למה לך להיות מלכה?

סופר ברמה של קניוק כמוהו בעיני כקוסם, או מאסטר של זן, או רב. ובעניין הזה יש לי סיפור שיבהיר את הרגשתי ביחס לסיפור הנוכחי, סיפור שאני זוכר אותו כסיפור זן, אבל יש שיגידו שהוא של חסידים (ואינני סומך כאן על זיכרוני).
הסיפור על שני תלמידים המשתבחים ברבם. הראשון מספר כי מורהו נעמד פעם לפני נהר, ראה דף נייר מעברו השני והצליח לכתוב עליו דברי חכמה ומבלי שחצה את הנהר. ענה לו התלמיד השני – המורה שלנו הצליח לאכול כשהיה רעב, ולשתות כשהיה צמא.
וכעת לנמשל: יש בספר מעשה להטים של “כתיבה מעבר לנהר”, ולא המעשה של לקיחת חומר יום יומי וטיפול בו בדייקנות והאותנטיות של מאסטר.
בספר של קניוק שלושה גיבורים – אליזבט, מלכת אנגליה הנוכחית, נתן יזרעאלי, היסטוריון לא מאד חשוב מאוניברסיטת תל-אביב, שמשמש כקול הדובר וחולק לפחות חלק ממאפייניו של הסופר שלנו – נער נאה, פעיל בתנועת מחתרת, צעיר שנפצע קשה בקרב על ירושלים, תלמיד אמנות בפריז ובניו-יורק ואיש מבוגר עם חברים קבועים וותיקים בקפה תמר – כל אלה חומרים שמוכרים לנו בצורה כזאת או אחרת גם מספריו האחרים.
אבל מה לנו ולמלכת אנגליה?
האיש קוסם. המלכה מצטיירת כבשר ודם, ועדיין נראית כמי שמתאימה למה שאנו יודעים על מלכה. נעשה גם מחקר מקיף, שמתאים לדמות ההיסטוריון המספר, והידע שנאסף ביחד עם האינטואיציה של הסופר, רוקמים לנו תרחיש אפשרי, מעניין, מגרה את הדמיון ומרתק.
הספר כתוב כספר מרתק, הדמות השלישית, הנעלמה, הרקוחה מחומרים כשל ג’יימס בונד, אורד וינגייט ולורנס איש ערב, עדיין עשויה ביד אמן משכנעת. אבל, לקורא הישראלי, העכשווי, הלא עסוק בנפלאות האימפריה הבריטית, לקורא שבריטני ספירס הפריחה היא יותר מרכזית ויותר מלכה מאליזבט הישישה, השיבוץ של משולש נתן- אליזבט- וברוס הנעלם, איננו רק מעבר לנהר, אלא ממש מעבר לים.
מה מפריע לי? יש בספר קסם אדיפלי – המלכה הנישאת מעם שיוצרת קשר אתך בסלולרי מתאימה להפליא לאם הנשגבת אבל הקרובה כל כך. ברוס הנעלם שאוהב אותך אבל גם עלול לחסל אותך, שמתעסק בדברים חשובים אבל טמירים ונעלמים, והאהבה שלא ממומשת בינו לבין המלכה – כל אלה חומרים מצוינים לחומרים הנפשיים שלי ושלך. אבל בית המלוכה הבריטי, כולל עובדות היסטוריות מוכרות מחיי צ’רלס, דיאנה, פיליפ, מרגרט, המלכה האם ועל כולם אליזבט ואורוות המלכה, אלה ומלחמות בירושלים, בורמה, ירדן – יוצרים מירקם שגם אם יש בו קסם, הרי שעלול להרחיק מקצת מהקוראים.
ובכל זאת, אני חוזר בי, דווקא הסלט בין תרחישים מוכחים למשוערים, התעוזה שבניפוץ תדמיות שנמכרות בציבור, המשיכה שיש לנו למיתוסים בריטיים, הוא טוב כמעט כמו התחקירים על חיי ישו (שלא מת על הצלב, אלא נדד תחילה לבריטניה ואחר כך לדרום צרפת) שערכו הבריטים בזמנו.
וכך, גם נחשוד שנעשה כאן ניסיון לעורר שערורייה סביב פרשייה מחיי המלכה, גם אם כישראלים נטען לשוויון נפש למול בית המלוכה הבריטי. וכאוהבי ספרות נעדיף ספר שמתבסס רק על חומרים מוכרים ואוניברסליים, עדיין “המלכה ואני” הוא ספר מרתק, שיש בו הברקה, שחושף צד חשוב באהבת גבר לאישה – הגבר שרוצה במלכה אותה יוכל להעריץ, לשאת על כפיים, אבל גם לנקוט באחת משתי אפשרויות – להקפיא-להרדים –להיזהר ולמצוא את “העונג המלוכלך” במקום אחר (וע”ע פיליפ) או לאהוב אותה מרחוק, במנות קטנות, ולשמור אגב כך על החופש האישי ועל קלות התנועה (ע”ע ברוס). כך או אחרת, מהניסיון שרכשתי מקריאת הספר – “יקירתי, למה לך להיות מלכה? עייני בספר ותביני שלא כדאי”.

תגובות

  1. deep ocean

    האמת לא נשמע לי ספר כזה מדהים……..
    אבל לפחות יש לי את העונג להגיב ראשונה 🙂

    שיהיה לכולם יום נפלא
    ומלא באהבה!

    מיכל

  2. בילי בלום

    למי שאוהב את קניוק, מומלץ מאד להציץ (שוב?) בסיפור “הסיפור על דודה שלומציון הגדולה”. יש שם קטע משובח ומצחיק, היחיד עד היום בספרות העברית (כבדת הראש שלוקחת עצמה כה ברצינות, בדרך כלל) שגרם לי באמת להתגלגל מצחוק

  3. פרח בר

    קניוק מקסים בקלות.

  4. אלמוני

    הניסיון שרחשתי מקריאת הספר? נסה שוב. צריך להיות, כמובן, *הנסיון שרכשתי*.

    • שירלי

      תודה על שיתוף הפעולה.

      • אריק סתיו

        קראתי את הספר, ואחרי ההתפעלות מההברקה הראשונה של יצירת מצב לא צפוי – מלכה בסלולרי שלך , משהו כמו ההברקה של הספר על העיוורון, לא הרגשתי מצוי אמיתי של הפער בין תדמית למציאות, בין מעמד מחייב ליצרים-רגשות סוחפים, בין קשרים שסוחבים היסטוריה וקשרים שמבוססים על כימיה. אולי עדיף לכתוב על אנשים קרובים, למשל אלה שבקפה תמר.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *