כל השאר זה פרקטיקה

קול צעדינו

איך את יודעת שהוא הגבר הנכון? איך את יודעת שההתלהבות של ההתחלה היא האהבה האמיתית? איך את יכולה להיות בטוחה שהגבר ששוכב לצידך בלילה ולצידו את מתעוררת בבוקר, הוא הוא הגבר הנכון? איזו וודאות באמת יש לך שלא בזבזת עכשיו שנתיים או יותר מהחיים שלך לצידו של מישהו שאינך בטוחה שאת רוצה להיות איתו?
מישהו צריך לשאול את השאלות האלה. יותר נכון, צריך להיות איזה קול בתוך הראש שלך שתמיד שואל את השאלות הללו. אם הן לא יישאלו, הן לא יועלו ואם הן לא יועלו, תמצאי עצמך יום אחד, לאחר שבזבזבת שנים מחייך עם הגבר הלא נכון, מחוץ לדלת.

ויהי אור

איך יודעים? לכולנו יש את אותה סצנה שחוזרת בראש שוב ושוב על היום בו נפגשנו. בנפגשנו אני מתכוונת לך ולחבר שלך, עוד לפני שהיה חבר שלך, ושבאותו הזמן היה חבר של חבר או מכר של חבר או שם של כרטיס באיזה אתר היכרויות. שני זרים לכאורה, שנפגשים לפגישה הראשונה שלהם. לא יודעים כי מכאן ואילך יהיו השלכות חמורות על החיים שלהם. אז איך יודעים?
לא יודעים. מבלבל? זה בדיוק העניין. זה צריך לבלבל אותך, לערפל לך קצת את החושים, לתת לך תחושה שהזמן נעצר, שאת לא מודעת כל כך לסביבה אלא רק למילים שהוא אומר, למעשים שהוא עושה. כמובן שיש לך עקרונות כאלה שמשום מה הוא עומד בכולם: הוא משלם על הארוחה או על מה שהזמנת (שבדרך כלל זה מסתכם באיזה דרינק או שניים), הוא מחייך ומסתכל עלייך ולא על כל בחורה שעוברת מולו, הוא שואל עלייך ולא מרוכז רק בעצמו וכו’ וכו’. בגלל שהוא עומד בעקרונות שלך ובגלל שאת לא ממש שמה לב לזמן, בגלל שאת קצת מתנהגת כמו שיכורה (או שבאמת שתית איזה דרינק אחד יותר מידי), זה הרמז הראשון. הרמז הראשון לכך שזה הוא. למה? כי את לא ממש חושבת. את לא מפעילה את הראש. המנגנונים שבדרך כלל עובדים בזמן מפגש גרוע – לא פועלים כרגע. למעשה, נדמה כי אין להם כל צורת אנרגיה שתפעיל אותם כי כל האנרגיה מתועלת לכיוון אחד – להינות איתו.

למה הוא לא טורח להוריד את האסלה?

אז יצאתם לדייט או שניים, נדמה לך כאילו אתם מכירים שנים. קרה לכן? בטח שקרה. כאילו אתם לא יחד רק חודש, אלא שנה. זו ההתלהבות של ההתחלה, האש שפורצת ומתלהטת מפגישה לפגישה. השאלה כמה זמן אש יכולה להתלהט בלי להתחיל לדעוך. לא קיים. תמיד מגיעה דעיכה. תמיד. ואז מתרגלים. מתרגלים למערכת יחסים, ולמה שהיא מספקת והדברים נהיים שגרתיים. זה הופך להיות חלק מללכת לעבודה, ללכת לבנק, ללכת לחבר. אז מנסים להתקדם, לתבל קצת את מערכת היחסים. איך? עוברים לגור יחד.
את אומרת לעצמך: עכשיו תהיה לי הזדמנות אמיתית לבחון את מערכת היחסים! לראות אם זה אכן זה. נהדר. תצטרפי למועדון. האם אנו באמת בוחנות את מערכת היחסים או שאנו מנסות להתאים אותו לשגרת החיים שלנו? זה מתחיל מהערות על הנקיון וכמה חשוב שיהיה סדר ונקיון בדירה, זה ממשיך בחלוקת תפקידים מסוימת. אתה עושה כלים, אני מבשלת. או להיפך. ולעתים מסתיים בויכוחים אינסופיים על השערות שהשארתי באמבטיה ולמה יש לי נשירה כזו נוראית?
מה שעצוב שבשלב זה אנחנו מתחילות לשאול את השאלות. האם הוא בשבילי? האם זה הגבר שאני רואה את עצמי מבלה איתו את שארית חיי? הרי איך אני יכולה לגור ולחיות עם גבר שלא ערני לצרכים שלי ולא טורח אף פעם להוריד את האסלה? או איך אוכל להיות עם גבר שלא מתחשב בי לראות שאני עייפה היום ולהציע לעשות את הכלים במקומי?

אוהבת אותו?

זה הזמן לחזור לרגש. הרי כל השאר זה פרקטיקה. הכל ניתן ללמוד. ניתן ללמוד לחיות יחד, ניתן ללמוד להתחשב אחד בשניה, ניתן ללמוד לדבר על הדברים שמציקים לנו, ניתן ללמוד להגיד את המשפט: אני גמורה, אתה יכול לעשות את הכלים במקומי? הכל ניתן ללמוד. מה שאי אפשר ללמוד הוא לאהוב מישהו, זה מה שבא הכי טבעי. איך הוא גורם לך להרגיש? כשאת מסתכלת עליו ישן לצידך, מהי התחושה שלך? האם זו אהבה בוגרת, בשלה ואמיתית? אלה הן השאלות שכדאי. לא אם זהו הגבר הנכון בשבילי, האם זהו הגבר שאיתו אבלה את שארית חיי. לשאול את השאלה ממנה את הכי מפחדת – האם אני אוהבת את הגבר הזה? ולמה את מפחדת? כי הרבה פעמים התשובה תהיה לא מספיק בשביל להישאר איתו. אבל מאות פעמים אחרות, התשובה תהיה כן. אני אוהבת אותו בלב שלם. דווקא בגלל זה, הוא הגבר הנכון. הגבר הנכון ללב הנכון.

על הכותבת איזבל בן אהרן

ילידת קרית ביאליק, כבת 28. מאז ומתמיד אוהבת לכתוב, בעיקר מאמרים וסיפורים וקצרים.

תגובות

  1. מאוד תלוי באיזה מקום בחיים נמצאים.
    לפעמים חוסר איזון דווקא אישי מפר את האיזון הזוגי.
    לפעמים לא יודעים לשאול את השאלות הנכונות.
    לפעמים הפחד משתק גם כשיודעים שהתשובה…שלילית.

  2. אהבתי, כל החששות שלי ובדיוק ההרגשה שלי בחיים.
    כל הכתיבה מעולה וחבל שהמאמר קצר.
    מקווה לראות בקרוב עוד סיפורים שלך.
    ישר כח, את מוכשרת מאוד
    קרן

  3. שוב פעם עשית את זה!!
    מאמר נוסף מוצלח, קולע וסוחף!
    כל מילה – במקום,
    מחכה למאמר הבא…

  4. אני בכלל גבר, נשבע לכם שהגעתי לאתר הזה במקרה.
    המאמר שנון, כתוב טוב.
    מי זאת האיזבל הזאת? היא סופרת או משהו?

  5. מאוד מזדהה עם הגישה של ללכת בעקבות הלב,
    והצעד הראשון בליישם זאת, הוא אכן להעז ולשאול את השאלות הנכונות.
    מעבר לכך, נהניתי מהכתיבה המסוגננת והקולחת
    ומקווה לראות כאן מאמרים נוספים פרי עטך…

  6. מקסים!
    פשוט אמיתי זורם ונכון

  7. נהניתי מהמאמר. אני חושבת שזה הדבר הכי נכון שקראתי בימיי- ממש היתה לי סוג של הארה!
    באמת שאלתי את עצמי עכשיו את השאלות הלא נכונו..
    מקווה לראות עוד מאמרים איזבל- דרך אגב אם זה שם העט שלך הוא שם חזק. מאמר פשוט נהדר!

  8. מאמר רלוונטי מאד, מסוגנן וקולע שמטפל בפחדים שלנו כנשים לבוא ולהתעמת עם המציאות לעיתים, עד כמה שהיא קשה ומורכבת. אני יכולה להזדהות באופן טוטאלי עם מה שנאמר בו ולהוסיף: שלפעמים התשובה הכי טובה שאדם יכול לתת לעצמו היא השאלה!
    תמשיכי לכתוב ולהאיר את עינינו, היה תענוג לקרוא..

  9. השאלות שנישאלות בכתבה אלה שאלות טובות מאוד. סבורני שכול אחד היה באמת רוצה לדעת אם הבןבת זוג הואהיא הנכון בשבילו. והשאלה שנישאלת האם יש לנו מספיק כלים בכדי לדעת? סבורני שלא. ושאלה נוספת היא האם הרגש יכול לרמות? התשובה היא חיובית. מהסיבה שנאינפורמציה הזורמת דרך הרשמים השונים המסוננים דרך הרגש עוברים דרך ציפיות, דעות, הרגלים ותמונות פנימיות שניבנו לאורך ההיתנסות האישית עד לאותו הרגע, ההיתנסות והציפיות והדעות מעורבות בתשוקות רגשיות ומיניות שהיצטברו לאורך חיינו עד לאותה הכרות. בנוסף יש כאלה שבברור אנו נימשכים אלהם יותר ויש כאלה שפחות, אלה שיותר ושכבר הינו ביחסים סביר להניח שהתמונה היושבת ברגש מרמה אותנו כמו גם אלה שפחות.
    אז במה כן נוכל לבטוח? זה שאלה של עבודה עם החיכוך ועבודה על הסבלנות ובמיוחד עבודה נגד השפיטה. כל אלה הם עבודה על הרגש שלא יקפוץ בראש. בנוסף יש לבדוק את רמת האנוכיות והחמדנות של הבןבת זוג. זה משהוא שקרוב מאוד לתחילת הדרך צץ על פני השטח וניתן לראות את זה דרך ההרגלים של הבןבת זוג שלאחר ירידת המתח והאננרגיה המינית (שלא לדבר שכבר בקיום יחסי המין ניתן לראות את רמת האנוכיות העצמית וסביר להניח שזה אחד מהגורמים הראשיים להיפרדויות) נוצר חלל שעשוי להיתמלות בשני אופנים, האחת ההרגלים האוטומטים האישים והשני מאמצים לבנות רגשות כלפי הבן זוג דרך עבודה על החיכוך שנוצר באופן טבעי מעצם היחד, ועבודה נגד התלונות. והשאלה שעומדת על הפרק היא האם הבןבת זוג שאיתי מוכנים ממש לעבוד על הרגשות או שמה ההרגלים יתגברו ועמם גם התלונות והשפיטה? וחשוב לזכור שהעינין הוא במישמעת עצמית וחינוך עצמי, וזה פרקטיקה. מחשבה נוספת היא שעם מי שאנו נימצאים באותו הרגע הוא הנכון לי באותו הזמן.

  10. מה לאהבה ולפרקטיקה? למה להתייחס לרומן כאל בזבוז זמן? אם היה, סימן שהיה. למה למצוא רק את הנקודה המעשית והתכליתית? ככה לא חיים, ככה רק מתחשבנים. איפה פה ההנאה? איפה פה החיים? גישה מוזרה לי.

  11. הגישה של המאמר קצת רומנטית בעיניי…ישנן המון דרכים וצורות להגדיר אהבה. במאמר האהבה מצטיירת כאילו ישנה רק דרך אחת להגדירה ואין לה שום זיקה עם צרכים, הרמוניה זוגית..כל אחד מגדיר אחרת אהבה. לפעמים אהבה זה דווקא הדרך בה הבן זוג שלי רואה אותי, משקף אותי ואת הצרכים שלי. זה דווקא כן איך הוא רגיש לרצונות שלי, לזה שאני לא רוצה שערות בתחתית האבטיה, או שהוא מבשל במקומי כשאני עייפה. אני מכירה לא מעט בחורות שזו אהבה בשבילן…חבל להכליל אהבה באופן פשטני וחד מימדי. ולפעמים רבותיי, אהבה זה לא מספיק. מה ששמעתם. לפעמים נדרש קצת יותר בכדי שזוג יצלח את תלאות החיים..נדרשת תקשורת זוגית, ועבודה יומיומית על קשר, ורצון להשקיע בזוגיות וגם תחומי עניין משותפים והתאמה בנושאים כאלה ואחרים..תהיה זו נאיביות גמורה להגיד שאם יש אהבה אז אפשר לסגור את הבאסטה.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *