הפנתיאון

אשת נשיא או ראש ממשלה היא בדרך כלל נערתו של. החוק לא מאפשר לה להמשיך בקריירה הפרטית שלה. מניחים, אולי, שכבודה ממילא כבר בבית פנימה כי בעל שעסוק בענייני מדינה הוא בעל שאיננו, שהיא אישה במיטב שנותיה וממילא סיימה את המרוץ, או שתלות במקום עבודה עלולה להציב לה דילמות לא נקיות מאינטרס. ואולי, היא באמת צריכה לראות את עצמה אישה עובדת לכל דבר. שהרי המדינה היא עסק, והייצוג שלה הוא כאב ראש ניהולי.
אופירה נבון היתה מלכת יופי, ואחר כך פסיכולוגית מוצלחת. כשנבחר יצחק נבון לנשיא, התקשורת התלהבה מיופיה ואצילותה של אישתו. הימים היו ימי ראשית השלום עם מצרים, היתה כאן תחושה נעימה של קוסמופוליטיות, ואופירה נבון בהחלט התאימה לתמונת השלום של המזרח התיכון החדש. אם תרצו, היא היתה ג'קי אונסיס שלנו, רק בלי הסקנדלים. החיבור שלה לאיש ירושלים שהחיבור היחיד שלו ל"עולם הזוהר" (כך קראו לביצה פעם) היה המחזה "בוסתן ספרדי".
אופירה נבון נראתה כמו נסיכה, והתנהגה כמו פיה טובה. ואולי התקשורת באמת נתנה לה הנחה גדולה בזכות עיני האיילה שלה וקומתה הטמירה וההתנהלות הרגועה והמלכותית שלה. אין מה להתחסד, יופי קונה עולם, ונדמה שלו היו סוניה פרס, פולה בן גוריון, וגם גברת נתניהו, מלכות יופי לשעבר, הרומן שלהן עם התקשורת היה פחות מפוקפק.
המאה העשרים היתה מאה מצולמת, מוקלטת. העידן הטלוויזיוני לא מאפשר חיים שאינם נראים, בוודאי לא לנשיא. וגם לא לאישתו של נשיא לשעבר. ומי שצולמה ללא הרף, בעיקר באירועי התרמה, הייתה חשופה גם כשמחלת הסרטן התחילה לרשום את קוויה המכוערים של הכימותרפיה בקלסתרה המרהיב של נבון.
אופירה נבון היתה דמות ציבורית מהסוג שגורם לאנשים לא להיות ציניים כלפי המילה המפוקפקת הזו "ציבור". מותה לא היה בלתי צפוי, אבל היה בלתי נסבל. פארקים, בית ספר, אולמות, גנים נושאים היום את שמה. אבל זה לא ממש עוזר כשהיא לא כאן.