mc שירי על אלבומו הרביעי של דיוויד גריי "Life in Slow Motion"

לא הכל שחור או לבן

תמיד חשבתי שהיוצר הכי מוצלח שיצא מאנגליה הוא רובי וויליאמס. מסתבר שלא. אלבומו הרביעי של דיוויד גריי, “White Ladder”, שהוקלט בדירתו בלונדון, הוא האלבום השלישי הנמכר ביותר בעשור האחרון בבריטניה. והיום, בשיא ההצלחה, גריי משחרר אלבום שביעי: “Life In Slow Motion”. נתון די מפתיע לזמר שיצר אלבומים מרגשים ומשפיעים במשך השנים, אך עדיין לא השתרש בתרבות הישראלית.
גריי נולד ב- 68 במנצ’סטר. בזמן לימודיו באוניברסיטת ליברפול, ניגן בלהקות Pאנק שונות, עד שהחליט להתנסות בכתיבה פואטית יותר. הוא עבר ללונדון, שם הוחתם על ידי חברת התקליטים HUT הבריטית. אלבומו הראשון “A Century Ends”, ששוחרר ב- 93, עסק במערבולת רגשות של כעס, רוגע, שנאה ואהבה. גריי יצא לסיבוב הופעות באירופה ושנה לאחר מכן שיחרר את “Flesh” שהגדיל את הפופולאריות שלו באירלנד. כמו כדור שלג, ההצלחה גדלה עם הימים ו”Sell, Sell, Sell” שוחרר ב-96 בבריטניה בלבד, למרות הביקוש הגדול באירופה.
גריי החל למלא אצטדיונים בעזרתם הנדיבה של “רדיוהד” ו”דייב מת’יוס באנד” ובנה לעצמו מוניטין מרשים. “White Ladder”, אלבומו המצליח ביותר, שוחרר בלייבל העצמאי שלו וזיכה אותו בפרסים מכובדים רבים. אלבומיו הבאים, אלבום ה- EP’s ו- “A New Day At Midnight”, קיבלו ביקורות מעולות וגריי החל לעבוד על אלבומו השביעי, לראשונה עם מפיק נוסף.
באלבומו החדש, גריי משתף פעולה עם המפיק מריוס דה ורייס, שעבד בעבר עם ביורק, מדונה, U2 ודייויד בואי. השילוב לא היה יכול להיות טוב יותר. ביחד, הם יצרו תקליט אינטימי, כנה ולעיתים קשה לעיכול. האלבום משדר המון תשוקה ורגש בין אם הוא שלילי או חיובי. מילים כמו: “דם”, “הרס” ו”מוות” חוזרות על עצמן לעיתים קרובות וניתן לחשוב, בצדק, שגריי יצר אלבום מדכא. אך קולו המיוסר משדר המון אופטימיות, לצד הצער והכאב, ומרגישים שהוא שר מהלב, מה שהכי מורגש ב- “Ain’t No Love”, בלדה על החיים והאהבה. המלודיות בשירים, שנשלטות בעיקר על ידי פסנתר, גיטרות וכינורות, מחזקות עוד יותר את קולו של גריי.
“From Here You Can Almost See The Sea” נשמע כאילו הוקלט על חוף הים ברוגע, אך שוב הפסימיות מוצאת את עצמה זוחלת בחזרה אל הטקסט.
אי אפשר להימנע מזה, הדיכאון מזמן הפך למיינסטרים. הצעד הכי חכם שגריי עשה הוא להכניס שירים יותר קצביים ושמחים לדיסק המלנכולי. האלבום “Life In Slow Motion” חושף את שורשי הפואטיקה של הגיטריסט בנשמה. רוב השירים שקטים וטיפה מושכים אחורה, אך אינם צובעים את מצב הרוח באפרוריות, אלא יותר יוצרים הזדהות. כל בן אדם שנותן לעצמו להרגיש, יוכל להתחבר לכל מילה ולכל תחושה, שבעצם זורמת בכל אחד מאיתנו. בדרך לכבוש את העולם בסערה, דייויד גריי מוכיח שהוא כאן בכדי להישאר.

על הכותבת שירי רבר

ילידת 1981, מתגוררת בתל אביב. הוצאתי ב - 2005 אלבום ראפ-רוק בשם אמ.סי שירי - "נסיכת המיקרופון" תחת הלייבל של קובי אוז-לבנטיני.הכתיבה שלי מתעסקת בנושאים חברתיים בכלל, ובנשים בפרט. הסינגל הראשון מהאלבום הוא "מתי תחייכי", שעוסק בנפגעות אונס.האתר שלי:http://www.mcshiri.com

תגובות

  1. אני עדיין לא הבנתי איך בלילה גשמי שכזה
    חזרתי אני בגשם כלכך חזק
    ונפלתי על האתר שלכם פתאום ככה כשבכלל ניכנסתי למדור התרבות של האתר ננה
    דיויד גרי הוא אחד הזמרים הכי האובים עלי ואני חושבת שאף פעם לא משתי מאף בן אדם ששמע עליו לפני כן
    למה אף אחד לא מכיר אותו? יש לו סיגנון יחודי ביותר
    הכרתי אותו על השיר באבילון
    let go your heart let go your head and feel it now.
    כן זהו זמר עם קוך קצת קוצני אך מראה ומרגיש הרבה כאב ורגישות.
    מדבר הרבה על האהבה ובכלל על מה שקורה פה איתנו בעניין הכסף
    כמו באלבום
    sell sell sell
    כמו שציינו גם זה אלבום מצויין שלו
    אני חושבת שאני בדרכי למצוא לי ולהוריד את האלבום האחרון שלו למרות שwhite lider
    הוא אחד הטובים שלו. ויש גם את השיר
    meet me in the other side
    שמאוד כואב .רוב שירוי הן בפסנטר שבאמת חודר לנשמה
    אני שמחה שהוא מצליח
    תהנו.
    נעמי סיגל
    עצה-תקשיבו לו בימים עצובים…

    • אריזונה

      רובי וויליאמס הוא האמן הטוב ביותר שיצא מבריטניה בעשרים-עשרים וחמש השנים האחרונות. דייויד WHO?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *