וישחקו הנערים לפניי

פוט דה בול אינטו דה בסקט

כשהייתי ילדה היתה לנו מסורת משפחתית. כל יום חמישי היינו מתפנים מעיסוקינו ונפגשים בסלון למשחק של מכבי. עם השנים השתכללנו לבירות, פיצוחים ולגמר אליפות אירופה, אבל כזכור לי, הקטעים האהובים עלי היו "פסקי הזמן". האחווה הקבוצתית היתה מגיעה לגבהים חדשים, עם טפיחות קלות בישבן והמון רגשות שצפים ועולים. רגשות אשם של השחקנים שלא הבריקו, או שמחה כאשר פסק הזמן הוזמן ע"י הקבוצה השנייה ובעיקר אמון בין חברים. השדרן היה מצמיד את המיקרופון ומנסה לדלות את משפטי המאמן, אבל תמיד היינו מצליחים לקלוט רק חצאי משפטים, כמו "you take number 9", או "put the ball in the basket… ". בכל אופן אף פעם לא הייתי מבינה מה בדיוק מתרחש שם, בשפת הסתרים הנוטפת זיעה, טוסטסטרון ומוטיבציה.

הבה נשחק

יום אחד התחילו למצוא חן בעיני גם גברים שלא התרוצצו על מסך הטלוויזיה שלי עם חליפות צהובות. התחלתי לצאת איתם. כאן רק התחילו המשחקים. לצערי תמיד הגעתי בגישה נקיית כפיים, לפיה כללי המשחק לא משנים, אלא הנפשות הפועלות.
אם הכלל אומר שאסור לשכב איתו בפגישה הראשונה, במידה ואת מעונינת במערכת יחסים קצת יותר רצינית, אז אם אמצא משהו שיצפצף על הכלל הזה (כמוני), סימן שהוא מתאים באמת.
אם הכלל אומר שאסור לספר על עצמך יותר מידי בפגישות הראשונות, כדי לשמור על רמה של מתח ומסתורין, אז אם אמצא בחור שיקשיב וייפתח נוכח הפתיחות שלי, סימן שיש בסיס להמשך.
אם הכלל אומר שאסור להתקשר אליו, אלא לשבת ולחכות לטלפון או לצאת עם חברים ולא ליהנות כי כל מה שמעסיק אותך זה האם מחכה לך הודעה ממנו בבית ומה היה קורה אם היית את מתקשרת ונמצאת עכשיו איתו במקום אחר לגמרי (נגיד על אי בודד), אז תודה רבה- אני מוותרת מראש.
לכן החלטתי לנופף בעקביות בדגל הלבן ולהכריז "בלי משחקים". צא שחק לך בשדות זרים ורק כשתתעייף- תגיע אלי. אלא שהתיאוריה המנומקת היטב כשלה את מבחן המציאות. גברים שיצאתי איתם תפסו אותי כבחורה "קלילה" (להבדיל מ"קלה"), שאינה משחקת לפי הכללים ולכן לפחות הניצחון הטכני מאפשר להם להמשיך למשחק הבא.
גם אני יכולה לשחק. בנחישות והתמדה. אני גם יכולה לספור את הנקודות, כשהסקס יכול להקפיץ אותך בבונוס או להוציא אותך מהמשחק עם הזנב בין הרגליים. לרוב אני לא ממש מנצחת, אבל בניגוד לגברים רבים אני לפחות יודעת להפסיד בכבוד. נוכחתי שכמה שיטענו שהמשחקים מאחוריהם, בגלל הגיל הכרונולוגי (כי האינפנטיליות בנפשם), או הניסיון שצברו, עדיין ישחקו להם הנערים לפני ואין סימן באופק ל"פסק זמן".

לט דה גיימס בגין

הנה למשל, יצאתי לא מזמן עם בחור שדווקא מצא חן בעיני. נתוני הפתיחה שלו לא היו מזהירים, אבל אני התעלמתי במומחיות מהקול הפנימי שלי והסכמתי למסור בידיו את הטלפון שלי עם אזהרה. "בתנאי שתעשה בו שימוש נכון". כבר חריגה קלה, שהרי אסור להראות שיש לך ציפיות כלשהן מקשר שטרם התחיל. הוא מצידו מסר לי את הכדור במסירה חלקלקה: "לא ידעתי שאת באה עם הוראות הפעלה" וכאן נדמה לי ששמעתי את שריקת הפתיחה או שאני סתם שומעת צפצופים באוזניים.
יצאנו, יותר נכון הוא הגיע אלי ביום שיש אחד, שעת לילה מוקדמת ושקלנו מה עושים.
(אני מצידי להישאר אצלי ולהשתעשע במיטה, אבל שופט קטן זקף מולי דגלון "פאול" עצבני).
טוב, אז יוצאים להצטייד בפיצוציה בבמבה ובירה ויושבים מול הים. דיבורים, דיבורים, אני מאבדת סבלנות. האווירה מתאימה, החברה נעימה, משהו כבר היה צריך לקרות. אבל לא. הבחור בשלו, סיפורי ילדות, התבגרות, הורים, אקסיות, חוויות העבר, תוכניות לעתיד ואני כמעט צועקת:
"ומה עם קצת כאן ועכשיו?"

כשליווה אותי הביתה כבר זמזמתי לעצמי פזמון קליט "שילך להזדיין, הבן זונה.." ואח"כ מתפלאים שיש אלימות במגרש. טוב ויפה, הוא עלה אלי כדי להצטייד לקראת הדרך חזרה ולבסוף נפרד ממני בלי להניח עלי אצבע. אין ספק, הוא הוציא אותי משיווי המשקל העדין שלי.
וכאן אני מנסה לחזק את הנקודה. זה לא שרציתי שישלח ידיים, זה לא שאני רגילה שכל בחור שאני יוצאת איתו מתנפל עלי מיד, אבל מה עם איזה חיזוק קטן לביטחון העצמי, טפיחה קלה לאגו הנשי (יש כזה דבר). זו הרי אינה יציאה של זוג ידידים שאין להם משהו יותר טוב לערב שישי. נעלבתי. אח"כ שקלתי והפכתי בעניין ויצאתי עם כמה מסקנות חדשות. הייתכן שלא נמשך אלי? אין מצב. אם יש משהו שלמדתי מעשרות שנים של פידבקים גבריים, זה שאני בחורה מושכת. חוצמזה, אם לא היה נמשך, לא היה מבקש את הטלפון. כבר שקלתי לקחת ממנו את הטלפון חזרה ואז הגעתי למסקנה שנתקלתי בסוג חדש של משחק מתוחכם. הוא ידע שאתהפך כך נוכח התנהגותו הבלתי צפויה. היה לו רזומה מספיק להבין מהן ההשלכות של חוסר מעשיו. גם העובדה שחשף בפני כל-כך הרבה בזמן קצר, מעוררת חשד. מי שוודאי מכיר את הכללים ועדיין נפתח כך בפגישה ראשונה, מנסה כאן בננות, משהו שהוא מסוכן בהרבה מהמשחק המקובל.

משחק מכור

יש לי חברה שיוצאת עם מישהו כמה חודשים. לפי כל סטנדרט הם כבר עברו את שלב המשחקים. הם מבשלים ארוחות ביחד ומזמינים חברים, היא ישנה אצלו כמעט כל יום. המחויבות והאכפתיות ביניהם כבר כמעט מובנים מאיליהם. עדיין היא מתקשרת אלי שטופת דמעות משום שהוא לא משחק לפי הכללים שלה. לדעתה, אם היא מראה סימנים של כעס או עלבון הוא צריך להתייצב מיד ולשאול מה קרה, גם אם הוא נתון במעטה האטימות שלו. ואם הוא לא עושה זאת, משום שהמעטה כה כבד, לפי הכללים היא לא צריכה לישון אצלו הלילה כי לא מגיעה לו "מציצה".
כן, היא פולנייה, אבל האם הוא מאלץ אותה להישאר על המשמר ולא לזנוח עדיין את הכללים הידועים מראש? האם הוא צריך להבין בעצמו, בדרך טלפטית כלשהי, שלא היה בסדר ושעליו להתנצל מבלי שידע בדיוק על מה?

פסק זמן זה כנראה רק סוג של חטיף

אני בקושי מעיזה להציע לה לוותר על המשחק ולדבר איתו ישירות. הרי בשביל מה הם שומרים על אידיליה מונוגמית, אם לא בשביל זה? עד מתי ימשיכו לשחק ולא יבקשו מהשופט אפילו פעם קריטית אחת "פסק זמן" והאם דוגמאות נפלאות כאלו אמורות לתת לי שמץ של תקווה?

ענבל גלעדי

בת 30. גרה בפ"ת וחיה בת"א. בעלת תואר ראשון בתקשורת וניהול. כותבת למגזין קוסמופוליטן. חזרה לאחרונה מטיול בניו זילנד, אוסטרליה ותאילנד וכעת מתמודדת עם החיים

תגובות

  1. גוונאביר

    אז מה אני הראשונה?
    סבבה..
    בכל מקרה זה ממש ככה. יש כללים ברורים ומוגדרים, לגברים יש תפקיד, לבנות יש תפקיד ולא נותר לנו אלא פשוט לשחק. וכאשר אני אומרת לנו אני מתכוונת לבנות מיני, כי הרי נראה שלנו יש פה הרבה יותר מה להפסיד. ולא משנה לי אם תקראו לי שמרנית,פוריטאנית, או כל כינוי גנאי אחר, ככה זה פשוט קורה. לעולם זה נראה כי הם ינסו לעשות משהו, ואם בעיננו זה יהיה סבבה הרי אנחונ 'קלות' או 'קלילות' וזה יגמר באותו ערב, אחרת נואשם בשמרנות יתרה אבל התפעה יעריכו אותנו. ומה אחנו מרגישות, והאם בא לנו עכשיו, אבל לא רק סקס ואם אפשר להמשיך הקשר? זוהי הרי בקשה מוגזמת.

    וכאן מתחילה הבעיה..
    זה קורה כל-כך הרבה שזה נראה כמשחק ידוע וצפוי מראש..
    אולם לפעמים מפציע אותו בחור ששובר הכללים ומשחק משחק משלו
    ואז באות התהיות..

    מה קורה פה?
    האם הוא נמשך אלי?
    למה הסימנים מוזרים ומנוגדים?

    וזה קורה..
    אמנם לא רבות, אך מספיק בשביך להטעות.
    מספיק בשביל לבלבל.

    ואולי הוא עושה זאת בכוונה,
    ואולי הוא פשוט לא ממש יודע בעצמו,

    ואולי…

  2. כבר לא אותה ילדה

    לא תקווה ולא תיאבון.
    מקסימום בחילה קלה שמגיעה לאחר אכילת יותר מדי שוקולד.
    משחקים? אם כבר, אז עדיף כפורפליי במיטה!

    בכל מקרה, אהבתי את המאמר. תודה.

    • buttercup

      כל כך נכון. משחקים זה נחמד במינון נמוך מאוד. יותר מזה – מיותר ומתיש. כל כך מתיש.
      עם זאת, עניין הפתיחות בדייט הראשון או השני (יש יוצאים מהכלל) הוא לא ממש כלל. זה פשוט די מלחיץ (אותי באופן אישי לפחות) להאזין לסיפורים סופר אישיים או להצהרות אובר נרגשות כבר בהתחלה.
      ברור הרי שפאקים מסוימים של הבחור שיתקבלו באהבה או לפחות בהשלמה אחרי חודשיים שלושה, יש להם סיכוי מצויין לגרום לנו לרגליים קרות אם יחשפו אחרי יומיים. וככה גם אצלם. ולא, זה לא אומר שיש לנו אישיות מחורבנת שאנחנו בלתי רגישות / קשובות / סלחניות אלא שקיים בנו ההיסוס הכי טבעי בעולם לקפוץ ראש ולצלול לתוך חייו המתוסבכים ומלאי התהפוכות של מישהו אחר. אני חושבת שגם אנחנו מעדיפות סטפ ביי סטפ. וזה כמובן, לא קשור לסקס או למשחקים אינפנטיליים אחרים.

      • buttercup

        ואולי בגלל הפחד הזה, כל כל הרבה יותר פשוט להיות עם מישהו שהסתובב ברקע כבר כמה זמן
        מישהו מהלימודים, מהעבודה, ידיד אפלטוני – בכאילו, כזה שהמתח המיני בינכם גועש אבל לא מומש עד כה מסיבות אחרות (אחד מכם היה תפוס למשל). אז, הדברים זורמים ואין את הלחץ הנורא של הדייט.
        אם כי, בניגוד לציפיות אולי, זה לא מבטיח "פסק זמן" מהמשחק.

  3. כאחד ששוחה הרבה זמן בבריכת הדגות המקומיות אני יכול להגיד שהמשחקים הם שלב הכרחי בדרך לקבלת מציצה טובה. אני מבחינתי מוכן להכנס למיטה כבר בערב הראשון אבל אם אני אנסה לממש את זה אני עלול להיות מנופנף. על כן אני לוקח את הזמן בסגנון הצייד הסבלני ודוחה את הכיף לפגישה השלישית או הרביעית כשמנת ה"רספקט" שהבחורה דורשת מתמלאת.

  4. משחקים - אי אפשר איתם אך גם אי אפשר בלעדיהם

    לי גם במקרה היה דייט מאוד דומה לשלך – בחור שהתחיל איתי, יצאנו, כל הלילה דיבר ודיבר ושפך את הלב וההיסטוריה המשפחתית שלו ושל הכלב שלו…, ובסוף פשוט – כלום! אפילו לא ניסה לגעת בי.
    אבל
    בגלל שהבחור לא שיחק את המשחק ולמעשה שפך את הקרביים שלו על ההתחלה – ממש לא בא לי עליו.
    אין מה לעשות – אנחנו מחפשות את המשחק. אם מישהו ישיר ופתוח על ההתחלה ולא שומר שום הפתעות לאח"כ, אין לנו תחושה של כיבוש, של השגה של יעד שמעטות הצליחו להשיג…

    אנחנו לא אוהבות את המשחקים – אבל צריכות אותם.

    ולגבי החברה שלך והחבר שלה – לא, מנסיוני, במערכות יחסים שהן כבר אמיתיות ומבוססות אין צורך במשחקים. לפעמים אולי מבצעים (במינון נמוך!) פעולה שהיא דומה למשחק, אבל זה רק כדי שבן הזוג יזכור כמה שאת מדהימה וכמה שהוא מודה על כל רגע ורגע אותו בו הוא זוכה להיות איתך.
    כנראה שהחברה שלך סובלת מביטחון עצמי נמוך במיוחד.

    • buttercup

      כמו שאמרתי… כשמישהו על הדייט הראשון מחליט לספר את סיפור חייו נחוש בדעתו לא לצנזר שום דבר – זה מלחיץ. וכשביום למחרת הוא מתקשר ארבע פעמים זה גם מעורר תהיות: מה לעזעזל קורה עם הנואש הזה? אין לו חיים? וזה לא משחק! זה פשוט החשש מצניחה חופשית לחייו של מישהו תמהוני / נואש / קרציה במיוחד.

      הבעיה האמיתית מתחילה כשהמשחק הוא לשם משחק. כשאחרי חודש ביחד עדיין סופרים את כמות הטלפונים שלו לעומת שלך, עדיין מסננים כל משפט שני ועדיין צריך לחפש פרשנויות בין השורות כי כל אחד שומר את הצהרת הכוונות שלו לעצמו.

      • Deepthoughts

        וכשהוא לא מתקשר למחרת בכלל?
        (סתם, כי לא יצא לו….)
        אתן מוכנות להרוג אותו בדם קר!
        (ואולי הוא דווקא רצה לדבר איתך אבל לא רצה לעשות את זה על רגל אחת?)

  5. אחת שהייתה שם

    תגידי יקירתי, מה בדיוק את חושבת לעצמך כשאת צועקת "אני השרמוטה מהדור החדש – בואו היכנסו נא, ורצוי בלי זיוני מוח מיותרים"? אני בטוחה שאת לא צועקת את זה רק כאן במאמרייך באתר אלא גם בחיצוניות שלך (אולי את גם מאלה שמגיעות לעבודתן המשעממת עם גופיה חושפת תחילתו של שד מוצק?). ובכן יקירה, הייתי שם כמה וכמה שנים וזה פשוט לא עובד. אין מה לעשות ובעיקר כאן, בישראל המודרנית אך עדיין מאצ'ואיסטית – בחורים המשיגים אותך בקלות, לרוב גם יוותרו בקלות; בחורים אליהם תחזרי לאחר שויתרו עליך כבר, יוותרו עליך שוב ובקלות יתרה מאשר קודם; בחור שלא נגע בך (או שנגע אבל רק קצת) בפגישה הראשונה, לא חייב להיות חנון מיובש – הוא יכול להיות בעל ביצועי מיטה מרשימים מאוד אותם תפגשי בעתיד ושיכפרו על הרבה פאולים. בינתיים, את כבר יודעת על בחור כזה פרט אחד חשוב – הוא מכבד אותך והוא יודע שבלי ההשהייה הזאת הוא עלול לוותר עליך בקלילות. כמובן שקיימת גם האינטואיציה שיכולה לאמר לנו לפעמים שהבחור מולך לא עומד לברוח ולרוב אני סומכת עליה ונכנסת איתו למיטה באותו לילה מהיר. אחרון חביב, יתכן שאת בעצמך בעניין זיון ללילה ותו לא ואז ברור שייבוש מצד הבחור מראה שהוא פשוט לא הבין את כוונתך או שבאמת הוא חנון מיובש-אין פה שום פגיעה באגו שלך, זהו פשוט גול עצמי שלו ורוב הסיכויים שהוא יצא מהנבחרת.
    לאחר שנות ניסוי וטעייה/פגיעה, הפכתי את הדברים הנ"ל לחוק ומאז אינני סובלת כמעט מסינדרום ההודיני שלך (כמובן שתמיד קיימות עדיין טעויות). המיטה חדלה מלהיות אמצעי לבדיקות ומבחנים שטותיים וחזרה להיות מקום של כיף ושינה והסינדרום גם הלך ודעך ככל שהרחקתי את עולם הגברים ממרכז חיי (לא להעיף לגמרי חלילה, אלא פשוט לא לסובב את מעגל החיים סביב הציר הזה – גברים, אז אולי גם נזכה לראות מימך כמה קטעים נחמדים הסובבים סביב נושאים אחרים). יש לנו מזל גדול שאת הציר אנו יכולות להחליף בתחומי עניין אחרים, ולא – אל תגידי "אין לי" כי גם אני כל עוד אמרתי "אין לי" סבלתי בעולם של סרטים אינסופיים במחשבה על ציר הגברים…כן, אותם אלה שנדלקתי עליהם דווקא כשהיו נעלמים לי. לא עוד! היום אני בחורה מזדיינת, לעיתים במערכת יחסים קבועה ולעיתים בפחות קבועה, ועדיין מאושרת – ובאמת, יש דבר כזה, אפילו בגילי המופלג – 29.

  6. אודליה

    למה בעצם לקרוא לזה משחקים?

    הכותרת הזו כבר בעייתית. האמת היא, שביחסים בין גבר לאשה, כמו בכל מערכת יחסים אנושית אחרת, אנשים אמורים לשמור על כבודם העצמי, לשמור על רמה של מתח ועניין הדדי, אם חפצים בתשוקה של השני – צריך לדעת שאי אפשר להיות לגמרי מושגים או מובנים מאליהם ולצפות שהתשוקה תבער בחום קבוע.

    אין שלב בחיים ואין גבר בעולם שאיתו המשחקים לחלוטין לא רלוונטיים. מפני שאין מערכת יחסים אנושית שבה אפשר להתעלם מהעובדה ששני הצדדים הם בני אדם, וטבע האדם – נצחי ואוניברסלי הוא.
    מתגעגעים למה שחסר.
    רוצים את מה שאין.
    מואסים במה שיש יותר מדי. וכו'.
    זהו זה.

    אין, אין שלב אוטופי כזה שבו אפשר להתייחס לשני כמו שמתייחסים לעצמנו. הרי גם לעצמנו אנחנו עושים כל מיני תרגילים כדי לתחזק את האגו שלנו בעיני עצמנו…
    את מבינה? גם את עצמנו אנחנו יכולים לשעמם אם אנחנו עושים כל הזמן את אותו הדבר, או מבלים רק בחברת עצמנו וכו'. גם את עצמנו אנחנו צריכים להפתיע לטובה מדי פעם. או לאבד משהו כדי להעריך את מה שנשאר. (אף אחד לא מעריך את הבריאות שלו עד שקורה לו משהו… את הנעורים, עד שהם מתחילים לחלוף… את הכסף, עד שהוא חסר… וכו')

    "הגעגוע למשהו בונה את הכלים לקבל אותו"… זה רעיון עמוק מאד.
    אם את לא נותנת לו להתגעגע אלייך, אין לו כלים להתמודד איתך. פשוט כך. יש לו יותר מדי פנאי לפתח קוצר רוח ולשים לב לחסרונות שלך… ולחשוב על ילדות אחרות שאפשר ללכת לשחק איתן…

  7. אודליה

    ורציתי להוסיף:
    מה שקורה היום זה שגברים מתנהגים לפי החכמה הנשית של כל הדורות: הם לא נותנים את עצמם מייד…. ואז את מתחילה להשתגע ולהתמלא תשוקה ופליאה…
    ונשים? הנשים החליטו שהשחרור והפמיניזם הם סיבות להפוך לקלות להשגה… בדיוק כך. לשכוח את החכמה הנשית של כל הדורות ולא לתת לו להתגעגע או לצפות בכלל. ואז הן מתפלאות ש…

  8. עלמותי הנכבדות, הרי אתן מציגות בפנינו פרדוקס בלתי אפשרי

    אתה יוצא אם מישהיא – אם אתה מעוניין אתה מתקשר למחרת, מספר כמה שהיה נפלא – ובתקווה קובע משהוא למחרת. אבל זה לא מה שנראה בעיניה של הבחורה המודרנית כביכול, הרי אנחנו עובדים פה בשלב הרבה יותר מקדם מן ההפוך על הפוך הרגיל שאליו התרגלנו :
    התקשרת יום אחרי – אתה נואש, חסר חיים, מפחיד (מה פתאום אתה כל כך מתלהב)
    לא התקשרת – אתה סופר שיחות, מעצבן, משחק משחקים.

    הדייט הראשון זרם והשיחה היתה קולחת ? הרי אף אחד לא מספר סיפורים אישיים ללא הפתחות דומה מן הצד השני !
    אז אם אתה מדבר : אתה מעיק עם הפרטים האישיים שעדיף שיחשפו בעתיד
    אם אתה שותק : אתה מכביד על השיחה, מסוגר, מופנם – אולי פסיכופט ?

    ניסית משהוא בסוף הדייט (נשיקה על הלחי, מזמוט חפוז בחדר המדרגות ) – פה יש מלכודת מסוכנת במיוחד
    אם תנסה – אולי אתה סוטה מסוכן – והרי מה גרוע יותר מלקבל לא במצב כזה ?
    אם לא תנסה – אולי פספסת את חלון ההזדמנויות, אתה לא מראה מספיק התלהבות, וכן הלאה…

    בנות – אתן נפלאות, אבל המין הנשי הוא בהחלט משהוא שאי אפשר להסתדר לא איתו ולא בלעדיו. . .

    • א- אתה צודק –
      איך שלא יהיה אנחנו נהפוך ונהפוך בסוגייה- אולי מחוסר אמונה שמצאנו מישהו שפוי, לא סוטה, שלא מנסה לתחמן אותנו, שאנחנו מעניינות אותו.. THAT'S LIFE

      אבל באמת שאין דרך ידועה מראש – יש כאלה שהרגשתי בנוח איתם- ואת הלילה סיימנו בטירוף ביחד..(בלי להדרש למונית ב-03:00 לפנות בוקר) ויש כאלה שניסו ללטף את השער הארוך שלי- ובאופן אינסטנקטיבי נרתעתי לאחור …כאילו מה קרה אנחנו מכירים שעתיים כולה…

      ב- הערה לסדר היום- שתקנים מול דברנים..
      מתי תבינו שהעולם לא נחלק לאלו שמדברים ואלו ששותקים- אלא לאלו שנואמים או דוממים (ולצורך העניין זו קטגוריה אחת) ולעומת זאת אלו ששואלים-
      כאמור אין דבר מחמיא משאלה (עדינה- מפרגנת – לא חודרנית … ולא מתחקרת על קורות הזוגיות שלי ב-5 השנים האחרונות אחרי 15 דקות…) שאלה שמאפשרת לצד האחר להציג את ידיעותיו/יתרונותיו/יכולותיו – ובדרך כלל גם לצד השואל- כיוון שזו הזדמנות לענות בשאלה..

      זו הצורה הברורה ביותר שאני מכירה להתחיל ליצור אינטימיות ולהראות עניין והתלהבות… חוץ מלהבליט איברים, להתנפל או לפצוח במונולוג רגשני על כמה שריגשנו אתכם או להתקשר 5 פעמים ביום שלמחרת ולהגיד שהתגעגעתם.

    • נמרון

      לאור !
      הוצאת לי את המילים מהמקלדת ! לידעתכן בנות אם תסתבכו בזנב שאין לכן כל כך הרבה תסידו המון אופציות מעולות שפשוט יהיו כבר עם נכדים !! ועוד לפני שיבינו אתכן.
      ואתן כל כך מתוקות לא חבל!!

  9. מה עובר עלייך?
    למה את חושבת שמישהו שלא מכיר אותך בכלל אמור לרצות מיד לעשות בך מעשה?
    אולי את לא מושכת אותו(אותי למשל מאוד לא מושכות בחורות שחושבות שלא יכול להיות שיש גבר שלא ירצה לזיין אותן)
    מה כבר יכול להתפתח בין שני אנשים בשעה שיגרום להם לרצות לבדוק איך הצד השני נראה בלי בגדים מלבד חרמנות סתמית?
    איפה התמימות ? איפה הערכים?

    נ.ב
    אם את באמת כוסית תתעלמי מכל מה שנאמר לעיל ותשאירי לי את הטלפון שלך
    תודה שלום.

  10. ענבל גלעדי

    אני לא מרגישה שום צורך להצטדק על מי שאני או מה שעשיתי, גם אם לפעמים הייתי כלבה מתנשאת ובלתי נסבלת, אלא שהבעיה באתר היא שלרוב דברים שכתבתי לפני יותר משנה מתפרסמים בימים אלו ואני כבר 10 שלבים אחרי, או פשוט במקום לגמרי אחר.
    אני מסתכלת במאמר ומנסה להיזכר בסיטואציה ולמה אמרתי או חשבתי, ומי זה בכלל אותו בחור שהדיר שינה מעיני ליום-יומיים.
    אני מסתכלת ורואה בחורה מבולבלת, אבל מי מאיתנו לא עלה אי פעם על הסחרחרה ונסחף בה ללא מעצורים עד שהגיע למצב שבו רצה לצאת עם מישהו ופשוט לא להניח עליו אצבע…

  11. אני מבין את התיסכול של הכותבת והיא כתבה דברים נכונים אבל…

    אם הבחור לא היה משחק והיה לגמרי לגמרי כנה איתה אני מבטיח לכם שהיא לא היתה רוצה אותו ככה זה בנות משום מצב לא היו מרוצות

    בנות נימשכות למי שעושה להן חיים קשים וסוחט אותן רגשית

    אז אני אומר אין ברירה חייבים לשחק את המישחק אז אם כבר לשחק אז בואו גם נהנה ממנו

    • ורונה

      אתה… כל כך לא צודק
      אני אישה
      נקבה
      רוצה לקרוא לעצמי ככה אולי..
      וכן, כשהייתי בת 14 אולי זה היווה איזשהו אתגר.. הסחיטה הריגשית או איך שאתה לא מגדיר את זה..
      אבל זה כל כך מיגע..
      לא צריך להתקשר כל יום.. אבל גם לא לשחק משחקים של מי התקשר אחרון או מי היה פנוי אחרון או מי היה עסוק….
      זהה אידיוטי!
      מתי תבינו?!?!
      מאחד שישחק איתי יותר מידי.. אני אאבד בו עיניין כל כך מהר..אני מעריכה כנות
      לא כזו של
      אני רוצה אותך..בואי למיטה
      כנות של קורות חיים.. תחומי עיניין.. יחסים בעבר
      כזו כנות.. ולא מסכה שאנשים עוטים לפעמים כדי ליצור "רושם טוב"
      כל המסכות נופלות בסופו של דבר
      ותאמין לי שרוב בנות מיני היפה יודעות לזהות מסכה כשהן פוגשות באחת..
      אז … תזהר…

  12. את בטח מכירה את התגובה שלי אם תזהי לפחות אבל אני חייבת להסכים איתך שמשחק אצלי ואצל בנות רבות ו"דפוקות" כמוני מהווה לצערי חלק בלתי נפרד מתחילת קשר
    ואני לא חושבת שזה כיף אבל מה לעשות שכשבחור מתקשר אליך כל יום אחרי פגישה ראשונה ומשקיע אני מתחילה להלחץ ונסוגה שני צעדים אחורה אבל אם הוא לא מתקשר יומים ברצף לאחר שהרגיל את שיגרת היום יום שלי בטלפונים בלתי פוסקים אני מתחילה לתהות מה קרה? איפה התשומת לב אליה הייתי מורגלת ואז כמובן באופן בלתי נשלט מתעורר בי איזה רגש קטן שגדל עם הזמן לפגוש אותו שוב ואולי לתת לקשר איזה שהוא סיוכי שלא נתתי בעבר.
    תשאלו אותי למה?
    אין לי מושג אני גם יודעת ומבינה ויש לי רמת משכל מספיק גבוהה כדי להבין שזה פשוט טמטום
    הרי ברור שאני רוצה אותו בגלל שהוא הפסיק להתקשר,אבל תתפלאו לפעמים זה עובד והקשר באמת מצליח בסופו של דבר אז נכון אני דפוקה אבל יש עוד המון בנות דפוקות כמוני מ הלעשות שככה זה עובד אצל חלקינו.
    ואין לי שום כוונה לתת לבנים עצה לא להתקשר כי המשחק עצמו הוא לא הנאה גדולה ואם מושכים אותו קצת יותר מידי הוא מתחיל למצות את עצמו , החוקים נעלמים וכולם מפסידים אז שוה לשקול פעמיים לפני שמשחקים משחקים.

  13. את כה צודקת!
    הדפסתי מה שכתבת, כדי לשנן מדי לילה לפני השינה!

  14. נהניתי מהמאמר. כל החיים הם משחק, בפרט ביחסים שבין המינים. גם אני החלטתי כבר הרבה פעמים לפרוש מהמשחק. טוב נו, לא ממש לפרוש (אחרי הכול, אני שחקנית לא רעה… 😉 אבל לשחק לפי חוקים משלי.
    זה עובד.

  15. זה לגמרי תלוי באופי השחקנים כמו כן לרוב לאחר משחק קשה שמחת הנצחון גדולה עשרות מונים על נצחון קל או חוסר משחק

  16. Deepthoughts

    אם יש דבר אחד מפחיד בכל הדיון הזה, הוא שבסופו עלולות הבננות הנכבדות לשבת ולהחליט על כללי משחק אחידים (וכמובן "סודיים") על מנת לבנות סרגל דירוג אחיד (מתאים לכן: שימושי!).
    והלא תוך שבועיים נדע מה הולך – והמשחק (כן, כן, אני אומר בפה מלא: המשחק) יגמר.
    זה באמת מה שאתן רוצות?
    אני בטוח שלא.
    אם כולנו היינו סטנדרטיים יהיה לכולנו משעמם. דמיינו לכן קופי של אותו דייט שוב ושוב ושוב… אני בטוח שהעץ על העניין הזה יגרום לכל האינטרנט הישראלי (הרעוע, אם יותר לי לציין) לקרוס. (ואם זה יהיה עניין גלובאלי (הרי אנחנו כפר קטן) זה יהיה הרס מוחלט של הסיויליזציה כפי שאנו מכירים אותה)
    עקב כך, ובהתאם לזאת: המשיכו להיות בלתי צפויות והמשיכו לנתח כל גרעפטץ בדייטים שלכן במשך שעות בטלפון, והניחו לנו לעשות מה שאנחנו מבינים.

    (אגב, מניסיון אישי: ההתנהגות שלי בדייט נקבעת בעיקר ע"י הפידבקים שאני מקבל, שפת הגוף, ומה שיש לכן לומר. אם אתן רוצות משהו, (מלרצות לראות סרט, דרך ללכת הביתה וכלה בזיון) אתן לא צריכות להניף שלט, רק תשלחו את המסרים הנכונים. תופתעו לדעת כמה מאיתנו יקלטו אותם. אתן יושבות ומתלוננות, אך בפועל, אם תחשבו על זה, אתן יכולות גם לעזור).

    • חמדה בן יהודה

      ולמה אתה כותב בלשון רבים, גם "אנחנו" וגם "אתן", ואחר כך מפחד מאיזו קונספירציה כלל-נשית עולמית?

      ההכללות האלה שאתה עושה (ולא רק אתה, גם נמרון וגם אור שהגיבו למעלה), הראייה הזו של כל בחורה כנציגת המין הנשי שהוציאה עליך חוזה – *זה* מה שיוביל אותך לשכפול של אותו הדייט בכל פעם. וזה יקרה בלי קשר למה שהבחורה שמולך תעשה, תחשוב או תרגיש.

      אחר כך, כמובן, אתה תתפלא שהדפוסים חוזרים על עצמם ושכל התגובות צפויות. ואז מה תעשה? תבוא לבננות, כמו שבאים למס הכנסה, להתלונן שכולן אותו דבר. שלא מצאת אינדיבידואלית אחת בין כולן. אז למה יש לי הרגשה שלא חיפשת?

      בהצלחה.

      • Deepthoughts

        תודה על התגובה.
        אבל
        יקירתי, אני מציע שתקראי שוב בזהירות את מה שכתבתי – נראה שהבנת את העניין הפוך.

        הצדעתי לחוסר הבהירות שבמשחק בכללים ובשחקנים/יות

        ובתשובה לשאלתך: חיפשתי, וגם חשבתי שמצאתי לפעמים, אבל מסתבר שעדיין לא. (אולי אני בררן מדי, אולי פשוט צריך להמשיך לחפש)

  17. חתול אחד

    בכיינית

  18. ורונה

    אני לא יודעת מאיפה להתחיל..
    אני מכירה מצויין את תופעת המשחקים..
    אהבתי את הטמפורה לכדרסל..נחמד..
    מעבר לכך, אני זו שמשחקת את המשחקים בדרך כלל.. ואני חייבת להודות שאני די נהנת מזה..
    כיף לראות את זה שאת יוצאת איתו מתרפק ומתחרפן.. עד שכמעט יוצא לו המיץ.. גם אם את לא מעוניינת במיוחד.. את יודעת בשביל האגו..
    מצד שני, אני חושבת שאם הייתי בצד השני אני כבר הייתי מאבדת את שפיות דעתי, לא רק שאני יודעת לחרפן אותם.. אני גם משדרת מסרים כפולים.. שזה לא נחמד במיוחד..אבל גם לפעמי לא בכוונה
    הם אוהבים להאשים אותך בכך שאת משדרת מסרים כפולים.. נגיד כשאת מנסה להגיד שאת לא מעוניינת בדרך יותר מעודנת, כי בכל זאת הבחור נחמד.. אבל זה פשוט לא זה..
    אז את הכושר קליטה הלקוי שלהם הם יאשימו במסרים כפולים שאת שלחת.. שזה די חבל למעשה..
    בכל מקרה, ישר כח.. רק תביני את המשחק.. ותשחקי גם
    לא לפי הכללים.. אולי לפי הכללים שאת קובעת לעצמך..או על פי דפוס ההתנהגות שלך..
    אבל בכל אופן אני חושבת שאת מפספסת משהו בכך שאת הולכת על ישר ולעיניין..
    זה קצת יותר מידי פשוט וקל לדעתי.. יותר מידי תכלס להתחלה
    try it..you might even like it!

  19. אלמוני

    לצערי,ישנו כלל אחד ששוכחים כולם- משני צידי הדייט יש בני אדם, עם רגשות,פחדים,תקוות,חלומות,אכזבות…. לצערי התאכזבתי לאחרונה משני בחורים שעשו סימנים של רוצים , ונעלמו………….. לא מעניין לפרט, אבל יש לי תחינה לכולם- בנים וגם בנות:
    אם יצאתם עם מישהו/י , היה אחלה, שכבתם או לא… כולם נהנו, למחרת פתאם לא בא לכם יותר- לפחות תהיו הגונים מספיק בשביל להודיע לצד השני שתודה,אבל לא. אני טורחת תמידלהגיד הכל ברור , כי אני יודעת כמה קשה לחכות לטלפון ולהתענות בשאלה- להתקשר או לא? ! , ואז להתקשר בשארית האומץ ולגלות שלא… בקיצור- בואו ננסה לשמור על כמה שפחות לבבות פצועים במגרש- להכניס קצת כבוד הדדי לטורניר ההכרויות… בהצלחה

  20. cookielida

    אבל עדיין..אומר משהו בנושא..
    אני גבר שלא משחק משחקים בכלל..קשה להאמין, אבל אני גם ויתרתי על 2 סטוצים ודאים, בגלל שרציתי משהו רציני. מה קרה בסוף? כמובן, שהבחורות לא ידעו לקבל את זה..הרי רובכן בכל אופן אוהבות לשחק משחקים או יותר נכון מרגישות חובה לכך.
    בכל אופן, הגעתי למסקנה שאין מה לעשות, צריך לשחק. אלא מה, אני לא ג'מצ'י (ואפילו לא בשוק..) ובסופו של דבר, נתקע עם מספר טלפון שלא שווה כלום.
    אז, ענבל, יש אנשים שלא משחקים, ואין להם בעיה לדבר על השולחן – הבעיה שהרוב לא יודעים לעכל את זה או לא רוצים לעכל את זה. זה מוציא להם את הפאן מכל הקטע.
    אני כבר התייאשתי מזה..

  21. ענבל היקרה
    יש לי רעיון גאוני שבטח לא חשבת עליו….לדבר!!!!
    לי זה לא משנה אם הבחורה רוצה לשכב כאן ועכשיו או רק בעוד שלושה חודשים….העיקר שתדבר ולא תיתן לי לנחש…. אתן הבחורות כמובן לא אומרות מה שאתן חושבות אבל אתן שומרות לעצמכן את הזכות המלאה להתעצבן אם זה לא קורה.

  22. פיתון

    ענבל,קצת מאוחר, אבל בכל זאת.התייחסותך וההבדל שאת מנסה לעשות בין גבר חד פעמי,
    לכזה שאולי יש לו את היכולת להתמיד לקראת..מזכירה לי ספר שאת שמו איני זוכר,בו ספרה
    נערה צרפתיה לחברתה הטובה,כי אחרי התלבטויות החליטה, שגם היא עושה את זה..אחרי
    בחרה את הגבר שמצא חן בעינייה,היא מספרת כי זה לא היה כפי שהיא חשבה, אבל מה
    שהרגיז אותה במיוחד, זה שאחרי שהמשגל הסתיים,פנה הגבר אליה בפנייה אישית tu ,והיא
    כעסה עליו על שהעיז לפנות אליה כך, ולא vou ,מה תאום הוא מעיז לפנות אלי בפנייה אישית,
    הרי בסך הכל הוא רק שכב איתי..וזו התמצית, כנראה יש גבר לסתם סטוצ',ויש כזה שאפשר
    לפתח לגביו צפיות הרבה מעבר..איך מבדילים בין זה לזה?

  23. מישהי

    ואם כבר משחקים, הקטע הזה שהוא לא נוגע בך- זה משחק ידוע מצידו!
    הוא בכוונה לא נוגע כדי שאחרי כמה פגישות את כבר תהיי ממש חמה והכל יזרום הרבה יותר בקלות.

  24. ג'ורג

    להלן מספר נקודות על הכותבת (שבאמת כותבת מאמרים נפלאים! )
    במערכת היחסים הקצרה שהיתה לי עמה היא הספיקה לנצל,לבגוד ( עם גבר נשוי ) לשקר ובעיקר לשחק אותה אישה אמיתית וכנה.
    אז שימו לב . אל תאמינו אף פעם לכל מה שאתם קוראים.
    לפעמים הכתיבה היא דרך להוציא את הצד האחר שבך הלא אמיתי (במקרה הזה אלה הם חייה האמיתים של הכותבת – בולשיט אחד גדול )
    יום מקסים

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *