חופשי זה לגמרי לבד

פעם אני והוא לא הסתדרנו טוב. אני לא הייתי מזמינה אותו הביתה, אלא מעדיפה לפגוש אותו בחוץ. הוא היה מפתיע אותי ברגעים הכי לא מתאימים, כשהכי לא בא לי שהוא יגיע. הוא חדר לליבי ועטף אותו בשיממון ובקור. בטח שניסיתי להתחמק ממנו, אבל בסוף כל לילה הוא המתין לי במיטה והרחיק ממני שינה מתוקה.

חלקנו ביחד ארוחות שחיתות, סרטים זרים, מסיבות סמים, מה לא. למדתי להכיר אותו די טוב, אבל עדיין היה לי קשה להתמודד איתו. הכי שנאתי שהוא בא לבקר בסופי שבוע ובחגים, אין לך אנשים אחרים לראות? מסתבר שהיה לו והוא הספיק לראות את כולם. זיהיתי את הקורבנות שלו מתהלכים ברחוב בעיניים כבויות, חלולות. החורף היתה העונה האהובה עליו. אין לו מתחרים בחורף.

לאט לאט גיליתי שהרבה אנשים מכירים אותו. אולי זה לא יפתיע אתכם, אבל הגילוי המסעיר באמת היה שהרבה אנשים אוהבים אותו. עד כדי כך שאפילו קשה להם לוותר עליו. בהתחלה לא הבנתי את הרעיון. איזה צורך הוא מספק אצלם? איזה חלל הוא ממלא? האנשים האלה לא סיפקו לי תשובות.

ואז, יום אחד, התחלתי להינות מחברתו. פתאום לא רציתי לחלוק אותו עם אף אחד. התחלתי ליחד זמן רק בשבילו. זה היה ממכר. התחלתי ללכת איתו לסרטים ונוכחתי לדעת שהוא לא מדבר בקטעים הקריטיים. קניתי איתו בגדים וראיתי שהוא לא מנדנד לי שנחזור כבר הביתה. ובלילות, שהוא חיכה לי במיטה, לא רבתי איתו על השמיכה. הוא ליווה אותי בשקט, בעדינות, בהתחשבות והניח לי לעשות מה שאני רק רוצה. איתו לא הייתי צריכה להתפשר, או לתרץ מדוע אני רוצה לאכול גלידה באמצע החורף, לבכות בפרק של “בנות גילמור”, או לרהט את החדר שלי בבלאגן מוחלט. הוא היה הטיפוס הכי פחות שיפוטי וביקורתי שהכרתי. לא הפריע לו שאני מתעוררת בבוקר מרוחה במשחה לבנה על הפנים, שערי סתור ודבר ראשון מדליקה סיגריה. הוא הפך לידיד נאמן ואפילו קירב אותי לאנשים אחרים. ואז ברגע שהתקרבנו הוא נעלם. באותו רגע שהוא עזב, הפסקתי ליחל להתמוססותו. התגעגעתי להרגשת החופש שהוא נתן לי, לפרטיות. ועכשיו אני “לבד”.

על הכותבת ענבל גלעדי

בת 30. גרה בפ"ת וחיה בת"א. בעלת תואר ראשון בתקשורת וניהול. כותבת למגזין קוסמופוליטן. חזרה לאחרונה מטיול בניו זילנד, אוסטרליה ותאילנד וכעת מתמודדת עם החיים

תגובות

  1. החיים “קצת” אירוניים,לא?!

  2. סיפור יפה ומאד מאד מציאותי. את בטח מכירה את הקלישאה:”אתה לא יודע מה יש לך עד שזה כבר לא איתך…”.
    אז אולי היא קלישאה, אבל כמה שהיא נכונה.
    כמה פעמים שמתי לב למישהו שרצה אותי, רק שהיתה לו כבר חברה? לא פעם אחת.
    יש לי ידיד טוב שמתאהב בדרך כלל רק בבנות שהוא לא יכול להשיג, כאלה שתפוסות, או שהוא לא הטעם שלהן. הוא מאבד את העניין די מהר שהתפוסה מתפנה, ושהקשה להשגה פתאום שינתה את דעתה והיא כן רוצה.
    למה? חולשה אנושית אני מניחה, אך יחד עם זאת מאד טבעית.

  3. אלמוני

    כנראה שאני מיושנת, או שנועדתי לעד להיות ביגמיסטית. היתרונות העצומים של הלבד, מעולם לא גרמו לי להתמכר אליו, גם אם לפעמים, כשהיו לו מתחרים פוטנציאליים,והוא היה נעלם או מצטמצם, הייתי מתגעגעת אליו. הוא תמיד ברירת מחדל בעיני, איומה, נפלאה, אך עדיין, ולעד – ברירת מחדל. אני מקווה שהוא ייעלם שוב, בקרוב. אני רוצה להתגעגע אליו. אני רוצה שהוא יהיה האקס המיתולוג שלי. להתראות לבד, שלום אהבה.

  4. תל אביבה

    מדהים.
    ריגש אותי מאוד, אפילו עד דמעות.
    אני מזדהה עם כל מילה…………….
    כיף לבד.
    כיף שהמצב רוח שלי הוא רק שלי ולא נתון לשליטתו של אף רודן.

  5. לא חשוב

    כן, הוא מקסים, הוא מרתק, ומפתיע. כן, הוא עשוי לכבוש גם אותך. אותי הוא כבש כבר קרוב לארבע שנים. עד כדי כך ששכנעתי את עצמי שאני מאוהבת בו. תחזקתי את ההרגשה הזו על ידי שיווקו החוצה, מסיונריות פשוטה, שהייתה כל כך מסובכת, כשנתקלה באליל באמת בסוף היום
    בדירה שעל הים. הוא היה שם בכל רגע, עם הגיטרה ובלעדיה, עם ההמולה וגם כששככה, בהודו ובסיני, ובעיקר בלב. והמפתיע מכל הוא שהוא היה שם בעיקר כשלא הייתי איתו, כשהייתי עם אחרים. הוא נשאר שם כל הזמן ואני מתחילה לפחד שהוא לא יתמוסס לעולם.כלי התחזוקה נגמרו לי ועוד חורף התחיל. אנחנו כבר מסתדרים מעולה, אין יותר מידי הפתעות. קראו לזה ברירת מחדל? זהו מצב צבירה ראשוני אצלי. מחכה להתמוססות. ואל תכתבו לי שברגע שמפסיקים לחכות זה קורה, ניסיתי גם את זה.

  6. i am so happy i am NOT whit him anymore
    i miss my self so very much

  7. מיאו...

    יש אנשים שפשוט לבד….
    ויש כאלה שלא משנה עם כמה אנשים הם יהיו… הם תמיד ירגישו לבד…

    אתם יודעים מה זה פשוט להרגיש לא מובנים?
    לזה אני מתכוונת..

    ואני בטוחה שבסופו של דבר יגיע… לא הנסיך על הסוס הלבן, אבל החייל הקרבי המשוחרר (משוחרר – כדי שיהיה לו זמן בשבילי), המתוק אך גברי…(לפעמים זה פשוט נחמד שהם כל-כך מטומטמים ולא מבינים כלום..), החתיך (אבל לא יותר מדי יפיוף…שישאר שלי ולא על מגזינים..), ושפשוט יבין אותי…
    ונהיה כזה לבד ביחד… אתם יודעים… 🙂

  8. חשבתי שזה כלב לפי הסיפור…

  9. WELL….I RED ALL THE REACTION AND I FEEL I AM THE ONLY ONE THAT GOING TO SAY WHAT SHE REALLY FEEL….-NOBODY LOVES TO BE ALONE,IT IS JUST A PROTECTION FROM THE PAINFULL FEELING OF BEING ALONE.EVEN ME….I ALWAYS SAY THAT I HAD A BOYFRIEND FOR FOUR YEARS AND NOW I AM ENJOING MY TIME ALONE.THIS IS NOT REALLY WHAT I FEEL!! DEEP INSIDE MY HEART IS WISHING TO BE WITH SOMEONE SPECIAL…IT IS JUST OUR FEER NOT TO FIND THIS SOMEONE-THATS WHY WE LIE TO OURSELF’S…YES,WHEN WE ARE TOGETHER WE SHOULD FIND OUR ON TIME,WE CAN AND MUST HAVE MOMENTS ALONE,BUT AINT THAT GREAT TO HAVE THOSE MOMENT AND THEN OPEN THE DOOR TO THE SOMEONE YOU LOVE

  10. אופטימית

    מדהים!!!!!
    גם לי זה קרה…. מישהו שלא רציתי ולאט לאט הוא נכנס לי ללב והוא היה מאוהב עד הגג וכשכבר התקרבנו הוא פשוט נעלם!!!!! מה קורה להם?? ?? לא מובן לי!!!

  11. את מקסימה!

  12. החיים אירונים. מה לעשות.הגיע הזמן להמשיך הלאה.ואולי אתם לא מתאימים כמו שאת חושבת?

  13. חמודה בואי תנלי יד ונלח אל תשלי אותי אל פלוצים הוא יבו ירד אלנו כמו ריח בואי ילה בואי אלי מתוקה שלי מלאך שלי

  14. ג'ורג

    להלן מספר נקודות על הכותבת (שבאמת כותבת מאמרים נפלאים! )
    במערכת היחסים הקצרה שהיתה לי עמה היא הספיקה לנצל,לבגוד ( עם גבר נשוי ) לשקר ובעיקר לשחק אותה אישה אמיתית וכנה.
    אז שימו לב . אל תאמינו אף פעם לכל מה שאתם קוראים.
    לפעמים הכתיבה היא דרך להוציא את הצד האחר שבך הלא אמיתי (במקרה הזה אלה הם חייה האמיתים של הכותבת – בולשיט אחד גדול )
    יום מקסים

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *