עד שיגמרו לי המילים

ושום מילה על מאמא עוף

מאז שהתחלתי להשתמש בסבון דאב, חיי השתנו ללא היכר. עור פניי הפך למתוח, קטיפתי ונעים למגע, אני רצה וקופצת חופשי למרות הטמפון הצמרירי המתארח בתוכי, אהובי כרע אמש על ברכו השרוטה והציע שאנשא לו, כי לדבריו טוב ממנו לא אמצא ובנוסף גם קיבלתי זיכוי במשביר מחסני אופנה לרכישת חצאית סקוטית עם גימור פורטוגלי חינני ואפילו נציגת "יס" שידורי הלווין תיאמה עימי סוף סוף מועד התקנה, החמישי במספר.
בקיצור, מאז שהשתמשתי בסבון דאב, אלוהים מחייך אלי ערום מתוך הספא המרופד שלו בעננים.
היה זה בוקר נאה וצלול, קרצפתי את מצחי וסנטרי בסבון דאב, מרחוק נשמעה קולה המתקרב של משאית זבל שהתגלגלה בעצלתיים במורד הרחוב, נרעשתי ממפולת חפצי האשפה שצנחו בחבטה אל תוך לוע המשאית ודילגתי במהרה אל המרפסת כדי לאסוף את הכבסים הלבנים שתליתי לילה לפני. חיבקתי את צרור האריגים הנקיים ומילמלתי לשכנה מהמרפסת ממול: זה ריח שכיף ללבוש.
כשתסרוקתי לא עשויה ושמלתי שמוטה ברישול מיהרתי לצאת את הבית לטובת פגישה שנקבעה במרכז העיר. פילסתי את דרכי בין פחי הזבל המלוקטים והעלובים. ענן הדורדורנט שהזלפתי על עצמי התערבב עם ריחו החריף של חיתול הפמפרס של בן השכנים שפוספס מהמשאית ונפל על המדרכה. מקסימום לכלוך במינימום מאמץ. ככה זה עם עיריית תל-אביב.
"הלו בובה. פרח שלי, יסמין, את צריכה טרמפ?" נהג המשאית שרבב אלי את ראשו מהחלון. "אני לא אוהבת שמשנים לי את השם וגם לא את החיתול של בנו של השכן," עניתי.
אחר כך טיפסתי על הג'יפ הירוק והנוצץ של הבוס שלי. התנעתי בעדינות בדיוק כפי שהוא לימד אותי, שד' בן ציון, פינת קינג ג'ורג' ואיתות ימינה לכיוון רחוב דיזינגוף. הרמזור היה ירוק אבל הנתיב שלי היה חסום על ידי שליח בלונדיני שהתיישב על הטוסטוס הלבן שלו באמצע הכביש ושקע בשיחת פלאפון קולנית. סתם כי בא לאמא שלו לדבר.
"הלו, אתה מוכן לנסוע? הרמזור ירוק!" שורה של נהגים החלה לצפור כמקהלה כועסת.
"למה?? אה?? למה מה קרה?" השליח הרעיד ראשו בכעס. "עם פלאפון נקסט אני יכול לדבר עד שיגמרו לי המילים, ועוד לא נגמר לי מהבת-זונה על הקו."
אוי, הנה הריטואל בכבישים שוב מתחיל, הרהרתי בעצב. טוב שהבאתי איתי מהבית עוגת הבית. רק כמה חבל שאין לי פה קפה טורקי בלי גרגרים צפים. 5 אותיות.
ישבתי וקוננתי על מר גורלי. אחרי כמה דקות של בהייה ברמזורים זה קרה. מבטי העגום התנגש בסלקום היקר והמסרטן שלי ומיד ידעתי: עם סלקום אני אף פעם לא לבד. אז חייגתי אל הבוס שלי ואיימתי עליו: "אני מגיעה למשרד תוך חצי שעה, תכין לי מוס קרלו או שיהיה פה בלאגן". אחר כך חייגתי לתא הקולי הפרטי שלי ולא שמעתי ת'הודעות של אחותי. הייתה לי הודעה קולית אחת ובודדה אך מלאת משמעות בזה הלשון: "בדין זה כמו סדין."
ובצומת כבר החלו להתלהם הרוחות. "הלו, שליח, תזיז ת'אופנוע שלך, אני לא צוחק, באמא שלי," אחד הנהגים טרק את דלת רכבו בזעם, "תנגב כבר את הגבינה שלך מהכביש לפני שאני אגרום לך להקיש על החמש לביטוח ישיר".
"וואללה, גם כן אתה," השליח הסיר את הקסדה. "אני רואה שפאנטה בטירוף שלך, מה?" ואני בתוך הג'יפ, נסערת אבל לא מתערבת. טוב שהיה לי בתוך התיק גליל נייר טואלט של לילי כריות, כדי שאוכל לנקות בינתיים את שכבת האבק שהצטברה על שמשת החלון הקדמי.
לפתע שמעתי מישהו מתופף בנקישות אצבע רמות על הזגוגית האחורית של הרכב. "אני דודי, דודי, התותח!" נער שמנמן שפניו התפוחות העלו פלומה של זיעה, שלף מטלית ומיכל שפריצר שקוף והחל לקרצף במרץ את החלונות של הג'יפ הירוק.
בנתיב לצידי התכנסה גברת צעירה בתוך הסובארו המאובק שלה ושלחה בי מבט מלא קנאה, הוצאתי את הראש מהחלון וצעקתי לעברה בקול השמור למורות לכלכלת-בית: את רואה שושי, עכשיו הדשא שלנו ירוק יותר". בעולם כזה, הרהרתי לעצמי, טוב שיש מי שדואג לך.
בטחון זה לא משחק, לכן עברתי לליידי ספיד סטיק. אז החלטתי לקום, לצאת מהרכב ולסלק מהכביש את השליח הטפיל הזה בכוחות עצמי.
"תגיד, איך קוראים לך?" ניגשתי אליו בהיסוס.
"את יכולה לקרוא לי דודו".
"דודו מהום סנטר?"
"לא, אני דודו משליחויות "אספרסו-אקספרסס-של-חצות."
"נעים מאוד, תקשיב דודו, אתה חייב לעזור לי, יש שמועות על מגן תחתון חדש ולשמועות יש כנפיים, אני חייבת להפיץ את השמועה הלאה, ואתה קצת מפריע לי ככה באמצע הכביש."
"אוי, אישה, את באמת חושבת שהשמועה נכונה? אל תשתטי."
"נו, אל תהיה כזה, תפנה את הכביש, בוא הביתה, אני כבר לא אומר אף מילה, לא אהיה רעה. אז בוא הביתה, הסתכל כל כך מאוחר עוד מעט יהיה כבר מחר. אז בוא, בוא הביתה."
"נו, בסדר, רק בגלל שהבאת לי אותה ככה בפרסומת של קוטג' , אני מסכים לפנות בשבילך את הכביש, הנה אני חובש קסדה, מתניע ונוסע".
כל הנהגים בכביש היו ממש בהלם טוטאלי מיכולת השכנוע שלי, כולם יצאו מרכבם ומחאו לי כפיים סוערות. חוץ מנהג אחד, קרח ומשפם שישב בתוך מאזדה שחורה ומצולקת וחיטט באף שלו בריכוז רב. חיטט, גילף, נבר וקילף ממש כמו מקופלת. עד הפירור האחרוןןןן.
היפר נטו כןןןןןןן. איזה חיטוט מנצח.

תגובות

  1. והכל בגלל סבון? אני לא רוצה לדעת מה יקרה לך אחרי שימוש יום יומי בשמפו..
    טוב לדעת שיש מי שמפנימה את עבודת הקודש של הפרסומאים באשר הם..

    ענק, מזמן לא צחקי ככה.

  2. אנונימוס

    יאללה, איך הרגת אותי מצחוק, הו מיי גוד!!!!!
    🙂

    גדולה!

  3. נועה1

    מי ייתן ולעולם לא יגמרו לך המילים.
    ותמשיכי לפזר עלינו חיוכים של ג'יפ ירוק

  4. שמיצה

    הראש היהודי שלנו ממציא לנו כל מיני המצאות.
    חוץ מפרסומות טובות.
    שלא לדבר על הפרומואים.

    כי עכשיו כמו כל הבנות. בכל פעם שאני משתמשת בטמפון אני מסתכלת
    טוב טוב מסביב לראות שאף אחד לא יצא המפלייסטיישן של אח שלי
    ויכריח אותי ללבוש פלטפרומה וחולצה צמודה מדי.

    לצחוק, זה מה שיש לעשות.

  5. platipoos

    המילים אמנם לא נגמרו!
    אבל מה לעזאזל קרה לכל הנושאים?
    הם נגמרו לך?
    אין יותר על מה לכתוב?
    נשאר רק הבבל"ת?
    לפחות האכזבה נמהלה בשעשוע קל.

  6. בן אורי

    מאוד צחקתי. והתיאור הפלסטי של החיטוט באף – מגעיל וגדול גם יחד. בשורה התחתונה יש מסר מאוד עצוב בנוגע לשטיפת המוח הבלתי פוסקת שנעשית לנו, כדי שנמשיך להיות צרכנים אובססיביים

  7. פנדורה

    הילי לא פרסומאית בעצמה?
    ולא היתה כתבה כמעט זהה בידיעות אחרונות לפני איזה חודש?
    סתם תהיות.

  8. myodea-ma

    ועוד משהו. למה מזניחים את שוק המצבות, את ארונות הקבורה, את המוות. למה לא למתג הכל, עד הסוף? למה לא לזרום עם זה? ואל תגידו ששוק המצבות לא הולך חזק. עוד מעט הולכים לבחור בראש ממשלה שמבין בזה.

  9. מריאט

    פיהקתי ולא הפסקתי (ואני בדרך כלל לא כותבת כשאני לא אוהבת ) אבל זה היה תרגיל בכתיבה מתחילה ועוד נכשל. SORRY

  10. פלצנות אמיתית

    אני מבין שצריך לצחוק או משהו כזה , תקנו אותי אם אני צודק

    יש איזה שמועה עקשנית שטוענת שהנשים הן יותר אינטיליגנטיות , כנראה
    שזה עוד לא הגיע אליך, אולי בגלל השביתה ברכבות

    בכל אופן מותק , תפסיקי לראות טלויזיה , זה יעשה לך טוב בחיים
    למה כמו שנראה לי החיים שלך בזבל , אולי גם כן בגלל השביתה.

    • ושוב אני אתנצל..סליחה שאני נהנת משטויות והומור..
      סליחה ערן שלא הבנת אז? מדינה חופשית, לא מוצא חן בעיני כבודו אדרבה תכתוב אבל ראבק קצת השקעה.אם לקטול אז לפחות בסטייל.
      כמו הפרסומת לקוטל נמלים עם הריח.
      שחקו אותה שלא נרגיש..

    • ההיא שהלכה

      תגיד, ערן, אתה לא חושב שהגזמת קמעא? על סמך מה קבעת שהילי לא אינטילגנטית? כנראה ששביתת הרכבות היא דווקא בתחנת הרכבת שלך.

      בסך הכל הילי הציגה נקודת מבט כואבת, בראיה צינית מפוכחת וצינית למדי. תרבות הקאלט הזאת, שעברה מהעולם המערבי והגיעה גם אלינו. תרבות הקניה הישראלית אינה נבדלת מתרבות הקניה המערבית (קרי: האמריקאקית, הבריטית, הגרמנית וכהנה וכהנה). לא סוד שאנשים לא מועטים מכורים לטלויזיה. שעות רבות הם מעבירים ברביצה מול הקופסה המטופשת הזאת, בין תוכניות שעשועונים לתוכניות תחקיר. אפילו חדות השעה הפכו לעסק ממוסחר של רייטינג והקניית הרגלי צריכה לצופים בבית. כמה פאתטים הפכנו להיות, כמה.

      לא, לא מוצאת את עצמי מתחברת לפרסומות הללו, אני חושבת שלעולם גם לא אתחבר לטרנד הזה של אריאל אולטא (שתאמין לי הפך למגפה ברשתות השיווק מיד לאחר שהפרסומת עלתה לאוויר. אילו היית ניגש לערוך סקר רשתות שבוע לאחר הפרסומת, היית מגלה שאחוזי המכירה עלו בעין שיעור לעומת הימים שקדמו לאותה פרסומת מבעיתה). בעיה לא קטנה, נכון?

      עם יד על הלב, כשאתה מוצא את עצמך בדרך לבית הקולנוע, מהם הסיכויים שתשמע בחוץ לא מעט אנשים, שיאמרו אלה לאלה ש"הסרט אוטוטו מתחיל, בואו נמהר, לא רוצה להפסיד פרסומת, מת עליהן"?

      אני לא אכליל, לא טובה בהכללות כלל (אילו הייתי טובה, כנראה שהייתי עורכת מחקר אמפירי וכותבת מאמר שיפורסם במגזין מדעי וקוצרת שבחים או הצלפות מאנשי מקצוע), אבל זה די ברור ומאד ידוע, שכמות הפרסומות עולה ככל שהתוכנית המשודרת היא בעלת רייטינג גבוה. מספיק שתראה שתי תוכניות בשבוע (כמו "עובדה" ו"העין השלישית", ששתיהן תוכניות תחקיר, ואתה לעולם לא תמתח בקורת על האדם הצופה בהן כ"שיטחי" או "מכור לטלויזיה") וגם בהן תספוג פרסומות וסלוגונים וסיסמאות ומשפטי מחץ וגאדז נואוז וואט אלס.

      כאן צריכה להידלק נורית אזהרה. האם כולנו הפכנו לצרכנים שמושפעים משטיפת מוח אגרסיבית שמטופטפת עלינו תדיר או שמא כולנו צריכים להדיר רגלנו מהקופסה המבעיתה הזו. התשובה לעולם לא תהא חד משמעית. ככל שאסלוד מהקופסה הזו (עד שמונה שעות שבועיות, שהקצבתי לה כבר לפני עשור, עוד לפני עידן הפרסומות) אני מודה שאת מרבית הפרסומות שהילי ציטטה במאמרה הספיקותי להכיר.

      בסך הכל מאמר שמעלה חיוך. חיוך של הזדהות. חיוך של אכזבה. חיוך עקום. חיוך. אל תצחק, ערן, זו לא סדנה "תראפיה בעמצאות הומור", ברם זה לא מעיד על מחסור זה או אחר אצל הכותבת ובטח שלא עודף.

      ולך, הילי, תודה על חיוך לשעת צהרים זו ועל תחושות הקבס שעוררת בי לאמריקאניזציה שהגיעה שוב אלינו בשיא "תפארתה" ועוררה בי שאט נפש שוב.

      • אינדי_גו

        נדלקה לי בראש די מזמן. ואת בהחלט מנתחת את זה יפה.
        אני למשל הבנתי על מה נכתב הקטע, אבל לא זיהיתי אף אחת מהפרסומות (חוץ מפאנטה, שיש גם בקולנוע), פשוט, כי אין לי קופסת טימטום ביית ולכן אני נחשפת למעט מאוד פרסומות (רק בקולנוע המסחרי, וגם שם אני לא הרבה, מעדיפה את האין-פרסומות של הסינמטק).
        קל יותר בלי שטיפת המוח הזו, שתגיד לי מה חסר לי (עאלק) בחיים (תודה, אני יודעת לבד, וזה לא משהו שאפשר לקנות בסופרמרקט).
        אני לא מתגעגעת בכלל. אז אני מפסידה שתיים שלוש סדרות שוות. משום מה זה לא פוגם באיכות חיי. ועד שלא מתנתקים מזה, לא מבינים כמה לחץ סמוי המכשיר הזה מפעיל עלינו.

      • באמת, ההיא שהלכה, את צוחקת או רצינית?
        את רוצה להגיד לי שכתבת את המאמר ה'מעמיק' הזה ברצינות?
        עוד מעט גם תגידי שבתרבות המערבית אוכלים יותר ג'אנק פוד מאשר בעבר.
        לא שמענו את הדברים האלה פעם, נגיד, לפני עשרים שנה?
        חברים, משהו חדש, אולי?
        בין מאמר קצר והומריסטי (גם אם לא מעמיק במיוחד), ועד לנסות לכתוב עליו מסה אקדמית מעמיקה, הדרך ארוכה.
        אבל אחותי, עשית אותה בקפיצה קלילה. סחתן

      • משועמם רצח

        לזאת שהלכה. אולי ערן באמת צודק? הפרסומות באמת מטופשות, אבל אפשר לא לראות אותן. אבל כמו כל יהודיה טובה, מישהי חייבת לבכות (בטח פולנייה).
        אני מאמין שזה באמת קשה ליצור פרסומת, אז למה לצחוק? אפשר פשוט להעביר הלאה. את לא רואה אותנו מעבירים צחוק על מה שאת, או הילי שרון עושות.
        עכשיו, אני לא מעביר ביקורת על רמת האינטלגנציה של הילי, אבל המאמר הוא באמת ברמה של ילדים מכתה נמוכה. לצטט… בחיי….
        חוץ מזה יש כמה פרסומות די טובות בארץ.
        אבל.. זה מגיע למי שרואה ערוץ שניים.

    • או בגלל הסבון המסריח ההוא -דאב?

  11. זה כתוב אחלה כמו סיטקום טעויות מצחיק.

    יש לי משפט נוסף שלקוח מהפרסומת של חב' החשמל שתמיד הידיד ההומו שלי אומר לכולנו:
    *"לי יש כלל – אני זהיר בגן החשמל!"*

    גדול, לא?

  12. שלא יגמרו לך המלים, לעולם! את שומעת?

    פשוט כייף לשמוע אותך (כן, ממש לשמוע) משחקת עם המלים, עם השפה, עם העבודה ועם החיים.

    ג'יפ ירוק, אה?
    מדרכות דיזנגוף, זה השטח שלו!

  13. ג'ינג'ית בדימוס

    כמו שאמרו קודמיי…אפשר ברמה קצת יותר גבוהה, ועם הומור טיפה יותר שנון.במקום סתם לדקלם את כל הפרסומות עם מילות חיבור.
    חבל..בעקרון יש לך את זה.

    • קודמייך לא אמרו את זה. לא כולם ואפילו לא רובם.
      במיוחד לא אמר את זה, מי שכתב ממש קודם לך. אני.

      את יודעת:
      המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם….גם חלקו של דבר בשם חלק מאומריהם..

  14. די תפסיקו לקטול כל דבר
    מאמר נחמד נכון אומנם לא ברמה אקדמאית אבל הרי לא כולם אקדמאים פה נכון?
    וחוץ מזה מי שממש לא אההב יכול פשוט להפסיק לקרוא באמצע וכמובן
    לא להגיב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  15. דוז פואה

  16. רויטל

    במיוחד כשהבנתי שעצם העובדה שאסי דיין מככב בפרסומת לסלולאר אומר משהו עגום במיוחד על תעשיית הקולנוע הישראלי.
    תשמעי, בובה, הקטע הזה היה מצוין, והוא הראה מציאות עגומה עוד יותר, מהסוג שאני עומדת מולו בהשתאות מה. הקטע הזה של דיקלום פרסומות כחלק אינטגרלי מהשיח החברתי הישראלי עושה לי אקזמה בישבן השמאלי שלי.
    קלטי סיטואציה: "אני יושבת בבית, רואה סרט, פתאום הטלפון מצלצל. אני אומרת "הלו" בקול ענוג, ומהצד השני מישהו צורח לי: "גבבבבבבבבבבבבר!". טראח, הטלפון נופל לי מהיד מרוב בהלה, ולוקח לי שלושים שניות(זוז!) להבין שזה הידיד שלי, שחושב שכל שיחה איתי זה אודישן ל"מאמא עוף".
    כבר כתבתי לא פעם על היותינו מותג חברתי שלא שבע לעולם בעולם מלא סמלים, סלוגנים ושאר חראות שעושות לי לחשוב איזה כיף היה בלי כל הקטע הפרסומי הזה, ומצד שני, היום שלחתי צ'ק לבחינה למכללת תקשורת ופרסום.
    אוחחחחח, האבסורד. מצד אחד להכניס לתופעה, ומצד שני לרצות לקבל ממנה משכורת.
    ואולי יש צד שלישי, אבל אני עדיין חוקרת אותו. כשיהיו לי תוצאות, אני אודיע לך.

  17. אני אחת הצרכניות הפחות נבונות שהכרתי ,נופלת ברשתם של הפרסומאים בכל פעם מחדש .
    השפה שלי אמנם לא מתבססת על סלוגנים למיניהם ,אבל זה לעיתים משעשע אותי כשזה נשמע מסביבי ,למדתי את זה כנראה מאמא שלי ,אם משהו מוצא חן ננסה פעם אחת -לא קרה כלום אח"כ נראה …מתרוששים מזה באיזשהו שלב !!
    כולנו צרכנים אובססיביים -תודו,חברים בואו נשים קץ להתחסדות ,בהכל !!
    גם אני נפעמתי מיכולת השכנוע
    ומחיאות כפיים סוערות גם ממני !!

  18. רק מאמא עוף שמעתם?? ??
    רק מאמא עוף
    ואם אפשר במרינדה
    לא להאמיןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
    מצויין,
    למרות
    כן
    שיש למאמא עוף כוכבי עוף ואתמול שהייתי בסופר כל התאריכי "פג תוקף" היו לעוד יומיים
    מתי אני אספיק לאכול כל כך הרבה עוף?
    בכלל
    בגלל שאני רווקה
    ואין לי זמן לעשות קניות
    אז אני עושה פעם בחודש
    אז התאריך תפוגה של המוצרים צריך להיות לחודש קדימה
    אם אני מוצאת לחודשיים קדימה
    הקניה כפולה מרגשת ממש אורגזמה קולינרית
    יאללה אני עפה לאכול איזה LGG1
    עד שיבוא אורך לרגע ויהרוס הכל

  19. לימור

    איזה רעיון גדול לכתוב על השטויות האלה, פשוט עשיתי לי את הבוקר, בעבודה המסריחה שלי, שאני מתה לעזוב.
    נחמד לצחוק במקום להיות מבואסת בתשע בבוקר.
    אחלה, כן ירבו כתבות כמו שלך.

  20. עשית לי. אני, שנדמה לי שאני מנותקת לחלוטין מכל זה, לא צופה בטלויזיה, בקושי מקשיבה לרדיו, אף פעם לא יודעת על מה מדברים כשמתחילים להתפעל מהדוגמנית מהפרסומת של, מצאתי את עצמי מזהה חלקים ניכרים מהכתוב, במאמץ אמנם, אבל הפרסומות מנגנות לי בראש, בהחלט.
    זה מדהים. מאיפה הן הגיעו? איך זה חודר למרות הנסיון המודע, המתאמץ, להאטם בפני העניין הזה?
    זה עושה את העבודה, גם בולעים קשה, גם מוכרחים לצחוק. היפ היפ הילי.

  21. מגיב בקיר

    אני חושש שקצת קשה לי להסכים עם השמחה הכללית. הפירסומות גורמות לאשליית מציאות, שהיא מזיקה. אם אינך נראית כמו בפירסומת, אינך נראית טוב. אשלייה של אושר כתוצאה מצריכה מביא את תרבות הצריכה לקידוש עצמי. רכש רכישות הכל רכש!

    • פעם לפני שנים, בשנות ה – 30 למשל, חשבו שהפרסומות עובדות במין מודל>תגובה.
      כאילו יש איזו מין מחט אפידרמית שחודרת למוח ומזריקה השפעה שבעקבותיה יש תגובה.
      כבר הרבה שנים שאיש לא חושב ככה.

      פרסום עובד, זו עובדה. אבל הוא עובד בדרכים מאד שונות.

      לחשוב באמת שהפרסומות גורמות לשטיפת מוח או לעיוות של המציאות. נו, באמת!
      הפרסומות עובדות קשה מאד כדי למשוך מעט תשומת לב, לגרוםמ לכך שתחשוב או תדע שמשהו קיים, ואולי שתהיה לך חשיבה חיובית לגביו.. (לא בדיוק, אבל בפשטנות מה).

      הרבה חזרה עוזרת למסרים מסויימים להקלט ולעבור עוד שלב למטה דרך "מנהיגי דעה".

      תפסיקו להיות יראים מן המדיה. זה בדיוק כמו שסדרות אלימות, לא מעודדות אלימות.
      זה בדיוק כמו שארצ'י בנקר לא מעודד גזענות

      שמתם לב שבמדינות המערב, במקום שיש תפוצה הכי גבוהה של טלויזיות, במקום שיש הכי הרבה סדרות שעוסקות באלימות, יש הכי פחות אלימות ופשע…. כן!

      אפילו בארה"ב, ששיעור הפשע בה, מהגבוהים בעולם, הפשיעה קיימת יותר במקומות שבהם הילדים אינם צופים שעות רבות בטלויזיה. בדרום לוס אנג'לס, בברונקס.

      למעשה, ברוב ארה"ב, פרט לערים הגדולות, כממעט שאין אלימות.
      ברוב המקומות בארה"ב אין כמעט פשיעה.

      פשיעה מתאפיינת בד"כ במבנה משפחתי מעורער, בעוני הסמוך לעושר, בהזנחה, בערעור של המוסדות הלא פורמליים.

      קל מאד לומר, זה הכל הטי וי.

      אבל המציאות מצביעה על עובדות שונות

      והפרסום, אגב, עובד….

      המפרסמים כמובן שקוראים לזה – החופש לבחור
      והצרכנים – שטיפת מוח

      והאמת, איפה שהוא באמצע. בין המציאות האובייקטיבית, למציאות המדיה, במקום שגם קרי המציאות הסובייקטיבית…..

      • המודל הוא כמובן : "גרוי>תגובה"

        שיעור הפשע בארה"ב הוא מהגבוהים ב"עולם המערבי"… לא ב"עולם".

        בשכונות העניות והצבעוניות של ארה"ב יש שיעורי פשע עצומים שמתקיימים אגב, בתוך הקהילות עצמן. רוב השחורים פוגעים בשחורים ולא בלבנים.
        רוב ההיספנים פוגעים בהיספנים ולא בלבנים.
        אנשים בשכונות המצוקה, לרוב, פוגעים באלה שדומים להם על רקע תסכולים ממחוזות שונים!

      • myodea-ma

        בהנחה שערוץ האופנה הוא פרסומת מהלכת (סליחה, מדדה על עקבים דקיקים) לאנורקסיה, הרי השפעתו (בתוספת ערוצי הטלוויזיה השונים, העיתונות, שלטי החוצות, החיים האמיתיים, you name it) מרחיקת לכת עד מהפכנית.

        כי איך שלא מסתכלים (צופים) עליו, הלך הרוח הזה, המגולם באותו ערוץ אופנה שאני יכולה לבהות בו שעות, הוביל להתפתחותה של הפרעה נפשית חדשה, שלא היתה קיימת לפני 50 שנה נניח (פרחח מוזמן לתקן אותי בעובדות). פרויד, בכל אופן, לא שמע על זה (פרחח, מיד לתקן!).

        וזו באמת לא השפעה בסגנון של גירוי-תגובה. זה הרבה יותר מתוחכם והרסני. כל כך הרסני, שאנחנו מסוגלים להתעלם מזה ולהחליט שאנחנו אנשים נאורים, ולא חייבים לרדת שלושה ק"ג כדי להיות מאושרים.

        מה, לא חייבים?

        • יקירתי, מודלים ליופי היו מאז ומעולם. הם היו שונים מעת לעת.
          גם לפני עידן הטלויזיה ולפני עידן הפרסומות, היו מודלים. יתכן שהם היו אחרים.
          יש מחלות "אופנתיות" רבות.
          תרבות פנאי, הולידה חחלק ניכר מהן. למשל… "השמנת יתר"

          לפני 100 שנה, היה מעט מאד פנאי לאנשים מעטים מאד. ממילא, לא היה זמן להמון לקחת חלק באופנות, בהרגלים ובצריכה. זו הייתה פריבילגיה של המעטים.
          כשנכב "יסורי ורתר הצעיר" על ידי גתה, עשרות אלפים התאבדו ברחבי אירופה (כולם משכילים, כי רק משכילים קראו..) והיום, זה נראה לנו מוזר.
          אנורקסיה, בולימיה והפרעות אכילה נוספות, לרוב אינן בעייה שנובעת מ"חיקוי" של מודלים אלא מצביעות על בעיות אחרות. קשות. לרוב בתחום התא המשפחתי.

          סרטן, גם היא מחלה די מודרנית, אגב, בין היתר מכיוון שפעם, אנשים לא חיו מספיק זמן ואלו מביניהם שחיו, היו כאלה שהגנים שלהם ומערכת החיסונית שלהם היו מספיק טובים כדי לשרוד – דבר שאיפיין מיעוט.
          תוחלת החיים לפני חמישים שנה, הייתה 45.

          ערוץ האופנה, הנו אחד מהערוצים דלי הרייטינג.

          האם אין לטי וי השפעה? ודאי שיש, אלא שהיא מורכבת ושזורה בכל כך הרבה דברים נוספים שביחד מרכיבים את מה שאנחנו קוראים לו "תרבות".

          • אתה מדבר שטויות, ואילו מי יודע מה צודקת לגמרי. אנורקסיה הגיעה בישראל לממדים מפחידים (אנחנו מקום שני בעולם) דווקא בעשור האחרון ובאופן מובחן לאחר שחדרו לחיינו ערוץ שתיים והכבלים. אפשר לתרץ תופעות בשלל תירוצים מצדטדקים וכביכול מתוחכמים. אבל מאנורקסיה גם מתים, ואנורקסיה, באופן חד משמעי ובדוק סטטיסטית, לא היתה כאן במימדים כאלה לפני עשור אחד בלבד. אז אל תזיין את המח.

            • אמרת משהו?

              ולמה את לא כותבת בניק הרגיל שלך?

              את חוששת שזה יתפס לא רק אידיוטי אלא גם אישי?

            • myodea-ma

              קודם כל, נמאס לי לקרוא כאן את צירוף המלים המבריק – "את/ה מדבר/ת שטויות". אפשר לעבור קצת לאנדרסטייטמנט ולא לוויכוחים בסגנון הכנסת?

              ולענייננו: ברור שמחלות נפש לא נובעות מהמדיה. אבל לנערה או אשה (בסדר, יש גם גברים מעטים בעסק) שקיימת אצלה המסגרת האישיותית/משפחתית/חברתית למחלת נפש מסוג זה, המדיה מספקת את התכנים. ואם ננסח את זה במונחים שיהיו קלים להבנה לפרחח – הקונסטיטוציה האישיותית שנוטה לבעיה נפשית מסוימת זקוקה לתכנים. ואוכל ודימוי גוף הם שני תכנים שמתגבשים גם באמצעות גירויים חיצוניים. במקרה הזה, גירויים חיצוניים הרסניים מאוד.

              • מאד מודה לך על כך שאת מנסחת את הדברים המורכבים כל כך באופן שגם אני אוכל להבין.
                אחרת…מי יודע מה?!

      • מגיב בקיר

        ארצ' בנקר לא מעודד אלימות, פירסומות לא מעצבות תפיסת עולם, הטלויזיה לא משטחת את המחשבה. הפרחח הביא את האמת, הריעו לפרחח!!!
        אתה מביא מספר דעות ומציג אותן כעובדות. זה לא הופך את הדעות ליותר יציבות או מבוססות. המאפיין החזק ביותר של התרבות המודרנית היא היותה תרבות צריכה. יש על זה ספרים מכאן ועד להודעה חדשה, תנועות מחאה מכאן ועד ארה"ב.
        בתור אדם שזכה לא לצפות בטלויזיה מספר שנים, אני יכול לציין את הבדלי החשיבה המתעוררים בין אנשים הצופים בזבל לבין אלו שלא. לך דבר עם אנשים חסוכי טלויזיה ותוכל לראות את ההבדל.
        או שאתה פירסומאי, ואז עזוב. אז אתה צודק.

        • אני לא פרסומאי. זה הדבר הראשון. יותר מכך, אני גם לא היה אף פעם פרסומאי.

          לגבי הדברים שאמרתי, אני אשמח, אם זה מעניין אותך, להפנות אותך למחקרים מבוססים ומרתקים בתקשורת המונים.

          ארצ'י בנקר, הייתה אחת מהתוכניות המרתקות והמושמצות ביותר. מחקר פאנל שליווה אותה גילה:
          1. אנשים לא שינו עמדות לאורך כל הסדרות. גזענים נותרו גזענים, וליברלים נותרו ליברלים. כל אחד משך את המסרים שהתאימו לו/ה.
          2. מי שהיה גזען, חשב שארצ'י בנקר צודק ומי שהיה בעל עמדות ליברליות חשב שדווקא "ראש כרוב" הנלעג צדק. העובדה שארצ'י היה לכאורה דמות מצחיקנה ואילו "ראש כרוב" דמות נלעגת לא שינתה דבר.
          3. המחקר הזה שינה תפיסות רבות בתיאוריה של תקשורת המונים כולל העובדה שמדיה בעיקר מחזקת ולא משנה עמדות

          לגבי מחט אפידרמית:
          בבחירות שהיו בארה"ב בשנת 1940, נבחנו לראשונה עמדות הציבור לפני תחילת מערכת הבחירות, במהלכה ולבסוף ביום הבחירות. היה זה המחקר הראשון הרחב בתקשורת המונים שעקב אחרי תהליך גיבוש עמדות ושינויי עמדות במערכת הבחירות.
          המחקר גילה:
          1. מי שגיבשו עמדה לפני מערכת הבחירות, עמדותיהם לא השתנו במערכת הבחירות
          2. מי שלא גיבשו עמדות במערכת הבחירות התנהגו בדומה לחתך הסוציו-אקונומי שממנו הם באו.
          3. במדיה, לכאורה, לא שיחקה תפקיד.

          בעקבות מחקר זה התקיימו מחקרים נוספים שמהם נולדה התיאוריה של "מנהיגי דעה" שמדברת על
          "Two steps floww of communication" ששם הוכח שהמדיה מעבירה מסרים למנהיגי דעה בעלי דעות מגובשות ואלה ממשיכים את ההפצה אל הקהילה הקרובה, או אל חבריהם לעבודה, ללימודים וכיו"ב.

          אז ככה:
          אני לא פרסומאי.
          כאשר אני מדבר על דברים, אינך צריך להסכים עם דבר מדברי, אבל תן לי ולו מעט קרדיט, רק על מנת לבחון ולשאול האם יש ביסוס לדברים שאמרתי או שמא הם רק "דעות" של פרסומאי.. שבהם אתה מזלזל.
          אני לא מזלזל בפרסומאים, פשוט זה לא מעניין אותי.
          לגבי שיעורי הפשע, אנא עבור על מחקרים בסוציולוגיה ולא על כתיבה פופוליסטית בלתי מבוססת בטורי רכילות ו"דעות".

          אשמח לשרת אותך ולהעביר לך פרטים נוספים.

          וכן…..
          זה שיש תרבות של צריכה לא אומר שטלויזיה משטחת את המחשבה
          ולא אומר שפרסום עובד בדרך של "שטיפת מוח" אלה מסקנות שלא נובעות כמובן בהכרחץ זו רק קונוטציה שנוח להתפס בה במקום לטרוח ולשול למה בעצןם ערכי התרבות שמאן דהוא מעדיף, אינם תופסים את החברה כולה. או למה יש אלימות?
          יותר קל להטפל לפרסומות ולטלויזיה מאשר לבדוק את הדברים ובעיקר להציע להם פתרון.
          הפתרון אגב, קשור בחינוך ובדוגמא אישית
          בל, כאשר יש 40 תלמידים בכיתה, שכר נמוך כל כך ועוד… קשה להביא למערכת מורים/ות בעלי רמה וגם אם כן, לא נותנים לאלה כלים על מנת להצליח….

          ותודה לך ל שנאלצתי להתייחס לכך באריכות

          • אה, ושכחתי כמובן לציין:
            1. אחי הגדול ממני, פופסור וחוקר ידוע בתחומו, אוהב מאד את המכשיר המטמטם הזה, ממש כמוןני, רק שאני לא נחשב.
            2. בנותיי, צופות גם הן בטלויזיה, קופצות על טרמפולינה, משתעשעות בנדנדות ולא הולכות לחוגי דעת מדהימים… לזה יהיה להן זמן כשהן ייאלצו.
            3. בנותי מתות על גרויים נוספים, שלא נכפים עליהן.

            • פרחח, כבר סיפרת במקום אחר שאתה רק הנדסאי, נכון? כי היומרנות שלך די אופיינית לאנשים שלא באמת למדו הרבה. במדעי החברה תוצאות מחקר תלויות לא מעט בחוקר ובמגמות שלו ובאפנה השלטת באקדמיה בתקופה מסויימת, וגם במקורות שמממנים את המחקר…

              • צר לי לאכזב אותך,
                היה זה שמוליק אחר שהצהיר כך על עצמו.

                אני לא הנדסאי ואילו עקבת באמת אחר מה שכתבתי בכתבה אחרת, לא מזמן אגב (אצל אתי אברמוב) דווקא כתבתי את מדתי בכל הקשור למדעי הרוח לעומת הנדסה בכלל….

                אבל, להסיק מסקנות נוחות מעובדות לא קשורות, אינה המצאה ייחודית לך….

                ההשכלה הפורמלית שלי, אם זה נחשב בעינייך מכיוון שבעיניי זה לא נחשב, היא בפילוסופיה ובתיאטרון.
                הרציתי באוניברסיטאות בתחום תקשורת המונים ואף הוזמנתי להעביר קורסים באוניברסיטת תל-ביב לתלמידי MA
                אבל ל ניתן לעובדות לבלבל אותנו, נכון?!

                לגבי מחקרים, תקפותם ושיטות מחקר, אני מבין שאת בעלת תואר, מומחיות והבנה רבה בשיטות מחקר, בכל הקשור לתקשורת המונים, סוציולוגיה וכיו"ב ועל כן את מחווה את דעתך…

                • אנטי-טטנוס

                  פרחח, למה אתה לא מגלה לנו ש"בננה" היא אסתי?

                  עכשיו זה מובן. התיסכול שלה דוחף אותה תמיד לעמדות מוזרות..

                  אסתי, באמת את חושבת שמימון שהכל קונספירציה? אפילו המחקרים הידועים ביותר?
                  אויש, אני מרחמת עלייך. אשה קשת יום את. אשה בודדה וסובלת.

                  קחי לך חיוך, כי בחיים שלך, יש מעט מדי מאלה.

                  וקחי לך גם פרח לדרך, רק אנא, אל תקטפי פרחי בר ובמיוחד אל תרעי לפרח נחמד זה. כדרכך.

                  • נידהם

                    שירלי? אאוטינג כבר מותר כאן? כי נראה לי שאנטי טטנוס זו הלה. אני טועה?

                    • זה שאסתי בחרה להגיב לדברים שכתבתי כאילו יש בינינו איזה דיבור, איזה עבר, משהו שלילי שיש לו בסיס אישי, משהו, לא אומר שהדברים הם אכן כך. לא עולה על דעתי לדבר בלשונה של אנטי טטנוס, מצד אחד, ולא עולה על דעתי להשקיע זמן רב כל כך בהשתלחות, לא חשוב במי, מצד שני. אאוטינג אסור כאן, אבל למי אכפת, לא ככה, נדהם?

                • myodea-ma

                  פרחח, הצלחת להזכיר לי את ימי האוניברסיטה המשמימים, כשטרחנו לזייף את הממצאים בסמינר ב"התפתחות מוסרית". אז איך עוד לא הפנמנו שבעזרת ניתוח סטטיסטי אפשר להוכיח כל דבר ולסתור כל דבר בעולם, בעיקר כשמנסים לכמת מחשבות, ערכים, דעות, בני אדם, חיים שלמים?

                  • אני מניח שאת חושבת שאמרת כעת, משהו בעל משמעות.

                    מעניין מה זה היה!

                    • פרחח, נביא הזעם של האאוטינג- פתאום זה לא מפריע לך?
                      או שכמו בחוות החיות של ג'ורג' אורוול
                      לכל הגולשים יש זכות לפרטיות
                      אבל יש גולשים שזכותם לפרטיות שווה יותר?
                      אני אכן הופעתי כאן כבננה היום
                      והמילים הלא עדינות
                      זו הקללה שעמדה לי על קצה הלשון
                      בדיון ההוא… אמרו לי תקללי, תקללי
                      יא צדקנית
                      אז קיללתי.
                      ובקשר לבננה-
                      הלכתי למשרד הפנים
                      שאלתי, אפשר עוד ניק אחד?
                      אמרו לי כן, רשמו לי בתעודת זהות
                      הכל חוקי.
                      עכשיו איפה שירלי
                      זו השאלה הכי חשובה.

                    • אני באמת חושב שזה שפל למדי להעלות את עניין האימיילים שלך, שהיו או לא היו. זה בכלל לא משנה אם זה נכון או לא. ככה וככה זה מתועב בעיניי.

                      יחד עם זאת,תסלחי על כך שהבכיינות שלך, לא מרתקת אותי.

                      בנוסף, אין לך מושג מה זה אאוטינג!
                      לומר על בעל ניק אחד, שהוא גם בעל ניק אחר, זה לא אאוטינג. לומר על מישהו שהוא בעל ניק זה או אחר, זה לא אאוטינג. מי שמשחק בניקים שונים צריך לצפות שזה יקרה.
                      אם מפעילי האתר יעשו את זה, זה יהיה אאוטינג וחריגה מכל כלל שהוא. למיטב ידיעתי, הם לא נוהגים ככה.
                      לספר משהו שקשור לחיים האמיתיים, שלא נאמר פה, על ידי בעל העניין, ולהביא אותו לידיעת הציבור זה אאוטינג, זה פסול ויש להלחם נגד זה.

                      ועוד דבר אחד:

                      איי דונט גיב שיט אם את בננה או לא בדיוק כמו שאר הניקים האחרים שאת מוציאה מפעם לפעם כדי שיעניקו לך עידוד, במקום ש"הראי שלך שעל הקיר" מוציא לך לשון ארוכה.

                      אין לי גם כוונה למנות את הניקים האחרים שלך או את השימושים שאת עושה בהם. זה עניינך הפרטי ועניינו ששל מי שאת מעניינת אותו/ה באיזשהו אופן.

                      שלום לך.

                    • כמה דברים שפלים ושקריים רמזת כאן עכשיו, ואין בסיס אמיתי לאף אחד מהם.

                      כל כך עלוב.

                      ושלום גם לך.

            • מגיב בקיר

              על כל מחקר שתביא, אפשר להביא עשרה שיוכיחו אחרת. זה מה שיפה בעולם האקדמאי, כל אחד בוחר את מה שנוח לו.
              אני דווקא מעדיף להתייחס למחקר הדן במקרה הנוגע לעיירה קטנה בארה"ב בה בשל תקלה במשדרי הטלויזיה, הם חיו ללא טלויזה במשך שבועות ארוכים.
              כתוצאה מכך, התפתחו קשרים חברתיים, אנשים החלו לקרוא ספרים. היו מבסוטים.
              כשהטלויזיה חזרה, כל זה הלך.
              אם הטענות שלך מבוססות, אני חושב שכדאי שתפנה אותם למפרסמים, זה יהיה מאוד חביב אם גם הם יושכנעו שאין תועלת בפירסומות שלהם, וכך נוכל נוכל לצפות בסרטים בשקט.

              • מעניין איך הצלחת, בקלות כה רבה, לקפוץ מטיעונים בדבר פרסומות
                וטיעונים בדבר השפעת המדיה על האלימות

                למשהו, כל כך רחוק שנוגע לשינויים בהרגלים התרבותיים הכוללים.

                קוראים לזה קפיצה…ולא נחשונית!

                • מגיב בקיר

                  מחמד נפשי המתוק, הפרחח המתוקף.
                  אני לא דיברתי על אלימות. דיברתי על השפעת הטלויזיה על הרגלי התרבות של האנושות. זה אתה שדיברת על אלימות, ואני פשוט מוללתי את דבריך.
                  אתה כל כך נהדר בניתוח מצבים, אז אולי תוכל לברר איך קורה שאתה נמצא במרכז של התקפה כל כך תמימת דעים ודעות.
                  אני יודע! אתה צודק וכל השאר טמבלים.

                  ועדכון לכל המשועממים. הוסף מדור סאטירה בזוי לאתר המביש שלי:
                  http://members.iol.co.il/1984/

                  • פרחח

                    מה פתאום כולם טמבלים…

                    אתה הרי כל כך חכם. אתה מהכל כך כל כך חכמים. אתה מהחכמים ביותר בתולדות ישראל.

                    מזל שלאחאב נותר מגיב בקיר.

  22. eskimo dog

    אוי איזה שיעמום.
    זהו? נהייתם סדנת כתיבה למתחילים?
    והפרובוקציות איפה? ומיניות איפה? ומריה איפה?

  23. מיכל עלק

    אני אוהבת סרטי פרסומת. כמובן שרוב הפרסומות אוויליות ומשעממות, אבל במיטבן הן גאונות צרופה בעיני. הרבה יותר קשה לספר סיפור, לייצר אווירה, להעביר תחושות וליצור תגובה רגשית בסרט פרסומת שאורכו נע בין חצי דקה לחמישים שניות, מאשר בסרט באורך מלא. זכורים לטוב, אצלי, המעיל של קסטרו, מקצת מהסרטונים לליווי'ס, תפוזינה הראשון, סרט פרסום של נביעות או מי עדן (הקרחון המועבר מיד ליד) וכמובן "יש מכבי יש חברים", שבכל פעם שצלילי הפתיחה שלו היו מתנגנים היתה עוברת בי איזה תחושה של מי שמאפשרים לה להציץ לתוך חווית האחווה הגברית כפי שהיא מתדמה אצלי, על שלל מסוקסיה, יפי הבלורית והתואר.

    מסע פרסום מצוין למוצר דפוק לא ימכור את המוצר, הגם שמסע הפרסום עצמו, על סלוגניו, יטמע בזכרון שלנו. דור הג'ינס לא שתה קווינס, אבל שר את הסלוגן, ו"גם יפה גם אופה" הפך למטבע לשון הגם שהמוצר נכשל כשלון חרוץ.

    מאידך, לא כל הנסיונות של הפרסומאים לאנוס את השפה או להמציא חידושים לשוניים מצליחים. איכשהוא האוזן מזהה מה טבעי לה ומה לא. "תסוויצ'ו" הם ניסו לשדל אותנו לאמץ מושג חדש. אבל אף אחד לא קם, ובמקומותי לפחות הילדים ממאנים להסוויץ'.

    הסלוגנים המוצלחים נטמעים והופכים לחלק מהשפה המדוברת לא רק בגלל שטיפת מוח, אלא גם מפני שאנחנו אוהבים להשתמש בכותרות שאולות. פה ושם בארץ ישראל, מיד אחרי הזמן הצהוב וכשכל המשוגעים ירדו מהגג, אולי עוד ניפגש בשביעיות, ואז יתכן שזה שלא רצו אותו בתור שר חוץ יחזור כראש הממשלה.

    אני בכלל מהדור שידע את "כל אשה בוחרת אמה – כל אשה יודעת למה". בפרוץ הטלויזיה אל חיי בשנות השבעים המוקדמות, כשכוכבות המסך הקטן היו דליה מזור האלמותית, שרי רז וכרמית גיא, ודוגמגישות עדיין לא נולדו כתופעה, גם אז, כנערה צעירה התעניתי עם דיאטות. הרזון כאידאל אסטטי היה כאן עוד בטרם ימי הטלויזיה וערוץ האופנה. קראתי פעם איזשהוא הסבר סוציולוגי המקשר בין רזון לבין סימבולים לעושר. עושר, בעין, לא אושר באלף.

    זה נכון שאנחנו חברה צרכנית יותר מאי פעם. לא הפרסום יצר את זה, העליה בצריכה והשפע הכלכלי יצרו את עלית משאבי הפרסום. היכולות הכלכליות של הדור שלנו עולות על האמצעים הכספיים של דור הורינו. מחירי מוצרים שונים נמצאים בירידה מתמדת. שעון היה פעם מתנה לבר מצווה בשל מחירו הגבוה, אבל רק היום, במבצע, קנו שתי אריזות של תחתוניות עם כנפיים וקבלו שעון במתנה, ואם ככה, אז תביא כבר אחד מכל צבע…. טלויזיות ב- 900 שקל תחת כל עץ רענן ובכל חדר בבית, בעוד שההורים שלי שקלו פעמיים את הטלויזיה הראשונה בשחור לבן שעלתה כדי משכורת חודשית של אבא. יש לנו יותר זמן פנוי מהורינו, חמישה ימי עבודה, מכונת כביסה, מייבש כביסה, מדיח כלים, פאסט פוד ועוזרת, וזמן פנוי הוא לפעמים גם שופינג. הגבולות נפרצים, לונדון במרחק של 200 דולר כרטיס טיסה, ניו יורק 590 דולר, גני עדן של קניות והחשפות למוצרים שנפתחים בפנינו, הו, ג'טאם, איי לאב יו טרמינל בלה מיה.

    בלה מיה, מאמא מיה ומאמא עוף. הפרסומת איומה ממש, אבל המוצרים המוכנים שלהם מצוינים. המלצת הבית.

    וגם וגם – למי שנורא אוהב כרזות פרסום עתיקות, עם ציורים נאיביים, צבעים עליזים ומלל שבמושגי התחכום היחסי הנוכחיים הוא נורא משעשע – גלריה פרי בנווה צדק, אבל בעיקר חנות לכרזות בפורום לה האל בפאריז, וגם חנות בכניסה לשוק פורטבלו בלונדון. שווה הצצה.

  24. eskimo dog

    מוזמן להיכנס ל http://www.adcritic.com
    שימו לב לפרסומת החדשה
    של באדוויזר (בסדרת ה 'wazzzzzup " ) זה נקרא ALIEIN . סוף העולם ולהקתו.
    ועכשיו אסקימו נפרד מכם. כי הוא טס לניו יורק ואתם לא.

  25. מריה

    תשדירי הבחירות הם פרסומות לכל דבר. מה איתם? אין לכם מה להגיד עליהם?

    • מה נשאר להגיד על תשדירי הבחירות?
      אין כיבוס של כביסה מלוכלכת
      אין עימותים עם שלטים בניסים משעל
      אין חפרפרות שיסכלו קמפייניים סודים
      אין כלום.
      מי שרוצה בחירות שיראה CNN ויבין מה זה בחירות אמיתיות.
      לנו נמאס מוידאו קליפים של שרון וזום-אין לשומה של ברק
      אנחנו רוצים הפיכה צבאית בתשדירים.
      ויפה שומה אחת קודם:-)

  26. בוחנת האתר

    גגגגגגדדדדדדוווווללללל.

  27. בואנה שמעו על מה אתם מתווכחים?
    על האינטיליגנציה של הכותבת? על מה?
    אין לכם מה לעשות או משהו כזה?
    אינ באופן אישי קראתי, שועשעתי קמעה זה לא היה כזזזזזזה טוב אבל חביב ביותר….
    מקורי בוא נגדיר את זה ככה….
    אבל מה הקטע שלכם?? זה מה שמציק לי!
    מה זה אמור להיות! לכו תכתבו אתם מאמר ואז תשפטו

  28. אלמוני

    מקסים! שנון! נהנתי לקרוא

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *