סיפור קצר: אני אוציא לקרישים את הוורידים, אשייף במסירות את הסימנים, אחליף בצינורות את הדם בדם חדש, דם יפה, ואלקט, במיומנות של נמלה חרוצה, את הזיכרונות, שלא ישאר דבר

חדשה

תשעה וחצי חודשים אחרי, בלי שמץ של שכרון חושים, אני מחליטה לנתח לעצמי את הלב.
אני אוציא לקרישים את הוורידים, אשייף במסירות את הסימנים, אחליף בצינורות את הדם בדם חדש, דם יפה, ואלקט, במיומנות של נמלה חרוצה, את הזיכרונות, שלא ישאר דבר. כשאסיים אקשור את בית החזה שלי בסרט ורדרד יפהפה ואהיה חדשה, כמו בובה – נעימה למראה ומגע. עם כפפות המנתחת החדשות שלי, אאסוף את השיירים המטונפים לתוך שקית פלסטיק של רשת סופרמרקטים זולה ואשליך לפח הזבל. אני אחזור להיות זכה וטהורה. אור לבן ילווה אותי בכל דרך אשר אבחר ללכת בה.

כשהיינו עושים אהבה כל נשות העולם גויסו למטרה. אני הייתי נעמדת על ארבע בתנוחת הדוגי דוג דוג דוג, והוא מאחורי אחוריי, רוכן, ממרכז את מבטו ואונו בשחקנית פורנו נפוחת שדיים, מוצצת מוצצת, משחקת ושרשרת גברים-קופים צרה עליה. פניה ופיה ניזונים מפרוטאינים שמטיבים עם עור הפנים של האישה. אישה-זונה.
כשנפל לראשונה, כעס. ואני, כלום המתאמץ לשרוד תחת גופו הכבד והמיוזע. אני לא שם, גם גופי איננו גופי עוד. גופי הופקע ממני כשסירבתי לראשונה, ננזפתי וחזרתי בי, גופי הופקע והושארו בו סימנים.

בחג הלאומי החריבו הזיקוקים את נשימתי האחרונה ועל גופי נחרת אותו סימן המשויף כעת בדבקות רבה עם נייר זכוכית גס למחצה. באותו הלילה ההזדקפות הייתה בהשראת דוגמנית סיליקון חיה. הוא הזדחל מתחת לשמיכה ואף קול ממני כבר לא בקע. אני מביטה על גופי בפליאה – הסימן האחרון נמחק מעל האדמה.

עכשיו אני חדשה. אני אקח נייר, אכתוב עליו ‘קולקציה חדשה’, אגזור ואדביק לעצמי על הירך. עוד מעט יגיע הקיץ ואני אסתובב ברחובות עם חצאית טניס קטנטנה ולבנה. גברים ירצו להיות במחיצתי, לחוש את עורי, ללטף את מפשעתי. המבט שלי יחזור להיות תמים. אני יפה וחדשה עכשיו. ישר מהאריזה.

על הכותבת שירלי צ'לצ'ינסקי

רכשה תואר ורבע מאוניברסיטת תל-אביב. בשנת 2000 היא הבינה שאין ברירה אבל היא חייבת להקים את האתר הזה. מאז היא על תקן אמא אדמה, האחות הגדולה ומנהלת המטע. כשיש לה זמן היא מענה עצמה בחדר כושר או לסירוגין מרעילה עצמה בבתי קפה

תגובות

  1. זה יפה שירלי

  2. קרמנסיטה

    עצוב!
    יותר אפילו, קורע וכואב. מוחץ.

      • קרמנסיטה

        בטח עצוב! ולך לא עצוב מכל הסאדיזם הנשקף מזה? מילא מערכות יחסים כואבות, רגשות ממוחזרים והכל. יש מן פאטליזם במה שהיא כתבה, שום רמז לאושר או אהבה, אין שומדבר אנושי מלבד הכאב. לי – עצוב. בעיקר בגלל שאני רואה את זה מדי יום, הפאטליזם הזה של האישה החדשה, אני מתכוונת. ומה שהכי גרוע זה ש”היא” כבר מוכנה להירמס שוב, וכבר מצפה ל”ניתוח” הבא.
        עצוב.

  3. buttercup

    למשהו שחוויתי לאחרונה.

    מדהים כמה מערכות יחסים ממחזרות את עצמן במעגלי חיים מקבילים.

  4. רק אכשיו ראיתי שהכנסת את זה
    את יודעת שאני חושבת שזה טוב
    }{

  5. ‏‏‏‏B.J.Mccay

    ומכיון שכותבת הסיפור היא גם המייסדת של האתר (כך כתוב), ויש סיכוי לא רע שהיא גם תקרא את זה, אני מרשה לעצמי להחמיא לא רק על הסיפור עצמו, אלא גם על העיצוב של הדף.
    הצעת ייעול: להחליף את הדפים של כל האתר מצבע הבורדו הנוכחי לצבע תכלת, אם כיי עדיף צבע תכלת קצת פחות מבריק מזה.
    הצעת ייעול מס’ 2: במאמרים של אתר זה, שיש להם יותר מאשר, נגיד, 50 תגובות, להעביר את התגובות לתבנית של פורום עם “עצים”, כי כך הרבה יותר נוח לקרוא את התגובות (למי שמעונין), ולהבין מי בדיוק מגיב למי.
    בסך הכל, אתר חביב. קבלי חיזוק חיובי.

    בברכה,

    ‏‏‏‏B.J.Mccay

  6. שלומצי

    מרגש.
    מרגשת אותי יכולת ההתבטאות המדהימה בפשטות שלה והכל כך נכונה ואמיתית.
    מדהימה אותי הרגישות שכה אופיינית לנו, הבנות, וחבוייה כל כך עמוק (אם בכלל) אצלם, הבנים.

    ריגשת אותי.

  7. עוד גבר

    טוב, בקשר לאתר, כבר הבעתי את
    דעתי (הלא חשובה 🙂 הכללית
    החיובית (יש תמיד נקודות
    לשיפור, אבל יש יותר
    נקודות זכות, אז לדעתי, האתר
    חביב).
    בעניין הצעת ה”עצים” דלעיל אני
    דווקא ממליץ להשאיר מבנה התגובות
    כפי שהוא, זה היופי כאן. מרוב
    עצים לא רואים את התגובות והקשות
    העכבר מרחיקות את הקורא מקריאת
    תגובות במבנה עצים.
    אם הזכרנו התגובות אז אני הייתי
    ממליץ להגדיל את הטקסט של
    “בתגובה ל…” המופיע בראש תגובה.
    בקשר לכותבת (והעורכת) שירלי,
    את בהחלט צנועה שאת מפרסמת את
    כתיבתך במקום לא בולט, אלא
    ב-” רשימה ב’ ” ואחרון חביב בקשר
    לכתוב: לדעתי הגברית
    (“חסרת הרגישות”.. 🙂 הקטע
    הנ”ל, למרות כשרון הכתיבה
    הטוב, היה לטעמי יותר טוב אילו
    הכיל פחות תיאורים פלסטיים
    שלדעתי הם “חזקים” מידי.

  8. הילה

    אל תתני לאף אחד לעשות לך את זה!

  9. נורית

    ספור חזק ומטלטל, התרגשתי.

  10. אלמוני

    לבלוע כל מילה…

  11. ישנה

    קראתי בפעם שניה היום. בפעם הראשונה הופתעתי. מעבר לדמות שהקרנת שהכרתי הופיעה ישות עם עומק עם כאב אותנטי וסגנון עדכני לא צפוי.
    בקריאה שניה הרושם החיובי השתפר.
    מאחלת מזור לכאב הסמוי וכל הכבוד לך שהצגת אותו מדמם וקשור יפה יפה בסרט ורוד.

  12. נציג נוסף למין השני

    שני רצונות מנוגדים

    האחד…לכאוב..להבטיח שיש גם אחרת..
    להיות שם ,לא מתוך תאווה ,מתוך רצון לעזור לאדם בכאב.

    השני…
    להטיח בפנייך ,שכשאת נמצאת במערכת שבה את לא בת אדם
    שבה את חתיכת בשר ,שבינו לבין הפורנו ,
    שבה ת אפיק לניתוב האון ,בובת-מין בשר-ודם

    זה רק עליך.
    זה רק ביכולתך לחלץ את עצמך משם
    זה רק ביכולתך לבחור את המערכות שמקיימת
    את הגברים שמכניסה לחייך
    למיטתך
    אליך.

    רק חיים טובים . רק אושר . רק הנאה ,הדדית

  13. מרוב הזדהות היה קשה להיתקל (ולהגיב מקריאה ראשונה ) במנלכוליה הזו שכתובה בכנות לא מתיימרת, כתובה חזק ונוגעת בעור שמצטמרר

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *