חדשה

תשעה וחצי חודשים אחרי, בלי שמץ של שכרון חושים, אני מחליטה לנתח לעצמי את הלב.
אני אוציא לקרישים את הוורידים, אשייף במסירות את הסימנים, אחליף בצינורות את הדם בדם חדש, דם יפה, ואלקט, במיומנות של נמלה חרוצה, את הזיכרונות, שלא ישאר דבר. כשאסיים אקשור את בית החזה שלי בסרט ורדרד יפהפה ואהיה חדשה, כמו בובה – נעימה למראה ומגע. עם כפפות המנתחת החדשות שלי, אאסוף את השיירים המטונפים לתוך שקית פלסטיק של רשת סופרמרקטים זולה ואשליך לפח הזבל. אני אחזור להיות זכה וטהורה. אור לבן ילווה אותי בכל דרך אשר אבחר ללכת בה.

כשהיינו עושים אהבה כל נשות העולם גויסו למטרה. אני הייתי נעמדת על ארבע בתנוחת הדוגי דוג דוג דוג, והוא מאחורי אחוריי, רוכן, ממרכז את מבטו ואונו בשחקנית פורנו נפוחת שדיים, מוצצת מוצצת, משחקת ושרשרת גברים-קופים צרה עליה. פניה ופיה ניזונים מפרוטאינים שמטיבים עם עור הפנים של האישה. אישה-זונה.
כשנפל לראשונה, כעס. ואני, כלום המתאמץ לשרוד תחת גופו הכבד והמיוזע. אני לא שם, גם גופי איננו גופי עוד. גופי הופקע ממני כשסירבתי לראשונה, ננזפתי וחזרתי בי, גופי הופקע והושארו בו סימנים.

בחג הלאומי החריבו הזיקוקים את נשימתי האחרונה ועל גופי נחרת אותו סימן המשויף כעת בדבקות רבה עם נייר זכוכית גס למחצה. באותו הלילה ההזדקפות הייתה בהשראת דוגמנית סיליקון חיה. הוא הזדחל מתחת לשמיכה ואף קול ממני כבר לא בקע. אני מביטה על גופי בפליאה – הסימן האחרון נמחק מעל האדמה.

עכשיו אני חדשה. אני אקח נייר, אכתוב עליו 'קולקציה חדשה', אגזור ואדביק לעצמי על הירך. עוד מעט יגיע הקיץ ואני אסתובב ברחובות עם חצאית טניס קטנטנה ולבנה. גברים ירצו להיות במחיצתי, לחוש את עורי, ללטף את מפשעתי. המבט שלי יחזור להיות תמים. אני יפה וחדשה עכשיו. ישר מהאריזה.