אולי כדאי שנחשוב יום קדימה ונשאיר את ההחלטה הגדולה בצד? זיו לרנר לא מבין לאן אנחנו רצות

לסגור דיל

אות קין

המעבר מעולם הבורגנות ליקום הסינגלי השכן חשף אותי לתופעה חדשה/ישנה. כבר כתבתי שסיפורי ידידותי הרווקות נשמעו כמו דיווח על משהו שמתרחש בארץ אחרת, כשהייתי נשוי + משכנתה. קצת כמו לקרוא את עמודי חדשות החוץ של “הארץ”. ספק חדשות מארץ רחוקה, ספק אגדה מעניינת על מקום שלא באמת קיים, לפחות לא בדמיון הקרתני שלי.
עכשיו, גר בדירה שכורה, יוצא ומתהולל, הכל פתאום מוחשי וקרוב. לא מזמן הזדמנה לי הסיטואציה הבאה: אני ועוד 5 בחורות, כולן איפשהו בתחילת שנות ה-30, יושבים בבר-מסעדה תל-אביבי שווה, על אוכל ולא מעט אלכוהול. מהר מאוד התגלגלה השיחה לנושא שמעסיק את כולן – השידוך המיוחל. סיפורי דייטים מזוויעים ותובנות על ג’יי דייט עפו באוויר, תלונות על גברים, הלקאה עצמית – הכל. היה מעניין, היה משעשע, היה חינוכי.

יש זמן

החוויה חידדה משהו שידעתי כבר קודם ושנטחן עד דק בכל ערוצי התקשורת, אבל הבנתי במלוא העוצמה רק באותו ערב. מסביב לשולחן ישבו נשים אינטליגנטיות, מעוטרות בתארים אקדמאיים מרשימים וקריירות נאות, יחד עם אות קין אחד לא קטן, או צלב על הגב, אם נשאל מטאפורה ברוח הכריסמס הקרב: הן לא נשואות. והדגש הוא על נישואים. לא על זוגיות ולא על אושר. מטרת העל היא למצוא גבר שישלים את משוואת הקריירה-בעל-ילדים. כי בלעדיה, הן חוות את עצמן ככישלון מהדהד.
הסיבות לתפישה המעוותת הזו בנאליות וברורות. זה בא מהבית, זה בא מהחברה, נושמים את זה כאן באוויר. אז מה אם יש לך תואר שני, את מגה מצליחה ומרוויחה משכורת שלא מעט גברים רק חולמים עליה. אין לך בעל, ואת בת 30 ומעלה? את כישלון.
התפישה הזו מולידה את החיפוש הבלתי נלאה אחר הבעל המושלם, שצריך לעמוד בסטנדרטים מטורפים. ליד השולחן עלו קריטריונים שונים ומשונים: גובה מינימלי הכרחי, אורך וצורת שיער, עיסוק, השכלה, חיבה לחיות ועוד. אף אחת לא דיברה על מישהו שיהיה לה נעים איתו, או שימשוך אותה נורא. לכאורה זה מובן מאליו, לכאורה זו אמורה להיות תולדה של כל הקריטריונים שפורטו לעיל. אבל זה לא. אף אחת מהן לא מחפשת מישהו שיהיה לה כיף איתו, ואז נראה מה הלאה. ההחלטה על חתונה כן/לא צריכה ליפול בדייט השני, אולי השלישי. אין זמן.
לפני שאתן שולפות את הקילשונים ומגלגלות אותי בזפת ונוצות – אני האחרון שיכול לשפוט אותן לכף חובה. הייתי צריך להתחתן ולעשות ילדים, ורק אז הגעתי לנקודה שבה הייתי מסוגל לבדוק אם טוב לי או רע לי, ולהתחיל לנסות ולהיות מאושר. רק אחרי שעשיתי וי על כל מה שכל כך מקודש במדינה הזו, הגעתי לסוג של חופש מחשבה.

קחו נשימה

ומהמקום הזה אני קורא לכן בנות, להפסיק. תחפשו מישהו שמדליק אתכן, שבא לכן להיפגש איתו שוב, שבא לכן לעשות לו דברים במיטה. אחר כך תבדקו לאן זה מתקדם, ומה אתן רוצות. תחשבו יום או שבוע קדימה, גג. עזבו את הפרטים, תתמקדו במהות. כי אם יהיה קליק עם בחור ויהיה את הדיבור הנכון, זה לא ישנה מה הגובה שלו, ואם יש לו מפרצים או כרס בירה קטנה. אם הסקס יהיה מעולה, תפסיקו לבדוק אם העמדות הפוליטיות שלו “נכונות”.
זה לא קל, ואני ממש לא שופט, קטונתי. אבל זה נראה לי הרבה יותר נכון. ושמח. והכי חשוב – זו נראית לי הדרך הכמעט יחידה למצוא זוגיות אמיתית, ולהגיע בסופו של דבר ליעד הנכסף.

על הכותבת זיו לרנר

עיתונאי, אבא במשרה חלקית

תגובות

  1. עוד גבר

    זה מזכיר לי עצות שנשים (“דודות”) מסוימות נותנות לי. “אל תתעקש על ציפורניים טבעיות וארוכות” הם מפצירות בי, “זה לא מה שחשוב” הן מוסיפות. כנ”ל על מבנה גוף סופר-נשי כמו שאני אוהב, “היופי חולף” הן אומרות. אז למה רוב הבחורות שמוצאות חן בעיני, נוטות להיות תפוסות. למה? ככה? כי יש עוד כמה שחושבים כמוני והטבע, כך מסתבר, לפעמים חזק (וחכם?) מכל חינוך או השפעה. יחד עם זאת, כידוע לאנשים שונים דגשים והעדפות שונות , כך שגם ל”מפרצים” בשיער, כמשל, יש ביקוש או שזה לא משפיע בהקשר רחב. ואני חוזר בפעם המיליון (כמעט..), הבעיה, לעניות דעתי, היא לא כל-כך בדרישה X או Y של A או B, הבעיה היא, בין היתר, בחוסר פונקציה אפקטיבית שתקשר את A עם ‘A או את B עם ‘B ה”מתאימים” (עם או בלי מרכאות) להם/ן. וזה, לטעמי, ייתכן, כלומר -במינימום- אפשר לשפר את המצב הקיים. כתבתי על זה משו אפשהו.

  2. ילד מזדקן

    שלא מוכנות לפגוש אותי אפילו פעם אחת (ואפילו לא לשוחח בטלפון), רק מפני שאינני עומד בקריטריון X או Y.
    אם גיליתי התעניינות בכרטיסך, כתבתי שאשמח להכירך ושלחתי לך מספר טלפון – איזה אסון כבר יכול לקרות אם תצלצלי? ואם תפגשי אותי על כוס קפה? תאמיני לי שאת יכולה רק להרוויח מזה.

    • עוד גבר

      היי “ילד מזדקן”. שני דברים. לעניות דעתי:
      א. בגלל סיבות שונות (אופי יוזמתי שונה(?) וחוסר איזון מספרי(?)) אני מנחש שלנשים פונים רבים (לפחות באתרים כאלה) לכן אתה (או כ”א) הוא רק אחד מתוך רבים ולכן (גם) אולי מיעוט ההענות.
      ב. למיטב ניסיוני, (כמובן בהכללה, לא כולן ככה) בנות בד”כ לא מתקשרות בפעם הראשונה, בד”כ, זה תפקדנו לחזר/להתחיל. מספיקה הפניה, לדעתי אתה צריך לבקש מספר טלפון או כתובת דואר אלקטרוני (יותר מקובל בהתחלה) ולהיות זה שפונה.
      נ.ב. למרות שזו דרך, לכאורה נוחה, יש עוד דרכים להכיר. בהצלחה.

  3. תקשיבו לזיו הוא יודע על מה הוא מדבר.
    פשוט נכון.

  4. אוי ,כמה שאתה צודק.מסביר בדיוק למה מיד אחרי שנפרדתי מבעלי,הגעתי לאירוע חברתי והרגשתי,באופן מטריד,הכי טוב מכולם.
    גרושה עם ילד,ומרגישה בשיאי.

  5. אתה כ”כ צודק!!
    אני בת 32 והכי חשוב לי זה למצוא מישהו שיעשה לי את זה בטירוף ואח”כ נראה לגבי שאר הפרמטרים.
    יש לי כמה קווים אדומים שלא אסכים לעבור עוד לפני קביעת פגישה אבל אחרי זה השמיים הם הגבול.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *