועדון האקסיות מתחלק לשתי קבוצות עיקריות ולא ניתנות לשינוי. יש מצד אחד את האקסית המיתולוגית בהא הידיעה – היא זרקה אותו והם אהבו כל כך, והשמש זרחה והרוח נשבה רק בשבילם, ולמרות כל האהבה המדהימה הזאת שהם חלקו הם נפרדו. כמובן שהם יזכרו לנצח אחד את השני במסגרת זהב בלב שלהם. הסוג השני כמובן זה הסוג הרגיש, הפגיע, הכול כך עדין והן כמובן הנזרקות, אילו שהוא אהב מאוד אבל היו מאוסות וחדגוניות ולכן עם כל הכבוד לאהבה ומישהי לישון איתה בלילה זה פשוט לא זה וזהו נגמר, רק שהסוג הזה הן הגרועות ביותר, הן אילו שתמיד מנסות לפתוח בחזרה את הדלת שנסגרה מאחוריהן. ואחת כזו היא השדה שלי.

הצילו!

לשתוק? לבכות? להעביר שבועות שלמים בכעס ובכי, לצעוק, לבכות, לרטון, לרמוס (אותה), זה לא עובד. ומה עכשיו? לבכות שוב, לדבר עם חברות, לקלל אותה, לבכות ולקלל אותה שוב ואולי גם אותו, וימים עוברים ואנחנו רבים אני והוא. והיא שם, פגועה ומנסה, ואני? אני משתגעת. אני עדיין לא מצאתי דרך להתגבר עליה, אני מנסה בכל מאודי. לא יודעת מה לעשות. והתמונה שלה עדיין אצלו במגירה.

תגובות

  1. קוצנית

    חשבתי:
    אוי, זה כמו בשירים האלה של קרן פלס וחברותיה. עד שהתרגלתי לשירים לקח לי שנה, עכשיו זה גולש גם להתחבטויות ברשת? לא מספיק ברדיו?

    אחר כך חשבתי, הבחורה כותבת יפה, למה לא עושים לה עריכה כמו שצריך. אין לי בעיות עם הפסיקים והכל, זה חלק מהחיבוטים, זה אותנטי – אבל נשארה עוד עבודת עריכה.

    בסוף חשבתי – זה ממש נכון החלוקה הזאת של סוגי האקסיות. באמת יש את האקסית ה”חזקה” שכאילו היא נשענת עליו אבל בעצם זה עדיין המשך של הדינמיקה שהייתה שם בקשר, שהיא החזקה והדומיננטית והוא החלש, בד”כ גם זה שיותר אוהב. ויש את ה”תלותית” שגם איתה הדינמיקה נמשכת בדיוק אותו דבר, והיא עדיין צריכה אותו וצריכה אותו, ורגישה, ופגיעה, ונשית כזאת מדי.
    ושתיהן מאיימות כל אחת בדרכה.

    מצד שני, האיום כאן הוא לא מהן, האיום הוא מהדינמיקה, ומהנסיון שלי מרגע שהקשר הנוכחי מקבל את הדינמיקה שלו, האיום הולך ופוחת. ובדרך כלל הפחדים מהאקסיות קשורים לא סתם ל”שדים” כשם כללי, אלא ל”שדים” ספציפיים מאוד, של איפה המקום שלך שם, האם את זאת שצריכה או זאת שתומכת, האם את מקבלת מה שאת צריכה ומה בכלל את צריכה ועד כמה.
    כי יכול להיות שהוא גם עדיין קשור לטיפוס האקסית הדומיננטי אבל זה לא מפריע לך כי את בעצמך כזאת, ובא לך לפעמים להיות נשענת ותלותית ובגלל שאת לא מרשה לעצמך, מפריע לך לראות אחרות מרשות לעצמן, ועוד איתו.

  2. שיר היקרה,
    קראתי והזדהתי. גם לבחור שלי האקסית הייתה נוהגת להתקשר והוא, בגלל שהרגיש “אשם” בכך שנפרד ממנה היה נפגש איתה- ואת רק יכולה לדמיין איך זה גרם לי להרגיש. אבל החלטתי שאני חזקה ובעיקר סומכת עליו, ואם הזמן הוא הרגיש פחות אשם ויותר שלם עם עצמו ועם הקשר שלנו והיא התקשרה פחות.
    לפי דעתי, עזבי את התמונות שלה ועזבי את השיחות שלה- אל תריבי איתו על זה פשוט תאהבי אותו ותחיי איתו מתוך עמדה של עצמאות וחוזק ולא מתוך עמדה של חולשה- וכך הוא יעריך אותך הרבה יותר ממנה ויזכיר לעצמו שוב שהוא עשה “עסקה טובה” במקום שתרחיקי אותו ממך במריבות על הנושא ותגרמי לו לפנטז על כמה שהיה טוב אז…

    ומילה לכל האקסיות המציקות
    האקס המיתולוגי שלי, איתו הייתי 6 שנים נשוי היום למישהי אחרת ונפרד ממני כדי להיות איתה- גם אני יכולתי להיות אקסית כזאת ולהעיב על חייו אבל בחרתי לשחרר אותו ובעיקר אותי והיום אני מאושרת כי אני נמצאת עם מישהו שמתאים לי הרבה יותר.

    בהצלחה!

  3. את לא ארכאית ולא מוזרה. את צודקת. לא בטוח שמריבות יובילו אתכם למקום טוב יותר אבל לא תמיד אפשר או רוצים לשלוט בזה.
    זו בעיה שאנשים מעדיפים להילחם על קשר מהעבר ולפגוע על ידי כך בקשר נוכחי מתוך תחושה שאחרת – חירותם נפגעת. עוד סוג של בולשיט..

  4. הבעיה היא בגברים… הם אלו שלא יודעים מה הם רוצים מאיתנו ומעצמם… הם אלו שמשחקים ברגשות שלנו… הם משתמשים במילים “רגשות” ו”אהבה” כאילו אין להם משמעות… נמאס כבר מהשטויות שלהם!!! שיחליטו אחת ולתמיד מה הם רוצים! אנחנו לא יו יו… אי אפשר לשחק בנו…

  5. ליטל

    כתיבה תחבירית גרועה

  6. נכרי

    לזכור ולא לשכוח. חבר שלך פועל במתכונת היהודית הקלאסית.
    נגיד שזה שיש לו אובססית הנצחה זה עוד דבר סביר, אבל למה לעזאזל הוא מראה לך את התמונות? מזל שהוא לא שם אותן כשומר מסך על הדסק-טופ.
    בקיצור, הוא מחזק את הכוח שלו בהווה על ידי מיתיזציה של העבר ועל מנת לעשות זאת הוא חייב את שיתוף הפעולה שלך. לדעתי את צריכה לעבור מפאזה לוחמנית (שמרוקנת את הסוללות שלך ומממלאת את אלה שלו), לפאזה של אדישות. תתעלמי מהכל – לא בהפגנתיות אלא בהערות אגב סתמיות. זאת הדרך הכי טובה להילחם במניפולציה של יצירת קנאה. האיש הזה רוצה אותך מוחלשת, קנאית ומוטרפת. אל תתני לו את זה.

  7. בוביז

    פשוט דברי איתו בשקט והסבירי לו איך את מרגישה בכל המצב הזה
    אם הוא לא מבין, או שלחילופין לו אכפת לו – אולי הוא לא באמת גבר חייך
    את מי הוא מעדיף לשמח? את מי הוא מעדיף לנחם? במי הוא מעדיף לתמוך?
    בה? או בך?

  8. שיר היקרה,
    גם לחבר שלי יש אקסית שמנסה להיכנס לחיינו ואת צודקת זה מעיק,
    הבנתי מדברייך שגם את סוג של אקסית בעצמך:
    “גם לי יש חבר לשעבר,אחד שאהבתי מאוד ואולי גם אני משלה את עצמי כי גם לו יש חברה שבטח ל כל כך מאמצת את הרעיון שאני מתקשרת אליו…”
    אז נראה לי שאת יכולה להבין את חבר שלך,
    השאלה כאן האם את יוצרת קשר עם האקס על מנת להחזיר לחבר שלך או מכיוון שאת רוצה להיות עם האקס בקשר-מתגעגעת,אוהבת,לא שוכחת..
    אם הסיבה היא שאת מתגעגעת או משהו כזה אז אין לך סיבה לריב עם החבר שלך כי גם את כזאת ואת יכולה להבין אותו אך אם הסיבה שאת עושה את זה כדי להחזיר לו את פוגעת בכולם גם באקס שלך ובחברה שלו בכך שאת מנסה להפריע להם וגם בחבר שלך מה שיראה לו שאת לא בוגרת ,במקום לעשות שיחה שקטה ולפתור את העניינים בינכם כי זה עלול להיגמר רע(מניסיוני בעבר).

    מקווה שעזרתי
    בהצלחה!

    • שיחות שקטות, הבנה הדדית, פסיכולוגיה בגרוש….
      בנות, תכניסו טוב טוב לראש שלכן:
      מ ס מ ר מ ו צ י א מ ס מ ר !
      בנאלי, נאדטלי, בסיסי אבל נכון!
      תפסיקו להתברבר על הבנות רגשות וכו’. מי שלא מתחשב ברגשותיה של חברתו ובקנאתה הראשונית, הבסיסית, הוא אידיוט!
      גם קופים מקנאים! וזה אפילו טבעי!
      תפסיקו כבר עם כל הזבל הזה של ההבנות. איפה שטוב נשארים ואיפה שמרגישים רע, מדברים ואם זה לא עובד, בורחים!!!!!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *