יתכן שאנחנו מדברים בשפות שונות? אחרת למה כשהוא אומר דבר מה, את מבינה דבר אחר. ולמה כשאת אומרת לו דבר אחר, הוא אינו מבין את כוונתך?

מה את מבינה?

השפה שלנו והדרך להבנתה, כה חמקניות. היא מהתלת בנו, הלשון הזו, משל היינו בקרקס. היא מהתלת בנו עד כדי כך, שאפילו המילה “לא”, שהיא מילה כה מובחנת ובסיסית, מילה שכמעט כולנו שולטים על הוראתה ומכירים אותה עוד בטרם למדנו לומר “במבה”, אפילו מילה זו, לעתים אינה ברורה. תלוי מי אומר אותה, תלוי למי אומרים אותה, ותלוי מה היא הסיטואציה.
“כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?” שואל מי ששואל בשיר ישן ונואל. ישן ונואל מכיוון שהיום ברור מאד לכל, ששיר כזה אין מקומו בחברה כמו שלנו. הוא אינו תקין מבחינה חברתית. יש שיעקמו את פיהם וישלחו חיוך מסוים. אך לנו זה ברור, כשהיא אומרת לו, לא! לפחות היום, יש לזה רק מובן אחד – לא!
למה זה קורה? למה כאשר הוא אומר לה דבר מה, יתכן שהיא מבינה דבר אחר. מדוע כאשר היא אומרת לו דבר אחר הוא אינו מבין בדיוק את כוונתה?

פילוסופיה לא תעזור כאן

אם נוכל למצוא קשר בין מילה לבין הוראתה, נוכל להגדיר את השפה ולעשות בה שימוש דומה לזה שאנו עושים במתמטיקה. לבנות לוגיקה שלמה של השפה. קשר כזה, בין “הדבר כשהוא לעצמו” – ה”עצם” הזה – לבין המילה שמורה עליו, היה יכול לאפשר לבנות מין ספר הפעלה, סוג של מילון משוכלל.
ואולי אין קשר בין מילה לבין ההוראה, ממש כמו שויטגנשטיין חשב? אולי כל קשר בין מילה לבין המשמעות שלה הוא תלוי נסיבות בלבד?!
בואו נדמה לרגע את המשפט הפשוט “תני לי יד” (היי, הוא ביקש את ידה..) גם המשפט הזה אינו תמים ואינו חד-משמעי. למעשה הפרשנות שלו תלויה בנסיבות – בסיטואציה.
כשאומר זאת לבתי בפינת הרחוב, היא תושיט לי את ידה הקטנה, תשים אותה בתוך ידי, סומכת על כך שאעביר אותה בשלום את הכביש.
אם את אותו משפט אומר למרכיבת בובות זה יתפרש כבקשה למסור לידי חלק חילוף לבובה.
“תני לי יד” – אמרתי פעם לאהובתי – “כדי שלא אפחד בדרך”. היה זה עת נפרדנו על מנת שלא להתראות עוד. צופה מזדמן לא היה מבין מדוע אין היא שמה את ידה בתוך ידי ומדוע קולנו נחנק בנו. היא ואני הבנו שלא ניתן עוד יד האחד לשנייה.
אבל רגע, מי אומר שאנחנו, היא ואני, באמת הבנו האחד את השנייה?
ואולי אנחנו מדברים על דברים שונים ורק מסמנים “כן” ו”לא” במקומות המתאימים?
אז איך בכל זאת אנו מתקשרים? הרי הכל חשים שכאשר אני אומר כן, כנראה שאני גם מתכוון. מה, לא?
לא.
לא.
זה תלוי בסיטואציה.
יחד עם זאת, אם אומר בפני 100 צעירים ישראלים, משכילים את המשפט: “איינשטוק המציא את פצצת האטום” , הכל ידעו על מי אני מדבר, מי הוא האיש ואיך נראה שיער ראשו. הם ידעו ויצדקו – גברים ונשים כאחת – למרות שלא קראו לו איינשטוק, ולמרות שהוא לא המציא את פצצת האטום!!!
העובדה המדהימה הזו, שלמעשה אין שום קשר בין המלים הנכונות לבין הוראתן מצביעה על קיומו של קשר אחר, שנמשך ממני, במין “חוט בלתי נראה”, ומגיע לברית המילה של הרך הנימול, שהוריו קראו לו אלברט. זהו קשר של נסיבות ושל סיבות. צריך רק למשוך בחוט ו..אופס מגיעים אל הברית – אל טכס ההטבלה של המילה.
אם הקשר הזה כל כך ברור, למה בשטח זה לא כל כך עובד?!

זה מתחיל כבר בילדות

גברים ונשים שונים. זו עובדה. אנחנו שונים פיזיולוגית; לא נראים אותו הדבר, ואפילו מבנה המוח שלנו שונה. ההורמונים שלנו שונים, הקול שלנו שונה, קומתנו שונה ומבנה כף היד שלנו שונה. האם הפיזיולוגיה שלנו משפיעה על השפה, על האופן שבו אנו מבינים את משמעות המלים? כנראה שלא.
במהלך שיחה, משפטים מורכבים מובנים באותו האופן על ידי גברים ועל ידי נשים. דווקא משפטים אחרים, פשוטים יותר, בעלי משמעות לכאורה פשוטה, הופכים לפתע מסובכים ובלתי מובנים, אבל זה קורה במיוחד כשהם נאמרים על רקע של תקשורת בינמינית
כך למשל: כשגבר אומר לגבר: “היא שווה”. האחר יבין זאת מייד: “היא שווה זיון”.
אילו הופנה אותו משפט לאישה, מה היא הייתה מבינה? שהיא בעלת ערך, כמובן!
למה זה? כי כאשר גבר רואה אישה, השיפוט הראשון שלו, לרוב, הוא שיפוט מיני. שווה זיון, או לא שווה זיון. כאשר הוא בחברת בני מינו, זו תהייה דרך ההתבטאות. בתוך הג’נדר, למשפט הזה תהייה רק משמעות אחת. (אחר כך הוא ייתן את לבו לתכונות נוספות. היא משכילה, אינטיליגנטית ועוד…)
מחקרים, בני זמננו, מגלים שנשים מפרשות התנהגות חביבה ומלים של חיבה, המופנות אליהן על ידי גברים, במקום העבודה, כחביבות גרידא. ואילו גברים מפרשים חביבות נשית כלפיהם, גם אם היא נעשית במקום העבודה, כהזמנה, במידת מה. אותם מחקרים מצביעים על כך שכאשר נשים משתמשות במלים נעימות והבעות חביבות הן מתכוונות, לרוב, בדיוק למלים שלהן, לרוב, ללא פרשנות זרה. ואילו גברים רבים משתמשים באותן המלים כשהן טעונות מינית. לכן גברים מפרשים מלים והבעות של חביבות המופנות אליהם, כהזמנה.
שיחת הבנים – כאשר היא מתרחשת – שונה משיחת הבנות, כמעט בכל. גבר הטרוסקסואלי, כמעט לעולם,לא יאמר לגבר אחר: “יש לך טוסיק יפה”, “היי אני רואה שרזית, זה מבליט את הירכיים שלך, הן מוצקות” הוא לא יפנה מלים של חביבות בתוך הג’נדר, המלים שהוא ינקוט יהיו אחרות ובאופן מובהק בלתי ניתנות לפרשנות מינית.
שיחת הבנות שונה, שלא לדבר על שיח הבנות. זה לא יפליא אותנו לשמוע אישה שמחמיאה לחברתה ומפרטת בפניה את יתרונותיה מבחינה חזותית ומציינת את מידותיה הפיזיות. המאזינה לא תתפוס מלים אלה כאיום מיני או כרמיזה, היא תקבל אותן כפשוטן.
כאשר השיח הזה הוא בינמיני, כללי המשחק משתנים. כאשר אישה משתמשת באותן המלים – באופן תמים, ממש כפי שהייתה מדברת עם חברתה – ומפנה אותן לגבר, יש סיכוי שהוא יפרש את זה כרמיזה בעלת אופי מיני. הסיבה לכך היא שכמו גברים אחרים, הוא לא ישתמש במלים אלה, אלא בהקשרים מיניים. גבר שמשמיע מלים אלה לאישה, משוכנע שגם היא מבינה, את מה שבעבורו היה ברור מלכתחילה, למלים האלה יש כוונות מיניות. מה, הרי לגבר, הוא לא יגיד זאת לעולם!!

למה יש שוני כזה, למה זה קורה, מתי זה מתחיל?

בנים ובנות גדלים ומתחנכים באופן שונה מרגע לידתם. מכוונים אותנו , מדעת ומבלי דעת, לערכים מסוימים, לדפוסי התנהגות מובחנים, להעדפת צבעים ולסוגים שונים של משחקים. (האם זו נטייה מולדת או לא, לא משנה לצורך הדיון הזה). בנים משחקים בעיקר עם בנים אחרים, ובנות משחקות בעיקר עם בנות אחרות. לא בלבד, אך בעיקר. היחס אל בני המין האחר מתגבש ומשתנה ולובש צורות שונות לאורך השנים. לפעמים הקבוצות מעורבות יותר ולפעמים הן מופרדות לגמרי.
העובדה שאנו גדלים בתוך קבוצות מגדריות גורמת לכך שכאשר אנו משתמשים לראשונה במלים חברתיות, זה נעשה בתוך הג’נדר. טכס ההטבלה שאנו עושים למלים כאשר אנו משתמשים בהן לראשונה, אותה ברית המילה שבה קראנו לאלברט בשמו, נעשית בתוך הג’נדר. לכן כאשר אני משתמש במלים, אני משתמש בהן באופן שמובן מיד לבני מיני. הם יבינו זאת מיד שהרי גדלנו יחד, המלים שלנו נאמרו יחד, קיבלו יחד את האישור ואת ההסכמה, יחד. אנחנו מדברים באותה השפה – אם נמשוך את החוט נגיע לאותה ההוראה.
מי מאתנו לא נתקל במקרים בהם בן או בת המין האחר לא הבינו את מה שהיה כל כך מובן לחברינו?! אלה ואלו אינם מטומטמים, אנחנו פשוט מדברים בשפות שונות.
העובדה שאנו גדלים בחברות ג’נדריות על ידי הורים שגדלו אף הם בחברות כאלה גורמות לכך שאנחנו נמשיך ונדבר בשתי שפות שונות, לפחות. כל זאת למרות שאין לי ספק שאנחנו לא ממאדים והן לא מנוגה.
יחד עם זה בנות, בכל השפות, גם שכשאנחנו אומרים “לא”. זה רק לא!

תגובות

  1. תנחש מי

    איזה כבוד .
    אתה יודע,
    גם כשאני לא מבינה כלום.
    אבל ממש כלום.
    בתור אומה להחריד
    אני בטוחה שאתה הכי טוב שיש.
    מה יש פה להבין,מה ?

    • תנחש מי

      אטומה.
      מה לעשות ,התרגשתי.

      • מישהי

        איינשטוק היה אחלה ממציא.
        לא.?

        • אחת שחושבת

          כיוון שכך, [ותזכור שאתה התחלת],אם ניתן היה למצוא קשר,או לבצע שיקוף בין דמות לדימוי,אזי היינו יכולים להגדיר את עצמנו? כן,אולי כמו במתמטיקה,ואז כולנו היינו מבינים?
          את עצמנו קודם כל?

        • מי זה איינשטוק בכלל? יש את איינשטיין. והוא לא המציא את האטום, אבל גילה את תורת היחסות, ומה אתם בכלל מקשקשים שטויות לאומה?

      • תייר מזדמן

        תנחש מי יקרה

        לפני שאת רצה לפריזר ומפשירה את הצנצנת
        הקטנה שקבלת פעם מההוא שהוא “הכי טוב
        שיש” כדאי שתחשבי שוב. תחשבי האם “הכי טוב שיש” הוא
        אחד שבטוח שכאשר בחור אומר עלייך שאת שווה
        הוא לא יכול להתכוון לאינטליגנציה שלך. תחשבי האם “הכי
        טוב שיש” הוא אחד שבאמת מאמין שלהבדלים הפיזיולוגיים
        בין המוח הגברי והנשי אין השפעה על השפה שבה הם
        משתמשים. תחשבי האם “הכי טוב שיש” הוא אחד שחושב
        ששיר מקסים כמו “כשאת אומרת לא” הוא שיר נואל. תחשבי
        האם הכי טוב שיש הוא אחד שמסוגל להציג תוך שימוש בשפה
        אקדמית נפוחה תאוריה שבדקה מחשבה אפשר להיווכח שהיא
        מופרכת לחלוטין.

        הסבר ארוך יותר תוכלי למצוא בתגובה שלי בהמשך
        תחת הכותרת “בגדי המלך החדשים”.

        באמת, תנחשי מי, מגיע לך יותר….

        • תהיה רבתי

          ואתה פשוט לא יודע לקרוא.
          מה לעשות.
          אולי , בגלל ,שאתה תייר מזדמן, אתה לא שולט טוב בשפה .
          קורה .

          • תייר מזדמן

            תהיה רבתי יקרה,

            התחכמויות לשוניות לא יכולות להחליף דיון אמיתי.
            את צריכה להבין שאין לי שום דבר אישי נגד שמוליק
            כהן. עד היום אפילו לא שמעתי את שמו. מה שהרים
            אצלי את כל הפיוזים זה לקרוא שוב את אותם טיעונים
            רדודים ששמעתי כבר לפני עשר שנים בקורסים
            משמימים במדעי החברה באוניברסיטה.

            לא מוגזם לצפות שאדם שכותב מאמר על נושא
            מסויים ידאג לפחות להתעדכן במה שקרה בתחום הזה
            בעשר השנים האחרונות. אם לא לקרוא ספר אז לפחות
            לשלוף איזה כתבה מהאינטרנט. ניתן היום לראות באמצעי
            הדמיה מתקדמים כיצד מוחות של גברים ונשים פועלים
            באופן שונה תוך כדי ביצוע אותן משימות. לשפוך שוב את אותם
            הטיעונים הלעוסים הישנים בלי להוסיף שום דבר חדש זה קצת
            יותר מידי.

            אני מתנצל אם נפגעת בשמו של שמוליק כהן מההתקפה הישרה
            כפי שבאה גם בתגובה שלי בהמשך “בגדי המלך החדשים”.
            ההתקפה לא כוונה כלפיו אישית אלא כלפיו כמייצג כל אותם
            אנשי אקדמיה נפוחים שממשיכים להפיץ את אותה אידאולוגיה
            פוליטית שמזמן אבד עליה הכלח.

  2. אינדי_גו

    זו אמת ישנה שנשים וגברים מתכוונים לדברים שונים לחלוטין כשהם אומרים את אותם הדברים בדיוק.
    בעיני, הסוגיה האמיתית היא, איך לומדים לתקשר בין המינים כך שיצטמצמו אי ההבנות האוכלות בכל חלקה טובה של היחסים בין המינים. והפתרון לדעתי אינו ללמד את הגברים לדקלם “משפטים שנשים אוהבות לשמוע” או לחילופין שנשים יתחילו לדבר “כמו בנים”, שהן צורות נלעגות של חיקוי מתוך צורך לזכות בהסכמה.
    ועדיין, קיימת התהום הזו של אי ההבנה, של השוני בצורת החוויה (ולא רק דרך הביטוי המילולית, שהיא בסופו של דבר בבחינת קצהו של קרחון). יש צורך בפיתוח רגישות (הדדית, כמובן שהדדית) וקשב, ובצער אני מציינת שבשל סיבה שנעלמת מבינתי, לרוב אלה התכונות שגברים לוקים בחסרונן מלכתחילה.
    אז מאיפה מתחילים?

    • כמובן.

      כשמשהו חשוב, עדין, או מורכב מעט יותר, רצוי בסוף המשפט להבזיק את החיוך הכי משכנע, ולשאול את הגבר שמולך
      “הבנת?”
      “אז מה סיכמנו?”
      או הגישה הישירה “חשוב לי שתספר לי מה הבנת מכל מה שאמרתי עכשיו?”

      זו תרגולת פשוטה שקשה להתרגל להשתמש בה, אבל יכולה ליצור חתיכת הבדל – בעיקר במה שנוגע לחיי זוג, ועבודה. ככה אין “לא הבנתי”, אין “לא שמעתי”, “למה לא אמרת את זה *ככה*?”…

      שיקוף, ושיקוף חוזר. זה כל הסיפור.

    • אינדי יקירתי, העניין של תקשורת מסובך. מסובך עד כדי כך, שקווין – פילוסוף אמריקאי בן זמננו – חשב שיש לנו בעיית תרגום בתוך אותה שפה, אפילו בתוך הבית בין הורים לילדים.
      קוויין חשב, שאין לנו דרך להעדיף פירוש אחד למילה, על פני פירוש אחר. הוא תאר איך “בלשן” היה לומד שפה אילו נקלע לשבט מבודד שמעולם לא פגש איש מחוץ לשבט. קווין אמר תראו, קודם הוא ילמד את המילה הראשונה, וינסה לקבל אישורים והכחשות לפירושה. למשל, אם בכל פעם שיראה שפן, ישמע את המילה גאווגאיי ואם בכל פעם שיראה לאנשים שפן הם יגידו גאוואגיי אבל כשיראה להם כל דבר אחר הם יכחישו, הוא יוכל להסיק שגאווגאיי זה שפן. וכך הוא ירכוש עוד ועוד מלים, עד שיוכל לדבר עם בני אותו שבט ולקבל הסכמות והכחשות בהתאמה לגבי כל שאר המלים.
      ואז אומר קוויין: רגע! מי אמר שהפירוש לגאוואגאיי הוא שפן? הרי אם הכוונה הייתה ל”השתפנות” או ל”חלק בלתי נפרד משפן” או ל”שפניות” וכיו”ב היינו מקבלים אישורים והכחשות באותם המקומות עצמם. אם כך, חשב קווין, יש לנו “תת-הקבעות” של השפה ואיננו יכולים להעדיף בכלל פרשנות אחת על פני חברתה.

      אם נלך צעד נוסף, נבין שבעצם זה לא רק בשפה זרה אלא גם בתוך אותה השפה ובעצם גם בבית שלנו.

      הרעיון שניתן לקשר בין מילה להוראתה על ידי מין חוט שקושר את המילה לטכס ההטבלה שלה, פתר את בעעיתצ התרגום, בל לא את בעיית התקשורת.

      אם לכל מילה יש משמעות רק בתוך “פיסת החיים” הייחודית שלה ואם אנשים שלא שותפים לאותן “פיסות חיים” יפגשו, בהחלט ייתכן שהם יאמרו מלים דומות וחשבו מחשבות שונות

      בתוך הבית אנחנו מבינים ג’סטות קטנות. בין חברים עדיים ג’סטות יספקו הרבה, ככל שאנחנו מתרחקים נדרש יותר על מנת להבין בדיוק.

      מה שחשוב לצורך תקשורת – לדעתי – זו ההבנה וההכרה שבהחלט ייתכן שאנחנו לא באמת מבינים האחד את השנייה וראוי – בעיקר לפני התנגשות – לברר טוב יותר את הכוונה ורק אחר כך להפגע, למשל!

      • ואת זה הבנת?

        מספיק עם השטויות .אם מי שמדבר יודע על מה הוא מדבר,ומתכוון לכך,אין לי שום ספק שניתן להבינו ללא כל קושי-הלו,יש טון-יש מצב יש הבעות פנים.
        המצב קצת יותר מסובך ולא מובן כשחכמולוגים מסוימים-במיוחד כאשר מדובר במערכות יחסים
        נושאים בחובם אינטרס מסוים שגורם לכל התחמנות המילולית הנלווית,ומין הסתם מתפרשת
        בצורה לא נכונה-אבל זאת הכוונה.
        ובקיצור-איף יו וונט טו שוט,שוט דונט טוק!

    • בועז כהן

      את מנסה לשרטט איזושהי אבחנה בין נשים וגברים.
      לא מדוייק. מאוד לא מדוייק.
      רגישות וקשב אינן תכונות “נשיות”, ממש כמו ש”חומרנות ומעשיות” אינן תכונות גבריות

      • אינדי_גו

        לשמחתך או לצערך, בועז, אתה ושכמותך עודכם בבחינת זן גברי לא מאוד נפוץ. לא הכחשתי את קיומם של גברים קשובים ורגישים, רק ציינתי שעדיין אינם הרוב.

        ופרחח, אני מסכימה עקרונית עם קביעתך לגבי בירור מקור חוסר ההבנה לפני שנפגעים. הבעיה המעשית היא ביישום, מכייוון שכנפגעים נפגעים רגשית. וזה לא תמיד עובר לחלוטין, כי ההסבר (ההגיוני) בא מהראש. מה גם, שאם פוגעים בך יותר מדי פעמים, אתה כבר נעשה חשדן משהו לגבי יכולתו הבסיסית של בן הזוג שלך לתקשר איתך בצורה שלא תעמיד אותך כל הזמן על המשמר, רגשית.

      • תגיד בועז (וזו לא שאלה צינית), אתה לא במקרה בועז כהן מחיפה? ה – בועז? (ומי שמכיר, מכיר)
        כי אם כן (ורק אם כן) אז אתה חייב להודות שיש בך קצת יותר מסתם “רגישות גברית”, לא?
        ואולי כדאי להסביר זאת לקהל הרחב שלא מכיר אותך עדיין (ואני בטוחה שיש עוד כמה כאלה).

        אבל אם זה לא אתה – אז שכח מזה, וסליחה מראש. באמת.

    • platipoos

      אינדי-גו כנראה שהדרך הבטוחה היא אכן ללא מילים או במילים אחרות בדרך העתיקה והבטוחה מכולן
      ממילא לא מבינים ממילא לא קולטים אז מראש בשביל מה לנסות
      היא בעיניו אובייקט והוא בעינייה עוד אובייקט
      שניהם לרוב מגיעים עם פתקי החלפה
      כל שנשאר זה למדוד

    • ליאור חתם

      לשאלתך מאיפה מתחילים? אולי יבוא לך רעיון או שניים מקריאת מאמר על ספרה של דבורה טנן
      פשוט אינך מבין/ן: גברים ונשים משוחחים. ראי:
      http://www.haayal.co.il/story.php3?id=279

  3. מאמר שלם על כלום בעצם.

    חוץ מהדברים המובנים מאליהם
    זאת אומרת.

    • תהיה רבתי

      אבל הכל הרי ברור,או שלא.
      ואם כך אז למה?
      אנחנו מבולבלים?
      ולמה אלה היחסים בין המינים מעסיקים אותנו כל הזמן כל העת ,באלכסון ולרוחב ובכל הזמנים עוד מלפני שספרנו?

      • timeisnow

        אין דבר כזה סתם…אין! לכל דבר יש סיבה,אבל לה כ ל!
        ותחשבי גם על זה – את מסתכלת סביבך,מרגישה את הסביבה מכל הבחינות…מי נותן לך שהאדם שיושב לידך/מולך (ולא חשוב כרגע מאיזה מין הוא בדיוק…) ירגיש ב ד י ו ק את אותו דבר…הוא לא.אבל הרי,עכשיו תגידי,זה ברור.אז זהו,ששום דבר לא כל כך ברור.
        אנחנו כבני אדם מתרגמים את העולם באופן שונה מאוד מבע”ח “הנחותים” וגם ביננו – לכולנו יש פחות או יותר את אותו “נפח מנוע” (1500 אגב,למי שמתעניין),אבל הבעיה היא שכל אחד מאיתנו “מכוון” טיפה,אבל ממש טיפל’ה,שונה מהאדם שלידו.זה שוני כל כך מועט,עד שזה באמת יכול לשגע – אבל השוני הזה,הוא משמעותי – לא רק בתוך המין אלא בטח שבין המינים.
        וזה נכון,המוח של הגברים והנשים הוא שונה (לא בהרבה…),אבל זה מספיק בכדי שכשבחורה נותנת לך טיפה יותר תשומת לב מאשר לאחרים,ישר אתה (הגבר המסוקס,הקשוח-וגם-רגיש-ספונטני…) מסיק את המסקנה הברורה מאליה – היא,היא הולכת איתי עד לחופה…
        זה קורה לכל הגברים (למעט אלו שאינם רגישים,אפילו לא לאמא שלהם..) וגם לי זה קורה כל הזמן.
        מה שאני מנסה להגיד מכל הזיון שכל הזה (ויסלחו הבננות מבניכן…) שאנחנו לא מבינים אתכן ואתן לא מבינות אותנו ולא יקום שום איינשטוק שימציא נוסחא מתמטית פשוטה (או מסובכת…) שבה את/ה תכניס/י את הנתונים ותוציא את הפיתרון הפשוט:רוצה אותי,לא רוצה או מה היא/הוא רוצה ממני בכלל??

  4. כלמנסע

    “אשה נעלה, נעלה נעלה, נעלה את הדלת בפני בעלה”
    …בטח תלוי קונטקסט, נו מה?..

  5. מיסטי

    נהנתי לקרוא
    (וגם קצת צחקתי)

    אני מסכימה איתך, אבל יש לי רק שאלה אחת
    למה גברים מפרשים דברים בצורה טעונה מינית כמו שכתבת?
    האם הם מחונכים להבין הכל כך?

    • בועז כהן

      תיקון קטן דרוש כאן:
      גברים מפרשים חביבות כהזמנה, רק במקרה שהם מגלים עניין בגברת המסויימת, החביבה. אין לי ספק שהפקידה הדוסית עם השומה השעירה על הסנטר מהדואר שליד הבית שלי, לא נתפסת כמשהו מיני בעיני אף אחד, ולא משנה כמה חביבה היא תהיה…

      • אלמוני

        מאיפה אתה יודע? הרי ברור שמשיכה מינית זה עניין סובייקטיבי. וראית מה מתחבא מתחת לבגדים הדוסיים שלה ? לא ראית… ולך תדע, אולי לה ולבעלה יש חיי מין מאושרים מאד.

        • בועז כהן

          יכול מאוד להיות שיש לה ולבעלה חיי מין מספקים ומאושרים.

          אבל לא נראה לי שמישהו מהגברים שאינו בעלה יכול להגיב בהתעוררות מינית כלשהי כלפיה…

          מה לעשות. החיים אכזריים.

          • אלמוני

            האם חשבת על כך שהיא *לא מעוניינת* שמישהו מהגברים שאינו בעלה יגיב אליה בהתעוררות מינית??
            האם חשבת על כך שההופעה הדוסית שלה מחושבת כך ש*לא תעורר* התעניינות מינית אצל גברים אחרים?
            ואם מדברים על אושר או על סיפוק, בעיני יש משהו שמשדר לעיתים מצוקה הרבה יותר חריפה, כשנשים חשות שעליהן לעורר מינית את סביבתם הקרובה, בכל מקרה ובכל מצב, כי מידת יכולתן לעורר מינית ממשיכה להיחשב פרמטר קבוע של ערכן האבסולוטי.
            יש גם חופש ענקי בחוסר העניין המוחלט לעורר מינית את כל העולם, למעט בן זוגך הקבוע.

        • ולמה אתם חושבים שהדוסית רק עם שומה על הסנטר, אני מכירה הרב לא דוסיות כאלה שמנות, עם שיע תחת בית השחי, וזקן לא מרוט, וחולצת כתפיות שמראה את השומן,
          וזה כן מושך אותכם מינית? ואני מכירה הרבה דוסיות יפהפיות, רזות מאופרות, ריחניות , עם פאת החודש, ולבושות ארוך ומכוסהץ מכל הדצדדים. ואז? ראיתם איך מסתכלים עליה? “לא רואים שאת דתיה בכלל” אז למה אתה חושב היא לבושה כך כשיש 35 מעלות בצל? מה אין לה טרמוסטט?

          תעזבו, גברים מרגישים שכל חייהם סובב על ציר אחד, גם אם הוא בסך הכל באורך 13 ס”מ בממוצע.

  6. יש לי שאלה
    בין מה שונה חוסר ההבנה כביכול בין הנשים לגברים
    לבין חוסר הבנה בין כל אדם ולא משנה מה מינו?
    אני לא רואה הבדל בין העובדה שאני יכולה להגיד משו מאוד ברור לאמא שלי למשל
    או לחברה והיא לא תבין מה אני אומרת ותפרש את זה לפי הבנתה
    מאשר חוסר הבנה בין גבר לאשה

    הנה אני אומרת
    ספסל
    לכל אחד יש ספסל אחר בראש
    כל אחד
    ללא קשר למין הגוף
    לא ככה?
    תמיד לכשמתחילים לדבר רצוי לנסות להבין
    למה הבן אדם מתכוון כשהוא או היא אומרים אהבה או ספסל
    לא?
    שמוליק נהנתי לקרוא אותך
    }{

    • לוקח לי כל כך הרבה זמן להבין מה אני מבינה
      ובדרך כלל זה שאני לא מבינה כלום מכלום
      אז המחשבה על ניסיון הבנה בזוגיות
      נראה לי על סף המשימה הבלתי אפשרית
      נכון להיום

    • נעמי יקירתי

      כמה שאת צודקת. הבעייה בתקשורת והפרשנות השונה שאנחנו נותנים למלים זהות, בוודאי שאינה ייחודית לשיח הבין-מיני.
      בתגובתי לאינדי ג’ו למעלה, אף הבאתי טענה שלמעשה יש לנו בעיית תרגום בתוך השפה וייתכן שבעיית התרגום הזו היא מהותית פילו בתוך המשפחה.

      אני חושב שכאשר אנו משתמשים במילה כלשהי, אין זה בכלל ברור שהצד האחר מבין על מה אנו מדברים ובמקרים רבים יש צורך בהבהרה – לא בגלל פערים של שליטה בשפה אלא מכיוון שהפירוש שלנו למלים מושפע מהמון מרכיבים – במישור הפשטני המרכיבים האלה הם תנאים סביבתיים, במישור רחב יותר תובנות חברתיות.

      אז למה כתבתי והדגשתי את עניין התקשורת הבינמינית?

      מכיוון שבניגוד למרבית הסיטואציות שבהן הדרך שלנו ללמוד את המילים ולהשתמש בהן באופן יעיל (להפוך אותן לשימושיות) אינה תלויה במין שלנו, אלא בפיסות החיים שאליהן היינו מחוברים, בתקשורת הבינמינית, שהיא כל כך טעונה וכל כך נוגעת בנימים הפנימיים שלנו, יש מרחק עצום בפרשנות של מלים כמעט בכל סיטואציה.

      הבעייה שלנו, כאשר אנחנו לא ערים למרחק הזה בתקשורת הבינמינית, שאנחנו מנהלים מערכות חיים על רקע של פרשנויות שגויות ולא תפסים שלמעשה אלו שפות שונות שעם קצת מיקוד, פתיחות ורצון טוב ניתן לגשר על הפערים.

      במישור העסקי, עושים את זה ואם לא, אז לא עסק.
      במישור החברתי עושים את זה ואם לא, לא קרה דבר
      במישור הבינמיני לכל פרשנות זרה ליד השפתיים יש תוצאות מרחיקות לכת בכל הקשור להבנת החיים.
      זה נכון אצל גברים ואצל נשים כאחת.
      וכאמור זה יותר טעון, יותר מורכב ומשפיע הרבה יותר על החיים שלנו.

      • כן…אז אנחנו אומרים את אותו דבר?
        אני יודעת שאני אמורה להגיד משו אחר
        אבל לא בא לי שום דבר אחר לראש
        שיפט 9

    • יפה אמרת נעמי
      הרי אי הבנות יש בין כל מיני אנשים כל הזמן
      שני אנשים יכולים להגיד את אותה מילה ולהתכוון לשני דברים שונים מכל מיני סיבות
      הבדלי גיל משמעותיים, אזור מגורים שונה, הבדלים באישיות ועוד בערך אלף סיבות
      שהבדל במינים אינו שונה מאף אחת מהן
      על מה ולמה זכה ההבדל בין המינים לכתבה שלמה ועשרות תגובות?
      לא ברור. אפשר באותה מידה לכתוב על הבדלים בהבנה בין בני 15 לבני 35 וכו’

      • אלף יקר
        לפעמים אני חושבת..זה בכלל לא משנה
        מאיפה מתחילים לדבר על משו
        לא?
        אני אף פעם בחיים שלי לפניי זה
        לא ידעתי מה כל כך הרבה אנשים חושבים על כל כך הרבה דברים
        זה מעניין מאוד לא?
        .
        .
        .

  7. ושמך:?

    אני מבקש להבין דבר אחד :
    מי הרשה לו לכתוב את המאמר הזה ?
    הניחוש שלי שזאת אישה שרוצה להראות שהגברים מפגרים ונחותים מהנשים ולכן נתנה לשמוליק לכתוב
    שמוליק קיפוד אתה בושה לגזע הגברי , אני מציע שתעבור גזע לכיוון החזירייה המקומית

    • שמוליק קיפוד?! – גדול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! צחקתי נורא.

      כל השאר די שטויות, האמת.

      אבל אל תיעלב.

  8. לא הבנתי מה אתה רוצה בכלל…..

    • תייר מזדמן

      גיבוב כזה של שטויות לא זכור לי מאז אותו מתיחה של
      של אלן סוקאל בשנת 1996. סוקאל, פיזיקאי מ- NYU ,
      שלח מאמר פרודי מלא בגיבריש אינטלקטואלי לאחד
      הירחונים המדעיים הנחשבים ביותר של מדעי החברה
      ה-social text .

      כמו שמוליק כהן, גם סוקאל שילב קצת איינשטיין
      מלים מנופחות וטענות רדודות על השפעת מבנים
      חברתיים על יצירת המציאות בה אנו חיים.
      המאמר כלל טענות מופרכות ומגוחכות כמו למשל
      שהמחקר בתורת הקוונטים מאשר השערות שהועלו על ידי
      חוקרים בתחום הפסיכואנליזה ועוד טענות שנוסחו לפי
      סוקאל כך שכל סטודנט לתואר ראשון בפיזיקה יבחין בקלות
      שמדובר בפרודיה.

      בכל אופן המאמר של סוקאל התפרסם כפי שהוא מבלי שעורכי
      המגזין המכובד חשדו בדבר וגרר בעקבותיו תגובות רבות של לעג
      — בין היתר בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס.

      לגופו של עניין, מה ששמוליק כהן טוען באופן פשטני ורדוד הוא
      שלגברים ונשים שפות שונות בעיקר משום שהשפה שלהם מתעצבת
      באופן נפרד על סמך אינטראקציה עם בני מינם.

      זו כמובן שטות מוחלטת. בנים ובנות מעצבים את שפתם בתהליך
      של חשיפה למקורות שונים — הורים, מורים, טלוויזיה, ספרים וכך הלאה.
      חשיפה זו אינה מוגבלת בצורה כלשהי למין אחד או אחר.

      רוב ההבדלים בין נשים לגברים — בשפה, בהתנהגות, בהעדפות — נוצרים
      משום שהמוחות שלהם מתפתחים בהתאם
      לתוכניות שונות. תבנית המוח הבסיסית הינה נקבית והיא עוברת שינוי
      אצל הבנים בהשפעה של החשיפה לטסטוסטרון. כך למשל בסופו של
      התהליך קיימת אוטוסטרדה של מידע בין שני חצאי המוח הנשי ורק
      כביש צר יותר בין שני חצאי המוח הגברי. זו הסיבה שהמוח הגברי מתקשה
      לדבר על רגש — הרגש נמצא בצד ימין ואילו השפה נמצאת בשמאל והכביש
      הצר המחבר עשוי להיות פקוק. מאידך, המוח הגברי טוב יותר בכל מה שקשור
      לארגון מרחבי כמו ביצוע חניה ברוורס.

      המוח של רוב האנשים אינו גברי טהור או נשי טהור. בדרך כלל יש שילוב
      שהוא פונקציה של כמויות ההורמונים שאליהם היתה חשיפה בשלבי התפתחות
      שונים. בן אדם מסויים יכול להיות בעל תבנית גברית בתחום מיומנות אחת ובעל
      תבנית נשית בתחום אחר. משום כך כל הדיון הגורף על נשים לעומת גברים —
      נשים כן יכולות להיות טייסות או לא יכולות — גברים כן יכולים להיות רגישים או
      לא יכולים – – הוא דיון פשטני. כל אדם הוא יחודי ושונה.

      • ראשית אני רוצה להודות לך על שכתבת, מכיוון שיש ערך אמיתי לדברים שהעלית, למרות טעויות וובוטות שאינה במקומה.

        צר לי שתפסת חלק מצומצם מטענותי, ולא הבחנת בכך שאני מדבר על הבדלים שהם מעבר להבדלים הרגילים שבין המינים ומעבר להבדלים הנובעים מהפיזיולוגיה השונה.
        כדי למנוע טעות כמו זו שלך יצרתי הבחנה בין המצב הרגיל שבו נשים וגברים כאחד, יצליחו, ללא בעיות, לזהות הוראה מדוייקת למשפט שגוי (איינשטוק…)ובכל זאת בהקשרים של יחסים בינמיניים השינוי והבדלי התרגום יהיו דרמטיים ושונים לחלוטין בתכיפותם ובעוצמתם.

        אבל קצת קרדיט למה שכתבת!
        זה נכון שיש לגברים ולנשים מוחות שונים ויחסים שונים בין תפקוד שתי האונות והקשר ביניהן. ונכון גם שהמוחות האלה מתפקדים שונה בהקשרים של שפה – וגם נכון שזה קשור קשר ישיר לטטוסטרון. אם אני זוכר נכון זה קשור להמצאות טטוסטרון בסמוך ללידה (חודשי ההריון האחרונים )ובאמת שתיארת כל כך נכון ומדוייק את העובדה שמבנה המוח וארגונו משפיעים על התפיסה המרחבית ועוד… ואגב, יש טענה כי לגברים בעלי נטיות חד-מיניות יש מבנה מוח “נקבי”, שנובע מאי המצאות של טטוסטרון בשלבי ההריון האחרונים.
        הטענות שהעלית הן נכונות, אלא שהן אינן עומדות כלל וכלל בסתירה למה שכתוב במאמר.
        אילו היית מקדיש מידה סבירה של זמן וקורא בקפידה רבה יותר, יתכן שהיית שם את לבך לכך.
        פשוט אין סתירה.
        היריעה במאמר מסוג זה קצרה מכדי לדון בכל ההבטים ואמנם בגירסא הראשונית העליתי גם את הנקודות האלה כדי למנוע תגובות מהסוג שהעלית ובעריכה צמצמנו את ההבטים הפיזיולוגיים.

        בהקשר זה יכולת גם לציין כי שיטות הלימוד של השפה והתאמתן למין זה או אחר (בהקשר למבנה המוח השונה) משפיעות גם על ההצלחה וההשגיות של תלמידים לעומת תלמידות.
        כן, לגברים ולנשים – לפני הכל – יש גם מוח שונה!
        אבל כאמור, זה רק חלק מהסיפור.

        פרט לעובדות הביולוגיות האלה, יש מרכיבים נוספים וחשובים אשר תלויים במשתנים חברתיים. ויש הבטים שקשורים בעיקר לפילוסופיה של הלשון.

        העובדה שסוקל הצליח במתיחתו, אומרת משהו על אופני הביקורת של כתבי עת מסויימים – לעתים – אבל לא מלמדת דבר מעבר לכך.

        אז בעבורך, ויטגנשטיין, קווין, קריפקה, חומסקי ואחרים מבלבלים את הביצים וזאת רק מכיוון שקראת בעיון רב יש לציין – מס’ מחקרים בתחום של חקר המוח והשפה. נו אז עכשיו אתה מאושר.

        לדעתי, האמת הפיזיולוגית, נוירולוגית וכו’ חשובה אבל היא לא יחידה ולא מלאה ובמיוחד לא מספקת בניסיון להסביר את הכל.

        בקיצור, העובדה שמה שכתבת בתחום הפוזיטיבי לגבי מבנה המוח והארגון שלו, העובדה שזה נכון לא הופכת את דבריך ליותר נכונים ולפחות גיבוב של אמירות בעל ערך מתחום מסויים וניסיון באמצעותן לטעון טענות שלוגית פשוט אינן נובעות מהן.

        אבל זה ניסיון מעניין.

        • תייר מזדמן

          פרחח יקר,
          צר לי ששוב אתה מכביר מילים מבלי להתייחס לבעיה
          העיקרית של המאמר שלך. אף אחד לא חולק על החלק
          הראשון שלו שמזכיר שוב שאינטרפטציה היא תמיד תלוית
          הקשר או על החלק השני שנותן כמה דוגמאות מוכרות
          להבדלים בין נשים לגברים. הבעיה היא עם החלק השלישי
          זה שעל סמך הכותרת שלו מתיימר לתת הסבר מלא
          לאותם הבדלים שתוארו קודם. מה לעשות שההסבר שהבאת
          בו כאילו ההבדלים מקורם רק בכך שבנים ובנות משחקים בנפרד
          הינו מופרך. מה לעשות שבמציאות האינטראקציה בתהליך
          למידת השפה היא הרבה יותר מורכבת? מה לעשות שבמציאות
          ילדים לומדים שפה מבני שני המינים? מה לעשות שגם בהינתן
          תהליך חינוכי זהה רוב הבנות רוכשות מסיבות ביולוגיות את השפה
          לפני רוב הבנים? ההפרכה של החלק
          השלישי, העיקרי, של המאמר שלך ממוטטת למעשה את כולו —
          שכן הדברים שכתבת בשני החלקים הראשונים מוכרים וידועים.

          אתה טועה בכך שאתה מניח שאם מישהו מכיר בחשיבות התהליכים
          הביולוגיים של התפתחות המוח הוא באופן מיידי ממעיט בחשיבות
          החינוך וגורמים חברתיים אחרים.

          בדיוק ההפך הוא הנכון. דווקא הבנת התפתחות המוח מלמדת שיש
          חלונות הזדמנות ללימוד שפות וכישורים אחרים ביתר קלות. היא
          מלמדת שחייבים להשקיע דווקא הרבה יותר בחינוך של ילדים עד
          גיל ההתבגרות כי כל התנסות חינוכית כזו באה לידי ביטוי במוח
          המתפתח שלהם. היא מלמדת שיש כישורי תקשורת שאפשר
          ללמד ילדים אבל קשה יותר ללמד אותם מאוחר יותר.

          הבעיה היא עם אותן פקולטות למדעי הרוח והחברה שמוציאות
          בוגרים שמסוגלים לצטט בעל פה את וויטגנשטיין וחומסקי אבל
          אין להם מושג על התפתחות המוח. אני באמת לא מאשים
          אותך על שאתה חוזר ומתייחס למשהו בשם טטוסטרון, כמו
          שאינני מאשים את אלי ישי שמדבר על שתי חברי כנסת.
          שניכם (ובשלב מסויים גם אני הייתי) תוצרים של מערכות
          חינוך אנכרוניסטיות שצריך לשנות באופן רדיקלי.

          סך הכל זה לא כל כך מסובך.
          שני חברי כנסת.
          טסטוסטרון.

          ויש עוד משהו שאני משאיר לאחר כך — כדי לא ליצור
          עומס לימודי גדול מידי 🙂

          • אתה באמת לא אשם, ככה גידלו אותך.

            נו באמת…נשמטה לה “ס” האם זה דומה להבדל בין שתי לשני.. טרחן.

            אבל קלח וכלח, לצטט ולצוטט וכן הלאה.

            צר לי שהבנת הנקרא שלך מוגבלת, לצערי לא אוכל לסייע לך בכך באותה הקלות שאני יכול בכל הקשור לשפתך.

            מעולם לא טענתי שההבדל בין המינים הוא הגורם היחיד או העיקרי בכל הקשו לשפה.

            טענתי בפשטנות מה – כדי שייקל עליך להבין:

            בניגוד לכל ההבדלים האחרים באינטרפטציה של השפה, בנוסף לכל הקשור לנטיות המולדות שלנו ולכישורינו הפיזיולוגיים’ביולוגיים, בתקשורת הבין-מינית, כאשר היא קשורה ליחסים הבין-מיניים, קיים גורם נוסף וחשוב. גורם שקיים גם לגבי קבוצות אחרות אך בהיקפים קטנים יור.

            העובדה שהדרך שלנו – של כולנו – גברים ונשים, צעירים ומבוגרים וכיו”ב להגיע אל הוראת המילים תלוייה ככל הנראה בדרך שבה למדנו להשתמש במילים בהקשרים ספציפיים. מתוך כך יכול לנבוע, ולדעתי נובע, שגברים ונשים יהיו בעלי פרשנות שונה ואולי אף בעלי שפות שונות מאד ולכן יתגלעו קשיי תקשורת ביניהם בעיקר בתחום של תקשורת מילולית בין-מינית.

            בהקשרים האלה, בנים לעולם מדברים שונה בחברת עצמם לעומת השיח שלהם כאשר נוכחת בת המין השני. נדמה לי שזה מה שקורה גם בשיח הבנות.

            אם לא הבנת, כנראה שבשלבים הראשונים של התפתחותך, רוח קרירה זרמה מכיוון חלון ההזדמנות וטרקו אותו בפניך.

            • תייר מזדמן

              פרחח יקר,

              תרשה לי להתעלם מהגסות ששזורה במכתבך ולענות לך
              לעניין. לא כל כך למענך כמו למען שאר הקוראים שאולי
              מתעניינים בנושא.

              השאלה שבה אנו דנים היא לא אם יש הבדלים בתפישה
              ובתקשורת בין שני המינים אלא מדוע הבדלים אלו קיימים.

              ניקח דוגמא מתוך המאמר שלך. אתה מציין כי נשים נוטים
              לפרש חביבות במקום העבודה באופן תמים ואילו גברים
              נוטים לפרשה באופן יותר מיני. עכשיו בחלק השלישי של
              המאמר אתה מסביר שהבדלים כאלה נוצרים בגלל שבנים
              ובנות משחקים בנפרד ולכן גם שפתם מעוצבת בנפרד.

              מה שאני אומר הוא שאין כאן קשר לעיצוב השפה בזמן הילדות
              בכלל. יש כאן שילוב של השפעות שחלקן קשורות למבנה השונה
              של המוח אצל נשים ואצל גברים וחלקן קשורות למוסכמות
              חברתיות.

              בכלל – וזו עוד נקודת תורפה מרכזית של ההשערה שלך — רוב
              תהליך רכישת השפה נעשה בתקופה בה המיניות לא משחקת
              תפקיד חשוב אצל ילדים וילדות, קודם לגיל ההתבגרות. לכן להניח
              כי אינטרפרטציה מינית או לא מינית של התנהגות במשרד מקורה
              בתהליך רכישת שפה הרבה שנים קודם לכן היא מאוד לא סבירה.

              ההסבר האלטרנטיבי שאני מציע — שלוב השפעות ביולוגיות עם השפעות
              תרבותיות הוא הרבה יותר מתקבל על הדעת. וההשפעה התרבותית
              שאני מתייחס אליה היא יותר מורכבת מסתם אינטראקציות לשוניות בתוך
              המיו וכוללת מגוון השפעות כמו הורים, מורים, ספרים, טלוויזיה וכדומה.

              אני מציב אתגר בפניך ובפני הקוראים. קחו 10 התנהגויות או אינטרפרטציות
              שהן שונות אצל גברים ואצל נשים. עתה בדקו כמה מהם ניתן להסביר
              על סמך תהליך ערטילאי של למידת שפה בתוך המין וכמה לעומת
              זאת ניתן להסביר על ידי שילוב של גורמים ביולוגיים ותרבותיים מורכבים.

              אני מקווה שזה מבהיר יותר את הדברים

  9. בועז כהן

    1
    כשמדובר בתקשורת בין גברים ונשים, מעולם לא האמנתי במלים. פעמים רבות מדי המלים ששמעתי עמדו ביחס הפוך למציאות.
    אני חושב שכל עוד מחנכים (בנים ובנות גם יחד) בצורה כה עקומה וצבועה עם שלל מסרים כפולים, אי אפשר יהיה באמת לדעת “למה את מתכוונת”, אבל לא תהיה שום ברירה אלא לקחת את המלים כפשוטן

    היא אומרת “לא”, אז לא
    היא אומרת: “אני אתקשר אליך”. תן לה להתקשר אליך

    כלומר – כדי לפתור תסבוכת כה מורכבת, יש צורך לרדת אל הבסיס, לשורש הדברים.

    2
    כל כך הרבה אנשים סביבי סובלים ממניפולציות מודעות ולא מודעות של בני זוגם, רק מפני שהם מסרבים לפרש את הדברים כפשוטם, ועושים אלף תמרונים כדי להבין את זה אחרת.

    דוגמא קלאסית:
    “זה לא אתה – זאת אני”
    או
    “אני צריכה קצת ספייס לעצמי”

    שימוש בשפה כדי לשקר באלגנטיות, כדי לעמעם את כאב הדחיה של הצד השני. האם זה עוזר? אני חושב שלא.

    3
    ועוד משהו: שמוליק צודק מאוד בנוגע לראיה המינית של גברים את העולם. משום מה זה נתפס כדבר שלילי ולא כדבר טבעי, ומכאן מקורן של הרבה צרות. ראיה מינית, לפי השקפתי, אינה עומדת בסתירה ל”רגישות ולקשב” (שאינדיגו ציינה כתכונות נשיות, ולא בצדק) היא פשוט קיימת. וכשגבר אומר למישהי (שמושכת אותו) “תני לי יד” זה תמיד מהלך ראשון בדרך אל האושר, מבחינתו

  10. יעל מלמד

    יש תשדורות שנשים מעבירות באופן עקיף
    אינדיירקט ספיצ’

    נגיד, כשמישהי רוצה לרמוז למישהו שחבל על הזמן שלו, היא תשחיל את החבר שלה, למשפט, איכשהו, ולא משנה מה יהיה נושא הסמול-טוק ביניהם – ארקדי דוכין או הייטק

    נשים יותר מורכבות וגם יותר מניפולטיביות מגברים, כתוצאה מחינוך. חברה שלי, בפאב, אמרה למישהו “אני לא פנויה”
    אחרי שהגברבר הלך להזמין לו עוד בירה מהבאר שאלתי אותה בתדהמה: מה זה היה צריך להיות? מה זה ה’אני=לא-פנויה’ שתקעת לו ככה? (האקס האחרון שלה נחתך לפני שנה וחצי)

    ומה היא ענתה, הגנובה? “רציתי לדעת עד כמה הוא רציני. אם הוא ימשיך לחזר אחריי, אפילו שאמרתי לו שיש לי מישהו, או לא”.

    תשמעי, אמרתי לה, אני באמת לא הייתי רוצה להיות גבר…

    • תייר מזדמן

      סיפור מצויין שאכן ממחיש את ההבדלים. רק
      מה — האינטרפטציה שלך שהמקור שלהם הוא חינוך
      טיפה פשטנית. הסיבה העיקרית – המוח של נשים וגברים
      מאורגן בצורה שונה. מוח גברי פשוט לא רואה דברים
      מסויימים שרואה מוח נשי. וגם בכיוון ההפוך — מוח נשי לא
      מסוגל לבצע משימות מסויימות שעל מוח גברי הן קטנות.

      • יעל מלמד

        אני מסכימה איתך בהחלט שגברים אינם רואים דברים מסויימים, ולהיפך

        הייתי שמחה אם היית מרחיב יותר בנוגע לצורת הראיה של גברים את המציאות והתקשורת הבין-מינית

      • סילביה המשתוללת

        לא קצת נסחפנו כאן ? מילים ארוכות כמו אינטרפטציה בשביל מצב פשוט כמו שהציגה לנו יעל ?
        נראה לי שהגנובה ההיא פשוט רצתה קצת להעלות את האגו שלה. לא אינטרפטציות, לא חינוך ולא שתי אונות למוח. אגו יש, ברוך השם, גם לנשים וגם לגברים.

  11. אוי, שמוליק אוי.
    נסיון יפה להגדיר את אחד המכשולים התקשורתיים בין שני המינים. והאוי בכותרת הוא קיצור של אוי ואבוי ולא אוי אני גומרת. הבעיות בתקשורת הן קצת יותר עמוקות מאשר כשאת אומרת לא ואיך הצד השני מגיב כשאני שואלת מה היקף האחוריים שלי. ולשאלתך מה את מבינה? אני מבינה שבמקום לעמוד מולי ולומר לי “לא” וללכת או לחלופין “כן” ולהוציא טבעת. אני שומעת לא ומקבלת נשיקה וכן שמסופח לדממה בת יומיים. אולי זאת אני והגברים סביבי אבל להשליך את זה על שפה זה תירוץ קל מידי גם אם משרבבים את שמו של ויטקינשטיין לשיחה או מצטטים את פרויוד ותורת התת מודע.

  12. מבולבלת

    רגע, לא הבנתי, מי זה איינשטוק? זאת דוגמא למישהו שרק גברים מבינים מי זה?

  13. עובר אורח

    אוי, כמה גברים שאני מכיר טוענים שאני מדבר בשפה בלתי מובנת להם לחלוטין. ממש כמו הגברים שכן מבינים בדיוק על מה אני מדבר ולמה אני מתכוון. ולמרבית ההפתעה, מספר הנשים שאכן מבינות את דברי ואת כוונותי כמעט זהה למספר הגברים והנשים שטוענים הפוך לגבי. מה שאומר שהמאמר שקראנו זה עתה בונה תיאוריה שאמיתה היא כזבה.
    סיפור קטן: לפני שנים אחדות התקשרה אלי חברה שהיא מורה בגן ילדים בני ארבע. היא סיפרה לי שהיא נאלצת לנסוע ומבקשת שאחליף אותה ליום או יומיים. כשאמרתי לה שאין לי שום נסיון עם ילדים בגיל כה צעיר, ענתה לי שאני אסתדר. וכל מה שאני צריך לעשות זה להשמע להוראות עוזרת הגננת במהלך היום. ורק את שעות הריכוז וחלק מהמשחקים אני צריך ליזום בהתאם לתוכנית שהיא השאירה לי. מאד נבהלתי מהרעיון, אך מצד שני חשבתי שיש בזה נסיון מרתק והסכמתי. באתי לגן כשאני מלא ברעיונות חינוכיים היתה שם חבורת ילדים תוססים כבועות אוויר בבקבוק סודה מנוער. הם קלטו מיד את חוסר נסיוני ואת אי אמינותי. גם הבנים וגם הבנות נקטו כנגדי את כל שיטות הטרור שטרם נוסו ע”י קרלוס, בן לאדן ועראפת גם יחד… אחרי חצי יום התיישבתי ליד הנדנדות מושפל ומיואש. פתאום התקרב אלי אחד הילדים, הוא לא הספיק לפתוח את פיו ואני צרחתי עליו בחמת זעם: “עוף לי מהעיניים ממזר קטן”. נבהלתי מעצמי. אך חבורת הילדים פרצה אלי בריצה והחלו לצעוק במקהלה: ” עוף ממזר קטן”. אחוז בחבלי אימה וקסם התבוננתי בהם. לפתע עלה רעיון בראשי, התחלתי לקרוא קריאות קצובות שונות. הילדים חזרו אחרי קריאה אחר קריאה. ניצלתי את העניין וצעקתי: “שעת ריכוז!” מלאכי החבלה הקטנים החרו אחרי ורצו אל פנים הגן לשעת ריכוז. מאותו רגע היו הילדים שלי, במשך יומיים התנהל הגן ככיתת קניבלים קטנה. כשילד היכה ילד אחר כל ילדי הגן אירגנו מקהלה שעשתה לו:”נו נו נו”. כשילד אחר בכה כל הגן ניחם אותו במקהלה: “אל תבכה ילד חמוד” וכך זה הלך במשך היומיים שבהם שהיתי בגן. לא ראיתי שום הבדל בין הבנים לבין הבנות, גם לא התייחסתי אחרת לאלה או לאלה. מבחינתי כולם היו אותו דבר: יצורים קטנים, מקסימים מחד אך מפחידים בקטנותם מאידך. בסופו של דבר זו היתה חוויה מאלפת שאחזור אליה בעתיד, כשעיתותי יהיו בידי. כשהגננת חזרה היא תפסה אותי לשיחה והסבירה לי שהייתי לא בסדר. שהדוגמא שהראיתי לילדים איננה חינוכית, ולא כדאי שההורים יידעו שזה מה שהיה. לא סיפרתי לה שכבר למחרת באו אלי הורים ואמרו לי שהילדים חזרו הביתה וסיפרו שהיה להם כייף בגן.
    מה אני רוצה להגיד? כל התיאוריות שמנסות לספר לנו על הבדלים תהומיים נמצאות אצל בעלי הטורים עצמם. אחזור ואומר את שתמיד אני אומר: הכל מתחיל ונגמר בחינוך. כשמחנכים לאמירת אמת, לשוויון, ליושר ולעוד כמה מלים לא מתוחכמות, יש סיכוי שנמצא את בני הדור הבא מבינים זה את זה ומכבדים זה את זה בשפה מובנת וברורה. וחוץ מזה אל תבלבלו בין אהבה לדברים אחרים. עשו הכל מאהבה והיו הגונים.

    • תייר מזדמן

      אכן יופי של סיפור על חינוך אחר.

      כל הכבוד על הגישה הרעננה וקריאת התגר.

      אכן, חלק לא מבוטל מהתאוריות הנפוחות המגיעות
      מכיוון מדעי החברה הן תאוריות כזב (ראה תגובה
      שלי למעלה לשמוליק כהן תחת השם “בגדי המלך
      החדשים”).

      הדרך הנכונה לחינוך היא התבססות על גישה אינטואיטיבית
      יצירת עניין ותגובה למשוב של הילדים עצמם. לא על סמך
      תיאוריות חלולות.

      אתה התייחסת לחינוך בגן. בגלל תיאוריה נפוחה אחרת דור
      שלם של תלמידי כיתות אלף ובית לא לומדים לקרוא כמו
      שצריך. לא שפה גברית ולא שפה נשית.

      וזכורה לנו אותה יוזמה אקדמית מכיוון מדעי המדינה שהבטיחה
      הגברת היציבות הפוליטית במדינה עם המעבר לבחירה ישירה
      לראשות הממשלה.

      ישלחו האינטלקטואלים הנפוחים לאלקטרז עכשיו!!!

  14. הזוג האופנתי הנוסף

    קודם כל נשיקה מנקבת לחי לכותב המאמר המחונן.

    שנית, רק רציתי להגיד לכל הגברים שיצאתי עימם שכאשר אני אומרת “לא”, אני בכלל לא מתכוונת לזה ברצינות. זוהי הביישנות שמכרסמת אותי.
    כשאתה מזמין ב”דיקסי” לצלעות כבש עסיסיות ואתה מפציר בי להצטרף ואני אומרת “לא”, דע לך שאני זועקת ל”כן”. כן רבתי!!! אני גם רוצה צלעות.
    כשאתה שואל אותי בצעקה רמה ליד התור הארוך לקופאית בסופרפארם אם גם אני רוצה חטיף קינדר בוואנו, אז דע לך שאני כן!!! רוצה חטיף, אבל מתביישת לענות לך בצווחה: “כן, תעמיס לי שניים ותביא גם פסק זמן מוגדל.

    מוקדש בחיבה לכל הבנות שמזמינות סלט במסעדת פיגולי בשר.

    מפגרות. בחיי.

    • הזוג האופנתי הנוסף

      אה, ושכחתי לציין שתמיד כשאתה לוקח אותי למקדונלדס
      וסבטלנה הקופאית שואלת אם אני רוצה להגדיל את הארוחה בשקל
      ואני עונה בנימוס ביישני: “לא, תודה”.
      אז ברור שאני רוצה להגדיל את הארוחה בשקל.
      ואם היה לי אומץ הייתי מזמינה גם דבל-מק.
      אבל אין לי.
      אז אני מזמינה נגיסי עוף.

    • אלמוני

      אז זהו, בגלל כל המוני הבנות שמסתפקות בסלט… יש לי תענוג עילאי לשבת עם בחור במסעדה ולהזמין מנה עסיסית… לא משנה של מה, תלוי בתפריט של אותה מסעדה. מנה עסיסית לא פחות מזו שתהיה מונחת בצלחתו. למה מי מת? אני פה בשביל להינות, לא? מה זה העינוי הזה לשבת מול גבר שבולס בעונג מנה עסיסית ולנגוס בעדינות בסלט?? עוד וריאציה של המזוכיזם הנשי הידוע לשמצה??

      בננות, אל תהיו פראייריות. בתיאבון.

  15. תייר מזדמן

    כפי שמלמדת הביוגרפיה שלו, גם איינשטוק, הגאון שפענח
    את צפונות הזמן והמרחב, לא הצליח כל כך להבין נשים.

    אז מה רוצים מאיתנו עם כולה עובר בפסיכומטרי?

    • תייר מזדמן

      כל מי שהעיניים שלו קצת כואבות מרוב דיונים פלצניים
      על שיח וג’נדר וויטגנשטיין ושירים נואלים שילך מייד ל:

      http://members.easyspace.com/wongk/j-brain.htm

      שתי תמונות — של המוח הגברי והמוח הנשי שמסכמות
      את כל הסיפור.

      להדפיס ולתלות על הקיר..

      (אם מישהו יכול לתרגם ולהוסיף
      כאן לאתר – יבורך וישתבח).

      • רחל הייתה בטח אומרת לך:
        צר עולמך כאותה ההפרדה שבין שתי האונות.

        ואגב, לגבי האונות. זו שלי וזו גם כן.
        שפה עליונה ותחתונה. אמן.

        • תייר מזדמן

          אופס…. איך יכולתי לשכוח שאנשי התקינות הפוליטית המזוייפת
          הם בדרך כלל נעדרי חוש הומור…

          איך יכולתי להניח שמישהו שכותב בשיא הרצינות

          “כשאת אומרת לא” שיר ישן ונואל … ישן ונואל משום שהיום
          ברור מאוד לכל, ששיר כזה אין מקומו בחברה כמו שלנו.

          יהיה מסוגל להבין משהו שלא מזכיר צנון יבש….

          אז בשבילך הינה הבהרה : שתי המפות המתארות את המוח הזכרי
          והמוח הנקבי אינן — אני חוזר אינן — מפות אמיתיות.

          זהו משהו שנקרא הומור שיש אנשים שמסוגלים להנות ממנו. אל דאגה
          אין באמת איזור shopping במוח הנקבי. אין שם גם שום “מרכז התלבטות”.
          אין שם אפילו שום איזור שעוסק בהתאמה של הנעלים לתיק. באופן דומה
          גם במוח הזכרי אין בלוטת התירוצים הצולעים וגם אין איזור
          האחראי על הפעלת השלט של הטלוויזיה.

          הכל בצחוק.
          אני מקווה שעכשיו תוכל סוף סוף להרדם.

          • אתה באמת טמבלון.
            לא הלכתי לאתר שהצעת. אין לי מושג ירוק איזה תמונות מופיעות שם. אתה פשוט נפוח.

            אתה מבין, אני פשוט מכיר את המחקרים שקשורים למבנה השונה של המוח ולהשפעת הטסטוסטרון על התפתחותו. ואלה אכן שתי תמונות מוח שונות.
            ולכך כמובן התכוונתי.

            אבל אתה כל כך שבוי בעצמך שכבר הנחת הנחה, שאלת שאלה וגם ענית עליה.
            אצלנו בשכונה היו אומרים עליך:

            מרים קרן ורץ לנגוח

            • תייר מזדמן

              רגע. שאני אבין, אתה גם הגבת על משהו מאוד ספציפי שלא
              טרחת אפילו לקרוא וגם יש לך טענות… ?

              אני באמת מציע שתלך לישון. כל תגובה נוספת שלך מדרדרת
              עוד ועוד את הדימוי שטרחת לבנות בעמל רב בעיני בנות המדור…

              להזכירך — הבנות באתר לא ממש נמשכות לבחורים שבינתם
              מוטלת בספק. בקצב הזה עוד מעט לא תהיה לך ברירה אלא לעשות מנוי
              לערוץ ה- Playboy

      • אלמוני

        צחקתי מהתמונות :-)))

    • אתה יודע, חשבתי לעצמי… מה כל כך אוכל אותו, את ה”תייר המזדמן” שהוא טורח וכותב את אותו הדבר – בערך – לכל מי שמגיב/ה?

      ובאמת שאין לי מושג.

      אבל.. תראה.
      העובדה שיש לנו מוח שונה כאשר ארגונו משפיע על תכונות ועל יכולות היא עובדה שמסבירה למה לנשים יש יתרונות בתחומים מסויימים ואילו לגברים יש יתרונות בתחומים אחרים. אבל אלה הם רק יתרונות. סך השינוי שבין האחד לשני כל כך קטן לעומת סך המשותף.
      גם העובדה שלנשים יש ראייה מרחבית שונה מאשר לגברים לא הופכת אותן לבלתי מוכשרות לבצע רוורס. אתה מבין, רוורס היא לא פעולה מורכבת כל כך בשביל מבנה מח “נקבי”.
      בדרך כלל ההבדל שיש לגברים ונשים שנובע מסיבות חברתיות, מסיבות של חינוך וכו’ הוא מהותי יותר, ניכר יותר ומשפיע יותר.
      אתה כל כך מתבלבל בין יתרונות מסויימים ונטיות לבין הביצוע בסופו של יום.

      גברים ונשים שונים במבנה המוח, במבנה הידיים, במבנה האגן, במבנה הגרוגרת, ובכל כך הרבה תחומים אחרים. יחד עם זאת אף אחד משינויים אלה לא הוביל לאפלייה למשל כנגד נשים. את זה עשתה החברה.
      אנשים לעתים לוקחים הבדלים גנטיים וביולוגיים ובונים מהם תיאוריות מרחיקות לכת שלפעמים מסירות מהם גבולות ואחריות מוסרית.

      חינוך, סביבה, שפה, מוסדות חברתיים הם גורמים המשפיעים בעוצמות כה רבות שלקיומם יש ערך בעל חשיבות מכרעת בהתפתחות וביכולת מימוש הפוטנציאל בפועל.

      אז עכשיו, לך עם אונת המוח הימנית, תקשר בינה לבין השמאלית ואמור לעצמך:
      אה, למרות היותי “תייר מזדמן” שכחתי שאלקטרז אינו בית סוהר אלא אתר תיירות. העובדה ששכחתי, המשך לומר לעצמך, אינה נובעת ממבנה המוח שלך אלא מרשלנות, התנשאות וחוסר ראייה כוללת.

      זה לא נורא, “תייר מזדמן”, אתה לא במיעוט בקטע הזה, אתה רק צועק בקול רם יותר!

      • תייר מזדמן

        אופס… עוד פעם עשיתי את זה…. שוב שכחתי
        שאסור להשתמש בהומור כשמדברים אל אנשי
        התקינות הפוליטית הצבועה — אלה שמכינים
        רשימות של “שירים נואלים” כמו “כשאת אומרת
        לא”.

        ובכן — הינה שוב הבהרה. ההצעה לשלוח את
        האינטלקטואלים הנפוחים לאלקרטרז נאמרה
        בהומור. זוכר את הדבר הזה שהסברתי לך עליו
        קודם?

        כשמשתמשים בהומור לפעמים בכוונה מכניסים
        אלמנטים שאינם רלבטיים עוד. מה לעשות. קשה
        להבין אבל ככה זה בהומור.

        ההצעה הזו אפילו לא כוונה בכלל אליך אבל אם אתה
        מתעקש להצטרף מי אני שאמנע בעדך?

        רק תדע שברמקולים באלקטרז ישמיעו כל הזמן את
        “כשאת אומרת לא” וגם את “אבל אם פעם תהיי שוחקת”
        ועוד כל מיני שירי אהבה נפלאים אבל לא תקניים פוליטית
        על פי רשימה שמכין ברגע זה בועז כהן…

        אני מאוד מקווה שזה לא ממש יפריע לך להנות מאוויר
        הים המשכר..

        • אתה באמת לא ראוי לתגובה .. ובכל זאת!

          העובדה שבאחד המקומות נשמטה “ס” ונכתב טטוסטרון ולא טסטוסטרון, לא הופכת אותך ליותר מאשר טרחן.
          לגבי אלקטרז, לא מצאתי התייחסות שלי לעניין, אבל כאמור, אם לא מודיעים לך במפורש שדבר מה נכתב בהומור, אינך מבין ולכן כנראה אתה גוזר גזירה שווה לגבי האחרים – בין אם הם הגיבו ובין אם לאוו.
          כמובן שיש יותר משתי אונות וההתייחסות הייתה להבדלים בין הצד הימני לשמאלי, אבל אם לא מסבירים לך במפורש אתה נכנס לחור התחת ומתפלא שחשוך ומסריח שם..
          היה נוח להשתמש בשביל ההקבלה לשתי גדות לירדן.. אבל מה לי להטריח אותך לקפיצות אסוציאטיביות. לך הרי צריך להסביר במפורש.

          אני כמובן לא אסביר לך שאתה טמבל רק כי כתבת “רלבטיים” מישהו ציין בפני שזו כנראה טעות קולמוס, אז הבנתי….. חוץ מזה אתה טמבל מסיבות אחרות.

          אני באמת מקוה שאתה מקבל אי מיילים ומארגן רשימותץ עם בועז. זה הופך אותך למיוחד. אז עכשיו אתה לא רק טמבל אלא אתה גם טמבל מיוחד.

          כותבים לצטט ולא לצוטט אבל עברית… נו שפה קשה, במיוחד לקלחיים שאבד עליהם כל היתר בחיים.

          אם תבקש במפורש, אתן לך הנחיות “כאן צוחקים” “כאן זה ברצינות”, כאן כותבים ככה בסבבה” וכל מיני כאלה שיסייעו לך להתחבר…..

          אוויר הים שלך משקר…

          אתה מניח שג ומסבירים לך אתה מאד מתקשה..
          ממשיך בדרכך ומציע פרשנות חופשית ומיותרת… כן אפילו

          • טוב נו, שתי השורות האחרונות לא שייכות. אז מה, גם הוא לא שייך.
            🙂

          • עץ הדעת

            איך כתבה פעם המלכה האם בדיון אחר: היה ראוי שככותב המאמר תשמור על האינטיגריטי שלך ולא תתנפל בגסות כזאת על מגיבים, גם אם הם חושבים אחרת ממך.

            • וכך את מפרשת את הנעשה?

              מי פה הנחש לדעתך?

            • תייר מזדמן

              עץ הדעת —

              אני תוהה אם שפת הביבים הרקטלית
              שמיודענו פרחח עבר אליה במר יאושו
              שייכת לתחום השפה הגברית או או השפה
              הנשית.
              או לתחום שפה אחר שכל קשר בינו למין
              האנושי מקרי בהחלט.

              חבל שמישהו שמעירים לו בצדק על טעויות
              מהותיות שלו (ויבדקו הקוראים בעצמם כמה
              פעמים הוא התייחס קודם לשתי האונות
              במקום לשני חצאי המוח) אין לו את הבגרות
              הפסיכולוגית להודות טעיתי ולהמשיך הלאה
              והוא עובר לשימוש בשפת ביבים רקטלית המביישת
              את האתר ומבקריו.

              בכל אופן תודה על הגיבוי והבעת
              שאט הנפש.

          • אורח לרגע

            מתי תבין שלא עושים כאן דוקטורט על ההודעות שלך? קוראים ברפרוף ועוברים הלאה. לעתים רחוקות גם מגיבים.

            איך אתה מצפה שיבינו מתי אתה כותב בהומור ומתי לא? למי יש זמן בשביל זה.

            הה, הנקמה המתוקה!

  16. רויטלי

    הוא צודק, חבר’ה, השמוליק הזה.
    ושוב סיפור אקטואלי ממש -לצרכי המחשה בלבד:

    הכרנו וירטואלית, עברנו לשיחות טלפון, ובלילה קר אחד אחרי מקלחת ושיחה ארוכה איתו,
    עשיתי דרכי אליו (3 דקות במונית, 7 דקות הליכה ברגל).
    היה ברור שנזדיין, למרות שמעולם לא ראינו זה את זו קודם, (ולמרות שלא הורדתי שערות)
    ולמרות שלקחתי בחשבון שיתכן וכאן ייגמר הסיפור הזה, “יחסים נוסח שנות האלפיים”.
    המפגשים הבאים התקיימו פעם/פעמיים/שלוש בשבוע, תמיד אחרי “חברים”, אפילו קצת יותר
    מאוחר בלילה. התכנית האומנותית היתה קבועה משהו וכללה דפדוף חוזר ב”הארץ” של אותו יום, פיצה, יין/בירה/ארק מקלחת וסקס (או להיפך).
    כל פעם שניסיתי ליזום תכנית אומנותית חדשה, מרעננת ותרבותית, שהתקיימה על פי רוב
    מחוץ לכתלי ביתו (מה לעשות שהלמוט ניוטון והאוסף של דורון סבאג סירבו להעתיק מקומם ממוזיאון ת”א… ), קיבלתי תשובות מתחמקות בנוסחים שונים, כשהתשובה המשכנעת והרגישה ביותר, שנעשה בה השימוש הרב ביותר היתה: אני במצב רוח ביתי…”
    ואני, אני כל כך נאיבית, חיכיתי להזדמנות לתפוס אותו במצב רוח “לא ביתי”, אולי כזה של מסעדה משובחת, בית קפה פשוט, ים בבוקר של שבת, סרט אחה”צ, אפילו דייט בדיזינגוף סנטר נשמע פתאום סקסי…וגם קרוב לבית.
    אז ר’ (חבר טוב, פרשן ומתרגם הצד הגברי) התפקע מצחוק כששמע שהבחור שלי עושה
    במשפט הזה (“מצב רוח ביתי”, להלן) שימוש חוזר מידי, לטעמו. וכאות לידידותנו העמוקה
    ניאות להסביר לי למה הוא מתכוון כשהוא אומר….:
    הוא התכוון להגיד, בא לי רק להזדיין איתך, לא בא לי משהו רציני, לא בא לי להשקיע,
    להתלבש, להיראות איתך, לפגוש אנשים שלך, שלי…
    אז הבנתי, באמת, כשמסבירים לי ככה- אני מבינה. ובפעם הבאה שהוא אמר… אמרתי
    לו שרצוי שיקנה עוד כמה זוגות נעלי בית…הישנות כבר שחוקות לאללה.

    בסוף השבוע האחרון, בעודי חוצה את הכביש בקטע המחבר את רח’ גורדון לדיזינגוף,
    הזדמן לי לראות אותו בפעם הראשונה (!)בחוץ, תאורת יום טבעית בלי ספה מתחת לתחת
    וללא התפאורה הביתית המוגנת.
    לא משהו בכלל.

  17. לילית-נסיכת האופל

    מצטערת שמוליק, חולקת על דעתך, אם כי אני מודה שחיננית היא לשונך. (היי היי תירגע זו לא הזמנה לסקס וירטואלי בשום צורה אלא בדיוק כמו שזה נשמע- לך תבין)
    מה שאתה בעצם אומר הוא שבתוך כל דיאלקט של עם אחד מסתתרות למעשה שתי שפות. אחת של הנשים ואחת של הגברים. עד כאן אני עוקבת נכון? ואני אומרת שלא שתיים כי אם למעשה כמעט אין סוף שכן השפה מתבססת על הוראות שהן סמלים ועל האסוציאציות הפרטיות של המשתמשים בה. באותה המידה שניתן לטעון שבני המינים השונים דוברים ניב אחר, כך גם ניתן להכריז שבני הגילים השונים דוברים לשון אחרת ובני המיקומים הגיאוגראפיים השונים… וכו’ וכו’ וכו’.
    זאת הסיבה שכאשר מנהלים דיאלוג רצויי לדעת את “אויבך” ולנסות להבין כמה שיותר מהר את מהות בית הגידול האסוציאטיבי שבו הוא שרויי על מנת ליצור דיאלוג שיתקרב לרמה האולטימאטיבית והנחשקת של הדיוק המירבי. יכולת ההאזנה, הפיענוח וההתבוננות היא שקובעת כאן את כל ההבדל. בהצלחה לכולם 🙂

    • את אכן עקבת אחרי לשוני, אך לא אחר כל התתלויותיה..

      בתגובה לנעמי, תיארתי ניסוי תיאורטי שערך קווין לגבי שאלת ההקבעות של השפה.

      לכאורה, יש שפות רבות בתוך אותה שפה. ויש גם טענה שאומרת, שפרט לשאלת התרגום השונה, יש לייחס למלים גם השתייכות אסוציאטיבית, כלומר לקשר אותה לנסיבות המדוייקות. ואפשר להוסיף לכך אפילו את השוני שג’סטות גופניות (שפת גוף) יכולות לעשות.

      אלא מה. יש מעין טכס “הטבלה” למלים. אם נלך אחרי מילה בהקשר שבו נאמרה, נוכל להגיע להוראה שלה. בהרבה מקרים. וכך אנו מוצאים את עצמנו משוחחים באותה השפה שהיינו יכולים ולטעות בכל הפרשנויות שלה ובכל זאת לטעון שאנחנו אכן מבינים האחד את השני.

      מה שטענתי, וזו טענה שלי שמקורה במניפולציה שעשיתי על טענות שונות והבנתי הלקוייה של היקום שסובב אותי הוא:
      בנים ובנות, יש הקשרים ג’נדרים שגורמים להם ליצור שני טכסי הטבלה שונים למלים בתחום של הקשר הבין-מיני, באופן שונה מאשר בהקשרים אחרים. וזאת לא בגלל שוני אלא בגלל האופי של ההתפתחות החברתית שלנו.
      ככה זה בערך.

  18. kornelius

    you know, when lloking on the subjust I thought, boy, it would be pretty hard going through an article like this without coming out like a disgusting sexist at the end.

    and really, without too many surprises, you managed to come out like a sexist bastard, both to men and women.

  19. תייר מזדמן

    קוראי וקוראות האתר —

    וודאי נהנתם לקרוא את דבריו של כותב המאמר.
    נהנתם וודאי לראות כיצד שוב ושוב תוקע לעצמו
    גולים עצמיים בכל מיני וויכוחים שאין לו בהם מראש
    סיכוי לנצח. שאלתם את עצמכם מדוע הוא עושה
    לעצמו את זה. מדוע הוא ממשיך לצוטט
    בלהט כל מיני תאוריות שאבד עליהם הקלח, מדוע
    הוא ממשיך להתנצח בתחומים שהידע שלו בהם
    מאוד צנוע?

    ובכן — אומנם בדרך כלל אין הנחתום מעיד על עיסתו
    אבל כותב המאמר סיפק לנו בעצמו את התשובה
    באשר חזר והתייחס — לפחות ארבע פעמים — לשתי
    אונות המוח שלו — הימנית והשמאלית.

    מה לעשות שלרוב המבקרים באתר יש שמונה
    אונות במוח? ארבע בחצי המוח הימני וארבע בחצי
    המוח השמאלי… לאדם עם שתי אונות בלבד אכן
    יכולות להיות כל מיני בעיות. זה אולי מסביר גם מדוע
    הוא כל כך עוין את השיר הנחמד “כשאת אומרת לא
    למה את מתכוונת”. לאדם עם שתי אונות יכול להיות קשה
    לנחש למה היא מתכוונת.

    ובכן חברים יקרים — כל מה שאנו צריכים זו
    תרומה של עוד כשש אונות. זכרו שש אונות בלבד.

    כל מי שמוכן לתרום מתבקש להוסיף את שמו לרשימה
    שמארגן כרגיל ידידנו בועז כהן.

    • אלמוני

      לאפס המזדמן קשה להיות בינארי כאין לו אחד בשום מקום. אפס, אפס אפס, זהו תחום הדיון שלך

      חביבי, אתה נתפס לקטנות, אתה באמת נפוח וריק. נו באמת חשבת שמישהי פתחה את האתר שאליו הפנית קישור והייתה מעלה בדעתה שמדובר באיזה שהוא עניין רציני? אפילו גבר לא היה חושב כך.
      אני מבינה שזה שכתוב שם שזה הומור עזר לך לזהות את זה ולכן הנחת שהעניין אינו כה נהיר לאחרים.

      אני עקבתי אחר השתלשלות העניינים. אתה נתפס לקטנות, אתה מגיב לא לחעניין, חוש הומור אצלך אלו בדיחות שמישהו הודיע לך מראש עליהן ובעיקר אתה לא מסוגל להבחין בין עיקר לאפל.

      אבל כשמה שיש לך זה הבה אפסים סדורים, אין זה פלא.

      ועכשיו אדבר איתך בשפה בינארית

      01 אבד עליך הכלח (קלח תירס שכמותך…)

      0 מזדמן ומיותר

      • תייר מזדמן

        שמחתי לראות שאתה לפחות מנסה לעשות
        משהו כדי להרים את האינטליגנציה שלך.
        בכל אופן מוטב אם תדבק בהצעה המקורית
        שלי ותנסה ניתוח באיזור קצת יותר גבוה.

        כל כותב תסריטים מתחיל יודע כי כאשר משנים דמויות אי
        אפשר לתת להן לדבר באותו הקול — אסור
        שהם ישתמשו באותם הביטויים בדיוק.
        חייבים לתת ייחוד לכל דמות. זה שדמות אחת
        מדברת בזכר ושניה בנקבה זה לגמרי לא
        מספיק.

        אינני רוצה לשפוט — ואין לי אפילו מידע פנימי —
        (זאת למרות שאין אני מתכוון להכחיש כמה קשרים
        אינטימיים עם בעלות תפקידים בכירים באתר — מדובר
        בסקס בלבד לא בהחלפת מידע פנימי).

        בכל זאת איני יכול להתעלם מהדימיון הסיגנוני
        הרב ביותר בינך אנונימוס (נקבה) לבין פרחח (זכר)
        לבין תהיה רבתי (נקבה)..
        אם בועז היה כותב ביקורת סרטים הוא היה אומר: כל
        הדמויות שטוחות, חסרות עומק ומדברות בדיוק באותו
        הקול.

        אני לא אומר שכל הדמויות הן אחת. את זה ישפטו
        הקוראים. אני גם לא אומר שום דבר על המשמעות
        הפסיכולוגית של הזיג זג הג’נדרי הזה. גם את זה
        הם מוכשרים דיים לשפוט בעצמם.

    • בועז כהן

      השתגעתם?
      מה התיגרה הזאת לכם?
      למה להתקוטט?

      אם יש עובדות – יופיעו מיד.
      אם יש מחלוקות – פירשו אותן כפשוטן.

  20. שוסמי

    וגם לך לא יתה מזיקה איזה אונה ספייר.

    • תייר מזדמן

      כמובן שכלח — וזה גם האיות שהשתמשתי בו בתגובה
      לתהיה רבתי שמופיעה קודם תחת הכותרת “הכי
      טוב שיש?”.

      מה לעשות שכאשר אתה מדבר יותר מידי עם מישהו
      שלא מבחין בין טטוסטרון לטסטוסטרון, מישהו שאין לו
      מושג קלוש מה זו אונה במוח, מישהו שנעדר לחלוטין
      חוש הומור, מישהו שלא מבין למה הטענות שהציג
      מופרכות לחלוטין — זה בהחלט עשוי להשפיע…

      המסקנה כפי שנוסחה באתר אחר כבר קודם:
      אל תענה כסיל באיוולתו.
      או במילים אחרות: חבל על הזמן. עדיף לקחת DVD .

      ותודה לכל הבנות ששלחו מכתבי עידוד ל-email.

  21. שאנון

    הערה בצד,
    גם כשאני וחברותי אומרות על בחור שהוא “שווה” (כוסון לצורך העניין), אנחנו בהחלט מתכוונות לשווה זיון (שוו”ז), או בלשוננו העדינה: שווה לתת לו בראש…!!!
    (אופס…).

  22. אלמוני

    איזה פחד להשתתף בדיונים כאן. כמה רוע לב וחוסר סבלנות.

    • אורח לרגע

      כמה משעמם.

      כמו הסיבוב החמישה עשר בקרב אגרוף בין שני מתאגרפים במשקל כבד, כשכבר אין להם כוח לעמוד על הרגליים, המוח כבר מעורפל לגמרי, ומתוך איזו אנרציה לא מובנת הם עוד חובטים אחד בשני בלי לכוון, בלי לפגוע, בלי תכלית ובלי תוחלת.

      איפה השלט?

      • תייר מזדמן

        אורח לרגע —

        תודה על כל התגובות שלך במהלך הדיון. בלעדיהן אכן
        הייתי לחלוטין נרדם. זה ממש לא פאן כשהיריב שלך בקרב
        האבקות לא ממש יודע לחבוט.

        הסיבה שבכלל נכנסתי לכל הענין היא אותה תחושה של
        מיאוס מכל אותה פלצנות פילוסופית ששמעתי פחות או יותר
        באותם מילים בעבר בהרצאות של אסא כשר וחבריו.

        לגבי מה שקורה עכשיו — אני כבר מזמן לא על זירת
        ההאבקות אלא בתוך גקוזי מבעבע. משני צידי נמצאות שתי
        בנות חינניות שהחליטו באופן ספונטני לגמול לי על
        המהלומות שהכנסתי באותו אחד שכנראה גם להן היו
        חשבונות בלתי גמורים איתו מדיונים קודמים.

        שוב תודה על שורותיך משובבות הנפש.
        נתראה בעתיד.

  23. רויטל

    איינשטיין אמר פעם, וסליחה שאני לא זוכרת את הציטוט במדויק, שיש שני דברים שאין להם סוף, האחד הוא היקום, והשני הוא טיפשותם של אנשים.
    אולי תפסיקו להתנצח למי יש גדול יותר ותתחילו לראות שהנה הנה הנה מה שמבדיל אותנו, הנקבות, ממכם הזכרים.
    ההתנצחות הבלתי אפשרית הזו על מי יותר צודק, פשוט מסיטה אתכם מדיון באמת חשוב. המאמר אמנם לא מחדד מספיק לטעמי, אבל הבסיס אמיתי וריאלי.

    אני, אישה, מדברת בצורה אחת,
    הוא, הגבר, מדבר בצורה אחרת.

    זה לא כל כך קשה לעיכול, ובטח לא משהו, שאנו, יצורים בעלי בינה, יכולים שלא לגשר עליו.
    השאלה שבאמת נשאלת היא: “מתי נתחיל להגיד מה אנחנו באמת רוצים/חושבים/מאמינים באופן כזה שלא יתפרש לשני צדדים, ונדע שהבן אדם מהצד השני אכן קלט אותנו”.

    אני זוכרת פעם אחת שסירבתי להיכנס למיטה עם פלוני, למרות שהאווירה היתה מחרמנת לאללה, וכל הנסיבות כאילו איפשרו סקס פרוע באבוהה, ואני, לקחתי נשימה קטנה, הסתכלתי מסביב, והבנתי שאני ממש לא מעוניינת בו, אז אמרתי “לא”, והוא חשב שאנחנו עכשיו בשלב של המשחק המקדים, וזה השלב שלו לכבוש אותי. ואני אמרתי עוד פעם לא. וזה לא ממש עזר. בפעם השלישית, כשהלא שלי נאמר בצעקה פלוס הדיפה קלה לכיוון הגוף שלו, הוא ניער את הראש והביט בי במבט מופתע.

    וזו רק דוגמא אחת קטנה, לחוסר התקשורת המשווע שיש בין בחורות לבחורים. אני יכולה למנות כאן עוד הרבה דוגמאות, הן מהעבודה, והן מחיי האישיים.

    אולי כדאי להתחיל להקשיב למה שאומרים לנו, ולא למה שאנחנו מצפים לשמוע.
    ותמיד אפשר לוודא שנקלטת במאה אחוז בצד השני. זה בסך הכל עוד חמש שש מילים להגיד, אז למה לא להגיד אותם ולהינצל מפאדיחה או ממשהו הרבה יותר גרוע מזה?

  24. גברים ונשים שונים, נכון!! אנחנו שונים פיזית ואולי אנחנו אף שונים במבנה המוח,
    אין לי מושג בכך אפילו שאני מסתייגת באופן בסיסי מהתיאוריה הזו.
    בוא נלך לילדות,
    האם בין בנים ובנות בגילאי הגן למשל יש כשלי הבנה בתקשורת רק בגלל הבדלי המינים?
    והתשובה היא לא לא לא!
    כאשר ילדה זבת חוטם תצעק על פרחח קטן
    לאאאאאאא הוא יקבל את זה בצורה חד משמעית שאינה משתמעת לשני פנים,
    חוסר ההבנה בינינו נובע בעיניי ממסיכות שעטינו על עצמינו במהלך השנים,
    מסדרות טלוויזיה מטופשות ומניתוחים פסיכולוגיים וסוציולוגיים מנופחים
    ואני קוראת לכולם לקלף את הקליפה,
    נהיה חשופים,
    זה מפחיד בתחילה
    אבל פתאום היא תבין אותך ואתה תבין אותה
    נשמע אולי קצת נאיבי וילדותי
    אבל בסופו של דבר זאת כל הכוונה!

    • חכמסיני

      אנחנו נעשים דומים כשאני מזדקנים
      כאשר אנו חלשים מדי למאבקי כח
      ומעוטי יכולת מינית
      ואולי אנו אף הופכים תפקידים
      בימינו האחרונים

      היא התחתנה איתו
      כדי שישמור עליה
      אבל בערוב יום
      בדרך כלל זו היא התומכת בקשיש
      מורה את דרכו
      ומאטה צעדיה לפי דידויו
      בדרכם לקופת חולים

      ולפני כן באמצע החיים
      כשהמין בשבילו הוא דבר מוכר ופחות סוער
      לפעמים זה הוא
      שמרגיש צורך יותר לדבר
      ודווקא היא סופסוף למדה את גופה וצרכיה
      ורוצה למיטה ומהר

  25. יוליה

    בגלל שגברים ונשים מדברים בשפה אחרת לרוב לנשים קשה לדבר עם בנים בגלל שלרוב הם מבינים את המשמעות למרות שהיא לא כמינית.
    זו בעיה לא?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *