צילה דגן

הפנתיאון

בולבול, תגיד למה? תגיד למה דווקא את צילה דגן, במלוא אונה, לקחת, מוקדם מידי, מבלי שהספקנו ליהנות מקולה הנפלא, ובכלל, מהיותה?
היא נולדה בפולין, כצילה קויבסקי, עלתה ארצה, לנהריה, והתגלתה בתכנית הכשרונות הצעירים “תשואות ראשונות”, הגירסה הרדיופונית הזכה והתמה ל”כוכב נולד”. צוות הווי הנח”ל פרש עליה את חסות הצבריות הישראלית, ויחד עם אופירה גלוסקא נטבע קולה החם בזיכרון ב”חורשת האקליפטוס”. היא היתה הקול הקלאסי לערבי שירי המשוררים ששטפו אותנו בשנות השבעים, וביקשו לעורר את ביאליק, שלונסקי, זלדה, מתרדמתם בת עשרות השנים. אבל כישרונה חבק גם מחוזות של ג’אז, ופרוייקט “ארץ טרופית יפה” זכה להצלחה לא מעט בזכות היכולת שלה לחגוג בקולה את השילוב המרהיב בין סמבה עולצת, ובין בלדות של שברון לב מבית ז’ובים.
שלושה שירים שלה הלכו אחרי רבים לכל מקום, ואין ספק שילכו. “ולא היה ביננו אלא זוהר” של לאה גולדברג עבר מהזוהר המזרח אירופי של גולדברג לשחר הענוג כורד במולדת הבלוז באמריקה, וצילה גישרה על שתי הנקודות הגיאוגרפיות של השיר הגאוני הזה, והפכה אותו לישראלי לגמרי. את הביצוע צובט הלב שלה ל”על הדרך עץ עמד” מבית מדרשו של איציק מענגר עשתה צילה דגן כפי שאף אחד לא יכול היה לעשות, כשחילצה מתוכה את הילדה ילידת פולין שהזמר היידי “ים טרי טרי טרי טם” ליווה אותה עוד בחיתוליה. היידשע מעמע הזו ששרה “מה קלה היא הציפור, מה כבד לב אמא” ידעה גם להיחלץ מהסכנה “הגלותית” ולהפוך אותה לרצויה, ולרלבנטית, בישראל מקדשת הצבריות.
ואם על ציפורים דיברנו, מתוך תקליט שירי הילדים שלה ושל עזרא דגן הפך הבולבול לציפור הרצויה ביותר על כל חוט תיל, ושיר הלביבות שלה ושל בעלה דאז הוא פריט חובה בכל חנוכה. ופריט חובה בשירת הערש לעוללים, ולאנשים שאוהבים להירדם עם שפתיים עגולות מחיוך, הוא השיר “כוכבים בדלי”. ואם בכוכבים עסקינן, צילה דגן לא היתה יכולה לככב כאן בשנים שבהן בחרנו להפנות את הגב לכל מה שהריח איכות וכישרון נטו, נטולי פאייטים וחשוכי שטיקים. ובכל זאת, רבים וטובים הפצירו בה לצאת מחנות הספרים והעיתונים שניהלה עם בעלה, ולחזור לשמח אותנו בקולה. ביישנית וספקנית, היא היתה תמיד על סיפו של קאמבק מיוחל. הפסנתר שלה תמיד היה דרוך וציפה לעלות איתה מחדש על הבמה. והיא ניגנה והלחינה, ואף הוציאה עם בנה גיא תקליט מצויין. והיא היתה חיילת בצבא גיבורות הסרטן, וגם אם הוא הכריע אותה, קשה לראות את האישה הגדולה הזו כמנוצחת. אגב, חברתה ללהקת צוות הוואי הנחל, אופירה גלוסקא, חלתה אף היא בסרטן, אבל החלימה, וכדאי שנלמד מההחמצה הכואבת של צילה, וניתן לגלוסקא כבוד, לאו דווקא כבוד מארץ הקאמבקים.
983.jpg

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *