הפחד להישאר לבד גרם מן הסתם לשירי רבר לקבל כמה וכמה החלטות לא מוצלחות במיוחד עם גברים

טעויות שבחורות עושות

גברים, גברים

אני זוכרת במעורפל את הגברים בחיי. אחרי הכול, יש דברים שכדאי לשכוח. אני חושבת שהפחד להישאר לבד גרם לי לקבל החלטות מוטעות, במיוחד עם גברים. אני לא ממש זוכרת שמות, אבל אני זוכרת בבירור שהייתי נכנעת לקסמיו של כל גבר שהעניק לי טיפת תשומת לב.
פגשתי אותו בלילה חורפי טיפוסי. כל ערב הייתי מטיילת על החוף, בזמן שאני נותנת למחשבות שלי לשקוע. הוא פשוט היה שם מולי במלוא הדרו. בחיוך מקסים ואישיות כובשת הוא ניגש אליי והתחלנו לדבר. ברור היה לי שהוא הרבה יותר בוגר מהבחורים שעד אז הסתובבתי איתם וגם הרבה יותר מבוגר. הרגשתי איתו נינוחה ומאושרת. בשבועות הראשונים לא יצאנו הרבה, בילינו בעיקר בדירה שלי בתל אביב. לא ממש הבנתי למה ולא היה איכפת לי. כל עוד יכולתי להרגיש אהובה, לא פקפקתי בדבר ולא שאלתי שאלות. אני מניחה שזהו ההבדל בין להרגיש ילדה לבין באמת להיות אחת כזאת.

לאהבה אין רגליים

האהבה כואבת, זה מה שתמיד אמרו לי, אבל אני החלטתי שאצלי זה יהיה אחרת. אז הלכתי למכולת לקנות מצרכים ולבשל לו ארוחת ערב. מיותר לומר שההפתעה הגדולה מכולן הייתה למעשה שלי. אני לא אשכח את אותו ערב. כמו כיפה אדומה צעדתי ברחוב עם סלסלה ובה ארוחה מפנקת עם כל התוספות, ואפילו בקבוק יין צונן. עליתי במדרגות בו גר אהוב ליבי, כשכל צעד היה מרגש ומפחיד. תהיתי שמא הוא יאהב את הפתעתי או שישנא אותה ויאמר לי שלום. אבל שום דבר לא הכין אותי למה שבאמת קרה באותו יום.
נעמדתי בחדר המדרגות בחושך וחשבתי על מילים להגיד. לאחר מכן הקשתי שלוש דפיקות עדינות על הדלת (מה שעדיף היה זה שלושה כדורים ישר למוח). היא פתחה את הדלת. יפה, חטובה ומושלמת, בדיוק ההפך ממני. הבטתי בה והיא דיברה אליי. מרב ההלם לא שמעתי מה היא אמרה. מלמלתי כמה הברות, קרוב לוודאי שגם להן לא הייתה משמעות, בדיוק כמו לאהבה.
"מותק, הבייבי סיטר הגיעה כבר?", שמעתי אותו צועק מן החדר הסמוך, "כן, היא כבר כאן, אנחנו יכולים לצאת, מותק", היא ענתה בקול רך ונשי, "טוב, אני מייד יוצא", הוא הוסיף בביטחון, כאילו שלא היה לו מה להסתיר. הראש שלי התחיל להסתובב, הלב פעם בפראות, ואני רק חשבתי: "מותק"? "בייביסיטר"? האם זה באמת חלום או מציאות מזוויעה? כי אם זה לא אמיתי, אז שמישהו יצבוט אותי חזק, כדי שאוכל להתעורר מן הסיוט ברחוב שינקין. אתן יכולות רק לתאר איך הוא הגיב כשראה אותי עומדת שם בפתח הדלת, אדומה מבושה ומשתוקקת, אפילו לרגע קט, להיות בלתי נראית. משאלותיי לא התגשמו, כי הייתי שם, כל הלילה. אבל לא הייתי עסוקה באנחות של אושר עילאי כפי שתכננתי, אלא טבעתי בצעקות של תינוקות ויבבות של בכי נוראי. כן, נשארתי שם כל הלילה כדי לשמור על הילדים של מי שאמור היה להיות האור בחיי, הגואל שלי. במקום, נשארה רק צללית בדמותו, אשליה פטה-מורגנית, בוגד על חמור שחור.

מופקרת או רומנטיקנית חסרת תקנה?

כמו כלב הוא הגיע אל דירתי מאוחר יותר. הוא אמר לאשתו שהוא יוצא לסיבוב באוויר הצח. פתחתי את הדלת, הוא הסתתר מאחורי זר גדול של ורדים, הוא הרעיף עליי מתנות, לחש באוזני מילות אהבה, וכשנכנעתי לבסוף, הוא נגע בי. האור היה מעומעם וריח של קטורת הציף את החדר. הדלקתי נרות ונכנסתי לאמבטיה חמה ומלאת קצף. רציתי לשטוף את היום הזה ממני. לאחר זמן מה התנגבתי ויצאתי עם חלוק משי לבן אל הסלון. הקטורת דעכה והנרות כמעט כבו. הוא שכב שם כתינוק ביום היוולדו. הסתכלתי עליו והוא עליי במבט זימה ואז הבנתי שרק זיון טוב יכול להשכיח ממני את היום הזה. התחלנו להתקרב אחד לשני, ערומים ומרומים. שיקרתי לעצמי, בפעם הראשונה בחיי. הבטחתי לעצמי שהכול יסתדר, שהוא אוהב אותי ושהוא יעזוב אותה בשבילי. הוא היה האהבה הגדולה של חיי, הוא היה האמת היחידה שהכרתי, הוא היה הטעות הכי גדולה שעשיתי. ובכל זאת, נכנסנו לחדר המיטות והזדיינו. כן, בדיוק כך. שום מעשה של אהבה לא היה שם, רק תשוקה וחוסר הגיון. כשהוא גמר, כל כך רציתי שהוא יישאר שם ויחבק אותי. אבל הוא לא נשאר. הוא חזר לאשתו שאין לה מושג שרגע לפני שהוא חיבק אותה, הוא עשה לי דברים שובבים, נגע לי במקומות אינטימיים ונישק אותי בלהט ובמריצות. לה אומנם אין מושג, אבל למה זה הופך אותי? זונה, מופקרת, טיפשה? אולי. רומנטיקנית חסרת תקנה, תמימה, מאוהבת? בהחלט.

שירי רבר

ילידת 1981, מתגוררת בתל אביב. הוצאתי ב - 2005 אלבום ראפ-רוק בשם אמ.סי שירי - "נסיכת המיקרופון" תחת הלייבל של קובי אוז-לבנטיני.הכתיבה שלי מתעסקת בנושאים חברתיים בכלל, ובנשים בפרט. הסינגל הראשון מהאלבום הוא "מתי תחייכי", שעוסק בנפגעות אונס.האתר שלי:http://www.mcshiri.com

תגובות

  1. אלמוני

    אם לא הייתי קורא טורים קודמים שלך, הייתי בטוח שאת בעצם דמות פיקטיבית, ושאת הטור הזה כתב גבר שונא נשים במסע להוכחה שכל הנשים טיפשות.
    נשארת לעשות אצלו בייביסיטר? סלחת לו? שכבת איתו שוב והוא מיד חזר לאישתו? בכזו קלות הוא סובב אותך על האצבע הקטנה, רק בגלל שהקסימה אותך העובדה שגבר מבוגר ובוגר מתחיל איתך?

    ואל תנסו להגיד ש"ככה זה כשאוהבים". האהבה אמנם עיוורת, אבל היא לא טיפשה. לא עד כדי כך.

    • אלמוני

      כל בחורה עושה טעויות. כל אשה עושה דבר טיפשי כזה או אחר. החוכמה היא לצאת מזה ולהמשיך הלאה, ובמיוחד ללמוד מהטעויות שעשינו. אהבה יכולה להיות לפעמים טיפשה ועיוורת, לכן הרבה נשים סובלות מערכות יחסים רעות בגלל "האהבה". אני מכירה גם המון גברים שהסתנוורו מנשים שהתייחסו אליהם חרא. ככל שמתבגרים, לומדים יותר וכל הטעויות הנוראיות האלה נראות לנו כסיפור מצחיק שהיה ונעלם

    • שירי רבר

      אני מאוד שמחה שאתה אומר את זה. הסיפור הזה הוא לא עליי, אלא על הדרך בה באתי לעולם. אני מאומצת ולפני כמה שנים פגשתי את אמי הביולוגית שסיפרה לי סיפור שדי זעזע אותי. חטפתי שוק ולא הבנתי איך אישה יכולה להשאר כל כך הרבה שנים עם גבר נשוי, להביא ממנו שני (!) ילדים, לסבול התעללות פיזית ונפשית, להתדרדר לסמים ולזנות, ומה לא? כל הזמן ניסיתי להבין את זה ואז החלטתי לנסות לספר את הסיפור מנקודת המבט שלה. לא מדובר על דמות פיקטיבית, אלא מאוד אמיתית שהיא חלק ממני. אני רק משתדלת שלא לחזור על הטעויות שלה.

  2. אבל מה קרה כשהגיעה הבייביסיטר האמיתית?? ?

  3. אמנון

    שלום לך ידידה, זאת התחלה ואם היתה מתממשת חתונה הרווחת גם גבר שאת אוהבת וגםזיון טוב , מה לעשות הצלחת רק בדבר אחד זיון טוב אז לפחות תתענגי בזה

  4. טעויות שבחורות עושות? אין לך מושג על מה את מדברת, יצאת בזול מהטעות שעשית , מכאן את יכולה להמשיך הלאה בדרכך וללמוד … אני יכולה להבטיח לך שזה יכל להגמר אחרת ,בטעות שהייתה עולה לך ביוקר לכל החיים, אני רק יכולה לתת לך דוגמא מהחיים שלי, אני גם פרסמתי פה את הסיפור שלי בשם "הורסת משפחות" לחיי נישואיי נכנסה גם איזו רוווקה משועממת ובודדה ונדלקה על בעלי, מהזיונים המזדמנים האלה נולדה ילדה לעולם בעל כורחו , גם אותה רווקה חשבה והאמינה שאולי זה מה שיהפוך אותו לשלה, העיניין הוא שהוא מעולם לא רצה לוותר על משפחתו (יש לנו ילדים) וגם אני לא רציתי לפרק משפחה , מה שקרה זה היום יש ילדה שגדלה לבד עם אמה וללא אב. וכמו שאת שואלת את עצמך במאמרך "אני זונה?" אז כן יקירתי את זונה! וכך כל גבר נשוי בעצם רואה את האישה האחרת, כזונה, וכמו סיפרת: אישתו הינה אישה יפה וחתיכה כמוה גם אני אישה נאה מאוד ומחוזרת ביותר, העיניין עם גברים נשואים הוא שברגע שפותחים להם רגליים הם נכנסים. מאחר שביני לבעלי שוררים יחסי חברות ולפי השיחות הפתוחות מאוד שהיו לנו בזה העיניין הוא סיפר לי שאחרי שנות נישואין מאוד ארוכות חסר איזה ריגוש כמו צעצוע חדש לילד ובאותו רגע הם לא ממש חושבים מה תיהנה התוצאות, אז לפני שאתן שם הרווקות הבודדות מחפשות אתגרים עם גברים נשואים (וכאלה "שרע" להם בנישואים) תחשבו אלף פעמים האם יהיה זה כדאי?

    • קליאופטרה

      דבר ראשון, ברור שאת נפגעת ממה שבעלך עולל. את הולכת להאשים את הרווקה שפיתתה אותו, בעוד שממנו את שוללת כל אחריות למעשה – הוא ילד קטן. תתעוררי, אם את רוצה לשקר לעצמך ולחשוב על החברות המופלאה והפתוחה שלכם, תהני. אל תאשימי אדם זר במה שקרה כי זה יותר נוח לך מלהתמודד עם האמת.
      חוץ מזה, ברור שזו סיטואציה שלא כדאי להיכנס אליה, סיכוי לכאב לב. עם זאת, יש לזכור כי כבר היו סיפורים שמסטוץ שכזה נולדה אהבה.

      • אני לא שוללת את האחריות ממנו כלל (כבר עשינו את החשבון הזה ביננו אבל כבוגרים לא טוחנים את הנושא אם רוצים להמשיך בשלום הלאה) אני כן רואה את המציאות ואולי טוב יותר מאותן רווקות עיוורות (מבדידות בשל הקמיהה לקשר והיאוש מהשעון המתקתק) אני לא משקרת לעצמי-מה שהן כן עושות , אני פשוט מבינה את עובדות החיים: גברים הם כן ילדים ! (לא יעזור כמה שננסה להאמין אחרת) ואנשים עושים טעויות – ויש מקום למחול כל עוד הכוונות הן כנות ומוכחות בשטח, תתפלאי אבל יש ביננו חברות מופלאה למרות כל מה שקרה- ז אפשרי, אני לא מתימרת להיות פסיכולוגית אבל גברים שנמצאים בגיל המעבר הם הכי מועדים לפול לטעיות שכאלה – אין לכם מושג מה גבר עובר בשלב של משבר גיל הארבעים בחייו – למדתי על כך מהפסיכולוגים רק לאחר המקרה ומהעורך דין שלי למדתי שיש המון מקרים כאלה- גבר נשוי בגיל "המשבר" + רווקה מתבגרת = אסון. העיניין פה שגם אם היו מקרים שנולדה "אהבה" מהסטוצ'ים האלה , יש פה הימור והוא עלול לעלות ביוקר לכל החיים (חיים של ילד- נא לא לזלזל ) , אני בספק לגבי אהבה שיכולה להיוולד מקשר שכזה, מאחר שהגבר אינו פנוי ריגשית כל עוד הוא מחובר למשפחתו ולקשר עם אשתו. קשר טוב יצמח על מצע נקי ולא על רקע של סטוצ'ים בעודו נשוי, כל הרגעים האלה הם אופוריה רגעית . לכן אותן רווקות בודדות ומיואשות ואילו שמכבדות את עצמן לא הייתי מצפה מהן "ללקט פירורים בשדה של מוקשים" .

        • סיגל!
          כשקראתי את התגובה הראשונה שלך,חשבתי לעצמי אשה חסרת רגישות שללא ספק רואה את החיים מחור אפל במושגים של שחור ולבן,פגועה,הכעס היה מובן לי.כשקראתי את התגובה הנוספת הבנתי שמדובר באישה(?? ?? ?? ?? ?)קרה ורעה.ה"פניה"המתנשאת שלך לרווקות "המיואשות"מקוממת.אך ניתן גם להבין שבניגוד להצהרותייך כנראה שאת לא כל-כך נאה,לא כל-כך מחוזרת ואין ספק בשלב הזה שהזוגיות שלך לא ממש טובה.אחרת אי אפשר להבין את הרוע והאטימות.בקשי מהפסיכולוג שגיבה את התנהגות בעלך באוסף של תאוריות"מדעיות"על גיל המעבר אצל גברים,ללמד אותך קצת על חום ורוך,מרכיבים בסיסיים בהגדרה אישה.ומי יודע אולי דווקא את זה מחפש בעלך ב"שדות מוקשים".

  5. בנות, אין לכן את מי להאשים אלא את עצמכן. אני מכיר הרבה בחורות שנפלו לסיטואציות כאלו, ולאו דוקא עם גברים נשואים., גם עם רווקים שבקשר רציני, או אפילו גברים שמחפשים רק זיון.
    משום מה אתן תמיד מדלגות עלינו – גברים שרוצים אהבה – אמיתית, סוחפת ובונה. גברים שמכבדים נשים, גברים שאוהבים פור פליי. מספיק שאיזה מניאק יקרוץ אליכן, ואתן שוכחות הכל – את כל דיבורי הבנות הללו, את כל הרצון המדומה בזוגיות וקשר אמיתי. אתן מתעלמות מאיתנו (בהכללה) בהפגנתיות, ואחרי זה מתפלאות איך זה קרה לכן שוב

    • שירי רבר

      מכיר את המשפט why do the good girls always want the bad boys?
      ניסיתי לענות על אותה שאלה כמה וכמה פעמים. כמעט לרובנו היו קשרים או סטוצים עם מנייאקים מסיבה שעדיין לא מובנת לי (אולי אנחנו חושבות שלא מגיע לנו יותר מזה?…) אבל בסופו של דבר אנחנו בוחרות בבחור הטוב שמחפש אהבה אמיתית, אם יש לנו מספיק שכל או שאנחנו פשוט מפסיקות לרצות להעניש את עצמנו

      • מצטער, תשובה לא מספיק טובה.
        כולנו עודעים למה אתן בוחרות במניאקים. השאלה היא למה אתן בוכות על זה אחר כך.
        יצאתי עם כמה בחורות שעזבו אותי בגלל שהייתי (ציטוט די מדויק) "טוב מדי"/ "אוהב מדי" וכו', וכשאני פוגש אותן שנים אחר כך הן מתלוננות על זה שהן לבד ולא ימצאו לעולם אהבה אמיתית כמו שהייתה לנו…איזה בולשיט.
        "בסופו של דבר אמו בוחרות בבחור הטוב" מתי זה בדיוק בסופו של דבר? כשהגיע הזמן לילדים, כלב ומשכנתא? אני מצטער, אני לא מוכן לחכות ולראות בינתיים את התופעה הזו של האשה המוכה שרוצה עוד.

        • סיגל

          אתה צודק מאוד! לנשים ישנה נטיה להעניש את עצמן , למרות שהיום מקובל לחשוב שתפיסת העולם השתנתה עם עלית הפמיניזם וזכויות האישה …. אבל אל לנו לשכוח שמבחינה פזיולוגית טרם הטמענו במוחתיינו את העובדות החדשות , הכל עוד חדש וה DNA של הנשים עדיין מכיל את הדפוסים הישנים כשהאישה הייתה נחותה וגם התפיסה של להמשך ל "גברים חזקים" שהם בדרך כלל המניאקים שמהם אנו נכבות. אבל יקירי אל תשכח שגם הגברים עדיין נושאים את הגן הפרמיטיבי ולכן גם אותם גברים "טובים מידי" בסופו של דבר מתגלים כ מניאקים. (אני יכולה לומר לך מנסיון שהתחתנתי עם "הבחור הטוב" אבל עובדה שגם הוא סרח, אז אין פה שום נוסחת פלא ושום דבר לא פשוט.
          הייתי מציעה לזרום עם החיים ולא לנבור לחטט יותר מידי, ממרומי גילי וניסיוני הרב אני יכולה לומר שהכל שטויות וזו לא עוד קלישאה! צריך ללכת עם האינטואיציה והרגש וגם אם טעינו ממשיכים הלאה. אלו החיים!!! אל תחששו לבזבז אותם ממלא לא נצא מהם בחיים 🙂

        • שירי רבר

          אתה צודק, אבל אני יכולה להגיד בדיוק אותו הדבר על גברים. למה גברים יוצאים עם פרחות כוסיות זנזונות בלי שכל? ורק כשהם רוצים משפחה, אישה ומשכנתא, הם בוחרים באישה הטובה. תשמע, גם אותי זרקו עם התירוץ שאני טובה מידי ושאני מוצלחת מידי ושכרגע מה שהוא מחפש זה סקס פרוע ללא מחוייבות או סיבוכים. המשפט "אם היינו נפגשים עוד חמש שנים, אז זה היה מסתדר" עצבן אותי מאוד. אז כן, זה באסה שרק בסופו של דבר אנחנו מבינים מה טוב לנו. אבל מה לעשות, אלו החיים. "אילו הצעיר היה יודע, אילו הזקן היה יכול"…

  6. לשירי
    ההשוואה שלך לא נכונה. יש גברים (והרבה) שיוצאים עם פרחות זנזונות (מה רע בכוסיות?). אבל המקבילה שלהם היא נשים שיוצאות עם ארסים פושעים. אנחנו לא מדברים על אלו או על אלו. תקני אותי אם אני טועה, אבל הבנות שכותבות כאן, והגולשות (ממה שהתרשמתי) קצת יותר אינטלגנטיות ולכן ההשוואה צריכה להיות עם גברים כמוכן, שלא ייצאו עם פרחות. הנה, הגבר מהסיפור שלך לא יצא עם פרחות זנזונות, הוא החזיק אישה שאינה פרחה זנזונת (שוב, מהתרשמותי), ומהצד החזיק אותך, שכנראה גם אינך פרחה או זנזונת, ובכל זאת היה, אכן, מניאק. מניאקים לא בהכרח ארסים, ומניאקיות לא בהכרח פרחות. זה ברור אני מקווה.

    סיגל
    הניתוח המגדרי נכון, אבל הדוגמא האישית שהבאת רק מחזקת את טענתי. רוב הבנות מחפשות מניאקים. אפילו הבנות שמחפשות בחורים טובים (כמוך) מוצאות את מניאקים במסכה. זה משאיר אותנו, ה"טובים מדי", קירחים מכאן ומכאן!
    לגבי בזבוז החיים, זהו שלי נמאס לבזבז אותם. חוויות רעות יש לכולם, והן חלק מהחיים, נכון. אבל כאשר בחורה אחת ממאה, נאמר, שמה על ה"טובים מדי", וכל השאר מדלגות עלינו כי אנחנו לא מושכים לכן בצמות, אנו אלו שנשארים בסוף היום (והשבוע, והשנה) עם חצי תאוותנו בידנו (תרתי משמע).
    יש לי הרושם מקריאת המאמרים הקצת בכייניים כאן שאתן חולמות על
    הנסיך על הסוס הלבן, אבל לא מתאמצות לרגע לחפש אותו, אלא מחכות שהוא ימצא אתכן. מה לעשות, לנסיכים אין כישורים כאלו. אבל לכלבי ציד דוקא יש, והם אלו שאכן צדים אתכן. מה דעתכן לעלות על איזה סוס (או סתם לצאת מהבית) ולחפש אותנו?

    • שירי רבר

      תשמע, זה לא ייגמר. צודק, יש בחורות אינטילגנטיות שיוצאת עם מנייאקים. אני בעברי הרחוק הייתי מאוהבת בכמה כאלה, אבל לגמרי מחוסר ביטחון שלי והמחשבה שלי לא מגיע יותר או שאני אוכל לשנות אותו. אין שום תירוץ לזה. נפגעתי ובכיתי, אבל בסופו של דבר התגברתי ולמדתי מהטעויות שלי. בקשר לגברים שעליהם כתבתי: אני מדברת על בחורים טובים (אני אישית מכירה כמה) שיצאו עם בחורות שהתייחסו אליהם כמו חרא, זלזלו בהם, בגדו בהם ופגעו בהם. הם היו בחורים טובים והגיע להם יותר, אבל הם בחורו בבחורה המנייאקית על פני הבחורה הטובה. התבכיינו עליה במקום לקחת משהו טוב. קשה, קשה. מטופש, מטופש. לעולם אני לא אדע למה.

      • לגבי זה את צודקת. אני אחד מאלו שיצא עם בחורות רעות כמו שתיארת. אבל אף אחת מהן לא הייתה פרחה או זנזונת.
        יצאתי עם כאלו, אבל מעולם לא הכחשתי שזה מה שאני בעצם נמשך אליו, ולא התלוננתי על בחירותי (מה שאתן עושות). כשהחלטתי שאני רוצה משהו אחר, הלכתי על משהו אחר.
        (למען האמת אני עדיין במסלול הארוך הזה אל המשהו האחר, ושאריות מהבחורות הקודמות נדבקות למושאים עכשווים, אבל זה מחוץ לענייננו)

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *